תִּתְקַע שׁוֹפָר בַּלְּחִי כְּנֶסֶר עַל בֵּית הַשֵּׁם, כִּי עָבְרוּ אֶת הַבְּרִית שֶׁלִּי וַעֲבֵרוּ עַל הַתּוֹרָה שֶׁלִּי.
אֶל־חִכְּךָ֣ שֹׁפָ֔ר כַּנֶּ֖שֶׁר עַל־בֵּ֣ית יְהוָ֑ה יַ֚עַן עָבְר֣וּ בְרִיתִ֔י וְעַל־תּוֹרָתִ֖י פָּשָֽׁעוּ׃הושע · פרק ח׳
הַבְּגָדָה הַמַּעֲשִׂית שֶׁל יִשְׂרָאֵל
הַנָּבִיא הוֹשֵׁעַ מַצִּיג אֶת הַבְּגִידָה הַמַּעֲשִׂית שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְאֶת הַחֲרָבוֹן הַבָּא עַל הַעֲבוֹדָה הַכּוֹזֶבֶת.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
הושע ח׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הַבְּגָדָה הַמַּעֲשִׂית שֶׁל יִשְׂרָאֵל
הָאֱלֹהִים שֶׁלָּם יִקְרְאוּ בְּזֵיעָה, וּיִשְׂרָאֵל יֵדְעוּ אוֹתוֹ.
לִ֖י יִזְעָ֑קוּ אֱלֹהַ֥י יְֽדַעֲנ֖וּךָ יִשְׂרָאֵֽל׃יִשְׂרָאֵל נִטְּשָׁה מֵהַטּוֹב, וְהוּא יִרְדֹּף אַחֲרֵי הָאוֹיֵב.
זָנַ֥ח יִשְׂרָאֵ֖ל ט֑וֹב אוֹיֵ֖ב יִרְדְּֽפוֹ׃הֵם הִמְלִיכוּ מַלְכִים בְּלִי עֶזְרָתִי, וְהֵם הָרִידוּ מִמֶּנִי בְּלִי שֶׁיִּהְיֶה לִי דַּעַת. הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב שֶׁלָּהֶם הָפְכוּ לְכִכָּרִים שֶׁהֵם עָשׂוּ לְעַצְבִּים כְּדֵי שֶׁיִּכָּרֵת.
הֵ֤ם הִמְלִיכוּ֙ וְלֹ֣א מִמֶּ֔נִּי הֵשִׂ֖ירוּ וְלֹ֣א יָדָ֑עְתִּי כַּסְפָּ֣ם וּזְהָבָ֗ם עָשׂ֤וּ לָהֶם֙ עֲצַבִּ֔ים לְמַ֖עַן יִכָּרֵֽת׃חורבן עגל שמרון וזריעת הרוח
שמרון זנחה את העגל שלה, ואני כועס עליהם. עד מתי הם לא יוכלו להתרחק מהחטא?
זָנַח֙ עֶגְלֵ֣ךְ שֹֽׁמְר֔וֹן חָרָ֥ה אַפִּ֖י בָּ֑ם עַד־מָתַ֕י לֹ֥א יוּכְל֖וּ נִקָּיֹֽן׃כי מי מישראל הכין אותו? הוא רק פועל שעבד, ולא אלוהים הוא. העגל של שמרון יהפוך להריסות.
כִּ֤י מִיִּשְׂרָאֵל֙ וְה֔וּא חָרָ֣שׁ עָשָׂ֔הוּ וְלֹ֥א אֱלֹהִ֖ים ה֑וּא כִּֽי־שְׁבָבִ֣ים יִֽהְיֶ֔ה עֵ֖גֶל שֹׁמְרֽוֹן׃כי הם זורעים רוח ובסוף יקצרו סופה. הם ניסו לגדל וזה לא צמח, ואין להם קמח. אולי זרים יאכלו את היבול שלהם.
