בשנה השנייה למלכות דריווש המלך, ביום הראשון של החודש השישי, הגיעה מילת הַשֵּׁם לידי חגי הנביא, אל זרובבל בן שאלתיאל, נשיא יהודה, ואל יהושע בן יהויצדק, הכהן הגדול, ואמר:
בִּשְׁנַ֤ת שְׁתַּ֙יִם֙ לְדָרְיָ֣וֶשׁ הַמֶּ֔לֶךְ בַּחֹ֙דֶשׁ֙ הַשִּׁשִּׁ֔י בְּי֥וֹם אֶחָ֖ד לַחֹ֑דֶשׁ הָיָ֨ה דְבַר־יְהוָ֜ה בְּיַד־חַגַּ֣י הַנָּבִ֗יא אֶל־זְרֻבָּבֶ֤ל בֶּן־שְׁאַלְתִּיאֵל֙ פַּחַ֣ת יְהוּדָ֔ה וְאֶל־יְהוֹשֻׁ֧עַ בֶּן־יְהוֹצָדָ֛ק הַכֹּהֵ֥ן הַגָּד֖וֹל לֵאמֹֽר׃חגי · פרק א׳
קריאת חגי לבניית בית הַשֵּׁם
הנבואה על החשיבות של בניית המקדש ושינוי סדר העדיפויות בקרב העם שחזר מגלות בבל
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
חגי א׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
קריאת חגי לבניית בית הַשֵּׁם
כך אמר הַשֵּׁם צבאות: העם הזה אומר שעדיין לא הגיע הזמן לבנות את בית הַשֵּׁם.
כֹּ֥ה אָמַ֛ר יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת לֵאמֹ֑ר הָעָ֤ם הַזֶּה֙ אָֽמְר֔וּ לֹ֥א עֶת־בֹּ֛א עֶת־בֵּ֥ית יְהוָ֖ה לְהִבָּנֽוֹת׃ (פ)ואז הגיעה מילת הַשֵּׁם לידי חגי הנביא ואמר:
וַֽיְהִי֙ דְּבַר־יְהוָ֔ה בְּיַד־חַגַּ֥י הַנָּבִ֖יא לֵאמֹֽר׃האם זה הזמן עבורכם לשבת בבתים שלכם כשהבתים שלכם סגורים ומאוחסנים, בעוד שהבית הזה נשאר הרוס?
הַעֵ֤ת לָכֶם֙ אַתֶּ֔ם לָשֶׁ֖בֶת בְּבָתֵּיכֶ֣ם סְפוּנִ֑ים וְהַבַּ֥יִת הַזֶּ֖ה חָרֵֽב׃הקריאה לבנות את הבית
ועכשיו, כך אומר הַשֵּׁם צבאות: תחשבו על הדרכים שלכם.
וְעַתָּ֕ה כֹּ֥ה אָמַ֖ר יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת שִׂ֥ימוּ לְבַבְכֶ֖ם עַל־דַּרְכֵיכֶֽם׃זרעתם הרבה אבל הבאתם מעט לאכול, ואין מספיק כדי לשבוע. שתיתם מעט ואין מספיק כדי לשתות, לבשתם מעט ואין מספיק כדי להתלבש, ולחם אין לכם. ומי ששותה משתכר בשביל שק תחתון.
זְרַעְתֶּ֨ם הַרְבֵּ֜ה וְהָבֵ֣א מְעָ֗ט אָכ֤וֹל וְאֵין־לְשָׂבְעָה֙ שָׁת֣וֹ וְאֵין־לְשָׁכְרָ֔ה לָב֖וֹשׁ וְאֵין־לְחֹ֣ם ל֑וֹ וְהַ֨מִּשְׂתַּכֵּ֔ר מִשְׂתַּכֵּ֖ר אֶל־צְר֥וֹר נָקֽוּב׃ (פ)על המילים
הביטוי "שק תחתון" מתייחס לכלי עם חור שאינו מחזיק נוזלים.
כך אומר הַשֵּׁם צבאות: תחשבו על הדרכים שלכם.
כֹּ֥ה אָמַ֖ר יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת שִׂ֥ימוּ לְבַבְכֶ֖ם עַל־דַּרְכֵיכֶֽם׃עלו להר, הביאו עץ ובנו את הבית, ואני אשמח בזה ואתברך, אמר הַשֵּׁם.
