בתשיעי בחודש, ביום עשרים ואחד, הגיעה מילת הַשֵּׁם אל חגי הנביא.
בַּשְּׁבִיעִ֕י בְּעֶשְׂרִ֥ים וְאֶחָ֖ד לַחֹ֑דֶשׁ הָיָה֙ דְּבַר־יְהוָ֔ה בְּיַד־חַגַּ֥י הַנָּבִ֖יא לֵאמֹֽר׃חגי · פרק ב׳
התחזקות בבניית בית המקדש והבטחת כבוד הבית
חזון הַשֵּׁם על כבוד המקדש העתידי, ההבדל בין טהרה לטומאה, והבחירה בזרבל כסמל לברית נצחית.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
חגי ב׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
התחזקות בבניית בית המקדש
תגידו לזרבבל בן שלתאל, נשיא יהודה, ולישוע בן יהויצדק, הכהן הגדול, ולכל שאר העם.
אֱמָר־נָ֗א אֶל־זְרֻבָּבֶ֤ל בֶּן־שַׁלְתִּיאֵל֙ פַּחַ֣ת יְהוּדָ֔ה וְאֶל־יְהוֹשֻׁ֥עַ בֶּן־יְהוֹצָדָ֖ק הַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֑וֹל וְאֶל־שְׁאֵרִ֥ית הָעָ֖ם לֵאמֹֽר׃מי מכם, שנשאר כאן, ראה את הבית הזה בכבודו הראשון? ומה אתם רואים אותו עכשיו? הרי הוא לא נראה דבר לעומת מה שראיתם.
מִ֤י בָכֶם֙ הַנִּשְׁאָ֔ר אֲשֶׁ֤ר רָאָה֙ אֶת־הַבַּ֣יִת הַזֶּ֔ה בִּכְבוֹד֖וֹ הָרִאשׁ֑וֹן וּמָ֨ה אַתֶּ֜ם רֹאִ֤ים אֹתוֹ֙ עַ֔תָּה הֲל֥וֹא כָמֹ֛הוּ כְּאַ֖יִן בְּעֵינֵיכֶֽם׃ועכשיו, התחזקו, נא הַשֵּׁם, זרבבל, התחזק ישוע בן יהויצדק הכהן הגדול, והתחזק כל עם הארץ, נא הַשֵּׁם, ועבדו, כי אני אתכם, נא הַשֵּׁם צבאות.
וְעַתָּ֣ה חֲזַ֣ק זְרֻבָּבֶ֣ל ׀ נְאֻם־יְהוָ֡ה וַחֲזַ֣ק יְהוֹשֻׁ֣עַ בֶּן־יְהוֹצָדָק֩ הַכֹּהֵ֨ן הַגָּד֜וֹל וַחֲזַ֨ק כָּל־עַ֥ם הָאָ֛רֶץ נְאֻם־יְהוָ֖ה וַֽעֲשׂ֑וּ כִּֽי־אֲנִ֣י אִתְּכֶ֔ם נְאֻ֖ם יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃הבטחת הַשֵּׁם לכבוד המקדש
את הדבר שכרתתי איתכם כשצאתם ממצרים, והרוח שלי נמצאת בתוככם, אז אל תפחדו.
אֶֽת־הַדָּבָ֞ר אֲשֶׁר־כָּרַ֤תִּי אִתְּכֶם֙ בְּצֵאתְכֶ֣ם מִמִּצְרַ֔יִם וְרוּחִ֖י עֹמֶ֣דֶת בְּתוֹכְכֶ֑ם אַל־תִּירָֽאוּ׃ (ס)כי ככה אמר הַשֵּׁם צבאות: עוד מעט, זה קצוב, ואני ארעיש את השמיים ואת הארץ ואת הים ואת המשכנות.
כִּ֣י כֹ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת ע֥וֹד אַחַ֖ת מְעַ֣ט הִ֑יא וַאֲנִ֗י מַרְעִישׁ֙ אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֔רֶץ וְאֶת־הַיָּ֖ם וְאֶת־הֶחָרָבָֽה׃וארעיש את כל העמים, והאוצרות הכי יקרים של כל העמים יבואו, ואני אמלא את הבית הזה בכבוד, אמר הַשֵּׁם צבאות.
וְהִרְעַשְׁתִּי֙ אֶת־כָּל־הַגּוֹיִ֔ם וּבָ֖אוּ חֶמְדַּ֣ת כָּל־הַגּוֹיִ֑ם וּמִלֵּאתִ֞י אֶת־הַבַּ֤יִת הַזֶּה֙ כָּב֔וֹד אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃לי הכסף ולי הזהב, אומר הַשֵּׁם צבאות.
