נבואה על מצרים: הנה הַשֵּׁם רוכב על ענן קל ובא למצרים. האלילים של מצרים ירעדו לפניו, ולב המצרים יימס בתוך עצמם.
מַשָּׂ֖א מִצְרָ֑יִם הִנֵּ֨ה יְהוָ֜ה רֹכֵ֨ב עַל־עָ֥ב קַל֙ וּבָ֣א מִצְרַ֔יִם וְנָע֞וּ אֱלִילֵ֤י מִצְרַ֙יִם֙ מִפָּנָ֔יו וּלְבַ֥ב מִצְרַ֖יִם יִמַּ֥ס בְּקִרְבּֽוֹ׃ישעיהו · פרק יט׳
נבואת המשפט והתקווה על מצרים, אשור וישראל
משפט על מצרים, ייבוש הנהר, קריסת חכמת מצרים והבטחת הברכה לעמים
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ישעיהו יט׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
נבואת המשפט על מצרים
אגרום למצרים להתווכח עם עצמה. אנשים ילחמו א nhau, אח בתוך אח וחבר בתוך חבר, עיר נגד עיר וממלכה נגד ממלכה.
וְסִכְסַכְתִּ֤י מִצְרַ֙יִם֙ בְּמִצְרַ֔יִם וְנִלְחֲמ֥וּ אִישׁ־בְּאָחִ֖יו וְאִ֣ישׁ בְּרֵעֵ֑הוּ עִ֣יר בְּעִ֔יר מַמְלָכָ֖ה בְּמַמְלָכָֽה׃הרוח של מצרים תתמוטט בתוכה, והתוכניות שלה תתפרק. הם יחפשו עזרה באלילים, אצל המכשפים, אצל המנחשים ואצל המכשפים.
וְנָבְקָ֤ה רֽוּחַ־מִצְרַ֙יִם֙ בְּקִרְבּ֔וֹ וַעֲצָת֖וֹ אֲבַלֵּ֑עַ וְדָרְשׁ֤וּ אֶל־הָֽאֱלִילִים֙ וְאֶל־הָ֣אִטִּ֔ים וְאֶל־הָאֹב֖וֹת וְאֶל־הַיִּדְּעֹנִֽים׃אמסור את מצרים לידי שליטים קשים, ומלך חזק ישלוט בהם, כך אומר הַשֵּׁם צבאות.
וְסִכַּרְתִּי֙ אֶת־מִצְרַ֔יִם בְּיַ֖ד אֲדֹנִ֣ים קָשֶׁ֑ה וּמֶ֤לֶךְ עַז֙ יִמְשָׁל־בָּ֔ם נְאֻ֥ם הָאָד֖וֹן יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃ה–ח
ייבוש הנהר במצרים
המים יתייבשו מהים, והנהר יתקלקל ויתייבש.
וְנִשְּׁתוּ־מַ֖יִם מֵֽהַיָּ֑ם וְנָהָ֖ר יֶחֱרַ֥ב וְיָבֵֽשׁ׃הנהרות יבשתו ויתקלקלו, והנילוס במצרים יתייבשו; גם קנה וסוף יצמחו ויתייבשו.
וְהֶאֶזְנִ֣יחוּ נְהָר֔וֹת דָּלֲל֥וּ וְחָרְב֖וּ יְאֹרֵ֣י מָצ֑וֹר קָנֶ֥ה וָס֖וּף קָמֵֽלוּ׃הערים שעל שפת הנילוס, ממש על שפת הנהר, וכל מה שגדל לצד הנהר יתייבשו, ייסחו וייעלמו.
עָר֥וֹת עַל־יְא֖וֹר עַל־פִּ֣י יְא֑וֹר וְכֹל֙ מִזְרַ֣ע יְא֔וֹר יִיבַ֥שׁ נִדַּ֖ף וְאֵינֶֽנּוּ׃הדייגים יתייגעו, וכל זורקי הרשת בנהר יתאבלו; גם אלו שפורסים רשתות על פני המים יתייאשו.
וְאָנוּ֙ הַדַּיָּגִ֔ים וְאָ֣בְל֔וּ כָּל־מַשְׁלִיכֵ֥י בַיְא֖וֹר חַכָּ֑ה וּפֹרְשֵׂ֥י מִכְמֹ֛רֶת עַל־פְּנֵי־מַ֖יִם אֻמְלָֽלוּ׃ט–יב
קריסת החכמה והכלכלה במצרים
ועובדי הפשט יתביישו, ינגנו שריקות ויסרו חוטים.
