מגיע גזע של ישי, ומהשורשים שלו יצמח נבט קטן.
וְיָצָ֥א חֹ֖טֶר מִגֵּ֣זַע יִשָׁ֑י וְנֵ֖צֶר מִשָּׁרָשָׁ֥יו יִפְרֶֽה׃ישעיהו · פרק יא׳
הנבט של המלוכה והשלום העתידי
הנבואה על צמיחת משיח, השבת שארית ישראל ושלום עולמי בין כל היצורים
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ישעיהו יא׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
הנבט המלוכה המיוחל
על הנבט הזה תשרה רוח ה׳, רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה׳.
וְנָחָ֥ה עָלָ֖יו ר֣וּחַ יְהוָ֑ה ר֧וּחַ חָכְמָ֣ה וּבִינָ֗ה ר֤וּחַ עֵצָה֙ וּגְבוּרָ֔ה ר֥וּחַ דַּ֖עַת וְיִרְאַ֥ת יְהוָֽה׃הוא ירגיש את יראת ה׳, אבל הוא לא ישפט לפי מה שהוא רואה בעיניו ולא יכריע לפי מה שהוא שומע באוזניו.
וַהֲרִיח֖וֹ בְּיִרְאַ֣ת יְהוָ֑ה וְלֹֽא־לְמַרְאֵ֤ה עֵינָיו֙ יִשְׁפּ֔וֹט וְלֹֽא־לְמִשְׁמַ֥ע אָזְנָ֖יו יוֹכִֽיחַ׃הוא ישפט עניים בצדק, ויעמיד זקופים ביושר לכםרוכי הארץ, ויכה את הארץ בשבט פיו, ובנשימת שפתיו יהרוג רשע.
וְשָׁפַ֤ט בְּצֶ֙דֶק֙ דַּלִּ֔ים וְהוֹכִ֥יחַ בְּמִישׁ֖וֹר לְעַנְוֵי־אָ֑רֶץ וְהִֽכָּה־אֶ֙רֶץ֙ בְּשֵׁ֣בֶט פִּ֔יו וּבְר֥וּחַ שְׂפָתָ֖יו יָמִ֥ית רָשָֽׁע׃ה–ח
שלום עתידי בין בעלי החיים
הצדק יהיה כמו חגורת המותניים שלו, והאמונה תהיה כמו חגורת המותניים של ירכיים.
וְהָ֥יָה צֶ֖דֶק אֵז֣וֹר מָתְנָ֑יו וְהָאֱמוּנָ֖ה אֵז֥וֹר חֲלָצָֽיו׃זאב יגור יחד עם כבש, ונמר יגור יחד עם גדי, עגל וכפר וטרפל יגורו יחד, וילד קטן ינהג בהם.
וְגָ֤ר זְאֵב֙ עִם־כֶּ֔בֶשׂ וְנָמֵ֖ר עִם־גְּדִ֣י יִרְבָּ֑ץ וְעֵ֨גֶל וּכְפִ֤יר וּמְרִיא֙ יַחְדָּ֔ו וְנַ֥עַר קָטֹ֖ן נֹהֵ֥ג בָּֽם׃פרה ודב ירעו יחד, וצאצאיהם יגורו יחד, ואריה יאכל תבן כמו בקר.
וּפָרָ֤ה וָדֹב֙ תִּרְעֶ֔ינָה יַחְדָּ֖ו יִרְבְּצ֣וּ יַלְדֵיהֶ֑ן וְאַרְיֵ֖ה כַּבָּקָ֥ר יֹֽאכַל־תֶּֽבֶן׃תינוק יזח על חור המקדמה וגמל יזח על גוב המאורה.
