כאשר אפרים היה מלך, הוא שלט בישראל, ואז הוא אשם בעבודה זרה ומת.
כְּדַבֵּ֤ר אֶפְרַ֙יִם֙ רְתֵ֔ת נָשָׂ֥א ה֖וּא בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיֶּאְשַׁ֥ם בַּבַּ֖עַל וַיָּמֹֽת׃הושע · פרק יג׳
חטא אפרים והבטחת הגאולה
הנבואה על חטא אפרים, שכחתו של ה’ והעונש שבא בעקבות הברית השגויה והחוסר חכמה של ישראל.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
הושע יג׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
חטא אפרים והבטחת הגאולה
ועכשיו הם ממשיכים לחטוא, והם הכינו לעצמם פסל מכסף לפי הבנתם, עבודת יד של בעלי מלאכה. כולם אומרים שהם מקריבים בני אדם, ועגל יטבלו אותו.
וְעַתָּ֣ה ׀ יוֹסִ֣פוּ לַחֲטֹ֗א וַיַּעְשׂ֣וּ לָהֶם֩ מַסֵּכָ֨ה מִכַּסְפָּ֤ם כִּתְבוּנָם֙ עֲצַבִּ֔ים מַעֲשֵׂ֥ה חָרָשִׁ֖ים כֻּלֹּ֑ה לָהֶם֙ הֵ֣ם אֹמְרִ֔ים זֹבְחֵ֣י אָדָ֔ם עֲגָלִ֖ים יִשָּׁקֽוּן׃לכן הם יהיו כמו ענן בבוקר וכטל שנעלם, כמו קש שמתעופף מהמכונה וכעשן שיוצא מהארובה.
לָכֵ֗ן יִֽהְיוּ֙ כַּעֲנַן־בֹּ֔קֶר וְכַטַּ֖ל מַשְׁכִּ֣ים הֹלֵ֑ךְ כְּמֹץ֙ יְסֹעֵ֣ר מִגֹּ֔רֶן וּכְעָשָׁ֖ן מֵאֲרֻבָּֽה׃ואני ה׳ אלוהיך מארץ מצרים, ולא תדע אלוהים אחר ממני, ואין מושיע מלבדִי.
וְאָנֹכִ֛י יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וֵאלֹהִ֤ים זֽוּלָתִי֙ לֹ֣א תֵדָ֔ע וּמוֹשִׁ֥יעַ אַ֖יִן בִּלְתִּֽי׃שכחת השם והעונש הבא
הכרתי אותך במדבר, בארץ שאין בה צומח.
אֲנִ֥י יְדַעְתִּ֖יךָ בַּמִּדְבָּ֑ר בְּאֶ֖רֶץ תַּלְאֻבֽוֹת׃כמו מרעה הם אכלו, הם שבעו, ולבם התרומם גבוה, ולכן הם שכחו אותי.
כְּמַרְעִיתָם֙ וַיִּשְׂבָּ֔עוּ שָׂבְע֖וּ וַיָּ֣רָם לִבָּ֑ם עַל־כֵּ֖ן שְׁכֵחֽוּנִי׃ואהיה להם כמו שחל, כמו נמר בדרך אשור.
וָאֱהִ֥י לָהֶ֖ם כְּמוֹ־שָׁ֑חַל כְּנָמֵ֖ר עַל־דֶּ֥רֶךְ אָשֽׁוּר׃אפגוש אותם כמו דב שכל, ואפרע את לבם הסגור, ואאכל אותם שם כמו אריה, חיית השדה תפרק אותם.
אֶפְגְּשֵׁם֙ כְּדֹ֣ב שַׁכּ֔וּל וְאֶקְרַ֖ע סְג֣וֹר לִבָּ֑ם וְאֹכְלֵ֥ם שָׁם֙ כְּלָבִ֔יא חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶ֖ה תְּבַקְּעֵֽם׃השלכות הברית השגויה של ישראל
ישראל, השחת שלך בא בגלל העזרה שאתה מחפש אצלי.
שִֽׁחֶתְךָ֥ יִשְׂרָאֵ֖ל כִּֽי־בִ֥י בְעֶזְרֶֽךָ׃אולי המלך שלך יציל אותך בכל עריך, וגם השופטים שלך, אלה שביקשת לי: תן לי מלך ושליטים.
