ברכות יעקב ופרידתו

״באחרית הימים״ מציין את הימים שיבואו; הקישור לגילוי הקץ הוא מדרש המובא ברש״י. הפרק הוא שירה, והערותיו מציינות הכרעות במילים קשות.

״אוני״ — כוחי; ״יתר שאת ויתר עוז״ — יתרון במעלה ובכוח, שראובן עומד לאבד. רש״י דורש זאת על כהונה ומלכות.

המעבר מפנייה לראובן לדיבור עליו בגוף שלישי נשמר. הדבר מפנה למעשה בלהה בפרק לה; המדרש על בלבול היצוע מובא שם בלימוד ואינו מוחלף כאן בנוסח המקור.

״מכירותיהם״ מבואר לפי פירוש רש״י לכלי נשק. אבן עזרא ורמב״ן מביאים קשר למגורים או לאורח חיים. הקרבה במעשה קשורה בראש ובראשונה למאורע שכם.

״איש״ כשם כולל לאנשים; ״עיקרו שור״ נשמר כדימוי הפגיעה בבהמות, לפי הפשט ברמב״ן. אבן עזרא מפרש שור כחומה; רש״י דורש על הרצון לעקור את יוסף. אין למחוק את ריבוי הפירושים.

הקללה מכוונת לכעס ולזעם, לא לבנים עצמם. הפיזור מתפרש על נחלות השבטים.

יד בעורף האויבים היא דימוי לניצחון. משחק הלשון יהודה–יודוך נשמר במקור ומבואר בעיבוד.

הדימוי מפורש כאן כאריה השב מן הטרף ונח בביטחון, לפי אבן עזרא. רש״י קושר את ההתרחקות מן הטרף להצלת יוסף ולהודאה במעשה תמר.

״מחוקק״ מציין בעל סמכות, ובאבן עזרא סופר היושב לרגלי המנהיג. ״שילה״ בכתיב ו״שילו״ בקרי; זהותו ומשמעותו שנויות במחלוקת. רש״י ורמב״ן מפרשים על המשיח; אבן עזרא דן גם בדוד ובעיר שילה. ״יקהת״ מפורש כאן כאספה, כרש״י; הוצעה גם משמעת. נשמרת ״עד״ בלי להסיק שהשלטון ייפסק לאחר מכן.

דימוי שירי לשפע כרמים ויין, לא הוראות כביסה. עיר הוא חמור צעיר; שורקה היא גפן משובחת. הקרי ״עירו״ ו״סותו״ משמש בהקראה; הכתיב והקרי נשמרים במקור.

נבחר פירוש רש״י ואבן עזרא, המתאר שפע יין וחלב. אבן עזרא מביא גם קריאה השוואתית: עיניים יפות מן היין ושיניים לבנות מן החלב.

התיאור נשמר בלי להזיז את גבולות הנחלה על מפה לפי השערה. בנוסח הבסיס ״אניות״; במכון ממרא ״אנית״, באותה קריאה.

״משפתיים״ היא מילה קשה. נבחר פירוש רש״י, בין תחומי העיירות; אבן עזרא מפרש ״בין המערכות״. מדרש עול התורה נפרד מן הדימוי בעיבוד.

נבחר כיוון אבן עזרא, נשיאת נטל ומס תמורת הישיבה במקומו. רש״י מפרש נשיאת עול תורה, ומביא גם פירוש של מלחמה והכפפת אויבים. ״מס״ עשוי לכלול עבודת חובה, לא רק כסף.

״ידין״ כולל הנהגה ועשיית דין. רש״י ורמב״ן מקשרים את הפסוקים לשמשון; שמו אינו נוסף כאן לפסוק.

שפיפון הוא סוג נחש; אין צורך לקבוע מין זואולוגי מדויק כדי להבין את הדימוי.

התפילה נשמרת כפסוק עצמאי בתוך רצף הברכות; אינה הופכת לדברי דן בוודאות.

לפי כיוון רמב״ן ואבן עזרא: גד מותקף ומשיב מלחמה, רודף את האויב על עקביו. רש״י מפרש את גדודי גד היוצאים עם אחיהם וחוזרים לנחלתם. משחק הצלילים נשמר במקור.

״שמנה לחמו״ מתאר עושר של מזון; רש״י מדגיש את שמן הזית בחלקו.

שני הדימויים נשמרים. המפרשים מקשרים אותם לזריזות, לפירות, לבשורות או לשירת דבורה וברק; אין להפוך אחד הזיהויים לסיפור מפורש בפסוק.

נבחר הדימוי הצמחי של אבן עזרא ורמב״ן: עין היא מעיין, והבנות הן ענפים. רש״י מפרש בן חן ובנות המתבוננות ביופיו של יוסף; הפירוש החלופי מוצג בלימוד.

״ורובו״ מפורש כאן בהקשר ירי החצים, כקריאה שמביא אבן עזרא; רש״י מפרש אנשי ריב. זהו דימוי לפגיעה ביוסף, ואין להמציא אירוע שבו נורה ממש.

״אביר יעקב״ הוא אלוהי יעקב. ״ויפוזו״ נקרא כאן כהתחזקות לפי אבן עזרא; רש״י קושר לפז, זהב. ״משם רועה אבן ישראל״ מפורש בכיוון אבן עזרא ורש״י על יוסף המכלכל את בית יעקב; אבן מציינת את עיקר המשפחה. אלה הכרעות בביטוי שירי קשה, לא תרגום חד־משמעי.

ברכות השמיים והתהום מתפרשות על מים ושפע; ברכות השדיים והרחם — על פריון, לידה והזנת ילדים. דימויי הגוף נשמרים בשפה מכבדת. ״ואת שדי״ מבואר כמאת שדי, לפי אבן עזרא.

נבחר כיוון רש״י: ברכות יעקב לעומת קודמיו, ״תאוות״ כקצוות ו״נזיר״ כנבדל. אבן עזרא מפרש נזיר מלשון נזר וכבוד. אין כאן קביעה שיוסף נדר נזירות הלכתית.

״עד״ הוא שלל או טרף. הדימוי נשמר; זיהויו עם שאול, מרדכי ואסתר או המקדש הוא רובד פרשני.

הסיכום כולל את כולם, אף שחלק מהדברים היו תוכחה. רש״י דן בכך בלימוד.

״להיאסף אל עמי״ הוא ביטוי למוות ולהצטרפות אל הדורות הקודמים; אין זה שם נרדף לפעולת הקבורה עצמה.

פסוק המקור נלקח בשלמותו ממראת WLC נוספת לאחר שנמצאה השמטת אות במראת הבסיס. תיעוד ההשוואה כלול בחבילה.

״גווע״ — נשם את נשימתו האחרונה. חז״ל דורשים את היעדר המילה ״וימת״ כאן, לצד ההספד, החניטה והקבורה המסופרים בהמשך; ראו בלימוד.