חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶּן אָמוֹץ, שֶׁחָזָה עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלַיִם, בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ, יוֹתָם, אָחָז וְיחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה.
חֲזוֹן֙ יְשַֽׁעְיָ֣הוּ בֶן־אָמ֔וֹץ אֲשֶׁ֣ר חָזָ֔ה עַל־יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלִָ֑ם בִּימֵ֨י עֻזִּיָּ֧הוּ יוֹתָ֛ם אָחָ֥ז יְחִזְקִיָּ֖הוּ מַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃ישעיהו · פרק א׳
חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ: הַבְּגָדִים הַמְלֻכָּדִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל
חֲזוֹן עַל הַמַּצָּב הַרוּחָנִי שֶׁל יְהוּדָה וִירוּשָׁלַַיִם, מֵהַמְּלֻכָּדִים שֶׁל הַמְּלָכִים וְעַד הַחֶרֶב הַמְּשַׁמֶּדֶת.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ישעיהו א׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ: הַבְּגָדִים הַמְלֻכָּדִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל
שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַקְשִׁיבוֹ אֶרֶץ, כִּי הַשֵּׁם דִּבֵּר: בָּנִים גִּדַּלְתִּי וִירַמַּדְתִּי, וְהֵם חָטְאוּ בִּי.
שִׁמְע֤וּ שָׁמַ֙יִם֙ וְהַאֲזִ֣ינִי אֶ֔רֶץ כִּ֥י יְהוָ֖ה דִּבֵּ֑ר בָּנִים֙ גִּדַּ֣לְתִּי וְרוֹמַ֔מְתִּי וְהֵ֖ם פָּ֥שְׁעוּ בִֽי׃הַשׁוֹר מַכִּיר אֶת קוֹנֵהוּ, וְהַחֲמוֹר יוֹדֵעַ אֶת בְּעָלָיו, אֲבָל יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע, עַמִּי לֹא הִבְחִין.
יָדַ֥ע שׁוֹר֙ קֹנֵ֔הוּ וַחֲמ֖וֹר אֵב֣וּס בְּעָלָ֑יו יִשְׂרָאֵל֙ לֹ֣א יָדַ֔ע עַמִּ֖י לֹ֥א הִתְבּוֹנָֽן׃הוֹי גּוֹי חֹטֵא, עַם כָּבֵד עָוֹן, זֶרַע רָעִים, בָּנִים מַשְׁחִיתִים, עָזְבוּ אֶת הַשֵּׁם וְלֹא כִבְּדוּ אֶת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל.
ה֣וֹי ׀ גּ֣וֹי חֹטֵ֗א עַ֚ם כֶּ֣בֶד עָוֺ֔ן זֶ֣רַע מְרֵעִ֔ים בָּנִ֖ים מַשְׁחִיתִ֑ים עָזְב֣וּ אֶת־יְהוָ֗ה נִֽאֲצ֛וּ אֶת־קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל נָזֹ֥רוּ אָחֽוֹר׃חולי ישראל וההרס הארץ
למה עוד תמשיכו להתרחק? למה תוסיפו לסור מהדרך? כל הראש חולה וכל הלב מכאוב.
עַ֣ל מֶ֥ה תֻכּ֛וּ ע֖וֹד תּוֹסִ֣יפוּ סָרָ֑ה כָּל־רֹ֣אשׁ לָחֳלִ֔י וְכָל־לֵבָ֖ב דַּוָּֽי׃מהכף של הרגל ועד הראש אין בגוף שום מקום בריא, רק פציעה, חבורה ומכה טרייה. לא ניקיתם, לא חבשתם ולא מרחתם שמן כדי להרגיע את הכאב.
מִכַּף־רֶ֤גֶל וְעַד־רֹאשׁ֙ אֵֽין־בּ֣וֹ מְתֹ֔ם פֶּ֥צַע וְחַבּוּרָ֖ה וּמַכָּ֣ה טְרִיָּ֑ה לֹא־זֹ֙רוּ֙ וְלֹ֣א חֻבָּ֔שׁוּ וְלֹ֥א רֻכְּכָ֖ה בַּשָּֽׁמֶן׃הארץ שלכם שממה, הערים שלכם נשרפו באש, והאדמה שלכם מול העיניים שלכם נאכלת על ידי זרים, והיא שממה כמו בגלגול של זרים.
אַרְצְכֶ֣ם שְׁמָמָ֔ה עָרֵיכֶ֖ם שְׂרֻפ֣וֹת אֵ֑שׁ אַדְמַתְכֶ֗ם לְנֶגְדְּכֶם֙ זָרִים֙ אֹכְלִ֣ים אֹתָ֔הּ וּשְׁמָמָ֖ה כְּמַהְפֵּכַ֥ת זָרִֽים׃בת ציון נשארה כמו סוכה בתוך כרם, כמו בקע של עור, כמו עיר שכל מה שנותר לה הוא להיות מופרשת.
