אֲנִי אֶעֱמֹד בַּמִּשְׁמֶרֶת וְאֶתְיַצֵּב בַּמְּצוּדָה, וְאֶחֱכֶּה לִרְאוֹת מָה יֵדַע אֲנִי לַעֲנוֹת לְתּוֹכָחָה.
עַל־מִשְׁמַרְתִּ֣י אֶעֱמֹ֔דָה וְאֶֽתְיַצְּבָ֖ה עַל־מָצ֑וֹר וַאֲצַפֶּ֗ה לִרְאוֹת֙ מַה־יְדַבֶּר־בִּ֔י וּמָ֥ה אָשִׁ֖יב עַל־תּוֹכַחְתִּֽי׃חבקוק · פרק ב׳
הַחֲזוֹן וְהַהַבְטָחָה
הַנָּבִיא חֲבַקּוּק עוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ לְחַכּוֹת לַתְּשׁוּבָה, וְהַשֵּׁם מַשְׁקִיעַ בְּעַלְיָה כְּדֵי לְהַבְטִיחַ אֶת הַצְּדָקוּת וּלְהַכְרִיז עַל הַדִּין הַבָּא עַל הָעַמִּים הָרָעִים.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
חבקוק ב׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הַחֲזוֹן וְהַהַבְטָחָה
וַיהוָה עָנָה לִי וְאָמַר: כְּתֹב אֶת הַחֲזוֹן וּפַרְשׂ אֶת הַלוּחוֹת בְּצַלּוּל, כְּדֵי שֶׁיָּרוּץ הַקּוֹרֵא בּוֹ.
וַיַּעֲנֵ֤נִי יְהוָה֙ וַיֹּ֔אמֶר כְּת֣וֹב חָז֔וֹן וּבָאֵ֖ר עַל־הַלֻּח֑וֹת לְמַ֥עַן יָר֖וּץ ק֥וֹרֵא בֽוֹ׃כִּי הַחֲזוֹן עוֹד לַעֵת הַקְּצָה, וְהוּא מְהַבֵּחַ בַּסּוֹף וְלֹא יִשְׁקַר. אֲגַף כִּי יְתְאַחֵר, חַכֵּה לוֹ, כִּי בְּלָקוֹ יָבוֹא וְלֹא יְאַחֵר.
כִּ֣י ע֤וֹד חָזוֹן֙ לַמּוֹעֵ֔ד וְיָפֵ֥חַ לַקֵּ֖ץ וְלֹ֣א יְכַזֵּ֑ב אִם־יִתְמַהְמָהּ֙ חַכֵּה־ל֔וֹ כִּֽי־בֹ֥א יָבֹ֖א לֹ֥א יְאַחֵֽר׃הִנֵּה כָּלוּ הַגֵּאוֹן, הָרוּחַ הַמִּתְנַפֶּחֶת לֹא יִזְכֶּה לִישֹׁר, אַךְ הַצַּדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה.
הִנֵּ֣ה עֻפְּלָ֔ה לֹא־יָשְׁרָ֥ה נַפְשׁ֖וֹ בּ֑וֹ וְצַדִּ֖יק בֶּאֱמוּנָת֥וֹ יִחְיֶֽה׃דין השודד והעמים
גם היין בוגד, אדם רעב וגדול לנצח, נפשו רחבה כמו שכול, והוא כמו מוות ולא ישתבע, והוא יאסוף אליו את כל העמים ויקבץ אליו את כל העמים.
וְאַף֙ כִּֽי־הַיַּ֣יִן בּוֹגֵ֔ד גֶּ֥בֶר יָהִ֖יר וְלֹ֣א יִנְוֶ֑ה אֲשֶׁר֩ הִרְחִ֨יב כִּשְׁא֜וֹל נַפְשׁ֗וֹ וְה֤וּא כַמָּ֙וֶת֙ וְלֹ֣א יִשְׂבָּ֔ע וַיֶּאֱסֹ֤ף אֵלָיו֙ כָּל־הַגּוֹיִ֔ם וַיִּקְבֹּ֥ץ אֵלָ֖יו כָּל־הָעַמִּֽים׃האם לא כולם ישלטו בו ויגידו פתגמים וחידות נגד מעשיו? ויאמרו: אוי, למי שמעלים רכוש, עד מתי, ומי שחונק ולוחץ עליו בעבר?
