כאשר בני האדם החלו להתרבות על פני האדמה ונולדו להם בנות,
וַֽיְהִי֙ כִּֽי־הֵחֵ֣ל הָֽאָדָ֔ם לָרֹ֖ב עַל־פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֑ה וּבָנֹ֖ות יֻלְּד֥וּ לָהֶֽם׃על המילים
המשפט נמשך בפסוק הבא; גבול הפסוק המקורי נשמר.
בראשית · פרק ו׳
ארץ מלאה חמס ותיבה של חיים
ריבוי האדם, השחתת הדרך, נח בדורותיו והציווי לבנות תיבה שתשמור על המשך החיים.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
ריבוי וכוח
בני האלוהים ובנות האדם
ראו בני האלוהים שבנות האדם יפות, ולקחו להם נשים מכל מי שבחרו.
וַיִּרְא֤וּ בְנֵי־הָֽאֱלֹהִים֙ אֶת־בְּנֹ֣ות הָֽאָדָ֔ם כִּ֥י טֹבֹ֖ת הֵ֑נָּה וַיִּקְח֤וּ לָהֶם֙ נָשִׁ֔ים מִכֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר בָּחָֽרוּ׃על המילים
״בני האלוהים״ נשאר כאן כשמו במקרא. רש״י מפרש בני שרים ושופטים ומביא גם דרך אחרת; אבן עזרא מביא כמה זיהויים. אין בפסוק זיהוי יחיד מפורש.
ה׳ אמר: ״רוחי לא תישאר באדם לעולם, שכן גם הוא בשר. ימיו יהיו מאה ועשרים שנה״.
וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה לֹֽא־יָדֹ֨ון רוּחִ֤י בָֽאָדָם֙ לְעֹלָ֔ם בְּשַׁגַּ֖ם ה֣וּא בָשָׂ֑ר וְהָי֣וּ יָמָ֔יו מֵאָ֥ה וְעֶשְׂרִ֖ים שָׁנָֽה׃על המילים
״לא ידון״ הוא ביטוי קשה. נבחרה קריאת אבן עזרא, ״לא יעמוד רוחי״; רש״י קורא בו דיון והכרעה. את מאה ועשרים השנים שניהם מפרשים כארכה לפני המבול, ולא כתקרת גיל לכל אדם. ההבחנה מוסברת בלימוד.
הנפילים היו בארץ בימים ההם וגם לאחר מכן, כאשר בני האלוהים באו אל בנות האדם והן ילדו להם. אלה היו הגיבורים שמימי קדם, האנשים המפורסמים.
הַנְּפִלִ֞ים הָי֣וּ בָאָרֶץ֮ בַּיָּמִ֣ים הָהֵם֒ וְגַ֣ם אַֽחֲרֵי־כֵ֗ן אֲשֶׁ֨ר יָבֹ֜אוּ בְּנֵ֤י הָֽאֱלֹהִים֙ אֶל־בְּנֹ֣ות הָֽאָדָ֔ם וְיָלְד֖וּ לָהֶ֑ם הֵ֧מָּה הַגִּבֹּרִ֛ים אֲשֶׁ֥ר מֵעֹולָ֖ם אַנְשֵׁ֥י הַשֵּֽׁם׃על המילים
הכינוי ״נפילים״ נשמר; ״אנשי השם״ פירושו אנשי פרסום. אין להוסיף כאן את פרטי האגדות עליהם כאילו נכתבו בפסוק.
רעת האדם
הכאב וההכרעה
ה׳ ראה שרעת האדם בארץ רבה, ושכל מה שמחשבות ליבו יוצרות הוא רק רע, כל הזמן.
וַיַּ֣רְא יְהוָ֔ה כִּ֥י רַבָּ֛ה רָעַ֥ת הָאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וְכָל־יֵ֙צֶר֙ מַחְשְׁבֹ֣ת לִבֹּ֔ו רַ֥ק רַ֖ע כָּל־הַיֹּֽום׃ה׳ התחרט על שעשה את האדם בארץ, והתעצב בליבו.