וְנוֹתְרָ֥ה בַת־צִיּ֖וֹן כְּסֻכָּ֣ה בְכָ֑רֶם כִּמְלוּנָ֥ה בְמִקְשָׁ֖ה כְּעִ֥יר נְצוּרָֽה׃התנכרות יהודה וציוני הַשֵּׁם
אילו הַשֵּׁם צבאות לא היה משאיר לנו שארית קטנה, היינו הופכים כמו סדום ועמורה.
לוּלֵי֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת הוֹתִ֥יר לָ֛נוּ שָׂרִ֖יד כִּמְעָ֑ט כִּסְדֹ֣ם הָיִ֔ינוּ לַעֲמֹרָ֖ה דָּמִֽינוּ׃ (ס)שמעו את דברי הַשֵּׁם, ראשי סדום! הקשיבו לתורת אלוהינו, עם עמורה!
שִׁמְע֥וּ דְבַר־יְהוָ֖ה קְצִינֵ֣י סְדֹ֑ם הַאֲזִ֛ינוּ תּוֹרַ֥ת אֱלֹהֵ֖ינוּ עַ֥ם עֲמֹרָֽה׃למה הרבים מהקרבנות שלכם? כך אומר הַשֵּׁם. שבעתי מעלות אילים ושומן שומנים, ודם שוורים וכבשים ועתודים, לא חפצתי.
לָמָּה־לִּ֤י רֹב־זִבְחֵיכֶם֙ יֹאמַ֣ר יְהוָ֔ה שָׂבַ֛עְתִּי עֹל֥וֹת אֵילִ֖ים וְחֵ֣לֶב מְרִיאִ֑ים וְדַ֨ם פָּרִ֧ים וּכְבָשִׂ֛ים וְעַתּוּדִ֖ים לֹ֥א חָפָֽצְתִּי׃כי כשאתם באים לראות את פניי, מי ביקש את זה מכם, לרמוס את חצירותי?
כִּ֣י תָבֹ֔אוּ לֵרָא֖וֹת פָּנָ֑י מִי־בִקֵּ֥שׁ זֹ֛את מִיֶּדְכֶ֖ם רְמֹ֥ס חֲצֵרָֽי׃חטא העבודה המעשית של יהודה
אל תביאו לי עוד מנחות ריקות. הקטורת שלכם היא דוחה עבורי. גם בחודשים וגם בשבתות, כשאתם קוראים למקרא, אני לא יכול לשאת את העוון והעצבות שלכם.
לֹ֣א תוֹסִ֗יפוּ הָבִיא֙ מִנְחַת־שָׁ֔וְא קְטֹ֧רֶת תּוֹעֵבָ֛ה הִ֖יא לִ֑י חֹ֤דֶשׁ וְשַׁבָּת֙ קְרֹ֣א מִקְרָ֔א לֹא־אוּכַ֥ל אָ֖וֶן וַעֲצָרָֽה׃החודשים והחגים שלכם הפכו למקור סלידה עבורי. הם מעוררים בי חרדה. נמאס לי לשאת אותם.
חָדְשֵׁיכֶ֤ם וּמוֹעֲדֵיכֶם֙ שָׂנְאָ֣ה נַפְשִׁ֔י הָי֥וּ עָלַ֖י לָטֹ֑רַח נִלְאֵ֖יתִי נְשֹֽׂא׃כשתפרסו את ידיכם, אני אסתיר את עיניי מכם. גם אם תרבו בתפילה, אני לא אשמע אתכם, כי ידיכם מלאות בדם.
וּבְפָרִשְׂכֶ֣ם כַּפֵּיכֶ֗ם אַעְלִ֤ים עֵינַי֙ מִכֶּ֔ם גַּ֛ם כִּֽי־תַרְבּ֥וּ תְפִלָּ֖ה אֵינֶ֣נִּי שֹׁמֵ֑עַ יְדֵיכֶ֖ם דָּמִ֥ים מָלֵֽאוּ׃תשטפו, תזכו, תסירו את רע מעשיכם מול עיניי, ותחדלו מלעשות רע.
רַחֲצוּ֙ הִזַּכּ֔וּ הָסִ֛ירוּ רֹ֥עַ מַעַלְלֵיכֶ֖ם מִנֶּ֣גֶד עֵינָ֑י חִדְל֖וּ הָרֵֽעַ׃קריאה לצדק וצייתנות
תלמדו היטב, חפשו צדק, עזרו למדוכאים, שפטו יתום והגנו על אלמנה.
לִמְד֥וּ הֵיטֵ֛ב דִּרְשׁ֥וּ מִשְׁפָּ֖ט אַשְּׁר֣וּ חָמ֑וֹץ שִׁפְט֣וּ יָת֔וֹם רִ֖יבוּ אַלְמָנָֽה׃ (ס)בואו, נתדון, אומר הַשֵּׁם, אם החטאים שלכם יהיו כמו שלגים הם יהפכו ללבנים, ואם יהיו אדומים כמו תולעים הם יהפכו לצמר.
