אל תשמחו, ישראל, ותגללו כמו ששמחים העמים, כי בלתכם מאלוהיכם ואהבתם את עבודת האלילים על כל ערמות הדגן שלכם.
אַל־תִּשְׂמַ֨ח יִשְׂרָאֵ֤ל ׀ אֶל־גִּיל֙ כָּֽעַמִּ֔ים כִּ֥י זָנִ֖יתָ מֵעַ֣ל אֱלֹהֶ֑יךָ אָהַ֣בְתָּ אֶתְנָ֔ן עַ֖ל כָּל־גָּרְנ֥וֹת דָּגָֽן׃הושע · פרק ט׳
עונש ישראל על עדת האלילים
חורבן ישראל, איבוד הנבואה והתפרקות הכבוד בעקבות חטאת אפרים וגלעד
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
הושע ט׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
עונש ישראל על עבודת האלילים
הגורן והענבים לא יתנו להם אוכל, והתירש לא ייתן להם שתייה.
גֹּ֥רֶן וָיֶ֖קֶב לֹ֣א יִרְעֵ֑ם וְתִיר֖וֹשׁ יְכַ֥חֶשׁ בָּֽהּ׃הם לא ישבו בארץ ה' וגם אפרים יחזור למצרים, ובאשור הם יאכלו דברים טמאים.
לֹ֥א יֵשְׁב֖וּ בְּאֶ֣רֶץ יְהוָ֑ה וְשָׁ֤ב אֶפְרַ֙יִם֙ מִצְרַ֔יִם וּבְאַשּׁ֖וּר טָמֵ֥א יֹאכֵֽלוּ׃הם לא יקריבו לה' יין ולא יקריבו לו זבחים שמתאימים לו, כי האוכל שלהם הוא רק לחם של עבודה רעילה עבורם, וכל אוכלם יהיה טמא, כי האוכל שלהם נועד רק לרעבם האישי והם לא יגיעו לבית ה'.
לֹא־יִסְּכ֨וּ לַיהוָ֥ה ׀ יַיִן֮ וְלֹ֣א יֶֽעֶרְבוּ־לוֹ֒ זִבְחֵיהֶ֗ם כְּלֶ֤חֶם אוֹנִים֙ לָהֶ֔ם כָּל־אֹכְלָ֖יו יִטַמָּ֑אוּ כִּֽי־לַחְמָ֣ם לְנַפְשָׁ֔ם לֹ֥א יָב֖וֹא בֵּ֥ית יְהוָֽה׃ה–ח
חורבן ישראל ואיבוד הנבואה
מה תעשו ביום החג וביום מועד של ה׳?
מַֽה־תַּעֲשׂ֖וּ לְי֣וֹם מוֹעֵ֑ד וּלְי֖וֹם חַג־יְהוָֽה׃כי הנה, הם יצאו לשדה, מצרים יאסוף אותם, מופס יקבור אותם. הכסף שלהם יהיה יקר ערך, אך כנימה תירש אותם, ויבש יכה את אוהליהם.
כִּֽי־הִנֵּ֤ה הָֽלְכוּ֙ מִשֹּׁ֔ד מִצְרַ֥יִם תְּקַבְּצֵ֖ם מֹ֣ף תְּקַבְּרֵ֑ם מַחְמַ֣ד לְכַסְפָּ֗ם קִמּוֹשׂ֙ יִֽירָשֵׁ֔ם ח֖וֹחַ בְּאָהֳלֵיהֶֽם׃הגיעו ימי הביקורת, הגיעו ימי העונש. ישראל ידעו שאיש הנבואה הוא טיפש, איש הרוח הוא משוגע, בגלל ריבוי העוונות והרע שלכם.
