נבואה על מואב: כי בלילה נחרב עיר מואב, היא נדם.
מַשָּׂ֖א מוֹאָ֑ב כִּ֠י בְּלֵ֞יל שֻׁדַּ֨ד עָ֤ר מוֹאָב֙ נִדְמָ֔ה כִּ֗י בְּלֵ֛יל שֻׁדַּ֥ד קִיר־מוֹאָ֖ב נִדְמָֽה׃ישעיהו · פרק טו׳
חורבן מואב ודימון
נבואת ישעיהו על חורבן ארץ מואב, על העצבות בערים השונות ועל האבדן של דימון.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ישעיהו טו׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
חורבן מואב
הבית ודיבון הבמות בבכי, על נבו ועל میدבאה מואב יבכה בכל המקומות הגבוהים שלה, כל זקניו יתאבלו.
עָלָ֨ה הַבַּ֧יִת וְדִיבֹ֛ן הַבָּמ֖וֹת לְבֶ֑כִי עַל־נְב֞וֹ וְעַ֤ל מֵֽידְבָא֙ מוֹאָ֣ב יְיֵלִ֔יל בְּכָל־רֹאשָׁ֣יו קָרְחָ֔ה כָּל־זָקָ֖ן גְּרוּעָֽה׃ברחובותיהם חגרו שק על הגגות, ובכל כיכרותיה ירדו בבכי.
בְּחוּצֹתָ֖יו חָ֣גְרוּ שָׂ֑ק עַ֣ל גַּגּוֹתֶ֧יהָ וּבִרְחֹבֹתֶ֛יהָ כֻּלֹּ֥ה יְיֵלִ֖יל יֹרֵ֥ד בַּבֶּֽכִי׃חשבון ואלעזה נשמעים בצעקה עד יאחץ, ולכן הלוחמים מואב יבהלו, נפשו של מואב תתכאב.
וַתִּזְעַ֤ק חֶשְׁבּוֹן֙ וְאֶלְעָלֵ֔ה עַד־יַ֖הַץ נִשְׁמַ֣ע קוֹלָ֑ם עַל־כֵּ֗ן חֲלֻצֵ֤י מוֹאָב֙ יָרִ֔יעוּ נַפְשׁ֖וֹ יָ֥רְעָה לּֽוֹ׃ה–ח
הַקְּרָסָה שֶׁל מוֹאָב
הַלֵּב שֶׁלִּי צוֹעֵק בְּעֵבוּר מוֹאָב, מֵהַמְּצוּדָה וְעַד צוֹעָר, כְּמוֹ עֶגְלַת שְׁלִישִׁי. בִּבְכִי יַעֲלֶה עָלֶיהָ כִּי הַמְּכוֹנָה מִתְרוֹמֶמֶת, וְקוֹל הַשְּׁבָרִים יְעוּרוּ בְּדֶרֶךְ הַחֲרֵשִׁים.
לִבִּי֙ לְמוֹאָ֣ב יִזְעָ֔ק בְּרִיחֶ֕הָ עַד־צֹ֖עַר עֶגְלַ֣ת שְׁלִשִׁיָּ֑ה כִּ֣י ׀ מַעֲלֵ֣ה הַלּוּחִ֗ית בִּבְכִי֙ יַֽעֲלֶה־בּ֔וֹ כִּ֚י דֶּ֣רֶךְ חוֹרֹנַ֔יִם זַעֲקַת־שֶׁ֖בֶר יְעֹעֵֽרוּ׃כִּי מֵי נִמְרִים יִהְיוּ שְׁמָמָה, כִּי כָּל הַדֶּשֶׁא יִתְיַבֵּשׁ וְהַיֶּרֶק לֹא יִהְיֶה.
כִּֽי־מֵ֥י נִמְרִ֖ים מְשַׁמּ֣וֹת יִֽהְי֑וּ כִּֽי־יָבֵ֤שׁ חָצִיר֙ כָּ֣לָה דֶ֔שֶׁא יֶ֖רֶק לֹ֥א הָיָֽה׃עַל כֵּן הַמַּסָּע הִתְעַכֵּב, וּפְקֻדָּתָם תִּשָּׂא אוֹתָם עַל נַחַל הָעֲרָבִים.
עַל־כֵּ֖ן יִתְרָ֣ה עָשָׂ֑ה וּפְקֻדָּתָ֔ם עַ֛ל נַ֥חַל הָעֲרָבִ֖ים יִשָּׂאֽוּם׃כִּי הַזְּעִיקָה הִקיְפוּ אֶת גְּבוּל מוֹאָב, וְעַד הַבְּרֵכֹת הַמְּרוֹמָמוֹת הִיא תִּזְעַק וְעַד בְּאֵר אֵילִים הִיא תִּתְלוֹנֵן.