לְכוּ־נָ֛א וְנִוָּֽכְחָ֖ה יֹאמַ֣ר יְהוָ֑ה אִם־יִֽהְי֨וּ חֲטָאֵיכֶ֤ם כַּשָּׁנִים֙ כַּשֶּׁ֣לֶג יַלְבִּ֔ינוּ אִם־יַאְדִּ֥ימוּ כַתּוֹלָ֖ע כַּצֶּ֥מֶר יִהְיֽוּ׃אם תרצו ותשמעו, תאכלו את טוב הארץ.
אִם־תֹּאב֖וּ וּשְׁמַעְתֶּ֑ם ט֥וּב הָאָ֖רֶץ תֹּאכֵֽלוּ׃אבל אם תסרבו ותמרדו, תיאכלו בחרב, כי הַשֵּׁם דיבר.
וְאִם־תְּמָאֲנ֖וּ וּמְרִיתֶ֑ם חֶ֣רֶב תְּאֻכְּל֔וּ כִּ֛י פִּ֥י יְהוָ֖ה דִּבֵּֽר׃ (ס)התדרדרות ירושלים והכרעת ה'
איך הפכה עיר נאמנה לזוֹנָה? פעם היה בה משפט וצדק, ועכשיו רק רוצחים.
אֵיכָה֙ הָיְתָ֣ה לְזוֹנָ֔ה קִרְיָ֖ה נֶאֱמָנָ֑ה מְלֵאֲתִ֣י מִשְׁפָּ֗ט צֶ֛דֶק יָלִ֥ין בָּ֖הּ וְעַתָּ֥ה מְרַצְּחִֽים׃הכסף שלך הפך ללכלוך, והקצף שלך נמס במים.
כַּסְפֵּ֖ךְ הָיָ֣ה לְסִיגִ֑ים סָבְאֵ֖ךְ מָה֥וּל בַּמָּֽיִם׃המנהיגים שלך מרדנים, וכל חבריהם הם גנבים. כולם אוהבים שוחד ורודפים אחרי כספים לא חוקיים. הם לא שופטים את היתומים ולא דואגים למאבק של האלמנה.
שָׂרַ֣יִךְ סוֹרְרִ֗ים וְחַבְרֵי֙ גַּנָּבִ֔ים כֻּלּוֹ֙ אֹהֵ֣ב שֹׁ֔חַד וְרֹדֵ֖ף שַׁלְמֹנִ֑ים יָתוֹם֙ לֹ֣א יִשְׁפֹּ֔טוּ וְרִ֥יב אַלְמָנָ֖ה לֹֽא־יָב֥וֹא אֲלֵיהֶֽם׃ (פ)לכן אומר אדון צבאות, ה' ישראל, גיבור ישראל: אני אכעס על אויביי ואקם מפניהם.
לָכֵ֗ן נְאֻ֤ם הָֽאָדוֹן֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת אֲבִ֖יר יִשְׂרָאֵ֑ל ה֚וֹי אֶנָּחֵ֣ם מִצָּרַ֔י וְאִנָּקְמָ֖ה מֵאוֹיְבָֽי׃זִקּוּק יְרוּשָׁלַַיִם וְחֶלְקָהּ שׁוּב
אני אשיב את ידי עלייך, ואזכה לזקק את הלכלוך מתוך המתכת שלך, ואסיר ממך את כל השאריות המלוכלכות.
וְאָשִׁ֤יבָה יָדִי֙ עָלַ֔יִךְ וְאֶצְרֹ֥ף כַּבֹּ֖ר סִיגָ֑יִךְ וְאָסִ֖ירָה כָּל־בְּדִילָֽיִךְ׃אחזיר את השופטים שלך כמו שהיו בהתחלה, ואת היועצים שלך כמו פעם. ואז יקראו לך שוב עיר הצדק, עיר הנאמנות.
וְאָשִׁ֤יבָה שֹׁפְטַ֙יִךְ֙ כְּבָרִ֣אשֹׁנָ֔ה וְיֹעֲצַ֖יִךְ כְּבַתְּחִלָּ֑ה אַחֲרֵי־כֵ֗ן יִקָּ֤רֵא לָךְ֙ עִ֣יר הַצֶּ֔דֶק קִרְיָ֖ה נֶאֱמָנָֽה׃צִיון תנצל בזכות המשפט, והחוזרים אליה יעשו זאת בצדקה.
צִיּ֖וֹן בְּמִשְׁפָּ֣ט תִּפָּדֶ֑ה וְשָׁבֶ֖יהָ בִּצְדָקָֽה׃הפושעים והחוטאים יישברו יחד, וכל העוזבים את הַשֵּׁם יגמרו.
וְשֶׁ֧בֶר פֹּשְׁעִ֛ים וְחַטָּאִ֖ים יַחְדָּ֑ו וְעֹזְבֵ֥י יְהוָ֖ה יִכְלֽוּ׃השלכות הבחירות של עם ישראל
כי תתביישו מהאילנות שרציתם ומתחרטים מהגינות שבחרתם.
