יהיה מספר בני ישראל כמו חול הים, שלא ניתן למדוד ולא ניתן לספור. ובמקום שבו יאמרו להם "לא עמי אתם", יאמרו להם "בני אל-חי".
וְֽ֠הָיָה מִסְפַּ֤ר בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ כְּח֣וֹל הַיָּ֔ם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יִמַּ֖ד וְלֹ֣א יִסָּפֵ֑ר וְֽ֠הָיָה בִּמְק֞וֹם אֲשֶׁר־יֵאָמֵ֤ר לָהֶם֙ לֹֽא־עַמִּ֣י אַתֶּ֔ם יֵאָמֵ֥ר לָהֶ֖ם בְּנֵ֥י אֵֽל־חָֽי׃הושע · פרק ב׳
הבטחת התחייה והתראה מפוי חטא
ממשלת העונש על בגידת ישראל, חשיפת הבגידה, תקווה לשינוי, הבטחת הברית החדשה והקשר המחודש והשפע, והבטחת התיקון.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
הושע ב׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הבטחת התחייה והתראה מפני חטא
בני יהודה ובני ישראל יתאספו יחד, ויהיה להם מנהיג אחד, ויעלו מהארץ, כי גדול יום יזרעאל.
וְ֠נִקְבְּצוּ בְּנֵֽי־יְהוּדָ֤ה וּבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ יַחְדָּ֔ו וְשָׂמ֥וּ לָהֶ֛ם רֹ֥אשׁ אֶחָ֖ד וְעָל֣וּ מִן־הָאָ֑רֶץ כִּ֥י גָד֖וֹל י֥וֹם יִזְרְעֶֽאל׃אמרו לאחיכם: עמי, ולאחיותיכם: רחמים.
אִמְר֥וּ לַאֲחֵיכֶ֖ם עַמִּ֑י וְלַאֲחֽוֹתֵיכֶ֖ם רֻחָֽמָה׃התווכחו עם אמכם, התוכחו, כי היא לא אשתכם ואני לא בעלה, והיא תסתיר את זנותה מול פניה ואת בגידותיה מבין שדיה.
רִ֤יבוּ בְאִמְּכֶם֙ רִ֔יבוּ כִּֽי־הִיא֙ לֹ֣א אִשְׁתִּ֔י וְאָנֹכִ֖י לֹ֣א אִישָׁ֑הּ וְתָסֵ֤ר זְנוּנֶ֙יהָ֙ מִפָּנֶ֔יה וְנַאֲפוּפֶ֖יהָ מִבֵּ֥ין שָׁדֶֽיהָ׃העונש על בגידת ישראל
כדי שלא אחשוף אותה בלי בגדים, ואעמיד אותה כמו ביום לידתה, ואשים אותה במדבר, ואהפוך אותה כמו ארץ יבשה, ואמית אותה בצמא.
פֶּן־אַפְשִׁיטֶ֣נָּה עֲרֻמָּ֔ה וְהִ֨צַּגְתִּ֔יהָ כְּי֖וֹם הִוָּֽלְדָ֑הּ וְשַׂמְתִּ֣יהָ כַמִּדְבָּ֗ר וְשַׁתִּ֙הָ֙ כְּאֶ֣רֶץ צִיָּ֔ה וַהֲמִתִּ֖יהָ בַּצָּמָֽא׃ואת הבנים שלה לא ארחם, כי הם בני זנות.
וְאֶת־בָּנֶ֖יהָ לֹ֣א אֲרַחֵ֑ם כִּֽי־בְנֵ֥י זְנוּנִ֖ים הֵֽמָּה׃כי אמה בלתה את הוראתם, כשהיא אמרה: אני אלך אחרי אהוביי שנותנים לי לחם, מים, צמר, שמן ומשקאותי.
כִּ֤י זָֽנְתָה֙ אִמָּ֔ם הֹבִ֖ישָׁה הֽוֹרָתָ֑ם כִּ֣י אָמְרָ֗ה אֵלְכָ֞ה אַחֲרֵ֤י מְאַהֲבַי֙ נֹתְנֵ֤י לַחְמִי֙ וּמֵימַ֔י צַמְרִ֣י וּפִשְׁתִּ֔י שַׁמְנִ֖י וְשִׁקּוּיָֽי׃לכן הנה אני אצמצם את דרכיה בסורגים, ואעשה לה גדר, כך שהיא לא תמצא יותר את נתיבותיה.