אֱהִ֤י מַלְכְּךָ֙ אֵפ֔וֹא וְיוֹשִֽׁיעֲךָ֖ בְּכָל־עָרֶ֑יךָ וְשֹׁ֣פְטֶ֔יךָ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֔רְתָּ תְּנָה־לִּ֖י מֶ֥לֶךְ וְשָׂרִֽים׃אני אתן לך מלך בכעס שלי, ואקח ממך בזעם שלי.
אֶֽתֶּן־לְךָ֥ מֶ֙לֶךְ֙ בְּאַפִּ֔י וְאֶקַּ֖ח בְּעֶבְרָתִֽי׃ (ס)העוון של אפרים קשור, והחטא שלו מוסתר.
צָרוּר֙ עֲוֺ֣ן אֶפְרָ֔יִם צְפוּנָ֖ה חַטָּאתֽוֹ׃חוסר החכמה של ישראל וגזר הדין
הוא יחווה את כאבי הלידה, כי הוא בן שאינו חכם, וכשהזמן יגיע הוא לא יצליח לעמוד בקושי של הילדים.
חֶבְלֵ֥י יֽוֹלֵדָ֖ה יָבֹ֣אוּ ל֑וֹ הוּא־בֵן֙ לֹ֣א חָכָ֔ם כִּֽי־עֵ֥ת לֹֽא־יַעֲמֹ֖ד בְּמִשְׁבַּ֥ר בָּנִֽים׃ממשידת שאל אגאל אותך, וממוות אבטל אותך. מוות יהיה דבריך, ומוות יהיה אסונך, ושאל יתחבא מעיניי.
מִיַּ֤ד שְׁאוֹל֙ אֶפְדֵּ֔ם מִמָּ֖וֶת אֶגְאָלֵ֑ם אֱהִ֨י דְבָרֶיךָ֜ מָ֗וֶת אֱהִ֤י קָֽטָבְךָ֙ שְׁא֔וֹל נֹ֖חַם יִסָּתֵ֥ר מֵעֵינָֽי׃כי הוא בן אחים שמשים, הוא יבוא מצפון. רוח ה' עולה מהמדבר, ומקורו יתייבש ומעיינו יחרב. הוא יחריב כל אוצר יקר.
כִּ֣י ה֔וּא בֵּ֥ן אַחִ֖ים יַפְרִ֑יא יָב֣וֹא קָדִים֩ ר֨וּחַ יְהוָ֜ה מִמִּדְבָּ֣ר עֹלֶ֗ה וְיֵב֤וֹשׁ מְקוֹרוֹ֙ וְיֶחֱרַ֣ב מַעְיָנ֔וֹ ה֣וּא יִשְׁסֶ֔ה אוֹצַ֖ר כָּל־כְּלִ֥י חֶמְדָּֽה׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
חטא אפרים והבטחת הגאולה
כְּדַבֵּ֤ר אֶפְרַ֙יִם֙ רְתֵ֔ת נָשָׂ֥א ה֖וּא בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיֶּאְשַׁ֥ם בַּבַּ֖עַל וַיָּמֹֽת׃
וְעַתָּ֣ה ׀ יוֹסִ֣פוּ לַחֲטֹ֗א וַיַּעְשׂ֣וּ לָהֶם֩ מַסֵּכָ֨ה מִכַּסְפָּ֤ם כִּתְבוּנָם֙ עֲצַבִּ֔ים מַעֲשֵׂ֥ה חָרָשִׁ֖ים כֻּלֹּ֑ה לָהֶם֙ הֵ֣ם אֹמְרִ֔ים זֹבְחֵ֣י אָדָ֔ם עֲגָלִ֖ים יִשָּׁקֽוּן׃
לָכֵ֗ן יִֽהְיוּ֙ כַּעֲנַן־בֹּ֔קֶר וְכַטַּ֖ל מַשְׁכִּ֣ים הֹלֵ֑ךְ כְּמֹץ֙ יְסֹעֵ֣ר מִגֹּ֔רֶן וּכְעָשָׁ֖ן מֵאֲרֻבָּֽה׃
וְאָנֹכִ֛י יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וֵאלֹהִ֤ים זֽוּלָתִי֙ לֹ֣א תֵדָ֔ע וּמוֹשִׁ֥יעַ אַ֖יִן בִּלְתִּֽי׃
שכחת השם והעונש הבא