לִ֥י הַכֶּ֖סֶף וְלִ֣י הַזָּהָ֑ב נְאֻ֖ם יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃הבטחת כבוד הבית והשאלה על הטהרה
כבוד הבית הזה האחרון יהיה גדול יותר מכבוד הראשון, אומר הַשֵׁם צבאות, ובמקום הזה אתן שלום, נבואה של הַשֵׁם צבאות.
גָּד֣וֹל יִֽהְיֶ֡ה כְּבוֹד֩ הַבַּ֨יִת הַזֶּ֤ה הָאַֽחֲרוֹן֙ מִן־הָ֣רִאשׁ֔וֹן אָמַ֖ר יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת וּבַמָּק֤וֹם הַזֶּה֙ אֶתֵּ֣ן שָׁל֔וֹם נְאֻ֖ם יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃ (פ)בתשיעי בחודש, עשרים וארבעה, בשנת דריווש השני, הגיעה דברו של הַשֵׁם אל חגי הנביא ואמר:
בְּעֶשְׂרִ֤ים וְאַרְבָּעָה֙ לַתְּשִׁיעִ֔י בִּשְׁנַ֥ת שְׁתַּ֖יִם לְדָרְיָ֑וֶשׁ הָיָה֙ דְּבַר־יְהוָ֔ה אֶל־חַגַּ֥י הַנָּבִ֖יא לֵאמֹֽר׃כך אמר הַשֵׁם צבאות: תשאל, בבקשה, את הכהנים מה התורה.
כֹּ֥ה אָמַ֖ר יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת שְׁאַל־נָ֧א אֶת־הַכֹּהֲנִ֛ים תּוֹרָ֖ה לֵאמֹֽר׃הנה, אם אדם נושא קודש בכנף בגדו ונגע בכנף אל הלחם, אל העזים, אל היין, אל השמן ואל כל האוכל, האם הוא נהיה קדוש? והכהנים ענו: לא.
הֵ֣ן ׀ יִשָּׂא־אִ֨ישׁ בְּשַׂר־קֹ֜דֶשׁ בִּכְנַ֣ף בִּגְד֗וֹ וְנָגַ֣ע בִּ֠כְנָפוֹ אֶל־הַלֶּ֨חֶם וְאֶל־הַנָּזִ֜יד וְאֶל־הַיַּ֧יִן וְאֶל־שֶׁ֛מֶן וְאֶל־כָּל־מַאֲכָ֖ל הֲיִקְדָּ֑שׁ וַיַּעֲנ֧וּ הַכֹּהֲנִ֛ים וַיֹּאמְר֖וּ לֹֽא׃טֻמְאָה וְהַבְטָחָה בְּבִנְיַן הַהֵיכָל
חַגַּי אָמַר: אִם אדם טמא נוגע בכל הדברים האלה, האם הוא יהיה טמא? הַכֹּהֲנִים עָנוּ וְאָמְרוּ: הוּא יִהְיֶה טָמֵא.
וַיֹּ֣אמֶר חַגַּ֔י אִם־יִגַּ֧ע טְמֵא־נֶ֛פֶשׁ בְּכָל־אֵ֖לֶּה הֲיִטְמָ֑א וַיַּעֲנ֧וּ הַכֹּהֲנִ֛ים וַיֹּאמְר֖וּ יִטְמָֽא׃חַגַּי עָנָה וְאָמַר: כָּךְ הָעָם הַזֶּה וְכָךְ הָעוֹם הַזֶּה לְפָנַי, כֹּחַ הַשֵּׁם, וְכָךְ כָּל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם, וְכָךְ הַקְרָבֹת שֶׁהֵם מַקְרִיבִים שָׁם – טְמֵאוֹת הֵן.
וַיַּ֨עַן חַגַּ֜י וַיֹּ֗אמֶר כֵּ֣ן הָֽעָם־הַ֠זֶּה וְכֵן־הַגּ֨וֹי הַזֶּ֤ה לְפָנַי֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וְכֵ֖ן כָּל־מַעֲשֵׂ֣ה יְדֵיהֶ֑ם וַאֲשֶׁ֥ר יַקְרִ֛יבוּ שָׁ֖ם טָמֵ֥א הֽוּא׃וְעַתָּה, שִׂימוּ לְבַבְכֶם מֵהַיּוֹם הַזֶּה וְמֵעֶלָה, בְּטֶרֶם שַׂמְתֶּם אֶבֶן עַל אֶבֶן בְּהֵיכַל הַשֵּׁם.
