ה׳ אמר לנח: ״היכנס אל התיבה, אתה וכל בני ביתך, כי ראיתי שאתה צדיק לפניי בדור הזה.
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ לְנֹ֔חַ בֹּֽא־אַתָּ֥ה וְכָל־בֵּיתְךָ֖ אֶל־הַתֵּבָ֑ה כִּֽי־אֹתְךָ֥ רָאִ֛יתִי צַדִּ֥יק לְפָנַ֖י בַּדֹּ֥ור הַזֶּֽה׃בראשית · פרק ז׳
הכניסה לתיבה ומי המבול
שבעה ימים של המתנה, כניסה בזוגות וארבעים ימי גשם. התיבה נישאת מעל עולם המתכסה במים.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הציווי האחרון
משפחה ובעלי חיים
מכל סוג של בהמה טהורה קח לך שבעה זוגות, זכר ונקבה, ומכל סוג של בהמה שאינה טהורה — שניים, זכר ונקבה.
מִכֹּ֣ל ׀ הַבְּהֵמָ֣ה הַטְּהֹורָ֗ה תִּֽקַּח־לְךָ֛ שִׁבְעָ֥ה שִׁבְעָ֖ה אִ֣ישׁ וְאִשְׁתֹּ֑ו וּמִן־הַבְּהֵמָ֡ה אֲ֠שֶׁר לֹ֣א טְהֹרָ֥ה הִ֛וא שְׁנַ֖יִם אִ֥ישׁ וְאִשְׁתֹּֽו׃על המילים
״שבעה שבעה איש ואשתו״ נקרא כאן כשבעה זכרים ושבע נקבות, כקריאת אבן עזרא בסוף פירושו לפרק ו׳. ״טהורה״ היא קטגוריה מקראית, ולא תיאור של ניקיון גופני.
גם מעופות השמיים קח שבעה זוגות, זכר ונקבה, כדי לשמור על המשך קיומם על פני כל הארץ.
גַּ֣ם מֵעֹ֧וף הַשָּׁמַ֛יִם שִׁבְעָ֥ה שִׁבְעָ֖ה זָכָ֣ר וּנְקֵבָ֑ה לְחַיֹּ֥ות זֶ֖רַע עַל־פְּנֵ֥י כָל־הָאָֽרֶץ׃על המילים
רש״י מפרש שהשבעה שבעה מתייחס לעופות הטהורים, לפי ההבחנה שבפסוק הקודם. המילה ״טהורים״ אינה מופיעה בפסוק זה ולכן לא נוספה לגוף העיבוד.
כי בעוד שבעה ימים אמטיר על הארץ גשם במשך ארבעים יום וארבעים לילה, ואמחה מעל פני האדמה את כל היצורים שבראתי״.
כִּי֩ לְיָמִ֨ים עֹ֜וד שִׁבְעָ֗ה אָֽנֹכִי֙ מַמְטִ֣יר עַל־הָאָ֔רֶץ אַרְבָּעִ֣ים יֹ֔ום וְאַרְבָּעִ֖ים לָ֑יְלָה וּמָחִ֗יתִי אֶֽת־כָּל־הַיְקוּם֙ אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֔יתִי מֵעַ֖ל פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָֽה׃על המילים
״כל היקום״ כאן הוא כלל הקיים על פני האדמה המתואר בסיפור, ולא המושג המודרני ״היקום״ במובן החלל כולו.
נח עשה הכול כפי שה׳ ציווה אותו.
וַיַּ֖עַשׂ נֹ֑חַ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־צִוָּ֖הוּ יְהוָֽה׃יום המבול
הזמן והכניסה לתיבה
נח היה בן שש מאות שנה כשהמבול הציף את הארץ במים.
וְנֹ֕חַ בֶּן־שֵׁ֥שׁ מֵאֹ֖ות שָׁנָ֑ה וְהַמַּבּ֣וּל הָיָ֔ה מַ֖יִם עַל־הָאָֽרֶץ׃נח ובניו, אשתו ונשות בניו נכנסו איתו אל התיבה מפני מי המבול.
