שלחו בקשה למלך ארץ מואב, מהסלע במדבר, אל הר בת ציון.
שִׁלְחוּ־כַ֥ר מֹשֵֽׁל־אֶ֖רֶץ מִסֶּ֣לַע מִדְבָּ֑רָה אֶל־הַ֖ר בַּת־צִיּֽוֹן׃ישעיהו · פרק טז׳
בקשת מחסה למואב והתנבאות על חורבנה
בקשת מקלט למואב, תיאור הבכי על הארץ והנבואה על קץ הגאווה המואבית.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ישעיהו טז׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
בקשת מחסה למואב
בנות מואב יהיו כמו ציפור נודדת ששולחה לקן, בורחות למעבר ארנון.
וְהָיָ֥ה כְעוֹף־נוֹדֵ֖ד קֵ֣ן מְשֻׁלָּ֑ח תִּֽהְיֶ֙ינָה֙ בְּנ֣וֹת מוֹאָ֔ב מַעְבָּרֹ֖ת לְאַרְנֽוֹן׃תנו עצה, עשו משפט. תנו מחסה בצהרי היום תחת צלכם, והסתרו את הנדחים, אל תגלו אותם.
הביאו [הָבִ֤יאִי] עֵצָה֙ עֲשׂ֣וּ פְלִילָ֔ה שִׁ֧יתִי כַלַּ֛יִל צִלֵּ֖ךְ בְּת֣וֹךְ צָהֳרָ֑יִם סַתְּרִי֙ נִדָּחִ֔ים נֹדֵ֖ד אַל־תְּגַלִּֽי׃הנדחים של מואב ישתקעו אצלך, תהיי להם מחסה מפני השודד, כי המזיק נגמר והשודד סיים את ההרס בארץ.
יָג֤וּרוּ בָךְ֙ נִדָּחַ֔י מוֹאָ֛ב הֱוִי־סֵ֥תֶר לָ֖מוֹ מִפְּנֵ֣י שׁוֹדֵ֑ד כִּֽי־אָפֵ֤ס הַמֵּץ֙ כָּ֣לָה שֹׁ֔ד תַּ֥מּוּ רֹמֵ֖ס מִן־הָאָֽרֶץ׃התנבאות על נפילת מואב
כס המלוכה יתבסס בחסד, ומי שישב עליו ינהג באמת באוהל דוד, כשהוא שופט ומחפש משפט ומהיר לעשות צדק.
וְהוּכַ֤ן בַּחֶ֙סֶד֙ כִּסֵּ֔א וְיָשַׁ֥ב עָלָ֛יו בֶּאֱמֶ֖ת בְּאֹ֣הֶל דָּוִ֑ד שֹׁפֵ֛ט וְדֹרֵ֥שׁ מִשְׁפָּ֖ט וּמְהִ֥ר צֶֽדֶק׃שמענו על הגאווה של מואב, גאווה רבה מאוד. הגאווה והתפארת שלה, והעבריינות שלה, אינן נכונות.
שָׁמַ֥עְנוּ גְאוֹן־מוֹאָ֖ב גֵּ֣א מְאֹ֑ד גַּאֲוָת֧וֹ וּגְאוֹנ֛וֹ וְעֶבְרָת֖וֹ לֹא־כֵ֥ן בַּדָּֽיו׃ (ס)לכן מואב תבכה על מואב, כל מואב תבכה. אלו היו בערים המבוצרות, יתחררו אך רק יבכו מרוב צער.
לָכֵ֗ן יְיֵלִ֥יל מוֹאָ֛ב לְמוֹאָ֖ב כֻּלֹּ֣ה יְיֵלִ֑יל לַאֲשִׁישֵׁ֧י קִיר־חֲרֶ֛שֶׂת תֶּהְגּ֖וּ אַךְ־נְכָאִֽים׃כי שדות חשבון אבדו, כרם שסיכנו בטמון. בעלי אומות פגעו בענבי הכרם עד שהם נפגעו בעצרת, הם תעו במדבר, השליחים שלהם נטושו ועברו ים.