וְשִֽׁעֲשַׁ֥ע יוֹנֵ֖ק עַל־חֻ֣ר פָּ֑תֶן וְעַל֙ מְאוּרַ֣ת צִפְעוֹנִ֔י גָּמ֖וּל יָד֥וֹ הָדָֽה׃ט–יב
הבטחת השבת שארית ישראל
הם לא ירעו ולא ישמידו בכל הר קודשי, כי הארץ מלאה בידיעה את ה׳ כמו המים מכסים את הים.
לֹֽא־יָרֵ֥עוּ וְלֹֽא־יַשְׁחִ֖יתוּ בְּכָל־הַ֣ר קָדְשִׁ֑י כִּֽי־מָלְאָ֣ה הָאָ֗רֶץ דֵּעָה֙ אֶת־יְהוָ֔ה כַּמַּ֖יִם לַיָּ֥ם מְכַסִּֽים׃ (פ)וביום ההוא יהיה שורש יששי עומד כדגל לעמים, והעמים ידרשו אותו, ומנוחתו תהיה מכובדת.
וְהָיָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא שֹׁ֣רֶשׁ יִשַׁ֗י אֲשֶׁ֤ר עֹמֵד֙ לְנֵ֣ס עַמִּ֔ים אֵלָ֖יו גּוֹיִ֣ם יִדְרֹ֑שׁוּ וְהָיְתָ֥ה מְנֻחָת֖וֹ כָּבֽוֹד׃ (פ)וביום ההוא יוסיף ה׳ יד שנייה לקנות את שארית עמו, אשר יישאר מאשור וממצרים ומפתרוס ומכוש ומעילם ומשנער ומחמת מאי איי הים.
וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יוֹסִ֨יף אֲדֹנָ֤י ׀ שֵׁנִית֙ יָד֔וֹ לִקְנ֖וֹת אֶת־שְׁאָ֣ר עַמּ֑וֹ אֲשֶׁ֣ר יִשָּׁאֵר֩ מֵאַשּׁ֨וּר וּמִמִּצְרַ֜יִם וּמִפַּתְר֣וֹס וּמִכּ֗וּשׁ וּמֵעֵילָ֤ם וּמִשִּׁנְעָר֙ וּמֵ֣חֲמָ֔ת וּמֵאִיֵּ֖י הַיָּֽם׃והוא יניף דגל לעמים ויאסוף את נדחי ישראל, ואת מפוזר יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ.
וְנָשָׂ֥א נֵס֙ לַגּוֹיִ֔ם וְאָסַ֖ף נִדְחֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּנְפֻצ֤וֹת יְהוּדָה֙ יְקַבֵּ֔ץ מֵאַרְבַּ֖ע כַּנְפ֥וֹת הָאָֽרֶץ׃יג–טז
שלום בין העמים ודרכו של השריד
הקנאה של אפרים תסתיים, והמדוכאים של יהודה ייכרתו. אפרים לא יקנא ביהודה, ויהודה לא יחזיק באפרים.
וְסָ֙רָה֙ קִנְאַ֣ת אֶפְרַ֔יִם וְצֹרְרֵ֥י יְהוּדָ֖ה יִכָּרֵ֑תוּ אֶפְרַ֙יִם֙ לֹֽא־יְקַנֵּ֣א אֶת־יְהוּדָ֔ה וִֽיהוּדָ֖ה לֹֽא־יָצֹ֥ר אֶת־אֶפְרָֽיִם׃הם יתקפו יחד את פלשתים מצד ימין, ויבזו את בני עמוני אדום ומואב; אדום ומואב יתקפו, ובני עמון ישמעו להם.
וְעָפ֨וּ בְכָתֵ֤ף פְּלִשְׁתִּים֙ יָ֔מָּה יַחְדָּ֖ו יָבֹ֣זּוּ אֶת־בְּנֵי־קֶ֑דֶם אֱד֤וֹם וּמוֹאָב֙ מִשְׁל֣וֹח יָדָ֔ם וּבְנֵ֥י עַמּ֖וֹן מִשְׁמַעְתָּֽם׃השם יחריב את נתיב הים במצרים, ויניף את ידו מעל הנהר בכוח רוחו; הוא יכה אותו לשבעה נחלים ויוביל אותו בנעליים.
