כי הַשֵּׁם ירחם את יעקב, ויבחר שוב בישראל, ויניח אותם באדמתם, והזרים יתגוררו איתם ויתחברו לבית יעקב.
כִּי֩ יְרַחֵ֨ם יְהוָ֜ה אֶֽת־יַעֲקֹ֗ב וּבָחַ֥ר עוֹד֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וְהִנִּיחָ֖ם עַל־אַדְמָתָ֑ם וְנִלְוָ֤ה הַגֵּר֙ עֲלֵיהֶ֔ם וְנִסְפְּח֖וּ עַל־בֵּ֥ית יַעֲקֹֽב׃ישעיהו · פרק יד׳
שיבת ישראל, נפילת בבל ואשור
הבטחת השם לשיבת עם ישראל, נפילת מלכי הגאווה והחורבן שייחת על אויבי ישראל.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ישעיהו יד׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
שיבת עם ישראל והפלת בבל
עמים יבואו ויביאו אותם למקומם, ובית ישראל יירש את אדמת הַשֵּׁם עבור עבדים ושפחות, והם יהיו שובים לשובים שלהם וישלטו במושלים שלהם.
וּלְקָח֣וּם עַמִּים֮ וֶהֱבִיא֣וּם אֶל־מְקוֹמָם֒ וְהִֽתְנַחֲל֣וּם בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֗ל עַ֚ל אַדְמַ֣ת יְהוָ֔ה לַעֲבָדִ֖ים וְלִשְׁפָח֑וֹת וְהָיוּ֙ שֹׁבִ֣ים לְשֹֽׁבֵיהֶ֔ם וְרָד֖וּ בְּנֹגְשֵׂיהֶֽם׃ (ס)ויהיה ביום שבו הַשֵּׁם ייתן לך מנוחה מעצירתך, מעוגמת נפשך, ומעבודת העבדות הקשה שנעשתה בך.
וְהָיָ֗ה בְּי֨וֹם הָנִ֤יחַ יְהוָה֙ לְךָ֔ מֵֽעָצְבְּךָ֖ וּמֵרָגְזֶ֑ךָ וּמִן־הָעֲבֹדָ֥ה הַקָּשָׁ֖ה אֲשֶׁ֥ר עֻבַּד־בָּֽךְ׃ותשתמש בפתגם הזה כלפי מלך בבל ותגיד: איך נח מנהיג ונגמר עמלה של כובשת.
וְנָשָׂ֜אתָ הַמָּשָׁ֥ל הַזֶּ֛ה עַל־מֶ֥לֶךְ בָּבֶ֖ל וְאָמָ֑רְתָּ אֵ֚יךְ שָׁבַ֣ת נֹגֵ֔שׂ שָׁבְתָ֖ה מַדְהֵבָֽה׃סוף שלטון הרשע
השם שבר את מטה הרשעים, את שר המנהיגים.
שָׁבַ֥ר יְהוָ֖ה מַטֵּ֣ה רְשָׁעִ֑ים שֵׁ֖בֶט מֹשְׁלִֽים׃הוא מכה בעמים בעוצמה, מכה שלא פוסקת, ורודף את העמים בזעם, רדיפה ללא הפסקה.
מַכֶּ֤ה עַמִּים֙ בְּעֶבְרָ֔ה מַכַּ֖ת בִּלְתִּ֣י סָרָ֑ה רֹדֶ֤ה בָאַף֙ גּוֹיִ֔ם מֻרְדָּ֖ף בְּלִ֥י חָשָֽׂךְ׃כל הארץ נחה ושקטה, והעם התחיל לשיר בשמחה.
נָ֥חָה שָׁקְטָ֖ה כָּל־הָאָ֑רֶץ פָּצְח֖וּ רִנָּֽה׃אפילו עצי הברוש שמחים בשבילך, ועצי הארז של לבנון, מאז שנשכב המנהיג, כי לא יעלה עלינו יותר את המקל.
גַּם־בְּרוֹשִׁ֛ים שָׂמְח֥וּ לְךָ֖ אַרְזֵ֣י לְבָנ֑וֹן מֵאָ֣ז שָׁכַ֔בְתָּ לֹֽא־יַעֲלֶ֥ה הַכֹּרֵ֖ת עָלֵֽינוּ׃נפילת מלך אשור
השול שמתחת לך רועש לקראת בואך. הוא מעיר לך את המתים, את כל עמודי הארץ, וכל מלכי העמים קמים ממקומות הישיבה שלהם.
שְׁא֗וֹל מִתַּ֛חַת רָגְזָ֥ה לְךָ֖ לִקְרַ֣את בּוֹאֶ֑ךָ עוֹרֵ֨ר לְךָ֤ רְפָאִים֙ כָּל־עַתּ֣וּדֵי אָ֔רֶץ הֵקִים֙ מִכִּסְאוֹתָ֔ם כֹּ֖ל מַלְכֵ֥י גוֹיִֽם׃כולם יענו ויגידו לך: גם אתה נחלשת כמונו, גם אתה ממשלת עלינו.