כִּ֣י שַׁדְמוֹת֩ חֶשְׁבּ֨וֹן אֻמְלָ֜ל גֶּ֣פֶן שִׂבְמָ֗ה בַּעֲלֵ֤י גוֹיִם֙ הָלְמ֣וּ שְׂרוּקֶּ֔יהָ עַד־יַעְזֵ֥ר נָגָ֖עוּ תָּ֣עוּ מִדְבָּ֑ר שְׁלֻ֣חוֹתֶ֔יהָ נִטְּשׁ֖וּ עָ֥בְרוּ יָֽם׃האבל על מואב
לכן אני בוכה בבכי, יעזר הגפן השופע, אני מדמעת את אריותי, את החישוב ואת העלים, כי על עונת הפרי והקציר נפלה המכה.
עַל־כֵּ֡ן אֶבְכֶּ֞ה בִּבְכִ֤י יַעְזֵר֙ גֶּ֣פֶן שִׂבְמָ֔ה אֲרַיָּ֙וֶךְ֙ דִּמְעָתִ֔י חֶשְׁבּ֖וֹן וְאֶלְעָלֵ֑ה כִּ֧י עַל־קֵיצֵ֛ךְ וְעַל־קְצִירֵ֖ךְ הֵידָ֥ד נָפָֽל׃השמחה והעונג ייאספו מקרם, ובכרמים לא יהיה שמחה ולא רעש, ויין בכדִים לא יירמע, כי הפסקתי את המכה.
וְנֶאֱסַ֨ף שִׂמְחָ֤ה וָגִיל֙ מִן־הַכַּרְמֶ֔ל וּבַכְּרָמִ֥ים לֹֽא־יְרֻנָּ֖ן לֹ֣א יְרֹעָ֑ע יַ֗יִן בַּיְקָבִ֛ים לֹֽא־יִדְרֹ֥ךְ הַדֹּרֵ֖ךְ הֵידָ֥ד הִשְׁבַּֽתִּי׃לכן מעייי למואב יהמיהו ככינור, ופניי כקיר חרש.
עַל־כֵּן֙ מֵעַ֣י לְמוֹאָ֔ב כַּכִּנּ֖וֹר יֶֽהֱמ֑וּ וְקִרְבִּ֖י לְקִ֥יר חָֽרֶשׂ׃ויהיה, כשהיא תראה ובהלה תשתלט על מואב בבית המקדש שלה, היא תבוא להתפלל אך לא תוכל.
וְהָיָ֧ה כִֽי־נִרְאָ֛ה כִּֽי־נִלְאָ֥ה מוֹאָ֖ב עַל־הַבָּמָ֑ה וּבָ֧א אֶל־מִקְדָּשׁ֛וֹ לְהִתְפַּלֵּ֖ל וְלֹ֥א יוּכָֽל׃הנבואה על מואב
זה הדבר שהשם דיבר על מואב מלפני זמן.
זֶ֣ה הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר יְהוָ֛ה אֶל־מוֹאָ֖ב מֵאָֽז׃ועכשיו השם אמר: בעוד שלוש שנים, כמו של שני שכירי חרב, כבוד מואב יצטמצם מאוד בתוך כל הרעש הגדול, ורק מעט מאוד יישאר לו, ולא יהיה זה רב.