וַיָּ֣בֹא נֹ֗חַ וּ֠בָנָיו וְאִשְׁתֹּ֧ו וּנְשֵֽׁי־בָנָ֛יו אִתֹּ֖ו אֶל־הַתֵּבָ֑ה מִפְּנֵ֖י מֵ֥י הַמַּבּֽוּל׃מן הבהמות הטהורות ומן הבהמות שאינן טהורות, מן העופות ומכל בעלי החיים הזוחלים על האדמה,
מִן־הַבְּהֵמָה֙ הַטְּהֹורָ֔ה וּמִן־הַ֨בְּהֵמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אֵינֶ֖נָּה טְהֹרָ֑ה וּמִ֨ן־הָעֹ֔וף וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־רֹמֵ֖שׂ עַל־הָֽאֲדָמָֽה׃על המילים
המשפט ממשיך בפסוק הבא. ״רמש״ הוא תיאור מקראי, ולא שם של קבוצה ביולוגית מודרנית.
באו אל נח לתיבה שניים שניים, זכר ונקבה, כפי שאלוהים ציווה את נח.
שְׁנַ֨יִם שְׁנַ֜יִם בָּ֧אוּ אֶל־נֹ֛חַ אֶל־הַתֵּבָ֖ה זָכָ֣ר וּנְקֵבָ֑ה כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה אֱלֹהִ֖ים אֶת־נֹֽחַ׃על המילים
״שניים שניים״ מתאר כאן כניסה בזוגות; אין בו ביטול של הציווי על שבעה זוגות מן הטהורים.
כעבור שבעת הימים הגיעו מי המבול אל הארץ.
וַֽיְהִ֖י לְשִׁבְעַ֣ת הַיָּמִ֑ים וּמֵ֣י הַמַּבּ֔וּל הָי֖וּ עַל־הָאָֽרֶץ׃בשנת שש מאות לחיי נח, בחודש השני, בשבעה עשר בחודש, באותו יום נבקעו כל מעיינות התהום הגדולה, וארובות השמיים נפתחו.
בִּשְׁנַ֨ת שֵׁשׁ־מֵאֹ֤ות שָׁנָה֙ לְחַיֵּי־נֹ֔חַ בַּחֹ֙דֶשׁ֙ הַשֵּׁנִ֔י בְּשִׁבְעָֽה־עָשָׂ֥ר יֹ֖ום לַחֹ֑דֶשׁ בַּיֹּ֣ום הַזֶּ֗ה נִבְקְעוּ֙ כָּֽל־מַעְיְנֹת֙ תְּהֹ֣ום רַבָּ֔ה וַאֲרֻבֹּ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם נִפְתָּֽחוּ׃על המילים
״ארובות השמיים״ היא תמונת הלשון המקראית לזרימת המים מלמעלה. מספר החודש נשמר; חז״ל נחלקו אם החודש השני כאן הוא מרחשוון או אייר.
הגשם ירד על הארץ במשך ארבעים יום וארבעים לילה.
וַֽיְהִ֥י הַגֶּ֖שֶׁם עַל־הָאָ֑רֶץ אַרְבָּעִ֣ים יֹ֔ום וְאַרְבָּעִ֖ים לָֽיְלָה׃באותו יום עצמו נכנסו לתיבה נח ובניו שם, חם ויפת, אשת נח ושלוש נשות בניו איתם.
בְּעֶ֨צֶם הַיֹּ֤ום הַזֶּה֙ בָּ֣א נֹ֔חַ וְשֵׁם־וְחָ֥ם וָיֶ֖פֶת בְּנֵי־נֹ֑חַ וְאֵ֣שֶׁת נֹ֗חַ וּשְׁלֹ֧שֶׁת נְשֵֽׁי־בָנָ֛יו אִתָּ֖ם אֶל־הַתֵּבָֽה׃על המילים
הסיפור חוזר ומפרט את הכניסה לתיבה; אין מוסיפים מכאן כניסה חדשה של משפחה אחרת.
הם וכל חיות הבר למיניהן, כל הבהמות למיניהן, כל בעלי החיים הזוחלים על הארץ למיניהם, וכל העופות למיניהם — כל ציפור וכל בעל כנף.