וְעַתָּה֙ שִֽׂימוּ־נָ֣א לְבַבְכֶ֔ם מִן־הַיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה וָמָ֑עְלָה מִטֶּ֧רֶם שֽׂוּם־אֶ֛בֶן אֶל־אֶ֖בֶן בְּהֵיכַ֥ל יְהוָֽה׃מֵהַיּוֹם שֶׁבָּאוּ אֶל עֶרְמַת עֶשְׂרִים וְהָיְתָה עֶשְׂרָה, וְהִבִּיטוּ בְּיַעֲקֹב כְּדֵי לִמְצֹא חֲמִישִׁים וְהָיְתָה עֶשְׂרִים.
מִֽהְיוֹתָ֥ם בָּא֙ אֶל־עֲרֵמַ֣ת עֶשְׂרִ֔ים וְהָיְתָ֖ה עֲשָׂרָ֑ה בָּ֣א אֶל־הַיֶּ֗קֶב לַחְשֹׂף֙ חֲמִשִּׁ֣ים פּוּרָ֔ה וְהָיְתָ֖ה עֶשְׂרִֽים׃התחייבות לברכה והתבוננות בשינוי
השמדתי את כל מה שעשיתם בידיים שלכם באמצעות קציר מוקדם, וגם באמצעות ריקבון וברד, ולא הייתם אצלי, כך אומר ה'.
הִכֵּ֨יתִי אֶתְכֶ֜ם בַּשִּׁדָּפ֤וֹן וּבַיֵּֽרָקוֹן֙ וּבַבָּרָ֔ד אֵ֖ת כָּל־מַעֲשֵׂ֣ה יְדֵיכֶ֑ם וְאֵין־אֶתְכֶ֥ם אֵלַ֖י נְאֻם־יְהוָֽה׃שימו לב מהיום הזה ומעלה, מהיום העשרים ושלושה לחודש התשיעי, מהיום שבו הונח היכל ה', שימו לב.
שִׂימוּ־נָ֣א לְבַבְכֶ֔ם מִן־הַיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה וָמָ֑עְלָה מִיּוֹם֩ עֶשְׂרִ֨ים וְאַרְבָּעָ֜ה לַתְּשִׁיעִ֗י לְמִן־הַיּ֛וֹם אֲשֶׁר־יֻסַּ֥ד הֵֽיכַל־יְהוָ֖ה שִׂ֥ימוּ לְבַבְכֶֽם׃הזרע עדיין במחסנים, וגם הגפן, התאנה, הרימון ועץ הזית טרם הביאו פרי מהיום הזה, אני מברך.
הַע֤וֹד הַזֶּ֙רַע֙ בַּמְּגוּרָ֔ה וְעַד־הַגֶּ֨פֶן וְהַתְּאֵנָ֧ה וְהָרִמּ֛וֹן וְעֵ֥ץ הַזַּ֖יִת לֹ֣א נָשָׂ֑א מִן־הַיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה אֲבָרֵֽךְ׃ (ס)ודבר ה' הגיע פעם שנייה לחגי, ביום העשרים ושלושה לחודש, ואמר:
וַיְהִ֨י דְבַר־יְהוָ֤ה ׀ שֵׁנִית֙ אֶל־חַגַּ֔י בְּעֶשְׂרִ֧ים וְאַרְבָּעָ֛ה לַחֹ֖דֶשׁ לֵאמֹֽר׃הבטחת ה' לזרבל
תגיד לזרבל, שליח יהודה, שאני מערער את השמיים ואת הארץ.
אֱמֹ֕ר אֶל־זְרֻבָּבֶ֥ל פַּֽחַת־יְהוּדָ֖ה לֵאמֹ֑ר אֲנִ֣י מַרְעִ֔ישׁ אֶת־הַשָּׁמַ֖יִם וְאֶת־הָאָֽרֶץ׃אפוך כסאות של ממלכות, אשמיד את כוחן של ממלכות העמים, ואפוך את המרכבות ואת רוכביהן, והסוסים ורוכביהם יפלו, איש בחרבו על אחיו.