הֲלוֹא־אֵ֣לֶּה כֻלָּ֗ם עָלָיו֙ מָשָׁ֣ל יִשָּׂ֔אוּ וּמְלִיצָ֖ה חִיד֣וֹת ל֑וֹ וְיֹאמַ֗ר ה֚וֹי הַמַּרְבֶּ֣ה לֹּא־ל֔וֹ עַד־מָתַ֕י וּמַכְבִּ֥יד עָלָ֖יו עַבְטִֽיט׃האם פתאום לא יקומו הנוגשים בך, והמזעזעים אותך יקצרו את מה שסחטו ממך, ותהיה רק בשר למכmaschinen שלהם?
הֲל֣וֹא פֶ֗תַע יָק֙וּמוּ֙ נֹשְׁכֶ֔יךָ וְיִקְצ֖וּ מְזַעְזְעֶ֑יךָ וְהָיִ֥יתָ לִמְשִׁסּ֖וֹת לָֽמוֹ׃על המילים
The Hebrew 'מְשִׁסּוֹת' refers to pieces of meat or prey for predators.
כי אתה שדדת עמים רבים, וכל שארית העמים ישדדו אותך, בגלל דם אדם וחמס ארץ, עיר וכל יושביה.
כִּֽי אַתָּ֤ה שַׁלּ֙וֹתָ֙ גּוֹיִ֣ם רַבִּ֔ים יְשָׁלּ֖וּךָ כָּל־יֶ֣תֶר עַמִּ֑ים מִדְּמֵ֤י אָדָם֙ וַחֲמַס־אֶ֔רֶץ קִרְיָ֖ה וְכָל־יֹ֥שְׁבֵי בָֽהּ׃ (פ)התנבאות על עוולה ורדיפת עושר
אוי לך, מי שרוכש רכוש בדרך רעה לביתו, כדי להשיג מעמד גבוה ולהצליח להימנע מיד רעה.
ה֗וֹי בֹּצֵ֛עַ בֶּ֥צַע רָ֖ע לְבֵית֑וֹ לָשׂ֤וּם בַּמָּרוֹם֙ קִנּ֔וֹ לְהִנָּצֵ֖ל מִכַּף־רָֽע׃תכננת רע ובושת לביתך, למען עמים רבים וחוטאי נפשך.
יָעַ֥צְתָּ בֹּ֖שֶׁת לְבֵיתֶ֑ךָ קְצוֹת־עַמִּ֥ים רַבִּ֖ים וְחוֹטֵ֥א נַפְשֶֽׁךָ׃כי אבן מהקיר תצעק, וקורה מהעץ תענה.
כִּי־אֶ֖בֶן מִקִּ֣יר תִּזְעָ֑ק וְכָפִ֖יס מֵעֵ֥ץ יַעֲנֶֽנָּה׃ (פ)אוי לך, בונה עיר באמצעות דמים ומקיים עיר בעוולה.
ה֛וֹי בֹּנֶ֥ה עִ֖יר בְּדָמִ֑ים וְכוֹנֵ֥ן קִרְיָ֖ה בְּעַוְלָֽה׃הבטחת כבוד הַשֵּׁם ודין העמים
הנה, מפי הַשֵּׁם צבאות, העמים יעבדו קשה ויתעיפו בגלל אש, והעמים יתשיאו בגלל ריקנות.
