דבר ה' על דמשק: הנה דמשק תושמד, העיר תהפוך לחורבה.
מַשָּׂ֖א דַּמָּ֑שֶׂק הִנֵּ֤ה דַמֶּ֙שֶׂק֙ מוּסָ֣ר מֵעִ֔יר וְהָיְתָ֖ה מְעִ֥י מַפָּלָֽה׃ישעיהו · פרק יז׳
חורבן דמשק וארם וגורל העמים
נבואת ישעיהו על דמשק, ארם ורעש האומות סביב
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ישעיהו יז׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
חורבן דמשק וארם
ערי ארם תהיינה נטושות, ויהיו מקום למרעים, שם ירעו ואין מי שיבריח אותם.
עֲזֻב֖וֹת עָרֵ֣י עֲרֹעֵ֑ר לַעֲדָרִ֣ים תִּֽהְיֶ֔ינָה וְרָבְצ֖וּ וְאֵ֥ין מַחֲרִֽיד׃מבצר אפרים וכל הממלכה מדמשק ושאר ארם יושמדו, כמו כבוד בני ישראל. כך אמר ה'.
וְנִשְׁבַּ֤ת מִבְצָר֙ מֵֽאֶפְרַ֔יִם וּמַמְלָכָ֥ה מִדַּמֶּ֖שֶׂק וּשְׁאָ֣ר אֲרָ֑ם כִּכְב֤וֹד בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ יִֽהְי֔וּ נְאֻ֖ם יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃ (ס)ביום ההוא יקטן כבוד יעקב, והבשר שלו יהיה חלש מאוד.
וְהָיָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יִדַּ֖ל כְּב֣וֹד יַעֲקֹ֑ב וּמִשְׁמַ֥ן בְּשָׂר֖וֹ יֵרָזֶֽה׃שאריות קציר וחיפוש אחר אלוהים
זה יהיה כמו איסוף קציר בקרקע, שבו הזרוע קוצר רק מעט שיבלים, וזה יהיה כמו איסוף שאריות שיבלים בעמק רפאים.
וְהָיָ֗ה כֶּֽאֱסֹף֙ קָצִ֣יר קָמָ֔ה וּזְרֹע֖וֹ שִׁבֳּלִ֣ים יִקְצ֑וֹר וְהָיָ֛ה כִּמְלַקֵּ֥ט שִׁבֳּלִ֖ים בְּעֵ֥מֶק רְפָאִֽים׃ויישאר בו מעט מאוד, כמו כשקופצים על זית שנותרו רק שניים או שלושה גרגרים בראש עץ, או ארבעה או חמישה בתוך ענפיו, כך אומר הַשֵׁם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.
וְנִשְׁאַר־בּ֤וֹ עֽוֹלֵלֹת֙ כְּנֹ֣קֶף זַ֔יִת שְׁנַ֧יִם שְׁלֹשָׁ֛ה גַּרְגְּרִ֖ים בְּרֹ֣אשׁ אָמִ֑יר אַרְבָּעָ֣ה חֲמִשָּׁ֗ה בִּסְעִפֶ֙יהָ֙ פֹּֽרִיָּ֔ה נְאֻם־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)ביום הזה האדם יסתמך על מעשיו, ועיניו יביטו אל הקדוש מכל ישראל.
בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יִשְׁעֶ֥ה הָאָדָ֖ם עַל־עֹשֵׂ֑הוּ וְעֵינָ֕יו אֶל־קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל תִּרְאֶֽינָה׃הוא לא יסתמך על המזבחות מעשה ידיו, ולא יביט אל מה שאצבעותיו עשו, ואף לא אל האשריים והחמים.
