ישראל יצא לדרך עם כל אשר לו, בא לבאר שבע והקריב זבחים לאלוהי אביו יצחק.
וַיִּסַּ֤ע יִשְׂרָאֵל֙ וְכָל־אֲשֶׁר־לֹ֔ו וַיָּבֹ֖א בְּאֵ֣רָה שָּׁ֑בַע וַיִּזְבַּ֣ח זְבָחִ֔ים לֵאלֹהֵ֖י אָבִ֥יו יִצְחָֽק׃בראשית · פרק מו׳
הירידה למצרים והמפגש עם יוסף
הבטחה בבאר שבע, שמות בני המשפחה והמפגש בגושן. בית יעקב יורד למצרים ונערך לחיים בארץ חדשה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
באר שבע
אל תירא מרדה מצרימה
אלוהים דיבר אל ישראל במראות הלילה וקרא: ״יעקב, יעקב!״ הוא ענה: ״הנני.״
וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֤ים ׀ לְיִשְׂרָאֵל֙ בְּמַרְאֹ֣ת הַלַּ֔יְלָה וַיֹּ֖אמֶר יַעֲקֹ֣ב ׀ יַעֲקֹ֑ב וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּֽנִי׃הוא אמר: ״אני האל, אלוהי אביך. אל תפחד לרדת למצרים, כי שם אעשה אותך לעם גדול.
וַיֹּ֕אמֶר אָנֹכִ֥י הָאֵ֖ל אֱלֹהֵ֣י אָבִ֑יךָ אַל־תִּירָא֙ מֵרְדָ֣ה מִצְרַ֔יְמָה כִּֽי־לְגֹ֥וי גָּדֹ֖ול אֲשִֽׂימְךָ֥ שָֽׁם׃אני ארד איתך למצרים, ואני גם אעלה אותך משם. יוסף יניח את ידו על עיניך.״
אָנֹכִ֗י אֵרֵ֤ד עִמְּךָ֙ מִצְרַ֔יְמָה וְאָנֹכִ֖י אַֽעַלְךָ֣ גַם־עָלֹ֑ה וְיֹוסֵ֕ף יָשִׁ֥ית יָדֹ֖ו עַל־עֵינֶֽיךָ׃על המילים
הנחת היד על העיניים מתפרשת כעצימת עיני האב במותו; הבטחת העלייה מתפרשת ברש״י ובאבן עזרא גם כהבאתו לקבורה בארץ.
יעקב יצא מבאר שבע. בני ישראל הסיעו את יעקב אביהם, את ילדיהם ואת נשיהם בעגלות שפרעה שלח כדי להביאו.
וַיָּ֥קָם יַעֲקֹ֖ב מִבְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיִּשְׂא֨וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־יַעֲקֹ֣ב אֲבִיהֶ֗ם וְאֶת־טַפָּם֙ וְאֶת־נְשֵׁיהֶ֔ם בָּעֲגָלֹ֕ות אֲשֶׁר־שָׁלַ֥ח פַּרְעֹ֖ה לָשֵׂ֥את אֹתֹֽו׃הם לקחו את מקניהם ואת רכושם שרכשו בארץ כנען, ובאו למצרים: יעקב וכל צאצאיו איתו.
וַיִּקְח֣וּ אֶת־מִקְנֵיהֶ֗ם וְאֶת־רְכוּשָׁם֙ אֲשֶׁ֤ר רָֽכְשׁוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן וַיָּבֹ֖אוּ מִצְרָ֑יְמָה יַעֲקֹ֖ב וְכָל־זַרְעֹ֥ו אִתֹּֽו׃את בניו, את בני בניו, את בנותיו, את בנות בניו ואת כל צאצאיו הביא איתו למצרים.
בָּנָ֞יו וּבְנֵ֤י בָנָיו֙ אִתֹּ֔ו בְּנֹתָ֛יו וּבְנֹ֥ות בָּנָ֖יו וְכָל־זַרְעֹ֑ו הֵבִ֥יא אִתֹּ֖ו מִצְרָֽיְמָה׃על המילים
לשון הרבים נשמרת, גם כאשר ברשימה מפורש שם של בת אחת, דינה. רמב״ן דן בדרך הכללית שבה המקרא מתאר קבוצות יוחסין.
בית יעקב
בני לאה
אלה שמות בני ישראל הבאים למצרים, יעקב ובניו. ראובן היה בכור יעקב.
וְאֵ֨לֶּה שְׁמֹ֧ות בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל הַבָּאִ֥ים מִצְרַ֖יְמָה יַעֲקֹ֣ב וּבָנָ֑יו בְּכֹ֥ר יַעֲקֹ֖ב רְאוּבֵֽן׃בני ראובן היו חנוך, פלוא, חצרון וכרמי.
