שמעו את דברי ה׳, בני ישראל, כי יש ליהוה ריב עם יושבי הארץ, כי אין אמת, אין חסד ואין דעת אלוהים בארץ.
שִׁמְע֥וּ דְבַר־יְהוָ֖ה בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֣י רִ֤יב לַֽיהוָה֙ עִם־יוֹשְׁבֵ֣י הָאָ֔רֶץ כִּ֠י אֵין־אֱמֶ֧ת וְֽאֵין־חֶ֛סֶד וְאֵֽין־דַּ֥עַת אֱלֹהִ֖ים בָּאָֽרֶץ׃הושע · פרק ד׳
הַטַּעֲנָה נֶגֶד יִשְׂרָאֵל
הַשֵּׁם מִתְיַצֵּב בְּמִשְׁפָּט עַל חֶסְרוֹן הַדַּעַת, הַמּוֹרָל וְהַנֶּאֱמָנוּת שֶׁל עַמֵּי יִשְׂרָאֵל.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
הושע ד׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
הַטַּעֲנָה נֶגֶד יִשְׂרָאֵל
אלוהים, שבועה, רצח, גנבה וניאוף פרצו, ודם פגש בדם.
אָלֹ֣ה וְכַחֵ֔שׁ וְרָצֹ֥חַ וְגָנֹ֖ב וְנָאֹ֑ף פָּרָ֕צוּ וְדָמִ֥ים בְּדָמִ֖ים נָגָֽעוּ׃לכן הארץ תתייבש ותתפורר, וכל יושביה, חיות השדה ועיטי השמיים, וגם דגי הים יתכלו.
עַל־כֵּ֣ן ׀ תֶּאֱבַ֣ל הָאָ֗רֶץ וְאֻמְלַל֙ כָּל־יוֹשֵׁ֣ב בָּ֔הּ בְּחַיַּ֥ת הַשָּׂדֶ֖ה וּבְע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם וְגַם־דְּגֵ֥י הַיָּ֖ם יֵאָסֵֽפוּ׃אדם אל יריב ואדם אל יתווכח, כי העם שלך הוא כמו המתווכחים עם הכהן.
אַ֥ךְ אִ֛ישׁ אַל־יָרֵ֖ב וְאַל־יוֹכַ֣ח אִ֑ישׁ וְעַמְּךָ֖ כִּמְרִיבֵ֥י כֹהֵֽן׃ה–ח
העונש על חוסר הידע
אתה תיפול היום, גם הנביא יפול יחד איתך בלילה, ואדמה להיות כמו אמך.
וְכָשַׁלְתָּ֣ הַיּ֔וֹם וְכָשַׁ֧ל גַּם־נָבִ֛יא עִמְּךָ֖ לָ֑יְלָה וְדָמִ֖יתִי אִמֶּֽךָ׃עמי נדם בגלל חוסר הידע. מכיוון שאתה דחית את הידע, גם אני אדחה אותך מכהן, כי שכחת את תורת אלוהיך, גם אני אשכח את בניך.
נִדְמ֥וּ עַמִּ֖י מִבְּלִ֣י הַדָּ֑עַת כִּֽי־אַתָּ֞ה הַדַּ֣עַת מָאַ֗סְתָּ וְאֶמְאָֽסְאךָ֙ מִכַּהֵ֣ן לִ֔י וַתִּשְׁכַּח֙ תּוֹרַ֣ת אֱלֹהֶ֔יךָ אֶשְׁכַּ֥ח בָּנֶ֖יךָ גַּם־אָֽנִי׃כמו הכרובים כך חטאו לי; כבודם נמוג, כך אני אומר.
כְּרֻבָּ֖ם כֵּ֣ן חָֽטְאוּ־לִ֑י כְּבוֹדָ֖ם בְּקָל֥וֹן אָמִֽיר׃עמי אוכל את החטא שלו, והנפש שלו תשא את העוון שלו.
חַטַּ֥את עַמִּ֖י יֹאכֵ֑לוּ וְאֶל־עֲוֺנָ֖ם יִשְׂא֥וּ נַפְשֽׁוֹ׃ט–יב
משפט על חוסר המוסר והתעתועים
והיה המצב כמו העם, בדיוק כמו הכוהנים, ואני אבדוק אותם ואחזיר להם את הדרכים והמעשים שלהם.