כֻּלָּ֣ם יַֽעֲנ֔וּ וְיֹאמְר֖וּ אֵלֶ֑יךָ גַּם־אַתָּ֛ה חֻלֵּ֥יתָ כָמ֖וֹנוּ אֵלֵ֥ינוּ נִמְשָֽׁלְתָּ׃השול הפחית מהגאווה שלך. הריגת גיבוריך הגיעה. תחתך יש רפש וגועל, והבגדים שלך הם תולעים.
הוּרַ֥ד שְׁא֛וֹל גְּאוֹנֶ֖ךָ הֶמְיַ֣ת נְבָלֶ֑יךָ תַּחְתֶּ֙יךָ֙ יֻצַּ֣ע רִמָּ֔ה וּמְכַסֶּ֖יךָ תּוֹלֵעָֽה׃איך נפלת מן השמיים, הילל בן שחר? נחתכת אל הארץ, ונהרסת בקרב העמים.
אֵ֛יךְ נָפַ֥לְתָּ מִשָּׁמַ֖יִם הֵילֵ֣ל בֶּן־שָׁ֑חַר נִגְדַּ֣עְתָּ לָאָ֔רֶץ חוֹלֵ֖שׁ עַל־גּוֹיִֽם׃נפילת המלך הגאווה
ואמרת בלבך: אעלה לשמים, מעל לכוכבי אֵל, ארים את כסאי, ואשב על הר המועד בפינות הצפון.
וְאַתָּ֞ה אָמַ֤רְתָּ בִֽלְבָבְךָ֙ הַשָּׁמַ֣יִם אֶֽעֱלֶ֔ה מִמַּ֥עַל לְכֽוֹכְבֵי־אֵ֖ל אָרִ֣ים כִּסְאִ֑י וְאֵשֵׁ֥ב בְּהַר־מוֹעֵ֖ד בְּיַרְכְּתֵ֥י צָפֽוֹן׃אעלה על גבעות העננים, אדמה למרומים.
אֶעֱלֶ֖ה עַל־בָּ֣מֳתֵי עָ֑ב אֶדַּמֶּ֖ה לְעֶלְיֽוֹן׃אבל לשאול תרד, אל מעמקי הבור.
אַ֧ךְ אֶל־שְׁא֛וֹל תּוּרָ֖ד אֶל־יַרְכְּתֵי־בֽוֹר׃הרואים אותך יביטו בך, וישקלו אותך לעומק מחשבה. זה האיש שמרעיד את הארץ ומבהיל ממלכות.
רֹאֶ֙יךָ֙ אֵלֶ֣יךָ יַשְׁגִּ֔יחוּ אֵלֶ֖יךָ יִתְבּוֹנָ֑נוּ הֲזֶ֤ה הָאִישׁ֙ מַרְגִּ֣יז הָאָ֔רֶץ מַרְעִ֖ישׁ מַמְלָכֽוֹת׃החורבן והדין של מלך בבל
העולם יהפוך למדבר והערים שלו יהיו הרוסות, וכל האסירים לא יוכלו לשחרר את עצמם או לצאת מביתם.
שָׂ֥ם תֵּבֵ֛ל כַּמִּדְבָּ֖ר וְעָרָ֣יו הָרָ֑ס אֲסִירָ֖יו לֹא־פָ֥תַח בָּֽיְתָה׃כל מלכי העמים, כולם, שכבו בכבוד, כל אחד בביתו.
כָּל־מַלְכֵ֥י גוֹיִ֖ם כֻּלָּ֑ם שָׁכְב֥וּ בְכָב֖וֹד אִ֥ישׁ בְּבֵיתֽוֹ׃אבל אתה הוצאת מקברך כמו ענף מרתיע, שמתלבש בבגדים קרועים, נושא חרבות וירד אל אבני הבור כמו גופה רעועה.
וְאַתָּ֞ה הָשְׁלַ֤כְתָּ מִֽקִּבְרְךָ֙ כְּנֵ֣צֶר נִתְעָ֔ב לְב֥וּשׁ הֲרֻגִ֖ים מְטֹ֣עֲנֵי חָ֑רֶב יוֹרְדֵ֥י אֶל־אַבְנֵי־ב֖וֹר כְּפֶ֥גֶר מוּבָֽס׃לא תנוח איתם בקבר, כי הארץ שלך השחתת, ועמך הרגת, וזרע הרע לא יקרא לו לעולם.