וְהָֽפַכְתִּי֙ כִּסֵּ֣א מַמְלָכ֔וֹת וְהִ֨שְׁמַדְתִּ֔י חֹ֖זֶק מַמְלְכ֣וֹת הַגּוֹיִ֑ם וְהָפַכְתִּ֤י מֶרְכָּבָה֙ וְרֹ֣כְבֶ֔יהָ וְיָרְד֤וּ סוּסִים֙ וְרֹ֣כְבֵיהֶ֔ם אִ֖ישׁ בְּחֶ֥רֶב אָחִֽיו׃ביום ההוא, כך אומר ה', צבאות, אקח אותך, זרבל בן שאלתיאל, עבדי, כך אומר ה', ואשים אותך כמו חותם, כי בך בחרתי, כך אומר ה', צבאות.
בַּיּ֣וֹם הַה֣וּא נְאֻם־יְהוָ֣ה צְבָא֡וֹת אֶ֠קָּחֲךָ זְרֻבָּבֶ֨ל בֶּן־שְׁאַלְתִּיאֵ֤ל עַבְדִּי֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וְשַׂמְתִּ֖יךָ כַּֽחוֹתָ֑ם כִּֽי־בְךָ֣ בָחַ֔רְתִּי נְאֻ֖ם יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
התחזקות בבניית בית המקדש
בַּשְּׁבִיעִ֕י בְּעֶשְׂרִ֥ים וְאֶחָ֖ד לַחֹ֑דֶשׁ הָיָה֙ דְּבַר־יְהוָ֔ה בְּיַד־חַגַּ֥י הַנָּבִ֖יא לֵאמֹֽר׃
אֱמָר־נָ֗א אֶל־זְרֻבָּבֶ֤ל בֶּן־שַׁלְתִּיאֵל֙ פַּחַ֣ת יְהוּדָ֔ה וְאֶל־יְהוֹשֻׁ֥עַ בֶּן־יְהוֹצָדָ֖ק הַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֑וֹל וְאֶל־שְׁאֵרִ֥ית הָעָ֖ם לֵאמֹֽר׃
מִ֤י בָכֶם֙ הַנִּשְׁאָ֔ר אֲשֶׁ֤ר רָאָה֙ אֶת־הַבַּ֣יִת הַזֶּ֔ה בִּכְבוֹד֖וֹ הָרִאשׁ֑וֹן וּמָ֨ה אַתֶּ֜ם רֹאִ֤ים אֹתוֹ֙ עַ֔תָּה הֲל֥וֹא כָמֹ֛הוּ כְּאַ֖יִן בְּעֵינֵיכֶֽם׃
וְעַתָּ֣ה חֲזַ֣ק זְרֻבָּבֶ֣ל ׀ נְאֻם־יְהוָ֡ה וַחֲזַ֣ק יְהוֹשֻׁ֣עַ בֶּן־יְהוֹצָדָק֩ הַכֹּהֵ֨ן הַגָּד֜וֹל וַחֲזַ֨ק כָּל־עַ֥ם הָאָ֛רֶץ נְאֻם־יְהוָ֖ה וַֽעֲשׂ֑וּ כִּֽי־אֲנִ֣י אִתְּכֶ֔ם נְאֻ֖ם יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃
הבטחת הַשֵּׁם לכבוד המקדש
אֶֽת־הַדָּבָ֞ר אֲשֶׁר־כָּרַ֤תִּי אִתְּכֶם֙ בְּצֵאתְכֶ֣ם מִמִּצְרַ֔יִם וְרוּחִ֖י עֹמֶ֣דֶת בְּתוֹכְכֶ֑ם אַל־תִּירָֽאוּ׃ (ס)
כִּ֣י כֹ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת ע֥וֹד אַחַ֖ת מְעַ֣ט הִ֑יא וַאֲנִ֗י מַרְעִישׁ֙ אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֔רֶץ וְאֶת־הַיָּ֖ם וְאֶת־הֶחָרָבָֽה׃
וְהִרְעַשְׁתִּי֙ אֶת־כָּל־הַגּוֹיִ֔ם וּבָ֖אוּ חֶמְדַּ֣ת כָּל־הַגּוֹיִ֑ם וּמִלֵּאתִ֞י אֶת־הַבַּ֤יִת הַזֶּה֙ כָּב֔וֹד אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃
לִ֥י הַכֶּ֖סֶף וְלִ֣י הַזָּהָ֑ב נְאֻ֖ם יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃
הבטחת כבוד הבית והשאלה על הטהרה
גָּד֣וֹל יִֽהְיֶ֡ה כְּבוֹד֩ הַבַּ֨יִת הַזֶּ֤ה הָאַֽחֲרוֹן֙ מִן־הָ֣רִאשׁ֔וֹן אָמַ֖ר יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת וּבַמָּק֤וֹם הַזֶּה֙ אֶתֵּ֣ן שָׁל֔וֹם נְאֻ֖ם יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃ (פ)
בְּעֶשְׂרִ֤ים וְאַרְבָּעָה֙ לַתְּשִׁיעִ֔י בִּשְׁנַ֥ת שְׁתַּ֖יִם לְדָרְיָ֑וֶשׁ הָיָה֙ דְּבַר־יְהוָ֔ה אֶל־חַגַּ֥י הַנָּבִ֖יא לֵאמֹֽר׃
כֹּ֥ה אָמַ֖ר יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת שְׁאַל־נָ֧א אֶת־הַכֹּהֲנִ֛ים תּוֹרָ֖ה לֵאמֹֽר׃
הֵ֣ן ׀ יִשָּׂא־אִ֨ישׁ בְּשַׂר־קֹ֜דֶשׁ בִּכְנַ֣ף בִּגְד֗וֹ וְנָגַ֣ע בִּ֠כְנָפוֹ אֶל־הַלֶּ֨חֶם וְאֶל־הַנָּזִ֜יד וְאֶל־הַיַּ֧יִן וְאֶל־שֶׁ֛מֶן וְאֶל־כָּל־מַאֲכָ֖ל הֲיִקְדָּ֑שׁ וַיַּעֲנ֧וּ הַכֹּהֲנִ֛ים וַיֹּאמְר֖וּ לֹֽא׃
טֻמְאָה וְהַבְטָחָה בְּבִנְיַן הַהֵיכָל
וַיֹּ֣אמֶר חַגַּ֔י אִם־יִגַּ֧ע טְמֵא־נֶ֛פֶשׁ בְּכָל־אֵ֖לֶּה הֲיִטְמָ֑א וַיַּעֲנ֧וּ הַכֹּהֲנִ֛ים וַיֹּאמְר֖וּ יִטְמָֽא׃
וַיַּ֨עַן חַגַּ֜י וַיֹּ֗אמֶר כֵּ֣ן הָֽעָם־הַ֠זֶּה וְכֵן־הַגּ֨וֹי הַזֶּ֤ה לְפָנַי֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וְכֵ֖ן כָּל־מַעֲשֵׂ֣ה יְדֵיהֶ֑ם וַאֲשֶׁ֥ר יַקְרִ֛יבוּ שָׁ֖ם טָמֵ֥א הֽוּא׃
וְעַתָּה֙ שִֽׂימוּ־נָ֣א לְבַבְכֶ֔ם מִן־הַיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה וָמָ֑עְלָה מִטֶּ֧רֶם שֽׂוּם־אֶ֛בֶן אֶל־אֶ֖בֶן בְּהֵיכַ֥ל יְהוָֽה׃
מִֽהְיוֹתָ֥ם בָּא֙ אֶל־עֲרֵמַ֣ת עֶשְׂרִ֔ים וְהָיְתָ֖ה עֲשָׂרָ֑ה בָּ֣א אֶל־הַיֶּ֗קֶב לַחְשֹׂף֙ חֲמִשִּׁ֣ים פּוּרָ֔ה וְהָיְתָ֖ה עֶשְׂרִֽים׃
התחייבות לברכה והתבוננות בשינוי
הִכֵּ֨יתִי אֶתְכֶ֜ם בַּשִּׁדָּפ֤וֹן וּבַיֵּֽרָקוֹן֙ וּבַבָּרָ֔ד אֵ֖ת כָּל־מַעֲשֵׂ֣ה יְדֵיכֶ֑ם וְאֵין־אֶתְכֶ֥ם אֵלַ֖י נְאֻם־יְהוָֽה׃
שִׂימוּ־נָ֣א לְבַבְכֶ֔ם מִן־הַיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה וָמָ֑עְלָה מִיּוֹם֩ עֶשְׂרִ֨ים וְאַרְבָּעָ֜ה לַתְּשִׁיעִ֗י לְמִן־הַיּ֛וֹם אֲשֶׁר־יֻסַּ֥ד הֵֽיכַל־יְהוָ֖ה שִׂ֥ימוּ לְבַבְכֶֽם׃
הַע֤וֹד הַזֶּ֙רַע֙ בַּמְּגוּרָ֔ה וְעַד־הַגֶּ֨פֶן וְהַתְּאֵנָ֧ה וְהָרִמּ֛וֹן וְעֵ֥ץ הַזַּ֖יִת לֹ֣א נָשָׂ֑א מִן־הַיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה אֲבָרֵֽךְ׃ (ס)
