זהו תיאור תולדות האדם. ביום שאלוהים ברא את האדם, הוא עשה אותו בדמות אלוהים.
זֶ֣ה סֵ֔פֶר תֹּולְדֹ֖ת אָדָ֑ם בְּיֹ֗ום בְּרֹ֤א אֱלֹהִים֙ אָדָ֔ם בִּדְמ֥וּת אֱלֹהִ֖ים עָשָׂ֥ה אֹתֹֽו׃בראשית · פרק ה׳
מאדם עד נח
עשרה דורות, שמות ושנות חיים. בתוך רצף הלידות והמוות עולות דמותו של חנוך והתקווה שנקשרת בשמו של נח.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
ראשית האנושות
ברכה, דמות ותולדות
הוא ברא אותם זכר ונקבה, בירך אותם וקרא לשניהם בשם ״אדם״ ביום שנבראו.
זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בְּרָאָ֑ם וַיְבָ֣רֶךְ אֹתָ֗ם וַיִּקְרָ֤א אֶת־שְׁמָם֙ אָדָ֔ם בְּיֹ֖ום הִבָּֽרְאָֽם׃הדורות הראשונים
מאדם עד מהללאל
כאשר אדם היה בן 130 שנה, נולד לו בן בדמותו וכצלמו, והוא קרא לו שת.
וַֽיְחִ֣י אָדָ֗ם שְׁלֹשִׁ֤ים וּמְאַת֙ שָׁנָ֔ה וַיֹּ֥ולֶד בִּדְמוּתֹ֖ו כְּצַלְמֹ֑ו וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמֹ֖ו שֵֽׁת׃לאחר לידת שת חי אדם עוד 800 שנה, ונולדו לו בנים ובנות.
וַיִּֽהְי֣וּ יְמֵי־אָדָ֗ם אַֽחֲרֵי֙ הֹולִידֹ֣ו אֶת־שֵׁ֔ת שְׁמֹנֶ֥ה מֵאֹ֖ת שָׁנָ֑ה וַיֹּ֥ולֶד בָּנִ֖ים וּבָנֹֽות׃אדם חי בסך הכול 930 שנה, ומת.
וַיִּֽהְי֞וּ כָּל־יְמֵ֤י אָדָם֙ אֲשֶׁר־חַ֔י תְּשַׁ֤ע מֵאֹות֙ שָׁנָ֔ה וּשְׁלֹשִׁ֖ים שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת׃כאשר שת היה בן 105 שנה, נולד לו אנוש.
וַֽיְחִי־שֵׁ֕ת חָמֵ֥שׁ שָׁנִ֖ים וּמְאַ֣ת שָׁנָ֑ה וַיֹּ֖ולֶד אֶת־אֱנֹֽושׁ׃לאחר לידת אנוש חי שת עוד 807 שנה, ונולדו לו בנים ובנות.
וַֽיְחִי־שֵׁ֗ת אַֽחֲרֵי֙ הֹולִידֹ֣ו אֶת־אֱנֹ֔ושׁ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים וּשְׁמֹנֶ֥ה מֵאֹ֖ות שָׁנָ֑ה וַיֹּ֥ולֶד בָּנִ֖ים וּבָנֹֽות׃שת חי בסך הכול 912 שנה, ומת.
וַיִּֽהְיוּ֙ כָּל־יְמֵי־שֵׁ֔ת שְׁתֵּ֤ים עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה וּתְשַׁ֥ע מֵאֹ֖ות שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת׃כאשר אנוש היה בן 90 שנה, נולד לו קינן.
וַֽיְחִ֥י אֱנֹ֖ושׁ תִּשְׁעִ֣ים שָׁנָ֑ה וַיֹּ֖ולֶד אֶת־קֵינָֽן׃לאחר לידת קינן חי אנוש עוד 815 שנה, ונולדו לו בנים ובנות.
וַֽיְחִ֣י אֱנֹ֗ושׁ אַֽחֲרֵי֙ הֹולִידֹ֣ו אֶת־קֵינָ֔ן חֲמֵ֤שׁ עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה וּשְׁמֹנֶ֥ה מֵאֹ֖ות שָׁנָ֑ה וַיֹּ֥ולֶד בָּנִ֖ים וּבָנֹֽות׃אנוש חי בסך הכול 905 שנה, ומת.
