דברי הַשֵּׁם שהיו להושע בן בער, בימי עזיה, יותם, אחז ויחזקיה מלכי יהודה, ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל.
דְּבַר־יְהוָ֣ה ׀ אֲשֶׁ֣ר הָיָ֗ה אֶל־הוֹשֵׁ֙עַ֙ בֶּן־בְּאֵרִ֔י בִּימֵ֨י עֻזִּיָּ֥ה יוֹתָ֛ם אָחָ֥ז יְחִזְקִיָּ֖ה מַלְכֵ֣י יְהוּדָ֑ה וּבִימֵ֛י יָרָבְעָ֥ם בֶּן־יוֹאָ֖שׁ מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל׃הושע · פרק א׳
הקריאה להושע ומשפחת הנביא
הנביא הושע נקרא על ידי הַשֵּׁם, והוא נדרש לשלוח את גמלה וליצור משפחה שתשקף את גזר הדין על ישראל.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
הושע א׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הקריאה להושע ומשפחת הנביא
בתחילת דברי הַשֵּׁם להושע, אמר הַשֵּׁם להושע: לך, קח לך אשת זנות וילדי זנות, כי הארץ תזנה אחרי הַשֵּׁם.
תְּחִלַּ֥ת דִּבֶּר־יְהוָ֖ה בְּהוֹשֵׁ֑עַ (פ) וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־הוֹשֵׁ֗עַ לֵ֣ךְ קַח־לְךָ֞ אֵ֤שֶׁת זְנוּנִים֙ וְיַלְדֵ֣י זְנוּנִ֔ים כִּֽי־זָנֹ֤ה תִזְנֶה֙ הָאָ֔רֶץ מֵֽאַחֲרֵ֖י יְהוָֽה׃והוא הלך ולקח את גומר בת דבלאים, והיא הילה וילדה לו בן.
וַיֵּ֙לֶךְ֙ וַיִּקַּ֔ח אֶת־גֹּ֖מֶר בַּת־דִּבְלָ֑יִם וַתַּ֥הַר וַתֵּֽלֶד־ל֖וֹ בֵּֽן׃ואמר הַשֵּׁם אליו: קרא את שמו יזרעאל, כי עוד מעט אבקר את דם יזרעאל על בית יהו, ואשבית את ממלכת בית ישראל.
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֵלָ֔יו קְרָ֥א שְׁמ֖וֹ יִזְרְעֶ֑אל כִּי־ע֣וֹד מְעַ֗ט וּפָ֨קַדְתִּ֜י אֶת־דְּמֵ֤י יִזְרְעֶאל֙ עַל־בֵּ֣ית יֵה֔וּא וְהִ֨שְׁבַּתִּ֔י מַמְלְכ֖וּת בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃שְׁלִיחוּת הַשֵּׁם וְשֵׁנוּי הַגְּזֵרָה
וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, וְשָׁבַרְתִּי אֶת קֶשֶׁת יִשְׂרָאֵל בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל.
וְהָיָ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וְשָֽׁבַרְתִּי֙ אֶת־קֶ֣שֶׁת יִשְׂרָאֵ֔ל בְּעֵ֖מֶק יִזְרְעֶֽאל׃וְהִיא הֵרְעָה עוֹד וְיָלְדָה בַּת, וְהוּא אָמַר לָהּ: קְרְאִי לָהּ לֹא רֻחָמָה, כִּי לֹא אָרַחֵם עוֹד אֶת בֵּית יִשְׁרָאֵל, כִּי אֶשָּׂא אֶת דַּרְכָּם.
