הוֹי, אֶרֶץ שֶׁמְּנַפְּחָה כְּנָפַיִם, שֶׁנִּמְצֵאת מֵעֵבֶר לְנַהֲרוֹת כּוּשׁ.
ה֥וֹי אֶ֖רֶץ צִלְצַ֣ל כְּנָפָ֑יִם אֲשֶׁ֥ר מֵעֵ֖בֶר לְנַֽהֲרֵי־כֽוּשׁ׃ישעיהו · פרק יח׳
הַשְׁתָּקָה וְהַצִּפִּיָּה, וְאַחַר כָּךְ הַשְׁמָדַת הַיְּבוּל
עַל אֶרֶץ שֶׁמֵּעֵבֶר לַנַּהֲרוֹת, מַבְשִׂירָה וְהַשְׁתָּלְת הַתַּצְפִּית וְהַשְּׁלִיחַת הַמִּנְחָה
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ישעיהו יח׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הַשְׁתָּקָה וְהַצִּפִּיָּה
הַשּׁוֹלֵחַ בַּיָּם סְפינוֹת וּכְלֵי סִירה עַל פְּנֵי הַמַּיִם, לְכוּ, שִׁלְּחוּ שׁוֹלָחִים קַלִּים אֶל עַם מְשֻׁרְבָּב וּמְשֻׁבָּר, אֶל עַם מַרְעִישׁ וּמְפַחֵד, עַם שֶׁמְּעַכֶּרֶת אֶת הַנְּהָרִים שֶׁבְּאַרְצוֹ הַפִּרְכְּסִיּוֹת.
הַשֹּׁלֵ֨חַ בַּיָּ֜ם צִירִ֗ים וּבִכְלֵי־גֹמֶא֮ עַל־פְּנֵי־מַיִם֒ לְכ֣וּ ׀ מַלְאָכִ֣ים קַלִּ֗ים אֶל־גּוֹי֙ מְמֻשָּׁ֣ךְ וּמוֹרָ֔ט אֶל־עַ֥ם נוֹרָ֖א מִן־ה֣וּא וָהָ֑לְאָה גּ֚וֹי קַו־קָ֣ו וּמְבוּסָ֔ה אֲשֶׁר־בָּזְא֥וּ נְהָרִ֖ים אַרְצֽוֹ׃על המילים
הַמְּבוּסָה הַמְּצֻיֶּת בַּמָּקוֹר מְתָאֶרֶת שְׁבִירָה אוֹ חֻרְבָּן.
כָּל יוֹשְׁבֵי הָעוֹלָם וְתוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, תִּרְאוּ דְּגָלִים מֻנָּשִׂים עַל הֶהָרִים וְתִשְׁמְעוּ תְּרוּעַ שׁוֹפָר.
כָּל־יֹשְׁבֵ֥י תֵבֵ֖ל וְשֹׁ֣כְנֵי אָ֑רֶץ כִּנְשֹׂא־נֵ֤ס הָרִים֙ תִּרְא֔וּ וְכִתְקֹ֥עַ שׁוֹפָ֖ר תִּשְׁמָֽעוּ׃ (ס)כִּי כֹּה אָמַר הַשֵּׁם אֱלֹהַי: אֶשְׁתַּק וְאֶצֹּפ מִמְּקוֹמִי, כְּחֹם הַשֶּׁמֶשׁ בָּאוֹר, כְּעָב הַטַּל בְּי날 הַקָּצִיר.
כִּי֩ כֹ֨ה אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֵלַ֔י אשקוטה [אֶשְׁקֳטָ֖ה] וְאַבִּ֣יטָה בִמְכוֹנִ֑י כְּחֹ֥ם צַח֙ עֲלֵי־א֔וֹר כְּעָ֥ב טַ֖ל בְּחֹ֥ם קָצִֽיר׃השמדת היבול והמנחה המוחזרת
כי לפני הקציר, כשהכתם פורח והבוסר בשלים, יתבצע המכה. הגזירים יחתכו במזמרה והנטיעות יוסרו והתז מרחוק.