וּבֹ֛שׁוּ עֹבְדֵ֥י פִשְׁתִּ֖ים שְׂרִיק֑וֹת וְאֹרְגִ֖ים חוֹרָֽי׃היצרנים של המשקאות יהיו מנופצים, כל שעבדי השכר יחפרו בייאוש.
וְהָי֥וּ שָׁתֹתֶ֖יהָ מְדֻכָּאִ֑ים כָּל־עֹ֥שֵׂי שֶׂ֖כֶר אַגְמֵי־נָֽפֶשׁ׃שרים טיפשים בצוען, חכמים ויועצים של פרעה, הַעצה שלהם נשרפת. איך תוכלו לומר לפרעה: אני בן חכמים, אני בן מלכים קדומים?
אַךְ־אֱוִלִים֙ שָׂ֣רֵי צֹ֔עַן חַכְמֵי֙ יֹעֲצֵ֣י פַרְעֹ֔ה עֵצָ֖ה נִבְעָרָ֑ה אֵ֚יךְ תֹּאמְר֣וּ אֶל־פַּרְעֹ֔ה בֶּן־חֲכָמִ֥ים אֲנִ֖י בֶּן־מַלְכֵי־קֶֽדֶם׃איפה החכמים שלך? תגידו בבקשה, ותדעו מה הַשֵּׁם צבאות יועץ נגד מצרים.
אַיָּם֙ אֵפ֣וֹא חֲכָמֶ֔יךָ וְיַגִּ֥ידוּ נָ֖א לָ֑ךְ וְיֵ֣דְע֔וּ מַה־יָּעַ֛ץ יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת עַל־מִצְרָֽיִם׃יג–טז
הבלבול והחולשה של מצרים
שליטי צואן אבדו, ושליטי נוף התערערמו. הם הטעו את מצרים ושיבתו את מטה של מעצמתה.
נֽוֹאֲלוּ֙ שָׂ֣רֵי צֹ֔עַן נִשְּׁא֖וּ שָׂ֣רֵי נֹ֑ף הִתְע֥וּ אֶת־מִצְרַ֖יִם פִּנַּ֥ת שְׁבָטֶֽיהָ׃השם הכה את מצרים ברוח של בלבול בתוכה, וגרם למצרים ללכת לאיבוד בכל מעשיה, כמו שיכור שמתערבב ומתקשה לעמוד יציב.
יְהוָ֛ה מָסַ֥ךְ בְּקִרְבָּ֖הּ ר֣וּחַ עִוְעִ֑ים וְהִתְע֤וּ אֶת־מִצְרַ֙יִם֙ בְּכָֽל־מַעֲשֵׂ֔הוּ כְּהִתָּע֥וֹת שִׁכּ֖וֹר בְּקִיאֽוֹ׃לא יישאר למצרים שום דבר שיעבוד, לא הראש ולא הזנב, לא הכתף ולא הבטן.
וְלֹֽא־יִהְיֶ֥ה לְמִצְרַ֖יִם מַֽעֲשֶׂ֑ה אֲשֶׁ֧ר יַעֲשֶׂ֛ה רֹ֥אשׁ וְזָנָ֖ב כִּפָּ֥ה וְאַגְמֽוֹן׃ (ס)ביום ההוא מצרים תהיה כמו נשים רעדניות, שיראותו וירעדו מפני תנועת היד של ה' צבאות, שמנופף מעליהם.
בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יִֽהְיֶ֥ה מִצְרַ֖יִם כַּנָּשִׁ֑ים וְחָרַ֣ד ׀ וּפָחַ֗ד מִפְּנֵי֙ תְּנוּפַת֙ יַד־יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת אֲשֶׁר־ה֖וּא מֵנִ֥יף עָלָֽיו׃יז–כ
הַתְמַצִּית הַנִּבּוּיִת עַל מִצְרַיִם
אֶדֶמֶת יְהוּדָה תִהְיֶה לְמִצְרַיִם לְמִשְׁכּוֹן חַגָּה, וְכָל אֲשֶׁר יִזְכֹּר אוֹתָהּ לְפָנָיו יִפָּחֵד מֵעֲצַת הַשֵּׁם צְבָאוֹת, שֶׁהוּא מְתַכְנֵן לְכַוֵּן עָלֶיהָ.