לָכֵ֛ן הִנְנִי־שָׂ֥ךְ אֶת־דַּרְכֵּ֖ךְ בַּסִּירִ֑ים וְגָֽדַרְתִּי֙ אֶת־גְּדֵרָ֔הּ וּנְתִיבוֹתֶ֖יהָ לֹ֥א תִמְצָֽא׃חשיפת הבגידה והענישה
והיא תרדוף אחרי האוהבים שלה ולא תמצא אותם, ותחפש אותם ולא תמצא, ואומרת: אלך ואשוב אל אישי הראשון, כי טוב לי עכשיו ממה שהיה לי קודם.
וְרִדְּפָ֤ה אֶת־מְאַהֲבֶ֙יהָ֙ וְלֹֽא־תַשִּׂ֣יג אֹתָ֔ם וּבִקְשָׁ֖תַם וְלֹ֣א תִמְצָ֑א וְאָמְרָ֗ה אֵלְכָ֤ה וְאָשׁ֙וּבָה֙ אֶל־אִישִׁ֣י הָֽרִאשׁ֔וֹן כִּ֣י ט֥וֹב לִ֛י אָ֖ז מֵעָֽתָּה׃והיא לא יודעת שאני נתתי לה את הדגן, את התירוש, את השמן, שהגדלתי לה את הכסף והזהב, שהיא נתנה לבעל.
וְהִיא֙ לֹ֣א יָֽדְעָ֔ה כִּ֤י אָֽנֹכִי֙ נָתַ֣תִּי לָ֔הּ הַדָּגָ֖ן וְהַתִּיר֣וֹשׁ וְהַיִּצְהָ֑ר וְכֶ֨סֶף הִרְבֵּ֥יתִי לָ֛הּ וְזָהָ֖ב עָשׂ֥וּ לַבָּֽעַל׃לכן אחזור ואקח את הדגן שלה בזמנו, ואת התירוש שלו בעת המועד, ואציל את הצמר ואת הפשתן שלה כדי לכסות את העירומיות שלה.
לָכֵ֣ן אָשׁ֔וּב וְלָקַחְתִּ֤י דְגָנִי֙ בְּעִתּ֔וֹ וְתִירוֹשִׁ֖י בְּמֽוֹעֲד֑וֹ וְהִצַּלְתִּי֙ צַמְרִ֣י וּפִשְׁתִּ֔י לְכַסּ֖וֹת אֶת־עֶרְוָתָֽהּ׃ועכשיו אגלה את המעשים המלוכלכים שלה לעיני האוהבים שלה, ואף אחד לא יציל אותה מידי.
וְעַתָּ֛ה אֲגַלֶּ֥ה אֶת־נַבְלֻתָ֖הּ לְעֵינֵ֣י מְאַהֲבֶ֑יהָ וְאִ֖ישׁ לֹֽא־יַצִּילֶ֥נָּה מִיָּדִֽי׃ענישה ותקווה לשינוי
אני אשבית את כל שמחתה, את חגיה, את מועדי החודש, את השבת ואת כל מועדיה.
וְהִשְׁבַּתִּי֙ כָּל־מְשׂוֹשָׂ֔הּ חַגָּ֖הּ חָדְשָׁ֣הּ וְשַׁבַּתָּ֑הּ וְכֹ֖ל מוֹעֲדָֽהּ׃אני אשמיד את כרמה ואת תאניה, שבהן היא אמרה: אני אתן להם שוב את מה שנתנו לי אהוביה, ואני אהפוך אותם למדבר וחיות השדה יאכלו אותם.
וַהֲשִׁמֹּתִ֗י גַּפְנָהּ֙ וּתְאֵ֣נָתָ֔הּ אֲשֶׁ֣ר אָמְרָ֗ה אֶתְנָ֥ה הֵ֙מָּה֙ לִ֔י אֲשֶׁ֥ר נָֽתְנוּ־לִ֖י מְאַֽהֲבָ֑י וְשַׂמְתִּ֣ים לְיַ֔עַר וַאֲכָלָ֖תַם חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶֽה׃אני אעניש אותה בימי הבעלים, הימים שבהם הם יחלו בלהט, וכשהתשוקה והחמדנות שלה יתעצמו, היא תלך אחרי אהוביה ותשכח אותי, נא ה׳.
וּפָקַדְתִּ֣י עָלֶ֗יהָ אֶת־יְמֵ֤י הַבְּעָלִים֙ אֲשֶׁ֣ר תַּקְטִ֣יר לָהֶ֔ם וַתַּ֤עַד נִזְמָהּ֙ וְחֶלְיָתָ֔הּ וַתֵּ֖לֶךְ אַחֲרֵ֣י מְאַהֲבֶ֑יהָ וְאֹתִ֥י שָׁכְחָ֖ה נְאֻם־יְהוָֽה׃ (פ)לכן, הנה אני משכנע אותה ואוביל אותה אל המדבר, ואדבר אל לבה.