בָּ֣אוּ ׀ יְמֵ֣י הַפְּקֻדָּ֗ה בָּ֚אוּ יְמֵ֣י הַשִׁלֻּ֔ם יֵדְע֖וּ יִשְׂרָאֵ֑ל אֱוִ֣יל הַנָּבִ֗יא מְשֻׁגָּע֙ אִ֣ישׁ הָר֔וּחַ עַ֚ל רֹ֣ב עֲוֺנְךָ֔ וְרַבָּ֖ה מַשְׂטֵמָֽה׃הצופה באפרים יחד עם אלוהינו, הנביא שיראה פחד בכל דרכיו, כי הרע גדל בבית אלוהיו.
צֹפֶ֥ה אֶפְרַ֖יִם עִם־אֱלֹהָ֑י נָבִ֞יא פַּ֤ח יָקוֹשׁ֙ עַל־כָּל־דְּרָכָ֔יו מַשְׂטֵמָ֖ה בְּבֵ֥ית אֱלֹהָֽיו׃ט–יב
התפרקות הכבוד והעונש על חטאת ישראל
הם הפרידו את עצמם לחלוטין כמו בימי הגבעה. הַשֵׁם יזכור את אשמתם ויעניש על חטאתם.
הֶעְמִֽיקוּ־שִׁחֵ֖תוּ כִּימֵ֣י הַגִּבְעָ֑ה יִזְכּ֣וֹר עֲוֺנָ֔ם יִפְק֖וֹד חַטֹּאותָֽם׃ (ס)מצאתי את ישראל כמו אשכולות גפנים במדבר, כמו ראשית תאנים בתחילת עונתם. ראיתי את אבותיכם, הם באו לבעל פער והקריבו קורבנות לעגל, והם הפכו למגעילים בדיוק כפי שהם אוהבים.
כַּעֲנָבִ֣ים בַּמִּדְבָּ֗ר מָצָ֙אתִי֙ יִשְׂרָאֵ֔ל כְּבִכּוּרָ֤ה בִתְאֵנָה֙ בְּרֵ֣אשִׁיתָ֔הּ רָאִ֖יתִי אֲבֽוֹתֵיכֶ֑ם הֵ֜מָּה בָּ֣אוּ בַֽעַל־פְּע֗וֹר וַיִּנָּֽזְרוּ֙ לַבֹּ֔שֶׁת וַיִּהְי֥וּ שִׁקּוּצִ֖ים כְּאָהֳבָֽם׃כבודם של אפרים יעוף כמו עוף, מהלידה, מהרחם ומההריון.
אֶפְרַ֕יִם כָּע֖וֹף יִתְעוֹפֵ֣ף כְּבוֹדָ֑ם מִלֵּדָ֥ה וּמִבֶּ֖טֶן וּמֵהֵרָיֽוֹן׃אלא אם כן יגדלו את ילדיהם, ואני אשמיד אותם מבין בני אדם. גם אוי לם, ובכבודם של הבנים יהיה אוי.
כִּ֤י אִם־יְגַדְּלוּ֙ אֶת־בְּנֵיהֶ֔ם וְשִׁכַּלְתִּ֖ים מֵֽאָדָ֑ם כִּֽי־גַם־א֥וֹי לָהֶ֖ם בְּשׂוּרִ֥י מֵהֶֽם׃יג–טז
גזר הדין על אפרים
כמו שראיתי את צור כשהיא נשתלה במקום פורה, כך אפרים תצא להורג את בניה.
אֶפְרַ֛יִם כַּאֲשֶׁר־רָאִ֥יתִי לְצ֖וֹר שְׁתוּלָ֣ה בְנָוֶ֑ה וְאֶפְרַ֕יִם לְהוֹצִ֥יא אֶל־הֹרֵ֖ג בָּנָֽיו׃השם, מה תוכל לתת להם? תן להם רחם שמבינה ותפרשות שחומקות.
תֵּן־לָהֶ֥ם יְהוָ֖ה מַה־תִּתֵּ֑ן תֵּן־לָהֶם֙ רֶ֣חֶם מַשְׁכִּ֔יל וְשָׁדַ֖יִם צֹמְקִֽים׃כל הרע שלהם הוא בגילגל, כי שם שנאתי אותם על מעשיהם הרעים. מהבית שלי גרשתי אותם, ולא אאסוף את אהבתם, וכל שריהם סוררים.