וְהָיָ֥ה כָעָ֖ם כַּכֹּהֵ֑ן וּפָקַדְתִּ֤י עָלָיו֙ דְּרָכָ֔יו וּמַעֲלָלָ֖יו אָשִׁ֥יב לֽוֹ׃הם יאכלו ולא ישי deבוע, הם ירדו למרדנות ורדיפה, כי הם עזבו את הַשֵּׁם ולא שמרו עליו.
וְאָֽכְלוּ֙ וְלֹ֣א יִשְׂבָּ֔עוּ הִזְנ֖וּ וְלֹ֣א יִפְרֹ֑צוּ כִּֽי־אֶת־יְהוָ֥ה עָזְב֖וּ לִשְׁמֹֽר׃התפרענות, היין והיין המתוק יסיחו את דעתם.
זְנ֛וּת וְיַ֥יִן וְתִיר֖וֹשׁ יִֽקַּֽח־לֵֽב׃עמי ישאל מעץ, והמקל שלו יספר לו, כי רוח של תעתועים גרמה להם לחטוא מתחת לאלוהיהם.
עַמִּי֙ בְּעֵצ֣וֹ יִשְׁאָ֔ל וּמַקְל֖וֹ יַגִּ֣יד ל֑וֹ כִּ֣י ר֤וּחַ זְנוּנִים֙ הִתְעָ֔ה וַיִּזְנ֖וּ מִתַּ֥חַת אֱלֹהֵיהֶֽם׃יג–טז
המרד הדתי והעונש הבא
הם מקריבים קורבנות על פסגות ההרים ועל הגבעות, מתחת לעץ אלון ועץ ברוש, כי הצל שלהם טוב. בגלל זה הבנות והכלות שלכם יזנו ויעשו עברות.
עַל־רָאשֵׁ֨י הֶהָרִ֜ים יְזַבֵּ֗חוּ וְעַל־הַגְּבָעוֹת֙ יְקַטֵּ֔רוּ תַּ֣חַת אַלּ֧וֹן וְלִבְנֶ֛ה וְאֵלָ֖ה כִּ֣י ט֣וֹב צִלָּ֑הּ עַל־כֵּ֗ן תִּזְנֶ֙ינָה֙ בְּנ֣וֹתֵיכֶ֔ם וְכַלּוֹתֵיכֶ֖ם תְּנָאַֽפְנָה׃אני לא אעניש את הבנות שלכם כשהן יזנו, ולא את הכלות שלכם כשהן יעשו עברות, כי הן עצמן נפרדו מהזונות ועם הקדשות הן מקריבות קורבנות. העם שאינו מבין יתכסה בבושה.
לֹֽא־אֶפְק֨וֹד עַל־בְּנוֹתֵיכֶ֜ם כִּ֣י תִזְנֶ֗ינָה וְעַל־כַּלּֽוֹתֵיכֶם֙ כִּ֣י תְנָאַ֔פְנָה כִּי־הֵם֙ עִם־הַזֹּנ֣וֹת יְפָרֵ֔דוּ וְעִם־הַקְּדֵשׁ֖וֹת יְזַבֵּ֑חוּ וְעָ֥ם לֹֽא־יָבִ֖ין יִלָּבֵֽט׃אם אתה זונה, ישראל, יהודה לא ייאשם. אל תבואו לגילגל, אל תעלו לבית עוען, ואל תיישבעו חי יה.
אִם־זֹנֶ֤ה אַתָּה֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אַל־יֶאְשַׁ֖ם יְהוּדָ֑ה וְאַל־תָּבֹ֣אוּ הַגִּלְגָּ֗ל וְאַֽל־תַּעֲלוּ֙ בֵּ֣ית אָ֔וֶן וְאַל־תִּשָּׁבְע֖וּ חַי־יְהוָֽה׃כי כמו כפרה שמתרחקת, כך התרחק ישראל. עכשיו הַשֵּׁם ירעי אותם כמו כבשים במרחב.