וַיְהִ֨י דְבַר־יְהוָ֤ה ׀ שֵׁנִית֙ אֶל־חַגַּ֔י בְּעֶשְׂרִ֧ים וְאַרְבָּעָ֛ה לַחֹ֖דֶשׁ לֵאמֹֽר׃
הבטחת ה' לזרבל
אֱמֹ֕ר אֶל־זְרֻבָּבֶ֥ל פַּֽחַת־יְהוּדָ֖ה לֵאמֹ֑ר אֲנִ֣י מַרְעִ֔ישׁ אֶת־הַשָּׁמַ֖יִם וְאֶת־הָאָֽרֶץ׃
וְהָֽפַכְתִּי֙ כִּסֵּ֣א מַמְלָכ֔וֹת וְהִ֨שְׁמַדְתִּ֔י חֹ֖זֶק מַמְלְכ֣וֹת הַגּוֹיִ֑ם וְהָפַכְתִּ֤י מֶרְכָּבָה֙ וְרֹ֣כְבֶ֔יהָ וְיָרְד֤וּ סוּסִים֙ וְרֹ֣כְבֵיהֶ֔ם אִ֖ישׁ בְּחֶ֥רֶב אָחִֽיו׃
בַּיּ֣וֹם הַה֣וּא נְאֻם־יְהוָ֣ה צְבָא֡וֹת אֶ֠קָּחֲךָ זְרֻבָּבֶ֨ל בֶּן־שְׁאַלְתִּיאֵ֤ל עַבְדִּי֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וְשַׂמְתִּ֖יךָ כַּֽחוֹתָ֑ם כִּֽי־בְךָ֣ בָחַ֔רְתִּי נְאֻ֖ם יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הנבואה עוסקת בעידוד העם בבניית בית המקדש השני, תוך הבטחה שהכבוד העתידי של הבית יהיה גדול מזה של הראשון, ודיון בהשפעת טומאה על קדושת המזבח.
התחזקות בבניית בית המקדש
הנבואה של חגי אל מנהיגי יהודה והעם. הנביא משווה בין כבוד המקדש הראשון למקדש החדש שנבנה, ומדרבן את המנהיגים וכל העם להתחזק ולעבוד את הַשֵּׁם מתוך הבטחה לנוכחות אלוהית.
הבטחת הַשֵּׁם לכבוד המקדש
חֲגַי מַבְטִיחַ לַעֲמַד הַבְּטָחָה עַל הַבְּרִית הַיְשָׁנָה שֶׁנִּכְרְתָה בְּיִצְאוֹת מִצְרַיִם. הַשֵּׁם מַבְטִיחַ לְרַעֵשׁ אֶת הַקּוֹסְמוֹס וְאֶת הָעַמִּים כְּדֵי לְהָבִיא אֶת כָּל הָאוֹצָרִים הַיְּקָרִים לַמִּקְדָּשׁ, כִּי הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב שֶׁל כָּל הָעוֹלָם שַׁיָּךְ לוֹ.
הבטחת כבוד הבית והשאלה על הטהרה
הנביא חגי מביא את הבטחת הַשֵׁם שהכבוד של המקדש החדש יהיה גדול מהקודם ושהשלום יגיע במקום הזה. לאחר מכן, הַשֵׁם מורה לחגי לשאול את הכהנים שאלה הלכתית לגבי העברת קדושה ממקומות קדושים למאכלים רגילים.
טֻמְאָה וְהַבְטָחָה בְּבִנְיַן הַהֵיכָל
חַגַּי מַסְבִּיר כִּי כָּמוֹ שֶׁטֻמְאָה נִדבֶּקֶת לַדְּבָרִים, כָּךְ הַמַּעֲשִׂים וְהַקְרָבֹת הָעָם טְמֵאִים לְפָנֵי הַשֵּׁם. הַנָּבִיא מְזַכֵּר לָעָם לַחְשֹׁב עַל הַמַּצָּב מֵהַיּוֹם, כְּשֶׁהַיְּקוּם הַהֵיכָל, וְהוּא מְצַיֵּן אֶת הַיְּרִידָה בַּיְּקוּם הַיְּקוּם בַּמִּשְׁקָל וּבַכַּמּוּת שֶׁל הַתְּשׁוּרָה בְּהֵיכַל הַשֵּׁם.