כִּ֛י ר֥וּחַ יִזְרָ֖עוּ וְסוּפָ֣תָה יִקְצֹ֑רוּ קָמָ֣ה אֵֽין־ל֗וֹ צֶ֚מַח בְּלִ֣י יַֽעֲשֶׂה־קֶּ֔מַח אוּלַ֣י יַֽעֲשֶׂ֔ה זָרִ֖ים יִבְלָעֻֽהוּ׃ישראל נבלע עכשיו, והוא נמצא בין העמים כמו כלי שאין בו שום תועלת.
נִבְלַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל עַתָּה֙ הָי֣וּ בַגּוֹיִ֔ם כִּכְלִ֖י אֵֽין־חֵ֥פֶץ בּֽוֹ׃בגידת אפרים וריבוי החטא
כי הם עלו לאשור, כמו חמור בודד, אפרים התנהגו כמי שאוהבים עבודות אחרות.
כִּֽי־הֵ֙מָּה֙ עָל֣וּ אַשּׁ֔וּר פֶּ֖רֶא בּוֹדֵ֣ד ל֑וֹ אֶפְרַ֖יִם הִתְנ֥וּ אֲהָבִֽיםגם כשהם נותנים מתנות לעמים, עכשיו אני אאסוף אותם, והם התחילו לשלם מעמנה של מלך ושרים.
גַּ֛ם כִּֽי־יִתְנ֥וּ בַגּוֹיִ֖ם עַתָּ֣ה אֲקַבְּצֵ֑ם וַיָּחֵ֣לּוּ מְּעָ֔ט מִמַּשָּׂ֖א מֶ֥לֶךְ שָׂרִֽים׃כי אפרים הגדיל את מזבחי החטא, היו לו מזבחים שנועדו לחטוא.
כִּֽי־הִרְבָּ֥ה אֶפְרַ֛יִם מִזְבְּחֹ֖ת לַחֲטֹ֑א הָיוּ־ל֥וֹ מִזְבְּח֖וֹת לַחֲטֹֽא׃אכתוב לו את ריבוי התורה שלי, אבל הם נחשבו כמו זרים.
אכתוב־[אֶ֨כְתָּב־] ל֔וֹ רבו [רֻבֵּ֖י] תּֽוֹרָתִ֑י כְּמוֹ־זָ֖ר נֶחְשָֽׁבוּ׃עונש ישראל ויהודה על עבודת כוזבת ושכחת הבורא
הם מקריבים קורבנות של חגיגות, אוכלים בשר, אבל הַשֵּׁם לא קיבל אותם ברצון. עכשיו הוא יזכור את אשמתם ויעניש את חטאיהם, וגם מצרים יחזרו אל מעשהיהם.
זִבְחֵ֣י הַבְהָבַ֗י יִזְבְּח֤וּ בָשָׂר֙ וַיֹּאכֵ֔לוּ יְהוָ֖ה לֹ֣א רָצָ֑ם עַתָּ֞ה יִזְכֹּ֤ר עֲוֺנָם֙ וְיִפְקֹ֣ד חַטֹּאותָ֔ם הֵ֖מָּה מִצְרַ֥יִם יָשֽׁוּבוּ׃ישראל שכח את בוראו ובנה היכלים, ויהודה הגדילה הרבה ערים מבוצרות, אבל אני אשלח אש לעריה ויאכל את הארמונות שלה.