עֲל֥וּ הָהָ֛ר וַהֲבֵאתֶ֥ם עֵ֖ץ וּבְנ֣וּ הַבָּ֑יִת וְאֶרְצֶה־בּ֥וֹ ואכבד [וְאֶכָּבְדָ֖ה] אָמַ֥ר יְהוָֽה׃הַזְּעָקָה עַל הַבַּיִת הֶחָרֵב וְהַהַשלְכּוֹת בַּטֶּבַע
הַתְּחִלָּה כְּשֶׁתִּסְתּוֹכְלוּ לְהַרְבּוֹת, אַתֶּם תִּמְצְאוּ מְעַט מְצוּי. אַתֶּם בּוֹנִים בָּתִּים וְאַתֶּם מַסִּיקִים בָּהֶם אֶת הָרוּחַ. לָמָּה? כֹּחַ הַכְּבוֹד שֶׁל הַבַּיִת הַחָרֵב, וְאַתֶּם רָצִים לִלְכֹּד אֶת בֵּיתְכֶם.
פָּנֹ֤ה אֶל־הַרְבֵּה֙ וְהִנֵּ֣ה לִמְעָ֔ט וַהֲבֵאתֶ֥ם הַבַּ֖יִת וְנָפַ֣חְתִּי ב֑וֹ יַ֣עַן מֶ֗ה נְאֻם֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת יַ֗עַן בֵּיתִי֙ אֲשֶׁר־ה֣וּא חָרֵ֔ב וְאַתֶּ֥ם רָצִ֖ים אִ֥ישׁ לְבֵיתֽוֹ׃עַל כֵּן הַשָּׁמַיִם מַחְסִירִים מִכֶּם טַל, וְהָאָרֶץ מַחְסִירָה אֶת יְבוּלָהּ.
עַל־כֵּ֣ן עֲלֵיכֶ֔ם כָּלְא֥וּ שָמַ֖יִם מִטָּ֑ל וְהָאָ֖רֶץ כָּלְאָ֥ה יְבוּלָֽהּ׃וַאֲנִי קָרָאתִי לָרָע (חֹרֶב) עַל הָאָרֶץ, עַל הֶהָרִים, עַל הַדֶּגֶן, עַל הַתִּירוֹשׁ, עַל הַשֶּׁמֶן, עַל כָּל מָה הָאֲדָה מוֹצֵאת, עַל הָאָדָם, עַל הַבְּהֵמָה וְעַל כָּל מַה שֶׁיֵּצֵא מֵעֲמָל הַיָּדַיִם.
וָאֶקְרָ֨א חֹ֜רֶב עַל־הָאָ֣רֶץ וְעַל־הֶהָרִ֗ים וְעַל־הַדָּגָן֙ וְעַל־הַתִּיר֣וֹשׁ וְעַל־הַיִּצְהָ֔ר וְעַ֛ל אֲשֶׁ֥ר תּוֹצִ֖יא הָאֲדָמָ֑ה וְעַל־הָֽאָדָם֙ וְעַל־הַבְּהֵמָ֔ה וְעַ֖ל כָּל־יְגִ֥יעַ כַּפָּֽיִם׃ (ס)זְרֻבָּבֵל בֶּן שַׁלְתִּיאֵל, יְהוֹשׁוּעַ בֶּן יְהוֹצְדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְכָל שְׁאָר הָעָם שָׁמְעוּ אֶת קוֹל הַשֵּׁם אֱלֹהֵיהֶם וְאֶת דִּבְרֵי חַגַּי הַנָּבִיא, אֲשֶׁר שָׁלַח אוֹתָם הַשֵּׁם אֱלֹהֵיהֶם, וְהָעָם יָרְאוּ מִפְּנֵי הַשֵּׁם.