וְהֶחֱרִ֣ים יְהוָ֗ה אֵ֚ת לְשׁ֣וֹן יָם־מִצְרַ֔יִם וְהֵנִ֥יף יָד֛וֹ עַל־הַנָּהָ֖ר בַּעְיָ֣ם רוּח֑וֹ וְהִכָּ֙הוּ֙ לְשִׁבְעָ֣ה נְחָלִ֔ים וְהִדְרִ֖יךְ בַּנְּעָלִֽים׃תהיה דרך לשריד מעמו של העם שיישאר מאשור, בדיוק כפי שהייתה לישראל ביום עלייתה מארץ מצרים.
וְהָיְתָ֣ה מְסִלָּ֔ה לִשְׁאָ֣ר עַמּ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יִשָּׁאֵ֖ר מֵֽאַשּׁ֑וּר כַּאֲשֶׁ֤ר הָֽיְתָה֙ לְיִשְׂרָאֵ֔ל בְּי֥וֹם עֲלֹת֖וֹ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
הנבט המלוכה המיוחל
וְיָצָ֥א חֹ֖טֶר מִגֵּ֣זַע יִשָׁ֑י וְנֵ֖צֶר מִשָּׁרָשָׁ֥יו יִפְרֶֽה׃
וְנָחָ֥ה עָלָ֖יו ר֣וּחַ יְהוָ֑ה ר֧וּחַ חָכְמָ֣ה וּבִינָ֗ה ר֤וּחַ עֵצָה֙ וּגְבוּרָ֔ה ר֥וּחַ דַּ֖עַת וְיִרְאַ֥ת יְהוָֽה׃
וַהֲרִיח֖וֹ בְּיִרְאַ֣ת יְהוָ֑ה וְלֹֽא־לְמַרְאֵ֤ה עֵינָיו֙ יִשְׁפּ֔וֹט וְלֹֽא־לְמִשְׁמַ֥ע אָזְנָ֖יו יוֹכִֽיחַ׃
וְשָׁפַ֤ט בְּצֶ֙דֶק֙ דַּלִּ֔ים וְהוֹכִ֥יחַ בְּמִישׁ֖וֹר לְעַנְוֵי־אָ֑רֶץ וְהִֽכָּה־אֶ֙רֶץ֙ בְּשֵׁ֣בֶט פִּ֔יו וּבְר֥וּחַ שְׂפָתָ֖יו יָמִ֥ית רָשָֽׁע׃
ה–ח
שלום עתידי בין בעלי החיים
וְהָ֥יָה צֶ֖דֶק אֵז֣וֹר מָתְנָ֑יו וְהָאֱמוּנָ֖ה אֵז֥וֹר חֲלָצָֽיו׃
וְגָ֤ר זְאֵב֙ עִם־כֶּ֔בֶשׂ וְנָמֵ֖ר עִם־גְּדִ֣י יִרְבָּ֑ץ וְעֵ֨גֶל וּכְפִ֤יר וּמְרִיא֙ יַחְדָּ֔ו וְנַ֥עַר קָטֹ֖ן נֹהֵ֥ג בָּֽם׃
וּפָרָ֤ה וָדֹב֙ תִּרְעֶ֔ינָה יַחְדָּ֖ו יִרְבְּצ֣וּ יַלְדֵיהֶ֑ן וְאַרְיֵ֖ה כַּבָּקָ֥ר יֹֽאכַל־תֶּֽבֶן׃
וְשִֽׁעֲשַׁ֥ע יוֹנֵ֖ק עַל־חֻ֣ר פָּ֑תֶן וְעַל֙ מְאוּרַ֣ת צִפְעוֹנִ֔י גָּמ֖וּל יָד֥וֹ הָדָֽה׃
ט–יב
הבטחת השבת שארית ישראל
לֹֽא־יָרֵ֥עוּ וְלֹֽא־יַשְׁחִ֖יתוּ בְּכָל־הַ֣ר קָדְשִׁ֑י כִּֽי־מָלְאָ֣ה הָאָ֗רֶץ דֵּעָה֙ אֶת־יְהוָ֔ה כַּמַּ֖יִם לַיָּ֥ם מְכַסִּֽים׃ (פ)
וְהָיָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא שֹׁ֣רֶשׁ יִשַׁ֗י אֲשֶׁ֤ר עֹמֵד֙ לְנֵ֣ס עַמִּ֔ים אֵלָ֖יו גּוֹיִ֣ם יִדְרֹ֑שׁוּ וְהָיְתָ֥ה מְנֻחָת֖וֹ כָּבֽוֹד׃ (פ)
וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יוֹסִ֨יף אֲדֹנָ֤י ׀ שֵׁנִית֙ יָד֔וֹ לִקְנ֖וֹת אֶת־שְׁאָ֣ר עַמּ֑וֹ אֲשֶׁ֣ר יִשָּׁאֵר֩ מֵאַשּׁ֨וּר וּמִמִּצְרַ֜יִם וּמִפַּתְר֣וֹס וּמִכּ֗וּשׁ וּמֵעֵילָ֤ם וּמִשִּׁנְעָר֙ וּמֵ֣חֲמָ֔ת וּמֵאִיֵּ֖י הַיָּֽם׃
וְנָשָׂ֥א נֵס֙ לַגּוֹיִ֔ם וְאָסַ֖ף נִדְחֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּנְפֻצ֤וֹת יְהוּדָה֙ יְקַבֵּ֔ץ מֵאַרְבַּ֖ע כַּנְפ֥וֹת הָאָֽרֶץ׃
יג–טז
שלום בין העמים ודרכו של השריד
וְסָ֙רָה֙ קִנְאַ֣ת אֶפְרַ֔יִם וְצֹרְרֵ֥י יְהוּדָ֖ה יִכָּרֵ֑תוּ אֶפְרַ֙יִם֙ לֹֽא־יְקַנֵּ֣א אֶת־יְהוּדָ֔ה וִֽיהוּדָ֖ה לֹֽא־יָצֹ֥ר אֶת־אֶפְרָֽיִם׃
וְעָפ֨וּ בְכָתֵ֤ף פְּלִשְׁתִּים֙ יָ֔מָּה יַחְדָּ֖ו יָבֹ֣זּוּ אֶת־בְּנֵי־קֶ֑דֶם אֱד֤וֹם וּמוֹאָב֙ מִשְׁל֣וֹח יָדָ֔ם וּבְנֵ֥י עַמּ֖וֹן מִשְׁמַעְתָּֽם׃
וְהֶחֱרִ֣ים יְהוָ֗ה אֵ֚ת לְשׁ֣וֹן יָם־מִצְרַ֔יִם וְהֵנִ֥יף יָד֛וֹ עַל־הַנָּהָ֖ר בַּעְיָ֣ם רוּח֑וֹ וְהִכָּ֙הוּ֙ לְשִׁבְעָ֣ה נְחָלִ֔ים וְהִדְרִ֖יךְ בַּנְּעָלִֽים׃
וְהָיְתָ֣ה מְסִלָּ֔ה לִשְׁאָ֣ר עַמּ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יִשָּׁאֵ֖ר מֵֽאַשּׁ֑וּר כַּאֲשֶׁ֤ר הָֽיְתָה֙ לְיִשְׂרָאֵ֔ל בְּי֥וֹם עֲלֹת֖וֹ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפסוקים מתארים את צמיחת הנבט מעץ יששי, את חוכמת השליט העתידי, ואת השלום המוחלט שישריץ את הטבע והעמים.