וַיִּשְׁכַּ֨ח יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־עֹשֵׂ֗הוּ וַיִּ֙בֶן֙ הֵֽיכָל֔וֹת וִֽיהוּדָ֕ה הִרְבָּ֖ה עָרִ֣ים בְּצֻר֑וֹת וְשִׁלַּחְתִּי־אֵ֣שׁ בְּעָרָ֔יו וְאָכְלָ֖ה אַרְמְנֹתֶֽיהָ׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הַבְּגָדָה הַמַּעֲשִׂית שֶׁל יִשְׂרָאֵל
אֶל־חִכְּךָ֣ שֹׁפָ֔ר כַּנֶּ֖שֶׁר עַל־בֵּ֣ית יְהוָ֑ה יַ֚עַן עָבְר֣וּ בְרִיתִ֔י וְעַל־תּוֹרָתִ֖י פָּשָֽׁעוּ׃
לִ֖י יִזְעָ֑קוּ אֱלֹהַ֥י יְֽדַעֲנ֖וּךָ יִשְׂרָאֵֽל׃
זָנַ֥ח יִשְׂרָאֵ֖ל ט֑וֹב אוֹיֵ֖ב יִרְדְּֽפוֹ׃
הֵ֤ם הִמְלִיכוּ֙ וְלֹ֣א מִמֶּ֔נִּי הֵשִׂ֖ירוּ וְלֹ֣א יָדָ֑עְתִּי כַּסְפָּ֣ם וּזְהָבָ֗ם עָשׂ֤וּ לָהֶם֙ עֲצַבִּ֔ים לְמַ֖עַן יִכָּרֵֽת׃
חורבן עגל שמרון וזריעת הרוח
זָנַח֙ עֶגְלֵ֣ךְ שֹֽׁמְר֔וֹן חָרָ֥ה אַפִּ֖י בָּ֑ם עַד־מָתַ֕י לֹ֥א יוּכְל֖וּ נִקָּיֹֽן׃
כִּ֤י מִיִּשְׂרָאֵל֙ וְה֔וּא חָרָ֣שׁ עָשָׂ֔הוּ וְלֹ֥א אֱלֹהִ֖ים ה֑וּא כִּֽי־שְׁבָבִ֣ים יִֽהְיֶ֔ה עֵ֖גֶל שֹׁמְרֽוֹן׃
כִּ֛י ר֥וּחַ יִזְרָ֖עוּ וְסוּפָ֣תָה יִקְצֹ֑רוּ קָמָ֣ה אֵֽין־ל֗וֹ צֶ֚מַח בְּלִ֣י יַֽעֲשֶׂה־קֶּ֔מַח אוּלַ֣י יַֽעֲשֶׂ֔ה זָרִ֖ים יִבְלָעֻֽהוּ׃
נִבְלַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל עַתָּה֙ הָי֣וּ בַגּוֹיִ֔ם כִּכְלִ֖י אֵֽין־חֵ֥פֶץ בּֽוֹ׃
בגידת אפרים וריבוי החטא
כִּֽי־הֵ֙מָּה֙ עָל֣וּ אַשּׁ֔וּר פֶּ֖רֶא בּוֹדֵ֣ד ל֑וֹ אֶפְרַ֖יִם הִתְנ֥וּ אֲהָבִֽים
גַּ֛ם כִּֽי־יִתְנ֥וּ בַגּוֹיִ֖ם עַתָּ֣ה אֲקַבְּצֵ֑ם וַיָּחֵ֣לּוּ מְּעָ֔ט מִמַּשָּׂ֖א מֶ֥לֶךְ שָׂרִֽים׃
כִּֽי־הִרְבָּ֥ה אֶפְרַ֛יִם מִזְבְּחֹ֖ת לַחֲטֹ֑א הָיוּ־ל֥וֹ מִזְבְּח֖וֹת לַחֲטֹֽא׃
אכתוב־[אֶ֨כְתָּב־] ל֔וֹ רבו [רֻבֵּ֖י] תּֽוֹרָתִ֑י כְּמוֹ־זָ֖ר נֶחְשָֽׁבוּ׃
עונש ישראל ויהודה על עבודת כוזבת ושכחת הבורא
זִבְחֵ֣י הַבְהָבַ֗י יִזְבְּח֤וּ בָשָׂר֙ וַיֹּאכֵ֔לוּ יְהוָ֖ה לֹ֣א רָצָ֑ם עַתָּ֞ה יִזְכֹּ֤ר עֲוֺנָם֙ וְיִפְקֹ֣ד חַטֹּאותָ֔ם הֵ֖מָּה מִצְרַ֥יִם יָשֽׁוּבוּ׃
וַיִּשְׁכַּ֨ח יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־עֹשֵׂ֗הוּ וַיִּ֙בֶן֙ הֵֽיכָל֔וֹת וִֽיהוּדָ֕ה הִרְבָּ֖ה עָרִ֣ים בְּצֻר֑וֹת וְשִׁלַּחְתִּי־אֵ֣שׁ בְּעָרָ֔יו וְאָכְלָ֖ה אַרְמְנֹתֶֽיהָ׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַפסוקִים מְתָאֲרִים אֶת הַמַּעֲלִים הַמַּעֲשִׂיִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְאֶת הַהֲרָסָה הַמְּחַכֶּהֶת לָהּ.