לָכֵ֗ן הִנֵּ֤ה אָֽנֹכִי֙ מְפַתֶּ֔יהָ וְהֹֽלַכְתִּ֖יהָ הַמִּדְבָּ֑ר וְדִבַּרְתִּ֖י עַל לִבָּֽהּ׃הבטחת הגאולה והברית החדשה
ואתן לה את כרמיה ממהמקום הזה, ואת עמק עכור לפתח תקווה. והיא תענה שם כמו ימי נעוריה וכיום עלייתה מארץ מצרים.
וְנָתַ֨תִּי לָ֤הּ אֶת־כְּרָמֶ֙יהָ֙ מִשָּׁ֔ם וְאֶת־עֵ֥מֶק עָכ֖וֹר לְפֶ֣תַח תִּקְוָ֑ה וְעָ֤נְתָה שָּׁ֙מָּה֙ כִּימֵ֣י נְעוּרֶ֔יהָ וִּכְי֖וֹם עֲלֹתָ֥הּ מֵאֶֽרֶץ־מִצְרָֽיִם׃ (ס)ויהיה ביום ההוא, נאמר ה', שתקראי אישי, ולא תקראי לי עוד בעלי.
וְהָיָ֤ה בַיּוֹם־הַהוּא֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה תִּקְרְאִ֖י אִישִׁ֑י וְלֹֽא־תִקְרְאִי־לִ֥י ע֖וֹד בַּעְלִֽי׃והסרתי את שמות בעלי מפינה, ולא יזכרו עוד בשמם.
וַהֲסִרֹתִ֛י אֶת־שְׁמ֥וֹת הַבְּעָלִ֖ים מִפִּ֑יהָ וְלֹֽא־יִזָּכְר֥וּ ע֖וֹד בִּשְׁמָֽם׃וכרתתי להם ביום ההוא ברית עם חיות השדה ועם עוף השמיים ועם רמש האדמה, וקשת וחרב ומלחמה אשבור מהארץ, ואשכיב אותם בבטח.
וְכָרַתִּ֨י לָהֶ֤ם בְּרִית֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא עִם־חַיַּ֤ת הַשָּׂדֶה֙ וְעִם־ע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וְרֶ֖מֶשׂ הָֽאֲדָמָ֑ה וְקֶ֨שֶׁת וְחֶ֤רֶב וּמִלְחָמָה֙ אֶשְׁבּ֣וֹר מִן־הָאָ֔רֶץ וְהִשְׁכַּבְתִּ֖ים לָבֶֽטַח׃הבטחת הקשר המחודש והשפע
אני אהיה לך כבעל לנצח. אני אהיה לך ביושר, בצדק, בחסד ובחמלה.
וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י לְעוֹלָ֑ם וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִי֙ בְּצֶ֣דֶק וּבְמִשְׁפָּ֔ט וּבְחֶ֖סֶד וּֽבְרַחֲמִֽים׃אני אהיה לך בנאמנות, ואז תכירי בַּשֵּׁם.
וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י בֶּאֱמוּנָ֑ה וְיָדַ֖עַתְּ אֶת־יְהוָֽה׃ (ס)בתקופה ההיא, כך אומר הַשֵּׁם, אני אענה לשמיים והם יענו לארץ.
וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא אֶֽעֱנֶה֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה אֶעֱנֶ֖ה אֶת־הַשָּׁמָ֑יִם וְהֵ֖ם יַעֲנ֥וּ אֶת־הָאָֽרֶץ׃והארץ תענה בדגן, ביין ובשמן, והם יענו לישראל.
