ישראל הוא גפן פוריה, והיא מניבה הרבה פירות. ככל שהיא מניבה יותר פירות, היא בונה יותר מזבחות, וככל שהאדמה טובה יותר, היא מציבה יותר אבני נצח.
גֶּ֤פֶן בּוֹקֵק֙ יִשְׂרָאֵ֔ל פְּרִ֖י יְשַׁוֶּה־לּ֑וֹ כְּרֹ֣ב לְפִרְי֗וֹ הִרְבָּה֙ לַֽמִּזְבְּח֔וֹת כְּט֣וֹב לְאַרְצ֔וֹ הֵיטִ֖יבוּ מַצֵּבֽוֹת׃הושע · פרק י׳
הפריון והחטא של ישראל
הנביא חוזה את חורבן שומרון כתוצאה מעבודה זרה, חוסר צדק ומרד בבורא, וקורא לחיפוש אחר הצדק והקשר עם הַשֵּׁם.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
הושע י׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הפריון והחטא של ישראל
הלב שלהם חלק ושטוח עכשיו, ולכן הם יחטאו. הוא ישמיד את המזבחות שלהם וישחט את אבני הנצח שלהם.
חָלַ֥ק לִבָּ֖ם עַתָּ֣ה יֶאְשָׁ֑מוּ ה֚וּא יַעֲרֹ֣ף מִזְבְּחוֹתָ֔ם יְשֹׁדֵ֖ד מַצֵּבוֹתָֽם׃כי עכשיו הם יגידו: אין לנו מלך, כי לא פחדנו את ה'. ומה המלך יוכל לעשות עבורנו?
כִּ֤י עַתָּה֙ יֹֽאמְר֔וּ אֵ֥ין מֶ֖לֶךְ לָ֑נוּ כִּ֣י לֹ֤א יָרֵ֙אנוּ֙ אֶת־יְהֹוָ֔ה וְהַמֶּ֖לֶךְ מַה־יַּֽעֲשֶׂה־לָּֽנוּ׃הם אמרו דברים רעים וחסרי תועלת. הם כורתים בריתות, וצומחים כמו עשב שדה, ומשפטם הוא כמו צמחים שגדלים על התל.
דִּבְּר֣וּ דְבָרִ֔ים אָל֥וֹת שָׁ֖וְא כָּרֹ֣ת בְּרִ֑ית וּפָרַ֤ח כָּרֹאשׁ֙ מִשְׁפָּ֔ט עַ֖ל תַּלְמֵ֥י שָׂדָֽי׃חורבן שומרון וגלי הממלכה
העגלים של בית אוון יחיו בשומרון, כי העם שלו מתאבל עליו והמרים שלו ישמחו בכבודו, בגלל שהוא גלה ממנו.
לְעֶגְלוֹת֙ בֵּ֣ית אָ֔וֶן יָג֖וּרוּ שְׁכַ֣ן שֹֽׁמְר֑וֹן כִּי־אָבַ֨ל עָלָ֜יו עַמּ֗וֹ וּכְמָרָיו֙ עָלָ֣יו יָגִ֔ילוּ עַל־כְּבוֹד֖וֹ כִּֽי־גָלָ֥ה מִמֶּֽנּוּ׃גם אותו ייקחו לשליח למלך אשור, כי המלך יתווכח. אפרים ייקח אותו, וישראל יתבייש בעצת שלו.
גַּם־אוֹתוֹ֙ לְאַשּׁ֣וּר יוּבָ֔ל מִנְחָ֖ה לְמֶ֣לֶךְ יָרֵ֑ב בָּשְׁנָה֙ אֶפְרַ֣יִם יִקָּ֔ח וְיֵב֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל מֵעֲצָתֽוֹ׃שומרון, מלכתה, תהיה כמו קצף על פני המים.
נִדְמֶ֥ה שֹׁמְר֖וֹן מַלְכָּ֑הּ כְּקֶ֖צֶף עַל־פְּנֵי־מָֽיִם׃גבעות העוון יחרבו, כי חטאת ישראל היא קוץ ודרדר שיצמחו על מזבחותיהם, ואנשים יגידו להרים: תכסו אותנו, ולגבעות: נפלו עלינו.