וְ֠הָיְתָה אַדְמַ֨ת יְהוּדָ֤ה לְמִצְרַ֙יִם֙ לְחָגָּ֔א כֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר יַזְכִּ֥יר אֹתָ֛הּ אֵלָ֖יו יִפְחָ֑ד מִפְּנֵ֗י עֲצַת֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת אֲשֶׁר־ה֖וּא יוֹעֵ֥ץ עָלָֽיו׃ (ס)בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיוּ חֲמֵשׁ עָרִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הַמְדַבְּרוֹת בְּלֶשׁוֹן כְּנַעַן, וְכֻלָּן יִשָּׁבְעוּ לַשֵּׁם צְבָאוֹת; עָרָה אַחַת תִּקְרָא לְעִיר הַחֲרָבָה.
בַּיּ֣וֹם הַה֡וּא יִהְיוּ֩ חָמֵ֨שׁ עָרִ֜ים בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם מְדַבְּרוֹת֙ שְׂפַ֣ת כְּנַ֔עַן וְנִשְׁבָּע֖וֹת לַיהוָ֣ה צְבָא֑וֹת עִ֣יר הַהֶ֔רֶס יֵאָמֵ֖ר לְאֶחָֽת׃ (ס)בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מִזְבֵּחַ לַשֵּׁם בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרַיִם, וְמַצֵּבָה עַל הַגְּבוּל לַשֵּׁם.
בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִֽהְיֶ֤ה מִזְבֵּ֙חַ֙ לַֽיהוָ֔ה בְּת֖וֹךְ אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וּמַצֵּבָ֥ה אֵֽצֶל־גְּבוּלָ֖הּ לַֽיהוָֽה׃וְהוּא יִהְיֶה לְאוֹת וּלְעֵדוּת לַשֵּׁם צְבָאוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, כִּי הֵם יִזְעֲקוּ אֶל הַשֵּׁם מִפְּנֵי הַלּוֹחֲצִים, וְהוּא יִשְׁלַח לָהֶם מוֹשִׁיעַ וּמְלַכֵּד וְיַצִּיל אוֹתָם.
וְהָיָ֨ה לְא֥וֹת וּלְעֵ֛ד לַֽיהוָ֥ה צְבָא֖וֹת בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם כִּֽי־יִצְעֲק֤וּ אֶל־יְהוָה֙ מִפְּנֵ֣י לֹֽחֲצִ֔ים וְיִשְׁלַ֥ח לָהֶ֛ם מוֹשִׁ֥יעַ וָרָ֖ב וְהִצִּילָֽם׃כא–כד
התקווה למצרים ואשור
והשם ייר bekannt למצרים, ומצרים יכירו את השם ביום ההוא, ויעבדו זבח ומנחה, וידרו נדר להשם וישלמו אותו.
וְנוֹדַ֤ע יְהוָה֙ לְמִצְרַ֔יִם וְיָדְע֥וּ מִצְרַ֛יִם אֶת־יְהוָ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וְעָֽבְדוּ֙ זֶ֣בַח וּמִנְחָ֔ה וְנָדְרוּ־נֵ֥דֶר לַֽיהוָ֖ה וְשִׁלֵּֽמוּ׃והשם יכה את מצרים, מכה וריפוי, וישובו אל השם, ויענו אותו וירפא אותם.
וְנָגַ֧ף יְהוָ֛ה אֶת־מִצְרַ֖יִם נָגֹ֣ף וְרָפ֑וֹא וְשָׁ֙בוּ֙ עַד־יְהוָ֔ה וְנֶעְתַּ֥ר לָהֶ֖ם וּרְפָאָֽם׃ביום ההוא תהיה דרך ממצרים לאשור, ואשור יבוא למצרים ומצרים לאשור, ויעבדו מצרים את אשר.
בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא תִּהְיֶ֨ה מְסִלָּ֤ה מִמִּצְרַ֙יִם֙ אַשּׁ֔וּרָה וּבָֽא־אַשּׁ֥וּר בְּמִצְרַ֖יִם וּמִצְרַ֣יִם בְּאַשּׁ֑וּר וְעָבְד֥וּ מִצְרַ֖יִם אֶת־אַשּֽׁוּר׃ (ס)ביום ההוא יהיה ישראל שלישי למצרים ולאשור, ברכה בתוך הארץ.
בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִהְיֶ֤ה יִשְׂרָאֵל֙ שְׁלִ֣ישִׁיָּ֔ה לְמִצְרַ֖יִם וּלְאַשּׁ֑וּר בְּרָכָ֖ה בְּקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ׃כה–כה
ברכת השם למצרים, אשור וישראל
שֶׁהַשֵּׁם צְבָאוֹת בֵּרַךְ, בְּמַאֲמַר: בָּרוּךְ עַמִּי מִצְרַיִם, וּמַעֲשֵׂה יָדַי אַשּׁוּר, וְנַחֲלָתִי יִשְׂרָאֵל.
אֲשֶׁ֧ר בֵּרֲכ֛וֹ יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת לֵאמֹ֑ר בָּר֨וּךְ עַמִּ֜י מִצְרַ֗יִם וּמַעֲשֵׂ֤ה יָדַי֙ אַשּׁ֔וּר וְנַחֲלָתִ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
נבואת המשפט על מצרים
מַשָּׂ֖א מִצְרָ֑יִם הִנֵּ֨ה יְהוָ֜ה רֹכֵ֨ב עַל־עָ֥ב קַל֙ וּבָ֣א מִצְרַ֔יִם וְנָע֞וּ אֱלִילֵ֤י מִצְרַ֙יִם֙ מִפָּנָ֔יו וּלְבַ֥ב מִצְרַ֖יִם יִמַּ֥ס בְּקִרְבּֽוֹ׃
וְסִכְסַכְתִּ֤י מִצְרַ֙יִם֙ בְּמִצְרַ֔יִם וְנִלְחֲמ֥וּ אִישׁ־בְּאָחִ֖יו וְאִ֣ישׁ בְּרֵעֵ֑הוּ עִ֣יר בְּעִ֔יר מַמְלָכָ֖ה בְּמַמְלָכָֽה׃
וְנָבְקָ֤ה רֽוּחַ־מִצְרַ֙יִם֙ בְּקִרְבּ֔וֹ וַעֲצָת֖וֹ אֲבַלֵּ֑עַ וְדָרְשׁ֤וּ אֶל־הָֽאֱלִילִים֙ וְאֶל־הָ֣אִטִּ֔ים וְאֶל־הָאֹב֖וֹת וְאֶל־הַיִּדְּעֹנִֽים׃
וְסִכַּרְתִּי֙ אֶת־מִצְרַ֔יִם בְּיַ֖ד אֲדֹנִ֣ים קָשֶׁ֑ה וּמֶ֤לֶךְ עַז֙ יִמְשָׁל־בָּ֔ם נְאֻ֥ם הָאָד֖וֹן יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃
ה–ח
ייבוש הנהר במצרים
וְנִשְּׁתוּ־מַ֖יִם מֵֽהַיָּ֑ם וְנָהָ֖ר יֶחֱרַ֥ב וְיָבֵֽשׁ׃
וְהֶאֶזְנִ֣יחוּ נְהָר֔וֹת דָּלֲל֥וּ וְחָרְב֖וּ יְאֹרֵ֣י מָצ֑וֹר קָנֶ֥ה וָס֖וּף קָמֵֽלוּ׃
עָר֥וֹת עַל־יְא֖וֹר עַל־פִּ֣י יְא֑וֹר וְכֹל֙ מִזְרַ֣ע יְא֔וֹר יִיבַ֥שׁ נִדַּ֖ף וְאֵינֶֽנּוּ׃
וְאָנוּ֙ הַדַּיָּגִ֔ים וְאָ֣בְל֔וּ כָּל־מַשְׁלִיכֵ֥י בַיְא֖וֹר חַכָּ֑ה וּפֹרְשֵׂ֥י מִכְמֹ֛רֶת עַל־פְּנֵי־מַ֖יִם אֻמְלָֽלוּ׃
ט–יב
קריסת החכמה והכלכלה במצרים
וּבֹ֛שׁוּ עֹבְדֵ֥י פִשְׁתִּ֖ים שְׂרִיק֑וֹת וְאֹרְגִ֖ים חוֹרָֽי׃
וְהָי֥וּ שָׁתֹתֶ֖יהָ מְדֻכָּאִ֑ים כָּל־עֹ֥שֵׂי שֶׂ֖כֶר אַגְמֵי־נָֽפֶשׁ׃
אַךְ־אֱוִלִים֙ שָׂ֣רֵי צֹ֔עַן חַכְמֵי֙ יֹעֲצֵ֣י פַרְעֹ֔ה עֵצָ֖ה נִבְעָרָ֑ה אֵ֚יךְ תֹּאמְר֣וּ אֶל־פַּרְעֹ֔ה בֶּן־חֲכָמִ֥ים אֲנִ֖י בֶּן־מַלְכֵי־קֶֽדֶם׃