כִּ֚י כְּפָרָ֣ה סֹֽרֵרָ֔ה סָרַ֖ר יִשְׂרָאֵ֑ל עַתָּה֙ יִרְעֵ֣ם יְהוָ֔ה כְּכֶ֖בֶשׂ בַּמֶּרְחָֽב׃יז–יט
עֲצָבוֹת אֶפְרַיִם
אפרים חבר של עצבות, תנו לו מנוחה.
חֲב֧וּר עֲצַבִּ֛ים אֶפְרָ֖יִם הַֽנַּֽח־לֽוֹ׃סבואם סר, הם זנו, הם אהבו, הם הביאו שפל למגיניה.
סָ֖ר סָבְאָ֑ם הַזְנֵ֣ה הִזְנ֔וּ אָהֲב֥וּ הֵב֛וּ קָל֖וֹן מָגִנֶּֽיהָ׃רוח צרה אותה בכנפיה, והם יתביישו ממזבחיהם.
צָרַ֥ר ר֛וּחַ אוֹתָ֖הּ בִּכְנָפֶ֑יהָ וְיֵבֹ֖שׁוּ מִזִּבְחוֹתָֽם (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
הַטַּעֲנָה נֶגֶד יִשְׂרָאֵל
שִׁמְע֥וּ דְבַר־יְהוָ֖ה בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֣י רִ֤יב לַֽיהוָה֙ עִם־יוֹשְׁבֵ֣י הָאָ֔רֶץ כִּ֠י אֵין־אֱמֶ֧ת וְֽאֵין־חֶ֛סֶד וְאֵֽין־דַּ֥עַת אֱלֹהִ֖ים בָּאָֽרֶץ׃
אָלֹ֣ה וְכַחֵ֔שׁ וְרָצֹ֥חַ וְגָנֹ֖ב וְנָאֹ֑ף פָּרָ֕צוּ וְדָמִ֥ים בְּדָמִ֖ים נָגָֽעוּ׃
עַל־כֵּ֣ן ׀ תֶּאֱבַ֣ל הָאָ֗רֶץ וְאֻמְלַל֙ כָּל־יוֹשֵׁ֣ב בָּ֔הּ בְּחַיַּ֥ת הַשָּׂדֶ֖ה וּבְע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם וְגַם־דְּגֵ֥י הַיָּ֖ם יֵאָסֵֽפוּ׃
אַ֥ךְ אִ֛ישׁ אַל־יָרֵ֖ב וְאַל־יוֹכַ֣ח אִ֑ישׁ וְעַמְּךָ֖ כִּמְרִיבֵ֥י כֹהֵֽן׃
ה–ח
העונש על חוסר הידע
וְכָשַׁלְתָּ֣ הַיּ֔וֹם וְכָשַׁ֧ל גַּם־נָבִ֛יא עִמְּךָ֖ לָ֑יְלָה וְדָמִ֖יתִי אִמֶּֽךָ׃
נִדְמ֥וּ עַמִּ֖י מִבְּלִ֣י הַדָּ֑עַת כִּֽי־אַתָּ֞ה הַדַּ֣עַת מָאַ֗סְתָּ וְאֶמְאָֽסְאךָ֙ מִכַּהֵ֣ן לִ֔י וַתִּשְׁכַּח֙ תּוֹרַ֣ת אֱלֹהֶ֔יךָ אֶשְׁכַּ֥ח בָּנֶ֖יךָ גַּם־אָֽנִי׃
כְּרֻבָּ֖ם כֵּ֣ן חָֽטְאוּ־לִ֑י כְּבוֹדָ֖ם בְּקָל֥וֹן אָמִֽיר׃
חַטַּ֥את עַמִּ֖י יֹאכֵ֑לוּ וְאֶל־עֲוֺנָ֖ם יִשְׂא֥וּ נַפְשֽׁוֹ׃
ט–יב
משפט על חוסר המוסר והתעתועים
וְהָיָ֥ה כָעָ֖ם כַּכֹּהֵ֑ן וּפָקַדְתִּ֤י עָלָיו֙ דְּרָכָ֔יו וּמַעֲלָלָ֖יו אָשִׁ֥יב לֽוֹ׃