הַבְּגָדָה הַמַּעֲשִׂית שֶׁל יִשְׂרָאֵל
הַנָּבִיא הוֹבִיעַ אֶת הַסַּכָּנָה עַל יִשְׂרָאֵל בְּעִקְרוֹת הַמַּעֲשִׂים שֶׁלָּם. הָעָם הֵפֵר אֶת הַבְּרִית וְהַתּוֹרָה, וְהִמְלִיכוּ מַלְכִים בְּלִי הַשֵּׁם. הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב שֶׁלָּהֶם הָפְכוּ לְעֲצַבִּים וּלְכִכָּרִים, מַה שֶׁיּוֹבִיל לְהַשְׁמָדָה.
חורבן עגל שמרון וזריעת הרוח
הנביא מזהיר את ישראל על עבודת עגל שמרון, שהיא מעשה ידי אדם בלבד ואינו אלוהי. בגלל חטאים אלו, עם ישראל יקצור סופה של זריעת רוח ויהפוך לכלי חסר ערך בין שאר האומות.
בגידת אפרים וריבוי החטא
הנבואה מתארת את קשרי אפרים עם אשור ואת הנטייה שלו לעבודות זרות. אפרים מגדיל את מזבחי החטא ומתנהג כזר למרות התורה. התוצאה היא איסוף העם כעונש על קשרים עם עמים אחרים ועל הזלזול בהלכה.
עונש ישראל ויהודה על עבודת כוזבת ושכחת הבורא
הפסוקים מתארים כיצד ישראל ויהודה מתנתקים מהַשֵּׁם. הם מקריבים קורבנות ללא כוונה ומתבססים על מבצרים וחגיגות, אך הַשֵּׁם יזכור את חטאיהם וישלח אש שתחריב את ארמונותיהם ומבצריהם.
הַנָּבִיא מְצַיֵּן אֶת הַמִּצְעִים הַשְּׁגֻיִּים שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְאֶת הַתַּוְעָה לַחֲזֹר אֶל הַשֵּׁם.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
כֹּחַ הַמִּשְׁנָיוֹת בְּזִמַנֵּי הַגָּלוּת
״גּוּפָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי לְעוֹלָם אֵין הָעוֹלָה בָּאָה אֶלָּא עַל הַרְהוֹר הַלֵּב, אָמַר רַבִּי לֵוִי מִקְרָא מָלֵא הוּא (יחזקאל כ, לב): וְהָעֹלָה עַל״
רַבִּי הוּנָא מְסַבֵּר שֶׁאֶת כָּל הַגָּלוּת שֶׁעָבְרוּ עַל יְהוּדָה, הַכֹּל הֵם בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. הוּא מְקַבֵּץ אֶת הַפּוֹסַע מֵהַפּסוּק בְּסֵפֶר הוֹשֵׁעַ, שֶׁלְּאַף שֶׁהָעָם מִתְפַּזֵּר בֵּין הָעַמִּים, הַשֵּׁם אוֹמֵר שֶׁעַתָּה הוּא יְאַבֵּד אֶת הַפִּזּוּר וְיַקְבִּיץ אוֹתָם שׁוּב. הַפֵּרוּשׁ הוּא שֶׁהַמִּשְׁנָיוֹת, שֶׁהֵם הַתּוֹרָה שֶׁנִּלְמְדָה בְּלִי כִּתְבֵי עֶבֶר, הֵן הַמַּעֲלֶה אֶת יִשְׂרָאֵל וּמְשַׁמְּרִים עַל הַקֶּשֶׁר אֶל הַבְּרִית גַּם בְּזִמַנֵּי הַגָּלוּת.
