תורהבראשיתפרק מז׳

בראשית · פרק מז׳

חיים בגושן, רעב במצרים ובקשת קבורה

משפחת יעקב מתיישבת במצרים, ובשנות הרעב עוברים הכסף, המקנה והקרקע לידי פרעה. יעקב מבקש להיקבר עם אבותיו.

31 פסוקיםמהדורת עיון ראשונה · פתוחה לתיקון
תצוגה

ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.

לפני פרעה

האחים ויעקב

א

יוסף בא והודיע לפרעה: ״אבי ואחיי באו מארץ כנען עם צאנם, בקרם וכל אשר להם. הם נמצאים בארץ גושן.״

ב

הוא לקח חמישה מאחיו והציג אותם לפני פרעה.

על המילים

שמות חמשת האחים אינם מפורשים. רש״י מביא מסורות שונות על זהותם; הן אינן משולבות בפסוק.

ג

פרעה שאל את אחיו: ״במה אתם עוסקים?״ הם אמרו לפרעה: ״עבדיך רועי צאן, גם אנחנו וגם אבותינו.״

ד

הם אמרו לפרעה: ״באנו לגור בארץ כגרים, כי אין מרעה לצאן של עבדיך, מפני שהרעב בארץ כנען כבד. בבקשה, הרשה לעבדיך לשבת בארץ גושן.״

על המילים

״לגור״ במקרא מציין מגורים כגר, ולא בהכרח התיישבות קבועה; רמב״ן מדגיש שבאו לעבור את הרעב.

ה

פרעה אמר ליוסף: ״אביך ואחיך באו אליך.

ו

ארץ מצרים פתוחה לפניך. הושב את אביך ואת אחיך בחלק הטוב ביותר של הארץ, בארץ גושן. אם אתה יודע שיש ביניהם אנשים מוכשרים, מנה אותם לאחראים על המקנה שלי.״

על המילים

״אנשי חיל״ בהקשר זה — בעלי יכולת וכישרון לעבודה, ולא בהכרח חיילים.

ז

יוסף הביא את יעקב אביו והעמיד אותו לפני פרעה. יעקב בירך את פרעה.

על המילים

רש״י מבאר ברכת שלום, ורמב״ן ברכה ממש. המילה ״בירך״ נשמרת ואינה מוכרעת לתוכן שלא פורט.

ח

פרעה שאל את יעקב: ״כמה שנים אתה חי?״

ט

יעקב אמר לפרעה: ״שנות נדודיי הן מאה ושלושים שנה. שנות חיי היו מעטות וקשות, ולא הגיעו למספר שנות חיי אבותיי בימי נדודיהם.״

על המילים

״מגורי״ — חיי גרות ונדודים. ההשוואה המספרית הולכת בכיוון רמב״ן; רש״י מדגיש גם שלא השיג את שנות אבותיו בטובה.

י

יעקב בירך את פרעה ויצא מלפניו.

גושן

נחלה ומזון למשפחה

יא

יוסף הושיב את אביו ואת אחיו במצרים ונתן להם נחלה במיטב הארץ, בארץ רעמסס, כפי שציווה פרעה.

על המילים

״ארץ רעמסס״ מזוהה ברש״י כחלק מארץ גושן. אין להחליף את השם שבפסוק או להסיק ממנו תאריך שלא נאמר.

יב

יוסף סיפק מזון לאביו, לאחיו ולכל בית אביו, לפי צרכי המשפחות והילדים.

על המילים

״לפי הטף״ מפורש ברש״י לפי הצורך של כל בני הבית; נשמרת גם ההדגשה על הטף.

הרעב

כסף ומקנה תמורת מזון

יג

בכל הארץ לא היה מזון, כי הרעב היה כבד מאוד. ארץ מצרים וארץ כנען נחלשו ותשו מן הרעב.

על המילים

״ותלה״ מבואר כרש״י, מלשון לאות ועייפות. תיאור זה חוזר אל מדיניות המזון בשנות הרעב.

יד

יוסף אסף את כל הכסף שנמצא בארץ מצרים ובארץ כנען, בתמורה לתבואה שהתושבים קנו, והביא את הכסף לבית פרעה.

טו

כשנגמר הכסף במצרים ובכנען, באו כל המצרים אל יוסף ואמרו: ״תן לנו מזון! למה נמות לעיניך רק מפני שנגמר הכסף?״

טז

יוסף אמר: ״אם נגמר הכסף, הביאו את המקנה שלכם, ואתן לכם מזון בתמורתו.״

יז

הם הביאו את מקניהם ליוסף, והוא נתן להם מזון בתמורה לסוסים, לצאן, לבקר ולחמורים. הוא סיפק להם מזון באותה שנה בתמורה לכל מקניהם.

הקרקע

קנייה, שעבוד וחומש

יח

כשהסתיימה אותה שנה, הם באו אליו בשנה השנייה ואמרו: ״לא נסתיר מאדוני: הכסף נגמר, והמקנה כבר בידי אדוני. לא נשאר לנו להציע לך אלא את גופנו ואת אדמתנו.