כִּֽי־לִפְנֵ֤י קָצִיר֙ כְּתָם־פֶּ֔רַח וּבֹ֥סֶר גֹּמֵ֖ל יִֽהְיֶ֣ה נִצָּ֑ה וְכָרַ֤ת הַזַּלְזַלִּים֙ בַּמַּזְמֵר֔וֹת וְאֶת־הַנְּטִישׁ֖וֹת הֵסִ֥יר הֵתַֽז׃הם יינטשו יחד כטרף לעיטי ההרים ולבהמות הארץ. גם העיט יבוא עליהם וכל בהמות הארץ יפרסו עליהם.
יֵעָזְב֤וּ יַחְדָּו֙ לְעֵ֣יט הָרִ֔ים וּֽלְבֶהֱמַ֖ת הָאָ֑רֶץ וְקָ֤ץ עָלָיו֙ הָעַ֔יִט וְכָל־בֶּהֱמַ֥ת הָאָ֖רֶץ עָלָ֥יו תֶּחֱרָֽף׃בעת ההיא יובא מנחה לה' צבאות, עם ממושך ומורט, מעם מבוהל וירא, עם שבור ורעוע, שנהרות זבחו ארצו, אל מקום שם ה' צבאות, הר ציון.
בָּעֵת֩ הַהִ֨יא יֽוּבַל־שַׁ֜י לַיהוָ֣ה צְבָא֗וֹת עַ֚ם מְמֻשָּׁ֣ךְ וּמוֹרָ֔ט וּמֵעַ֥ם נוֹרָ֖א מִן־ה֣וּא וָהָ֑לְאָה גּ֣וֹי ׀ קַו־קָ֣ו וּמְבוּסָ֗ה אֲשֶׁ֨ר בָּזְא֤וּ נְהָרִים֙ אַרְצ֔וֹ אֶל־מְק֛וֹם שֵׁם־יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת הַר־צִיּֽוֹן׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הַשְׁתָּקָה וְהַצִּפִּיָּה
ה֥וֹי אֶ֖רֶץ צִלְצַ֣ל כְּנָפָ֑יִם אֲשֶׁ֥ר מֵעֵ֖בֶר לְנַֽהֲרֵי־כֽוּשׁ׃
הַשֹּׁלֵ֨חַ בַּיָּ֜ם צִירִ֗ים וּבִכְלֵי־גֹמֶא֮ עַל־פְּנֵי־מַיִם֒ לְכ֣וּ ׀ מַלְאָכִ֣ים קַלִּ֗ים אֶל־גּוֹי֙ מְמֻשָּׁ֣ךְ וּמוֹרָ֔ט אֶל־עַ֥ם נוֹרָ֖א מִן־ה֣וּא וָהָ֑לְאָה גּ֚וֹי קַו־קָ֣ו וּמְבוּסָ֔ה אֲשֶׁר־בָּזְא֥וּ נְהָרִ֖ים אַרְצֽוֹ׃
כָּל־יֹשְׁבֵ֥י תֵבֵ֖ל וְשֹׁ֣כְנֵי אָ֑רֶץ כִּנְשֹׂא־נֵ֤ס הָרִים֙ תִּרְא֔וּ וְכִתְקֹ֥עַ שׁוֹפָ֖ר תִּשְׁמָֽעוּ׃ (ס)
כִּי֩ כֹ֨ה אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֵלַ֔י אשקוטה [אֶשְׁקֳטָ֖ה] וְאַבִּ֣יטָה בִמְכוֹנִ֑י כְּחֹ֥ם צַח֙ עֲלֵי־א֔וֹר כְּעָ֥ב טַ֖ל בְּחֹ֥ם קָצִֽיר׃
השמדת היבול והמנחה המוחזרת
כִּֽי־לִפְנֵ֤י קָצִיר֙ כְּתָם־פֶּ֔רַח וּבֹ֥סֶר גֹּמֵ֖ל יִֽהְיֶ֣ה נִצָּ֑ה וְכָרַ֤ת הַזַּלְזַלִּים֙ בַּמַּזְמֵר֔וֹת וְאֶת־הַנְּטִישׁ֖וֹת הֵסִ֥יר הֵתַֽז׃
יֵעָזְב֤וּ יַחְדָּו֙ לְעֵ֣יט הָרִ֔ים וּֽלְבֶהֱמַ֖ת הָאָ֑רֶץ וְקָ֤ץ עָלָיו֙ הָעַ֔יִט וְכָל־בֶּהֱמַ֥ת הָאָ֖רֶץ עָלָ֥יו תֶּחֱרָֽף׃
בָּעֵת֩ הַהִ֨יא יֽוּבַל־שַׁ֜י לַיהוָ֣ה צְבָא֗וֹת עַ֚ם מְמֻשָּׁ֣ךְ וּמוֹרָ֔ט וּמֵעַ֥ם נוֹרָ֖א מִן־ה֣וּא וָהָ֑לְאָה גּ֣וֹי ׀ קַו־קָ֣ו וּמְבוּסָ֗ה אֲשֶׁ֨ר בָּזְא֤וּ נְהָרִים֙ אַרְצ֔וֹ אֶל־מְק֛וֹם שֵׁם־יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת הַר־צִיּֽוֹן׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַפֶּסֶק מְתָאֵר אֶת הַמַּצָּב בָּעַמִּים הַרְחֹקִים וְאֶת הַמַּבְשִׂירָה הַמְּתַצְפָּה, וְאַחַר כָּךְ אֶת הַתַּהֲלִיךְ שֶׁל הַשֶּׁבֶר וְהַשְׁלָחַת הַמִּנְחָה הָעוֹדֶת.