וְנִשְׁמְד֞וּ בָּמ֣וֹת אָ֗וֶן חַטַּאת֙ יִשְׂרָאֵ֔ל ק֣וֹץ וְדַרְדַּ֔ר יַעֲלֶ֖ה עַל־מִזְבְּחוֹתָ֑ם וְאָמְר֤וּ לֶֽהָרִים֙ כַּסּ֔וּנוּ וְלַגְּבָע֖וֹת נִפְל֥וּ עָלֵֽינוּ׃ (ס)חטא ישראל והקריאה לתשובה
מימי הגבעה ישראל חטאת; שם הם עמדו, ולא תמצאו בגבעה מלחמה על בני עלווה.
מִימֵי֙ הַגִּבְעָ֔ה חָטָ֖אתָ יִשְׂרָאֵ֑ל שָׁ֣ם עָמָ֔דוּ לֹֽא־תַשִּׂיגֵ֧ם בַּגִּבְעָ֛ה מִלְחָמָ֖ה עַל־בְּנֵ֥י עַֽלְוָֽה׃באוותם אסור אותם, ועמים ייאספו עליהם בזמן שיילקחו בשבי עונם.
בְּאַוָּתִ֖י וְאֶסֳּרֵ֑ם וְאֻסְּפ֤וּ עֲלֵיהֶם֙ עַמִּ֔ים בְּאָסְרָ֖ם לִשְׁתֵּ֥י עינתם [עוֹנֹתָֽם׃]אפרים הוא עגל מלומד שאוהב לדרוס, ואני עברתי על טוב צווארה; אפרים יחרש, יהודה יחרש, ויעקב ישדד אותו.
וְאֶפְרַ֜יִם עֶגְלָ֤ה מְלֻמָּדָה֙ אֹהַ֣בְתִּי לָד֔וּשׁ וַאֲנִ֣י עָבַ֔רְתִּי עַל־ט֖וּב צַוָּארָ֑הּ אַרְכִּ֤יב אֶפְרַ֙יִם֙ יַחֲר֣וֹשׁ יְהוּדָ֔ה יְשַׂדֶּד־ל֖וֹ יַעֲקֹֽב׃זרעו לכם לצדקה, קצרו לפי חסד, שחרו לכם ניר, וזה הזמן לחפש את ה' עד שיבוא וירד עליכם גשם של צדק.
זִרְע֨וּ לָכֶ֤ם לִצְדָקָה֙ קִצְר֣וּ לְפִי־חֶ֔סֶד נִ֥ירוּ לָכֶ֖ם נִ֑יר וְעֵת֙ לִדְר֣וֹשׁ אֶת־יְהוָ֔ה עַד־יָב֕וֹא וְיֹרֶ֥ה צֶ֖דֶק לָכֶֽם׃חורבן ישראל בגלל עוול
חרשתם רשע ועוול, קצרתם ואכלתם פרי שקר, כי בטח בדרכך בכמות גיבוריך.
חֲרַשְׁתֶּם־רֶ֛שַׁע עַוְלָ֥תָה קְצַרְתֶּ֖ם אֲכַלְתֶּ֣ם פְּרִי־כָ֑חַשׁ כִּֽי־בָטַ֥חְתָּ בְדַרְכְּךָ֖ בְּרֹ֥ב גִּבּוֹרֶֽיךָ׃ורעש קם בעמך, וכל המבצרים שלך יחרבו כמו שד של שלמן בבית ארבל ביום מלחמה, אמא שמתה על בניה.
וְקָ֣אם שָׁאוֹן֮ בְּעַמֶּךָ֒ וְכָל־מִבְצָרֶ֣יךָ יוּשַּׁ֔ד כְּשֹׁ֧ד שַֽׁלְמַ֛ן בֵּ֥ית אַֽרְבֵ֖אל בְּי֣וֹם מִלְחָמָ֑ה אֵ֥ם עַל־בָּנִ֖ים רֻטָּֽשָׁה׃ככה עשה לכם בית אלוהים בגלל רעת רעיתכם, בבוקר יהיה דומם, יהיה דומם מלך ישראל.