וְאָֽכְלוּ֙ וְלֹ֣א יִשְׂבָּ֔עוּ הִזְנ֖וּ וְלֹ֣א יִפְרֹ֑צוּ כִּֽי־אֶת־יְהוָ֥ה עָזְב֖וּ לִשְׁמֹֽר׃
זְנ֛וּת וְיַ֥יִן וְתִיר֖וֹשׁ יִֽקַּֽח־לֵֽב׃
עַמִּי֙ בְּעֵצ֣וֹ יִשְׁאָ֔ל וּמַקְל֖וֹ יַגִּ֣יד ל֑וֹ כִּ֣י ר֤וּחַ זְנוּנִים֙ הִתְעָ֔ה וַיִּזְנ֖וּ מִתַּ֥חַת אֱלֹהֵיהֶֽם׃
יג–טז
המרד הדתי והעונש הבא
עַל־רָאשֵׁ֨י הֶהָרִ֜ים יְזַבֵּ֗חוּ וְעַל־הַגְּבָעוֹת֙ יְקַטֵּ֔רוּ תַּ֣חַת אַלּ֧וֹן וְלִבְנֶ֛ה וְאֵלָ֖ה כִּ֣י ט֣וֹב צִלָּ֑הּ עַל־כֵּ֗ן תִּזְנֶ֙ינָה֙ בְּנ֣וֹתֵיכֶ֔ם וְכַלּוֹתֵיכֶ֖ם תְּנָאַֽפְנָה׃
לֹֽא־אֶפְק֨וֹד עַל־בְּנוֹתֵיכֶ֜ם כִּ֣י תִזְנֶ֗ינָה וְעַל־כַּלּֽוֹתֵיכֶם֙ כִּ֣י תְנָאַ֔פְנָה כִּי־הֵם֙ עִם־הַזֹּנ֣וֹת יְפָרֵ֔דוּ וְעִם־הַקְּדֵשׁ֖וֹת יְזַבֵּ֑חוּ וְעָ֥ם לֹֽא־יָבִ֖ין יִלָּבֵֽט׃
אִם־זֹנֶ֤ה אַתָּה֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אַל־יֶאְשַׁ֖ם יְהוּדָ֑ה וְאַל־תָּבֹ֣אוּ הַגִּלְגָּ֗ל וְאַֽל־תַּעֲלוּ֙ בֵּ֣ית אָ֔וֶן וְאַל־תִּשָּׁבְע֖וּ חַי־יְהוָֽה׃
כִּ֚י כְּפָרָ֣ה סֹֽרֵרָ֔ה סָרַ֖ר יִשְׂרָאֵ֑ל עַתָּה֙ יִרְעֵ֣ם יְהוָ֔ה כְּכֶ֖בֶשׂ בַּמֶּרְחָֽב׃
יז–יט
עֲצָבוֹת אֶפְרַיִם
חֲב֧וּר עֲצַבִּ֛ים אֶפְרָ֖יִם הַֽנַּֽח־לֽוֹ׃
סָ֖ר סָבְאָ֑ם הַזְנֵ֣ה הִזְנ֔וּ אָהֲב֥וּ הֵב֛וּ קָל֖וֹן מָגִנֶּֽיהָ׃
צָרַ֥ר ר֛וּחַ אוֹתָ֖הּ בִּכְנָפֶ֑יהָ וְיֵבֹ֖שׁוּ מִזִּבְחוֹתָֽם (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַנָּבִיא הוֹשֵׁעַ מַשְׁאִים מִשְׁפָּטִי עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל יְהוּדָה, מְתָאַפֵּן בְּטענות עַל חֶסְרוֹן הַדַּעַת וְהַמּוֹרָל.
פסוקים א–ד
הַטַּעֲנָה נֶגֶד יִשְׂרָאֵל
הנביא מצהיר כי ה׳ מנהל משפט נגד יושבי הארץ בשל היעדר אמת, חסד ודעת אלוהית. הפשעים האנושיים, כגון רצח וגניבה, גורמים לכך שהארץ, חיות השדה, עופות השמיים ודגי הים יתכלו. העם מתואר כמי שמתנהג בשיטת ויכוח וריב הדומה לזו של הכוהנים.