כִּ֣י יֵבֹ֔שׁוּ מֵאֵילִ֖ים אֲשֶׁ֣ר חֲמַדְתֶּ֑ם וְתַ֨חְפְּר֔וּ מֵהַגַּנּ֖וֹת אֲשֶׁ֥ר בְּחַרְתֶּֽם׃כי תהיו כמו עץ שנושרים מעליו העלים, וכגינה שאין בה מים.
כִּ֣י תִֽהְי֔וּ כְּאֵלָ֖ה נֹבֶ֣לֶת עָלֶ֑הָ וּֽכְגַנָּ֔ה אֲשֶׁר־מַ֖יִם אֵ֥ין לָֽהּ׃והעשב החזק יהפוך לקש, והעובד שלו לניצוץ, ושניהם יישרפו יחד ואין מי שיכבה אותם.
וְהָיָ֤ה הֶחָסֹן֙ לִנְעֹ֔רֶת וּפֹעֲל֖וֹ לְנִיצ֑וֹץ וּבָעֲר֧וּ שְׁנֵיהֶ֛ם יַחְדָּ֖ו וְאֵ֥ין מְכַבֶּֽה׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ: הַבְּגָדִים הַמְלֻכָּדִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל
חֲזוֹן֙ יְשַֽׁעְיָ֣הוּ בֶן־אָמ֔וֹץ אֲשֶׁ֣ר חָזָ֔ה עַל־יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלִָ֑ם בִּימֵ֨י עֻזִּיָּ֧הוּ יוֹתָ֛ם אָחָ֥ז יְחִזְקִיָּ֖הוּ מַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃
שִׁמְע֤וּ שָׁמַ֙יִם֙ וְהַאֲזִ֣ינִי אֶ֔רֶץ כִּ֥י יְהוָ֖ה דִּבֵּ֑ר בָּנִים֙ גִּדַּ֣לְתִּי וְרוֹמַ֔מְתִּי וְהֵ֖ם פָּ֥שְׁעוּ בִֽי׃
יָדַ֥ע שׁוֹר֙ קֹנֵ֔הוּ וַחֲמ֖וֹר אֵב֣וּס בְּעָלָ֑יו יִשְׂרָאֵל֙ לֹ֣א יָדַ֔ע עַמִּ֖י לֹ֥א הִתְבּוֹנָֽן׃
ה֣וֹי ׀ גּ֣וֹי חֹטֵ֗א עַ֚ם כֶּ֣בֶד עָוֺ֔ן זֶ֣רַע מְרֵעִ֔ים בָּנִ֖ים מַשְׁחִיתִ֑ים עָזְב֣וּ אֶת־יְהוָ֗ה נִֽאֲצ֛וּ אֶת־קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל נָזֹ֥רוּ אָחֽוֹר׃
חולי ישראל וההרס הארץ
עַ֣ל מֶ֥ה תֻכּ֛וּ ע֖וֹד תּוֹסִ֣יפוּ סָרָ֑ה כָּל־רֹ֣אשׁ לָחֳלִ֔י וְכָל־לֵבָ֖ב דַּוָּֽי׃
מִכַּף־רֶ֤גֶל וְעַד־רֹאשׁ֙ אֵֽין־בּ֣וֹ מְתֹ֔ם פֶּ֥צַע וְחַבּוּרָ֖ה וּמַכָּ֣ה טְרִיָּ֑ה לֹא־זֹ֙רוּ֙ וְלֹ֣א חֻבָּ֔שׁוּ וְלֹ֥א רֻכְּכָ֖ה בַּשָּֽׁמֶן׃
אַרְצְכֶ֣ם שְׁמָמָ֔ה עָרֵיכֶ֖ם שְׂרֻפ֣וֹת אֵ֑שׁ אַדְמַתְכֶ֗ם לְנֶגְדְּכֶם֙ זָרִים֙ אֹכְלִ֣ים אֹתָ֔הּ וּשְׁמָמָ֖ה כְּמַהְפֵּכַ֥ת זָרִֽים׃
וְנוֹתְרָ֥ה בַת־צִיּ֖וֹן כְּסֻכָּ֣ה בְכָ֑רֶם כִּמְלוּנָ֥ה בְמִקְשָׁ֖ה כְּעִ֥יר נְצוּרָֽה׃
התנכרות יהודה וציוני הַשֵּׁם
לוּלֵי֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת הוֹתִ֥יר לָ֛נוּ שָׂרִ֖יד כִּמְעָ֑ט כִּסְדֹ֣ם הָיִ֔ינוּ לַעֲמֹרָ֖ה דָּמִֽינוּ׃ (ס)
שִׁמְע֥וּ דְבַר־יְהוָ֖ה קְצִינֵ֣י סְדֹ֑ם הַאֲזִ֛ינוּ תּוֹרַ֥ת אֱלֹהֵ֖ינוּ עַ֥ם עֲמֹרָֽה׃