וַיִּנָּ֣חֶם יְהוָ֔ה כִּֽי־עָשָׂ֥ה אֶת־הָֽאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וַיִּתְעַצֵּ֖ב אֶל־לִבֹּֽו׃על המילים
זוהי לשון הרגש של הסיפור המקראי. אבן עזרא מסביר ש״דיברה תורה כלשון בני אדם״; אין להסיק מן הניסוח שאלוהים הופתע או לא ידע מראש.
ה׳ אמר: ״אמחה מעל פני האדמה את האדם שבראתי — את האדם, את הבהמות, את בעלי החיים הזוחלים ואת עופות השמיים — כי התחרטתי על שעשיתי אותם״.
וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה אֶמְחֶ֨ה אֶת־הָאָדָ֤ם אֲשֶׁר־בָּרָ֙אתִי֙ מֵעַל֙ פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֔ה מֵֽאָדָם֙ עַד־בְּהֵמָ֔ה עַד־רֶ֖מֶשׂ וְעַד־עֹ֣וף הַשָּׁמָ֑יִם כִּ֥י נִחַ֖מְתִּי כִּ֥י עֲשִׂיתִֽם׃על המילים
״רמש״ מציין בעלי חיים הנעים על האדמה; אין זו בהכרח הקבוצה המכונה ״זוחלים״ במיון המדעי כיום.
אבל נח מצא חן בעיני ה׳.
וְנֹ֕חַ מָ֥צָא חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה׃נח בדורותיו
צדיק בארץ מושחתת
אלה תולדות נח: נח היה איש צדיק וישר בדורותיו; הוא התהלך עם האלוהים.
אֵ֚לֶּה תֹּולְדֹ֣ת נֹ֔חַ נֹ֗חַ אִ֥ישׁ צַדִּ֛יק תָּמִ֥ים הָיָ֖ה בְּדֹֽרֹתָ֑יו אֶת־הָֽאֱלֹהִ֖ים הִֽתְהַלֶּךְ־נֹֽחַ׃על המילים
״תמים״ מציין כאן שלמות ויושר מוסרי, ולא תמימות במובן של חוסר ניסיון. משמעות ״בדורותיו״ נידונה בשתי דרכים בתלמוד.
לנח נולדו שלושה בנים: שם, חם ויפת.
וַיֹּ֥ולֶד נֹ֖חַ שְׁלֹשָׁ֣ה בָנִ֑ים אֶת־שֵׁ֖ם אֶת־חָ֥ם וְאֶת־יָֽפֶת׃הארץ הייתה מושחתת לפני האלוהים, ומלאה גזל ואלימות.
וַתִּשָּׁחֵ֥ת הָאָ֖רֶץ לִפְנֵ֣י הָֽאֱלֹהִ֑ים וַתִּמָּלֵ֥א הָאָ֖רֶץ חָמָֽס׃על המילים
״חמס״ הוא עוול הנעשה בכוח. חז״ל ורש״י מדגישים כאן במיוחד את הגזל.
אלוהים ראה שהארץ מושחתת, כי כל היצורים החיים בה השחיתו את דרכם.
וַיַּ֧רְא אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָאָ֖רֶץ וְהִנֵּ֣ה נִשְׁחָ֑תָה כִּֽי־הִשְׁחִ֧ית כָּל־בָּשָׂ֛ר אֶת־דַּרְכֹּ֖ו עַל־הָאָֽרֶץ׃בניית התיבה
מידות, ברית ומזון
אלוהים אמר לנח: ״החלטתי להביא קץ לכל היצורים החיים, כי בגללם התמלאה הארץ גזל ואלימות. הנה אני משחית אותם ואת הארץ.
וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֜ים לְנֹ֗חַ קֵ֤ץ כָּל־בָּשָׂר֙ בָּ֣א לְפָנַ֔י כִּֽי־מָלְאָ֥ה הָאָ֛רֶץ חָמָ֖ס מִפְּנֵיהֶ֑ם וְהִנְנִ֥י מַשְׁחִיתָ֖ם אֶת־הָאָֽרֶץ׃על המילים
״את הארץ״ נקרא כאן עם הארץ, כאחת הדרכים אצל המפרשים. דרך אחרת היא ״מן הארץ״. דברי אלוהים נמשכים עד פסוק כא.