פסוקים א–ד
הנבט המלוכה המיוחל
הנבואה מתארת צמיחה של נבט מגיזע ישי, אשר יתמלא ברוח ה' ובתכונות של חכמה וצדק. המלך הזה ינהיג את העולם ביושר, יגן על העניים ויעמיד את הרשעים תחת משפט פיו.
פסוקים ה–ח
שלום עתידי בין בעלי החיים
פסוקים אלו מתארים חזון של שלום מוחלט בעתיד, שבו יצורים טבעיים וטורפים חיים יחד ללא פגיעה זה בזה. התיאור כולל חיות שונות כמו זאב, כבש, דב ופרה שמתנהגים בדרכי שלום, וילדים קטנים שחופשיים לנוע בין חיות אלו ללא פחד.
פסוקים ט–יב
הבטחת השבת שארית ישראל
פסוקים אלו מתארים תקופה שבה הארץ תתמלא בידיעת ה׳, וכל הר קודש יהיה מוגן מפני הרס. נבואה זו כוללת את התעוררות שורש יששי כדגל לעמים, וכן את פעולת ה׳ לאיסוף שארית עמו מכל קצוות הארץ, מאשור ועד אי איי הים, וקיבוץ מפוזר יהודה מכל ארבע כנפות הארץ.
פסוקים יג–טז
שלום בין העמים ודרכו של השריד
פסוקים אלו מתארים את סיום הקנאה והסכסוכים בין אפרים ליהודה, ואת התקופה שבה אויבי ישראל יתאחדו תחת כוח משותף. התיאור כולל את השמדת נתיב הים במצרים על ידי ה', ובסופו של דבר, יצירת דרך למעבר השרידים מאשור, בדומה ליציאת מצרים.
הטקסט מסתיים בהבטחה לאיסוף שארית ישראל מכל קצוות הארץ.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַמִּפְגָּשׁ שֶׁל הַמְּשִׁיחַ וְהַקְּשֶׁר לְנִבּוּאַת יִשָׁי
״רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר צֶמַח שְׁמוֹ. רִבִּי יוּדַן בְּרֵיהּ דְּרִבִּי אַיְיבוּ אָמַר מְנַחֵם שְׁמוֹ. אָמַר חֲנַנְיָה בְּרֵיהּ דְּרִבִּי אַבָּהוּ וְלֹא פְלִיגֵי חוּשְׁבְּנֵיהּ דַּהֲדֵין כְּחוּשְׁבְּנֵיהּ״
הַתַּלְמוּד הַיְרוּשָׁלְמִי מְסַפֵּר עַל מִפְגָּשׁ מַפְלֵא בֵּין אדם יְהוּדִי לְבַר יוּדַאי. הַיְהוּדִי הָיָה כּוֹתֵב אֶת הַתּוֹרָה בְּאַרְבֵּל כְּשֶׁעָבַר עָרְבִי וְשָׁמַע אֶת דַּבְּרָיו. הָעָרְבִי הִלְהִין אֶת הַיְהוּדִי וְאָמַר שֶׁהַתּוֹרָה וְהַמַּטְבְּעוֹת שֶׁלּוֹ יִשְׁתַּחֲקוּ כְּשֶׁהַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ חָרַב. הוּא גַּם זָהָה אֶת הַיֶּלֶד כְּשֶׁהוּא בֶּן חִזְקִיָּה מִבֵּית לֶחֶם וְשֵׁמוֹ מְנַחֵם. הַיְהוּדִי הִתְחַיֵּב לָתֵת כֶּסֶף לַיֶּלֶד, אַךְ הַנָּשִׁים בָּעִיר סָרְבוּ לָתֵת כֶּסֶף לְמְנַחֵם. הַיְהוּדִי רָצָה לְהַצִּיל אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעַיַן הָרִשְׁעִים, אַךְ הַיֶּלֶד הִסְבִּיר שֶׁהַמַּסָּע שֶׁלּוֹ קָשֶׁה בִּגְלַל רוּחוֹת שֶׁחֲטְפוּ אוֹתוֹ. הַתַּלְמוּד מִקְשֵׁר אֶת הָעִנְיָן לְפִסּוּק הַנְּבִיאִים, כְּשֶׁהַכֹּל מִתְכַּוֵּן לַמְּשִׁיחַ הַבָּא, כְּפִי שֶׁנִּכְתָּב עַל הַיּוֹצֵא מֵגֶזַע יִשָׁי.