כָּ֗כָה עָשָׂ֤ה לָכֶם֙ בֵּֽית־אֵ֔ל מִפְּנֵ֖י רָעַ֣ת רָֽעַתְכֶ֑ם בַּשַּׁ֕חַר נִדְמֹ֥ה נִדְמָ֖ה מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הפריון והחטא של ישראל
גֶּ֤פֶן בּוֹקֵק֙ יִשְׂרָאֵ֔ל פְּרִ֖י יְשַׁוֶּה־לּ֑וֹ כְּרֹ֣ב לְפִרְי֗וֹ הִרְבָּה֙ לַֽמִּזְבְּח֔וֹת כְּט֣וֹב לְאַרְצ֔וֹ הֵיטִ֖יבוּ מַצֵּבֽוֹת׃
חָלַ֥ק לִבָּ֖ם עַתָּ֣ה יֶאְשָׁ֑מוּ ה֚וּא יַעֲרֹ֣ף מִזְבְּחוֹתָ֔ם יְשֹׁדֵ֖ד מַצֵּבוֹתָֽם׃
כִּ֤י עַתָּה֙ יֹֽאמְר֔וּ אֵ֥ין מֶ֖לֶךְ לָ֑נוּ כִּ֣י לֹ֤א יָרֵ֙אנוּ֙ אֶת־יְהֹוָ֔ה וְהַמֶּ֖לֶךְ מַה־יַּֽעֲשֶׂה־לָּֽנוּ׃
דִּבְּר֣וּ דְבָרִ֔ים אָל֥וֹת שָׁ֖וְא כָּרֹ֣ת בְּרִ֑ית וּפָרַ֤ח כָּרֹאשׁ֙ מִשְׁפָּ֔ט עַ֖ל תַּלְמֵ֥י שָׂדָֽי׃
חורבן שומרון וגלי הממלכה
לְעֶגְלוֹת֙ בֵּ֣ית אָ֔וֶן יָג֖וּרוּ שְׁכַ֣ן שֹֽׁמְר֑וֹן כִּי־אָבַ֨ל עָלָ֜יו עַמּ֗וֹ וּכְמָרָיו֙ עָלָ֣יו יָגִ֔ילוּ עַל־כְּבוֹד֖וֹ כִּֽי־גָלָ֥ה מִמֶּֽנּוּ׃
גַּם־אוֹתוֹ֙ לְאַשּׁ֣וּר יוּבָ֔ל מִנְחָ֖ה לְמֶ֣לֶךְ יָרֵ֑ב בָּשְׁנָה֙ אֶפְרַ֣יִם יִקָּ֔ח וְיֵב֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל מֵעֲצָתֽוֹ׃
נִדְמֶ֥ה שֹׁמְר֖וֹן מַלְכָּ֑הּ כְּקֶ֖צֶף עַל־פְּנֵי־מָֽיִם׃
וְנִשְׁמְד֞וּ בָּמ֣וֹת אָ֗וֶן חַטַּאת֙ יִשְׂרָאֵ֔ל ק֣וֹץ וְדַרְדַּ֔ר יַעֲלֶ֖ה עַל־מִזְבְּחוֹתָ֑ם וְאָמְר֤וּ לֶֽהָרִים֙ כַּסּ֔וּנוּ וְלַגְּבָע֖וֹת נִפְל֥וּ עָלֵֽינוּ׃ (ס)
חטא ישראל והקריאה לתשובה
מִימֵי֙ הַגִּבְעָ֔ה חָטָ֖אתָ יִשְׂרָאֵ֑ל שָׁ֣ם עָמָ֔דוּ לֹֽא־תַשִּׂיגֵ֧ם בַּגִּבְעָ֛ה מִלְחָמָ֖ה עַל־בְּנֵ֥י עַֽלְוָֽה׃
בְּאַוָּתִ֖י וְאֶסֳּרֵ֑ם וְאֻסְּפ֤וּ עֲלֵיהֶם֙ עַמִּ֔ים בְּאָסְרָ֖ם לִשְׁתֵּ֥י עינתם [עוֹנֹתָֽם׃]
וְאֶפְרַ֜יִם עֶגְלָ֤ה מְלֻמָּדָה֙ אֹהַ֣בְתִּי לָד֔וּשׁ וַאֲנִ֣י עָבַ֔רְתִּי עַל־ט֖וּב צַוָּארָ֑הּ אַרְכִּ֤יב אֶפְרַ֙יִם֙ יַחֲר֣וֹשׁ יְהוּדָ֔ה יְשַׂדֶּד־ל֖וֹ יַעֲקֹֽב׃