וַיִּשְׁמַ֣ע זְרֻבָּבֶ֣ל ׀ בֶּֽן־שַׁלְתִּיאֵ֡ל וִיהוֹשֻׁ֣עַ בֶּן־יְהוֹצָדָק֩ הַכֹּהֵ֨ן הַגָּד֜וֹל וְכֹ֣ל ׀ שְׁאֵרִ֣ית הָעָ֗ם בְּקוֹל֙ יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיהֶ֔ם וְעַל־דִּבְרֵי֙ חַגַּ֣י הַנָּבִ֔יא כַּאֲשֶׁ֥ר שְׁלָח֖וֹ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֑ם וַיִּֽירְא֥וּ הָעָ֖ם מִפְּנֵ֥י יְהוָֽה׃העוררה לעבודת הבית
וחגי, שליח הַשֵּׁם, דיבר אל העם בשליחות הַשֵּׁם ואמר: אני אתכם, נא הַשֵּׁם.
וַ֠יֹּאמֶר חַגַּ֞י מַלְאַ֧ךְ יְהוָ֛ה בְּמַלְאֲכ֥וּת יְהוָ֖ה לָעָ֣ם לֵאמֹ֑ר אֲנִ֥י אִתְּכֶ֖ם נְאֻם־יְהוָֽה׃הַשֵּׁם עורר את רוחו של זרובבל בן שלתאל, נשיא יהודה, ואת רוחו של יהושע בן י צידעק, הכהן הגדול, ואת רוח כל שאר העם. הם באו ועבדו בבית הַשֵּׁם, אלוהי צבאות.
וַיָּ֣עַר יְהוָ֡ה אֶת־רוּחַ֩ זְרֻבָּבֶ֨ל בֶּן־שַׁלְתִּיאֵ֜ל פַּחַ֣ת יְהוּדָ֗ה וְאֶת־ר֙וּחַ֙ יְהוֹשֻׁ֤עַ בֶּן־יְהוֹצָדָק֙ הַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֔וֹל וְֽאֶת־ר֔וּחַ כֹּ֖ל שְׁאֵרִ֣ית הָעָ֑ם וַיָּבֹ֙אוּ֙ וַיַּעֲשׂ֣וּ מְלָאכָ֔ה בְּבֵית־יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת אֱלֹהֵיהֶֽם׃ (פ)זה היה ביום עשרים וארבעה בחודש השישי, בשנה השנייה למלכות דריווש המלך.
בְּי֨וֹם עֶשְׂרִ֧ים וְאַרְבָּעָ֛ה לַחֹ֖דֶשׁ בַּשִּׁשִּׁ֑י בִּשְׁנַ֥ת שְׁתַּ֖יִם לְדָרְיָ֥וֶשׁ הַמֶּֽלֶךְ׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
קריאת חגי לבניית בית הַשֵּׁם
בִּשְׁנַ֤ת שְׁתַּ֙יִם֙ לְדָרְיָ֣וֶשׁ הַמֶּ֔לֶךְ בַּחֹ֙דֶשׁ֙ הַשִּׁשִּׁ֔י בְּי֥וֹם אֶחָ֖ד לַחֹ֑דֶשׁ הָיָ֨ה דְבַר־יְהוָ֜ה בְּיַד־חַגַּ֣י הַנָּבִ֗יא אֶל־זְרֻבָּבֶ֤ל בֶּן־שְׁאַלְתִּיאֵל֙ פַּחַ֣ת יְהוּדָ֔ה וְאֶל־יְהוֹשֻׁ֧עַ בֶּן־יְהוֹצָדָ֛ק הַכֹּהֵ֥ן הַגָּד֖וֹל לֵאמֹֽר׃
כֹּ֥ה אָמַ֛ר יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת לֵאמֹ֑ר הָעָ֤ם הַזֶּה֙ אָֽמְר֔וּ לֹ֥א עֶת־בֹּ֛א עֶת־בֵּ֥ית יְהוָ֖ה לְהִבָּנֽוֹת׃ (פ)
וַֽיְהִי֙ דְּבַר־יְהוָ֔ה בְּיַד־חַגַּ֥י הַנָּבִ֖יא לֵאמֹֽר׃
הַעֵ֤ת לָכֶם֙ אַתֶּ֔ם לָשֶׁ֖בֶת בְּבָתֵּיכֶ֣ם סְפוּנִ֑ים וְהַבַּ֥יִת הַזֶּ֖ה חָרֵֽב׃
הקריאה לבנות את הבית
וְעַתָּ֕ה כֹּ֥ה אָמַ֖ר יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת שִׂ֥ימוּ לְבַבְכֶ֖ם עַל־דַּרְכֵיכֶֽם׃