כָּל־רָעָתָ֤ם בַּגִּלְגָּל֙ כִּֽי־שָׁ֣ם שְׂנֵאתִ֔ים עַ֚ל רֹ֣עַ מַֽעַלְלֵיהֶ֔ם מִבֵּיתִ֖י אֲגָרְשֵׁ֑ם לֹ֤א אוֹסֵף֙ אַהֲבָתָ֔ם כָּל־שָׂרֵיהֶ֖ם סֹרְרִֽים׃אפרים הוכה, שורשם יבש והפרי שלהם לא יצלח. גם כשיולידו, אהלה את כל רצונות בטנם.
הֻכָּ֣ה אֶפְרַ֔יִם שָׁרְשָׁ֥ם יָבֵ֖שׁ פְּרִ֣י בלי־[בַֽל־] יַעֲשׂ֑וּן גַּ֚ם כִּ֣י יֵֽלֵד֔וּן וְהֵמַתִּ֖י מַחֲמַדֵּ֥י בִטְנָֽם׃ (ס)יז–יז
עונש הנדודים
אלוהי יתעבם כי הם לא שמעו לו, והם יהיו נודדים בין העמים.
יִמְאָסֵ֣ם אֱלֹהַ֔י כִּ֛י לֹ֥א שָׁמְע֖וּ ל֑וֹ וְיִהְי֥וּ נֹדְדִ֖ים בַּגּוֹיִֽם׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
עונש ישראל על עבודת האלילים
אַל־תִּשְׂמַ֨ח יִשְׂרָאֵ֤ל ׀ אֶל־גִּיל֙ כָּֽעַמִּ֔ים כִּ֥י זָנִ֖יתָ מֵעַ֣ל אֱלֹהֶ֑יךָ אָהַ֣בְתָּ אֶתְנָ֔ן עַ֖ל כָּל־גָּרְנ֥וֹת דָּגָֽן׃
גֹּ֥רֶן וָיֶ֖קֶב לֹ֣א יִרְעֵ֑ם וְתִיר֖וֹשׁ יְכַ֥חֶשׁ בָּֽהּ׃
לֹ֥א יֵשְׁב֖וּ בְּאֶ֣רֶץ יְהוָ֑ה וְשָׁ֤ב אֶפְרַ֙יִם֙ מִצְרַ֔יִם וּבְאַשּׁ֖וּר טָמֵ֥א יֹאכֵֽלוּ׃
לֹא־יִסְּכ֨וּ לַיהוָ֥ה ׀ יַיִן֮ וְלֹ֣א יֶֽעֶרְבוּ־לוֹ֒ זִבְחֵיהֶ֗ם כְּלֶ֤חֶם אוֹנִים֙ לָהֶ֔ם כָּל־אֹכְלָ֖יו יִטַמָּ֑אוּ כִּֽי־לַחְמָ֣ם לְנַפְשָׁ֔ם לֹ֥א יָב֖וֹא בֵּ֥ית יְהוָֽה׃
ה–ח
חורבן ישראל ואיבוד הנבואה
מַֽה־תַּעֲשׂ֖וּ לְי֣וֹם מוֹעֵ֑ד וּלְי֖וֹם חַג־יְהוָֽה׃
כִּֽי־הִנֵּ֤ה הָֽלְכוּ֙ מִשֹּׁ֔ד מִצְרַ֥יִם תְּקַבְּצֵ֖ם מֹ֣ף תְּקַבְּרֵ֑ם מַחְמַ֣ד לְכַסְפָּ֗ם קִמּוֹשׂ֙ יִֽירָשֵׁ֔ם ח֖וֹחַ בְּאָהֳלֵיהֶֽם׃
בָּ֣אוּ ׀ יְמֵ֣י הַפְּקֻדָּ֗ה בָּ֚אוּ יְמֵ֣י הַשִׁלֻּ֔ם יֵדְע֖וּ יִשְׂרָאֵ֑ל אֱוִ֣יל הַנָּבִ֗יא מְשֻׁגָּע֙ אִ֣ישׁ הָר֔וּחַ עַ֚ל רֹ֣ב עֲוֺנְךָ֔ וְרַבָּ֖ה מַשְׂטֵמָֽה׃