וְלֹ֣א יִשְׁעֶ֔ה אֶל־הַֽמִּזְבְּח֖וֹת מַעֲשֵׂ֣ה יָדָ֑יו וַאֲשֶׁ֨ר עָשׂ֤וּ אֶצְבְּעֹתָיו֙ לֹ֣א יִרְאֶ֔ה וְהָאֲשֵׁרִ֖ים וְהָחַמָּנִֽים׃חורבן דמם ורעש העמים
ביום הזה ערי המבצר יהיו כמו שומם של יער נטוש, ומה שאמר הנטוש בגלל בני ישראל יהיה שממה.
בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא יִהְי֣וּ ׀ עָרֵ֣י מָעֻזּ֗וֹ כַּעֲזוּבַ֤ת הַחֹ֙רֶשׁ֙ וְהָ֣אָמִ֔יר אֲשֶׁ֣ר עָזְב֔וּ מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהָיְתָ֖ה שְׁמָמָֽה׃כי שכחת את אלוהי ישועתך, ולא זכרת את צור המבצר שלך, ולכן תצמיחי שתילים של נוי ותזרעי זרעים של זר.
כִּ֤י שָׁכַ֙חַתְּ֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׁעֵ֔ךְ וְצ֥וּר מָעֻזֵּ֖ךְ לֹ֣א זָכָ֑רְתְּ עַל־כֵּ֗ן תִּטְּעִי֙ נִטְעֵ֣י נַעֲמָנִ֔ים וּזְמֹ֥רַת זָ֖ר תִּזְרָעֶֽנּוּ׃ביום שתשתעי תפרחי בבוקר, אך ביום הקציר תהיה פגיעה קשה וכאב אנושי.
בְּי֤וֹם נִטְעֵךְ֙ תְּשַׂגְשֵׂ֔גִי וּבַבֹּ֖קֶר זַרְעֵ֣ךְ תַּפְרִ֑יחִי נֵ֥ד קָצִ֛יר בְּי֥וֹם נַחֲלָ֖ה וּכְאֵ֥ב אָנֽוּשׁ׃ (ס)הויי, המולה של עמים רבים, כמו רעש גלי הים, ורעש עמים כמו רעש מים גדולים שמתרוממים.
ה֗וֹי הֲמוֹן֙ עַמִּ֣ים רַבִּ֔ים כַּהֲמ֥וֹת יַמִּ֖ים יֶהֱמָי֑וּן וּשְׁא֣וֹן לְאֻמִּ֔ים כִּשְׁא֛וֹן מַ֥יִם כַּבִּירִ֖ים יִשָּׁאֽוּן׃גּוֹרַל הָעַמִּים הַתּוֹקְפִים
עמים רבים ימשכו מים כמו רעש גדול, אך הם ירעדו ויברחו למרחק. הם ירדפו כמו קש הרים מול הרוח וכמו גל מול סופה.
לְאֻמִּ֗ים כִּשְׁא֞וֹן מַ֤יִם רַבִּים֙ יִשָּׁא֔וּן וְגָ֥עַר בּ֖וֹ וְנָ֣ס מִמֶּרְחָ֑ק וְרֻדַּ֗ף כְּמֹ֤ץ הָרִים֙ לִפְנֵי־ר֔וּחַ וּכְגַלְגַּ֖ל לִפְנֵ֥י סוּפָֽה׃כשהערב מגיע, הנה כבר הלילה, ולפני הבוקר הם כבר לא יהיו שם. זהו חלקם של אלו שמשמידים אותנו וגורלם של אלו שמשדדים אותנו.