זִרְע֨וּ לָכֶ֤ם לִצְדָקָה֙ קִצְר֣וּ לְפִי־חֶ֔סֶד נִ֥ירוּ לָכֶ֖ם נִ֑יר וְעֵת֙ לִדְר֣וֹשׁ אֶת־יְהוָ֔ה עַד־יָב֕וֹא וְיֹרֶ֥ה צֶ֖דֶק לָכֶֽם׃
חורבן ישראל בגלל עוול
חֲרַשְׁתֶּם־רֶ֛שַׁע עַוְלָ֥תָה קְצַרְתֶּ֖ם אֲכַלְתֶּ֣ם פְּרִי־כָ֑חַשׁ כִּֽי־בָטַ֥חְתָּ בְדַרְכְּךָ֖ בְּרֹ֥ב גִּבּוֹרֶֽיךָ׃
וְקָ֣אם שָׁאוֹן֮ בְּעַמֶּךָ֒ וְכָל־מִבְצָרֶ֣יךָ יוּשַּׁ֔ד כְּשֹׁ֧ד שַֽׁלְמַ֛ן בֵּ֥ית אַֽרְבֵ֖אל בְּי֣וֹם מִלְחָמָ֑ה אֵ֥ם עַל־בָּנִ֖ים רֻטָּֽשָׁה׃
כָּ֗כָה עָשָׂ֤ה לָכֶם֙ בֵּֽית־אֵ֔ל מִפְּנֵ֖י רָעַ֣ת רָֽעַתְכֶ֑ם בַּשַּׁ֕חַר נִדְמֹ֥ה נִדְמָ֖ה מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפסוקים מתארים את מצבה של ישראל כעץ פורץ פירות שחטא, ואת העונש הצפוי לה בגלל חטאי העוול והעבודה הזרה.
הפריון והחטא של ישראל
הפסוקים מתארים את ישראל כגפן פוריה שהשגותיה והשפע שלה הובילו להרבה מזבחות ועבודת אלילים. כתוצאה מהלב החלק והחטא, המזבחות ייהרסו. עם זאת, העם יתמודד עם משבר מנהיגות וירגיש חסר הגנה, בעוד שהבריתות שהם יוצרים הם שווא וחסרי יציבות כמו עשב שדה.
חורבן שומרון וגלי הממלכה
הנבואה מתארת את גלות אפרים ואת שונות שומרון. העגל של בית אוון יילקח לשלום אשור, וקדושת המזבחות תתחלף בקוצים ודרדרים של חטאה, עד שהעם יבקש מההרים להסתיר את האסון.
חטא ישראל והקריאה לתשובה
הנבואה מתארת את חטא ישראל שמתחיל מימי הגבעה, ומזהירה מפני שבוי וגלות כעונש על אנוסתם. אפרים מתואר כעגל שאינו מבין, ויהודה תעבור סבל. בסוף, הנביא קורא לעם לנהוג בצדקה וחסד ולחפש את ה' כדי שישלח ברכה וצדק.
חורבן ישראל בגלל עוול
הפסוקים מתארים את תוצאות הרשע והביטחון בכוח עצמי של ישראל. החרישה של העוול הובילה לפירות שקר, מה שיגרום להרס המבצרים ביום מלחמה, בדומה לאסון בבית ארבל. בית אלוהים יבצע את העונש הזה בגלל הרע שבחרו העם, עד שמלך ישראל יהיה דומם בבוקר.