הֵ֜מָּה וְכָל־הַֽחַיָּ֣ה לְמִינָ֗הּ וְכָל־הַבְּהֵמָה֙ לְמִינָ֔הּ וְכָל־הָרֶ֛מֶשׂ הָרֹמֵ֥שׂ עַל־הָאָ֖רֶץ לְמִינֵ֑הוּ וְכָל־הָעֹ֣וף לְמִינֵ֔הוּ כֹּ֖ל צִפֹּ֥ור כָּל־כָּנָֽף׃הם באו אל נח לתיבה שניים שניים, מכל היצורים שיש בהם רוח חיים.
וַיָּבֹ֥אוּ אֶל־נֹ֖חַ אֶל־הַתֵּבָ֑ה שְׁנַ֤יִם שְׁנַ֙יִם֙ מִכָּל־הַבָּשָׂ֔ר אֲשֶׁר־בֹּ֖ו ר֥וּחַ חַיִּֽים׃הנכנסים היו זכר ונקבה מכל סוג של יצור חי, כפי שאלוהים ציווה אותו, וה׳ סגר את התיבה מאחוריו.
וְהַבָּאִ֗ים זָכָ֨ר וּנְקֵבָ֤ה מִכָּל־בָּשָׂר֙ בָּ֔אוּ כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה אֹתֹ֖ו אֱלֹהִ֑ים וַיִּסְגֹּ֥ר יְהוָ֖ה בַּֽעֲדֹֽו׃על המילים
״ויסגור ה׳ בעדו״ כולל בפירוש רש״י גם הגנה על נח. הסגירה עצמה נשמרת בגוף העיבוד.
המים גוברים
התיבה וההרים
המבול נמשך ארבעים יום על הארץ. המים התרבו, נשאו את התיבה והיא התרוממה מעל האדמה.
וַֽיְהִ֧י הַמַּבּ֛וּל אַרְבָּעִ֥ים יֹ֖ום עַל־הָאָ֑רֶץ וַיִּרְבּ֣וּ הַמַּ֗יִם וַיִּשְׂאוּ֙ אֶת־הַתֵּבָ֔ה וַתָּ֖רָם מֵעַ֥ל הָאָֽרֶץ׃על המילים
ארבעים הימים מתארים את שלב המבול הנזכר כאן, ולא את כל הזמן עד יובש הארץ ויציאת נח.
המים גברו והתרבו מאוד על הארץ, והתיבה נעה על פני המים.
וַיִּגְבְּר֥וּ הַמַּ֛יִם וַיִּרְבּ֥וּ מְאֹ֖ד עַל־הָאָ֑רֶץ וַתֵּ֥לֶךְ הַתֵּבָ֖ה עַל־פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם׃המים גברו מאוד מאוד על הארץ, וכיסו את כל ההרים הגבוהים שמתחת לכל השמיים.
וְהַמַּ֗יִם גָּ֥בְר֛וּ מְאֹ֥ד מְאֹ֖ד עַל־הָאָ֑רֶץ וַיְכֻסּ֗וּ כָּל־הֶֽהָרִים֙ הַגְּבֹהִ֔ים אֲשֶׁר־תַּ֖חַת כָּל־הַשָּׁמָֽיִם׃המים עלו חמש עשרה אמה מעל ההרים וכיסו אותם.
חֲמֵ֨שׁ עֶשְׂרֵ֤ה אַמָּה֙ מִלְמַ֔עְלָה גָּבְר֖וּ הַמָּ֑יִם וַיְכֻסּ֖וּ הֶהָרִֽים׃על המילים
המידה המקראית ״אמה״ נשמרה ללא המרה למטרים.
האובדן והשארית
החיים שבתיבה
מתו כל היצורים שנעו על הארץ: העופות, הבהמות, חיות הבר, כל בעלי החיים הקטנים השורצים על הארץ וכל בני האדם.