הַשְׁתָּקָה וְהַצִּפִּיָּה
הַנָּבִיא מַתְרִיעַ כְּלַפֶּהֶת אֶל אֶרֶץ רְחוֹקָה שֶׁמֵּעֵבֶר לְנַהֲרוֹת כּוּשׁ. הַטֶּקסט מְתָאֵר שִׁלּוּחַ שׁוֹלָחִים וְסְפינוֹת, וְאַחַר כָּךְ מְצַיֵּן שֶׁכָּל הָעוֹלָם יִרְאוּ וְיִשְׁמְעוּ אֹתֹת מַזְהִירִים. לְסוֹף, הַשֵּׁם מַכְרִיעַ לְהַשְׁתִּיק אֶת עַצְמוֹ וְלַחְכּוֹת בְּשֶׁקֶט בְּמַעֲמַד הַצִּפִּיָּה.
השמדת היבול והמנחה המוחזרת
הפסוקים מתארים תהליך של השמדה מדורגת של היבול. תחילה מגיעה המכה המפרקת את הצמחייה, ולאחר מכן נותרו שאריות שיהיו טרף לחיות הבר. בסוף, עם ההרס, יובא מנחה לה' צבאות מאוכלוסייה מותשת ומפוחדת, אשר ארצה נחרבה, אל הר ציון.
הַתַּמְצִית הַקִּדְמוֹנִית מַתְחִילָה בְּהַשְׁתָּקָה וּבְצִפִּיָּה וּמְסַיֶּמֶת בְּמַעֲשֵׂה הַשְּׁלִיחָה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
קץ הממלכה ותחילת הגאולה
״אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא: אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁתִּכְלֶה מַלְכוּת הַזָּלָה מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְכָרַת הַזַּלְזַלִּים בַּמַּזְמֵרוֹת״, וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ: ״בָּעֵת הַהִיא יוּבַל שַׁי לַה׳״
בְּקוּרַת רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא בַּגְּמָרָא מְסַבֶּת אֶת הַזְּמַן שֶׁבּוֹ יָבוֹא בֶן דָּוִד. הוּא מְצַיֵּן כִּי הַגְּאֻלָּה לֹא תָבוֹא עַד שֶׁתִּסְתַּיֵּם הַמַּלְכוּת הַזָּלָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל. הַמְבִיא מִבְּעָרָה חֲזַקָה שֶׁיֵּשׁ סִימָן לְסוֹף הַתְּקָפָה הַזֹּאת, כְּשֶׁהַמַּלְכוּת תִּהְיֶה חַלְשָׁה וּמְפֹרֶקֶת. הַמְפרש מְבִסַּס אֶת דְּבָרָיו עַל הַמְפַתֵּחַ שֶׁל הַסִּימָנִים הַקְּרִיבִים לַגְּאֻלָּה. הוּא מְצַטֵּט מִמָּקוֹר הַמְפַתֵּחַ עַצְמוֹ, מִסֵּפֶר סַנְהֶדְרִין, שֶׁבָּעֵת הַקְּצֵה, הָעָם יִהְיֶה בְּמַצָּב שֶׁל סִבְלָה וּכְאֵב, כְּשֶׁהַזַּלְזַלִּים יִכְרְתוּ אֶת הַמְּזַמְּרוֹת וְהָעָם יִהְיֶה מְמוּשָׁךְ וּמוֹרָט.