הֲל֣וֹא הִנֵּ֔ה מֵאֵ֖ת יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת וְיִֽיגְע֤וּ עַמִּים֙ בְּדֵי־אֵ֔שׁ וּלְאֻמִּ֖ים בְּדֵי־רִ֥יק יִעָֽפוּ׃כי הארץ תתמלא לדעת את כבוד הַשֵּׁם, בדיוק כפי שהמים מכסים את הים.
כִּ֚י תִּמָּלֵ֣א הָאָ֔רֶץ לָדַ֖עַת אֶת־כְּב֣וֹד יְהוָ֑ה כַּמַּ֖יִם יְכַסּ֥וּ עַל־יָֽם׃ (ס)איזה רע לך, שמשקה את חברך בזמן שאתה מנתץ את כעסך ומשכיר לעצמך כבוד, כדי להביט על מקומות שנתנו לך מנוחה?
ה֚וֹי מַשְׁקֵ֣ה רֵעֵ֔הוּ מְסַפֵּ֥חַ חֲמָתְךָ֖ וְאַ֣ף שַׁכֵּ֑ר לְמַ֥עַן הַבִּ֖יט עַל־מְעוֹרֵיהֶֽם׃שבעת מהביזון בכבוד, שתה גם אתה ותהיה עירום. כוס ימין של הַשֵּׁם תעלה עליך, וקעקוע יבוא על כבודך.
שָׂבַ֤עְתָּ קָלוֹן֙ מִכָּב֔וֹד שְׁתֵ֥ה גַם־אַ֖תָּה וְהֵֽעָרֵ֑ל תִּסּ֣וֹב עָלֶ֗יךָ כּ֚וֹס יְמִ֣ין יְהוָ֔ה וְקִיקָל֖וֹן עַל־כְּבוֹדֶֽךָ׃חוסר התועלת של האלילים מול נוכחות הַשֵּׁם
כי עוול לבנון יכסה אותך, וחיות יטרוף בעלי חיים, מדם אדם ועוול ארץ, עיר וכל יושביה.
כִּ֣י חֲמַ֤ס לְבָנוֹן֙ יְכַסֶּ֔ךָּ וְשֹׁ֥ד בְּהֵמ֖וֹת יְחִיתַ֑ן מִדְּמֵ֤י אָדָם֙ וַחֲמַס־אֶ֔רֶץ קִרְיָ֖ה וְכָל־יֹ֥שְׁבֵי בָֽהּ׃ (ס)מה תועלת בפסל שמיצרו, פסל שמצייר יוצר שקר, כי היוצר בטח בעצמו כדי ליצור אלילים אילמים?
מָֽה־הוֹעִ֣יל פֶּ֗סֶל כִּ֤י פְסָלוֹ֙ יֹֽצְר֔וֹ מַסֵּכָ֖ה וּמ֣וֹרֶה שָּׁ֑קֶר כִּ֣י בָטַ֞ח יֹצֵ֤ר יִצְרוֹ֙ עָלָ֔יו לַעֲשׂ֖וֹת אֱלִילִ֥ים אִלְּמִֽים׃ (ס)אוי לאותו שאומר לעץ: התעורר, ואל אבן: עמי דמי, הוא זה שמורה. הנה הוא מלא בזהב ובכסף, אבל אין בו כל רוח.
ה֣וֹי אֹמֵ֤ר לָעֵץ֙ הָקִ֔יצָה ע֖וּרִי לְאֶ֣בֶן דּוּמָ֑ם ה֣וּא יוֹרֶ֔ה הִנֵּה־ה֗וּא תָּפוּשׂ֙ זָהָ֣ב וָכֶ֔סֶף וְכָל־ר֖וּחַ אֵ֥ין בְּקִרְבּֽוֹ׃אבל הַשֵּׁם נמצא במקדשו, וכל הארץ תשתוק לפניו.