וַיִּגְוַ֞ע כָּל־בָּשָׂ֣ר ׀ הָרֹמֵ֣שׂ עַל־הָאָ֗רֶץ בָּעֹ֤וף וּבַבְּהֵמָה֙ וּבַ֣חַיָּ֔ה וּבְכָל־הַשֶּׁ֖רֶץ הַשֹּׁרֵ֣ץ עַל־הָאָ֑רֶץ וְכֹ֖ל הָאָדָֽם׃כל מי שחי ביבשה ונשמת חיים באפיו — מת.
כֹּ֡ל אֲשֶׁר֩ נִשְׁמַת־ר֨וּחַ חַיִּ֜ים בְּאַפָּ֗יו מִכֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר בֶּחָֽרָבָ֖ה מֵֽתוּ׃על המילים
״בחרבה״ מציין את היבשה. בתלמוד לומדים מכאן שהדגים שבים אינם בכלל תיאור המוות הזה.
הוא מחה את כל היצורים שעל פני האדמה, מבני אדם ועד בהמות, בעלי חיים זוחלים ועופות השמיים; הם נמחקו מן הארץ. רק נח ומי שהיו איתו בתיבה נשארו.
וַיִּ֜מַח אֶֽת־כָּל־הַיְק֣וּם ׀ אֲשֶׁ֣ר ׀ עַל־פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֗ה מֵאָדָ֤ם עַד־בְּהֵמָה֙ עַד־רֶ֙מֶשׂ֙ וְעַד־עֹ֣וף הַשָּׁמַ֔יִם וַיִּמָּח֖וּ מִן־הָאָ֑רֶץ וַיִשָּׁ֧אֶר אַךְ־נֹ֛חַ וַֽאֲשֶׁ֥ר אִתֹּ֖ו בַּתֵּבָֽה׃המים גברו על הארץ במשך מאה וחמישים יום.
וַיִּגְבְּר֥וּ הַמַּ֖יִם עַל־הָאָ֑רֶץ חֲמִשִּׁ֥ים וּמְאַ֖ת יֹֽום׃על המילים
היחס בין מאה וחמישים הימים ובין ארבעים ימי הגשם נידון בדרכים שונות אצל המפרשים. לא חוברו כאן המספרים לסכום שאינו כתוב בפסוק.
נוסח המסורה · תעתיק כתב יד לנינגרד (WLC) · ניקוד וטעמי מקרא
הציווי האחרון
משפחה ובעלי חיים
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ לְנֹ֔חַ בֹּֽא־אַתָּ֥ה וְכָל־בֵּיתְךָ֖ אֶל־הַתֵּבָ֑ה כִּֽי־אֹתְךָ֥ רָאִ֛יתִי צַדִּ֥יק לְפָנַ֖י בַּדֹּ֥ור הַזֶּֽה׃
מִכֹּ֣ל ׀ הַבְּהֵמָ֣ה הַטְּהֹורָ֗ה תִּֽקַּח־לְךָ֛ שִׁבְעָ֥ה שִׁבְעָ֖ה אִ֣ישׁ וְאִשְׁתֹּ֑ו וּמִן־הַבְּהֵמָ֡ה אֲ֠שֶׁר לֹ֣א טְהֹרָ֥ה הִ֛וא שְׁנַ֖יִם אִ֥ישׁ וְאִשְׁתֹּֽו׃
גַּ֣ם מֵעֹ֧וף הַשָּׁמַ֛יִם שִׁבְעָ֥ה שִׁבְעָ֖ה זָכָ֣ר וּנְקֵבָ֑ה לְחַיֹּ֥ות זֶ֖רַע עַל־פְּנֵ֥י כָל־הָאָֽרֶץ׃
כִּי֩ לְיָמִ֨ים עֹ֜וד שִׁבְעָ֗ה אָֽנֹכִי֙ מַמְטִ֣יר עַל־הָאָ֔רֶץ אַרְבָּעִ֣ים יֹ֔ום וְאַרְבָּעִ֖ים לָ֑יְלָה וּמָחִ֗יתִי אֶֽת־כָּל־הַיְקוּם֙ אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֔יתִי מֵעַ֖ל פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָֽה׃