לָמָּה־לִּ֤י רֹב־זִבְחֵיכֶם֙ יֹאמַ֣ר יְהוָ֔ה שָׂבַ֛עְתִּי עֹל֥וֹת אֵילִ֖ים וְחֵ֣לֶב מְרִיאִ֑ים וְדַ֨ם פָּרִ֧ים וּכְבָשִׂ֛ים וְעַתּוּדִ֖ים לֹ֥א חָפָֽצְתִּי׃
כִּ֣י תָבֹ֔אוּ לֵרָא֖וֹת פָּנָ֑י מִי־בִקֵּ֥שׁ זֹ֛את מִיֶּדְכֶ֖ם רְמֹ֥ס חֲצֵרָֽי׃
חטא העבודה המעשית של יהודה
לֹ֣א תוֹסִ֗יפוּ הָבִיא֙ מִנְחַת־שָׁ֔וְא קְטֹ֧רֶת תּוֹעֵבָ֛ה הִ֖יא לִ֑י חֹ֤דֶשׁ וְשַׁבָּת֙ קְרֹ֣א מִקְרָ֔א לֹא־אוּכַ֥ל אָ֖וֶן וַעֲצָרָֽה׃
חָדְשֵׁיכֶ֤ם וּמוֹעֲדֵיכֶם֙ שָׂנְאָ֣ה נַפְשִׁ֔י הָי֥וּ עָלַ֖י לָטֹ֑רַח נִלְאֵ֖יתִי נְשֹֽׂא׃
וּבְפָרִשְׂכֶ֣ם כַּפֵּיכֶ֗ם אַעְלִ֤ים עֵינַי֙ מִכֶּ֔ם גַּ֛ם כִּֽי־תַרְבּ֥וּ תְפִלָּ֖ה אֵינֶ֣נִּי שֹׁמֵ֑עַ יְדֵיכֶ֖ם דָּמִ֥ים מָלֵֽאוּ׃
רַחֲצוּ֙ הִזַּכּ֔וּ הָסִ֛ירוּ רֹ֥עַ מַעַלְלֵיכֶ֖ם מִנֶּ֣גֶד עֵינָ֑י חִדְל֖וּ הָרֵֽעַ׃
קריאה לצדק וצייתנות
לִמְד֥וּ הֵיטֵ֛ב דִּרְשׁ֥וּ מִשְׁפָּ֖ט אַשְּׁר֣וּ חָמ֑וֹץ שִׁפְט֣וּ יָת֔וֹם רִ֖יבוּ אַלְמָנָֽה׃ (ס)
לְכוּ־נָ֛א וְנִוָּֽכְחָ֖ה יֹאמַ֣ר יְהוָ֑ה אִם־יִֽהְי֨וּ חֲטָאֵיכֶ֤ם כַּשָּׁנִים֙ כַּשֶּׁ֣לֶג יַלְבִּ֔ינוּ אִם־יַאְדִּ֥ימוּ כַתּוֹלָ֖ע כַּצֶּ֥מֶר יִהְיֽוּ׃
אִם־תֹּאב֖וּ וּשְׁמַעְתֶּ֑ם ט֥וּב הָאָ֖רֶץ תֹּאכֵֽלוּ׃
וְאִם־תְּמָאֲנ֖וּ וּמְרִיתֶ֑ם חֶ֣רֶב תְּאֻכְּל֔וּ כִּ֛י פִּ֥י יְהוָ֖ה דִּבֵּֽר׃ (ס)
התדרדרות ירושלים והכרעת ה'
אֵיכָה֙ הָיְתָ֣ה לְזוֹנָ֔ה קִרְיָ֖ה נֶאֱמָנָ֑ה מְלֵאֲתִ֣י מִשְׁפָּ֗ט צֶ֛דֶק יָלִ֥ין בָּ֖הּ וְעַתָּ֥ה מְרַצְּחִֽים׃
כַּסְפֵּ֖ךְ הָיָ֣ה לְסִיגִ֑ים סָבְאֵ֖ךְ מָה֥וּל בַּמָּֽיִם׃
שָׂרַ֣יִךְ סוֹרְרִ֗ים וְחַבְרֵי֙ גַּנָּבִ֔ים כֻּלּוֹ֙ אֹהֵ֣ב שֹׁ֔חַד וְרֹדֵ֖ף שַׁלְמֹנִ֑ים יָתוֹם֙ לֹ֣א יִשְׁפֹּ֔טוּ וְרִ֥יב אַלְמָנָ֖ה לֹֽא־יָב֥וֹא אֲלֵיהֶֽם׃ (פ)
לָכֵ֗ן נְאֻ֤ם הָֽאָדוֹן֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת אֲבִ֖יר יִשְׂרָאֵ֑ל ה֚וֹי אֶנָּחֵ֣ם מִצָּרַ֔י וְאִנָּקְמָ֖ה מֵאוֹיְבָֽי׃
זִקּוּק יְרוּשָׁלַַיִם וְחֶלְקָהּ שׁוּב
וְאָשִׁ֤יבָה יָדִי֙ עָלַ֔יִךְ וְאֶצְרֹ֥ף כַּבֹּ֖ר סִיגָ֑יִךְ וְאָסִ֖ירָה כָּל־בְּדִילָֽיִךְ׃
וְאָשִׁ֤יבָה שֹׁפְטַ֙יִךְ֙ כְּבָרִ֣אשֹׁנָ֔ה וְיֹעֲצַ֖יִךְ כְּבַתְּחִלָּ֑ה אַחֲרֵי־כֵ֗ן יִקָּ֤רֵא לָךְ֙ עִ֣יר הַצֶּ֔דֶק קִרְיָ֖ה נֶאֱמָנָֽה׃
צִיּ֖וֹן בְּמִשְׁפָּ֣ט תִּפָּדֶ֑ה וְשָׁבֶ֖יהָ בִּצְדָקָֽה׃
וְשֶׁ֧בֶר פֹּשְׁעִ֛ים וְחַטָּאִ֖ים יַחְדָּ֑ו וְעֹזְבֵ֥י יְהוָ֖ה יִכְלֽוּ׃
השלכות הבחירות של עם ישראל