וַֽיהוָ֖ה בְּהֵיכַ֣ל קָדְשׁ֑וֹ הַ֥ס מִפָּנָ֖יו כָּל־הָאָֽרֶץ׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הַחֲזוֹן וְהַהַבְטָחָה
עַל־מִשְׁמַרְתִּ֣י אֶעֱמֹ֔דָה וְאֶֽתְיַצְּבָ֖ה עַל־מָצ֑וֹר וַאֲצַפֶּ֗ה לִרְאוֹת֙ מַה־יְדַבֶּר־בִּ֔י וּמָ֥ה אָשִׁ֖יב עַל־תּוֹכַחְתִּֽי׃
וַיַּעֲנֵ֤נִי יְהוָה֙ וַיֹּ֔אמֶר כְּת֣וֹב חָז֔וֹן וּבָאֵ֖ר עַל־הַלֻּח֑וֹת לְמַ֥עַן יָר֖וּץ ק֥וֹרֵא בֽוֹ׃
כִּ֣י ע֤וֹד חָזוֹן֙ לַמּוֹעֵ֔ד וְיָפֵ֥חַ לַקֵּ֖ץ וְלֹ֣א יְכַזֵּ֑ב אִם־יִתְמַהְמָהּ֙ חַכֵּה־ל֔וֹ כִּֽי־בֹ֥א יָבֹ֖א לֹ֥א יְאַחֵֽר׃
הִנֵּ֣ה עֻפְּלָ֔ה לֹא־יָשְׁרָ֥ה נַפְשׁ֖וֹ בּ֑וֹ וְצַדִּ֖יק בֶּאֱמוּנָת֥וֹ יִחְיֶֽה׃
דין השודד והעמים
וְאַף֙ כִּֽי־הַיַּ֣יִן בּוֹגֵ֔ד גֶּ֥בֶר יָהִ֖יר וְלֹ֣א יִנְוֶ֑ה אֲשֶׁר֩ הִרְחִ֨יב כִּשְׁא֜וֹל נַפְשׁ֗וֹ וְה֤וּא כַמָּ֙וֶת֙ וְלֹ֣א יִשְׂבָּ֔ע וַיֶּאֱסֹ֤ף אֵלָיו֙ כָּל־הַגּוֹיִ֔ם וַיִּקְבֹּ֥ץ אֵלָ֖יו כָּל־הָעַמִּֽים׃
הֲלוֹא־אֵ֣לֶּה כֻלָּ֗ם עָלָיו֙ מָשָׁ֣ל יִשָּׂ֔אוּ וּמְלִיצָ֖ה חִיד֣וֹת ל֑וֹ וְיֹאמַ֗ר ה֚וֹי הַמַּרְבֶּ֣ה לֹּא־ל֔וֹ עַד־מָתַ֕י וּמַכְבִּ֥יד עָלָ֖יו עַבְטִֽיט׃
הֲל֣וֹא פֶ֗תַע יָק֙וּמוּ֙ נֹשְׁכֶ֔יךָ וְיִקְצ֖וּ מְזַעְזְעֶ֑יךָ וְהָיִ֥יתָ לִמְשִׁסּ֖וֹת לָֽמוֹ׃
כִּֽי אַתָּ֤ה שַׁלּ֙וֹתָ֙ גּוֹיִ֣ם רַבִּ֔ים יְשָׁלּ֖וּךָ כָּל־יֶ֣תֶר עַמִּ֑ים מִדְּמֵ֤י אָדָם֙ וַחֲמַס־אֶ֔רֶץ קִרְיָ֖ה וְכָל־יֹ֥שְׁבֵי בָֽהּ׃ (פ)
התנבאות על עוולה ורדיפת עושר
ה֗וֹי בֹּצֵ֛עַ בֶּ֥צַע רָ֖ע לְבֵית֑וֹ לָשׂ֤וּם בַּמָּרוֹם֙ קִנּ֔וֹ לְהִנָּצֵ֖ל מִכַּף־רָֽע׃
יָעַ֥צְתָּ בֹּ֖שֶׁת לְבֵיתֶ֑ךָ קְצוֹת־עַמִּ֥ים רַבִּ֖ים וְחוֹטֵ֥א נַפְשֶֽׁךָ׃