לֹֽא־תֵחַ֤ד אִתָּם֙ בִּקְבוּרָ֔ה כִּֽי־אַרְצְךָ֥ שִׁחַ֖תָּ עַמְּךָ֣ הָרָ֑גְתָּ לֹֽא־יִקָּרֵ֥א לְעוֹלָ֖ם זֶ֥רַע מְרֵעִֽים׃חורבן בבל
הכינו את בניו לשולחן של אשמה כמו אבותיהם. הם לא יקומו וירשו את הארץ, ולא ימלאו את פני העולם ערים.
הָכִ֧ינוּ לְבָנָ֛יו מַטְבֵּ֖חַ בַּעֲוֺ֣ן אֲבוֹתָ֑ם בַּל־יָקֻ֙מוּ֙ וְיָ֣רְשׁוּ אָ֔רֶץ וּמָלְא֥וּ פְנֵֽי־תֵבֵ֖ל עָרִֽים׃ואני אקום עליהם, נא ה' צבאות, ואכרית לבבל שם ושארית, ונין וצאצאים, נא ה'.
וְקַמְתִּ֣י עֲלֵיהֶ֔ם נְאֻ֖ם יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת וְהִכְרַתִּ֨י לְבָבֶ֜ל שֵׁ֥ם וּשְׁאָ֛ר וְנִ֥ין וָנֶ֖כֶד נְאֻם־יְהוָֽה׃ואהינו למקום שבו רועים כבשים ואגמי מים, ואדרוך אותה במטה השמד, נא ה' צבאות.
וְשַׂמְתִּ֛יהָ לְמוֹרַ֥שׁ קִפֹּ֖ד וְאַגְמֵי־מָ֑יִם וְטֵֽאטֵאתִ֙יהָ֙ בְּמַטְאֲטֵ֣א הַשְׁמֵ֔ד נְאֻ֖ם יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃ (פ)ה' צבאות נשבע ואמר: אם לא, כפי שתכננתי כך זה יקרה, וכפי שהתכוונתי כך היא תקום.
נִשְׁבַּ֛ע יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת לֵאמֹ֑ר אִם־לֹ֞א כַּאֲשֶׁ֤ר דִּמִּ֙יתִי֙ כֵּ֣ן הָיָ֔תָה וְכַאֲשֶׁ֥ר יָעַ֖צְתִּי הִ֥יא תָקֽוּם׃תוכנית הַשֵּׁם נגד אשור
הוא ישבור את אשור בארצי, ואני אשבור אותו על ההרים שלי. הוא יוריד מעליהם את עולו, והמשא שלו יזוז מעל כתפיו.
לִשְׁבֹּ֤ר אַשּׁוּר֙ בְּאַרְצִ֔י וְעַל־הָרַ֖י אֲבוּסֶ֑נּוּ וְסָ֤ר מֵֽעֲלֵיהֶם֙ עֻלּ֔וֹ וְסֻ֨בֳּל֔וֹ מֵעַ֥ל שִׁכְמ֖וֹ יָסֽוּר׃זוהי התוכנית המוכנה לכל הארץ, וזו היד שמושטת מעל כל העמים.
זֹ֛את הָעֵצָ֥ה הַיְּעוּצָ֖ה עַל־כָּל־הָאָ֑רֶץ וְזֹ֛את הַיָּ֥ד הַנְּטוּיָ֖ה עַל־כָּל־הַגּוֹיִֽם׃כי הַשֵּׁם צבאות התכנן, ומי יוכל לבטל זאת? היד שלו מושטת, ומי יוכל להסיט אותה?
כִּֽי־יְהוָ֧ה צְבָא֛וֹת יָעָ֖ץ וּמִ֣י יָפֵ֑ר וְיָד֥וֹ הַנְּטוּיָ֖ה וּֽמִ֥י יְשִׁיבֶֽנָּה׃ (פ)בשנת מות המלך אחז היה הנבואה הזאת.
בִּשְׁנַת־מ֖וֹת הַמֶּ֣לֶךְ אָחָ֑ז הָיָ֖ה הַמַּשָּׂ֥א הַזֶּֽה׃חורבן פלשת והבטחת ציון
אל תשיחי, כל פלשת, כי נשבר שרבי שפגע בכם. כי מהשורש יצא צפורן, ופירותיו יהיו נחש מעופף.
אַֽל־תִּשְׂמְחִ֤י פְלֶ֙שֶׁת֙ כֻּלֵּ֔ךְ כִּ֥י נִשְׁבַּ֖ר שֵׁ֣בֶט מַכֵּ֑ךְ כִּֽי־מִשֹּׁ֤רֶשׁ נָחָשׁ֙ יֵ֣צֵא צֶ֔פַע וּפִרְי֖וֹ שָׂרָ֥ף מְעוֹפֵֽף׃והצאצאים העניים ירעו בבקרים עניים וישכבו בביטחון. ואני אשמיד ברעב את שורשיכם, והשארית שלכם תהרג.