על המילים

״השנה השנית״ נשמרת בלי לקבוע מאיזו נקודה מונים. רש״י מונה מתחילת הרעב; רמב״ן מציע בפשט את השנה שלאחר מסירת המקנה, בסוף שבע שנות הרעב.

יט

למה נמות לעיניך, גם אנחנו וגם אדמתנו? קנה אותנו ואת אדמתנו בתמורה למזון. אנחנו ואדמתנו נהיה משועבדים לפרעה. תן לנו זרע, כדי שנחיה ולא נמות והאדמה לא תהיה שממה.״

על המילים

הניסוח משמר מכירת אדם ואדמה מתוך מצוקה. רמב״ן מבחין בין עבדות אישית לבין הצמדה לקרקע כאריסים; ההבחנה מוצגת בלימוד ואינה מעלימה את לשון השעבוד.

כ

יוסף קנה את כל אדמת מצרים לפרעה, כי כל מצרי מכר את שדהו מפני שהרעב הכביד עליהם. הארץ הייתה לרכוש פרעה.

על המילים

החריג של אדמות הכוהנים מפורט בפסוק כב.

כא

את העם הוא העביר מעיר לעיר בכל מצרים, מקצה גבולה ועד קצהו האחר.

על המילים

לפי רש״י, החליף את מקום מגוריהם בין הערים. אבן עזרא מביא גם פירוש של העברה מן הכרך לערים לשם עבודת הקרקע. נוסח המקרא ״לערים״ נשמר במקור, בלי החלפה בנוסח מתרגום אחר.

כב

רק את אדמת הכוהנים הוא לא קנה, כי הכוהנים קיבלו הקצבה קבועה מפרעה ואכלו ממנה. לכן לא מכרו את אדמתם.

על המילים

הכוהנים כאן הם אנשי הפולחן המצרי. ״חוק״ הוא ההקצבה, לא רק כלל משפטי מופשט.

כג

יוסף אמר לעם: ״היום קניתי אתכם ואת אדמתכם לפרעה. הנה לכם זרע — זרעו את האדמה.

כד

מן התבואה תיתנו חמישית לפרעה. ארבע החמישיות האחרות יהיו שלכם: לזרע לשדה ולמזון לכם, לבני ביתכם ולילדיכם.״

כה

הם אמרו: ״הצלת את חיינו! נמצא חן בעיני אדוני, ונהיה עבדים לפרעה.״

על המילים

נשמרים יחד דברי הכרת התודה ולשון העבדות; אין למחוק אחד מהם כדי להכתיב הערכה מוסרית יחידה.

כו

יוסף קבע זאת כחוק על אדמת מצרים: חמישית לפרעה. החוק עמד עד היום הזה. רק אדמת הכוהנים לא הייתה לפרעה.

על המילים

״עד היום הזה״ הוא זמנו של המספר המקראי, ולא טענה שההסדר קיים במצרים כיום.

סוף החיים

שבע עשרה שנים ושבועה

כז

ישראל ישב בארץ מצרים, בארץ גושן. בני המשפחה התאחזו בה, פרו ורבו מאוד.

כח

יעקב חי בארץ מצרים שבע עשרה שנה. כל שנות חייו היו מאה ארבעים ושבע שנים.

כט

כשקרב זמנו של ישראל למות, הוא קרא לבנו יוסף ואמר: ״אם מצאתי חן בעיניך, שים נא את ידך תחת ירכי ועשה עמי חסד ואמת. אל תקבור אותי במצרים.

על המילים

הנחת היד היא חלק ממעמד השבועה, בדומה לפרק כד. ״חסד ואמת״ שומר על בקשה לנאמנות ממשית.

ל

כשאמות ואצטרף אל אבותיי, הוצא אותי ממצרים וקבור אותי במקום קבורתם.״ יוסף אמר: ״אעשה כדבריך.״

על המילים

״ושכבתי עם אבותיי״ הוא ביטוי למוות, ולא דיווח שהקבורה כבר התבצעה.

לא

יעקב אמר: ״הישבע לי.״ יוסף נשבע לו, וישראל השתחווה על ראש המיטה.

על המילים

הפסוק אינו אומר במפורש למי השתחווה; המפרשים דנים בהודיה לאלוהים ובכבוד ליוסף. נשמר ״המיטה״ לפי ניקוד המסורה.

נאמנות שמאפשרת בדיקה

על הנוסח ועל העריכה

נוסח המקרא בפרק זה מבוסס על נוסח המסורה · תעתיק כתב יד לנינגרד (WLC). נשמרים האותיות, הניקוד, הטעמים וסדר הפסוקים של המהדורה שנבחרה. סימני פרשה מוצגים בנפרד מן הפסוק.

הנוסח העכשווי הוא עיבוד מסייע להבנה. ההערות מציינות ביטויים שנשמרו והכרעות ניסוח. התקציר, ההסברים וכותרות היחידות הם תוספות עריכה.

מהדורת העיון הראשונה נוסחה בסיוע בינה מלאכותית. היא פתוחה להגהה ולתיקון ואינה נושאת הסכמה רבנית. נוסח המקרא הוא נקודת הייחוס לבחינת כל שינוי.

למהדורת המקור ↗

גרסת פרק 47 · מקור שנקלט בתאריך 2026-09-23

נוסח המקרא