וַיַּ֖עַשׂ נֹ֑חַ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־צִוָּ֖הוּ יְהוָֽה׃
יום המבול
הזמן והכניסה לתיבה
וְנֹ֕חַ בֶּן־שֵׁ֥שׁ מֵאֹ֖ות שָׁנָ֑ה וְהַמַּבּ֣וּל הָיָ֔ה מַ֖יִם עַל־הָאָֽרֶץ׃
וַיָּ֣בֹא נֹ֗חַ וּ֠בָנָיו וְאִשְׁתֹּ֧ו וּנְשֵֽׁי־בָנָ֛יו אִתֹּ֖ו אֶל־הַתֵּבָ֑ה מִפְּנֵ֖י מֵ֥י הַמַּבּֽוּל׃
מִן־הַבְּהֵמָה֙ הַטְּהֹורָ֔ה וּמִן־הַ֨בְּהֵמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אֵינֶ֖נָּה טְהֹרָ֑ה וּמִ֨ן־הָעֹ֔וף וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־רֹמֵ֖שׂ עַל־הָֽאֲדָמָֽה׃
שְׁנַ֨יִם שְׁנַ֜יִם בָּ֧אוּ אֶל־נֹ֛חַ אֶל־הַתֵּבָ֖ה זָכָ֣ר וּנְקֵבָ֑ה כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה אֱלֹהִ֖ים אֶת־נֹֽחַ׃
וַֽיְהִ֖י לְשִׁבְעַ֣ת הַיָּמִ֑ים וּמֵ֣י הַמַּבּ֔וּל הָי֖וּ עַל־הָאָֽרֶץ׃
בִּשְׁנַ֨ת שֵׁשׁ־מֵאֹ֤ות שָׁנָה֙ לְחַיֵּי־נֹ֔חַ בַּחֹ֙דֶשׁ֙ הַשֵּׁנִ֔י בְּשִׁבְעָֽה־עָשָׂ֥ר יֹ֖ום לַחֹ֑דֶשׁ בַּיֹּ֣ום הַזֶּ֗ה נִבְקְעוּ֙ כָּֽל־מַעְיְנֹת֙ תְּהֹ֣ום רַבָּ֔ה וַאֲרֻבֹּ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם נִפְתָּֽחוּ׃
וַֽיְהִ֥י הַגֶּ֖שֶׁם עַל־הָאָ֑רֶץ אַרְבָּעִ֣ים יֹ֔ום וְאַרְבָּעִ֖ים לָֽיְלָה׃
בְּעֶ֨צֶם הַיֹּ֤ום הַזֶּה֙ בָּ֣א נֹ֔חַ וְשֵׁם־וְחָ֥ם וָיֶ֖פֶת בְּנֵי־נֹ֑חַ וְאֵ֣שֶׁת נֹ֗חַ וּשְׁלֹ֧שֶׁת נְשֵֽׁי־בָנָ֛יו אִתָּ֖ם אֶל־הַתֵּבָֽה׃
הֵ֜מָּה וְכָל־הַֽחַיָּ֣ה לְמִינָ֗הּ וְכָל־הַבְּהֵמָה֙ לְמִינָ֔הּ וְכָל־הָרֶ֛מֶשׂ הָרֹמֵ֥שׂ עַל־הָאָ֖רֶץ לְמִינֵ֑הוּ וְכָל־הָעֹ֣וף לְמִינֵ֔הוּ כֹּ֖ל צִפֹּ֥ור כָּל־כָּנָֽף׃
וַיָּבֹ֥אוּ אֶל־נֹ֖חַ אֶל־הַתֵּבָ֑ה שְׁנַ֤יִם שְׁנַ֙יִם֙ מִכָּל־הַבָּשָׂ֔ר אֲשֶׁר־בֹּ֖ו ר֥וּחַ חַיִּֽים׃
וְהַבָּאִ֗ים זָכָ֨ר וּנְקֵבָ֤ה מִכָּל־בָּשָׂר֙ בָּ֔אוּ כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה אֹתֹ֖ו אֱלֹהִ֑ים וַיִּסְגֹּ֥ר יְהוָ֖ה בַּֽעֲדֹֽו׃
המים גוברים
התיבה וההרים