כִּֽי־הִקִּ֥יפָה הַזְּעָקָ֖ה אֶת־גְּב֣וּל מוֹאָ֑ב עַד־אֶגְלַ֙יִם֙ יִלְלָתָ֔הּ וּבְאֵ֥ר אֵילִ֖ים יִלְלָתָֽהּ׃ט–ט
חורבן דימון
כי מי דימון מלאו דם, כי אעלה על דימון תוספות למנוסה של מואב, ליתר האריה וליתר האדמה.
כִּ֣י מֵ֤י דִימוֹן֙ מָ֣לְאוּ דָ֔ם כִּֽי־אָשִׁ֥ית עַל־דִּימ֖וֹן נוֹסָפ֑וֹת לִפְלֵיטַ֤ת מוֹאָב֙ אַרְיֵ֔ה וְלִשְׁאֵרִ֖ית אֲדָמָֽה׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
חורבן מואב
מַשָּׂ֖א מוֹאָ֑ב כִּ֠י בְּלֵ֞יל שֻׁדַּ֨ד עָ֤ר מוֹאָב֙ נִדְמָ֔ה כִּ֗י בְּלֵ֛יל שֻׁדַּ֥ד קִיר־מוֹאָ֖ב נִדְמָֽה׃
עָלָ֨ה הַבַּ֧יִת וְדִיבֹ֛ן הַבָּמ֖וֹת לְבֶ֑כִי עַל־נְב֞וֹ וְעַ֤ל מֵֽידְבָא֙ מוֹאָ֣ב יְיֵלִ֔יל בְּכָל־רֹאשָׁ֣יו קָרְחָ֔ה כָּל־זָקָ֖ן גְּרוּעָֽה׃
בְּחוּצֹתָ֖יו חָ֣גְרוּ שָׂ֑ק עַ֣ל גַּגּוֹתֶ֧יהָ וּבִרְחֹבֹתֶ֛יהָ כֻּלֹּ֥ה יְיֵלִ֖יל יֹרֵ֥ד בַּבֶּֽכִי׃
וַתִּזְעַ֤ק חֶשְׁבּוֹן֙ וְאֶלְעָלֵ֔ה עַד־יַ֖הַץ נִשְׁמַ֣ע קוֹלָ֑ם עַל־כֵּ֗ן חֲלֻצֵ֤י מוֹאָב֙ יָרִ֔יעוּ נַפְשׁ֖וֹ יָ֥רְעָה לּֽוֹ׃
ה–ח
הַקְּרָסָה שֶׁל מוֹאָב
לִבִּי֙ לְמוֹאָ֣ב יִזְעָ֔ק בְּרִיחֶ֕הָ עַד־צֹ֖עַר עֶגְלַ֣ת שְׁלִשִׁיָּ֑ה כִּ֣י ׀ מַעֲלֵ֣ה הַלּוּחִ֗ית בִּבְכִי֙ יַֽעֲלֶה־בּ֔וֹ כִּ֚י דֶּ֣רֶךְ חוֹרֹנַ֔יִם זַעֲקַת־שֶׁ֖בֶר יְעֹעֵֽרוּ׃
כִּֽי־מֵ֥י נִמְרִ֖ים מְשַׁמּ֣וֹת יִֽהְי֑וּ כִּֽי־יָבֵ֤שׁ חָצִיר֙ כָּ֣לָה דֶ֔שֶׁא יֶ֖רֶק לֹ֥א הָיָֽה׃
עַל־כֵּ֖ן יִתְרָ֣ה עָשָׂ֑ה וּפְקֻדָּתָ֔ם עַ֛ל נַ֥חַל הָעֲרָבִ֖ים יִשָּׂאֽוּם׃
כִּֽי־הִקִּ֥יפָה הַזְּעָקָ֖ה אֶת־גְּב֣וּל מוֹאָ֑ב עַד־אֶגְלַ֙יִם֙ יִלְלָתָ֔הּ וּבְאֵ֥ר אֵילִ֖ים יִלְלָתָֽהּ׃
ט–ט
חורבן דימון
כִּ֣י מֵ֤י דִימוֹן֙ מָ֣לְאוּ דָ֔ם כִּֽי־אָשִׁ֥ית עַל־דִּימ֖וֹן נוֹסָפ֑וֹת לִפְלֵיטַ֤ת מוֹאָב֙ אַרְיֵ֔ה וְלִשְׁאֵרִ֖ית אֲדָמָֽה׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפסוקים מתארים את ההרס המהיר של מואב ואת הצעקות והבכי המתפשטים בממלכה.