וְרָעוּ֙ בְּכוֹרֵ֣י דַלִּ֔ים וְאֶבְיוֹנִ֖ים לָבֶ֣טַח יִרְבָּ֑צוּ וְהֵמַתִּ֤י בָֽרָעָב֙ שָׁרְשֵׁ֔ךְ וּשְׁאֵרִיתֵ֖ךְ יַהֲרֹֽג׃שרני בשערי העיר הצרחת, כל פלשת נבולת. כי מעידון בא עשן מצפון, ואין בו אף אחד במועדיו.
הֵילִ֤ילִֽי שַׁ֙עַר֙ זַֽעֲקִי־עִ֔יר נָמ֖וֹג פְּלֶ֣שֶׁת כֻּלֵּ֑ךְ כִּ֤י מִצָּפוֹן֙ עָשָׁ֣ן בָּ֔א וְאֵ֥ין בּוֹדֵ֖ד בְּמוֹעָדָֽיו׃על המילים
המילה 'נמוג' מתארת דהייה או התבזבזות.
ומה יענו עובדי אומות, כי ה׳ יבנה את ציון, ועני בני עמו יחוו בה.
וּמַֽה־יַּעֲנֶ֖ה מַלְאֲכֵי־ג֑וֹי כִּ֤י יְהוָה֙ יִסַּ֣ד צִיּ֔וֹן וּבָ֥הּ יֶחֱס֖וּ עֲנִיֵּ֥י עַמּֽוֹ׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
שיבת עם ישראל והפלת בבל
כִּי֩ יְרַחֵ֨ם יְהוָ֜ה אֶֽת־יַעֲקֹ֗ב וּבָחַ֥ר עוֹד֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וְהִנִּיחָ֖ם עַל־אַדְמָתָ֑ם וְנִלְוָ֤ה הַגֵּר֙ עֲלֵיהֶ֔ם וְנִסְפְּח֖וּ עַל־בֵּ֥ית יַעֲקֹֽב׃
וּלְקָח֣וּם עַמִּים֮ וֶהֱבִיא֣וּם אֶל־מְקוֹמָם֒ וְהִֽתְנַחֲל֣וּם בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֗ל עַ֚ל אַדְמַ֣ת יְהוָ֔ה לַעֲבָדִ֖ים וְלִשְׁפָח֑וֹת וְהָיוּ֙ שֹׁבִ֣ים לְשֹֽׁבֵיהֶ֔ם וְרָד֖וּ בְּנֹגְשֵׂיהֶֽם׃ (ס)
וְהָיָ֗ה בְּי֨וֹם הָנִ֤יחַ יְהוָה֙ לְךָ֔ מֵֽעָצְבְּךָ֖ וּמֵרָגְזֶ֑ךָ וּמִן־הָעֲבֹדָ֥ה הַקָּשָׁ֖ה אֲשֶׁ֥ר עֻבַּד־בָּֽךְ׃
וְנָשָׂ֜אתָ הַמָּשָׁ֥ל הַזֶּ֛ה עַל־מֶ֥לֶךְ בָּבֶ֖ל וְאָמָ֑רְתָּ אֵ֚יךְ שָׁבַ֣ת נֹגֵ֔שׂ שָׁבְתָ֖ה מַדְהֵבָֽה׃
סוף שלטון הרשע
שָׁבַ֥ר יְהוָ֖ה מַטֵּ֣ה רְשָׁעִ֑ים שֵׁ֖בֶט מֹשְׁלִֽים׃
מַכֶּ֤ה עַמִּים֙ בְּעֶבְרָ֔ה מַכַּ֖ת בִּלְתִּ֣י סָרָ֑ה רֹדֶ֤ה בָאַף֙ גּוֹיִ֔ם מֻרְדָּ֖ף בְּלִ֥י חָשָֽׂךְ׃
נָ֥חָה שָׁקְטָ֖ה כָּל־הָאָ֑רֶץ פָּצְח֖וּ רִנָּֽה׃
גַּם־בְּרוֹשִׁ֛ים שָׂמְח֥וּ לְךָ֖ אַרְזֵ֣י לְבָנ֑וֹן מֵאָ֣ז שָׁכַ֔בְתָּ לֹֽא־יַעֲלֶ֥ה הַכֹּרֵ֖ת עָלֵֽינוּ׃
נפילת מלך אשור
שְׁא֗וֹל מִתַּ֛חַת רָגְזָ֥ה לְךָ֖ לִקְרַ֣את בּוֹאֶ֑ךָ עוֹרֵ֨ר לְךָ֤ רְפָאִים֙ כָּל־עַתּ֣וּדֵי אָ֔רֶץ הֵקִים֙ מִכִּסְאוֹתָ֔ם כֹּ֖ל מַלְכֵ֥י גוֹיִֽם׃
כֻּלָּ֣ם יַֽעֲנ֔וּ וְיֹאמְר֖וּ אֵלֶ֑יךָ גַּם־אַתָּ֛ה חֻלֵּ֥יתָ כָמ֖וֹנוּ אֵלֵ֥ינוּ נִמְשָֽׁלְתָּ׃