וַתַּ֤הַר עוֹד֙ וַתֵּ֣לֶד בַּ֔ת וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ קְרָ֥א שְׁמָ֖הּ לֹ֣א רֻחָ֑מָה כִּי֩ לֹ֨א אוֹסִ֜יף ע֗וֹד אֲרַחֵם֙ אֶת־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל כִּֽי־נָשֹׂ֥א אֶשָּׂ֖א לָהֶֽם׃אֶת בֵּית יְהוּדָה אָרַחֵם, וְהוֹשַׁעְתִּים בַּהשֵּׁם אֱלֹהֵיהֶם, אֲבָל לֹא אוֹשִׁיעָם בְּקֶשֶׁת, בְּחֶרֶב, בְּמִלְחָמָה, בְּסוּסִים וּבְפָרָשִׁים.
וְאֶת־בֵּ֤ית יְהוּדָה֙ אֲרַחֵ֔ם וְהֽוֹשַׁעְתִּ֖ים בַּיהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיהֶ֑ם וְלֹ֣א אֽוֹשִׁיעֵ֗ם בְּקֶ֤שֶׁת וּבְחֶ֙רֶב֙ וּבְמִלְחָמָ֔ה בְּסוּסִ֖ים וּבְפָרָשִֽׁים׃וְלֹא רֻחָמָה גִּדְּלָה, וְהִיא הֵרְעָה עוֹד וְיָלְדָה בֵּן.
וַתִּגְמֹ֖ל אֶת־לֹ֣א רֻחָ֑מָה וַתַּ֖הַר וַתֵּ֥לֶד בֵּֽן׃הַקֶּשֶׁר הַנִּקְטָע
וְהוּא אָמַר: קְרְאוּ לוֹ בְּשֵׁם "לֹא עַמִּי", כִּי אַתֶּם לֹא עַם שֶׁלִּי, וְאַנוֹכִי לֹא אֶהְיֶה לָכֶם.
וַיֹּ֕אמֶר קְרָ֥א שְׁמ֖וֹ לֹ֣א עַמִּ֑י כִּ֤י אַתֶּם֙ לֹ֣א עַמִּ֔י וְאָנֹכִ֖י לֹֽא־אֶהְיֶ֥ה לָכֶֽם׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הקריאה להושע ומשפחת הנביא
דְּבַר־יְהוָ֣ה ׀ אֲשֶׁ֣ר הָיָ֗ה אֶל־הוֹשֵׁ֙עַ֙ בֶּן־בְּאֵרִ֔י בִּימֵ֨י עֻזִּיָּ֥ה יוֹתָ֛ם אָחָ֥ז יְחִזְקִיָּ֖ה מַלְכֵ֣י יְהוּדָ֑ה וּבִימֵ֛י יָרָבְעָ֥ם בֶּן־יוֹאָ֖שׁ מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל׃
תְּחִלַּ֥ת דִּבֶּר־יְהוָ֖ה בְּהוֹשֵׁ֑עַ (פ) וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־הוֹשֵׁ֗עַ לֵ֣ךְ קַח־לְךָ֞ אֵ֤שֶׁת זְנוּנִים֙ וְיַלְדֵ֣י זְנוּנִ֔ים כִּֽי־זָנֹ֤ה תִזְנֶה֙ הָאָ֔רֶץ מֵֽאַחֲרֵ֖י יְהוָֽה׃
וַיֵּ֙לֶךְ֙ וַיִּקַּ֔ח אֶת־גֹּ֖מֶר בַּת־דִּבְלָ֑יִם וַתַּ֥הַר וַתֵּֽלֶד־ל֖וֹ בֵּֽן׃
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֵלָ֔יו קְרָ֥א שְׁמ֖וֹ יִזְרְעֶ֑אל כִּי־ע֣וֹד מְעַ֗ט וּפָ֨קַדְתִּ֜י אֶת־דְּמֵ֤י יִזְרְעֶאל֙ עַל־בֵּ֣ית יֵה֔וּא וְהִ֨שְׁבַּתִּ֔י מַמְלְכ֖וּת בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃
שְׁלִיחוּת הַשֵּׁם וְשֵׁנוּי הַגְּזֵרָה
וְהָיָ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וְשָֽׁבַרְתִּי֙ אֶת־קֶ֣שֶׁת יִשְׂרָאֵ֔ל בְּעֵ֖מֶק יִזְרְעֶֽאל׃
וַתַּ֤הַר עוֹד֙ וַתֵּ֣לֶד בַּ֔ת וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ קְרָ֥א שְׁמָ֖הּ לֹ֣א רֻחָ֑מָה כִּי֩ לֹ֨א אוֹסִ֜יף ע֗וֹד אֲרַחֵם֙ אֶת־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל כִּֽי־נָשֹׂ֥א אֶשָּׂ֖א לָהֶֽם׃
וְאֶת־בֵּ֤ית יְהוּדָה֙ אֲרַחֵ֔ם וְהֽוֹשַׁעְתִּ֖ים בַּיהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיהֶ֑ם וְלֹ֣א אֽוֹשִׁיעֵ֗ם בְּקֶ֤שֶׁת וּבְחֶ֙רֶב֙ וּבְמִלְחָמָ֔ה בְּסוּסִ֖ים וּבְפָרָשִֽׁים׃
וַתִּגְמֹ֖ל אֶת־לֹ֣א רֻחָ֑מָה וַתַּ֖הַר וַתֵּ֥לֶד בֵּֽן׃
הַקֶּשֶׁר הַנִּקְטָע
וַיֹּ֕אמֶר קְרָ֥א שְׁמ֖וֹ לֹ֣א עַמִּ֑י כִּ֤י אַתֶּם֙ לֹ֣א עַמִּ֔י וְאָנֹכִ֖י לֹֽא־אֶהְיֶ֥ה לָכֶֽם׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הקטע מתאר את תחילת שליחותו של הנביא הושע ואת הקשר שבין משפחתו לבין הנבואה.
הקריאה להושע ומשפחת הנביא
הפסוקים מתארים את תחילת נבואת הושע בן בער בתקופת מלכי יהודה וישראל. הַשֵּׁם מצווה על הושע לשאת אישה זונה, כסמל לבגידות הארץ. הנישואין מניבים בן, ועל שמו של הילד נשלח משפט על בית יהו וממלכת ישראל.
שְׁלִיחוּת הַשֵּׁם וְשֵׁנוּי הַגְּזֵרָה
הַקְרָאָה מְתָאֶרֶת אֶת הַגְּזֵרוֹת הַנּוֹטְרוֹת עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל, הַמִּתְבַּטְּאוֹת בְּשִׁנּוּי שְׁמוֹת הַיְּלָדִים כְּסִמָּן לְחֶרֶם וְחֶסֶד. הַשֵּׁם מַכְרִיעַ בְּשִׁבְרוֹ הַקֶּשֶׁת וּמַפְרִיד בֵּין גְּזֵרַת חֶרֶם עַל בֵּית יִשְׁרָאֵל לְבֵין רַחֲמִים וְהוֹשָׁעָה לְבֵית יְהוּדָה.
הַקֶּשֶׁר הַנִּקְטָע
הַפּסוּק מְתָאֵר רֶגַע שֶׁל הִתְרַעֲשׁוּת, בּוֹ הַשֵּׁם מַכְרִיז עַל הַקֶּשֶׁר הַנֶּעֱקָף בֵּין אוֹתוֹ לְבֵין הָעָם. בִּשְׁבִיל זֶה, הַשֵּׁם מְצַוֶה לִתְתֵּן לַיֶּלֶד שֵׁם שֶׁמְּבַטֵּל אֶת הַזִּיהוּי הַקּדּוֹם, וְמַכְרִיז שֶׁהַקֶּשֶׁר הַהִתְקַדֵּשׁ לֹא יִשְׁאָר תָּקֵף.