לְעֵ֥ת עֶ֙רֶב֙ וְהִנֵּ֣ה בַלָּהָ֔ה בְּטֶ֥רֶם בֹּ֖קֶר אֵינֶ֑נּוּ זֶ֚ה חֵ֣לֶק שׁוֹסֵ֔ינוּ וְגוֹרָ֖ל לְבֹזְזֵֽינוּ׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
חורבן דמשק וארם
מַשָּׂ֖א דַּמָּ֑שֶׂק הִנֵּ֤ה דַמֶּ֙שֶׂק֙ מוּסָ֣ר מֵעִ֔יר וְהָיְתָ֖ה מְעִ֥י מַפָּלָֽה׃
עֲזֻב֖וֹת עָרֵ֣י עֲרֹעֵ֑ר לַעֲדָרִ֣ים תִּֽהְיֶ֔ינָה וְרָבְצ֖וּ וְאֵ֥ין מַחֲרִֽיד׃
וְנִשְׁבַּ֤ת מִבְצָר֙ מֵֽאֶפְרַ֔יִם וּמַמְלָכָ֥ה מִדַּמֶּ֖שֶׂק וּשְׁאָ֣ר אֲרָ֑ם כִּכְב֤וֹד בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ יִֽהְי֔וּ נְאֻ֖ם יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃ (ס)
וְהָיָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יִדַּ֖ל כְּב֣וֹד יַעֲקֹ֑ב וּמִשְׁמַ֥ן בְּשָׂר֖וֹ יֵרָזֶֽה׃
שאריות קציר וחיפוש אחר אלוהים
וְהָיָ֗ה כֶּֽאֱסֹף֙ קָצִ֣יר קָמָ֔ה וּזְרֹע֖וֹ שִׁבֳּלִ֣ים יִקְצ֑וֹר וְהָיָ֛ה כִּמְלַקֵּ֥ט שִׁבֳּלִ֖ים בְּעֵ֥מֶק רְפָאִֽים׃
וְנִשְׁאַר־בּ֤וֹ עֽוֹלֵלֹת֙ כְּנֹ֣קֶף זַ֔יִת שְׁנַ֧יִם שְׁלֹשָׁ֛ה גַּרְגְּרִ֖ים בְּרֹ֣אשׁ אָמִ֑יר אַרְבָּעָ֣ה חֲמִשָּׁ֗ה בִּסְעִפֶ֙יהָ֙ פֹּֽרִיָּ֔ה נְאֻם־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)
בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יִשְׁעֶ֥ה הָאָדָ֖ם עַל־עֹשֵׂ֑הוּ וְעֵינָ֕יו אֶל־קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל תִּרְאֶֽינָה׃
וְלֹ֣א יִשְׁעֶ֔ה אֶל־הַֽמִּזְבְּח֖וֹת מַעֲשֵׂ֣ה יָדָ֑יו וַאֲשֶׁ֨ר עָשׂ֤וּ אֶצְבְּעֹתָיו֙ לֹ֣א יִרְאֶ֔ה וְהָאֲשֵׁרִ֖ים וְהָחַמָּנִֽים׃
חורבן דמם ורעש העמים
בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא יִהְי֣וּ ׀ עָרֵ֣י מָעֻזּ֗וֹ כַּעֲזוּבַ֤ת הַחֹ֙רֶשׁ֙ וְהָ֣אָמִ֔יר אֲשֶׁ֣ר עָזְב֔וּ מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהָיְתָ֖ה שְׁמָמָֽה׃
כִּ֤י שָׁכַ֙חַתְּ֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׁעֵ֔ךְ וְצ֥וּר מָעֻזֵּ֖ךְ לֹ֣א זָכָ֑רְתְּ עַל־כֵּ֗ן תִּטְּעִי֙ נִטְעֵ֣י נַעֲמָנִ֔ים וּזְמֹ֥רַת זָ֖ר תִּזְרָעֶֽנּוּ׃