וְהָאָ֣רֶץ תַּעֲנֶ֔ה אֶת־הַדָּגָ֖ן וְאֶת־הַתִּיר֣וֹשׁ וְאֶת־הַיִּצְהָ֑ר וְהֵ֖ם יַעֲנ֥וּ אֶֽת־יִזְרְעֶֽאל׃הַבְטָחַת הַתִּקּוּן
אֲזַרְעֶהָ שׁוּב בָּאָרֶץ, וְאֶרַחֵם עַל זוֹ שֶׁלֹא הוּרְחַמָּה, וְאֹמַר לְאֵלְלוּ שֶׁלֹא כְּעַמִּי: "אַתֶּם עַמִּי", וְהוּא יֹאמַר: "אֵלַי"
וּזְרַעְתִּ֤יהָ לִּי֙ בָּאָ֔רֶץ וְרִֽחַמְתִּ֖י אֶת־לֹ֣א רֻחָ֑מָה וְאָמַרְתִּ֤י לְלֹֽא־עַמִּי֙ עַמִּי־אַ֔תָּה וְה֖וּא יֹאמַ֥ר אֱלֹהָֽי׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הבטחת התחייה והתראה מפני חטא
וְֽ֠הָיָה מִסְפַּ֤ר בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ כְּח֣וֹל הַיָּ֔ם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יִמַּ֖ד וְלֹ֣א יִסָּפֵ֑ר וְֽ֠הָיָה בִּמְק֞וֹם אֲשֶׁר־יֵאָמֵ֤ר לָהֶם֙ לֹֽא־עַמִּ֣י אַתֶּ֔ם יֵאָמֵ֥ר לָהֶ֖ם בְּנֵ֥י אֵֽל־חָֽי׃
וְ֠נִקְבְּצוּ בְּנֵֽי־יְהוּדָ֤ה וּבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ יַחְדָּ֔ו וְשָׂמ֥וּ לָהֶ֛ם רֹ֥אשׁ אֶחָ֖ד וְעָל֣וּ מִן־הָאָ֑רֶץ כִּ֥י גָד֖וֹל י֥וֹם יִזְרְעֶֽאל׃
אִמְר֥וּ לַאֲחֵיכֶ֖ם עַמִּ֑י וְלַאֲחֽוֹתֵיכֶ֖ם רֻחָֽמָה׃
רִ֤יבוּ בְאִמְּכֶם֙ רִ֔יבוּ כִּֽי־הִיא֙ לֹ֣א אִשְׁתִּ֔י וְאָנֹכִ֖י לֹ֣א אִישָׁ֑הּ וְתָסֵ֤ר זְנוּנֶ֙יהָ֙ מִפָּנֶ֔יה וְנַאֲפוּפֶ֖יהָ מִבֵּ֥ין שָׁדֶֽיהָ׃
העונש על בגידת ישראל
פֶּן־אַפְשִׁיטֶ֣נָּה עֲרֻמָּ֔ה וְהִ֨צַּגְתִּ֔יהָ כְּי֖וֹם הִוָּֽלְדָ֑הּ וְשַׂמְתִּ֣יהָ כַמִּדְבָּ֗ר וְשַׁתִּ֙הָ֙ כְּאֶ֣רֶץ צִיָּ֔ה וַהֲמִתִּ֖יהָ בַּצָּמָֽא׃
וְאֶת־בָּנֶ֖יהָ לֹ֣א אֲרַחֵ֑ם כִּֽי־בְנֵ֥י זְנוּנִ֖ים הֵֽמָּה׃
כִּ֤י זָֽנְתָה֙ אִמָּ֔ם הֹבִ֖ישָׁה הֽוֹרָתָ֑ם כִּ֣י אָמְרָ֗ה אֵלְכָ֞ה אַחֲרֵ֤י מְאַהֲבַי֙ נֹתְנֵ֤י לַחְמִי֙ וּמֵימַ֔י צַמְרִ֣י וּפִשְׁתִּ֔י שַׁמְנִ֖י וְשִׁקּוּיָֽי׃
לָכֵ֛ן הִנְנִי־שָׂ֥ךְ אֶת־דַּרְכֵּ֖ךְ בַּסִּירִ֑ים וְגָֽדַרְתִּי֙ אֶת־גְּדֵרָ֔הּ וּנְתִיבוֹתֶ֖יהָ לֹ֥א תִמְצָֽא׃
חשיפת הבגידה והענישה
וְרִדְּפָ֤ה אֶת־מְאַהֲבֶ֙יהָ֙ וְלֹֽא־תַשִּׂ֣יג אֹתָ֔ם וּבִקְשָׁ֖תַם וְלֹ֣א תִמְצָ֑א וְאָמְרָ֗ה אֵלְכָ֤ה וְאָשׁ֙וּבָה֙ אֶל־אִישִׁ֣י הָֽרִאשׁ֔וֹן כִּ֣י ט֥וֹב לִ֛י אָ֖ז מֵעָֽתָּה׃
וְהִיא֙ לֹ֣א יָֽדְעָ֔ה כִּ֤י אָֽנֹכִי֙ נָתַ֣תִּי לָ֔הּ הַדָּגָ֖ן וְהַתִּיר֣וֹשׁ וְהַיִּצְהָ֑ר וְכֶ֨סֶף הִרְבֵּ֥יתִי לָ֛הּ וְזָהָ֖ב עָשׂ֥וּ לַבָּֽעַל׃
לָכֵ֣ן אָשׁ֔וּב וְלָקַחְתִּ֤י דְגָנִי֙ בְּעִתּ֔וֹ וְתִירוֹשִׁ֖י בְּמֽוֹעֲד֑וֹ וְהִצַּלְתִּי֙ צַמְרִ֣י וּפִשְׁתִּ֔י לְכַסּ֖וֹת אֶת־עֶרְוָתָֽהּ׃
וְעַתָּ֛ה אֲגַלֶּ֥ה אֶת־נַבְלֻתָ֖הּ לְעֵינֵ֣י מְאַהֲבֶ֑יהָ וְאִ֖ישׁ לֹֽא־יַצִּילֶ֥נָּה מִיָּדִֽי׃