כִּי־אֶ֖בֶן מִקִּ֣יר תִּזְעָ֑ק וְכָפִ֖יס מֵעֵ֥ץ יַעֲנֶֽנָּה׃ (פ)
ה֛וֹי בֹּנֶ֥ה עִ֖יר בְּדָמִ֑ים וְכוֹנֵ֥ן קִרְיָ֖ה בְּעַוְלָֽה׃
הבטחת כבוד הַשֵּׁם ודין העמים
הֲל֣וֹא הִנֵּ֔ה מֵאֵ֖ת יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת וְיִֽיגְע֤וּ עַמִּים֙ בְּדֵי־אֵ֔שׁ וּלְאֻמִּ֖ים בְּדֵי־רִ֥יק יִעָֽפוּ׃
כִּ֚י תִּמָּלֵ֣א הָאָ֔רֶץ לָדַ֖עַת אֶת־כְּב֣וֹד יְהוָ֑ה כַּמַּ֖יִם יְכַסּ֥וּ עַל־יָֽם׃ (ס)
ה֚וֹי מַשְׁקֵ֣ה רֵעֵ֔הוּ מְסַפֵּ֥חַ חֲמָתְךָ֖ וְאַ֣ף שַׁכֵּ֑ר לְמַ֥עַן הַבִּ֖יט עַל־מְעוֹרֵיהֶֽם׃
שָׂבַ֤עְתָּ קָלוֹן֙ מִכָּב֔וֹד שְׁתֵ֥ה גַם־אַ֖תָּה וְהֵֽעָרֵ֑ל תִּסּ֣וֹב עָלֶ֗יךָ כּ֚וֹס יְמִ֣ין יְהוָ֔ה וְקִיקָל֖וֹן עַל־כְּבוֹדֶֽךָ׃
חוסר התועלת של האלילים מול נוכחות הַשֵּׁם
כִּ֣י חֲמַ֤ס לְבָנוֹן֙ יְכַסֶּ֔ךָּ וְשֹׁ֥ד בְּהֵמ֖וֹת יְחִיתַ֑ן מִדְּמֵ֤י אָדָם֙ וַחֲמַס־אֶ֔רֶץ קִרְיָ֖ה וְכָל־יֹ֥שְׁבֵי בָֽהּ׃ (ס)
מָֽה־הוֹעִ֣יל פֶּ֗סֶל כִּ֤י פְסָלוֹ֙ יֹֽצְר֔וֹ מַסֵּכָ֖ה וּמ֣וֹרֶה שָּׁ֑קֶר כִּ֣י בָטַ֞ח יֹצֵ֤ר יִצְרוֹ֙ עָלָ֔יו לַעֲשׂ֖וֹת אֱלִילִ֥ים אִלְּמִֽים׃ (ס)
ה֣וֹי אֹמֵ֤ר לָעֵץ֙ הָקִ֔יצָה ע֖וּרִי לְאֶ֣בֶן דּוּמָ֑ם ה֣וּא יוֹרֶ֔ה הִנֵּה־ה֗וּא תָּפוּשׂ֙ זָהָ֣ב וָכֶ֔סֶף וְכָל־ר֖וּחַ אֵ֥ין בְּקִרְבּֽוֹ׃
וַֽיהוָ֖ה בְּהֵיכַ֣ל קָדְשׁ֑וֹ הַ֥ס מִפָּנָ֖יו כָּל־הָאָֽרֶץ׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַקֶּטעַת מַתְחִילָה בְּעֲמִיתָה שֶׁל הַנָּבִיעַ בְּמִשְׁמֶרֶת וּבְחִיפּוּשׁ אַחֲרֵי תְּשׁוּבָה מֵהַשֵּׁם, וּמַמְשִיכָה בְּפֶרֶטִים עַל הַצְּדָקוּת וְעַל הַעֲנִישָׁה שֶׁתָּבוֹא לְמַעֲשֵׂי הָרָעִים.