בְּי֤וֹם נִטְעֵךְ֙ תְּשַׂגְשֵׂ֔גִי וּבַבֹּ֖קֶר זַרְעֵ֣ךְ תַּפְרִ֑יחִי נֵ֥ד קָצִ֛יר בְּי֥וֹם נַחֲלָ֖ה וּכְאֵ֥ב אָנֽוּשׁ׃ (ס)
ה֗וֹי הֲמוֹן֙ עַמִּ֣ים רַבִּ֔ים כַּהֲמ֥וֹת יַמִּ֖ים יֶהֱמָי֑וּן וּשְׁא֣וֹן לְאֻמִּ֔ים כִּשְׁא֛וֹן מַ֥יִם כַּבִּירִ֖ים יִשָּׁאֽוּן׃
גּוֹרַל הָעַמִּים הַתּוֹקְפִים
לְאֻמִּ֗ים כִּשְׁא֞וֹן מַ֤יִם רַבִּים֙ יִשָּׁא֔וּן וְגָ֥עַר בּ֖וֹ וְנָ֣ס מִמֶּרְחָ֑ק וְרֻדַּ֗ף כְּמֹ֤ץ הָרִים֙ לִפְנֵי־ר֔וּחַ וּכְגַלְגַּ֖ל לִפְנֵ֥י סוּפָֽה׃
לְעֵ֥ת עֶ֙רֶב֙ וְהִנֵּ֣ה בַלָּהָ֔ה בְּטֶ֥רֶם בֹּ֖קֶר אֵינֶ֑נּוּ זֶ֚ה חֵ֣לֶק שׁוֹסֵ֔ינוּ וְגוֹרָ֖ל לְבֹזְזֵֽינוּ׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפסוקים מתארים את החורבן הצפוי של דמשק וארם, את היחלשות העם וחתירה אל הַשֵּׁם, ואת הכאוס של העמים התוקפים.
חורבן דמשק וארם
נבואת חורבן על דמשק וארם, שיתפרקו מעריה ומחמתה. החורבן יכלול גם פגיעה במבצרים של אפרים ובכבוד בני ישראל. יום זה יביא לירידה בכבוד יעקב ובחוזקו של בשר ישראל.
שאריות קציר וחיפוש אחר אלוהים
הפסוקים מתארים חורבן כקציר דליל מאוד, שבו נותרים רק מעט פירות כמו בראש עץ זית. לאחר מכן, ביום הזה, בני האדם יפסיקו להסתמך על מעשה ידיהם ועל עבודת המזבחות, ויביטו אל הקדוש מכל ישראל.
חורבן דמם ורעש העמים
הנבואה מתארת את חורבן ערי המבצר והפיכתן לשממה בשל שכיחת אלוהי ישועה. השדה שיתפתח בפריחה מהירה יתברר כקציר של צער ואובדן. בסוף מתואר רעש והמולה של עמים רבים המגיעים כסערת מים גדולה.
גּוֹרַל הָעַמִּים הַתּוֹקְפִים
הַפֶּסוּקִים מְתָאֲרִים אֶת סוֹפוֹם הַמּוּהָלִים שֶׁל הָעַמִּים הַתּוֹקְפִים. הַתּוֹקְפִים יִתְפַּזְּרוּ בְּמַהְרוּת כְּמוֹ קַשׁ בָּרוּחַ וְכַגַּל בְּסוּפָה. הַכֹּחַ שֶׁלָּהֶם יֵעָלֵם בִּמְהִירוּת כְּמוֹ חֹשֶׁךְ הַלַּיְלָה שֶׁנֶּעֱלָם לִפְנֵי הַבֹּקֶר, וְזֶה יִהְיֶה גּוֹרָלָם שֶׁל הַמַּשְׁמִידִים וְהַמְּשַׁדְּדִים.