סנהדרין צ״ח א:ו׳ ↗כללי השחיטה ותנאי הכשרות
״הִתִּיז אֶת הָרֹאשׁ בְּבַת אַחַת, פְּסוּלָה. הָיָה שׁוֹחֵט וְהִתִּיז אֶת הָרֹאשׁ בְּבַת אַחַת, אִם יֵשׁ בַּסַּכִּין מְלֹא צַוָּאר, כְּשֵׁרָה. הָיָה שׁוֹחֵט וְהִתִּיז שְׁנֵי רָאשִׁים בְּבַת״
הַמִּשְׁנָה בְּפֶרֶק חוּלִין דּוֹנֶת בְּכַלֵּי הַשִּׁחִיטָה וּבְתַנָּי הַכַּשְׁרוּת שֶׁל הַבָּשָׂר. הַטֶּקסט מַסְבִּיר מָצָאִים שׁוֹנִים שֶׁל שׁוֹחֵט וְהַשְּׁלָכַת הַדָּם בְּעַל אֶחָד. הַהַבְדָּל הַקּוֹרִיעַ הוּא הַמִּמְעָד הַנֶּעֱלָם בַּסַּכִּין. אִם יֵשׁ בַּסַּכִּין מְלֹא צַוָּאר, הַשִּׁחִיטה כְּשֵׁרָה, אַךְ אִם הַדָּם הִתְפַּזֵּר בְּאֶחָד אֶל הַשֵּׁנִי, הַמַּצָּב מִתְאַתֵּר. הַמִּשְׁנָה מְדַקֶּקֶת גַּם בְּעִנְיַל הַסַּכִּין וּבְמַעֲשֵׂי הַשּׁוֹחֵט בִּזְמַן הַמְּלָאכָה. הַמִּשְׁנָה מַצִּיעָה מִדּוּת מַדְקֵדֶת עַל כַּשְׁרוּת הַסַּכִּין בְּעִקַּר מַצָּב הַמְּלָאכָה. הַשִּׁחִיטה נִפסֶלֶת אִם הַסַּכִּין נָפְלָה וְהָיְתָה בְּמַצָּב שֶׁעָבַר עַל מְסִלַּת הַשִּׁחִיטָה, כְּדֵי לִמְנֹעַ טָעוּת בַּבֶּן אָדָם. בְּסוֹף הַדָּבָר מֻבָּא דִּבְרָתוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן הַמְּוֹסִיף תַּנְאי עַל הַמְּצִיאוּת שֶׁל הַשִּׁחִיטָה בְּעֵת הַבִּקּוּר.
משנה חולין ב׳:ג׳ ↗בעקבות המפרשים
השליחות המיוחדת של עם ישראל
״מן הוא והלאה. מן היום אשר נבחר לעם והלאה:״
בפסוק הזה, רש"י מסביר את המשמעות של הזמן שבו מתחיל התיאור בנבואה. לפי פירושו, הביטוי "מן הוא והלאה" מתייחס לנקודת זמן ספציפית בתוך ההיסטוריה. הוא מציין שהדברים מתחילים מהיום שבו עם ישראל נבחר על ידי הַשֵּׁם, ומשם המשך התיאור תלוי בתוצאות הבחירה הזאת. הגישה של רש"י כאן היא תמציתית וממוקדת בזהות העם. הוא לא מפרש את הפסוק כתיאור גיאוגרפי בלבד, אלא כהתחלה של תקופה היסטורית שקשורה לברית בין הַשֵּׁם לעמו. הפירוש מדגיש שהנבואה עוסקת בתהליך שמתחיל ברגע הבחירה וממשיך הלאה.