הוּרַ֥ד שְׁא֛וֹל גְּאוֹנֶ֖ךָ הֶמְיַ֣ת נְבָלֶ֑יךָ תַּחְתֶּ֙יךָ֙ יֻצַּ֣ע רִמָּ֔ה וּמְכַסֶּ֖יךָ תּוֹלֵעָֽה׃
אֵ֛יךְ נָפַ֥לְתָּ מִשָּׁמַ֖יִם הֵילֵ֣ל בֶּן־שָׁ֑חַר נִגְדַּ֣עְתָּ לָאָ֔רֶץ חוֹלֵ֖שׁ עַל־גּוֹיִֽם׃
נפילת המלך הגאווה
וְאַתָּ֞ה אָמַ֤רְתָּ בִֽלְבָבְךָ֙ הַשָּׁמַ֣יִם אֶֽעֱלֶ֔ה מִמַּ֥עַל לְכֽוֹכְבֵי־אֵ֖ל אָרִ֣ים כִּסְאִ֑י וְאֵשֵׁ֥ב בְּהַר־מוֹעֵ֖ד בְּיַרְכְּתֵ֥י צָפֽוֹן׃
אֶעֱלֶ֖ה עַל־בָּ֣מֳתֵי עָ֑ב אֶדַּמֶּ֖ה לְעֶלְיֽוֹן׃
אַ֧ךְ אֶל־שְׁא֛וֹל תּוּרָ֖ד אֶל־יַרְכְּתֵי־בֽוֹר׃
רֹאֶ֙יךָ֙ אֵלֶ֣יךָ יַשְׁגִּ֔יחוּ אֵלֶ֖יךָ יִתְבּוֹנָ֑נוּ הֲזֶ֤ה הָאִישׁ֙ מַרְגִּ֣יז הָאָ֔רֶץ מַרְעִ֖ישׁ מַמְלָכֽוֹת׃
החורבן והדין של מלך בבל
שָׂ֥ם תֵּבֵ֛ל כַּמִּדְבָּ֖ר וְעָרָ֣יו הָרָ֑ס אֲסִירָ֖יו לֹא־פָ֥תַח בָּֽיְתָה׃
כָּל־מַלְכֵ֥י גוֹיִ֖ם כֻּלָּ֑ם שָׁכְב֥וּ בְכָב֖וֹד אִ֥ישׁ בְּבֵיתֽוֹ׃
וְאַתָּ֞ה הָשְׁלַ֤כְתָּ מִֽקִּבְרְךָ֙ כְּנֵ֣צֶר נִתְעָ֔ב לְב֥וּשׁ הֲרֻגִ֖ים מְטֹ֣עֲנֵי חָ֑רֶב יוֹרְדֵ֥י אֶל־אַבְנֵי־ב֖וֹר כְּפֶ֥גֶר מוּבָֽס׃
לֹֽא־תֵחַ֤ד אִתָּם֙ בִּקְבוּרָ֔ה כִּֽי־אַרְצְךָ֥ שִׁחַ֖תָּ עַמְּךָ֣ הָרָ֑גְתָּ לֹֽא־יִקָּרֵ֥א לְעוֹלָ֖ם זֶ֥רַע מְרֵעִֽים׃
חורבן בבל
הָכִ֧ינוּ לְבָנָ֛יו מַטְבֵּ֖חַ בַּעֲוֺ֣ן אֲבוֹתָ֑ם בַּל־יָקֻ֙מוּ֙ וְיָ֣רְשׁוּ אָ֔רֶץ וּמָלְא֥וּ פְנֵֽי־תֵבֵ֖ל עָרִֽים׃
וְקַמְתִּ֣י עֲלֵיהֶ֔ם נְאֻ֖ם יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת וְהִכְרַתִּ֨י לְבָבֶ֜ל שֵׁ֥ם וּשְׁאָ֛ר וְנִ֥ין וָנֶ֖כֶד נְאֻם־יְהוָֽה׃
וְשַׂמְתִּ֛יהָ לְמוֹרַ֥שׁ קִפֹּ֖ד וְאַגְמֵי־מָ֑יִם וְטֵֽאטֵאתִ֙יהָ֙ בְּמַטְאֲטֵ֣א הַשְׁמֵ֔ד נְאֻ֖ם יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃ (פ)
נִשְׁבַּ֛ע יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת לֵאמֹ֑ר אִם־לֹ֞א כַּאֲשֶׁ֤ר דִּמִּ֙יתִי֙ כֵּ֣ן הָיָ֔תָה וְכַאֲשֶׁ֥ר יָעַ֖צְתִּי הִ֥יא תָקֽוּם׃
תוכנית הַשֵּׁם נגד אשור
לִשְׁבֹּ֤ר אַשּׁוּר֙ בְּאַרְצִ֔י וְעַל־הָרַ֖י אֲבוּסֶ֑נּוּ וְסָ֤ר מֵֽעֲלֵיהֶם֙ עֻלּ֔וֹ וְסֻ֨בֳּל֔וֹ מֵעַ֥ל שִׁכְמ֖וֹ יָסֽוּר׃
זֹ֛את הָעֵצָ֥ה הַיְּעוּצָ֖ה עַל־כָּל־הָאָ֑רֶץ וְזֹ֛את הַיָּ֥ד הַנְּטוּיָ֖ה עַל־כָּל־הַגּוֹיִֽם׃
כִּֽי־יְהוָ֧ה צְבָא֛וֹת יָעָ֖ץ וּמִ֣י יָפֵ֑ר וְיָד֥וֹ הַנְּטוּיָ֖ה וּֽמִ֥י יְשִׁיבֶֽנָּה׃ (פ)