הפסוקים מציגים את תחילת התהליך של הדין והקשר בין הנביא למצבו של העם.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
התחלה חדשה בתוך תקופה של ארבעה נביאים
״(הושע א, א) דבר ה' אשר היה אל הושע וגו' בימי עוזיהו יותם אחז יחזקיה מלך יהודה בפרק אחד נתנבאו ד' נביאים וגדול שבכולן הושע״
בפסוק הראשון של ספר הושע, מופיע הדיווח על דברי הַשֵּׁם לנביא הושע. הכתוב מציין את שמות המלכים ששלטו ביהודה בתקופה זו: עוזיהו, יותם, אחז ויחזקיה. בתקופה אחת זו נתנבאו ארבעה נביאים גדולים, ובראשם הושע, יחד עם ישעיה, עמוס ומיכה. הפרשנות במדרש (פסחים פז ע"א) מדגישה את החשיבות של הושע. חז"ל מסבירים שהספר מתחיל בדברי הַשֵּׁם דווקא אצלו, וזהו רגע של התחלה חדשה. המדרש מציין שמתקופת משה ועד הושע היו נביאים רבים, אך בתקופה זו הופיעו ארבעה נביאים משמעותיים יחד, ומתחילים את נבואתם בשימוש בביטוי של התחלה.
פסחים פ״ז א:י״ב ↗ההקשר ההיסטורי של הנבואה
״מנלן דאימני דכתיב (הושע א, א) דבר ה' אשר היה אל הושע בן בארי בימי עוזיה יותם אחז יחזקיה מלכי יהודה ובימי ירבעם בן יואש״
הפסוק הראשון בספר הושע מציין את התקופה שבה פעלה הנבואה ואת המלכים ששלטו בימי הושע. הטקסט מפרט את מלכי יהודה: עוזיה, יותם, אחז ויחזקיה, ואת ירבעם בן יואש מממלכת ישראל. זהו מסגרת זמן רחבה המקשרת בין שתי הממלכות השונות. בגמרא במסכת פסחים מוסבר שהפסוק הזה נועד ללמדנו מה הוכחה לדבר ה'. חז"ל מסבירים שהעובדה שניתן לראות רצף של מלכים ואירועים היסטורית מאששת את האמינות של הבשורה הנבואית. הפרשנות כאן מתמקדת בחיבור שבין התקופה ההיסטורית לבין אמינות דבר ה' הנאמר לנביא.
פסחים פ״ז ב:י״א ↗בעקבות המפרשים
הקשר שבין המעשים למילים
״כי זנה תזנה. לשון הווה הוא:״
בפרק הראשון של ספר הושע, הַשֵּׁם מצווה על הנביא לשלוח את גמלאתו ולשאת ילדים שיסמלו את הקשר בין עם ישראל לאלילים. המעשים של העם, המתוארים כזנות, הם המקור לשמות המעידים על ברירת הלב של הילדים. רש"י מסביר שביטוי הפועל "תְּזָנֶה" מתאר מצב שמתקיים בהווה. לפי פירושו, המילה לא מתייחסת רק למעשה חד פעמי, אלא למצב קבוע ומתמשך של בגידה בברית. הגישה הזאת מדגישה את הרציפות של הטעויות של העם.
רש״י על הושע 1:2:4 ↗הַחֶסֶד שֶׁל הַשֵּׁם עַל בֵּית יְהוּדָה
״ואת בית יהודה ארחם. לאחר שאשבית את ממלכות ישראל שמשגלו עשרת השבטים היו בית יהודה בכלל הרחמים מחזקיהו עד צדקיהו:״
בְּקֶצֶת הַסְּפָרִים שֶׁל הַנָּבִיא הוֹשֵׁעַ, אֲנוּ רוֹאִים אֶת הַקּוֹל הַנִּבְדָּל. הַנָּבִיא מַתְחִיל בְּדִבְּרוֹת עַל הַמְּלָכִים שֶׁמָּשְׁלוּ בְּיִשְׂרָאֵל וּבְיְהוּדָה. הַנָּבִיא מַתְאַסֵּר שֶׁהַשֵּׁם יַעֲשֶׂה עַל יִשְׂרָאֵל מַמְלָכָה חֲדָשָׁה, אַךְ הַמְּלָכוּת הַזֹּאת תִּהְיֶה בְּמַצָּב שֶׁל חֻרְבָּן וְעֵנֶה. הַנָּבִיא מְתָאֵר אֶת הַמַּמְלָכָה שֶׁל עֶשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים כְּזֶה שֶׁהַשֵּׁם יַשְׁבִּית אוֹתָהּ. רַשִׁ"י מְסַבֵּר כְּבָר שֶׁאַחֲרֵי הַחֻרְבָּן שֶׁיַּקְדִּים הַנָּבִיעַ לְיִשְׂרָאֵל, הַשֵּׁם יַרְחֵם עַל בֵּית יְהוּדָה. הָרַחֲמִים הַלְּלוּ אֵינָם מַתְחִילִים עַד כְּשֶׁמַּלְכֵי יְהוּדָה, מֵחִזקִיָּהוּ וְעַד צִדְקִיָּהוּ, יַעַמְדוּ בַּמְּקוֹם שֶׁהַמְּלָכִים קֹבְלִים אֶת הַנְּבִיאֵי הַחֶסֶד.