צֹפֶ֥ה אֶפְרַ֖יִם עִם־אֱלֹהָ֑י נָבִ֞יא פַּ֤ח יָקוֹשׁ֙ עַל־כָּל־דְּרָכָ֔יו מַשְׂטֵמָ֖ה בְּבֵ֥ית אֱלֹהָֽיו׃
ט–יב
התפרקות הכבוד והעונש על חטאת ישראל
הֶעְמִֽיקוּ־שִׁחֵ֖תוּ כִּימֵ֣י הַגִּבְעָ֑ה יִזְכּ֣וֹר עֲוֺנָ֔ם יִפְק֖וֹד חַטֹּאותָֽם׃ (ס)
כַּעֲנָבִ֣ים בַּמִּדְבָּ֗ר מָצָ֙אתִי֙ יִשְׂרָאֵ֔ל כְּבִכּוּרָ֤ה בִתְאֵנָה֙ בְּרֵ֣אשִׁיתָ֔הּ רָאִ֖יתִי אֲבֽוֹתֵיכֶ֑ם הֵ֜מָּה בָּ֣אוּ בַֽעַל־פְּע֗וֹר וַיִּנָּֽזְרוּ֙ לַבֹּ֔שֶׁת וַיִּהְי֥וּ שִׁקּוּצִ֖ים כְּאָהֳבָֽם׃
אֶפְרַ֕יִם כָּע֖וֹף יִתְעוֹפֵ֣ף כְּבוֹדָ֑ם מִלֵּדָ֥ה וּמִבֶּ֖טֶן וּמֵהֵרָיֽוֹן׃
כִּ֤י אִם־יְגַדְּלוּ֙ אֶת־בְּנֵיהֶ֔ם וְשִׁכַּלְתִּ֖ים מֵֽאָדָ֑ם כִּֽי־גַם־א֥וֹי לָהֶ֖ם בְּשׂוּרִ֥י מֵהֶֽם׃
יג–טז
גזר הדין על אפרים
אֶפְרַ֛יִם כַּאֲשֶׁר־רָאִ֥יתִי לְצ֖וֹר שְׁתוּלָ֣ה בְנָוֶ֑ה וְאֶפְרַ֕יִם לְהוֹצִ֥יא אֶל־הֹרֵ֖ג בָּנָֽיו׃
תֵּן־לָהֶ֥ם יְהוָ֖ה מַה־תִּתֵּ֑ן תֵּן־לָהֶם֙ רֶ֣חֶם מַשְׁכִּ֔יל וְשָׁדַ֖יִם צֹמְקִֽים׃
כָּל־רָעָתָ֤ם בַּגִּלְגָּל֙ כִּֽי־שָׁ֣ם שְׂנֵאתִ֔ים עַ֚ל רֹ֣עַ מַֽעַלְלֵיהֶ֔ם מִבֵּיתִ֖י אֲגָרְשֵׁ֑ם לֹ֤א אוֹסֵף֙ אַהֲבָתָ֔ם כָּל־שָׂרֵיהֶ֖ם סֹרְרִֽים׃
הֻכָּ֣ה אֶפְרַ֔יִם שָׁרְשָׁ֥ם יָבֵ֖שׁ פְּרִ֣י בלי־[בַֽל־] יַעֲשׂ֑וּן גַּ֚ם כִּ֣י יֵֽלֵד֔וּן וְהֵמַתִּ֖י מַחֲמַדֵּ֥י בִטְנָֽם׃ (ס)
יז–יז
עונש הנדודים
יִמְאָסֵ֣ם אֱלֹהַ֔י כִּ֛י לֹ֥א שָׁמְע֖וּ ל֑וֹ וְיִהְי֥וּ נֹדְדִ֖ים בַּגּוֹיִֽם׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את גזר הדין על ישראל בשל עבודת האלילים והנזק הרוחני והחומרי שיבוא עליהם.