הַחֲזוֹן וְהַהַבְטָחָה
חֲבַקּוּק עוֹמֵד בְּמִשְׁמֶרֶת כְּדֵי לִשְׁמֹעַ תְּשׁוּבָה לְשֶׁאלָתוֹ. הַשֵּׁם מַצְוֶה לוֹ לִכְתֹּב אֶת הַחֲזוֹת בְּצַלּוּל כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה בָּרוּר, וְקֹרֵא עָלָיו. הַחֲזוֹן מַבְטִיחַ לְהִתְגַּלּוֹת בַּזְּמַן הַנָּכוֹן, וּמַדְגִּישׁ שֶׁהָרוּחַ הַמְּהַלֶּכֶת בְּגֵאוּן לֹא תַּצְלִיחַ, אַךְ הַצַּדִּיק יִחְיֶה מִתּוֹךְ אֱמוּנָה.
דין השודד והעמים
פסוקים אלו מתארים דמות של כובש רעב ובלתי נגמר, שאוסף עמים רבים לעצמו. עם זאת, נגזר עליו שיתקפו אותו אלו שסבלו מעל כבודו, כעונש על שדדו עמים אחרים בכוח ובהרג.
התנבאות על עוולה ורדיפת עושר
הפסוקים מפרטים את הדין על מי שרוכש רכוש וטרוף בדרכים לא יוצדקות. הנביא מזהיר מפני בניית עושר וערים על בסיס של דמים, בגידה ועוולה. האמת תתגלה באופן כזה שאפילו חפצים דוממים כמו אבנים ועצים יעידו על הפשעים שנעשו.
הבטחת כבוד הַשֵּׁם ודין העמים
הפסוקים מתארים את העובדה שהעמים יתעייפו בניסיונותיהם, אך בסופו של דבר הארץ תתמלא בידיעת כבוד הַשֵּׁם. במקביל, מופיעה אזהרה נגד ניצול אחרים וגאווה אישית, תוך הבטחה שמי שמתעלה על ידי עוול יחווה את כוס הדין של הַשֵּׁם.
חוסר התועלת של האלילים מול נוכחות הַשֵּׁם
פסוקים אלו מתארים את כשלון האלילים והעוול. הפסלים, למרות היותם מוזהבים, הם חסרי חיים ורוח. השוד והאלילות יובילו להרס עמים וערים. בסופו של דבר, הַשֵּׁם נמצא במקדשו, וכל העולם חייב להשתתק לפני הוד וקדושתו.
הַקֶּטעַת מִסְתַּיֶּמֶת בְּהַדְגָּשָׁה שֶׁהָאֱלֹהִים נוֹכֵחַ בְּהֵיכָלוֹ, וְהָעַמִּים הַמְּשׁוֹדְדִים יִהְיוּ אֲנָשִׁים אֱוֶלִּים בְּעֵינֵי הַבְּרִיאָה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
ההמתנה של חוני המעגל וחבקוק הנביא
״מַעֲשֶׂה שֶׁשָּׁלְחוּ לְחוֹנִי הַמְעַגֵּל וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: פַּעַם אַחַת יָצָא רוֹב אֲדָר וְלֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים, שָׁלְחוּ לְחוֹנִי הַמְעַגֵּל: הִתְפַּלֵּל וְיֵרְדוּ גְּשָׁמִים! הִתְפַּלֵּל, וְלֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים.״
המשנה במסכת תענית מספרת על מקרה שבו יצא רוב חודש אדר ללא גשמים. הרבנים שלחו את חוני המעגל להתפלל כדי להוריד גשמים, אך התפילה לא נענתה מיד. חוני בחר לעמוד במקום מסוים ולעקם את גופו בצורה מיוחדת, בדומה לאופן שבו חבקוק הנביא עמד על משמרתו כדי להמתין לתשובה. הדברים מבוססים על המדרש בפרקיא דתענית. המדרש משתמש בדמותו של חבקוק הנביא כדי להמחיש את עוצמת ההמתנה והעמידה על המשמר של חוני המעגל. הגישה כאן היא שחוני אימץ את שיטת הנביא – עמידה דרוכה וצפויה – כסגנון של תפילה ותחנונים מיוחדים.