וּבְנֵ֖י רְאוּבֵ֑ן חֲנֹ֥וךְ וּפַלּ֖וּא וְחֶצְרֹ֥ון וְכַרְמִֽי׃על המילים
בנוסח הבסיס ״חצרון״, ובמכון ממרא ״חצרן״. הקריאה זהה; שם המקור לא שונה.
בני שמעון היו ימואל, ימין, אוהד, יכין, צוחר ושאול בן האישה הכנענית.
וּבְנֵ֣י שִׁמְעֹ֗ון יְמוּאֵ֧ל וְיָמִ֛ין וְאֹ֖הַד וְיָכִ֣ין וְצֹ֑חַר וְשָׁא֖וּל בֶּן־הַֽכְּנַעֲנִֽית׃על המילים
לא מוסיפים כאן זיהוי מדרשי של אמו של שאול.
בני לוי היו גרשון, קהת ומררי.
וּבְנֵ֖י לֵוִ֑י גֵּרְשֹׁ֕ון קְהָ֖ת וּמְרָרִֽי׃בני יהודה היו ער, אונן, שלה, פרץ וזרח. ער ואונן מתו בארץ כנען. בני פרץ היו חצרון וחמול.
וּבְנֵ֣י יְהוּדָ֗ה עֵ֧ר וְאֹונָ֛ן וְשֵׁלָ֖ה וָפֶ֣רֶץ וָזָ֑רַח וַיָּ֨מָת עֵ֤ר וְאֹונָן֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן וַיִּהְי֥וּ בְנֵי־פֶ֖רֶץ חֶצְרֹ֥ון וְחָמֽוּל׃על המילים
ער ואונן נזכרים ברשימת המשפחה, אך הפסוק מדגיש שמתו בכנען: אין למנותם כמי שהגיעו למצרים. ״חצרון״ נשמר במקור לעומת ״חצרן״ במכון ממרא.
בני יששכר היו תולע, פווה, יוב ושמרון.
וּבְנֵ֖י יִשָׂשכָ֑ר תֹּולָ֥ע וּפֻוָּ֖ה וְיֹ֥וב וְשִׁמְרֹֽון׃על המילים
השמות נשמרים כרשימה כאן, בלי להחליפם בשמות מרשימות אחרות. במקור ״שמרון״ לעומת ״שמרן״ במכון ממרא; אין הבדל בהגייה. בהקראה פרטית בלבד נכתב יששכר בשי״ן נהגית אחת.
בני זבולון היו סרד, אלון ויחלאל.
וּבְנֵ֖י זְבוּלֻ֑ן סֶ֥רֶד וְאֵלֹ֖ון וְיַחְלְאֵֽל׃על המילים
במקור נשמר הכתיב ״זבולן״; במכון ממרא ״זבלון״. בעיבוד נכתב זבולון בכתיב מלא.
אלה בני לאה שילדה ליעקב בפדן ארם, וגם דינה בתו. מספר בניו ובנותיו בקבוצה הזאת היה שלושים ושלוש.
אֵ֣לֶּה ׀ בְּנֵ֣י לֵאָ֗ה אֲשֶׁ֨ר יָֽלְדָ֤ה לְיַעֲקֹב֙ בְּפַדַּ֣ן אֲרָ֔ם וְאֵ֖ת דִּינָ֣ה בִתֹּ֑ו כָּל־נֶ֧פֶשׁ בָּנָ֛יו וּבְנֹותָ֖יו שְׁלֹשִׁ֥ים וְשָׁלֹֽשׁ׃על המילים
סכום השמות החיים המפורשים בקבוצה הוא 32. חז״ל משלימים את יוכבד שנולדה בכניסה למצרים; אבן עזרא כולל את יעקב במניין. המספר 33 נשמר בלי להוסיף שם לפסוק.
ענפי המשפחה
זלפה, רחל ובלהה
בני גד היו צפיון, חגי, שוני, אצבון, ערי, ארודי ואראלי.
וּבְנֵ֣י גָ֔ד צִפְיֹ֥ון וְחַגִּ֖י שׁוּנִ֣י וְאֶצְבֹּ֑ן עֵרִ֥י וַֽאֲרֹודִ֖י וְאַרְאֵלִֽי׃בני אשר היו ימנה, ישווה, ישווי ובריעה, ושרח הייתה אחותם. בני בריעה היו חבר ומלכיאל.
וּבְנֵ֣י אָשֵׁ֗ר יִמְנָ֧ה וְיִשְׁוָ֛ה וְיִשְׁוִ֥י וּבְרִיעָ֖ה וְשֶׂ֣רַח אֲחֹתָ֑ם וּבְנֵ֣י בְרִיעָ֔ה חֶ֖בֶר וּמַלְכִּיאֵֽל׃אלה צאצאי זלפה, שלבן נתן ללאה בתו. היא ילדה אותם ליעקב — שש עשרה נפש.