פסוקים א–ד
עונש ישראל על עבודת האלילים
הנביא חוזה את אובדן השמחה והשפע של ישראל בגלל בגידתם באלוהים. בשל עבודת האלילים, היבול והתוצרת החקלאית יתקלקלו, והעם ייאלץ לנדוד למצרים ולאשור, שם יאכלו דברים טמאים ולא יוכלו להקריב קורבנות ראויים בבית ה'.
פסוקים ה–ח
חורבן ישראל ואיבוד הנבואה
הפסוקים מתארים את גורל ישראל ביום המועד, כאשר הם יירדמו בשדה ויאבדו את רכושם למען כנימה ויבשת. ישראל יבינו את חומרת עוונותיהם דרך דמות הנביא שנחשב כטיפש או משוגע, בעוד שהנבואה עצמה תהיה רוועת פחד בגלל הרע שפרץ בבית אלוהים.
פסוקים ט–יב
התפרקות הכבוד והעונש על חטאת ישראל
הנבואה מתארת את ההידרדרות המוסרית של ישראל, החל מזכירת העבר המקולל בבעל פער ועד לאובדן הכבוד והעוצמה של אפרים. הנביא מזהיר מפני עונש צפוי על חטאת אבותיהם ועל חוסר היכולת לשמור על הדור הבא.
פסוקים יג–טז
גזר הדין על אפרים
הנבואה מתארת את גורלה של אפרים, שתהפוך מפרי פורה למקום של הרס ומוות. הנביא מבקש מהשם רחמים על הצאצאים, אך קובע שהעונש על מעשיהם הרעים בגילגל הוא גירוש וייבוש השורש, כך שאפילו ילדיהם לא יזכו לעתיד.
פסוקים יז–יז
עונש הנדודים
הפסוק מתאר את תוצאת האי-צייתנות של העם לאלוהים. בגלל חוסר ההקשבה, אלוהים יתעב את העם, וגורלו יהיה שוטט ונודד בין שאר האומות, ללא מקום קבוע או יציבות בתוך ארצם.
הפסוקים מפרטים את תוצאות העבירה, החל מחורבן המקדש ועד לגלות ונדודים ללא השם.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
שיטות הניתוח של התלמוד הירושלמי
״מָהוּ מִיכְתּוֹב תְּרֵיי תְלַת מִילִּין מִן פְּסוּקָא. מַר עוּקְבָּה מִישְׁלַח כְּתַב לְרֵישׁ גָּלוּתָא דַּהֲוָה דְמִיךְ וְקָאִים בְּזִימְרִין. יִשְׂרָאֵל אַל תִּשְׂמַח כָּעַמִּים אֶל גִּיל. רִבִּי אָחָא״
בַּקְרֶסֶת הַתַּלְמוּדִים בַּיְרוּשָׁלְמִי, מַר עוּקְבָּה מַסְבֵּר כֵּיפָה לְנִתּוּחַ מִשְׁאָרִים בַּפְּסוּקִים. הוּא מַסְבֵּר כְּשֶׁמוֹצִיא שְׁלוֹשׁ מִילִּים מִפְּסוּק אֶחָד כְּמִשְׁלָה עַל מַצָּב שֶׁבּוֹ הַמְּשׂוֹרָה הַמּוֹצָאֵת הַשְּׁתִיקָה נֶחְלֶטֶת. הַתַּלְמוּד מְבִיא דַּוגְמָה עַל הַמֶּלֶךְ יְהוֹיָקִים, שֶׁלְּפי רַבִּי זְעוּרָה, הַמִּלִּים "וְלֹא זָכַר" מְסַפְּרוֹת עָלָיו. הַתַּלְמוּד יְרוּשָׁלְמִי מִנַּתֵּחַ כָּאן בְּמִבְנֵי הַכְּתָב וְהַשָּׁלִיחִים. הוּא מַצִּיג רִבִּים שֶׁל תַּנָּאִים וְאַמּוֹרָאִים, כְּמוֹ רַבִּי אַבָּהוּ וּרְבִי יוּדָן, וּמְסַבֵּל הַקְשָׁרוֹת בֵּין הַמִּלִּים לְבֵין הַמַּעֲשִׂים. הַתַּלְמוּד מְבִטֶּא בְּסִגְנוֹן עַכְשָׁוִי שֶׁל הַפְּרָשָׁה, כְּשֶׁהוּא מְצַיֵּן כְּבָר אֶת הַמּוֹצָאִים הַמְּשֻׁנִּים בַּטֶּקְסֵט וְהַמַּעֲשִׂים הַמְּדוּחָקִים בַּדַּרְכֵי הַכְּתִיבָה הַתַּלְמוּדִית.