פסוקים ה–ח
העונש על חוסר הידע
הנביא מזהיר מפני נפילה וכיבוד אבוד בשל חוסר הידע בתורה. בגלל דחיית האמת, אלוהים יתייחס למנהיגים ולעם כמי ששכחו את דרכו, ויביא עליהם חטא ועוון שילוו את נפשם.
פסוקים ט–יב
משפט על חוסר המוסר והתעתועים
הנביא מתאר מצב שבו העם והכהנים דומים זה לזה בחטאיהם. העם יתמודד עם רעב רוחני וערפול דעת שנובע מעזיבת הַשֵּׁם. התפרענות ודפוסי חטא יובילו אותם לשוטט תחת אלוהים אחרים, כשהעץ והמקל יהיו עדים למעשיהם.
פסוקים יג–טז
המרד הדתי והעונש הבא
הנביא מתאר את הפיתוי שבפולחן האלילים תחת העצים, דבר שמוביל לעברות וזנות. הוא מזהיר את ישראל מפני התמקדמות בעבודת אלילים בגלגאל ובית עוען, ומנבא שהמרחק מהאל יוביל לכך שהעם יתנהג כצאן רדוף במרחב.
פסוקים יז–יט
עֲצָבוֹת אֶפְרַיִם
הַפֶּסַח מְתָאֵר אֶת מַצָּבוֹ הַקָּשֶׁה שֶׁל אֶפְרַיִם, שֶׁהוּא חָבֵר שֶׁל עֲצָבוֹת. בִּגְלַל הַזְּנוּת וְהַהִתְעַלּוּת שֶׁלָּהֶם, הַמַּגֵּן שֶׁלָּהֶם נֶהֱרַס וְהַמְּבַשִּׁירִים שֶׁלָּהֶם נֶחְבָּשִׁים בְּרוּחַ צָרָה, עַד שֶׁהַמִּזְבְּחוֹת שֶׁלָּהֶם יַעֲלוּ בְּבוּשָׁה.
הַנָּבִיא מְתָאַפֵּן בְּתְיאָרָה שֶׁל עֲצָבוֹת כְּבֵלִים שֶׁל אֶפְרַיִם בְּרֶגֶשׁ שֶׁל פִּרְנוּת וּמֶרֶד דָּתִי.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
היעדר המוסר והידע האלוהי
״ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם, מגיד שמעשה תלוי בתלמוד ואין תלמוד תלוי במעשה וכן מצינו שענש על התלמוד יותר מן המעשה שנאמר (הושע ד א) שמעו״
בפרק ד' בספר הושע, הנביא הושע מביא משפט של הַשֵּׁם נגד בני ישראל ועל יושבי הארץ. הַשֵּׁם מנה אשמה כבדה בארץ: אין אמת, אין חסד ואין דעת אלוהים. המצב הזה יוצר ריב בין הַשֵּׁם לבין האנשים, כי חסרה האדמה היסודות המוסריים והרוחניים שמחזיקים את העולם. הספרי מסביר את הפסוק הזה ומדגיש שהעונש על חוסר הלימוד וההבנה הוא כבד מאוד. לפי הפירוש, הלימוד והמעשה קשורים זה בזה, אך הלימוד הוא הבסיס. כאשר אין דעת אלוהים, לא ניתן לשמור את המצוות, וזה מה שגורם לריב ולחוסר הצדק בארץ.