ויקרא רבה ז׳:ג׳ ↗הַקְשָׁה עַל הַקְשָׁה
״[ג] אתה צויתה פיקודיך (תהלים קיט:ד). ואיכן צוה, בחומש הפיקודים. מה צוה, לשמור מאד (שם), תשמרו להקריב לי במועדו (במדבר שם). היא הפרשה אמורה להלן״
בְּפִסִיקְתָא דְּרַב כַּהֲנָא מְסֻבֶּת הַקְשָׁה עַל הַקְשָׁה לְגַבֵּי הַפְּסוּק בְּהוֹשֵׁעַ: "גַּם כִּי יִתְנוּ בַּגּוֹיִם עַתָּה אֲקַבְּצֵם". הַמְפַרְשֵׁים מְנַסִּים לְהַסְבִּיר מָה הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל הַקְּבִיצָה הַזֹּאת בְּעֵת שֶׁאֵין כַּתְּבוֹת וּמִצְוֹת הַבַּיִת מְקֻיָּמוֹת בְּצִדְקָה. רַבָּן יוּדָה וְרַבָּן נַחְמִיָּה מְסַבִּים שֶׁהַמִּצְוֹת הַקְּדִימוֹת הַמֻּקְדָּשׁוֹת לַמַּסָּעִים וְלַתְּמִידִים הִפְסִיקוּ, לְפִיכָּךְ הַקְּבִיצָה הַזֹּת תִּהְיֶה בְּעֵת שֶׁאֵין הַמִּצְוֹת הָאֵלּוּ מְקֻיָּמוֹת. מִקּוֹל רַבְּנִין, הַקְּבִיצָה תִּהְיֶה בְּעֵת שֶׁהַמִּצְוֹת הַיְּכֵלּוּ לְהִתְקַיֵּם בְּמַעֲשֶׂה. רַבָּן חוּנָא מְסַבֵּל כְּדֵי לְהַדְגִּישׁ שֶׁהַגָּלוּת הַזֹּאת תִּהְיֶה בְּזְכוּת הַתַּעֲנוּג בַּתּוֹרָה, כְּשֶׁהַמִּצְוֹת הַמְּקֻדָּשׁוֹת נִקְרָאוֹת וְנִלְמָדוֹת, כְּאִלּוּ הֵן מְקֻיָּמוֹת בְּמַעֲשֶׂה.
פסיקתא דרב כהנא ו׳:ג׳ ↗בעקבות המפרשים
הַבְּרִית הַנִּבֶטֶת וְהַכְּרִיתָה
״זנח ישראל טוב. לפיכך אויב ירדפו:״
בַּסֵּפֶר הוֹשֵׁעַ, הַנָּבִיא מַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל עַל הַקֶּטֶע בַּבְּרִית שֶׁהוּא מְקַיֵּם עִם הַשֵּׁם. הַנָּבִיא מַתְחִיל בְּקריאָה לַשֹּׁופָר, כִּי הָאוֹיֵב עָמֵד לִרְדוֹף אַחֲרֵי הָעָם בְּשֶׁל חֲטָאִים. הַמַּטֶּה הַמַּשְׁקֶה שֶׁהָיָה לְיִשְׂרָאֵל נִבְרָט, וְהַכָּל הָפַךְ לְכֹרַח וּלְמַעֲשֶׂה רָע. רַשִׁי מְסַבֵּר עַל הַפֶּסוּק הַשְּׁלִישִׁי כִּי הַטּוֹב שֶׁל יִשְׂרָאֵל נִזְנַח וְנֶעֱלָם. לְפִי הַתַּעֲלוּמָה הַנִּבְרֵאת בַּטֶּקסט, הַבְּרִית הָיְתָה כָּזֶה שֶׁהָיָה בָּהּ טוֹב, וּבִגְלַל הַפְּגִיעָה בַּטּוֹב הַזֶּה, הָאוֹיֵב יוּכַל לִרְדוֹף אַחֲרֵי הָעָם.