תלמוד ירושלמי ברכות ב׳:ד׳:י״ב ↗האם הנצר יכול להירג?
״אַתְיוּהּ לְנֶצֶר. אָמַר: נֶצֶר יֵהָרֵג? הָכְתִיב ״וְנֵצֶר מִשׇּׁרָשָׁיו יִפְרֶה״? אָמְרוּ לוֹ: אִין, נֶצֶר יֵהָרֵג, דִּכְתִיב: ״וְאַתָּה הׇשְׁלַכְתָּ מִקִּבְרְךָ כְּנֵצֶר נִתְעָב״.״
בְּמַקֶר הַטֶּקְסְט, הַמְקָור מֵסַפֵּר עַל שְׁאֵלָה קַשָּׁה שֶׁל חֲכָמִים בִּגְלֵל הַפְּסוּק שֶׁבְּסֵפֶר יְשַׁעִיָּהוּ. הַחֲכָמִים תָּמִיהוּ עַל הָרַעֲיוֹן שֶׁהַנֶּצֶר יֵהָרֵג, כִּי הַתַּנָּא מְצַיֵּן שֶׁכָּתוּב שֶׁהַנֶּצֶר יִפְרֹחַ מֵהַשֹּׁרֶשׁ. הַתְּשׁוּבָה שֶׁהוּרְכְּבָה הִיא שֶׁלִיכָה: הַנֶּצֶר אָכֵן עָשׂוּי לָמוּת. הַמְקָר מְצַטֵּט פּסוּק אַחֵר שֶׁבּוֹ הַנֶּעֶלָם מֻשְׁלָךְ מִקִּבְרוֹ כְּנֶצֶר נִתְעָב, וְכָךְ מֻבָּרֵר שֶׁהַנֶּצֶר יָכוֹל לִמָּוֵת. הַהֲסָרָה בַּמִּקְרָא מִתְבַּסֶּסֶת עַל הַבְּחִינָה בֵּין שְׁנֵי מַצָּבִים שׁוֹנִים שֶׁל הַנֶּצֶר בַּמקֹר הַתַּנָּאִי. הַסְּבָרָה זוֹ מְבִיאָה תַּשְׁלוּת שֶׁהַמַּשְׁמָעוּת הַתַּהֲלִיכִית שֶׁל הַנֶּצֶר אֵינָהּ תָּמִיד צְמִיחָה וְחַיָּה, אֶלָּא כְּבָר קַיָּם תַּהֲלִיךְ שֶׁל מָוֶת וְהַשְׁלָכָה.
סנהדרין מ״ג א:כ״ד ↗בעקבות המפרשים
הצדק שבדיבורו של המשיח
״וברוח שפתיו. ובממלל ספוותיה:״
בפסוק זה מספר רש"י על אופן הפסיקה של המשיח. לפי פירושו, המשיח לא רק ינהיג בעזרת צדק, אלא יסיר את הצורך בדיבורים ארוכים ומיותרים. הוא יכריע את המשפט במילה אחת, קצרה וקולעת, וזהו כוחו של הדיבור שלו. רש"י מתמקד במילים "וברוח שפתיו" ו"בממלל ספוותיה". הוא מסביר שהצדק יבוא דרך דיבור מדויק ומהיר. הדיבור שלו יהיה מלא ברוח של אמת, כך שכל מילה תהיה מספקת וברורה ללא צורך בהסברים נוספים או במריבות.