וַיִּֽהְיוּ֙ כָּל־יְמֵ֣י אֱנֹ֔ושׁ חָמֵ֣שׁ שָׁנִ֔ים וּתְשַׁ֥ע מֵאֹ֖ות שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת׃כאשר קינן היה בן 70 שנה, נולד לו מהללאל.
וַֽיְחִ֥י קֵינָ֖ן שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֑ה וַיֹּ֖ולֶד אֶת־מַֽהֲלַלְאֵֽל׃לאחר לידת מהללאל חי קינן עוד 840 שנה, ונולדו לו בנים ובנות.
וַיְחִ֣י קֵינָ֗ן אַחֲרֵי֙ הֹולִידֹ֣ו אֶת־מַֽהֲלַלְאֵ֔ל אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה וּשְׁמֹנֶ֥ה מֵאֹ֖ות שָׁנָ֑ה וַיֹּ֥ולֶד בָּנִ֖ים וּבָנֹֽות׃קינן חי בסך הכול 910 שנה, ומת.
וַיִּֽהְיוּ֙ כָּל־יְמֵ֣י קֵינָ֔ן עֶ֣שֶׂר שָׁנִ֔ים וּתְשַׁ֥ע מֵאֹ֖ות שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת׃כאשר מהללאל היה בן 65 שנה, נולד לו ירד.
וַֽיְחִ֣י מַֽהֲלַלְאֵ֔ל חָמֵ֥שׁ שָׁנִ֖ים וְשִׁשִּׁ֣ים שָׁנָ֑ה וַיֹּ֖ולֶד אֶת־יָֽרֶד׃לאחר לידת ירד חי מהללאל עוד 830 שנה, ונולדו לו בנים ובנות.
וַֽיְחִ֣י מַֽהֲלַלְאֵ֗ל אַֽחֲרֵי֙ הֹולִידֹ֣ו אֶת־יֶ֔רֶד שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֔ה וּשְׁמֹנֶ֥ה מֵאֹ֖ות שָׁנָ֑ה וַיֹּ֥ולֶד בָּנִ֖ים וּבָנֹֽות׃מהללאל חי בסך הכול 895 שנה, ומת.
וַיִּהְיוּ֙ כָּל־יְמֵ֣י מַהֲלַלְאֵ֔ל חָמֵ֤שׁ וְתִשְׁעִים֙ שָׁנָ֔ה וּשְׁמֹנֶ֥ה מֵאֹ֖ות שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת׃ירד וחנוך
רצף החיים והלקיחה
כאשר ירד היה בן 162 שנה, נולד לו חנוך.
וַֽיְחִי־יֶ֕רֶד שְׁתַּ֧יִם וְשִׁשִּׁ֛ים שָׁנָ֖ה וּמְאַ֣ת שָׁנָ֑ה וַיֹּ֖ולֶד אֶת־חֲנֹֽוךְ׃לאחר לידת חנוך חי ירד עוד 800 שנה, ונולדו לו בנים ובנות.
וַֽיְחִי־יֶ֗רֶד אַֽחֲרֵי֙ הֹולִידֹ֣ו אֶת־חֲנֹ֔וךְ שְׁמֹנֶ֥ה מֵאֹ֖ות שָׁנָ֑ה וַיֹּ֥ולֶד בָּנִ֖ים וּבָנֹֽות׃ירד חי בסך הכול 962 שנה, ומת.
וַיִּֽהְיוּ֙ כָּל־יְמֵי־יֶ֔רֶד שְׁתַּ֤יִם וְשִׁשִּׁים֙ שָׁנָ֔ה וּתְשַׁ֥ע מֵאֹ֖ות שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת׃כאשר חנוך היה בן 65 שנה, נולד לו מתושלח.
וַֽיְחִ֣י חֲנֹ֔וךְ חָמֵ֥שׁ וְשִׁשִּׁ֖ים שָׁנָ֑ה וַיֹּ֖ולֶד אֶת־מְתוּשָֽׁלַח׃לאחר לידת מתושלח התהלך חנוך עם האלוהים במשך 300 שנה, ונולדו לו בנים ובנות.