זְרַעְתֶּ֨ם הַרְבֵּ֜ה וְהָבֵ֣א מְעָ֗ט אָכ֤וֹל וְאֵין־לְשָׂבְעָה֙ שָׁת֣וֹ וְאֵין־לְשָׁכְרָ֔ה לָב֖וֹשׁ וְאֵין־לְחֹ֣ם ל֑וֹ וְהַ֨מִּשְׂתַּכֵּ֔ר מִשְׂתַּכֵּ֖ר אֶל־צְר֥וֹר נָקֽוּב׃ (פ)
כֹּ֥ה אָמַ֖ר יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת שִׂ֥ימוּ לְבַבְכֶ֖ם עַל־דַּרְכֵיכֶֽם׃
עֲל֥וּ הָהָ֛ר וַהֲבֵאתֶ֥ם עֵ֖ץ וּבְנ֣וּ הַבָּ֑יִת וְאֶרְצֶה־בּ֥וֹ ואכבד [וְאֶכָּבְדָ֖ה] אָמַ֥ר יְהוָֽה׃
הַזְּעָקָה עַל הַבַּיִת הֶחָרֵב וְהַהַשלְכּוֹת בַּטֶּבַע
פָּנֹ֤ה אֶל־הַרְבֵּה֙ וְהִנֵּ֣ה לִמְעָ֔ט וַהֲבֵאתֶ֥ם הַבַּ֖יִת וְנָפַ֣חְתִּי ב֑וֹ יַ֣עַן מֶ֗ה נְאֻם֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת יַ֗עַן בֵּיתִי֙ אֲשֶׁר־ה֣וּא חָרֵ֔ב וְאַתֶּ֥ם רָצִ֖ים אִ֥ישׁ לְבֵיתֽוֹ׃
עַל־כֵּ֣ן עֲלֵיכֶ֔ם כָּלְא֥וּ שָמַ֖יִם מִטָּ֑ל וְהָאָ֖רֶץ כָּלְאָ֥ה יְבוּלָֽהּ׃
וָאֶקְרָ֨א חֹ֜רֶב עַל־הָאָ֣רֶץ וְעַל־הֶהָרִ֗ים וְעַל־הַדָּגָן֙ וְעַל־הַתִּיר֣וֹשׁ וְעַל־הַיִּצְהָ֔ר וְעַ֛ל אֲשֶׁ֥ר תּוֹצִ֖יא הָאֲדָמָ֑ה וְעַל־הָֽאָדָם֙ וְעַל־הַבְּהֵמָ֔ה וְעַ֖ל כָּל־יְגִ֥יעַ כַּפָּֽיִם׃ (ס)
וַיִּשְׁמַ֣ע זְרֻבָּבֶ֣ל ׀ בֶּֽן־שַׁלְתִּיאֵ֡ל וִיהוֹשֻׁ֣עַ בֶּן־יְהוֹצָדָק֩ הַכֹּהֵ֨ן הַגָּד֜וֹל וְכֹ֣ל ׀ שְׁאֵרִ֣ית הָעָ֗ם בְּקוֹל֙ יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיהֶ֔ם וְעַל־דִּבְרֵי֙ חַגַּ֣י הַנָּבִ֔יא כַּאֲשֶׁ֥ר שְׁלָח֖וֹ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֑ם וַיִּֽירְא֥וּ הָעָ֖ם מִפְּנֵ֥י יְהוָֽה׃
העוררה לעבודת הבית
וַ֠יֹּאמֶר חַגַּ֞י מַלְאַ֧ךְ יְהוָ֛ה בְּמַלְאֲכ֥וּת יְהוָ֖ה לָעָ֣ם לֵאמֹ֑ר אֲנִ֥י אִתְּכֶ֖ם נְאֻם־יְהוָֽה׃
וַיָּ֣עַר יְהוָ֡ה אֶת־רוּחַ֩ זְרֻבָּבֶ֨ל בֶּן־שַׁלְתִּיאֵ֜ל פַּחַ֣ת יְהוּדָ֗ה וְאֶת־ר֙וּחַ֙ יְהוֹשֻׁ֤עַ בֶּן־יְהוֹצָדָק֙ הַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֔וֹל וְֽאֶת־ר֔וּחַ כֹּ֖ל שְׁאֵרִ֣ית הָעָ֑ם וַיָּבֹ֙אוּ֙ וַיַּעֲשׂ֣וּ מְלָאכָ֔ה בְּבֵית־יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת אֱלֹהֵיהֶֽם׃ (פ)
בְּי֨וֹם עֶשְׂרִ֧ים וְאַרְבָּעָ֛ה לַחֹ֖דֶשׁ בַּשִּׁשִּׁ֑י בִּשְׁנַ֥ת שְׁתַּ֖יִם לְדָרְיָ֥וֶשׁ הַמֶּֽלֶךְ׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפסוקים מתארים את ההתעוררות של חגי הנביא והקריאה לעם להתמודד עם מצב בית המקדש הנטוש.