ענישה ותקווה לשינוי
וְהִשְׁבַּתִּי֙ כָּל־מְשׂוֹשָׂ֔הּ חַגָּ֖הּ חָדְשָׁ֣הּ וְשַׁבַּתָּ֑הּ וְכֹ֖ל מוֹעֲדָֽהּ׃
וַהֲשִׁמֹּתִ֗י גַּפְנָהּ֙ וּתְאֵ֣נָתָ֔הּ אֲשֶׁ֣ר אָמְרָ֗ה אֶתְנָ֥ה הֵ֙מָּה֙ לִ֔י אֲשֶׁ֥ר נָֽתְנוּ־לִ֖י מְאַֽהֲבָ֑י וְשַׂמְתִּ֣ים לְיַ֔עַר וַאֲכָלָ֖תַם חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶֽה׃
וּפָקַדְתִּ֣י עָלֶ֗יהָ אֶת־יְמֵ֤י הַבְּעָלִים֙ אֲשֶׁ֣ר תַּקְטִ֣יר לָהֶ֔ם וַתַּ֤עַד נִזְמָהּ֙ וְחֶלְיָתָ֔הּ וַתֵּ֖לֶךְ אַחֲרֵ֣י מְאַהֲבֶ֑יהָ וְאֹתִ֥י שָׁכְחָ֖ה נְאֻם־יְהוָֽה׃ (פ)
לָכֵ֗ן הִנֵּ֤ה אָֽנֹכִי֙ מְפַתֶּ֔יהָ וְהֹֽלַכְתִּ֖יהָ הַמִּדְבָּ֑ר וְדִבַּרְתִּ֖י עַל לִבָּֽהּ׃
הבטחת הגאולה והברית החדשה
וְנָתַ֨תִּי לָ֤הּ אֶת־כְּרָמֶ֙יהָ֙ מִשָּׁ֔ם וְאֶת־עֵ֥מֶק עָכ֖וֹר לְפֶ֣תַח תִּקְוָ֑ה וְעָ֤נְתָה שָּׁ֙מָּה֙ כִּימֵ֣י נְעוּרֶ֔יהָ וִּכְי֖וֹם עֲלֹתָ֥הּ מֵאֶֽרֶץ־מִצְרָֽיִם׃ (ס)
וְהָיָ֤ה בַיּוֹם־הַהוּא֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה תִּקְרְאִ֖י אִישִׁ֑י וְלֹֽא־תִקְרְאִי־לִ֥י ע֖וֹד בַּעְלִֽי׃
וַהֲסִרֹתִ֛י אֶת־שְׁמ֥וֹת הַבְּעָלִ֖ים מִפִּ֑יהָ וְלֹֽא־יִזָּכְר֥וּ ע֖וֹד בִּשְׁמָֽם׃
וְכָרַתִּ֨י לָהֶ֤ם בְּרִית֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא עִם־חַיַּ֤ת הַשָּׂדֶה֙ וְעִם־ע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וְרֶ֖מֶשׂ הָֽאֲדָמָ֑ה וְקֶ֨שֶׁת וְחֶ֤רֶב וּמִלְחָמָה֙ אֶשְׁבּ֣וֹר מִן־הָאָ֔רֶץ וְהִשְׁכַּבְתִּ֖ים לָבֶֽטַח׃
הבטחת הקשר המחודש והשפע
וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י לְעוֹלָ֑ם וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִי֙ בְּצֶ֣דֶק וּבְמִשְׁפָּ֔ט וּבְחֶ֖סֶד וּֽבְרַחֲמִֽים׃
וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י בֶּאֱמוּנָ֑ה וְיָדַ֖עַתְּ אֶת־יְהוָֽה׃ (ס)
וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא אֶֽעֱנֶה֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה אֶעֱנֶ֖ה אֶת־הַשָּׁמָ֑יִם וְהֵ֖ם יַעֲנ֥וּ אֶת־הָאָֽרֶץ׃
וְהָאָ֣רֶץ תַּעֲנֶ֔ה אֶת־הַדָּגָ֖ן וְאֶת־הַתִּיר֣וֹשׁ וְאֶת־הַיִּצְהָ֑ר וְהֵ֖ם יַעֲנ֥וּ אֶֽת־יִזְרְעֶֽאל׃
הַבְטָחַת הַתִּקּוּן
וּזְרַעְתִּ֤יהָ לִּי֙ בָּאָ֔רֶץ וְרִֽחַמְתִּ֖י אֶת־לֹ֣א רֻחָ֑מָה וְאָמַרְתִּ֤י לְלֹֽא־עַמִּי֙ עַמִּי־אַ֔תָּה וְה֖וּא יֹאמַ֥ר אֱלֹהָֽי׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
פסוקים המתארים את הדין על בגידת עם ישראל ואת הבטחת הגאולה והקשר החדש עם הַשֵּׁם.