אֲנִ֥י יְדַעְתִּ֖יךָ בַּמִּדְבָּ֑ר בְּאֶ֖רֶץ תַּלְאֻבֽוֹת׃
כְּמַרְעִיתָם֙ וַיִּשְׂבָּ֔עוּ שָׂבְע֖וּ וַיָּ֣רָם לִבָּ֑ם עַל־כֵּ֖ן שְׁכֵחֽוּנִי׃
וָאֱהִ֥י לָהֶ֖ם כְּמוֹ־שָׁ֑חַל כְּנָמֵ֖ר עַל־דֶּ֥רֶךְ אָשֽׁוּר׃
אֶפְגְּשֵׁם֙ כְּדֹ֣ב שַׁכּ֔וּל וְאֶקְרַ֖ע סְג֣וֹר לִבָּ֑ם וְאֹכְלֵ֥ם שָׁם֙ כְּלָבִ֔יא חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶ֖ה תְּבַקְּעֵֽם׃
השלכות הברית השגויה של ישראל
שִֽׁחֶתְךָ֥ יִשְׂרָאֵ֖ל כִּֽי־בִ֥י בְעֶזְרֶֽךָ׃
אֱהִ֤י מַלְכְּךָ֙ אֵפ֔וֹא וְיוֹשִֽׁיעֲךָ֖ בְּכָל־עָרֶ֑יךָ וְשֹׁ֣פְטֶ֔יךָ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֔רְתָּ תְּנָה־לִּ֖י מֶ֥לֶךְ וְשָׂרִֽים׃
אֶֽתֶּן־לְךָ֥ מֶ֙לֶךְ֙ בְּאַפִּ֔י וְאֶקַּ֖ח בְּעֶבְרָתִֽי׃ (ס)
צָרוּר֙ עֲוֺ֣ן אֶפְרָ֔יִם צְפוּנָ֖ה חַטָּאתֽוֹ׃
חוסר החכמה של ישראל וגזר הדין
חֶבְלֵ֥י יֽוֹלֵדָ֖ה יָבֹ֣אוּ ל֑וֹ הוּא־בֵן֙ לֹ֣א חָכָ֔ם כִּֽי־עֵ֥ת לֹֽא־יַעֲמֹ֖ד בְּמִשְׁבַּ֥ר בָּנִֽים׃
מִיַּ֤ד שְׁאוֹל֙ אֶפְדֵּ֔ם מִמָּ֖וֶת אֶגְאָלֵ֑ם אֱהִ֨י דְבָרֶיךָ֜ מָ֗וֶת אֱהִ֤י קָֽטָבְךָ֙ שְׁא֔וֹל נֹ֖חַם יִסָּתֵ֥ר מֵעֵינָֽי׃
כִּ֣י ה֔וּא בֵּ֥ן אַחִ֖ים יַפְרִ֑יא יָב֣וֹא קָדִים֩ ר֨וּחַ יְהוָ֜ה מִמִּדְבָּ֣ר עֹלֶ֗ה וְיֵב֤וֹשׁ מְקוֹרוֹ֙ וְיֶחֱרַ֣ב מַעְיָנ֔וֹ ה֣וּא יִשְׁסֶ֔ה אוֹצַ֖ר כָּל־כְּלִ֥י חֶמְדָּֽה׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את המצב הרוחני של אפרים ואת ההשלכות של עזיבת ה’.
חטא אפרים והבטחת הגאולה
הפסוקים מתארים את שקיעת כוחו של אפרים בשל עבודת הכשמים והעבודה הזרה. העם מייצר פסלים מכסף ומקריב בני אדם, ולכן גורלו יהיה חוסר יציבות כמו ענן ועשן. בתוך כך, ה׳ מבהיר שהוא האלוהים היחיד שהוציא את ישראל ממצרים, ואין אלוהים אחר שיכול להושיע אותם.
שכחת השם והעונש הבא
הנביא חוזה את תוצאות זלזול עם ישראל בבורא. לאחר שזכו לשפע במדבר, הם שכחו את השם בגלל שובע וגאווה. לכן, השם יפעל נגדם כחיית פרא, כמו נמר, דב ואריה, שיפרקו את לבם הסגור ויבואו כעונש על בגידתם.