וַיִּתְהַלֵּ֨ךְ חֲנֹ֜וךְ אֶת־הָֽאֱלֹהִ֗ים אַֽחֲרֵי֙ הֹולִידֹ֣ו אֶת־מְתוּשֶׁ֔לַח שְׁלֹ֥שׁ מֵאֹ֖ות שָׁנָ֑ה וַיֹּ֥ולֶד בָּנִ֖ים וּבָנֹֽות׃על המילים
״התהלך עם האלוהים״ הוא ביטוי לקרבה ולדרך חיים לפניו, ולא תיאור של הליכה גופנית משותפת.
חנוך חי בסך הכול 365 שנה.
וַיְהִ֖י כָּל־יְמֵ֣י חֲנֹ֑וךְ חָמֵ֤שׁ וְשִׁשִּׁים֙ שָׁנָ֔ה וּשְׁלֹ֥שׁ מֵאֹ֖ות שָׁנָֽה׃חנוך התהלך עם האלוהים, ואיננו עוד, כי אלוהים לקח אותו.
וַיִּתְהַלֵּ֥ךְ חֲנֹ֖וךְ אֶת־הָֽאֱלֹהִ֑ים וְאֵינֶ֕נּוּ כִּֽי־לָקַ֥ח אֹתֹ֖ו אֱלֹהִֽים׃על המילים
בניגוד לשאר השושלת, לא נאמר כאן ״וימת״. אין בפסוק תיאור מפורש של אופן הלקיחה; הפירוש המדרשי מובא בלימוד.
לקראת נח
מתושלח, למך ותקווה חדשה
כאשר מתושלח היה בן 187 שנה, נולד לו למך.
וַיְחִ֣י מְתוּשֶׁ֔לַח שֶׁ֧בַע וּשְׁמֹנִ֛ים שָׁנָ֖ה וּמְאַ֣ת שָׁנָ֑ה וַיֹּ֖ולֶד אֶת־לָֽמֶךְ׃לאחר לידת למך חי מתושלח עוד 782 שנה, ונולדו לו בנים ובנות.
וַֽיְחִ֣י מְתוּשֶׁ֗לַח אַֽחֲרֵי֙ הֹולִידֹ֣ו אֶת־לֶ֔מֶךְ שְׁתַּ֤יִם וּשְׁמֹונִים֙ שָׁנָ֔ה וּשְׁבַ֥ע מֵאֹ֖ות שָׁנָ֑ה וַיֹּ֥ולֶד בָּנִ֖ים וּבָנֹֽות׃מתושלח חי בסך הכול 969 שנה, ומת.
וַיִּהְיוּ֙ כָּל־יְמֵ֣י מְתוּשֶׁ֔לַח תֵּ֤שַׁע וְשִׁשִּׁים֙ שָׁנָ֔ה וּתְשַׁ֥ע מֵאֹ֖ות שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת׃כאשר למך היה בן 182 שנה, נולד לו בן.
וַֽיְחִי־לֶ֕מֶךְ שְׁתַּ֧יִם וּשְׁמֹנִ֛ים שָׁנָ֖ה וּמְאַ֣ת שָׁנָ֑ה וַיֹּ֖ולֶד בֵּֽן׃על המילים
למך זה הוא מצאצאי שת. אין לזהותו עם למך מצאצאי קין שנזכר בפרק ד׳.
הוא קרא לו נח ואמר: ״הוא ינחם אותנו בעבודתנו ובעמל ידינו באדמה שה׳ קילל״.
וַיִּקְרָ֧א אֶת־שְׁמֹ֛ו נֹ֖חַ לֵאמֹ֑ר זֶ֞ה֠ יְנַחֲמֵ֤נוּ מִֽמַּעֲשֵׂ֙נוּ֙ וּמֵעִצְּבֹ֣ון יָדֵ֔ינוּ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אֵֽרְרָ֖הּ יְהוָֽה׃על המילים
״ינחמנו״ מבטא כאן תקווה לנחמה ולהקלה מן העמל. המדרש ורש״י דנים בקשר שבין השם נח ובין המילה ינחמנו.
לאחר לידת נח חי למך עוד 595 שנה, ונולדו לו בנים ובנות.