תענית כ״ג א:ד׳ ↗כֹּחַ הַשְּׁמִיעָה
״וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע. אִם שָׁמַעְתָּ קִמְעָא, סוֹפְךָ לִשְׁמֹעַ הַרְבֵּה. דָּבָר אַחֵר, אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע, תַּשְׁמִיעַ תַּלְמוּדְךָ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אֵימָתַי הוּא מַשְׁמִיעַ תַּלְמוּדוֹ.״
בַּמִּדְרָשׁ הַמּוּצָר, מַעֲרָךְ מִדְרָשׁ תַּנְחוּמָא, מְבַשְּׂרִים עַל הַהַשְׁפָּעָה הָעֲמוּקָה שֶׁל הַקְּבִילָה לַדִּבּוּר. הַמַּעֲרָךְ מְסַבֵּר שֶׁכְּשֶׁאָדָם שׁוֹמֵעַ קְצָת, הוּא עוֹמֵד לִשְׁמֹעַ הַרְבֵּה. הַמִּדְרָשׁ מְפַרְט הַרְבֵּה מַשְׁאָלוֹת עַל הַכַּוָּנָה שֶׁל הַשְּׁמִיעָה. הוּא מְצַיֵּן אֶת דַּרְכֵי הַשְּׁמִיעָה הַשּׁוֹנוֹת: כְּמוֹ הַתַּלְמוּד שֶׁנִּשְׁמָע לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אוֹ כְּמוֹ הַתְּפִלָּה שֶׁנֶּעֶנׂהת, כְּמוֹ הָעוּגָה שֶׁעָמְדָה בְּמָקוֹמָהּ בְּשֶׁל הַתְּפִלָּה לַמָּטָר. הַמִּדְרָשׁ מְקַשֵּׁר בֵּין הַשְּׁמִיעָה בָּעוֹלָם הַזֶּה לְבֵין הַשְּׁמִיעָה בָּעוֹלָם הַבָּא. הוּא מְסַבֵּל אֶת דַּעְתּוֹ שֶׁהַתּוֹרָה נִתְּנָה לָנוּ עַכְשָׁו כְּדֵי שֶׁנִּהְיֶה מוּכָנִים לְלִמּוּד הַתּוֹרָה הַשְּׁלֵמָה מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָם הַבָּא. כְּשֶׁאָדָם שׁוֹמֵעַ אֶת הַקּוֹלִים הַמֻּבְחָנִים בַּתּוֹרָה הַיָּם, הוּא מִזְכֶּה לִשְׁמֹעַ אֶת הַקּוֹל הָאַמִּיטִּי שֶׁל שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן.
מדרש תנחומא, כי תבוא ד׳:א׳ ↗בעקבות המפרשים
התשוקה הבלתי נגמרת של הרשע
״אשר הרחיב. נבוכדנצר כשאול נפשו. להשיג כל תאותו ברחב לב:״
בפסוק זה, רש"י מסביר כי נבוכדנצר פעל ברוח רעה, בדומה למלך שאול. המלך פעל מתוך רצון עמוק ורחב להשיג את כל מה שרצה. הוא לא נתן לעצמו גבולות, אלא ניסה למלא את כל תשוקותיו בלי הפסקה. הפירוש מתמקד במוטיבציה הפנימית של הכובש. לפי רש"י, הרע המלווה את השליט הוא היכולת להרחיב את נפשו כדי לרדוף אחרי כל תאוות בראשו, מבלי להסתפק במה שכבר השיג.