רש״י על הושע 8:3:1 ↗הקצירה והגלות
״עתה אקבצם. בבא עת גאולתם לא אעכבנה:״
בספר הושע, הנביא מזהיר את ישראל מפני העונש שמחכה להם. הַשֵּׁם מצווה להשמיע קריאת שופר, כי כמו ששומר על העדר, כך העונש יגיע על העם. הם עשו ברית עם אלוהים אך שברו אותה, ובנו עבודה זרה וקשרו אותה בדרכים רבות. בגלל כך, הם יתפזרו בין העמים ויתעסקו עם דברים שאין להם תועלת. פרשנות רש"י על פסוק עשר מתמקדת ברגע שבו הַשֵּׁם יאסוף את העם. לפי רש"י, בבוא ימי הגאולה, הַשֵּׁם לא יעכב את איסוף בני ישראל, אלא יבצע אותו במהירות. רש"י מפרש את המילים "עתה אקבצם" כביטוי לכך שהקיבוץ יקרה ללא עיכוב ברגע הנכון.
רש״י על הושע 8:10:2 ↗הקריאה לצדק והבגידה בברית
״ירדפו - כמו: אשר יקראו ה' צדקנו:״
בספר הושע, הנביא מזהיר את ישראל מפני העונש שעומד בפניהם. הַשֵּׁם קורא לצדק, אך העם בחר בדרכים אחרות. הנביא מתאר מצב שבו אויבים ירדפו אחרי העם, כפי שמתואר בפסוקים. אבן עזרא מסביר על הפסוק השלישי, לפיו הקריאה לצדק היא כקריאה למי שמתייחסים אליו כצדקנו, אך המציאות בשטח שונה. הנביא מפרט את הברית שנפרצה, את המזבח הזר והחוקים שהופרו. הוא מראה איך העם בנה מבנים חדשים וקשר בריתות עם אומות אחרות. הדברים מתוארים כחזרה על טעויות עבר וניסיון לבנות עצמאות מחוץ להשגחת הַשֵּׁם. הטקסט שומר על הדימויים של חקלאות ומשפט כדי להדגיש את חוסר היציבות של העם.
אבן עזרא על הושע 8:3:2 ↗הזיכרון של המזבחות והחטא
״כי הרבה - וטעם היו לו מזבחות לחטוא – כבר היה לו שירש מאבותיו, ולמה הרבה עוד.״
בספר הושע, הנביא מתאר מצב של בגידה רוחנית. עם ישראל בנה המון מזבחות כדי לבצע בהן חטאים. אבן עזרא מסביר על פסוק אחד ששואל מדוע נאמר שנעשו "הרבה" מזבחות. הוא מציין שהעם כבר קיבל ירושה של מזבחות מאבותיו, ולכן אין צורך להוסיף עוד מזבחות חדשות אם המטרה היא רק לחטוא. הפרשן מראה שהעודף במזבחות אינו נובע מצורך דתי, אלא מרצון להגדיל את פעולת החטא. החלק הזה של הלימוד מתמקד בבעיה של כמות מול איכות, וכיצד הוספת פולחנים זרים וטקסים מיותרים רק הרחיבה את רעיונות העבודה הכוזבת.
אבן עזרא על הושע 8:11:1 ↗