עשה לך תיבה מעצי גופר, חלק אותה לתאים וצפה אותה בכופר מבפנים ומבחוץ.
עֲשֵׂ֤ה לְךָ֙ תֵּבַ֣ת עֲצֵי־גֹ֔פֶר קִנִּ֖ים תַּֽעֲשֶׂ֣ה אֶת־הַתֵּבָ֑ה וְכָֽפַרְתָּ֥ אֹתָ֛הּ מִבַּ֥יִת וּמִח֖וּץ בַּכֹּֽפֶר׃על המילים
זהותו המדויקת של עץ הגופר אינה ודאית. ״כופר״ הוא חומר איטום המתפרש כזפת או כחומר דומה; לא הוחלף בחומר בנייה מודרני.
כך יהיו מידותיה: אורכה שלוש מאות אמה, רוחבה חמישים אמה וגובהה שלושים אמה.
וְזֶ֕ה אֲשֶׁ֥ר תַּֽעֲשֶׂ֖ה אֹתָ֑הּ שְׁלֹ֧שׁ מֵאֹ֣ות אַמָּ֗ה אֹ֚רֶךְ הַתֵּבָ֔ה חֲמִשִּׁ֤ים אַמָּה֙ רָחְבָּ֔הּ וּשְׁלֹשִׁ֥ים אַמָּ֖ה קֹומָתָֽהּ׃על המילים
האמה היא מידת אורך קדומה. המידות המקוריות נשמרו, בלי המרה למטרים על בסיס שיעור שאינו מוסכם.
עשה לתיבה פתח לאור, וסיים את חלקה העליון ברוחב אמה. שים את דלת התיבה בצידה, ועשה בה קומה תחתונה, שנייה ושלישית.
צֹ֣הַר ׀ תַּעֲשֶׂ֣ה לַתֵּבָ֗ה וְאֶל־אַמָּה֙ תְּכַלֶ֣נָּה מִלְמַ֔עְלָה וּפֶ֥תַח הַתֵּבָ֖ה בְּצִדָּ֣הּ תָּשִׂ֑ים תַּחְתִּיִּ֛ם שְׁנִיִּ֥ם וּשְׁלִשִׁ֖ים תַּֽעֲשֶֽׂהָ׃על המילים
״צוהר״ פורש כאן כפתח לאור. חז״ל מביאים גם אבן מאירה. הסיום ברוחב אמה הולך בעקבות פירוש רש״י לגג המצטמצם כלפי מעלה; פרטי המבנה אינם מוסכמים בכל הפירושים.
ואני עומד להביא מבול של מים על הארץ, להשחית כל יצור שיש בו רוח חיים מתחת לשמיים. כל אשר בארץ ימות.
וַאֲנִ֗י הִנְנִי֩ מֵבִ֨יא אֶת־הַמַּבּ֥וּל מַ֙יִם֙ עַל־הָאָ֔רֶץ לְשַׁחֵ֣ת כָּל־בָּשָׂ֗ר אֲשֶׁר־בֹּו֙ ר֣וּחַ חַיִּ֔ים מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם כֹּ֥ל אֲשֶׁר־בָּאָ֖רֶץ יִגְוָֽע׃אבל אקים את בריתי איתך. תיכנס אל התיבה, אתה ובניך, אשתך ונשות בניך איתך.
וַהֲקִמֹתִ֥י אֶת־בְּרִיתִ֖י אִתָּ֑ךְ וּבָאתָ֙ אֶל־הַתֵּבָ֔ה אַתָּ֕ה וּבָנֶ֛יךָ וְאִשְׁתְּךָ֥ וּנְשֵֽׁי־בָנֶ֖יךָ אִתָּֽךְ׃מכל סוג של יצור חי תביא אל התיבה שניים, כדי שיישארו בחיים איתך; הם יהיו זכר ונקבה.