וְעַתָּ֗ה דִּבֶּ֣ר יְהוָה֮ לֵאמֹר֒ בְּשָׁלֹ֤שׁ שָׁנִים֙ כִּשְׁנֵ֣י שָׂכִ֔יר וְנִקְלָה֙ כְּב֣וֹד מוֹאָ֔ב בְּכֹ֖ל הֶהָמ֣וֹן הָרָ֑ב וּשְׁאָ֥ר מְעַ֛ט מִזְעָ֖ר ל֥וֹא כַבִּֽיר׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
בקשת מחסה למואב
שִׁלְחוּ־כַ֥ר מֹשֵֽׁל־אֶ֖רֶץ מִסֶּ֣לַע מִדְבָּ֑רָה אֶל־הַ֖ר בַּת־צִיּֽוֹן׃
וְהָיָ֥ה כְעוֹף־נוֹדֵ֖ד קֵ֣ן מְשֻׁלָּ֑ח תִּֽהְיֶ֙ינָה֙ בְּנ֣וֹת מוֹאָ֔ב מַעְבָּרֹ֖ת לְאַרְנֽוֹן׃
הביאו [הָבִ֤יאִי] עֵצָה֙ עֲשׂ֣וּ פְלִילָ֔ה שִׁ֧יתִי כַלַּ֛יִל צִלֵּ֖ךְ בְּת֣וֹךְ צָהֳרָ֑יִם סַתְּרִי֙ נִדָּחִ֔ים נֹדֵ֖ד אַל־תְּגַלִּֽי׃
יָג֤וּרוּ בָךְ֙ נִדָּחַ֔י מוֹאָ֛ב הֱוִי־סֵ֥תֶר לָ֖מוֹ מִפְּנֵ֣י שׁוֹדֵ֑ד כִּֽי־אָפֵ֤ס הַמֵּץ֙ כָּ֣לָה שֹׁ֔ד תַּ֥מּוּ רֹמֵ֖ס מִן־הָאָֽרֶץ׃
התנבאות על נפילת מואב
וְהוּכַ֤ן בַּחֶ֙סֶד֙ כִּסֵּ֔א וְיָשַׁ֥ב עָלָ֛יו בֶּאֱמֶ֖ת בְּאֹ֣הֶל דָּוִ֑ד שֹׁפֵ֛ט וְדֹרֵ֥שׁ מִשְׁפָּ֖ט וּמְהִ֥ר צֶֽדֶק׃
שָׁמַ֥עְנוּ גְאוֹן־מוֹאָ֖ב גֵּ֣א מְאֹ֑ד גַּאֲוָת֧וֹ וּגְאוֹנ֛וֹ וְעֶבְרָת֖וֹ לֹא־כֵ֥ן בַּדָּֽיו׃ (ס)
לָכֵ֗ן יְיֵלִ֥יל מוֹאָ֛ב לְמוֹאָ֖ב כֻּלֹּ֣ה יְיֵלִ֑יל לַאֲשִׁישֵׁ֧י קִיר־חֲרֶ֛שֶׂת תֶּהְגּ֖וּ אַךְ־נְכָאִֽים׃
כִּ֣י שַׁדְמוֹת֩ חֶשְׁבּ֨וֹן אֻמְלָ֜ל גֶּ֣פֶן שִׂבְמָ֗ה בַּעֲלֵ֤י גוֹיִם֙ הָלְמ֣וּ שְׂרוּקֶּ֔יהָ עַד־יַעְזֵ֥ר נָגָ֖עוּ תָּ֣עוּ מִדְבָּ֑ר שְׁלֻ֣חוֹתֶ֔יהָ נִטְּשׁ֖וּ עָ֥בְרוּ יָֽם׃
האבל על מואב
עַל־כֵּ֡ן אֶבְכֶּ֞ה בִּבְכִ֤י יַעְזֵר֙ גֶּ֣פֶן שִׂבְמָ֔ה אֲרַיָּ֙וֶךְ֙ דִּמְעָתִ֔י חֶשְׁבּ֖וֹן וְאֶלְעָלֵ֑ה כִּ֧י עַל־קֵיצֵ֛ךְ וְעַל־קְצִירֵ֖ךְ הֵידָ֥ד נָפָֽל׃
וְנֶאֱסַ֨ף שִׂמְחָ֤ה וָגִיל֙ מִן־הַכַּרְמֶ֔ל וּבַכְּרָמִ֥ים לֹֽא־יְרֻנָּ֖ן לֹ֣א יְרֹעָ֑ע יַ֗יִן בַּיְקָבִ֛ים לֹֽא־יִדְרֹ֥ךְ הַדֹּרֵ֖ךְ הֵידָ֥ד הִשְׁבַּֽתִּי׃
עַל־כֵּן֙ מֵעַ֣י לְמוֹאָ֔ב כַּכִּנּ֖וֹר יֶֽהֱמ֑וּ וְקִרְבִּ֖י לְקִ֥יר חָֽרֶשׂ׃
וְהָיָ֧ה כִֽי־נִרְאָ֛ה כִּֽי־נִלְאָ֥ה מוֹאָ֖ב עַל־הַבָּמָ֑ה וּבָ֧א אֶל־מִקְדָּשׁ֛וֹ לְהִתְפַּלֵּ֖ל וְלֹ֥א יוּכָֽל׃
הנבואה על מואב
זֶ֣ה הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר יְהוָ֛ה אֶל־מוֹאָ֖ב מֵאָֽז׃
וְעַתָּ֗ה דִּבֶּ֣ר יְהוָה֮ לֵאמֹר֒ בְּשָׁלֹ֤שׁ שָׁנִים֙ כִּשְׁנֵ֣י שָׂכִ֔יר וְנִקְלָה֙ כְּב֣וֹד מוֹאָ֔ב בְּכֹ֖ל הֶהָמ֣וֹן הָרָ֑ב וּשְׁאָ֥ר מְעַ֛ט מִזְעָ֖ר ל֥וֹא כַבִּֽיר׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפסוקים מתארים את מצוקת מואב, את קריאת המקלט ואת חורבן הארץ.