הבטחת התחייה והתראה מפני חטא
הפסוקים מתארים תקופה שבה בני ישראל יתרבו ללא סוף, ויתאחדו מחדש תחת מנהיג אחד לאחר תקופת נידוי. יחד עם זאת, ישנה קריאה להתמודד עם המציאות המוסרית של העם, שמתוארת בשימוש בדימוי של אישה שאינה נאמנה בתוך משפחתה.
העונש על בגידת ישראל
פסוקים אלו מתארים את העונש שיינתן לעם ישראל בשל בגידותיו. הַשֵּׁם ינהג בביקרה בצורה חמורה, יחשוף אותה לחוסר הגנה, יתענית את בניה ויחסום את דרכיה כדי למנוע ממנה את המרדף אחרי אהוביה שמהם היא שואבת את צרכיה הגשמיים.
חשיפת הבגידה והענישה
הפסוקים מתארים את תוצאות רדיפת האוהבים של האישה שלא יצליחו, ואת חוסר המודעות שלה לכך שהברכות שקיבלה הגיעו מהבורא. הַשם מצהיר כי יחזיר את המשאבים בזמנם כדי להסיר את כיסוייה, ויחשוף את מעשיה המבישים בפני אהביה, מבלי שאיש יוכל להציל אותה.
ענישה ותקווה לשינוי
הפסוקים מתארים את העונש שיינתן לעם בגלל בגידותיו, הכולל השבתת חגי והשמדת הפרי שהופקע לאל זר. ה' יביא את העם למדבר ויראה לו את חומרת מעשיו, אך בסוף יפעל כדי לשכנע את לבה ולהשיב אותה למסלולה.
הבטחת הגאולה והברית החדשה
הנביא מתאר תקופה של התחדשות, שבה המקום המדברי יהפוך למקום של תקווה. הַשֵׁם מבטיח לשנות את מערכת היחסים, להסיר את שמות האלילים ולכרות ברית של שלום וביטחון עם כל היצורים בטבע, תוך ביטול כלי המלחמה.
הבטחת הקשר המחודש והשפע
הפסוקים מתארים הבטחה לעתיד שבו הקשר בין הַשֵּׁם לעמו יתחדש בנאמנות וצדק. תחת הבטחה זו, תתרחש התעוררות בטבע, כאשר השמיים והארץ יגיבו וייצרו שפע של דגן, יין ושמן עבור עם ישראל.
הַבְטָחַת הַתִּקּוּן
הַנְּבִיאֵא הוֹבֵעַ עָלֵינוּ הַבְטָחָה לְעָתִיד שֶׁל רְפוּאָה וְחֶסֶד. הַשֵּׁם יַזְרִיעַ מֵחָדָשׁ אֶת הָעָם בָּאָרֶץ, יַרְחֵם עַל מִי שֶׁלֹא הָיָה מְרֻחָם, וְיַחֲזִיר אֶת הַקֶּשֶׁר הַקֹּדֶשׁ עִם הָעָם, עַד שֶׁיִּקְרְאוּ לָנוּ עַם הַשֵּׁם.