כִּ֣י יֵבֹ֔שׁוּ מֵאֵילִ֖ים אֲשֶׁ֣ר חֲמַדְתֶּ֑ם וְתַ֨חְפְּר֔וּ מֵהַגַּנּ֖וֹת אֲשֶׁ֥ר בְּחַרְתֶּֽם׃
כִּ֣י תִֽהְי֔וּ כְּאֵלָ֖ה נֹבֶ֣לֶת עָלֶ֑הָ וּֽכְגַנָּ֔ה אֲשֶׁר־מַ֖יִם אֵ֥ין לָֽהּ׃
וְהָיָ֤ה הֶחָסֹן֙ לִנְעֹ֔רֶת וּפֹעֲל֖וֹ לְנִיצ֑וֹץ וּבָעֲר֧וּ שְׁנֵיהֶ֛ם יַחְדָּ֖ו וְאֵ֥ין מְכַבֶּֽה׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַפסוקִים מַתְחִילוּ בְּחֲזוֹן שֶׁל יְשַׁעְיָהוּ עַל הַמְּלָכִים שֶׁל יְהוּדָה וִירוּשָׁלַַיִם, וּמְתָאֲרִים אֶת הַמַּצָּב הַקָּשֶׁה שֶׁל הָעָם.
חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ: הַבְּגָדִים הַמְלֻכָּדִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל
הַפֶּסֶק מַציֵג אֶת הַחֲזוֹן שֶׁל יְשַׁעְיָהוּ בֶּן אָמוֹץ בִּימֵי מַלְכֵי יְהוּדָה. הַנָּבִיא מַתְחִיל בְּקוֹל קוֹרֵא לַשָּׁמַיִם וְלָאָרֶץ לְהַקְשִׁיבוּ לְדִבְרֵי הַשֵּׁם. הַשֵּׁם מְבַקֵּשׁ לְהַדְגִּישׁ אֶת הַבְּגָדִים הַמְלֻכָּדִים שֶׁל הָעָם: בְּנֵי אָדָם שֶׁלֹא יָדְעוּ אֶת בְּרִיתָם, וְחֹטְאִים שֶׁעָזְבוּ אֶת הַקְּדוֹשׁ.
חולי ישראל וההרס הארץ
פסוקים אלו מתארים את מצב העם והארץ כשהם חולים ופצועים ללא טיפול. הארץ הופכת לשממה בגלל פלישה של זרים, ובת ציון נותרת בודדה ומבודדת כמו סוכה קטנה וחלשה בתוך שדה.
התנכרות יהודה וציוני הַשֵּׁם
הנביא מזהיר את מנהיגי יהודה ועם עמורה מפני השמדה קרובה. הַשֵּׁם מבטא סלידה מהקרבנות הרבים ומהטקסים החיצוניים, כיוון שהעם אינו מקשיב לתורתו ומתנהג כחוטאים. הַשֵּׁם מסרב לקבל את עבודתם כשהם באים רק כדי לרמוס את חצירותיו ללא הכנה רוחנית.
חטא העבודה המעשית של יהודה
הנביא ישעיהו מתאר את כעס ה' על עבודת השבת החיצונית של העם, שהיא ריקה מתוכן בגלל עוול ודם. ה' מסרב לשמוע תפילות וקטרת כשהן מלוות במעשים רעים, וקורא לעם להיטהר ולחדול מלעשות רע.
קריאה לצדק וצייתנות
הנביא ירמיה קורא לעם לבצע צדק חברתי על ידי הגנה על יתומים ואלמנות. הַשֵּׁם מציע הזדמנות לטהרה וסליחה אם העם יחזור בתשובה, ומזהיר שהסירוב להקשיב יוביל לחורבן וחרב.
התדרדרות ירושלים והכרעת ה'
הנביא מתאר את נפילתה המוסרית של ירושלים, שהפכה מעיר צודקת לעיר מלאה בפשע, שחיתות ומנהיגים מושחתים שאינם דואגים לחלשים. בשל כך, ה' צבאות מכריז על כעסו ועל כוונתו להעניש את האויבים שפגעו בעמו.