וּמִכָּל־הָ֠חַי מִֽכָּל־בָּשָׂ֞ר שְׁנַ֧יִם מִכֹּ֛ל תָּבִ֥יא אֶל־הַתֵּבָ֖ה לְהַחֲיֹ֣ת אִתָּ֑ךְ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה יִֽהְיֽוּ׃על המילים
הציווי הכללי מפורט בפרק הבא, שבו נזכרת כמות גדולה יותר מן הטהורים.
מן העופות למיניהם, מן הבהמות למיניהן ומכל בעלי החיים הזוחלים על האדמה למיניהם, יבואו אליך שניים מכל סוג כדי להישאר בחיים.
מֵהָעֹ֣וף לְמִינֵ֗הוּ וּמִן־הַבְּהֵמָה֙ לְמִינָ֔הּ מִכֹּ֛ל רֶ֥מֶשׂ הָֽאֲדָמָ֖ה לְמִינֵ֑הוּ שְׁנַ֧יִם מִכֹּ֛ל יָבֹ֥אוּ אֵלֶ֖יךָ לְהַֽחֲיֹֽות׃על המילים
״למינהו״ נשמר כמיון של המקרא; אין לזהותו באופן אוטומטי עם הגדרת מין בביולוגיה המודרנית.
ואתה קח מכל סוג של מזון הנאכל, ואסוף אותו אצלך. הוא ישמש מזון לך ולהם״.
וְאַתָּ֣ה קַח־לְךָ֗ מִכָּל־מַֽאֲכָל֙ אֲשֶׁ֣ר יֵֽאָכֵ֔ל וְאָסַפְתָּ֖ אֵלֶ֑יךָ וְהָיָ֥ה לְךָ֛ וְלָהֶ֖ם לְאָכְלָֽה׃נח עשה הכול בדיוק כפי שאלוהים ציווה אותו.
וַיַּ֖עַשׂ נֹ֑חַ כְּ֠כֹל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֥ה אֹתֹ֛ו אֱלֹהִ֖ים כֵּ֥ן עָשָֽׂה׃נוסח המסורה · תעתיק כתב יד לנינגרד (WLC) · ניקוד וטעמי מקרא
ריבוי וכוח
בני האלוהים ובנות האדם
וַֽיְהִי֙ כִּֽי־הֵחֵ֣ל הָֽאָדָ֔ם לָרֹ֖ב עַל־פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֑ה וּבָנֹ֖ות יֻלְּד֥וּ לָהֶֽם׃
וַיִּרְא֤וּ בְנֵי־הָֽאֱלֹהִים֙ אֶת־בְּנֹ֣ות הָֽאָדָ֔ם כִּ֥י טֹבֹ֖ת הֵ֑נָּה וַיִּקְח֤וּ לָהֶם֙ נָשִׁ֔ים מִכֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר בָּחָֽרוּ׃
וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה לֹֽא־יָדֹ֨ון רוּחִ֤י בָֽאָדָם֙ לְעֹלָ֔ם בְּשַׁגַּ֖ם ה֣וּא בָשָׂ֑ר וְהָי֣וּ יָמָ֔יו מֵאָ֥ה וְעֶשְׂרִ֖ים שָׁנָֽה׃
הַנְּפִלִ֞ים הָי֣וּ בָאָרֶץ֮ בַּיָּמִ֣ים הָהֵם֒ וְגַ֣ם אַֽחֲרֵי־כֵ֗ן אֲשֶׁ֨ר יָבֹ֜אוּ בְּנֵ֤י הָֽאֱלֹהִים֙ אֶל־בְּנֹ֣ות הָֽאָדָ֔ם וְיָלְד֖וּ לָהֶ֑ם הֵ֧מָּה הַגִּבֹּרִ֛ים אֲשֶׁ֥ר מֵעֹולָ֖ם אַנְשֵׁ֥י הַשֵּֽׁם׃
{פ}רעת האדם
הכאב וההכרעה
וַיַּ֣רְא יְהוָ֔ה כִּ֥י רַבָּ֛ה רָעַ֥ת הָאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וְכָל־יֵ֙צֶר֙ מַחְשְׁבֹ֣ת לִבֹּ֔ו רַ֥ק רַ֖ע כָּל־הַיֹּֽום׃