רש״י על חבקוק 2:5:4 ↗השלכות של מעשה רע
״על מעוריהם. להגלות קלונם וראו שונאיהם בניוולם:״
בספר חבקוק, הנביא מתאר תמונה של עוול וניצול. בפרק ב, נאמר על מי שמשקה את השכן משקה מתוך כוונה רעה או מתוך רצון להשפיל אותו. המעשה הזה גורם לכך ש eventually, השונאים יראו את קלו של אותו אדם כשהוא יתמודד עם תוצאות מעשיו. רש"י מסביר את הפסוק הזה כך: המטרה של המעשה הרע היא לחשוף את החולשה של האדם ולגרום לכך שמי ששונא אותו יראה את המבוכה והכישלון שלו. לפי הפירוש, המעשה המביש נועד להקשות את המעמד של המתעמר וליצור בו תחושת בושה מול אויביו.
רש״י על חבקוק 2:15:2 ↗התאווה האינסופית של הכובש
״אשר הרחיב וגו׳. ר״ל מתאוה לכבוש כל העולם תחתיו כמו שאול הקבר הבולע כל הבריות ודומה הוא אל המות הבא על בעלי חי ולא ישבע״
הַמְּצוּדַת דָּוִד הַמְפֵרֵשׁ אֶת הַפֶּסַק בְּחַבַּקּוּק שְׁנִי, בַּפֶּסַק הַחֲמִישִׁי, וּמַסְבֵּר אֶת הַדּוֹמֶה לַקְּבֶר הַבּוֹלֵעַ אֶת כָּל הַבְּרִיּוֹת. הוּא מַשְׁוֶה אֶת הַתַּאֲוָה שֶׁל הַכּוֹבֵשׁ לַמָּוֶת, שֶׁכָּמוֹ הַמָּוֶת לֹא יִשְׂבָּע מֵאֶלֶף נִשְׁמָהוֹת, כָּךְ גַּם הַכּוֹבֵשׁ רוֹצֶה לִכְבּוֹשׁ אֶת כָּל הָעוֹלָם תַּחְתָּיו וְלֹא יִשְׂבָּע לְעוֹלָם. הַהֶסְבֵּר הַזֶּה מַתְקֵן אֶת הַתְּמונה שֶׁל הַתַּאֲוָה הַנֶּעְלֶםת שֶׁל הָעַם הַכּוֹבֵשׁ. הַמְּצוּדַת דָּוִד מַצִּיג כָּאן תְּנוּעָה שֶׁל רֶדֶף אַחַר כּוֹחוֹ, שֶׁאֵין לָהּ סוֹף, וְהִיא מְשַׁבֶּרֶת אֶת הַתְּחוּמָה שֶׁל הַכּוֹבֵשׁ כְּכָּל אֶחָד שֶׁמְּבַקֵּשׁ לְהַשְׁלֵטָה מַחְשָׁבָתִית וּמַעֲשִׂית עַל כָּל הַקִּיּוּם.
מצודת דוד על חבקוק 2:5:2 ↗העונש על פגיעה בזולת
״הוי משקה רעהו. אוי על הבבליים שהרעו לישראל:״
בפסוק הזה, המצודת דוד מסביר את המשמעות של הַשֵּׁם כשהוא קורא לו "הוי משקה רעהו". לפי הפירוש, מדובר בתוכחה ובקשה של הַשֵּׁם נגד הבבלים. הם לא רק כבשו, אלא עשו רע לאחרים בצורה מכוונת. הפרשן מציין שהתנאי של השתייה כאן מתייחס לפגיעה בישראל. הבבלים השתמשו בכוחם כדי להשפיל ולרע את העם, ולכן הם ראויים לכינוי ה"אוי". המצודת דוד מדגיש את האחריות המוסרית של הכובש כלפי הנכבש.
מצודת דוד על חבקוק 2:15:1 ↗