וַֽיְחִי־לֶ֗מֶךְ אַֽחֲרֵי֙ הֹולִידֹ֣ו אֶת־נֹ֔חַ חָמֵ֤שׁ וְתִשְׁעִים֙ שָׁנָ֔ה וַחֲמֵ֥שׁ מֵאֹ֖ת שָׁנָ֑ה וַיֹּ֥ולֶד בָּנִ֖ים וּבָנֹֽות׃למך חי בסך הכול 777 שנה, ומת.
וַֽיְהִי֙ כָּל־יְמֵי־לֶ֔מֶךְ שֶׁ֤בַע וְשִׁבְעִים֙ שָׁנָ֔ה וּשְׁבַ֥ע מֵאֹ֖ות שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת׃נח היה בן 500 שנה, ונולדו לו שם, חם ויפת.
וַֽיְהִי־נֹ֕חַ בֶּן־חֲמֵ֥שׁ מֵאֹ֖ות שָׁנָ֑ה וַיֹּ֣ולֶד נֹ֔חַ אֶת־שֵׁ֖ם אֶת־חָ֥ם וְאֶת־יָֽפֶת׃על המילים
זוהי פתיחת תקופת הולדת הבנים, ולא קביעה ששלושתם נולדו יחד. גם סדר השמות אינו בהכרח סדר הלידה; ראו רש״י כאן ובפרק י׳, כא.
נוסח המסורה · תעתיק כתב יד לנינגרד (WLC) · ניקוד וטעמי מקרא
ראשית האנושות
ברכה, דמות ותולדות
זֶ֣ה סֵ֔פֶר תֹּולְדֹ֖ת אָדָ֑ם בְּיֹ֗ום בְּרֹ֤א אֱלֹהִים֙ אָדָ֔ם בִּדְמ֥וּת אֱלֹהִ֖ים עָשָׂ֥ה אֹתֹֽו׃
זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בְּרָאָ֑ם וַיְבָ֣רֶךְ אֹתָ֗ם וַיִּקְרָ֤א אֶת־שְׁמָם֙ אָדָ֔ם בְּיֹ֖ום הִבָּֽרְאָֽם׃
{ס}הדורות הראשונים
מאדם עד מהללאל
וַֽיְחִ֣י אָדָ֗ם שְׁלֹשִׁ֤ים וּמְאַת֙ שָׁנָ֔ה וַיֹּ֥ולֶד בִּדְמוּתֹ֖ו כְּצַלְמֹ֑ו וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמֹ֖ו שֵֽׁת׃
וַיִּֽהְי֣וּ יְמֵי־אָדָ֗ם אַֽחֲרֵי֙ הֹולִידֹ֣ו אֶת־שֵׁ֔ת שְׁמֹנֶ֥ה מֵאֹ֖ת שָׁנָ֑ה וַיֹּ֥ולֶד בָּנִ֖ים וּבָנֹֽות׃
וַיִּֽהְי֞וּ כָּל־יְמֵ֤י אָדָם֙ אֲשֶׁר־חַ֔י תְּשַׁ֤ע מֵאֹות֙ שָׁנָ֔ה וּשְׁלֹשִׁ֖ים שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת׃
{ס}וַֽיְחִי־שֵׁ֕ת חָמֵ֥שׁ שָׁנִ֖ים וּמְאַ֣ת שָׁנָ֑ה וַיֹּ֖ולֶד אֶת־אֱנֹֽושׁ׃
וַֽיְחִי־שֵׁ֗ת אַֽחֲרֵי֙ הֹולִידֹ֣ו אֶת־אֱנֹ֔ושׁ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים וּשְׁמֹנֶ֥ה מֵאֹ֖ות שָׁנָ֑ה וַיֹּ֥ולֶד בָּנִ֖ים וּבָנֹֽות׃
וַיִּֽהְיוּ֙ כָּל־יְמֵי־שֵׁ֔ת שְׁתֵּ֤ים עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה וּתְשַׁ֥ע מֵאֹ֖ות שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת׃
{ס}וַֽיְחִ֥י אֱנֹ֖ושׁ תִּשְׁעִ֣ים שָׁנָ֑ה וַיֹּ֖ולֶד אֶת־קֵינָֽן׃