בקשת מחסה למואב
הפסוקים מתארים קריאה למנהיגי מואב לשלוח בקשה להר בת ציון. בנות מואב, שמתנהגות כציפורים נודדות, זקוקות למחסה. הקורא קורא לעשות משפט ולסתר את הנדחים מפני השודדים, כאשר השודד וההרס בארץ נמצאים בתהליך סיום.
התנבאות על נפילת מואב
הפסוקים מתארים את התקווה למלוכת צדק בבית דוד מול גאווה והרס מואב. המואבים יתמודדו עם צער עמוק בעקבות חורבן כרמים ופגיעה בפרידותיהם. התקווה היא למנהיגות ששופטת ביושר, בעוד שמואב תתמודד עם ענישה וגלות.
האבל על מואב
הפסוקים מתארים את הצער העמוק על חורבן מואב. הגפן והכרמים נזוקים, השמחה נעלמת והיין אינו נהנה. מואב תהיה בחרדה גדולה, ותנסה להתפלל במקולה שלה אך ללא הצלחה.
הנבואה על מואב
הפסוקים מתארים את הכרעת הדין על מואב. תחילה מצוין כי הנבואה היא ישנה ומוכרת. לאחר מכן, השם מבטיח שבעוד שלוש שנים כבוד מואב יצטמצם באופן דרסטי ומהיר, בדומה למשכורת של שני שכירי חרב בלבד, כך שמה שיישאר מפרסומה יהיה מעט מאוד ולא משמעותי.
הנבואה מסתיימת בקביעת זמן קצוב וודאות לחורבן מואב.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַבְּרִית הַשְּׁבוּעָה בְּעֵת הַחֶרְבּוֹן
״שְׁלַחוּ לֵיהּ: תָּא אַשִּׁינָּא דְּטוּרָא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שִׁלְחוּ כַר מוֹשֵׁל אֶרֶץ מִסֶּלַע מִדְבָּרָה אֶל הַר בַּת צִיּוֹן״. שְׁלַח לְהוּ: אִי אָתֵינָא, לֵית לִי דּוּכְתָּא דְּיָתֵיבְנָא בֵּיהּ.״
בַּמַּקְור הַמּוּבָל מִמִּשְׁנַת סַנְהֶדְרִין, מֻסְבר הַמַּעֲמָד הַמַּר בֶּאֱמוּנָה שֶׁל הַמּוֹשְׁלִים בְּעֵת הַמִּצָּר. הַמְּסִפְּרִים מַזְכִּירִים פְּנִיָּה אֶל מֶלֶךְ שֶׁל מֹשֵׁל אֶרֶץ, שֶׁבִּרְצוֹ לָבוֹא לְצִיּוֹן, אֲבָל מִתְקִיף אוֹתוֹ קוֹשִׁי הַמָּקוֹם וְחֶסְרוֹן הַמָּזוֹן. הַמְּשַׁלְּחִים מַשְׁלִים עָלָיו שֶׁהַקְּבָרוֹת שֶׁל מְשֻׁלָּחִים כְּבָר מְעוּלּוֹת וּפְתוּחווֹת לַחֲשִׁיפָה וְלַחֶרְבּוֹן.