בִּשְׁנַת־מ֖וֹת הַמֶּ֣לֶךְ אָחָ֑ז הָיָ֖ה הַמַּשָּׂ֥א הַזֶּֽה׃
חורבן פלשת והבטחת ציון
אַֽל־תִּשְׂמְחִ֤י פְלֶ֙שֶׁת֙ כֻּלֵּ֔ךְ כִּ֥י נִשְׁבַּ֖ר שֵׁ֣בֶט מַכֵּ֑ךְ כִּֽי־מִשֹּׁ֤רֶשׁ נָחָשׁ֙ יֵ֣צֵא צֶ֔פַע וּפִרְי֖וֹ שָׂרָ֥ף מְעוֹפֵֽף׃
וְרָעוּ֙ בְּכוֹרֵ֣י דַלִּ֔ים וְאֶבְיוֹנִ֖ים לָבֶ֣טַח יִרְבָּ֑צוּ וְהֵמַתִּ֤י בָֽרָעָב֙ שָׁרְשֵׁ֔ךְ וּשְׁאֵרִיתֵ֖ךְ יַהֲרֹֽג׃
הֵילִ֤ילִֽי שַׁ֙עַר֙ זַֽעֲקִי־עִ֔יר נָמ֖וֹג פְּלֶ֣שֶׁת כֻּלֵּ֑ךְ כִּ֤י מִצָּפוֹן֙ עָשָׁ֣ן בָּ֔א וְאֵ֥ין בּוֹדֵ֖ד בְּמוֹעָדָֽיו׃
וּמַֽה־יַּעֲנֶ֖ה מַלְאֲכֵי־ג֑וֹי כִּ֤י יְהוָה֙ יִסַּ֣ד צִיּ֔וֹן וּבָ֥הּ יֶחֱס֖וּ עֲנִיֵּ֥י עַמּֽוֹ׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
פרק זה כולל נבואות על החזרה של עם ישראל מארצות הגלות, ועל נפילת מנהיגים רשעים כמו מלך בבל ומלך אשור.
שיבת עם ישראל והפלת בבל
פסוקים אלו מתארים את רחמי הַשֵּׁם על עם ישראל, שישיב אותם לארצם ויאפשר לזרים להתגורר בהם. הנבואה מדברת על שינוי הגורל, שבו העבדים יהפכו לשליטים, ועל יום המנוחה מעבודת הכיבוש, שבו מלך בבל יאבד את כוחו וסמכותו.
סוף שלטון הרשע
הפסוקים מתארים את שבירת כוחם של המנהיגים הרשעים על ידי ה'. לאחר מכות קשות וזעם על העמים, הארץ כולה נכנסת למנוחה ושקט. הטבע כולל את עצי לבנון, חוגג את נפילת השליט ואת הפסקת ההשפעה המלחיצה של המנהיג על העם.
נפילת מלך אשור
פסוקים אלו מתארים את נפילתו של מלך אכזרי ומלכותו המתפרקת. כשהוא יורד אל השול, המתים בעולם התחתון מתעוררים לקראת בואו. המלכים שנפלו לפניו מביטים בו בבוז, כשהם רואים שהוא איבד את כוחו וגאוותו, ונהיה ככל האנושות שנפלה.
נפילת המלך הגאווה
הפסוקים מתארים את שאיפותיו של מלך שביקש להתעלות מעל הכוכבים ולהתנחל במרומים כמו אלוהים, אך תוכניתו נכשלת. במקום לקום למעלה, הוא יורד למעמקי השאול. נפילתו תגרום למסתורין ולבהלה בקרב הרואים אותו, שיראו כי הוא האיש שגרם לרעידות ולפחד בקרב הממלכות השונות.
החורבן והדין של מלך בבל
פסוקים אלו מתארים את מצב ההרס של העולם והערים לאחר נפילת המלך. בעוד שמלכי עמים אחרים נשכבו בכבוד, המלך הזה מוטל בקבר כגופה מעורערת ומרחיקה. בגלל השחתת הארץ והרג העם, לא יהיה לו יורש או שם טוב לעולם.