וַֽיְחִ֣י אֱנֹ֗ושׁ אַֽחֲרֵי֙ הֹולִידֹ֣ו אֶת־קֵינָ֔ן חֲמֵ֤שׁ עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה וּשְׁמֹנֶ֥ה מֵאֹ֖ות שָׁנָ֑ה וַיֹּ֥ולֶד בָּנִ֖ים וּבָנֹֽות׃
וַיִּֽהְיוּ֙ כָּל־יְמֵ֣י אֱנֹ֔ושׁ חָמֵ֣שׁ שָׁנִ֔ים וּתְשַׁ֥ע מֵאֹ֖ות שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת׃
{ס}וַֽיְחִ֥י קֵינָ֖ן שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֑ה וַיֹּ֖ולֶד אֶת־מַֽהֲלַלְאֵֽל׃
וַיְחִ֣י קֵינָ֗ן אַחֲרֵי֙ הֹולִידֹ֣ו אֶת־מַֽהֲלַלְאֵ֔ל אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה וּשְׁמֹנֶ֥ה מֵאֹ֖ות שָׁנָ֑ה וַיֹּ֥ולֶד בָּנִ֖ים וּבָנֹֽות׃
וַיִּֽהְיוּ֙ כָּל־יְמֵ֣י קֵינָ֔ן עֶ֣שֶׂר שָׁנִ֔ים וּתְשַׁ֥ע מֵאֹ֖ות שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת׃
{ס}וַֽיְחִ֣י מַֽהֲלַלְאֵ֔ל חָמֵ֥שׁ שָׁנִ֖ים וְשִׁשִּׁ֣ים שָׁנָ֑ה וַיֹּ֖ולֶד אֶת־יָֽרֶד׃
וַֽיְחִ֣י מַֽהֲלַלְאֵ֗ל אַֽחֲרֵי֙ הֹולִידֹ֣ו אֶת־יֶ֔רֶד שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֔ה וּשְׁמֹנֶ֥ה מֵאֹ֖ות שָׁנָ֑ה וַיֹּ֥ולֶד בָּנִ֖ים וּבָנֹֽות׃
וַיִּהְיוּ֙ כָּל־יְמֵ֣י מַהֲלַלְאֵ֔ל חָמֵ֤שׁ וְתִשְׁעִים֙ שָׁנָ֔ה וּשְׁמֹנֶ֥ה מֵאֹ֖ות שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת׃
{ס}ירד וחנוך
רצף החיים והלקיחה
וַֽיְחִי־יֶ֕רֶד שְׁתַּ֧יִם וְשִׁשִּׁ֛ים שָׁנָ֖ה וּמְאַ֣ת שָׁנָ֑ה וַיֹּ֖ולֶד אֶת־חֲנֹֽוךְ׃
וַֽיְחִי־יֶ֗רֶד אַֽחֲרֵי֙ הֹולִידֹ֣ו אֶת־חֲנֹ֔וךְ שְׁמֹנֶ֥ה מֵאֹ֖ות שָׁנָ֑ה וַיֹּ֥ולֶד בָּנִ֖ים וּבָנֹֽות׃
וַיִּֽהְיוּ֙ כָּל־יְמֵי־יֶ֔רֶד שְׁתַּ֤יִם וְשִׁשִּׁים֙ שָׁנָ֔ה וּתְשַׁ֥ע מֵאֹ֖ות שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת׃
{פ}וַֽיְחִ֣י חֲנֹ֔וךְ חָמֵ֥שׁ וְשִׁשִּׁ֖ים שָׁנָ֑ה וַיֹּ֖ולֶד אֶת־מְתוּשָֽׁלַח׃
וַיִּתְהַלֵּ֨ךְ חֲנֹ֜וךְ אֶת־הָֽאֱלֹהִ֗ים אַֽחֲרֵי֙ הֹולִידֹ֣ו אֶת־מְתוּשֶׁ֔לַח שְׁלֹ֥שׁ מֵאֹ֖ות שָׁנָ֑ה וַיֹּ֥ולֶד בָּנִ֖ים וּבָנֹֽות׃
וַיְהִ֖י כָּל־יְמֵ֣י חֲנֹ֑וךְ חָמֵ֤שׁ וְשִׁשִּׁים֙ שָׁנָ֔ה וּשְׁלֹ֥שׁ מֵאֹ֖ות שָׁנָֽה׃