פסוקים א–ד
חורבן מואב
נבואה על חורבנה המפתיע והמהיר של מואב. הערים והמבצרים נחרבים בלילה, מה שגורם לאבל עמוק ולבכי בכל רחבי הארץ. הזקנים והלוחמים מתמודדים עם קריסה נפשית ובהלה עקב ההרס והצעקה שנשמעת מרחוק.
פסוקים ה–ח
הַקְּרָסָה שֶׁל מוֹאָב
הַפֶּסֻקִּים מְתָאֲרִים אֶת הַצַּעֲקָה וְהָאֲסוֹן עַל מוֹאָב. הַדֶּרֶךְ שֶׁל הַכְּלוּלִים מְתַאָרֶת הֶרֶס וְהַשְׁמָדָה, כְּשֶׁהַמַּיִם נֶעֱלָמִים וְהַצֶּמַּחַ הַיָּרֹק מִתְיַבֵּשׁ. הַצַּעֲקָה מַגִּיעָה לְכָל גְּבוּל הָאָרֶץ, מֵהַמְּצוּדָה וְעַד הַבְּרֵכֹת הָרְחוֹקוֹת.
פסוקים ט–ט
חורבן דימון
הנבואה מתארת את השמדת דימון, שמי הדימון יהיו מלאים בדם. הדימון יושמד בצורה שתגרום למנוסה של שארית מואב, וזה יביא לחורבן נוסף לאריית ולאדמה.
הפסוקים מסתיימים בתיאור האבדן של דימון ובכאב שמשתרע על כל האזור.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
מִנְיוּן הַשִּׁירָה בְּמִלַּת הַזְּמַן "אָז"
״אז ישיר משה ובני ישראל יש אז לשעבר ויש אז לעתיד לבא אז הוחל לקרוא בשם ה' (בראשית ד' כ"ו), אז אמרה חתן דמים למולות״
הַמִּקְרָא בַּמֶּכִּילְתָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוחַי מְסַבֵּל אֶת הַמִּלָּה "אָז" כְּכְלִי לְמִנְיוּן רְצִיפוֹת שֶׁל אֵרוּעִים בַּהִיסְטוֹרְיָה הַמִּקְדַּמִּית וְהָעֲתִידִית. הַמַּרְגְּלָה בַּטֶּקְסְט הִיא שֶׁהַמִּלָּה "אָז" מְחַבֶּרֶת בֵּין הָעָבָר לָעָתִיד, מֵהָרֶגֶשׁ הַמְּדֻבָּר בְּבְרֵאשִׁית וְעַד הַשִּׁירָה הֶחֲדָשָׁה שֶׁתְּהֵא בָּעֶת הַבָּאָה. רַבִּי מַעֲנֶה עַל הַקְּשָׁה בְּעִנְיַן הַמִּלָּה "אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל" וּמְסַבֵּר שֶׁזֶּהוּ לָמִידָה עַל הַתְּחִיָּה. הוּא מְפַרְט לְעֶשֶׂר שִׁירִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ בְּעֹמֶק הַזְּמַן, מֵהַשִּׁירָה בְּמִצְרַיִם וְעַד שִׁירַת הַעָתִיד. הַמַּבָּט שֶׁל הַמִּקְרָא הוּא חִבּוּק שֶׁל כָּל הַמּוֹעֲדִים וְהָרֶגֶשׁ הַקְּדֹשׁ שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶם מְשַׁתֵּף בְּמִנְיוּן הַשִּׁירָה הַמְּאֻחֶדֶת.
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי ט״ו:א׳ ↗הסנהדרין כמרכז החיים
״כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם (שמות ל' י"ב). ילמדנו רבינו כמה פעמים בשנה תורמין את הלשכה כך שנו רבותינו בשלשה פרקים בשנה [תורמין״
הקטע מתוך פסיקתא רבתי מפרש את הפסוק בשמות שעוסק בגביית המיסים מישראל. רבני המדרש מסבירים כי הקדוש ברוך הוא הכין מראש תוכנית לתיקון החסר בתוך עם ישראל. התוכנית הזו מיוצגת באמצעות תרומת הלשכה, שבה כל ישראל היו שותפים במקדש. דרך הגבייה המסודרת והתרומה המשותפת, נוצר כפרה וחיבור לכל העם. המדרש משתמש בדימוי של הסנהדרין בירושלים כמרכז המנהיגות המשפטי והרוחני. הוא מתאר את הישיבה כמרכז חיוני, בדומה לטבור של תינוק, שמחזיק את החיים של כל העם. המדרש מדגיש כי העיסוק בתורה ובדיני נפשות היה הכוח המגן על ישראל, ומסביר את מבנה הישיבה בצורה יישובתית כדי שכל חבריה יוכלו לראות ולתקשר זה את זה.