הפרק מסתיים בתיאור חורבן שומרון בעקבות עוולות ישראל.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַפְּתִיחָה הַנִּסְטֶרֶת שֶׁל הַפֶּרֶשׁ
״אמר אויב זה הוא תחלת הפרשה אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה: כיוצא בו אתה אומר (ויקרא ט' א') ויהי ביום השמיני קרא משה זה הוא״
הַפֶּרָשָׁה מַתְחִילָה בְּדְאָרָה עַל יִשְׂרָעֵל כְּגֶפֶן שֶׁמּוֹצֵאת הַרְבֵּה פְּרִי, אֲבָל הַפְּרִי שֶׁלָּהּ הָיָה רַב מִדַּי. הַנָּבִיא הוֹשֵׁעַ מְתָאֵן אֶת יִשְׂרָאַל כְּאִילוּ הָיְתָה עֵץ מַשְׁקֶה שֶׁהוֹצֵאת דְּבָרִים רָעִים. הַמְּסֹרֶת בַּמִּכְלִיתָה דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָי מְסַבֶּלֶת אֶת הַפְּתִיחָה הַזֹּאת כְּחֵלֶת הַסֵּפֶר, וְהִיא מַסְבִּירָה שֶׁבַּתּוֹרָה אֵין מֻקְדָּם וּמְאַחֲר. הַמַּפרֵשׁ מְקַשֵּׁר אֶת הַפְּתִיחָה לְמַעֲשֵׂי מִצְרַיִם, וּמְסַבֵּל אֶת הַכַּוָּנָה הַנִּסְתֶּרֶת שֶׁל פַּרְעֹה, שֶׁרָצָה לִכְבּוֹשׁ אֶת יִשְׂרָאַל כְּדֵי לְקַבֵּל עוֹשֶׁר וְלֹא כְּדֵי לִשְׁמֹר עַל הַצֶּדֶק.
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי ט״ו:ט׳ ↗שְׁנַת הַמֶּלֶךְ וְזְכוּת אֵבות הָעוֹלָם
״[אסתר ו, א] בלילה ההוא נדדה שנת המלך. א"ר יוחנן נדדה שנת מלכו של עולם, וקרא לאבות העולם, ואמר להם בניכם נתחייבו כלייה, אמרו לפניו״
בַּלַּיְלָה הַהוּא, בִּזְמַן מֶלֶךְ אֲחַשְׁשַׁרְשָׁה, נֶעֶלְמָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ. רַבָּן יוֹחָנָן מְסַבֵּר שֶׁמַּעֲשֶׂה זֶה הָיָה לְמַעַן כָּל הָעוֹלָם. הַקּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קָרָא לָאֲבוֹת הָעוֹלָם וְאָמַר לָהֶם שֶׁבְּנֵיהֶם נִכְלָיוֹ לְכִלּוּי, כִּי לֹא קִדְּשׁוּ אֶת שְׁמוֹ בִּימֵי נְבוּכַדְנֶצַּר. הָאֲבוֹת הִתְעַנוּ וְאָמְרוּ שֶׁהַכֹּל תַּלְְיוּ כְּרָצוֹן שֶׁתִּרְצוּ, כִּי הַכֹּל תָּלְשִׁין עַל זְכוּת יִשְׂרָאֵל וְעַל הַתּוֹרָה. כְּשֶׁרָאָה הַשֵּׁם שֶׁמִּדַּת הַדִּין גָּבְרָה, הָפַךְ מִכִּסֵּא דִּין לְכִסֵּל רַחֲמִים. הַמִּדְרָשׁ מְסַבֵּל שֶׁעֵצֵי הַבְּרֵאשִׁית, כְּמוֹ הַתֵּאין וְהַגֶּפֶן, הִקְרִיבוּ אֶת נַפְשָׁם כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הַכִּלּוּי.