זִקּוּק יְרוּשָׁלַַיִם וְחֶלְקָהּ שׁוּב
הַנָּבִיא מְתָאֵר תָּהֲלִיכַת טִיחוּר וּזְקָקָה שֶׁתַּעֲבֹר יְרוּשָׁלַַיִם. הַשֵּׁם יַחֲזִיר אֶת הַמִּשְׁפָּט וְהַצֶּדֶק לָעִיר, וְיַסִּיר אֶת הַלְּכוּךְ הַמַּוִּיל. בְּעֶצֶם זֶה, הַפּוֹשְׁעִים יְהֻרְסוּ וְכָל הָעוֹזְבִים אֶת הַשֵּׁם יִכְלּוּ.
השלכות הבחירות של עם ישראל
פסוקים אלו מתארים את תוצאות הבחירה בדרכים שגויות. הבחירות הללו יובילו למצב של בושה מהעצים והגינות שנבחרו, למצב של יובש וצמיחה שנבלעת, ולסוף שבו החומר החזק והעובד שלו יהפכו לדלק שבוער ואינו ניתן לכיבוי.
הַטֶּקסט מַסִּיים בְּתִיאור הַהֶשְׁלָכוֹת הַקָּשׁוֹת שֶׁל הַבְּחִירָה הַשְּׁגוּיָה שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַקֶּשֶׁר בֵּין צִדְּקוּת הָאָבוֹת לְעָלִיַּת הַבָּנִים וְהַמְּלָכִים
״בַּר קַפָּרָא אָמַר. אָחָז וְכָל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל הָרְשָׁעִים אֵין לָהֶן חֵלֶק לְעוֹלָם הַבָּא. מַה טַעַם. כָּל מַלְכֵיהֶם נָפָלוּ אֵין קוֹרֵא בָהֶם אֵלָי. מְתִיבִין לֵיהּ. הֲרֵי״
בַּר קַפָּרָא אוֹמֵר שֶׁאָחָז וְכָל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל הָרְשָׁעִים אֵינָם זְכָאִים לְחוּץ. הַטַּעַם הוּא שֶׁמַּלְכֵיהֶם נָפְלוּ וְאֵין בְּסִפְּרֵיהֶם דְּבָרִים הַמְּדַבְּרִים עַל הַשֵּׁם. רַבִּי אָחָל מְסַבֵּר שֶׁאָחָז הָיָה מִתְבַּהֵל בַּפָּנִים כְּשֶׁהַנָּבִיא בָּא לְקַטְרֹג אוֹתוֹ, וְהוּא רָץ מֵהַנָּבִיא אֶל מָקוֹם טֻמְאָה, וְהַשֵּׁם לֹא שׁוֹרָה בְּמָקוֹם טֻמְאָה. רַבִּי יְהוּדָה מוֹסִיף שֶׁהַיִּסּוּרִים שֶׁבָּאוּ לְזִמְרִי בֵּן אֶפְרַיִם הָיוּ בִּגְלַל שֶׁאָבִיו הָיָה צַדִּיק. רַבִּי הוֹשַׁעְיָה רַבָּה מַשְׁוֵה בֵּין הַמְּלָכִים: מְנַשֶּׁה וִיחִזְקִיָּהוּ הָיוּ רְשָׁעִים וּבְנֵיהֶם גַּם כֵּן, אֲבָל אָחָז הָיָה צַדִּיק וּבְנוֹ גַּם כֵּן. הַכַּכָּרִים מְסַבְּרִים שֶׁהַכַּכָּרִים נִמְלָטִים כְּשֶׁהֵם נֶהֱיִים בֵּין שְׁנֵי צַדִּיקִים.
תלמוד ירושלמי סנהדרין י׳:א׳:י״ב ↗החזון של ישעיהו בן אמוץ
״אמר רבי יוחנן אוי לה לרבנות שמקברת את בעליה שאין לך כל נביא ונביא שלא קיפח ארבעה מלכים בימיו שנאמר (ישעיהו א, א) חזון ישעיהו״
הפסוק הראשון בספר ישעיהו פותח בחזון שראה ישעיהו בן אמוץ. החזון הזה מופנה כלפי יהודה וירושלים. המקור מביא דברי רבי יוחנן, המקשר את תקופתו של ישעיהו למגיעה של מלוכה קשה, אך הוא משתמש בפסוק הזה כדי להראות את ההקשר ההיסטורי של הנביא. רבי יוחנן מתייחס לתקופה שבה נשלחו נביאים ומתאר את המצב המדיני של אותה עת. הוא מציין שכל נביא שדיבר לא היה מוצא מלך שלא נלחם בארבעה מלכים שונים בחייו. הפירוש הזה מנסה להמחיש את אי-היציבות והמלחמות הרבות שהתרחשו בתקופת הנבואה.