רש״י על ישעיהו 18:2:2 ↗הַשְּׁמִירָה עַל הַגֶּפֶן הַנִּכְרֶתֶת
״וכרת. הכורת את זלזלי הגפן הם הזמורות והשריגים:״
בַּקֶּצֶת הַפֶּסַק, רָשִׁי מְסַבֵּר אֶת הַדְּמוּי הַנִּמְצָא בְּיִשְׁעִיָּהוּ בַּפֶּסֶק הַחֲמִישִׁי. כְּשֶׁהַנָּבִיא מְדַבֵּר עַל הַכֹּרֵת, הוּא מַתְחִיל לְהַסְבִּיר כְּבָר אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַמְּשֻׁלָּשׁ בַּתְּמוּנָה. הַכֹּרֵת הַמְּתֻאֵר בַּמֶּרְאֶה הַזֶּה הִוא הַכְּרִיכָה וְהַחֲרִיבָה שֶׁל הַזְּמֹרוֹת וְהַשְּׁרִיגִים, כְּדֵי לְהַסִּיר אֶת הַחֹזְקָה מֵהַגֶּפֶן. הַתְּעוּתָה שֶׁל רָשִׁי הִיא פְּרָשׁוּת מַשְׁמָע שֶׁל הַמִּלִּים הַמְּשֻׁלָּשׁוֹת בַּמֶּרְאֶה הַנָּבִיאִי. הוּא מַגְדִּיר אֶת הַחֵלֶק הַנִּכְרָת מֵהַגֶּפֶן כְּמַעֲשֶׂה שֶׁמְּבַטֵּל אֶת הַזְּמֹרוֹת וְהַשְּׁרִיגִים. הַסְּבָרָה זוֹ עוֹזֶרֶת לְהָבִין אֶת הַמָּסָר הַנָּבִיאִי עַל הַחֻרְבָּן וְהַהַרְסָה שֶׁל הַצֶּמַח הַמְּשֻׁלָּשׁ בַּמַּרְאֶה.
רש״י על ישעיהו 18:5:3 ↗שליחים מעבר לנהרות
״ובעבור נהרי אמר ובכלי גמא:״
בספר ישעיהו, הנביא פונה לאומה הנמצאת מעבר לנהרות, כזו ששולחת שליחים על סירות שמש בתוך המים. הטקסט מתאר עמים רחוקים שמדובר בהם בתנועה מהירה ומדויקת של שליחים. המקור המובא כאן הוא אבן עֶזְרָא, שמפרש את המילה "נהרי" (נהרות) ומתייחס גם לשימוש במושג "כלי גמא", המצביע על המבנה או אופן ההתקדמות של השליחים. ההסבר של אבן עזרא מתמקד בפירוש המילים המדויק של הפסוקים. הוא בוחן את המושגים הגיאוגרפיים והכלים שבהם השליחים משתמשים. הפירוש שלו הוא גישה לשונית-לוגית, המנסה להבין את המשמעות המילולית של התיאור המקראי, מבלי להוסיף פרשנות רחבה מעבר למבנה המשפט.
אבן עזרא על ישעיהו 18:2:3 ↗הבדים הגדולים שננטשו
״ואת הנטישות. אותם הבדים הגדולים שנטשו:״
בפסוק זה מספר ישעיהו על הבדים הגדולים שננטשו. אבן עזרא מפרש שהכוונה היא לבדים גדולים מאוד שהושארו ללא שימוש או שנזנחו. הפרשן מתמקד במשמעות המילה נטישות כחוסר טיפול בבדים. הוא מציע שהמילה מתארת מצב שבו הבדים הגדולים הללו נטו לבד ללא השגחה.
אבן עזרא על ישעיהו 18:5:5 ↗