תלמוד ירושלמי מגילה ג׳:ב׳:ו׳ ↗זִמְנוֹת חַיָּיו שֶׁל אִיּוֹב בְּמַבָּט הַתַּלְמוּד
״הלכה: אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ מִי יְגַלֶּה עָפָר מֵעֵינֶיךְ רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זָכַּיי כול׳. אֵימָתַי הָיָה אִיּוֹב. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְשֵׁם בַּר קַפָּרָא. בִּימֵי אַבְרָהָם״
מִי הָיָה אִיּוֹב? הַתַּלְמוּד הַיְרוּשָׁלְמִי בְּסוֹתָה מַעֲרִיךְ דַּעות שׁוֹנוֹת עַל זְמַן חַיָּיו שֶׁל אִיּוֹב. רַבָּן יְהוֹשֻׁעַ בֶּן זַכַּי מִתְעַלֶּה בְּרָמָה וְאוֹמֵר שֶׁאִיּוֹב הָיָה בְּיְמֵי אֶבְרָהָם, כְּפִי שֶׁנִּכְתָּב עַל אֶרֶץ עוּץ וְעַל בְּכֹרוֹ. מִצַּד אַחֵר, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מְצַיֵּן שֶׁהוּא חָיָּה בְּיְמֵי אַבְרָהָם, וְרַבִּי אַבָּא מַשְׁוֶה אוֹתוֹ לְיְמֵי יַעֲקֹב, כְּשֶׁדִּינָה הָיְתָה אִשְׁתוֹ. רַבִּי לֵוִי מַרְאֶה אֶת זְמַנוֹ כְּעֵת הַשְּׁפֵטִים. הַמַּקוֹר מַצִּיג מִגוֹון רַעיוֹנוֹת, וּמַבְחִין בֵּין הַקְּשָׁרוֹת לַתּוֹרָה וּבֵין הַקְּשָׁרוֹת לְמַלְכוּת כַּשְׂדִּים אוֹ אֲחַשְׁוֶרוֹשׁ, בְּלִי לְהַכְרִיעַ בֵּין הַדֵּעוֹת.
תלמוד ירושלמי סוטה ה׳:ו׳:ב׳ ↗בעקבות המפרשים
הַקְדָּמַת הַשֵּׁם לַעֲבוֹדָה בַּמִּזְבֵּחַ הַזֶּה
״לא יערבו לו. לא תהא מנחתם עריבה עליו:״
בַּקְטַע הַמִּקְרָא מֵהַנָּבִיא הוֹשֵׁעַ, אֲנֶה רוֹאֶה אֶת הַמַּצָּב הַקָּשֶׁה שֶׁל יִשְׂרָעֵל. הַעֲבוֹדָה הַדִּינִית שֶׁלָּהֶם תִּהְיֶה מְנֻתֶּקֶת מֵהַמִּזְבֵּחַ הַתֹּאַר. הַחֲגָגִים שֶׁהֵם עֹשִׂים לֹא יִהְיוּ מְקֻבָּלִים בְּעֵינֵי הַשֵּׁם. הַמַּזְבֵּחוֹת שֶׁהֵם בּוֹנִים לֹא יַעַמְדוּ, וְהַקְּרָבֹת שֶׁהֵם מַקְרִיבִים לֹא יִהְיוּ מְקֻבָּלִים. הַשֵּׁם מַרְאֶה שֶׁהַקֶּשֶׁר שֶׁל הָעָם עִם הַמִּזְבֵּחַ יִתְקַטֵּעַ בְּגֶשֶׁם הַחֵטְא. רַשִׁי, בְּפֵרוּשׁוֹ עַל הַפֶּסוּק הַזֶּה, מַסְבִּיר שֶׁהַמִּנְחָה שֶׁהֵם מַקְרִיבִים לֹא תִּהְיֶה מְקֻבֶּלֶת אוֹ שֶׁלֹא תִּהְיֶה לָהֶם בִּרְכָה. הַמְּשֶׁמֶת, הַמַּזְבֵּחַ הַזֶּה לֹא יַעֲשֶׂה לָהֶם טוֹב, וְהַמַּנְחָה לֹא תִּהְיֶה עֲרִבָה וּמְקֻבֶּלֶת עֲלֵיהֶם.