השלכות הברית השגויה של ישראל
הנבואה מזהירה את ישראל שהסתמכות על כוחות אנושיים ועל מנהיגים פוליטיים תוביל לחורבנם. ה' ישיב להם בנקמה על בריתם עם עמים אחרים. פסוקים אלו מתארים כיצד העוון של אפרים נסתר אך קשור, מה שמרמז על עונש בלתי נמנע.
חוסר החכמה של ישראל וגזר הדין
הפסוקים מתארים את מצבו של עם ישראל, שנחשב כבן שאינו חכם ואינו עומד בקושי. הנביא מביא דיבור על גאולה מן השאול, אך מזהיר מפני חורבן המקורות והאוצרות על ידי רוח הבאה ממדבר.
הנבואה מסיימת בתיאור גזר הדין הבלתי נמנע על ישראל.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַמַּלְכוּת הַמְּתֻקָּה וְהַחֶרְבָּן הַמְּחַכֶּהֶת
״אָמַר רַבִּי יוּדָן, כָּל אוֹתָן שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבָּנָה שְׁלֹמֹה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, לֹא שָׁתָה בָּהֶן יַיִן, כֵּיוָן שֶׁבְּנָאוֹ וְנָשָׂא בִּתְיָה בַּת פַּרְעֹה, אוֹתוֹ הַלַּיְלָה שָׁתָה יַיִן,״
מַלְאָךְ הַשֵּׁם מַתְחִיל בְּלַחֲצָה עַל אֶפְרַיִם, שֶׁהַמַּלְכוּת שֶׁלּוֹ הָיְתָה רְתֵת וְעָמוּקָה. הַמַּעֲשֶׂה בַּמַּקְרֵן מְסֻבֵּךְ מְאוֹד. רַבִּי יוּדָן מְסַבֵּל בַּדְּרָשָׁה שֶׁלּוֹ שֶׁיָּרָבְעָם בֶּן נְבָט נִכְנַס וְהוֹכִיחַ אֶת שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ. הַמַּלֶּכֶת שֶׁל שְׁלֹמֹה הָיְתָה מְתֻקָּה וְעָמוּקָה כְּמוֹ הַדִּבְשׁ, אֲבָל יָרָבְעָם הִתְעוֹרֵר וְהִתְחִיל לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ הֶבְדֵלִים. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲנֶה לְיָרָבְעָם שֶׁהוּא לֹא יוּכַל לַעֲמֹד בְּמַשְׁמָאוּת הַמַּלְכוּת כְּשֶׁהוּא מַסִּיקַת הַמֶּלֶךְ. כְּשֶׁהַמַּלְכוּת הָפְכָה לְמַלְכוּת פְּרָטִים, הַמַּלְאָךְ מְתָאֵר אֶת הַחֶרְבָּן הַמְּחַכֶּהֶת לְעַד לְמִשְׁמַע אֶפְרַיִם שֶׁמַּמְשִׁיךְ לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה. הַדְּרָשָׁה בְּוַיִקְרָא רַבָּה מְנַתַּחַת אֶת הַמִּלָּה "רְתֵת" כְּכְלִי לְהַבְנַת הַמַּעֲמָד הַמְּלָכִי שֶׁל שְׁלֹמֹה וְהַמְּעַבֵּר אֶת הַמַּעֲמָד לְיָרָבְעָם. הַמְּבִיאִים אֶת הַדְּרָשָׁה מְקַשְׁרִים בֵּין הַמִּלִּים בְּתוֹךְ הַנָּבִיא לְבֵין הַמַּעֲשִׂים הַהִיסְטוֹרִיִּים שֶׁל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל.
ויקרא רבה י״ב:ה׳ ↗כוחם של שבטי ישראל
״ויקח אליהו שתים עשרה אבנים כמספר שבטי בני יעקב אשר היה דבר ה' אליו לאמר ישראל יהיה שמך (מ"א י"ח ל"א). ילמדנו רבינו ראש חודש״
בפסיקתא רבתי מוסבר שהשכינה והעולם כולו נבראו בזכות שנות עשר השבטים. רבנו ראש חודש מלמד שגם כשאין תפילת מוסף, כמו בחנוכה, צריך להזכיר את הנסים של השבטים. המספר שתים עשר מופיע בכל המעלה והמטה, החל מחודשי השנה ומזלות השמיים ועד לשעות היום והלילה. הפרשה משתמשת בדמותו של אליהו הנביא, שלקח שתים עשרה אבנים לבניית מזבח, כדי להראות את הקשר העמוק בין השבטים לבין הגאולה. המפרשים מציינים כי כשם שמשה גאל את ישראל ממצרים, כך אליהו יגאל אותם בעתיד לבוא. שני הנביאים, משה ואליהו, שווים במעלתם כ"אנשי אלוהים", וכל מעשי הבריאה נשענים על כוחם של שבטי יעקב.