הפסוקים מפרטים את שלבי הדין והתיקון בברית החדשה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
השינוי של הקשר בין הַשֵּׁם לעם ישראל
״עמד ובקש רחמים ובטל גזירה והתחיל לברכן שנאמר (הושע ב, א) והיה מספר בני ישראל כחול הים וגו' והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי״
בְּפֶרֶק הַשֵּׁנִי לְסֵפֶר הוֹשֵׁעַ, הַנָּבִיא מְתָאֵר אֶת הַקֶּשֶׁר הַמִּתְחַדֵּשׁ בֵּין הַשֵּׁם לְבְנֵי יִשְׂרָאֵל. הַטֶּקסט מַרְאֶה אֵיךְ הַשֵּׁם מַחֲלִיט לְבַטֵּל אֶת הַגְּזֵרָה הַקָּשָׁה וְלִבְרֹךְ אֶת הָעָם שׁוּב. הַמַּעֲבָר הוּא מִמַּצָּב שֶׁבּוֹ הָעָם מֻכְרָז כְּ'לֹא עַמִּי' לְמַצָּב שֶׁבּוֹ הֵם מֻכְרָזִים כְּ'בְּנֵי אֵל חַי'. הַמַּעֲמָד הַמִּקְדָּמִי בַּגְּזֵרָה הָיָה קָשֶׁה, אֲבָל הַתְּקָצִים שֶׁל הָרַחֲמִים מַבְטִיעִים שִׁלְוָה וְחֶסֶד מֵחָדָשׁ. הַמַּקְור הַמְּצֻיָּן הוּא מִמִּשְׁנַת פֶּסַחִים, הַמְּסַבֶּרֶת אֶת הַמַּעֲמָד הַתַּלְמוּדִי עַל הַפְּסָקִים. הַתַּלְמוּד מְבִיא אֶת הַמַּעֲמָד שֶׁבּוֹ הַשֵּׁם מַשִּׁיב אֶת הָעָם וּמְקַבֵּץ אֶת בְּנֵי יְהוּדָה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יַחְדָּו. הַהֶסְבֵּר הַתַּלְמוּדִי מַתְחִיל בְּהַבְטָחָה לְשִׁנּוּי הַמַּעֲמָד הַמִּקְדָּמִי שֶׁל הָעָם בְּעֵינֵי הַשֵּׁם.
פסחים פ״ז ב:ח׳ ↗הקשר הבלתי ניתן לניתוק בין ישראל להשם
״רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ אַתֶּם קְרוּיִם בָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בָּנִים סְכָלִים הֵמָּה״, וְאוֹמֵר: ״בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם״, וְאוֹמֵר: ״זֶרַע מְרֵעִים בָּנִים מַשְׁחִיתִים״, וְאוֹמֵר:״
בַּמְקוֹם שֶׁבּוֹ הַתַּנַּךְ מְתָאֵר אֶת הָעָם כְּבָנִים שֶׁמְּפַסְרִים אוֹתָהּ בְּמַעֲשֵׂיהֶם, רַבִּי מֵאיר בַּגְּמָרָה מַסְבֵּר אֶת הַקֶּשֶׁר הַנִּצְחִי שֶׁל אֶחָד הַמַּעֲמָד הַמְּשֻׁנֶּה שֶׁל יִשְׂרָאֵל. הוּא מְצַיֵּן שֶׁלַאֲלֹף מַעֲמַדִּים הַתַּנַּךְ מְכַנֶּה אֶת הָעָם בְּשֵׁם בָּנִים, וְזֶה מַעֲמָד שֶׁנִּשְׁאָר קַיָּם כְּלֹא בְּהַפְרָאָה. הַקְּשַׁר הַמְּדֻגָּשׁ הוּא שֶׁגַּם כְּשֶׁהַתַּנַּךְ מְתָאֵר אֶת הַבָּנִים כְּסַכְּלִים, כְּבָנִים שֶׁאֵין לוֹתִים בָּהֶם, אוֹ כְּזֶרַע מְרֵעִים וּמַשְׁחִיתִים, הַקֶּשֶׁר הַמּוּגְדָּר כְּבָנִים לֹא נִכְרָת. רַבִּי מֵאיר מַפְרִיט אֶת הַמַּעֲמַדִּים הַשּׁוֹנִים, וּמַדְגִּישׁ שֶׁאֲפִלּוּ בַּמְּקוֹם שֶׁהַתַּנַּךְ מַסִּיר אֶת הַתְּלֻמּוֹת הַמְּבַטְּלוֹת אֶת הַזֶּהּ, כְּמוֹ בְּמַעֲמָד שֶׁהוּא לֹא עַמִּי, הַקֶּשֶׁר הַבְּנִי מְתַקָּן וְהַקֶּשֶׁר הַנִּצְחִי נִשְׁאָר. הַמַּשְׁמָעוּת הַמַּדְגִּישָׁה הִיא שֶׁהַקֶּשֶׁר הַמּוּגְדָּר כְּבֵנִים לֹא נֶעֱקַד מִפְּרִיעוּת הָעָם.