אַיָּם֙ אֵפ֣וֹא חֲכָמֶ֔יךָ וְיַגִּ֥ידוּ נָ֖א לָ֑ךְ וְיֵ֣דְע֔וּ מַה־יָּעַ֛ץ יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת עַל־מִצְרָֽיִם׃
יג–טז
הבלבול והחולשה של מצרים
נֽוֹאֲלוּ֙ שָׂ֣רֵי צֹ֔עַן נִשְּׁא֖וּ שָׂ֣רֵי נֹ֑ף הִתְע֥וּ אֶת־מִצְרַ֖יִם פִּנַּ֥ת שְׁבָטֶֽיהָ׃
יְהוָ֛ה מָסַ֥ךְ בְּקִרְבָּ֖הּ ר֣וּחַ עִוְעִ֑ים וְהִתְע֤וּ אֶת־מִצְרַ֙יִם֙ בְּכָֽל־מַעֲשֵׂ֔הוּ כְּהִתָּע֥וֹת שִׁכּ֖וֹר בְּקִיאֽוֹ׃
וְלֹֽא־יִהְיֶ֥ה לְמִצְרַ֖יִם מַֽעֲשֶׂ֑ה אֲשֶׁ֧ר יַעֲשֶׂ֛ה רֹ֥אשׁ וְזָנָ֖ב כִּפָּ֥ה וְאַגְמֽוֹן׃ (ס)
בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יִֽהְיֶ֥ה מִצְרַ֖יִם כַּנָּשִׁ֑ים וְחָרַ֣ד ׀ וּפָחַ֗ד מִפְּנֵי֙ תְּנוּפַת֙ יַד־יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת אֲשֶׁר־ה֖וּא מֵנִ֥יף עָלָֽיו׃
יז–כ
הַתְמַצִּית הַנִּבּוּיִת עַל מִצְרַיִם
וְ֠הָיְתָה אַדְמַ֨ת יְהוּדָ֤ה לְמִצְרַ֙יִם֙ לְחָגָּ֔א כֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר יַזְכִּ֥יר אֹתָ֛הּ אֵלָ֖יו יִפְחָ֑ד מִפְּנֵ֗י עֲצַת֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת אֲשֶׁר־ה֖וּא יוֹעֵ֥ץ עָלָֽיו׃ (ס)
בַּיּ֣וֹם הַה֡וּא יִהְיוּ֩ חָמֵ֨שׁ עָרִ֜ים בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם מְדַבְּרוֹת֙ שְׂפַ֣ת כְּנַ֔עַן וְנִשְׁבָּע֖וֹת לַיהוָ֣ה צְבָא֑וֹת עִ֣יר הַהֶ֔רֶס יֵאָמֵ֖ר לְאֶחָֽת׃ (ס)
בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִֽהְיֶ֤ה מִזְבֵּ֙חַ֙ לַֽיהוָ֔ה בְּת֖וֹךְ אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וּמַצֵּבָ֥ה אֵֽצֶל־גְּבוּלָ֖הּ לַֽיהוָֽה׃
וְהָיָ֨ה לְא֥וֹת וּלְעֵ֛ד לַֽיהוָ֥ה צְבָא֖וֹת בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם כִּֽי־יִצְעֲק֤וּ אֶל־יְהוָה֙ מִפְּנֵ֣י לֹֽחֲצִ֔ים וְיִשְׁלַ֥ח לָהֶ֛ם מוֹשִׁ֥יעַ וָרָ֖ב וְהִצִּילָֽם׃
כא–כד
התקווה למצרים ואשור
וְנוֹדַ֤ע יְהוָה֙ לְמִצְרַ֔יִם וְיָדְע֥וּ מִצְרַ֛יִם אֶת־יְהוָ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וְעָֽבְדוּ֙ זֶ֣בַח וּמִנְחָ֔ה וְנָדְרוּ־נֵ֥דֶר לַֽיהוָ֖ה וְשִׁלֵּֽמוּ׃
וְנָגַ֧ף יְהוָ֛ה אֶת־מִצְרַ֖יִם נָגֹ֣ף וְרָפ֑וֹא וְשָׁ֙בוּ֙ עַד־יְהוָ֔ה וְנֶעְתַּ֥ר לָהֶ֖ם וּרְפָאָֽם׃
בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא תִּהְיֶ֨ה מְסִלָּ֤ה מִמִּצְרַ֙יִם֙ אַשּׁ֔וּרָה וּבָֽא־אַשּׁ֥וּר בְּמִצְרַ֖יִם וּמִצְרַ֣יִם בְּאַשּׁ֑וּר וְעָבְד֥וּ מִצְרַ֖יִם אֶת־אַשּֽׁוּר׃ (ס)
בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִהְיֶ֤ה יִשְׂרָאֵל֙ שְׁלִ֣ישִׁיָּ֔ה לְמִצְרַ֖יִם וּלְאַשּׁ֑וּר בְּרָכָ֖ה בְּקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ׃
כה–כה
ברכת השם למצרים, אשור וישראל
אֲשֶׁ֧ר בֵּרֲכ֛וֹ יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת לֵאמֹ֑ר בָּר֨וּךְ עַמִּ֜י מִצְרַ֗יִם וּמַעֲשֵׂ֤ה יָדַי֙ אַשּׁ֔וּר וְנַחֲלָתִ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
פסוקים המתארים את גזר הדין של הַשֵּׁם על מצרים ואת השינוי העתידי למצב של ברכה ושירות הַשֵּׁם.
פסוקים א–ד
נבואת המשפט על מצרים
הפסוקים מתארים את העתיד של מצרים תחת משפט אלוהי. הַשֵּׁם יבוא למצרים, מה שיגרום לכאוס פנימי, למלחמת אחים ולניתוק מהאמונות הקדומות, ובסוף מצרים תיכנע לשליטה של מנהיגים קשים.
פסוקים ה–ח
ייבוש הנהר במצרים
הפסוקים מתארים חורבן של משאבי המים במצרים. הנילוס ונהרותיו מתייבשים, מה שגורם לכך שהצמחייה שעל שפת הנהר תמות. כתוצאה מכך, מקצועות התלויים בנהר, כמו דייגים, יתמודדו עם רעב, יתאבלו וייכנסו למצוקה גדולה.
פסוקים ט–יב
קריסת החכמה והכלכלה במצרים
פסוקים אלו מתארים את קריסת המערכות במצרים: עבודת הפשט והתעשייה נהרסת, והכלכלה קורסת. גם החכמה והייעוץ של מנהיגי מצרים נשרפים ואינם יעילים, בעוד שהשם צבאות יקבע את גורלה של מצרים בייעוץ חדש ובלתי צפוי.
פסוקים יג–טז
הבלבול והחולשה של מצרים
הפסוקים מתארים נבואה על קריסת ההנהגה במצרים וערעור כוחה. השם שולח רוח של בלבול שגורמת למנהיגות המצרית לאבד שליטה, ומוביל למצב של חוסר יציבות מוחלט בכל שכבות האוכלוסייה, עד שכל המדינה תהיה בחרדה גדולה מפני כוחו האלוהי.
פסוקים יז–כ
הַתְמַצִּית הַנִּבּוּיִת עַל מִצְרַיִם
הַפֶּסֻקִּים מְתָאֲרִים חֲזוֹן עָלֵי מִצְרַיִם וִיהוּדָה. בְּעָתִיד שֶׁל הַנִּבּוּא, הַקֶּשֶׁר בֵּין הַמַּעֲצוֹת הָאֱלֹהִים לַמְּדִינוֹת יִשְׁתַּנֶּה, בְּמַעֲשֵׂה הַשֵּׁם שֶׁיַּזְכִּין אֶת מִצְרַיִם לְעַבְדֵהוּ, בְּעֵת שֶׁתִּשְׁמַע קוֹל הַתְּפִלָּה בְּלֶשׁוֹנוֹת זָרוּת וְתִהְיֶה שָׁם עֲבוֹדָה רְגִילָה בַּהַשֵּׁם.