וַיִּנָּ֣חֶם יְהוָ֔ה כִּֽי־עָשָׂ֥ה אֶת־הָֽאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וַיִּתְעַצֵּ֖ב אֶל־לִבֹּֽו׃
וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה אֶמְחֶ֨ה אֶת־הָאָדָ֤ם אֲשֶׁר־בָּרָ֙אתִי֙ מֵעַל֙ פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֔ה מֵֽאָדָם֙ עַד־בְּהֵמָ֔ה עַד־רֶ֖מֶשׂ וְעַד־עֹ֣וף הַשָּׁמָ֑יִם כִּ֥י נִחַ֖מְתִּי כִּ֥י עֲשִׂיתִֽם׃
וְנֹ֕חַ מָ֥צָא חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה׃
{פ}נח בדורותיו
צדיק בארץ מושחתת
אֵ֚לֶּה תֹּולְדֹ֣ת נֹ֔חַ נֹ֗חַ אִ֥ישׁ צַדִּ֛יק תָּמִ֥ים הָיָ֖ה בְּדֹֽרֹתָ֑יו אֶת־הָֽאֱלֹהִ֖ים הִֽתְהַלֶּךְ־נֹֽחַ׃
וַיֹּ֥ולֶד נֹ֖חַ שְׁלֹשָׁ֣ה בָנִ֑ים אֶת־שֵׁ֖ם אֶת־חָ֥ם וְאֶת־יָֽפֶת׃
וַתִּשָּׁחֵ֥ת הָאָ֖רֶץ לִפְנֵ֣י הָֽאֱלֹהִ֑ים וַתִּמָּלֵ֥א הָאָ֖רֶץ חָמָֽס׃
וַיַּ֧רְא אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָאָ֖רֶץ וְהִנֵּ֣ה נִשְׁחָ֑תָה כִּֽי־הִשְׁחִ֧ית כָּל־בָּשָׂ֛ר אֶת־דַּרְכֹּ֖ו עַל־הָאָֽרֶץ׃
{ס}בניית התיבה
מידות, ברית ומזון
וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֜ים לְנֹ֗חַ קֵ֤ץ כָּל־בָּשָׂר֙ בָּ֣א לְפָנַ֔י כִּֽי־מָלְאָ֥ה הָאָ֛רֶץ חָמָ֖ס מִפְּנֵיהֶ֑ם וְהִנְנִ֥י מַשְׁחִיתָ֖ם אֶת־הָאָֽרֶץ׃
עֲשֵׂ֤ה לְךָ֙ תֵּבַ֣ת עֲצֵי־גֹ֔פֶר קִנִּ֖ים תַּֽעֲשֶׂ֣ה אֶת־הַתֵּבָ֑ה וְכָֽפַרְתָּ֥ אֹתָ֛הּ מִבַּ֥יִת וּמִח֖וּץ בַּכֹּֽפֶר׃
וְזֶ֕ה אֲשֶׁ֥ר תַּֽעֲשֶׂ֖ה אֹתָ֑הּ שְׁלֹ֧שׁ מֵאֹ֣ות אַמָּ֗ה אֹ֚רֶךְ הַתֵּבָ֔ה חֲמִשִּׁ֤ים אַמָּה֙ רָחְבָּ֔הּ וּשְׁלֹשִׁ֥ים אַמָּ֖ה קֹומָתָֽהּ׃
צֹ֣הַר ׀ תַּעֲשֶׂ֣ה לַתֵּבָ֗ה וְאֶל־אַמָּה֙ תְּכַלֶ֣נָּה מִלְמַ֔עְלָה וּפֶ֥תַח הַתֵּבָ֖ה בְּצִדָּ֣הּ תָּשִׂ֑ים תַּחְתִּיִּ֛ם שְׁנִיִּ֥ם וּשְׁלִשִׁ֖ים תַּֽעֲשֶֽׂהָ׃
וַאֲנִ֗י הִנְנִי֩ מֵבִ֨יא אֶת־הַמַּבּ֥וּל מַ֙יִם֙ עַל־הָאָ֔רֶץ לְשַׁחֵ֣ת כָּל־בָּשָׂ֗ר אֲשֶׁר־בֹּו֙ ר֣וּחַ חַיִּ֔ים מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם כֹּ֥ל אֲשֶׁר־בָּאָ֖רֶץ יִגְוָֽע׃
וַהֲקִמֹתִ֥י אֶת־בְּרִיתִ֖י אִתָּ֑ךְ וּבָאתָ֙ אֶל־הַתֵּבָ֔ה אַתָּ֕ה וּבָנֶ֛יךָ וְאִשְׁתְּךָ֥ וּנְשֵֽׁי־בָנֶ֖יךָ אִתָּֽךְ׃