קידושין ל״ו א:י״ב ↗בעקבות המפרשים
החיפוש אחר חזרה למקור
״אחרי מאהבי. בדרכי העכו"ם:״
בפסוקים אלו מופיע תיאור של תקופה שבה העם פונה אל כוחות אחרים, בתקווה שישיגו מהם את מה שחסר להם. הדובר מתאר מצב שבו האדם חושב שמרדף אחר דברים זרים יביא לו רווח, אך בפועל הוא רק מתרחק מהקשר האמיתי. הדימוי משתמש בבגידה וביחסים אישיים כדי להדגיש את הכאב שבניתוק מהקשר ההתחייבותי. רש"י מפרש את הפסוק ומסביר שהעם הלך בדרכי העבודה הזרה. לפי פירושו, המרדף אחרי האלוהים האחרים נבע מהמחשבה שהם יכולים לספק צרכים מסוימים, אך המהלך הזה היה בדרך של עבודה זרה מובהקת. הפירוש מתמקד בתוכן המעשים עצמם כחלק מהחוסר נאמנות.
רש״י על הושע 2:7:3 ↗הקשר המחודש בין הַשֵּׁם לישראל
״ולא יזכרו עוד. ישראל בשמם של בעלים או לא יזכרו הבעלים בשמם של ישראל לומר שהם אלהות להם או לא יזכר שם הבעלים עוד כד"א״
בְּקֶצֶת הַפֶּסֶק, הַנָּבִיא הוֹשֵׁעַ מְתָאֵר עִירּוּי וְהִתְחַדְּשׁוּת שֶׁל קֶשֶׁר הַבְּרִית. הַשֵּׁם מַבְטִיחַ לְהַחְזִיר אֶת יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֶּשֶׁר הַקָּדַם, כְּשֶׁהַקֶּשֶׁר יִהְיֶה כָּה: הַקֶּשֶׁר יִהְיֶה כָּל כָּךְ עָמוֹק, שֶׁלֹּא יֵשׁ צֹרֶךְ לִקְרוֹא לַצַּד הַשֵּׁנִי בְּשְׁמוֹ, כִּי הַקֶּשֶׁר הַמְּתֻק בֵּינֵיהֶם יִהְיֶה בָּרוּז. רַשִׁי מְסַבֵּל אֶת הַפֶּסֶק וּמְסַבֵּל שׁוּרָה שֶׁל אֶפְשָׁרוּיוֹת לְהַבְנַת הַמִּלִּים. הוּא מַסְבִּיר שֶׁהַקֶּשֶׁר יִהְיֶה כָּל כָּךְ חָזָק, שֶׁלֹּא יֵשׁ צֹרֶךְ לִצְרוֹךְ שְׁמוֹת בְּעָלִים אוֹ שְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, כִּי הַקֶּשֶׁר הַמְּחֻדָּשׁ יִהְיֶה בָּרוּז וְכָל הָאֱלִילִים יֵעָלְמוּ.
רש״י על הושע 2:19:1 ↗הגלות והעונש על בניה
״ואת בניה לא ארחם - הם שילכו בגולה.״
בספר הושע, פרק ב', הנביא מתאר את תוצאות הבגידה של עם ישראל. הַשֵּׁם מציג תמונה של עונש שבו הדרך נחסמת והחסימה מובילה לגלות. המעשים של העם גורמים לכך שהברכה תוסף מהם. אבן עזרא מפרש את הפסוק על אי-רחמים על הבנים, וטוען שהכוונה היא שהם עצמם יילכו בגלות. הוא מבין את הפסוק כתיאור של גורל הילדים שיחוו את תוצאות מעשי הוריהם.
אבן עזרא על הושע 2:6:1 ↗התקווה לשיבה וההתחדשות של הקשר
״והסירותי - על דרך ומל ה' אלהיך, כי כאשר ישוב השובב מחטאו, השם יעזרהו וישיבהו בכל לבו.״
הפסוק מדבר על תקופה שבה הַשֵּׁם יחבר מחדש את העם אליו בברית אמת ושלום. הדימוי כאן הוא של התקשרות עמוקה, יציבה וקבועה שתתקיים בין הַשֵּׁם לבין עמו. זו הבטחה ליצירת קשר חדש ובלתי ניתן לערעור, המבוסס על נאמנות ואמון. אבן עזרא מפרש את המילה "והסירותי" בכך שהַשֵּׁם יסיר את החטאים ויעזור לאדם שחזר בתשובה. לפי גישת הפירוש הזה, העזרה של הַשֵּׁם היא זו שמאפשרת לאדם לחזור אליו בכל לבו. הפירוש מתמקד בתהליך הפנימי של התשובה והתמיכה האלוקית בה.
אבן עזרא על הושע 2:19:1 ↗