חורבן בבל
הפסוקים מתארים את גזרת ה' על בבל. ה' יביא את חורבנה של האימפריה, יכרית את שמה ואת שארית עמה, ויפוך את עריה למקום שומם ונטוש. ה' נשבע שהתוכנית שלו תתקיים בדיוק כפי שתכנן.
תוכנית הַשֵּׁם נגד אשור
הפסוקים מתארים את כוונת הַשֵּׁם לשבור את שלטון אשור בארץ ישראל ולהסיר את עול המלוכה מעל העם. התוכנית הזו היא תוכנית נחושה וסופית לכל הארץ והעמים, שאיש אינו יכול לעצור או להסיט את יד הַשֵּׁם המוכנה לביצועה. הנבואה ניתנה בתקופת מותו של המלך אחז.
חורבן פלשת והבטחת ציון
הנבואה מתארת את חורבנה של פלשת, ששרבי המכה שלה נשבר וצמיחתה הופכת למזיקה וקטלנית. השורשים יושמדו ברעב והעיר תתרוקן מעשן פלישה מצפון. לעומת זאת, ה׳ יבנה את ציון ותהיה מקום מבטחים לעניים שבבני עמו.
הפרק מסיים בהבטחה שהשם יגן על ציון ועל תושביה מפני אויביה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הקשר בין הגר לישראל
״אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ: קָשִׁים גֵּרִים לְיִשְׂרָאֵל כְּסַפַּחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְנִלְוָה הַגֵּר עֲלֵיהֶם וְנִסְפְּחוּ עַל בֵּית יַעֲקֹב״ – כְּתִיב הָכָא ״וְנִסְפְּחוּ״, וּכְתִיב הָתָם ״לַשְּׂאֵת וְלַסַּפַּחַת״.״
בַּמְקֹור הַמְּצֻיָּן, הַגָּמְרָא בְּסִפְרֵי הַקִּדּוּשִׁין מְפֵּרֶשׁ אֶת הַקֶּשֶׁר שֶׁל הַגֵּרִים לְעַם יִשְׂרָאֵל. רַבִּי חֶלְבּוֹ מַקְשִׁים אֶת הַמִּלִּים בַּתּוֹרָה וּמַשְׁווִים אֶת הַגֵּרִים לְסַפַּחַת. הוּא מְצַיֵן שֶׁבִּמְקוֹם שֶׁנִּכְתָּב עַל הַגֵּרִים שֶׁהֵם "נִלְוֶה" עַל בֵּית יַעֲקֹב, הַפֹּעֲלָה הַמְּדֻגֶּרֶת הִיא "וְנִסְפְּחוּ". הַקֹּשֶׁר הַמְּסֻמָּן כָּאן הוּא הַמִּשְׁמָעוּת שֶׁל הַמִּלָּה "לַשְּׂאֵת וְלַסַּפַּחַת", שֶׁמְּבַטֶּאת קִשּׁוּר צָמִיד וְחָזָק. הַפֵּרוּשׁ שֶׁל רַבִּי חֶלְבּוֹ מַתְכִין לְהַדְגִּיל אֶת הַדְּבִיקוּת שֶׁל הַגֵּרִים בְּעַם יִשְׂרָאֵל.
קידושין ע׳ ב:ט״ו ↗תהליך הגיור והקשר עם הגר
״אָמַר מָר: גֵּר שֶׁבָּא לְהִתְגַּיֵּיר, אוֹמְרִים לוֹ: מָה רָאִיתָ שֶׁבָּאתָ לְהִתְגַּיֵּיר? וּמוֹדִיעִים אוֹתוֹ מִקְצָת מִצְוֹת קַלּוֹת וּמִקְצָת מִצְוֹת חֲמוּרוֹת. מַאי טַעְמָא? דְּאִי פָּרֵישׁ — נִפְרוֹשׁ.״
במשנה הזאת, מפורט התהליך שבו עובר גר בשער היהדות. מר שואל את הגר מה הוא ראה שגרם לו לבוא להתגייר, ובתהליך הזה מוסברים לו מצוות שונות, חלקן קלות וחלקן קשות. המטרה היא לבדוק אם הוא מוכן להתחייב למצוות אלו. רבי חלבו מסביר מדוע הגר נחשב לעיתים למעמדה מורכב בישראל, כשהוא משתמש בדימוי של ספחת. הוא מצטט את הפסוק מספר ישעיהו המתאר כיצד הגר נוטה להיצמד ולהסתמך על עם ישראל. הפרשנות כאן מתמקדים בקשר הפיזי והחברתי שנוצר בין הגר לבין הקהילה היהודית.