רש״י על הושע 9:4:2 ↗התפילה של אפרים והקשר עם האומות
״אפרים כאשר ראיתי לצור. בשלוותה מעטיר' ועשירה על כל המדינות כן ראיתי לאפרים שתולה בנוה ואפרים מה גמול שלם לי נתעסק להוציא אל הורג בניו״
בפרשת הושע, הנביא מתאר את מצבו של אפרים. הוא נראה בתחילה כעשיר ובתנועה בטוחה מול המדינות השונות. עם זאת, ישנה תמונה של חוסר יציבות ותלות במרכיבים חיצוניים. רש"י מפרש את המצב של אפרים כזה שמתחבר לעושר ולמדינות, אך הוא מציין קושי עמוק. לפי פירושו, אפרים נמצא במצב שבו הוא עוסק בטקסים ובהקרבות לאלילים, דבר שמוביל לתוצאות קשות. הפרשן מתמקד בחיבור שבין המעשים לבין הגורל שנקבע לאפרים.
רש״י על הושע 9:13:1 ↗היעדר הזיכרון והקשר עם הַשֵּׁם
״לא - הנשארים ואלו היה להם לא יערבו לו.״
בפרק זה של ספר הושע, הנביא מתאר את התוצאות הקשות של נטישת הברית. ישראל נפרדת מהַשֵּׁם ומתענית בדרכים זרות, מה שמוביל לאובדן השמחה במועדים ובתנועות החקלאיות של החג. התוצאה היא שהעם לא יזכה לשמוע את קול הַשֵּׁם במעמדים הקדושים, כי הקשר הרוחני נותק. האבן עזרא מפרש את הפסוק הרביעי ומסביר כי אלו שנותרו בארץ לא יוכלו להשתתף בשמחה או בקרבנות שהוקרבו בבית המקדש. הוא רואה בזה מצב של הפרדה מוחלטת, שבו גם אלו שנותרו אינם יכולים להתאחד עם הקהל בטקסים הדתיים בגלל הריב והמרחק שנוצרו.
אבן עזרא על הושע 9:4:1 ↗אפרים בתוך המבצר והחורבן
״אפרים - יהיה כצור שהיתה שתולה בנוה וכסוה המים, כך ראיתי בנבואה שיוציא האב אל הורג בניו.״
בספר הושע, הנביא מתאר מצב של שמחה וטוב שמתקיימים אצל אפרים, אך הוא מזהיר שהמצב הזה אינו קבוע. הוא משתמש בדימוי של צמח שגדל בתוך מבצר או כסוי במים, כדי להראות את המצב המצוי של העם. עם זאת, הנבואה מראה שגם המבצר הזה עלול להיפרס בגלל חטאים. רעיונות המפרשים על פסוק זה משתנים. אבן עזרא מפרש את הדימוי של אפרים כצמח שגדל בתוך מבצר או כסוה במים. הוא רואה בנבואה רגע של שגשוג שבו האב יוצר הגנה, אך מציין את הקושי הכרוך בכך כפי שמופיע בנבואה.
אבן עזרא על הושע 9:13:1 ↗