וּמִכָּל־הָ֠חַי מִֽכָּל־בָּשָׂ֞ר שְׁנַ֧יִם מִכֹּ֛ל תָּבִ֥יא אֶל־הַתֵּבָ֖ה לְהַחֲיֹ֣ת אִתָּ֑ךְ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה יִֽהְיֽוּ׃
מֵהָעֹ֣וף לְמִינֵ֗הוּ וּמִן־הַבְּהֵמָה֙ לְמִינָ֔הּ מִכֹּ֛ל רֶ֥מֶשׂ הָֽאֲדָמָ֖ה לְמִינֵ֑הוּ שְׁנַ֧יִם מִכֹּ֛ל יָבֹ֥אוּ אֵלֶ֖יךָ לְהַֽחֲיֹֽות׃
וְאַתָּ֣ה קַח־לְךָ֗ מִכָּל־מַֽאֲכָל֙ אֲשֶׁ֣ר יֵֽאָכֵ֔ל וְאָסַפְתָּ֖ אֵלֶ֑יךָ וְהָיָ֥ה לְךָ֛ וְלָהֶ֖ם לְאָכְלָֽה׃
וַיַּ֖עַשׂ נֹ֑חַ כְּ֠כֹל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֥ה אֹתֹ֛ו אֱלֹהִ֖ים כֵּ֥ן עָשָֽׂה׃
{ס}התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
ריבוי האדם מלווה בהשחתת דרכו ובארץ מלאה חמס. בתוך התמונה הקשה נח מוצא חן בעיני ה׳. אלוהים מודיע לו על המבול ומורה לו כיצד להכין תיבה להצלת משפחתו ובעלי החיים.
פסוקים א–ד
הפתיחה הקשה לפירוש
בני האלוהים לוקחים נשים מבנות האדם. ה׳ קובע מאה ועשרים שנה, והכתוב מזכיר את הנפילים ואת גיבורי העבר. כמה מן הביטויים כאן נידונים בדרכים שונות במפרשים.
פסוקים ה–יב
השחתה ומציאת חן
ה׳ רואה שרעת האדם רבה ומתואר כמתעצב על בריאתו. הוא אומר שימחה את האדם ואת בעלי החיים. נח מוצא חן ומתואר כצדיק וישר בדורותיו, מול עולם המלא גזל ואלימות.
פסוקים יג–יז
התיבה והמבול העתיד לבוא
נח מצטווה לבנות תיבה מעצי גופר, לחלק אותה לתאים ולאטום אותה. נמסרות מידותיה ושלוש קומותיה. אלוהים מודיע שיביא מבול מים על הארץ.
פסוקים יח–כב
לשמור על החיים
אלוהים מבטיח להקים ברית עם נח. נח ייכנס עם בני משפחתו, יביא זכר ונקבה מבעלי החיים ויאסוף מזון לו ולהם. הוא עושה כפי שנצטווה.
הפרק מסתיים בקיום הציווי. הגשם, הכניסה המפורטת לתיבה והמבול עצמו יסופרו בפרק הבא.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
צדיק בדורותיו: שתי קריאות
״בדורותיו כל שכן בדורות אחרים״
רבי יוחנן קורא את ״בדורותיו״ כהגבלה: נח בלט לעומת בני דורו. ריש לקיש קורא אותו לשבח: אם היה צדיק בסביבה כזאת, על אחת כמה וכמה בסביבה טובה. התלמוד ממחיש את הקריאות במשלים של יין בין חומץ ושל בושם במקום טינופת. המחלוקת אינה משנה את המילה בפסוק; היא מראה כיצד אותה מילה יכולה לעורר הערכות שונות.