יבמות מ״ז ב:ה׳ ↗בעקבות המפרשים
שמחת השליטים במפלת האויב
״גם ברושים שמחו. אף שלטונין חדיאו שמחו על מפלתך:״
בפסוק זה, כחלק מנבואת ישעיהו על נפילת בבל, מתוארת תגובת הטבע והסביבה למפלת השליט. האדמות והעצים משתתפים בשמחה על סיום הכיבוש והעבדות. רש"י מסביר שגם השליטים של עמים אחרים שמחו כשראו את נפילת השליט האויב. לפי פירושו, המפלה הגיעה לכל מי שהיה תחת השפעת הכוח הזה.
רש״י על ישעיהו 14:8:1 ↗ההבטחה של הַשֵּׁם לגבי אשור
״כאשר דמיתי. באשור כן הית', אתה נבוכדנצר ראית שנתקיימו דברי נביאי ישראל בסנחריב:״
בְּקֶצֶת הַסּוֹף, הַשֵּׁם הִתְחַיֵּב לְהַבְטִיחַ לְעַם יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא יַחֲזִיר אוֹתָם לְאַרְצָם. הַנָּבִיא יֵשַׁעְיָהוּ מְתָאֵר אֶת הַתְּכֻנָּה הַמְּשֻׁבֶּרֶת שֶׁל הַשֵּׁם לְהַשְׁמִיד אֶת אֲשּׁוּר וּלְכַבֵּשׁ אֶת עַמֶּיהָ. רַשִׁי מְסַבֵּר אֶת הַפּסוּק שֶׁהַשֵּׁם הִשְׁבִּיעַ לְעַשׂוֹת כָּךְ. הוּא מְצַיֵּן כְּדֶרֶךְ דֻּגְמָה שֶׁדְּבָרֵי הַנְּבִיאִים הִתְקַיְּמוּ בְּסַנְחֵרִיב, וְזֶה מַבְטִיחַ שֶׁגַּם הַהַבְטָחוֹת הַמְּתֻכְנָנוֹת בַּנָּבִיא עָשׂוּת יִהְיוּ.
רש״י על ישעיהו 14:24:1 ↗הכרית המשעשעת של העצים
״גם וגו'. הטעם שהיה מצוה לכרות הברושים והארזים לבנות מצור וסוללה:״
הפסוק מתאר תמונה של עצי ברוש וארז שנכרתו. בטקסט המקראי, העצים הללו מגיבים בכאב ומשתתפים בשירה של אדמה משתחררת מעבודת כבדה. זהו תיאור של שינוי במצב הטבע והסביבה בעקבות אירוע משמעותי. אבן עזרא מסביר את המשמעות של המילים "גם וגו'". לפי פירושו, המצווה של כריתת הברושים והארזים נועדה לצורך בניית מצור וסוללה הגנה. הוא מציע הסבר מעשי לסיבת הכריתה, אך חשוב לציין שזו פרשנות אחת בלבד על המניע המקראי.
אבן עזרא על ישעיהו 14:8:1 ↗שבועת הַשֵּׁם והגזרה הנקודתית
״נשבע. שבועת השם היא הגזרה שנגזרה:״
בְּפֶרֶק י"ד בְּסוֹף הַפָּסוּק הַכְּתוּב, הַנָּבִיא יִשְׁעִיָּהוּ מְצַיֵּן כִּי הַשֵּׁם נִשְׁבַּע אֶת הַגְּזֵרָה שֶׁקָּצַר. הַמַּטְרָה הִיא לְהַדְגִּישׁ שֶׁהַמְּצִיאוּת הַמְּחֻיֶּת לַקְּצִיצָה הִיא לֹא רַק רְצוֹן, אֶלָּא הַתְּחִיָּה שֶׁל הַמִּלָּה שֶׁנֶּאֶמְרָה. הַדָּבָר מְבטא בְּעֶצְמוֹ אֶת הַבְּטִיחָה שֶׁדָּבָר לֹא יִתְבַּטֵּל. הָאִבֶּן עֶזְרָא מְסַבֵּר אֶת הַפֶּסוּק הַזֶּה בְּדֶרֶךְ הַקְּשֵׁר הַיְּשִׁיר בֵּין הַשְׁבָעָה לְבֵין הַגְּזֵרָה הַמִּתְקַיֶּמֶת. לְפִי הַפֵּרוּשׁ שֶׁלּוֹ, הַשְׁבָעָה שֶׁל הַשֵּׁם הִיא הַהוֹכָחָה שֶׁהַגְּזֵרָה הִיא הַמְּצִיאוּת הַנֶּעֶשָׂה. הַמְּכוֹן הַמַּצִיאוּת הַנֶּעֶשָׂה בְּעֶצְם הַשְׁבָעָה הַמַּתְחַיֶּבֶת לְקַיֵּם אֶת מַה שֶׁנֶּאֱמַת.
אבן עזרא על ישעיהו 14:24:1 ↗