ספרי דברים מ״א:ד׳ ↗המשמעות המוסרית של הפגיעה במערכת היחסים
״אָמַר רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי. כְּתִיב בֵּין שׁוּרוֹתָם יַצְהִירוּ וְלֹא יִפְנֶה דֶּרֶךְ כְּרָמִים. שֶׁלֹּא הָיְתָה בְּעִילָתָן לְשׁוּם בָּנִים. אָמַר רִבִּי סִימוֹן. כְתִיב אָכְלוּ וְלֹא יִשְׂבָּעוּ״
בְּקֶרֶב הַטַלְמוּד הַיְרוּשָׁלְמִי, בַּסֵּדֶר שֶׁל יְבָמוֹת, מְסֻבֶּלֶת הַפְּסוּקָה הַמְּדַבֶּרֶת עַל חֶסְרוֹן הַצְלָחָה וְהַשְׁלָכוֹת הַחֶסְרוֹן בְּעַצְמוֹ. רַבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי וְרַבִּי סִימוֹן מְבִיאים הֶסְפֵּר לַמַּצָּב שֶׁל אֲנָשִׁים הַמְּמַשְׁכִּים לִפְעֹל בְּלֹא שִׂבְעוֹן אוֹ לְלֹא תְּכֵלֶת נְכוֹנָה. הַסְּבָרָתָם הִיא שֶׁהַמַּעֲשִׂים הַמְּשֻׁבָּרִים, כְּמוֹ הָאֲכִילָה שֶׁאֵין בָּהּ שִׂבְעוֹן, מְצַמְצְמִים אֶת הַמַּטָּרָה הַמְּקֻדֶּשֶׁת, כְּמוֹ הַבְּעִילָה שֶׁמּוֹצֵאת אֶת עַצְמָהּ לְלֹא תְּכֵלֶת שֶׁל בָּנִים. הַפֵּרוּשׁ הַמְּקֻדָּשׁ בַּמִּקְרָא מְסֻבָּל כְּבָר בַּתַּלְמוּד, הַמְּנַתֵּחַ אֶת הַמַּצָּב שֶׁל כּוֹחַ הַתְּשׁוּקָה הַמְּשֻׁבָּשׁ. הַמְּפרִישׁ כְּבָר אֶת הַמַּצָּב שֶׁל לֶמֶךְ וְהַנָּשִׁים שֶׁלּוֹ, כְּדֵי לְהַדְגִּישׁ אֶת הַמַּבְנֶה הַמְּשֻׁבָּשׁ שֶׁל הַקֶּשֶׁר הַמִּקְדָּשׁ.
תלמוד ירושלמי יבמות ו׳:ה׳:ג׳ ↗בעקבות המפרשים
הַבּוּכָה הַחֲרֵשָׁה שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל
״ודמיתי. כמו נדמו עמי כאדם היושב ותוהא ואין מענה בפיו:״
בַּקְרָאת הַפֶּסַק בְּסֵפֶר הוֹשְׁעָה, אֲנַחְנוּ רוֹאִים תְּמוּנָה קָשָׁה שֶׁל אָבְדָן וְאִי-וֶוכָח. הַנָּבִיא מְתָאֵר מַצָּב שֶׁל עָם שֶׁמִּתְפַּלֵּל אוֹ מְחַפֵּשׂ תְּשׁוּבָה, אַךְ לֹא מִקְבִּיל מְשׁוּבָה. הַמַּצָּב הוּא שֶׁל אָדָם שֶׁיוֹשֵׁב וּמְהִמּוֹן בְּמַחשָּבוֹתָיו, וּבְפִיו אֵין שׁוּם תְּשׁוּבָה אוֹ מַעֲנֶה. רַשְׁ"י מְסַבֵּר אֶת הַדְּמוּי הַזּוֹ: הָעָם נִדְמֶה כְּאָדָם שֶׁיּוֹשֵׁב בְּתִהוּת וּבְמַלְכּוּד (תּוּהָה). הַכַּוָּנָה הוּהַשְׁאַת הַתְּחוּשָׁה הָעֲמוּקָה שֶׁל אָבְדָן, כְּשֶׁהַשְּׁתִיקָה הִיא כָּזוֹ שֶׁמַּעֲנֶה כְּלָל לֹא נֶעְלָם.