קריאת חגי לבניית בית הַשֵּׁם
הנביא חגי פונה אל זרובבל ואל הכהן הגדול יהושע. הוא מביא את דברי הַשֵּׁם בתגובה לטענה של העם שטרם הגיע הזמן לבנות את בית הַשֵּׁם. חגי שואל את העם מדוע הם בוחרים לגור בבתים מוגנים ונוחים בעוד שהבית של הַשֵּׁם נותר הרוס.
הקריאה לבנות את הבית
הנביא חגי מוסר לעם דברי הַשֵּׁם צבאות, המדגישים את חוסר התועלת במאמציהם הכלכליים הנוכחיים עקב הזנחת בית ה'. הַשֵּׁם קורא להם לבחון מחדש את דרכיהם, לעלות להר, להביא עץ ולבנות את הבית כדי לזכות בברכתו ובשמחת ה'.
הַזְּעָקָה עַל הַבַּיִת הֶחָרֵב וְהַהַשלְכּוֹת בַּטֶּבַע
הַנָּבִיא חַגַּי מַזְהִיר אֶת הָעָם שֶׁהֵם מַתְעַלִּים בִּבְנַיַת בָּתִּים לְעַצְמָם בְּעוֹד בֵּית הַשֵּׁם נִשְׁאָר חָרֵב. בִּגְלַל זֹאת, הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ מַחְסִירִים אֶת הַיְּבוּל, וְהַנָּבִיא מַכְרִיז עַל רָעָה הַמִּתְפַּשֶּׁטֶת בַּטֶּבַע וּבַעֲמָל הָאָדָם. זְרֻבָּבֵל, הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְהָעָם שׁוֹמְעִים אֶת הַדְּבָרִים וְיָרֵאִים מֵהַשֵּׁם.
העוררה לעבודת הבית
חגי הנביא מוסר מסר של הַשֵּׁם לעם, המבטיח את נוכחותו. בעקבות הדברים, הַשֵּׁם מעורר את רוח המנהיגים, זרובבל ויהושע, ואת שאר העם, כדי שיחזרו לעבוד בבית הַשֵּׁם. האירוע התרחש בשנת השנייה למלכות דריווש, בחודש השישי.
הפסוקים מסיימים בתיאור תגובת העם והכהנים לפני התחלת העבודה בפועל.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַקְּרָאָה לְבִנְיַן הַהֵיכָל
״רִבִּי לָעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. אַף לְמַלְכֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם אֵין מּוֹנִין אֶלָּא מִנִּיסָן. בַּשִּׁשִּׁי בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ. בַּשְּׁמִינִי [בִּשְׁנַת] שְׁתַּיִם לְדָרְיָושֶׁ. נֹאמַר בַּשְּׁמִינִי בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ.״
הַנָּבִיא חַגַּי מַדְרִיךְ אֶת הָעָם שֶׁנִּבְנֵי הַבַּיִת עוֹצְרִים אֶת הַדְּאָגָה לְבֵיתֵיהֶם הַמְּפֻרְסָמִים וְשׁוֹמְעִים אֶת הַקּוֹל שֶׁמִּקְרֶא לָהֶם לִבְחֹר בַּעֲדִיעוּת הַבַּיִת. הַנָּבִיא מְצַיֵּן תַּאֲרִיךְ מְדֻיָּק בִּשְׁנַת דָּרְיָוֶשׁ הַשֵּׁנִי, בַּחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי וְאַחַר כָּךְ בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי. הַנָּבִיא מַזְהִיר אֶת הָעָם לְהַשְׁקִיעַ בְּבִנְיַן הַהֵיכָל מִן הַיּוֹם וְעַד שֶׁלֹּא תִּהְיֶה אֶבֶן עַל אֶבֶן. הַנָּבִים מַצִּיג מַצָּב שֶׁבּוֹ הַלְּבָבוֹת מְפוזָּרִים וְהַבַּיִת נִשְׁאָר חֲרָב, וְזֶה מַצְרִיךְ עֵינוֹת עֵירֶת.