ספרי דאגדתא על מגילת אסתר, מדרש פנים אחרים, נוסח א א׳:י״ב ↗בעקבות המפרשים
השבועות השקר והעונש הצומח
״אלות שוא. השבע לשקר אלות כמו כרות לשון הווה. כרות ברית לעכו"ם של מולך לפיכך יפרח עליהם משפט ייסורין ופורענות כראש שהוא עשב מר הפורח״
בספר הושע, הנביא מתאר את ישראל כעץ פורץ פירות שמשתמש בפרי בטעות. השבועות שהעם נתן הן שבועות שקר, וכל מה שהם vow בטעות יחזור אליהם כעונש. המושג "רות" מתאר מצב שבו הברית נכרתה או נחתכת, כמו ברית עם עובדי עבודה זרה. רש"י מסביר שהעונש יפרוץ מעל העם כמו צמח מר שצומח על תל של אשפה. הוא מציין שהעונש הזה מגיע בגלל העוון של גזל שדות ושינוי גבולות. החזות של צמח מר המשתרע על גרומים מראה כיצד המשפט והייסורים יתפשטו על כל העם.
רש״י על הושע 10:4:1 ↗הלב המפוזר והעבודה המקולקלת
״אוהבתי. יו"ד יתירה כמו (בראשית לא) גנובתי יום:״
בספר הושע, הנביא מתאר את ישראל כעץ פורץ פירות שבלבו נמצא המזבח, אך שורשיו ומרכזו נשפכים לריבוי עבודה זרה. העם משתמש בפרי בתוספת של רבבות, מה שמראה על שפע שאינו מנוצל בצורה נכונה אלא הופך לסיבה לירידה רוחנית. הנביא מזהיר שהחטאים והעבודה הזרה יביאו בסופו של דבר לקציר של עונש. בפרשנות על הפסוקים הללו, רש"י מציין הבדל קטן אך חשוב בכתיבת המילה "אוהבתי". הוא מסביר שיש שם אות י"ד מיותרת, בדומה למקרה בפרשת ויצא. בנוסף, הוא מתייחס למילה "גנובתי יום" ומפרש אותה כהתייחסות לשונית מסוימת. רש"י מתמקד בדיוק הטקסט המקראי ובשינויי הכתיבה המופיעים בתורה.
רש״י על הושע 10:11:2 ↗הקשר בין השפע לבין העבודה המוטעית
״ושדי – כמו: שדה והעד יעלוז שדי.״
בפסוק זה מופיע התיאור של העגל המביא שמחה, אך המילה שדי משמשת כאן ככינוי לשדה או לשפע של צמחייה. אבן עזרא מסביר שהמילה שדי יכולה להתפרש כשדה, בדומה לביטוי שבו השדה משמחת את העגל. הפסוק מדגים כיצד השפע הכלכלי והחקלאי בממלכה לא הוביל לתשובה, אלא דווקא חיזק את הפחד מהאלים המנוכרים. ככל שהשטחים היו פורים יותר, כך גדלה גם כמות הפסלים והעבודה הזרה.
אבן עזרא על הושע 10:4:3 ↗הלב הבוגד והעבודות הריקות
״ואפרים - אני למדתיו מתחילה לסבול עול מצותי.״
בספר הושע, הנביא מתאר את מצבו של ישראל, שנמשל לעץ פורה אך רעב ברוחו. ככל שגדלה הפריון והעושר, כך גדלה גם הבגידה והעבודה הזרה. העוצמה הצבאית והכלכלית של הממלכה אינה מביאה ברכה, אלא רק הגברת העושר שמשמש לצרכי חטא. הברית נפרצת דרך שבועות שקריים ועבודה זרה שאינה מביאה דבר. הפרשן אבן עזרא מסביר את הפסוק המתאר את הנהגת משה, לפיו אפרים התחיל לסבול את עול המצוות כבר מההתחלה. המפרש רואה בכך שהיכולת לשאת את המצוות היא גם משעב, אך זהו עול של קדושה. הספר מדגיש את הסתירה בין השפע החומרי לבין הריקנות הרוחנית והחורבן המבקש לבוא.
אבן עזרא על הושע 10:11:1 ↗