הפסוקים מסתיימים בתיאור עוצמת המהומה והחורבן של העמים התוקפים.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַקּוֹל שֶׁהֶחֱזִיק אֶת הַגּוֹלָה
״וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וְגוֹ'. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: נָתְנָה עָלַי בְקוֹלָהּ עַל כֵּן שְׂנֵאתִיהָ (ירמיה יב, ח), אוֹתוֹ קוֹל שֶׁבְּכִיתֶם, גָּרַם לָכֶם לִלְקוֹת בְּשׂוֹנְאִים. וְעַל אוֹתוֹ״
בַּמִּדְרָשׁ תַּנְחוּמָא, שֶׁלַח י״ב:א׳, מֻסְבָּר הַקֶּשֶׁר בֵּין הַבְּכִיָּה שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּלֵיל תִּשְׁעָה בֶּאֱב וּבֵין הַחֶרְבּוֹן וְהַגָּלוּת. הַמִּדְרָשׁ מְפֵרֵשׁ אֶת הַפּוֹעֲלָה שֶׁל הַפֻּרְעָנִיּוּת בְּדַבִּים שֶׁנֶּאֶמְרוּ בְּקוֹל רָם וּבְקֶשֶׁט, וְכָךְ הַקּוֹל הַמְּעַצֵּב הַגּוֹרֵם לִמְצִיאָת שְׁנֵי הַצַּדִּים. הַמִּדְרָשׁ מַשְׁוֶה בֵּין הַקּוֹל שֶׁבָּכוּ בּוֹ אֶת מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן לְכַרְסְמַת הַכֹּחַ שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַדּוֹנֶה, וּמַסְבֵּר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קִבֵּל עַל הַדָּבָר שֶׁאָמְרוּ הָעֵדָה. הַפֵּרוּשׁ מְבִיא לְפִי הַקֹּשֶׁר שֶׁהַמִּדְרָשׁ מַקְשִׁיר לַמַּצָּב בַּמִּדְבָּר, שֶׁבּוֹ הַמִּלִּים שֶׁנֶּאֶמְרוּ הָיוּ כְּמוֹ פְּסַק דִּין שֶׁהַמֶּלֶךְ אֲסַר עַל עַצְמוֹ, וְכָךְ הַגְּזֵרָה הַמְּשַׁפֶּכֶת אֶת הָעַם בְּעַמִּים הַמְּפוּזִּים בָּאָרֶשׁ.
מדרש תנחומא, שלח י״ב:א׳ ↗הַקֶּשֶׁר בֵּין עֲבֹדַת הַנְּבִיאִים לְעִנְיַן הַגְּלוּי וְהַנֶּעְלָם
״אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת, רַבִּי סִימוֹן פָּתַח (משלי ל, י): אַל תַּלְשֵׁן עֶבֶד אֶל אֲדֹנָו, נִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה, נה): כִּי לִי בְנֵי״
הַכְּתִיבִים מְסַפְּרִים עַל הַקּוֹשִׁי שֶׁבְּהַבְטָחוֹת הַנְּבִיאִים. רַבִּי סִימוֹן פָּתַח מַסְבֵּר שֶׁהַנְּבִיאִים הֵם עֲבָדִים שֶׁהַשֵּׁם חֹשֵׂף לִפְנֵיהֶם אֶת סוֹדוֹ. כְּשֶׁהַנְּבִיא יוֹדֵעַ אֶת הַדָּבָר, הַקֹּדֶשׁ בָּרוּךְ הוּא גַּם מְטַעִּים אוֹתוֹ בְּכִכָּרְיוּת וּבְכִסְעוֹן. הַתּוֹרָה מְסַפֶּרֶת שֶׁאֲפִילוּ הַנְּכִיאִים הָיוּ עֲבָדִים, אֲבָל הַתְּפקיד שֶׁלָּהֶם הוּא לְהַעֲבִיר אֶת הַדָּבָר לַעַם. רַבִּי יוֹחָנָן מְנַסֶּה לְהַסְבִּיר לָמָה הַנְּבִיא יֶשַׁעְיָהוּ מְזַכִּיר אֶת עֲרוֹעֵר בְּמַשָּׂא דַמָּשֶׂק. הוּא מַצִּיעַ תַּעֲלוּמָה שֶׁהַנְּבִיא מְזַכִּיר אֶת הָעִיר הַזֹּאת, וְהִיא לְמַעֲשֶׂה בְּתוֹךְ תְּחוּם מֹאָב, כְּדֵי לְהַדְגִּים אֶת הַנְּזִיקוֹת אוֹ אֶת הַקִּיצוֹת שֶׁל הַמַּשָּׂא.