תלמוד ירושלמי ראש השנה א׳:א׳:ג׳ ↗המשמעות של ראש חודש והחיבור לזמן
״הלכה: אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים הֵן כול׳. כְּתִיב הַחוֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים. לָכֶם הוּא רֹאשׁ וְאֵינוֹ רֹאשׁ לֹא לַשָּׁנִים וְלֹא לַשְּׁמִיטִּים וְלֹא לַיּוֹבְילוֹת וְלֹא לִנְטִיעָה״
הַתַּלְמוּד הַיְרוּשָׁלְמִי, בְּסֵדֶר רֹאשׁ הַשָּׁנִים, מְפַרֵּשׁ אֶת הַפּסוּק "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חדָשִׁים". הַמַּקְצִים בַּתַּלְמוּד, כְּמוֹ רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא וְאַחֵרִים, דּוֹנִים בַּמַּעֲמָד הַמְּדִינִי וְהַתַּקְנִיתִי שֶׁל הַזְּמַן. הַקְּשָׁה אֶחָת הִיא שֶׁהַכַּוָּנָה בַּמִּלָּה "לָכֶם" הִיא מְצֻמְצֶמֶת אֶת הַחֲדוּשׁ הַזֶּה, כְּבָר לֹא כְּרֹאשׁ לַשָּׁנִים אוֹ לַשְּׁמִיטָה, אֲבָל הִיא מְגַדֶּלֶת אוֹתּוֹ בְּמַעֲמָד אַחֵר. מִקְרֵי הַפְּרָשִׁים הַמְּדִינִיִּים מַעֲלִים שְׁאֵלוֹת עַל הַקְּשָׁה זֶה, כְּמוֹ הַמַּעֲמָד שֶׁל הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשֵׁנַת אַרְבָּע לְמַלְכוּתוֹ. הַתַּלְמוּד מַצִּיעַ הֶתְכֵנוֹת שׁוֹנוֹת לְהַגְדָּרַת הַזְּמַן, כְּמוֹ הַקְשָׁבָה לְחֹדֶשׁ נִיסָן אוֹ לְמִסְפָּר יוֹמִים סְפִיקִים. הַפְּרָשִׁים מְנַסִּים לְחַבֵּר בֵּין הַמִּבְנִין הַזְּמַנִי שֶׁל הַתַּקְנָה לְבֵין הַמַּעֲמָד הַמְּדִינִי שֶׁל הַמַּלְכוּת, כְּשֶׁהַתַּלְמוּד מַצִּיעַ אֲפִישִׁיּוּת שׁוֹנוֹת בְּהֶתְכְּנוֹת הַזְּמַלִּים שֶׁל הַמְּלָכִים.
תלמוד ירושלמי ראש השנה א׳:א׳:ב׳ ↗בעקבות המפרשים
התעדוף של בני ישראל
״העת לכם. ל' תימה לכך נקוד הה"א בפתח:״
בפרק הראשון של ספר חגי, הנביא פונה אל עמי ישראל בשנה השנייה למלכות דוד. הוא מדבר אל העם שהחזיר את עצמו מגלות בבל. הנביא שואל את העם אם זה הזמן הנכון עבורם לבנות בתים יפים ונעימים לעצמם, בזמן שהבית של הַשֵּׁם נשאר הרוס ומחכה לשיקום. הוא מראה שהמאמצים של העם לבנות לעצמם לא מצליחים להביא שובע אמיתי. הטקסט מציג את המצב שבו האוכל לא משביע ואת היין שלא ממלא את הלב. מפרשים, כמו רש"י, מתעניינים בסימני הניקוד ובמבנה המילים כדי להבין את חשיבות הפנייה. ההסבר מתמקד בכך שהחוסר בברכה נובע מהתעדוף השגוי של בני האדם. הפסוקים מציגים את המצב כקריאה לשינוי סדרי העדיפויות של העם.