וַֽיְהִ֧י הַמַּבּ֛וּל אַרְבָּעִ֥ים יֹ֖ום עַל־הָאָ֑רֶץ וַיִּרְבּ֣וּ הַמַּ֗יִם וַיִּשְׂאוּ֙ אֶת־הַתֵּבָ֔ה וַתָּ֖רָם מֵעַ֥ל הָאָֽרֶץ׃
וַיִּגְבְּר֥וּ הַמַּ֛יִם וַיִּרְבּ֥וּ מְאֹ֖ד עַל־הָאָ֑רֶץ וַתֵּ֥לֶךְ הַתֵּבָ֖ה עַל־פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם׃
וְהַמַּ֗יִם גָּ֥בְר֛וּ מְאֹ֥ד מְאֹ֖ד עַל־הָאָ֑רֶץ וַיְכֻסּ֗וּ כָּל־הֶֽהָרִים֙ הַגְּבֹהִ֔ים אֲשֶׁר־תַּ֖חַת כָּל־הַשָּׁמָֽיִם׃
חֲמֵ֨שׁ עֶשְׂרֵ֤ה אַמָּה֙ מִלְמַ֔עְלָה גָּבְר֖וּ הַמָּ֑יִם וַיְכֻסּ֖וּ הֶהָרִֽים׃
האובדן והשארית
החיים שבתיבה
וַיִּגְוַ֞ע כָּל־בָּשָׂ֣ר ׀ הָרֹמֵ֣שׂ עַל־הָאָ֗רֶץ בָּעֹ֤וף וּבַבְּהֵמָה֙ וּבַ֣חַיָּ֔ה וּבְכָל־הַשֶּׁ֖רֶץ הַשֹּׁרֵ֣ץ עַל־הָאָ֑רֶץ וְכֹ֖ל הָאָדָֽם׃
כֹּ֡ל אֲשֶׁר֩ נִשְׁמַת־ר֨וּחַ חַיִּ֜ים בְּאַפָּ֗יו מִכֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר בֶּחָֽרָבָ֖ה מֵֽתוּ׃
וַיִּ֜מַח אֶֽת־כָּל־הַיְק֣וּם ׀ אֲשֶׁ֣ר ׀ עַל־פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֗ה מֵאָדָ֤ם עַד־בְּהֵמָה֙ עַד־רֶ֙מֶשׂ֙ וְעַד־עֹ֣וף הַשָּׁמַ֔יִם וַיִּמָּח֖וּ מִן־הָאָ֑רֶץ וַיִשָּׁ֧אֶר אַךְ־נֹ֛חַ וַֽאֲשֶׁ֥ר אִתֹּ֖ו בַּתֵּבָֽה׃
וַיִּגְבְּר֥וּ הַמַּ֖יִם עַל־הָאָ֑רֶץ חֲמִשִּׁ֥ים וּמְאַ֖ת יֹֽום׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
נח מצטווה להיכנס לתיבה עם בני ביתו ועם בעלי החיים. לאחר שבעה ימים בא המבול. הגשם יורד, המים עולים והתיבה נישאת מעל הארץ, בעוד החיים שמחוצה לה אובדים.
פסוקים א–ה
להיכנס ולהחיות
ה׳ אומר לנח שהוא צדיק בדורו. הוא מצווה לקחת מן הבהמות הטהורות שבעה זוגות, ומן האחרות זוג אחד, וכן עופות להמשך החיים. נח מקיים את הציווי.
פסוקים ו–טז
היום שנפתח בו המבול
המבול מתחיל בשנת שש מאות לחיי נח, בשבעה עשר בחודש השני. מעיינות התהום נבקעים וארובות השמיים נפתחות. המשפחה ובעלי החיים נכנסים לתיבה, וה׳ סוגר בעד נח.
פסוקים יז–כ
מעל פני הארץ
ארבעים ימי המבול מתוארים כעלייה מתמשכת של המים. התיבה מתרוממת ונעה עליהם. גם ההרים הגבוהים מתכסים, והמים עולים חמש עשרה אמה מעליהם.