וַיִּתְהַלֵּ֥ךְ חֲנֹ֖וךְ אֶת־הָֽאֱלֹהִ֑ים וְאֵינֶ֕נּוּ כִּֽי־לָקַ֥ח אֹתֹ֖ו אֱלֹהִֽים׃
{פ}לקראת נח
מתושלח, למך ותקווה חדשה
וַיְחִ֣י מְתוּשֶׁ֔לַח שֶׁ֧בַע וּשְׁמֹנִ֛ים שָׁנָ֖ה וּמְאַ֣ת שָׁנָ֑ה וַיֹּ֖ולֶד אֶת־לָֽמֶךְ׃
וַֽיְחִ֣י מְתוּשֶׁ֗לַח אַֽחֲרֵי֙ הֹולִידֹ֣ו אֶת־לֶ֔מֶךְ שְׁתַּ֤יִם וּשְׁמֹונִים֙ שָׁנָ֔ה וּשְׁבַ֥ע מֵאֹ֖ות שָׁנָ֑ה וַיֹּ֥ולֶד בָּנִ֖ים וּבָנֹֽות׃
וַיִּהְיוּ֙ כָּל־יְמֵ֣י מְתוּשֶׁ֔לַח תֵּ֤שַׁע וְשִׁשִּׁים֙ שָׁנָ֔ה וּתְשַׁ֥ע מֵאֹ֖ות שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת׃
{פ}וַֽיְחִי־לֶ֕מֶךְ שְׁתַּ֧יִם וּשְׁמֹנִ֛ים שָׁנָ֖ה וּמְאַ֣ת שָׁנָ֑ה וַיֹּ֖ולֶד בֵּֽן׃
וַיִּקְרָ֧א אֶת־שְׁמֹ֛ו נֹ֖חַ לֵאמֹ֑ר זֶ֞ה֠ יְנַחֲמֵ֤נוּ מִֽמַּעֲשֵׂ֙נוּ֙ וּמֵעִצְּבֹ֣ון יָדֵ֔ינוּ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אֵֽרְרָ֖הּ יְהוָֽה׃
וַֽיְחִי־לֶ֗מֶךְ אַֽחֲרֵי֙ הֹולִידֹ֣ו אֶת־נֹ֔חַ חָמֵ֤שׁ וְתִשְׁעִים֙ שָׁנָ֔ה וַחֲמֵ֥שׁ מֵאֹ֖ת שָׁנָ֑ה וַיֹּ֥ולֶד בָּנִ֖ים וּבָנֹֽות׃
וַֽיְהִי֙ כָּל־יְמֵי־לֶ֔מֶךְ שֶׁ֤בַע וְשִׁבְעִים֙ שָׁנָ֔ה וּשְׁבַ֥ע מֵאֹ֖ות שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת׃
{ס}וַֽיְהִי־נֹ֕חַ בֶּן־חֲמֵ֥שׁ מֵאֹ֖ות שָׁנָ֑ה וַיֹּ֣ולֶד נֹ֔חַ אֶת־שֵׁ֖ם אֶת־חָ֥ם וְאֶת־יָֽפֶת׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מונה את השושלת מאדם דרך שת ועד נח. הוא מוסר את הגיל בלידת הבן הנזכר, את השנים שלאחר מכן ואת משך החיים הכולל. החזרה הקבועה מדגישה גם את המשך החיים וגם את סופם.
פסוקים א–ב
דמות אחת ושם משותף
הפתיחה חוזרת לבריאת האדם בדמות אלוהים. הזכר והנקבה נבראים, מתברכים ונקראים יחד בשם אדם.
פסוקים ג–כ
החיים עוברים מדור לדור
הרשימה עוברת מאדם לשת, אנוש, קינן, מהללאל וירד. לכל אחד נזכרים בן הממשיך את השושלת וגם בנים ובנות נוספים. שנות החיים נמסרות במלואן, וכל אחת מן היחידות הללו מסתיימת במוות.
פסוקים כא–כד
חנוך: סיום אחר
על חנוך מסופר שהתהלך עם האלוהים. חייו נמשכים שלוש מאות שישים וחמש שנה, וסיומם מתואר במילים ״ואיננו כי לקח אותו אלוהים״, בלי הנוסחה ״וימת״.