שיר השירים רבה א׳:ו׳:א׳ ↗בעקבות המפרשים
התפרקות הכוח והתגלית של המצוקה
״ומשמן בשרו ירזה. ועותר יקריה יגלי:״
בפסוק זה מספר ישעיהו מתאר את מה שיקרה לעם דמשק. הוא חוזה שהבשרי של המנהיגים והעוצמה שלהם יתכווצו וייחלשו מאוד. המילים "ירזה" ו"יגלי" מתארות מצב שבו הכבוד והגאווה של האדם נחשפים ומתפרקים מול המציאות הקשה. רש"י מפרש על הפסוק הזה שהחולשה תגרום לכך שגם הדברים היקרים והחשובים ביותר לאדם יתגלו וייחשפו. לפי הפירוש, כשהכוח נעלם, האדם נותר חשוף וחשוף לראות את מה שבעבר היה מוסתר תחת כבודו.
רש״י על ישעיהו 17:4:1 ↗התוצאה המרירה של הזרע הרע
״ובבקר זרעך תפריחי. וליום המחרת כשהוצאתיך משם הכנסתיך לארץ גם שם זרעך הרע הפרחת:״
הפסוק מתאר מצב שבו הזרע שנקዘ בבוקר יניב פרי, אך ביום שאחרי, לאחר ההוצאה מהמקום, הזרע הרע יפרח שוב. הדימוי מראה כיצד הפריחה הראשונית אינה מצליחה למנוע את צמיחת הרע בתוצאה של הגלות או הפיזור. רש"י מסביר שהפסוק מדבר על שתי פריחות שונות. הוא מפרש שהזרע הרע יפרח גם בארץ החדשה שאליה יוכנסו בני ישראל לאחר הוצאתם ממקומם. הפירוש מתמקד בכך שהרע ימשיך לצמוח גם לאחר השיבה או המעבר לארץ אחרת.
רש״י על ישעיהו 17:11:2 ↗חורבן דמשק ושמרון
״ונשבת. כי בבוא סנחריב תפש דמשק גם שמרון ומבצריה:״
בספר ישעיהו, הנביא מתאר חורבן עתידי של דמשק. הוא מנבא שהעיר תהיה שממה ולא תהיה עוד עיר. הנבואה מתארת מצב שבו המעצמות יאבדו את כוחן ונופץ את המבצריה. אבן עזרא מפרש את הפסוק השלישי ומסביר שהנבואה מתייחסת לזמן שבו סנחריב יכבו את דמשק, וגם את שמרון ומבצריה. לפי הפירוש הזה, השבי והחורבן יתרחשו בעקבות כיבוש צבאי של האססריים.
אבן עזרא על ישעיהו 17:3:1 ↗שכחה ותוצאותיה
״כי שכחת וגו'. הנה שב הנביא להוכיח אנשי שומרון:״
הַנָּבִיא יִשְׁעִיאָהּ מַזְהִיר אֶת אֲנְשֵׁי שָׁמְרוֹן עַל שִׁכְחָתָם. הַמַּקְור הַמְּסוּבָּע, אֶבֶן עֶזְרָא, מַסְבִּיר כִּי הַנָּבִיא מַבִּיעַ תּוֹכָחָה עַל הַמְּהוּמָה שֶׁנִּגְמְרָה כְּתוֹצאָה מֵהַזְנָחָה בַּאֱלֹהִים. הַתּוֹכָחָה מִתְרַקֶּבֶת עַל הַעֲצָב הַנִּמְצָא בַּנֶּפֶשׁ כְּשֶׁהָאָדָם עוֹזֵב אֶת הַיֶּדֶע הַנָּכוֹן. הַנָּבִיא מַשְׁוֶה בֵּין הַשִּׁכְחָה לְבין הַחֶרְבָּן הַבָּאָה, וְזֶהוּ הַקֶּרֶן הַמְּרַכִּיזִית בַּתּוֹכָחָה.
אבן עזרא על ישעיהו 17:10:1 ↗