בבלי סנהדרין קח ע״א ↗החמס שבין אדם לחברו
״לא נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל״
רבי יוחנן מדגיש את כוחו ההרסני של הגזל. אף שהסוגיה מתארת עברות רבות של דור המבול, היא תולה את חתימת הדין בפגיעה ברכוש הזולת. הקריאה ממקדת את ״מלאה הארץ חמס״ ביחסים שבין בני אדם. אין להפוך אותה לטענה שהפסוק מאשים בגזל בלבד; ההשחתה המתוארת בפרק רחבה יותר.
בבלי סנהדרין קח ע״א ↗הצוהר: חלון או אבן מאירה
״רבי אבא בר כהנא אמר: חלון״
בראשית רבה מביא שתי דעות על הצוהר: רבי אבא בר כהנא אומר חלון, ורבי לוי אומר מרגליות. שתיהן עוסקות באור שבתיבה, אך מתארות אמצעים שונים. העיבוד בחר בפתח לאור וציין זאת בהערה. אין להציג חלון ואבן יקרה יחד כתוכנית בנייה מפורשת שנמסרה לנח.
בראשית רבה לא, יא ↗בעקבות המפרשים
מי הם בני האלוהים?
״בני השופטים״
רש״י פותח בבני השרים והשופטים ומביא גם דרך נוספת. אבן עזרא מונה קריאות שונות, ובהן בני שופטים, בני שת ויודעי דעת עליון. זיהוי הקבוצה אינו נאמר במפורש במקרא, והבדלי הפירוש משמעותיים להבנת הסיפור. לכן נשמר בעיבוד הביטוי ״בני האלוהים״, בלי להחליפו בוודאות במלאכים או בבני אדם ממעמד מסוים.
רש״י ואבן עזרא לבראשית ו, ב ↗מאה ועשרים שנה: זמן לשוב
״עד ק״ך שנה אאריך להם אפי״
רש״י מפרש את מאה ועשרים השנים כארכה שניתנה לדור לפני המבול. גם אבן עזרא מעדיף פירוש זה, ודוחה את הקריאה של תקרת גיל קבועה לכל אדם, בין השאר מפני שהדורות הבאים חיים יותר. ב״לא ידון״ דרכיהם שונות: רש״י מדבר על דיון והכרעה, ואבן עזרא על הרוח שלא תעמוד באדם לעולם. העיבוד מגלה את בחירתו ואינו מעלים את הקושי.
רש״י ואבן עזרא לבראשית ו, ג ↗לשון אנושית בתיאור האלוהים
״דיברה תורה כלשון בני אדם״
אבן עזרא מדגיש שאין להבין את החרטה כאילו אלוהים טעה או למד דבר שלא ידע. התורה מתארת את ההשחתה ואת הכאב בשפה שבני אדם יכולים להבין: מי שמשחית את שעשה נראה כמי שניחם עליו. זהו הסבר לאופן הדיבור של הפסוק. הנוסח הנגיש משמר את לשון הסיפור, והלימוד מבהיר את הגבול שבין הלשון האנושית ובין ייחוס תכונות אנושיות לאלוהים.
אבן עזרא לבראשית ו, ו ↗התיבה כאפשרות לתשובה
״כדי שיראוהו אנשי דור המבול״
רבי שלמה יצחקי שואל מדוע נדרש נח לבנות תיבה, אם דרכי הצלה רבות פתוחות לפני אלוהים. תשובתו היא שהבנייה מאפשרת לבני הדור לשאול, לשמוע על הסכנה ולשוב מדרכם. ההסבר מעניק להכנות משמעות ציבורית ומוסרית. משך הבנייה והשיחות המתוארות בפירוש אינם מפורטים בפסוק, ולכן אינם מתווספים לגוף העיבוד.
רש״י לבראשית ו, יד ↗