פסיקתא רבתי ד׳:א׳ ↗בעקבות המפרשים
ההתנכרות לאלוהים והזיכרון השכוח
״ואנכי ה' אלהיך. ולא היה לך למרוד בי:״
בפרשת הושע, הנביא מתאר את הקשר המקולקל בין עם ישראל לבין הַשֵּׁם. הוא מציין איך שהעם התחיל לעבוד אלילים, ואיך שהמרידות הללו גרמו לכאב. הנביא מזהיר מפני ההשלכות של התרחקות מהבורא, ומתאר מצב שבו הזיכרון של ההצלה וההשגחה נעלם. רש"י מפרש את הפסוק השביעי בפרק זה ומסביר שהפסוק מדגיש שאין לאדם שום סיבה לערוך מרד בבורא. לפי רש"י, הַשֵּׁם הוא אלוהינו היחיד, ולכן המרידות הן חסרות הצדקה. הפרשן מדגיש את האחריות של האדם לשמור על נאמנות לבוראו גם כשקשה.
רש״י על הושע 13:4:1 ↗העונש והסכנה של אפרים
״צרור עון אפרים. לא ויתרתי עליו צפון הוא אתי:״
בספר הושע, הנביא מתאר את העוון של אפרים שהפך למקור של צרה ורע. הפסוקים מדברים על המצב שבו העוון מצטבר וגורם לכאב וסבל. הנביא מזהיר שהצפון עומד לבוא ולהתקוף, מה שמעיד על סכנה ממשית וקרובה לממלכה. רש"י מפרש את המילים "לא ויתרתי עליו" ומסביר שהעונש הוא בלתי נמנע. לפי פירושו, הנביא מבהיר שהצפון יגיע ויתקוף את אפרים. הגישה כאן מתמקדת במימוש ההכרח של העונש כתוצאה מהחטאים שהצטברו.
רש״י על הושע 13:12:1 ↗הזכרת ההצלה הישנה מול הברית החדשה
״ואנכי - הטעם איך שבת לנשוק לעגל שלא יושיע ולא ישביע והנחת אלהיך מימים קדמונים שהושיעך וידע כל צרכיך, כדרך יודע צדיק.״
בפרק זה של ספר הושע, הנביא מתאר את המצב הקשה של ישראל. הוא מזכיר שהַשֵּׁם היה המציל של העם כבר מימי קדם. עם זאת, העם שכח את ההצלה הזאת ופנה לעבודת עבודה זרה, כמו העגל, שלא יכול להושיע או להשביע אף אחד. אבן עזרא מסביר בפירושו על פסוק ד', שעל העם להזכיר את אלוהיהם כפי שהצילו אותם בעבר. הוא מציין שהבורא מכיר את כל הצרכים של האדם, בדיוק כפי שצדיק יודע מה חסר לצדיק אחר. הפרשן מדגיש את הידע המוחלט של אלוהים בצרכי בני האדם.
אבן עזרא על הושע 13:4:1 ↗המלכות שמתנה ומתבטלת
״אתן לך מלך - כשאול שאמר הנביא: כי אותי מאסו ממלוך עליהם, עתה אקחנו בעברתי:״
בפרק זה של ספר הושע, הנביא מתאר את המצב הקשה של ישראל. העם שבחר לעבוד אלילים וזנח את הַשֵּׁמוֹ, יתמודד עם משבר של מלכות ושלטון. הנביא מראה שהמלכות שניתנה לעם תהיה מקור לצרות וסבל, ושהיא תבוטל בעת משבר. אבן עזרא מפרש את הפסוק העוסק במתן המלכות כהתייחסות לתקופת שאול המלך. הוא מסביר שהנביא מתאר מצב שבו המלכות, שאולי נדחתה בעבר, תתחדש אך תביא עמה קשיים. הפירוש מתמקד בשינוי במעמד המנהיגות ובחזרה למצב של שלטון שנוצר בעבר.
אבן עזרא על הושע 13:11:1 ↗