התחייבות לברכה והתבוננות בשינוי
חגי מזהיר את העם על אובדן היבול העבר ומורה להם לשים לב לשינוי המיוחל. הוא מציין כי למרות שהיבול טרם הניב פרי, תקווה לברכה קיימת, ומתאר את הגעת דברי ה' השנייה לחגי בתאריך ספציפי.
הבטחת ה' לזרבל
הנביא חגי מביא מסר מה' לזרבל בן שאלתיאל. ה' מצהיר שהוא יערער את הממלכות בעולם, יפרק את כוחן של האומות ויכניע את צבאותיהן. כחלק מכך, ה' מבטיח לבחור בזרבל ולהפוך אותו לסימן חשוב כמו חותם, מתוך בחירה מיוחדת בו.
הפסוקים מסתיימים בהבטחה אלוהית לזרבל, המהווה סימן לברית נצחית וסמכות רוחנית חדשה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַקְשָׁה לְגַבֵּי הַסְּפִירָה
״לְמִנְיָנָא אַחֲרִינָא הוּא? אָמַר רַב פָּפָּא: ״שְׁנַת עֶשְׂרִים״ ״שְׁנַת עֶשְׂרִים״ — לִגְזֵירָה שָׁוָה: מָה הָתָם לְאַרְתַּחְשַׁסְתְּא, אַף הָכָא לְאַרְתַּחְשַׁסְתְּא.״
בַּקְדָּמַת הַדַּף, רַבִּים מְנַסִּים לְהַבִּין מָה הַכַּכְתָּר שֶׁנִּמְצָא בַּמִּסְפָּר "שְׁנַת עֶשְׂרִים". הַדְּאָרָה הַזֹּאת מַעֲלָה שְׁאֵלָה מַמָּשִׁית: הַאִם מִנְיָן זֶה הוּא שָׁנָה אַחֶרֶת מִזֶּה? רַב פַּפָּא מַשְׁלִים אֶת הַסְּפִירָה וְאוֹמֵר שֶׁזֶּהוּ "שְׁנַת עֶשְׂרִים". הוּא מַשְׁתּוֹפֵת בְּלִיגְזֵירָה שָׁוָה, כְּבָר בַּתּוֹרָה עַל אַרְתַּחְשַׁסְתְּא הָיָה הַמִּסְפָּר הַזֶּה, וְכָךְ גַּם כָּאן. הַפֵּרוּשׁ הַנִּתָּן כָּאן הוּא חַד, וְאַל תִּמְצְאוּ בַּדְּרָשׁ מַשְׁעֲנוֹת אַחֲרוֹת לַמִּסְמוּת הַזֹּאת.
ראש השנה ג׳ ב:א׳ ↗ספק בתאריכי המלך דרייוש
״מֵתִיב רַב יוֹסֵף: ״בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ בַּשִּׁשִּׁי בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ״, וּכְתִיב: ״בַּשְּׁבִיעִי בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם בְּעֶשְׂרִים וְאֶחָד לַחֹדֶשׁ״. וְאִם אִיתָא — ״בַּשְּׁבִיעִי בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ״ מִיבְּעֵי״
בקטע זה מופיעה שאלה של רב יוסף לגבי התאריך המדויק של אירוע מסוים בתקופת המלך דרייוש. רב יוסף מציין שני תאריכים שונים מופיעים בכתובים. הוא מעלה קושי בין הכתוב הראשון, שקובע את התאריך ביום עשרים וארבע לחודש השישי בשנה השנייה, לבין הכתוב השני, שקובע את התאריך ביום עשרים ואחד לחודש השביעי בשנה השנייה. הלימוד כאן מתמקד בבדיקת עקביות של תאריכים בטקסטים שונים. רב יוסף טוען שאם התאריך היה נקבע לשנה השלישית, היה נוצר קושי גדול יותר בחישוב הזמנים. הגישה כאן היא ניתוח לוגי של הנתונים הכרונולוגיים המופיעים במקצועות השונים, תוך בחינת האפשרויות השונות של הדיווחים המקוריים.