פסוקים כא–כד
התקווה למצרים ואשור
הפסוקים מתארים חזון עתידי שבו מצרים תכיר בבורא ותשוב אליו לאחר מכות וריפוי. ביום זה תתקיים אחדות בין מצרים, אשר וישראל, כאשר דרך תעבור ביניהם וישראל יהיה חלק מהברכה הנמשכת בלב הארץ.
פסוקים כה–כה
ברכת השם למצרים, אשור וישראל
פסוק זה מתאר ברכה אלוקית המשתפת את שלושק המדינות: מצרים, אשור וישראל. השם צבאות מברך את מצרים כעמו, את אשור כמעשה ידיו, ואת ישראל כנחלה שלו. הברכה מופיעה כקביעה של השם על הקשר שלו עם כל אלו.
הטקסט מסתיים בברכה משותפת למצרים, אשור וישראל תחת מעלת הַשֵּׁם.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הבורא יורד למצרים
״דבר אחר: בשביל מי נגלה הקדוש ברוך הוא במצרים? בשביל משה. אמר רבי נסים: משל לכהן, שהיה לו גינה של תאנים ובאותה גנה היה בית״
בפרשתנו מופיע משל על כהן שהלך לגן טמא כדי להביא תאנים, כי לא רצה ששלוחינו יתביישו. המדרש משתמש בסיפור הזה כדי להסביר מדוע הָשֵׁם בחר להיגלוות במצרים למען משה רבנו. למרות שהמקום נחשב לטמא, הבורא בחר לרדת לשם כדי להוציא את בני ישראל מעבדות. הפרשנות בשיטת חז"ל מראה שרצון ה' להציל את עמו חזק יותר מכל חשש מן הטומאה. המדרש מפרש את הפסוק הראשון בנבואת ישעיה על "משא מצרים" כהצהרה על הירידה של ה' למצרים. לפי גישה זו, הנבואה אינה רק על עונש, אלא על המעמד שבו ה' פועל בתוך המציאות הקשה כדי להוכיח את כוחו.
שמות רבה ט״ו:י״ט ↗מְרַכְּבַת הַכָּבוֹד וּכְלֵי הָעֲבוֹדָה שֶׁל הַשֵּׁם
״וּלְעֻמָּתָם הָאוֹפַנִּים וְגַלְגַּלֵּי מֶרְכָּבָה. וּכְשֶׁהוּא יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא, וּכְשֶׁהוּא מַשְׁקִיף עַל הָאָרֶץ מַרְכְּבוֹתָיו עַל הָאוֹפַנִּים וּמִקּוֹל זַעֲקַת גַּלְגַּלֵּי הַמֶּרְכָּבָה, בְּרָקִים וּרְעָמִים יוֹצְאִין לָעוֹלָם.״
בְּפִרְקֵי דְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מֻתָּר לְהַבִּין אֶת הַמִּבְנֶה הַמַּפְלִיא שֶׁל הַמֶּרְכָּבָה הַמְּשַׁלֶּטֶת עַל הָעוֹלָם. הַטֶּקסט מְתָאֵר אֶת הָאוֹפַנִּים וְאֶת גַּלְגַּלֵּי הַמֶּרְכָּבָה כְּכְלֵי הָעֲבוֹדָה שֶׁל הַשֵּׁם. כְּשֶׁהַשֵּׁם יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וּמַשְׁקִיף עַל הָאָרֶץ, הַמֶּרְכָּבוֹת שֶׁלּוֹ עוֹלִים עַל הָאוֹפַנִּים. מִקּוֹל הַזַּעֲקָה שֶׁל גַּלְגַּלֵּי הַמֶּרְכָּבָה, יוֹצְאִים לָעוֹלָם בְּרָקִים וּרְעָמִים. הַמַּעֲמָד שֶׁל הַשֵּׁם בַּשָּׁמַיִם מֻתָּר לְהַבִּין כְּכָזֶה שֶׁהוּא רוֹכֵב עַל עָב קַל, כְּפִי שֶׁנֶּאֱמַר בַּמְקֹור. הַתְּנוּעָה שֶׁלּוֹ מְהִירָה מְאֹד, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בִּתְהִלִּים שֶׁהוּא דּוֹאֵה עַל כַּנְפֵי רוּחַ. הַמַּצִּיעַ בַּפֵּרוּשׁ הַזֶּה מְתָאֵר אֶת כָּבוֹד הַשֵּׁם כְּכֹחַ נִצָּב וּמְשַׁלֵּט שֶׁלּוֹ, בְּעַצְמוּת מְפַלֶּאֶת שֶׁל הַתְּנוּעָה וְהַמַּעֲמָד.