רש״י על הושע 4:5:3 ↗הַתְּווּת הַמִּשְׁפָּט בְּעַמֵּי הָאָרֶץ
״יפרדו. ת"י מסתייען לשון סיעה כלומר מתחברין אתם לשתות יין ומנחם חברו אצל עבשו פרודות שהם חביות יין:״
בְּסֵפֶר הוֹשֵׁעַ, הַנָּבִיא מַצִּיג תְּלוּיָה מַדְהִיקָה בֵּין הַמַּצָּב הַמִּשְׁפָּטִי שֶׁל הָעָם לְבֵין הַמַּצָּב הַמַּוֶּהת. הַנָּבִיא מְתָאֵר חֹסֶר בְּדַעַת, בְּצֶדֶק וּבְאֱמֶת בָּאָרֶץ. הַקֹּדֶשׁ מְבַקֵּשׁ דַּעַת, וּמְצָא בָּעָם רַק שְׁבוּעוֹת וּקְסָמִים, מִשְׁפָּט שֶׁל כֶּזֶב וּמַעֲשֵׂה עֶדֶשׁ, וּסְתִירוֹת בֵּין הַמַּטֵּה לְבֵין הַמִּשְׁפָּט. הַמַּצָּב הַלְּבַרְבַּר מַוִּיל אֶת הַקֶּשֶׁר הַקֹּדֶשׁ. רַשִׁי, בְּפִּרְשׁוֹ עַל הַפֶּסוּק הַמְּדַבֵּר עַל הַמִּקְרִים שֶׁל הַתַּחְבְּרִים, מַסְבִּיר אֶת הַמִּלָּה "פְּרוּדוֹת" כְּמִילָה הַמְּתָאֶרֶת חֲבִיּוֹת יַיִן שֶׁהֵן מְפוּרָדוֹת אוֹ מְחֻבָּרוֹת. הוּא רוֹאֶה בַּלָּשׁוֹן הַמִּקְרִית רֶמֶז לַמִּתְחַבְּרִים שֶׁמִּתְאַחֲדִים רַק כְּדֵי לִשְׁתּוֹת יַיִן, וְכָךְ מַבְדִּיל בֵּין הַתְּחִבְּרוּת הַמְּחַבֶּרֶת לָעֶבְשָׁה לְבֵין הַתְּחִבְּרוּת הַמְּתַחְבְּרִים לַשִּׁירָה וְלַיַּיִן.
רש״י על הושע 4:14:2 ↗הַלְשׁוֹן הַנָּבִיא וְהַכֹּהֵן
״וכשלת - עם הכהן הגדול שהיה בימי זה הנביא מדבר ומתנבא עליו.״
בַּקְטַע הַזֶּה מֵסֶפֶר הוֹשֵׁעַ, הַנָּבִיא מְצַיֵּן שֶׁיֵּשׁ חֹסֶר וְחֶסְרוֹן בָּאָרֶץ. הַמְּצִיאוּת הַקְּרוֹבָה הִיא שֶׁיֵּשׁ מַעֲשֶׂה הַשְׁגָּיָה בְּקֶצֶב הַחַיִים, וְזֶה מַוְעִיר שְׁאֵלוֹת עַל הַמַּעֲמָד הַמְּקֻדָּשׁ שֶׁל הַכֹּהֲנִים. אֶבֶן עֶזְרָא מְסַבֵּר בְּקֶטע זֶה שֶׁהַמִּלִּים הַמְּדַבְּרוֹת עַל הַכָּשִׁילָה מְתַחַבְּרוֹת לַכֹּהֵן הַגָּדוֹל שֶׁחָי בְּיָמֵי הַנָּבִיא. הַמפרש רוֹאֶה בַּכֹּהֵן הַגָּדוֹל דְּמוּרָה מְרַכזִית בְּמַעֲמָד הַדִּתִי שֶׁנָּסוֹג.
אבן עזרא על הושע 4:5:1 ↗הסבר על מלחמת הַשֵּׁם והתפרקות החברה
״ומלת יפרדו - אנשים יודעים עם זונה אחת.״
בספר הושע, הַשֵּׁם מציג תביעה משפטית נגד בני ישראל. אין בבית משפט אדם, ואין בבית עדים, ואין ידע בערך האמת. השבועה והנשבע מצליחים להחריב את הקשרים החברתיים, כי הכבוד והאמת נעלמו מהארץ. הבעיה היא שאין כבוד לאדם, לא לאל ולא לבני אדם, וכל החברה שוקעת בריקנות ובעוול. אבן עזרא מפרש את הפסוק העוסק בנשים ובתפרקות, ומסביר כי הכוונה היא שאנשים מכירים ומתנהגים עם אישה אחת כזונה. הוא מראה כיצד חוסר הנאמנות האישי משפיע על המבנה המוסרי של הכלל.
אבן עזרא על הושע 4:14:2 ↗