רש״י על חגי 1:4:1 ↗הקריאה לשיקום בית המקדש
״עליכם כלאו שמים. על חוביכון:״
בספר חגי, הנביא פונה לעם שחזר מהגלות ומדגיש את חשיבות בניית בית ה'. הוא מצביע על כך שהתנאים הכלכליים והטבעיים קשים, כשהתוצר של העבודה אינו מספק את הצרכים הבסיסיים. הנביא מזהיר שהחוסר בברכה נובע מהזנחת המקדש ומהתמקדות בבניית בתים אישיים בלבד. הטקסט מציג את המצב כקריאה למעשה ולשינוי סדר העדיפויות. רש"י, בפירושו על הפסוק העשירי, מפרש את המילה "חוביכון" כביטוי לחוסר ברכה או קשיים שנובעים מחובות ומהתנהלות לא נכונה. הגישה של רש"י מתמקדת בקשר שבין מעשיהם של בני ישראל לבין התוצאות הכלכליות והטבעיות שחוו.
רש״י על חגי 1:10:1 ↗התעסקות בבתים אישיים לעומת בית ה'
״העת - לבנות ולשבת בבתים ספונים ,כמו וספון בארז.״
בפרק הראשון של ספר חגי, הנביא פונה לעם שחזר מגלות בבל. הוא מדבר אל בני יהודה ואל כוהני הבית בשנה השנייה למלכות דריווש השני, בחודש שמיני. הנביא מעלה שאלה לגבי הזמן שבו העם יבנה את בית ה'. הוא מציין שהעם עסוק בבניית בתים מפוארים וסגורים לעצמו, בזמן שבית ה' נשאר הרוס. הפרק מתאר מצב שבו המאמצים הכלכליים של העם אינם מניבים פרי מלא. למרות העבודה הקשה, התוצאות חסרות. לפי פירוש אבן עזרא על פסוק ארבע, המילה "ספונים" מתארת בתים סגורים ומוגנים היטב, כמו ארון עץ אטום. המפרש מדגיש שהעסק בבניית בתים אישיים ונוחות אישית התרחשו בזמן שהתעלמו מהשיקום של בית המקדש.
אבן עזרא על חגי 1:4:1 ↗השמיים והאדמה: כיצד הַשֵּׁם משפיע על הטבע
״ועל ההרים - מגד ההרים כמו ומראש הררי קדם.״
בַּסֵּפֶר חַגַּי, הַנָּבִיא מַעֲבִיר מֶסֶר עַל הַקֶּשר בֵּין הַמַּעֲשִׂים שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל לְבין הַטֶבַע. הַנָּבִיא מְתָאֵר כִּי הַשֵּׁם הִסְתִּיר אֶת הַטַּל וְאֶת הַיְּבוּשִׁים, וְכָךְ הַתְּבוּאָה לֹא הִצְלִיחָה. הַדָּבָר מַדְגִּישׁ אֶת הַהַשְׁפָּעָה הַמְּשֻׁלֶטֶת עַל הַמּוֹצָאוֹת הַטֶבַעִיִּים. הַפֵּרוּשׁ הַמְּשֻׁלָּשׁ מִבְּעֵי אֵיבֶן עֶזְרָא עַל הַמִּלִּים "וְעַל הֶהָרִים", מַסְבִּיר שֶׁהַכַּוָּנָה הִיא לְמַעְלָה, לְרֹאשׁ הֶהָרִים שֶׁל קֶדֶם. הַסַּבְלָה בַּטֶּקסט הִיא שֶׁהַשְׁפָּעַת הַחֹשֶׁךְ שֶׁל הַמַּעֲשִׂים הִיא כָּל כָּךְ רְחָבָה, שֶׁהִיא מְכַסָּה אֶת כָּל הַמְּשִׁיחַ שֶׁל הַהָרִים וְהַשָּׁמַיִם.
אבן עזרא על חגי 1:11:3 ↗