פרקי דרבי אליעזר ד׳:ה׳ ↗בעקבות המפרשים
משמעות המילים דללו
״דללו. במחברת אם דל הוא (ויקרא יד):״
בפרשתנו, רש"י מפרש את המילה "דללו" המופיעה בנבואת ישעיהו על מצרים. הוא מסביר שהמילה נגזרת מהשורש דל, כפי שמופיע בספר ויקרא, ומתייחסת למצב של דלות או עוני. הפירוש מתמקד בדרכי הלשון כדי להבין את מצב הידרדרות המשאבים במצרים כפי שמתואר בנבואה. רש"י משתמש בקישור למקרא אחר כדי להבהיר את המשמעות המדויקת של המילה בהקשר זה.
רש״י על ישעיהו 19:6:2 ↗השפה החדשה של מצרים
״מדברות שפת כנען. כישראל שבארץ כנען:״
בפסוקים אלו, ישעיהו מתאר חזון על מצרים. הוא מדבר על תקופה שבה השפה המקומית תשתנה. לפי רש"י, הכוונה היא שעם ישראל שיהיה בארץ כנען ידבר בשפה של כנען. המפרש מציע שהשינוי בשפה יקרה כאשר בני ישראל יתגוררו בתוך האומה המצרית או בתוך כנען. הטקסט מתמקד בשינוי התקשורת והזהות. החזון מראה מצב שבו השפה המוכרת הופכת לשפה שכולם יכולים להבין. זהו תיאור של חיבור חדש דרך שפה משותפת, אך המקור לא מציין אם זה קורה בגלל איחוד פוליטי או מסיבות אחרות.
רש״י על ישעיהו 19:18:2 ↗התחדשות הטבע במצרים
״קנה וסוף. צמח על שפת היאור:״
בפסוק זה מתוארת תמונה של צמיחה חזקה ורעננות בתוך ארץ מצרים. הפסוק מתאר כיצד צמח עבות מאוד על שפת נהר הנילוס, מה שמראה על שפע וחיים בטבע. האבן עזרא מפרש את המילים הללו ומסביר כיצד הצמח התפתח ופרח לאורך גדות הנהר. הפירוש מתמקד בתיאור הפיזי של הצמיחה וההתחדשות של הצמח על שפת המים.
אבן עזרא על ישעיהו 19:6:4 ↗זֶבַח לַהַשֵּׁם בְּאַרֶץ מִצְרַיִם
״ביום וגו'. דרך הדרש ידוע, כי המזבח רמז להריגת מצרים ועל דרך הפשט שהוא כן, והעד ועבדו זבח ומנחה [כ"א]:״
הַנָּבִיא יִשְׁעִיאָהוּ מְתָאֵר בַּחֲזוֹן אֶת מַהֲלַךְ הַהִתְבַּטְּאוּת בְּאַרֶץ מִצְרַיִם. הַטֶּקסט מְתָאֵר הִשְׁתַּנוֹיוּת בְּמִצְרַיִם, כְּשֶׁמּוֹצִיאִים זֶבַח וּמִנְחָה לַהַשֵּׁם בְּמַעֲמַד הַמִּזְבֵּחַ. הַמַּעֲשֶׂה מְתָאֵּר רֶגַע שֶׁל הַכְּרָעָה וְהִתְחַדְּשׁוּת בַּקֶּדֶשׁ. הָאִבֶּן עֶזְרָא מְסַבֵּר אֶת הַמִּזְבֵּחַ בְּשְׁתֵּי רָמָה. בַּפְּשָׁט, הוּא מְדַבֵּר עַל זֶבַח כָּנוּעַ בְּמִצְרַיִם. בְּדֶרֶךְ הַדֶּרֶשׁ, הוּא רוֹאֶה בַּמִּזְבֵּחַ רֶמֶז לְהִשְׁמָדָה שֶׁל מִצְרַיִם. הַמְּפרֵשׁ לֹא מִתְעַקֵּב אַךְ מַצִּיג אֶת שְׁתֵּי הַהַשְׁתָּאוֹיוֹת הַזֹּאת.
אבן עזרא על ישעיהו 19:19:1 ↗