רש״י על הושע 1:7:1 ↗הקשר בין הברית לבין נאמנות
״ואמר: כי גומר - גמורה בזנות.״
בספר הושע, אלוהים מורה לנביא להתנהג באופן שמבטא את המצב הרוחני של העם. הנביא הושע יוצא עם אישה זונה, וילדיו מקבלים שמות שמסמלים את הקשר הנתק בין הַשֵּׁם לבין ישראל. השמות הללו מראים כיצד חטא הבגידה פוגע ביסודות הכי penting של החיים והברית. הפרשן אבן עזרא מתייחס למושג הגמר במשנת הושע. הוא מסביר כי המילה גמורה מתייחסת למצב של זנות שהגיע לסיומו או שהשלם את עצמו. כלומר, המצב הרוחני של העם הגיע לנקודת שיא שבה הבגידה כבר אינה רק מעשה בודד, אלא מצב קבוע ומוחלט.
אבן עזרא על הושע 1:2:4 ↗הַבְּטָחָה לְיְהוּדָה בְּיַד הַשֵּׁם
״ואת בית יהודה - שנמלטו אנשי ירושלים מיד סנחריב.״
בַּסֵּפֶר הוֹשֵׁעַ, הַנָּבִיא מוֹתֵּר עַל הַיְּהוּדִים כִּי הַשֵּׁם יַצִּיל אֶת בֵּית יְהוּדָה מִכְּלָא. הַדָּרְכָה הַנִּבְּרֵאת בַּנָּבִיא הִיא שֶׁהַשֵּׁם יַעֲשֶׂה לָהֶם בְּרִית שֶׁל הַצָּלָה, כְּבָר לֹא בְּכֹחַ הַנִּבְכִּים אֶל אֶל, אֶלְמֶנּוּ אֶל הַשֵּׁם. הַמַּטָּרָה הִיא לְקַבֵּץ אוֹתָם מִן הַמְּזוֹדוֹת וּמִן הַמְּסִים, כְּדֵי שֶׁהַשֵּׁם יָשִׁיב אוֹתָם אֶל בֵּיתָם. הַפֵּרוּשׁ הַמְּקֹרִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה מְסַבֵּל הֶבְלָה קַל. אֶבֶן עֶזְרָא מְסַבֵּל כְּבָר שֶׁהַמִּלִּים "וְאֶת בֵּית יְהוּדָה" יְכוֹלוֹת לְהַתְיֵר אֶת הָאֲנָשִׁים שֶׁנָּסְחוּ מִיַּד סַנְחֵרִיב. הַמְּסוּרָה הַזֹּאת מְחַבֶּרֶת אֶת הַנָּבִיא לְאֵרוּעִים הִיסְטוֹרִיִּים מְדֻגָּרִים, וְזֶהוּ הַפֵּרוּשׁ הַמְקובָל בַּמְּסֹרֶת.
אבן עזרא על הושע 1:7:1 ↗