סנהדרין צ״ו ב:י״ד ↗הקשר בין הנהגה לבין שלום
״וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק, אָמַר רַבִּי אַמֵּי: כֵּיוָן שֶׁבָּא זָכָר בָּעוֹלָם — בָּא שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר ״שִׁלְחוּ כַר מוֹשֵׁל אֶרֶץ״. ״זָכָר״ — זֶה כַּר.״
בְּמַקֶּרְתָּן הַמִּקְרָא, רַבִּי יִצְחָק מְצַטֵּט אֶת דַּברי רַבִּי אַמֵּי. הַמפרשת הַנִּלְמֶדֶת כָּאן הִיא שֶׁהַקֶּשֶׁר בֵּין הַמִּבְנֶה הַמַּעֲמָדִי שֶׁל הַמַּשְׁלִיחַ לְעַם הַמְּשֻׁל, וּבֵין הַשָּׁלוֹם הַקַּיָּם בָּעוֹלָם, הוּא אֶסֶּר. הַקְּשֶׁר מְבֻסָּס עַל הַמִּשְׁאָה שֶׁהַמַּשְׁלִיחַ הוּא זָכָר. הַמְפַרְשֵׁת מְקַשֶּׁרֶת בֵּין הַמִּשְׁאָה בַּתּוֹרָה אֲשֶׁר אָמַר "שִׁלְחוּ כַר מוֹשֵׁל אֶרֶץ" לְבֵין הַמַּצָּב שֶׁבּוֹ בָּא זָכָר לָעוֹלָם, וּבֵין הַמְּצִיאוּת שֶׁבָּא בָּהּ הַשָּׁלוֹם. הַהֶסְבֵּר בַּמִּקְרָא מְצַיֵּן שֶׁהַמַּשְׁלִיחַ הַמְּדַבֵּר בַּפֶּסַק הוּא הַכַּר.
נדה ל״א ב:ה׳ ↗בעקבות המפרשים
הַמֶּלֶךְ הַמְּחַכֶּה וְהַפַּלִּיטים הַבּוֹרְחִים
״יגורו בך נדחי. בני ישראל הבורחים:״
בַּקְטַעַת הַנָּבִיא יְשַׁעְיָהוּ אָנוּ שׁוֹמְעִים עַל הַמַּמְלָכָה הַמְּחַכָּה לְמֶלֶךְ שֶׁיָּבֹא וְיִשְׁפֹּט. הַנָּבִיא מְתָאֵר מַצָּב שֶׁל עֲנוּת וּכְאֵב בְּעַמִּים שֶׁנֶּאֶסְפִים וְנִדְחִים בִּגְלַל הַמִּלְחָמָה וְהַרָּעוֹת. רַשִּׁי מְסַבֵּר אֶת הַמִּשְׁאָה "יִגּוּרוּ בְּךָ נִדְחֵי" כְּכָךְ: הַבְּנִים שֶׁמִּיִּשְׂרָאֵל בּוֹרְחִים וְנִדְחִים, יִמְצְאוּ מִשְׁעָן וְתִּקְיָה בָּךְ. הַפֵּרוּשׁ מַדְגִּישׁ אֶת הַמְּצִיאוּת שֶׁל הַבְּרִיּוֹת שֶׁנֶּאֶסְפוֹת בַּמָּקוֹם כְּמִקְלָט.
רש״י על ישעיהו 16:4:1 ↗הַמִּשְׁעָן הַנֶּעְלָם בְּעֵת הַמְּצָר
״מן הכרמל. הוא מקום יער ושדות תבואה:״
הַפֶּסַק בְּיִשְׁעִיָּהוּ שְׁעַר שֵׁשׁ-עֶשְׂרֵה מְתָאֵר אֶת הַמּוֹבִיל לְמָצָא מִשְׁעָן בְּעֵת רָעָיוֹן. הַנָּבִיא מְזַמֵּן אֶת מַלְכֵי מְדְיָן לְהַשְׁעִית אֶת הַמַּסָּע בְּכָבוֹד, כְּדֵי לְהַגִּיעַ לְמִשְׁעָן בְּעֵת הַמִּצָּר. הַתְּאַר הַמִּקְצָע שֶׁל הַבְּכָעִים בָּעֵמֶק מְבַטֵּאַט בְּקִיצוֹ שֶׁל הַתְּקֵף, וְהַמְּצָר הַמִּתְפַּרֵץ גּוֹרֵם לְהַרְסָה וְלַחֲרָבָן. הַמַּצָּב נִרְאֶה כְּכָךְ שֶׁהַשָּׁלוֹם הַנֶּעְלָם מִן הָעַיִן בַּכֹּל. בְּקֶצֶר, הַמִּקְצָע הַנָּבִיאִי מְתָאֵר אֶת הַסְּעָרָה הַמְּבִיאָה לְחַרְבּוֹן. רַשִׁי, בְּפֵרוּשׁוֹ עַל הַפֶּסֶק, מַסְבִּיר שֶׁהַכֶּרְמֶל הַמִּוָּסָר הַזֶּה הוּא מָקוֹם שֶׁל יַעַל וְשָׂדוֹת תְּבוּאָה. הַמִּבְטָא הַזֶּה מַדְגִּישׁ אֶת הָאֲבִידָה בַּמְּזוֹנָה וּבַתְּבוּאָה כְּחֵלֶק מֵהַמִּצָּר הַמּוּזְכָר בַּמֶּקַח.