פסיקתא רבתי י׳:א׳ ↗בעקבות המפרשים
הַבְּכָה בְּעַמּוֹן
״לבכי. אלו בוכים בבית ואלו בוכים בראשי במותיהם:״
הַפֶּסֶק הַזֶּה מְתָאֵר חָזוֹן עַל חֻרְבָּנוֹ עַל הַשֵּׁם שֶׁל אֶרֶץ עַמּוֹן. הַמָּקוֹם הֶחָרוּב מְתָאֵר סִבְלוֹת קָשִׁים וְעֶצֶב עָמוֹק. הַדְּבָרִים מְבִיאִים לְעַיִן אֶת הַחֲרִיבוּת שֶׁתְּקָרֶה לַעֲרִים וּלְמָקוֹמוֹת הַקְּדוֹשִׁים בָּעַמּוֹן. הַתַּעֲלוּמָה הַמְּצֻיֶּת בַּפֶּסֶק הַזֶּה הִיא הַבְּכָה הַמְּפוּצֶרֶת. רַשִׁ"י מְסַבֵּר עַל הַמִּשְׁאָה בְּסוֹף הַפֶּסֶק שֶׁיֵּשׁ סוֹגִים שׁוֹנִים שֶׁל בְּכִי. יֵשׁ אֵלֶּה שֶׁבוֹכִים בְּתוֹךְ בֵּיתָם, וְיֵשׁ אֵלֶּה שֶׁבוֹכִים עַל הַמִּזְבְּחוֹת הַנִּסְבְּרִים.
רש״י על ישעיהו 15:2:2 ↗האיום על מואב
״ופקדתם. ת"י ותחומיהון דעל ימא מערבא יתנסיב והוא ל' מינוי כמו (מדבר ד) ופקודת אלעזר בן אהרן הכהן כלומר ארצם שפקדתם עליה תלקח מהם:״
הפסוק מתאר את הצרות המתקרבות למואב, כשהמשגיחים על הגבולות נסוגים והמלחמה מתקדמת פנימה. הנבואה מדגישה את הקושי והכאב שחווים תושבי הארץ כשההתקפה הופכת למציאות בשטח. רש"י מסביר על המילה "ופקדתם" כי הכוונה היא לגבולות שהוזכרו קודם, ובמיוחד לגבולות המערביים שנמצאים על הים, שזכו למניין של עשרים מינוי, כפי שמוזכר בספר במדבר. הוא מסביר שהשטחים שפקדו עליהם הכהנים יילקחו מהם כחלק מהחורבן.
רש״י על ישעיהו 15:7:2 ↗החרב על מואב
״עלה. הטעם עלה יושב [הבית]:״
הפסוק מתאר את המצב הקשה במוצב מואב, שם העיר נחרבת ואין עוד מקום למגורים. הדימוי של העלייה והישיבה מתאר את המצב החדש של האדמה לאחר ההרס, כשהיא נותרת ריקה ונטושה. אבן עזרא מסביר שהמילה "עלה" מתייחסת למצב שבו הבית נשאר ריק ואין בו עוד יושבים. הוא מפרש את המילה כתיאור של המצב החדש של המקום לאחר החורבן.
אבן עזרא על ישעיהו 15:2:1 ↗הקשיים של מואב
״עשה. קנה כמו עשה לי את החיל הזה (דברים י"ח י"ז):״
הפסוק הזה מתוך ספר ישעיה מציג את הקושי הגדול שחווה מואב. הדימוי של ה'חיל' מתאר את הכוח הצבאי או את העושר של האומה שמתפרק ומתפזר. הנביא מתאר מצב של חורבן וסבל שאין לו מנוח. אבן עזרא מסביר את המושג 'עשה' באמצעות השוואה לפסוק בדברים. הוא טוען שהשימוש במילה הזו מציין שהחורבן או הפעולה שקיימת בטקסט היא ממשית וברורה, בדיוק כמו שהדין של 'עשה' מחייב פעולה בפועל.
אבן עזרא על ישעיהו 15:7:2 ↗