ראש השנה ג׳ ב:ז׳ ↗בעקבות המפרשים
התנופה החדשה והתקווה לעתיד
״ואני מרעיש. בניסים הנעשים לבני חשמונאי:״
בפרק השני של ספר חגי, הנביא חגי פונה לעם שחזר מהגלות ומנסה לבנות מחדש את בית המקדש. הַשֵּׁם מבטיח שהתנופה החדשה של המקדש תהיה מפוארת יותר מהמקדש הראשון. הנביא מתאר חזיון שבו הַשֵּׁם ירעיש את כל העמים ויראה בבית המקדש אוצרות וגלות של כבוד. רש״י, במפרשו על פסוק ו', מפרש את המילים "ואני מרעיש" כסגולה לבשורת ניסים שיקרו לבני חשמונאי. הוא רואה בשינוי הזה רמז לימים שבהם הקדוש ברוך הוא יפעל בדרכים מיוחדות למען עם ישראל. הגישה של רש״י מקשרת בין ההבטחה ההיסטורית לבין תקופות של גבורה יהודית בעתיד.
רש״י על חגי 2:6:2 ↗הבסיס של ההיכל החדש
״אשר יוסד היכל. שהתחילו עתה בשנייה להוסיף על יסוד הראשון שבנו בימי כורש:״
בפסוק זה, הנביא חגי פונה לעם שחזר מכליy השבוי, ומציין תאריך משמעותי. היום הזה, שבו הוחל בבניית המקדש השני, מסמן נקודת מפנה בתוך התהליך. חגי מדגיש את החשיבות של המעמד הזה בתוך מסע הבנייה מחדש. רש"י מסביר שהבנייה הזו היא המשך של יסוד קודם. לדעתו, המקדש שנבנה בימי כורש כבר הכיל יסודות, והבנייה הנוכחית נועדה להוסיף ולבסס על אותם יסודות ראשונים. רש"י מתמקד בחיבור שבין היסוד הישן לבנייה החדשה.
רש״י על חגי 2:18:1 ↗התעוררות של תקוה והתחדשות
״מעט היא - בעיני לעשותה, או למעט ימים תהיה.״
בספר חגי, הנביא מדבר אל העם שחזר מגלות ומנסה לבנות מחדש את בית המקדש. הוא מביא מסר של חיזוק, ומבטיח שהתפארת של המקדש החדש תהיה גדולה מזו של המקדש הראשון. הנביא מפרט כיצד הַשֵּׁם יזעור את כל העמים ויביא את אוצרותיהם, כדי שבית הַשֵּׁם יתמלא בכבוד. מפרשים כמו אבן עזרא מתייחסים לפסוק המתאר שינוי בעולם, ומציינים שיש שתי דרכים להבין את המעטות המדוברת: או שהבנייה עצמה נחשבת למעט בעיני הבונים, או שהזמן שנותר עד לשינוי הזה הוא קצר ומוקדם. המטרה היא להבין את תהליך התחזקות העם מול הבטחות העתיד.
אבן עזרא על חגי 2:6:2 ↗הבטחת הַשֵּׁם והקשר בין הברד לאדמה
״וירקון - שמוריק והעד כי כן הוא שהזכיר הברד.״
בְּחַגַּי, הַנָּבִיא מְדַבֵּר אֶל הַמְּבַנִּים שֶׁבָּנוּ אֶת הַבַּיִת, וּמְזַכֵּר לָהֶם אֶת הַמַּכָּה שֶׁקָּרְתָה לַיְּבוּלִים בְּעֵת הַקְּצִיר. הַנָּבִיא מְצַוֶּה אֶת הָעָם לִזְכּוֹר אֶת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַבַּרָד שֶׁחָרַב אֶת הַיְּבוּלִים, כְּדֵי לְהַבְחִין בֵּין הַמַּצָּב שֶׁהָיָה לְפֶתַע לְבֵין הַמַּצָּב הַנּוֹרָא שֶׁהָיָה בַּשָּׁנִים הַקְּדִימִים. הַפֵּרוּשׁ הַמְּסוּר מֵאֵיבֶן עֶזְרָא עַל חַגַּי מַסְבִּיר אֶת הַמִּלָּה "וַיְרַקּוֹן". הוּא מְסַבֵּר שֶׁהַמִּלָּה מַשְׁמָעָהּ הַבַּיִת שֶׁהַבַּרָד הִשְׁחִית אֶת הַיְּבוּלִים, וְזוֹ הַסִּבָּה שֶׁהַנָּבִיא מַזְכִּיר אֶת הַבַּרָד בַּתַּהֲלִיךְ הַקְּצִיר. הַמַּטָרָה הִיא לְהַדְגִּישׁ אֶת הַמְּצִיאוּת שֶׁהַבַּרָד הִשְׁחִית אֶת הַיְּבוּלִים.
אבן עזרא על חגי 2:17:2 ↗