פסוקים כא–כד
האובדן והנותרים
הכתוב מתאר את מות האדם ובעלי החיים ביבשה. רק נח ומי שאיתו בתיבה נשארים. הפרק חותם במאה וחמישים ימים שבהם גברו המים על הארץ.
היציאה מן התיבה אינה מתרחשת בתום ארבעים ימי הגשם. נסיגת המים וההמתנה לאדמה יבשה נמשכות בפרק הבא.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
לשון נקייה גם בפרט קטן
״לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו״
רבי יהושע בן לוי מפנה ללשון ״אשר איננה טהורה״ ומלמד ממנה זהירות בדיבור. התורה מאריכה כאן במקום להשתמש במילה הקצרה ״טמאה״. הסוגיה עצמה דנה גם במקומות שבהם נדרשת לשון ברורה וקצרה. הלימוד אינו מוחק מונחים מן התורה; הוא מראה כיצד בחירת ניסוח יכולה לבטא כבוד ועדינות.
בבלי פסחים ג ע״א ↗שבעת ימי ההמתנה
״אלו ימי אבילות של מתושלח״
התלמוד שואל מה טיבם של שבעת הימים. רב מפרש אותם כימי האבל על מתושלח, שהפורענות נדחתה לכבודו. מובאות גם דרשות אחרות, ובהן מתן זמן קצר נוסף לאחר הזמן הארוך שניתן לתשובה. המקרא מציין את שבעת הימים בלי לומר כאן מה סיבתם; הלימוד משאיר את הדרשות כדעות מובחנות.
בבלי סנהדרין קח ע״ב ↗איזה חודש הוא ״השני״?
״אותו היום י״ז באייר היה״
רבי אליעזר מזהה את יום תחילת המבול עם שבעה עשר במרחשוון, ורבי יהושע עם שבעה עשר באייר. המחלוקת קשורה לחשבון ראשית השנה והבריאה. לכן הנוסח הנגיש משאיר את ״החודש השני״ ואת היום בחודש כפי שהם, בלי לבחור שם חודש מודרני במקום המספר המקראי. אין להציג לוח תאריכים אחד כמוסכם על כל חכמי המסורת.
בבלי ראש השנה יא ע״ב ↗״בחרבה״: גבול התיאור
״ולא דגים שבים״
הסוגיה מדייקת במילה ״בחרבה״ ומוציאה את הדגים שבים מתיאור המתים. הדיוק מלמד לקרוא גם את ההגבלה שבפסוק, ולא רק את המילים הכוללות ״כל״ ו״כל בשר״. בהתאם לכך, הנוסח הנגיש אינו אומר שכל החיים בים מתו. זהו פרט קטן בעל השפעה על הבנת היקף התיאור.
בבלי סנהדרין קח ע״א ↗בעקבות המפרשים
שבעה זוגות והמשך הסיפור
״שבעה זכרים ושבעה נקבות״
אבן עזרא מפרש את הציווי כשבעה זכרים ושבע נקבות מן הטהורים, ומקשר את הריבוי לצורך בקורבן. רש״י קושר גם הוא את הריבוי לקורבנות שביציאה. ״שניים שניים״ מתאר את הזוגות הבאים לתיבה, ולא בהכרח את המספר הכולל מכל מין. ההבחנה מאפשרת לקרוא את שתי הלשונות בלי למחוק אחת מהן.
אבן עזרא לבראשית ו, יט; רש״י לבראשית ז, ב–ג וט ↗איך משבחים אדם בפניו
״מקצת שבחו של אדם בפניו״
בפרק הקודם נח מתואר כ״צדיק תמים״, וכאן נאמר לו ״צדיק״. רש״י מביא את הלימוד שאומרים לאדם בפניו רק מקצת שבחו. תשומת הלב להבדל אינה מפחיתה מערכו של נח; היא מלמדת על אופן הדיבור אליו. גם בעיבוד אין להוסיף לפנייה את התואר שהופיע בפרק הקודם ונעדר מן הפסוק הזה.
רש״י לבראשית ז, א ↗