פסוקים כה–לב
התקווה שבשם נח
מתושלח מוליד את למך. למך קורא לבנו נח, מתוך תקווה לנחמה מעבודת האדמה שקוללה. הפרק מסתיים בנח ובהולדת בניו שם, חם ויפת.
אין כאן תיאור של המבול עצמו. הפרק מכין את הקורא למעבר מן הדורות הראשונים אל סיפור נח.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
ספר תולדות אדם וכבוד הזולת
״זה ספר תולדות אדם, זה כלל גדול בתורה.״
בן עזאי רואה בפתיחת הפרק כלל גדול בתורה. בהמשך המדרש רבי תנחומא מזכיר למי שמבזה את חברו שהאדם נברא בדמות אלוהים. כך רשימת התולדות נעשית גם יסוד ליחס אל הזולת: העלבון שספג אדם אינו מתיר לו לבזות אדם אחר. זהו לימוד של המדרש מתוך הפסוק, ולא אירוע נוסף בשושלת.
בראשית רבה כד, ז ↗עשרה דורות ואריכות אפיים
״עשרה דורות מאדם ועד נח״
המשנה מונה עשרה דורות מאדם ועד נח, ולומדת מן ההמתנה הארוכה על אריכות אפיו של הקדוש ברוך הוא. היא מתבוננת ברצף הדורות לקראת המבול ומעניקה לו משמעות מוסרית. המניין כולל את אדם ואת נח; הוא אינו עשרה דורות נוספים ביניהם. אין מכאן פירוט חדש של מעשי כל אדם ששמו נזכר בפרק.
משנה אבות ה, ב ↗חנוך והביטוי ״לקח אותו״
״עד שהוא בצדקו אסלקנו״
המדרש אינו מתעלם מן הניסוח המיוחד על חנוך. רבי איבו מציג דמות הנעה בין צדקות לרשעות, ואת הלקיחה כהסתלקות בעודו בצדקו. בדיון אחר רבי אבהו מסביר שלשון לקיחה יכולה לציין מוות. אלה קריאות מדרשיות; בפסוק עצמו לא מפורטים דרך הלקיחה, מקומה או האירועים שקדמו לה. לכן העיבוד משאיר את התיאור פתוח כפי שהוא במקרא.
בראשית רבה כה, א ↗בעקבות המפרשים
מדוע מפרטים את השנים?
״יפרוט ימיהם קודם הולידם וגם אחר כך״
רבי משה בן נחמן מסביר שהפירוט לפני לידת הבן ולאחריה מדגיש את אריכות חיי הדורות הראשונים. הוא חולק על ההסבר המובא אצלו בשם מורה הנבוכים, שלפיו אריכות החיים יוחדה לאנשים הנזכרים. זהו דיון פרשני על הבנת הנתונים, ולא רשות להמיר שנים לחודשים או לתקן את הגילים. כל המספרים שבנוסח הנגיש נשמרו כפי שנמסרו בפרק.
רמב״ן לבראשית ה, ד ↗נח, נחמה ומנוחה מן העמל
״יניח ממנו את עצבון ידינו״
רבי שלמה יצחקי קושר את השם נח למנוחה ולהקלה מן העמל. הוא מביא מסורת שלפיה נח הכין כלי מחרישה, וכן הקלה בקללת האדמה. כך הוא מסביר את הקשר בין השם ובין ״ינחמנו״. הפרטים על כלי המחרישה שייכים לפירוש; הפסוק עצמו מוסר את דברי למך ואת תקוותו, בלי לתאר כאן המצאה חקלאית.
רש״י לבראשית ה, כט ↗סדר השמות אינו סדר הלידה
״הוי אומר יפת הגדול״
רבי שלמה יצחקי מסביר ששם נזכר ראשון מפני מעלתו, אף שיפת גדול ממנו. בפרק העשירי הוא מסתייע בגילו של שם, המובא בהמשך התורה, כדי להבחין בין סדר הרשימה ובין סדר הלידה. לכן גיל חמש מאות אינו מציג את שלושת הבנים כשלישייה שנולדה בבת אחת. העיבוד שומר את הסדר שם, חם ויפת ואינו מסדר אותו מחדש.
רש״י לבראשית ה, לב; י, כא ↗