רש״י על ישעיהו 16:10:1 ↗הַמִּקְלָט בְּמֶלֶךְ הַצֶּדֶק
״תמו. מחנות רומס הוא מלך אשור:״
בְּפֶרֶק הַשִּׁיעָה, יִשְׁעִיָּהוּ מְתָאֵר אֶת הַמַּצָּב הַקָּשֶׁה שֶׁל מְדְיָן וְעֶצְלוֹן. הַמְּלָכִים וְהָעַמִּים מְחַפְּשִׁים מָקוֹן לְהִתְחַבֵּא, וְהַתִּקְוָה הִיא לְהִמָּצֵא תַּחְבִּית בְּמֶלֶךְ שֶׁיָּבֹא, מִי שֶׁיִּשְׁפֹּט בְּצֶדֶק וְיִהְיֶה לוֹ כִּסֵּא אֵיתָן. הַנָּבִיא מְצַיֵּר תְּמוּנָה שֶׁל הַגָּנוּת וְהַמִּקְלָט שֶׁאֶפְשָׁר לִמְצֹא תַּחַת חֲסִידִי הַצֶּדֶק. הָאִבְּן עֶזְרָא מְסַבֵּל אֶת הַפּרָשָׁה עַל הַמִּלִּים "מַחֲנוֹת רוֹמֵס". הוּא מְסַבֵּר שֶׁמֵּצֵא הַמִּלִּים הַכַּתָּב הַמְּצַיֵּר מַחֲנוֹת הָאֹיֵב, הַמֶּלֶךְ הָאַשּׁוּרִי הוּא הַמְּשַׁלֵט הַמְּאַכְזֵר שֶׁמּוֹלֵד אֶת הַמַּצָּב הַקָּשֶׁה בָּעַמִּים.
אבן עזרא על ישעיהו 16:4:5 ↗הַמָּקוֹם הַבֶּטַח לַפָּלִיטִים
״הכרמל כי גם למואב חלק בו:״
בַּפֶּסַק הַזֶּה מִסְפַּר יְשַׁעְיָהוּ, הַנָּבִיא מַפְרִיד בֵּין הַמּוֹבָא הַמַּמְשִׁים לְמֹואב לְבֵין הַקּוֹרָא לָהֶם לְהַגִּיעַ לְצִיּוֹן כְּמַסָּע. הַנָּבִיא מְתָאֵר אֶת הַקְּרִיסָה הַקָּרוֹבָה וְאֶת הָאֶבְדָן שֶׁל הָעַם. הַנָּבִיא מַזְכִּיר כְּאִלּוּ שֶׁהַמֶּלֶךְ אוֹ הַמַּשְׂלֵט יָכוֹל לְהַשְׁלִיךְ מַסָּע לְצִיּוֹן, שֶׁם יוּכְלוּ הַפָּלִיטִים לְמצוא מִשְׁעָן. הָאִבֶּן עֶזְרָא מְסַבֵּר בְּפִרְשָׁתוֹ שֶׁכְּאֵיךְ שֶׁהַכֶּרֶם מְקַבֵּל חֵלֶק בַּמּוֹבָא, כָּךְ גַּם לְמֹואב יֵשׁ חֵלֶק בַּמַּצָּב הַקָּיָם. הַפְּרָשׁ מַדְגִּישׁ אֶת הַקֶּצֶע הַמַּמְשִׁים שֶׁל הַמִּצְעִים הַנֶּעֱלָמִים בַּטֶּקסט הַמְקֹורִי.
אבן עזרא על ישעיהו 16:10:2 ↗