רש״י על ישעיהו 11:4:3 ↗הסימן לאיסוף העם
״נשא נס. פירקא בלע"ז והיה לאות לקבוץ אליו ולהביא את גליות ישראל מנחה לו:״
בפרק זה מספר ישעיהו על תקווה לעתיד, שבה הַשֵּׁם ירים דגל עבור העם. הנביא מתאר פעולה שבה הַשֵּׁם יקבץ אליו את השארית ויביא את הגולים מכל קצוות הארץ. זהו סימן מיוחד שנועד להראות את כוחו של הַשֵּׁם להחזיר את ישראל למקומם. רש"י מפרש את הפסוק על דגל המנוסה, ומסביר שהדגל הזה יהיה אות מיוחד. לפי פירושו, הדגל נועד לשמש כסימן להקרבת העם ולהבאת הגולים מכל המקומות חזרה אל ארצם. רש"י מתמקד במשמעות המעשית של הדגל ככלי לאיסוף השבויים והמפוזרים.
רש״י על ישעיהו 11:12:1 ↗כֹּחַ הַמִּשְׁפָּט שֶׁל הַשֵּׁם
״והכה ארץ. בפיו כאילו הוא שבט לרשעים:״
בַּפֶּסֶק הַזֶּה מֵסַפֶּרֶת הַתּוֹרָה, אֲנַחְנוּ רוֹאִים אֶת הַמֶּמְשָׁלָה שֶׁל הַשֶּׁם בְּעוֹלָם. הַנָּבִיא יְשַׁעְיָהוּ מְתָאֵר כִּי הַשֵּׁם יִשְׁפֹּט אֶת הָעַמִּים בְּצֶדֶק וּבְיָשְׁרוּת. הוּא לֹא יִשְׁפֹּט לְפִי מַה שֶּׁנֶּחְלִישׁ בְּעֵינָיו, אֶלָּא בְּיוֹשֶׁר הַדֶּרֶךְ. הַתְּהוּת שֶׁל הַנָּבִיא הִיא עַל הַכֹּחַ הַמַּשְׁפִּיט שֶׁל הָאֱלֹהִים. הָאִבֶּן עֶזְרָא מְסַבֵּר עַל הַמִּשְׁפָּט שֶׁל הַשֵּׁם בַּפֶּסֶק הַזֶּה. הוּא מַסְבִּיר שֶׁכְּשֶׁהַשֵּׁם פּוֹטֵט אֶת הָרְשָׁעִים, הַמִּשְׁפָּט שֶׁלּוֹ נִתְפָּס כְּאִלּוּ הַמִּשְׁפָּט הוּא כְּמוֹ שֵׁבֶט שֶׁמַּכֶּה. הַמַּטָּרָה שֶׁל הַפֵּרוּשׁ הִיא לְהַדְגִּים אֶת הַעֹצְמָה שֶׁל הַצֶּדֶק הַמַּשְׁפִּיט.
אבן עזרא על ישעיהו 11:4:3 ↗האיחוד של עשרת השבטים ויהודה
״והנה ישראל עשרת השבטים, גם הזכיר יהודה:״
בפסוק הזה, ישעיהו מדבר על איסוף העם מכל קצוות העולם. הראינו בטקסט שהנביא מציין את המפגש של השבטים השונים תחת קבוצה אחת. המיקוד כאן הוא על פעולת הקיבוץ של העם המפוזר. אבן עזרא מפרש את הפסוק ומציין שהנביא לא הזכיר רק את עשרת השבטים שנעקרו, אלא הדגיש גם את יהודה. לפי גישת המפרש, יש חשיבות לכך שיהודה מוזכר לצד שאר השבטים בתהליך האיחוד הזה.
אבן עזרא על ישעיהו 11:12:2 ↗