פסחים פ״ז ב:ט׳ ↗בעקבות המפרשים
העיר המבודדת
״כעיר נצורה. כעיר שצרו עליה ועושים סוכות סביב לה להסתתר שם החיילות וכשמסתלקים מעליה מניחין אותם והולכין כל זה ת"י:״
הַפֶּסֶק מְתָאֵר אֶת מַצָּבָהּ הַקָּשֶׁה שֶׁל בַּת יְרוּשָׁלַַם. הַנָּבִיא יִשְׁעִיָּהוּ מַשְׁפִּיר אֶת הָעִיר שֶׁנֶּתְשָׁרָה וְנִשְׁאֲרָה בּוֹדֶדֶת. הַמַּצָּב הוּא כְמוֹ עִיר שֶׁצָּרוּ עָלֶיהָ הָאוֹיְבִים. הַחַיָּלִים בּנוּ סֻכּוֹת סָבִיב לָעִיר כְּדֵי לְהִסְתַּתֵּר בָּהֶן וּלְחַכּוֹת. כְּשֶׁהֵם מְסַיְּמִים אֶת הַמְּלוּכָה אוֹ מִסְתַּלְּקִים מֵהַמָּקוֹם, הֵם פָּשׁוֹט מַנִּיחִים אֶת הַסֻּכּוֹת וְהוֹלְכִים. רַשִׁ"י מְסַבֵּר אֶת הַדֹּמֶה שֶׁל הַמִּלִּים "כְּבַת יְרוּשָׁלַַם הַשְּׁלוֹטָה" אוֹ הַמְּבֻלְבֶּלֶת. הוּא מַסְבִּיר שֶׁהַמָּשָׁל יוֹצֵא עַל עִיר שֶׁצָּרוּהָ וְהַחַיָּלִים בּנוּ סָבִיב לָהּ סֻכּוֹת לְהִסְתַּתֵּר. הַתּוֹרָה שֶׁל רַשִׁ"י הִיא שֶׁהַתְּמוּנָה מְתָאֶרֶת אֶת הַמַּצָּב הַמּוּצָר שֶׁל הַמּוֹלֵךְ בְּתוֹךְ הַמְּצוּקָה.
רש״י על ישעיהו 1:8:3 ↗משמעות הסטיות מן הדרך
״סוררים. סרים מן הדרך הישרה:״
בפסוק זה מספר ישעיהו מתאר מצב של סוררים. המילה "סרים" מצביעה על אלו שסטו מן הדרך הישרה. רש"י מסביר שהכוונה היא לאנשים שעזבו את הנתיב הנכון והתרחקו ממנו. הפרשן מתמקד בפירוש המילה סרים כמי שסטו מהדרך. הוא מראה כיצד המילה מתארת פגיעה בנתיב הישר. הגישה כאן היא הסבר פשוט למילה המופיעה בטקסט המקראי.
רש״י על ישעיהו 1:23:1 ↗הבדידות בשדה
״כמלונה. מקום ללון השומר בשדה קישואים:״
הפסוק מתאר את בת ציון כמי שנשארה בודדה, בדומה לעיר שנגרמה לה נזק כבד. הדימוי של בת ציון כבת שחיה לבדה בין שדות הקישואים מדגיש את חוסר היציבות והבידוד של העיר במצב הזה. אבן עזרא מפרש את המילה כמלונה, כלומר מקום פשוט שבו השומר בשדה יכול ללון. הוא מסביר שהדימוי מתאר מקום זמני ופשוט מאוד, שאינו מבנה קבע מפואר, מה שממחיש את מצבה העלוב של העיר.
אבן עזרא על ישעיהו 1:8:3 ↗הַדֶּרֶךְ הָעוֹקֶבֶת אֶת הַצֶּדֶק
״יתום. שלא יפחדו ממנו אינם עושים לו משפט:״
בַּפֶּסֶק הַזֶּה מֵסַפֶּרֶת הַנְּבִיאָה יִשְׁעִיָּהוּ עַל הַמַּצָּב הַקַּיָּם בִּירוּשָׁלַם. הִיא מְתָאֶרֶת אֵיךְ הַמּוֹשְׁלִים וְהַשּׁוֹפְטִים הָפְכוּ לַעֲבוֹדָה רָעָה. הֵם לֹא מְשַׁלְּמִים עַל הַצֶּדֶק וְהֵם מְאַפְסְרוּ אֶת הַמִּשְׁפָּט. הַאֲבֵן עֶזְרָא מְסַבֵּר שֶׁהַכּוֹנָעֵת הַמַּצָּב הַזֶּה, הַכְּבָר לֹא יִירְאוּ מִמֶּשְׁפָּט מַעֲשֵׂיהֶם. הַכַּוָּנָה הִיא שֶׁהַמִּשְׁפָּט הַקַּיָּם הוּא כָּל כָּךְ שָׁחוּת, שֶׁהַמַּשְׁלָה לֹא יוֹדְעִים לְפַחֵד מֵעֶמֶד הַמִּשְׁפָּט וְלִתְקֹן אֶת הַדֶּרֶךְ.
אבן עזרא על ישעיהו 1:23:2 ↗