אֵ֚לֶּה בְּנֵ֣י זִלְפָּ֔ה אֲשֶׁר־נָתַ֥ן לָבָ֖ן לְלֵאָ֣ה בִתֹּ֑ו וַתֵּ֤לֶד אֶת־אֵ֙לֶּה֙ לְיַעֲקֹ֔ב שֵׁ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה נָֽפֶשׁ׃על המילים
״ילדה את אלה״ מתייחס לענף המשפחה שראשיתו בבניה, כולל הצאצאים המפורטים.
בני רחל, אשת יעקב, היו יוסף ובנימין.
בְּנֵ֤י רָחֵל֙ אֵ֣שֶׁת יַעֲקֹ֔ב יֹוסֵ֖ף וּבִנְיָמִֽן׃ליוסף נולדו בארץ מצרים מנשה ואפרים. אסנת, בת פוטי פרע כוהן און, ילדה אותם לו.
וַיִּוָּלֵ֣ד לְיֹוסֵף֮ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֒ אֲשֶׁ֤ר יָֽלְדָה־לֹּו֙ אָֽסְנַ֔ת בַּת־פֹּ֥וטִי פֶ֖רַע כֹּהֵ֣ן אֹ֑ן אֶת־מְנַשֶּׁ֖ה וְאֶת־אֶפְרָֽיִם׃בני בנימין היו בלע, בכר, אשבל, גרא, נעמן, אחי, ראש, מופים, חופים וארד.
וּבְנֵ֣י בִנְיָמִ֗ן בֶּ֤לַע וָבֶ֙כֶר֙ וְאַשְׁבֵּ֔ל גֵּרָ֥א וְנַעֲמָ֖ן אֵחִ֣י וָרֹ֑אשׁ מֻפִּ֥ים וְחֻפִּ֖ים וָאָֽרְדְּ׃על המילים
עשרת השמות וסדרם נשמרים; אין לשנות את יחסי הקרבה לפי רשימות בספרים אחרים.
אלה צאצאי רחל שנולדו ליעקב, בסך הכול ארבע עשרה נפש.
אֵ֚לֶּה בְּנֵ֣י רָחֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר יֻלַּ֖ד לְיַעֲקֹ֑ב כָּל־נֶ֖פֶשׁ אַרְבָּעָ֥ה עָשָֽׂר׃בנו של דן היה חושים.
וּבְנֵי־דָ֖ן חֻשִֽׁים׃על המילים
״ובני דן״ היא כותרת בלשון רבים, ולאחריה שם אחד. העיבוד מבהיר זאת בלי להוסיף בנים.
בני נפתלי היו יחצאל, גוני, יצר ושילם.
וּבְנֵ֖י נַפְתָּלִ֑י יַחְצְאֵ֥ל וְגוּנִ֖י וְיֵ֥צֶר וְשִׁלֵּֽם׃אלה צאצאי בלהה, שלבן נתן לרחל בתו. היא ילדה אותם ליעקב — בסך הכול שבע נפשות.
אֵ֚לֶּה בְּנֵ֣י בִלְהָ֔ה אֲשֶׁר־נָתַ֥ן לָבָ֖ן לְרָחֵ֣ל בִּתֹּ֑ו וַתֵּ֧לֶד אֶת־אֵ֛לֶּה לְיַעֲקֹ֖ב כָּל־נֶ֥פֶשׁ שִׁבְעָֽה׃המניין
שישים ושש ושבעים
כל צאצאי יעקב שבאו איתו למצרים, מלבד נשי בניו, היו שישים ושש נפשות.
כָּל־הַ֠נֶּפֶשׁ הַבָּאָ֨ה לְיַעֲקֹ֤ב מִצְרַ֙יְמָה֙ יֹצְאֵ֣י יְרֵכֹ֔ו מִלְּבַ֖ד נְשֵׁ֣י בְנֵי־יַעֲקֹ֑ב כָּל־נֶ֖פֶשׁ שִׁשִּׁ֥ים וָשֵֽׁשׁ׃ליוסף נולדו במצרים שני בנים. כל בני בית יעקב הבאים למצרים היו שבעים נפש.
וּבְנֵ֥י יֹוסֵ֛ף אֲשֶׁר־יֻלַּד־לֹ֥ו בְמִצְרַ֖יִם נֶ֣פֶשׁ שְׁנָ֑יִם כָּל־הַנֶּ֧פֶשׁ לְבֵֽית־יַעֲקֹ֛ב הַבָּ֥אָה מִצְרַ֖יְמָה שִׁבְעִֽים׃על המילים
המספר הכולל כולל גם את יוסף ובניו שכבר היו במצרים. על השלמת 66 ל־70 ראו הערת פסוק טו והלימוד; שני המספרים נשמרים.
גושן
אב ובנו נפגשים
יעקב שלח את יהודה לפניו אל יוסף, כדי להכין את בואו לגושן. הם באו לארץ גושן.
וְאֶת־יְהוּדָ֞ה שָׁלַ֤ח לְפָנָיו֙ אֶל־יֹוסֵ֔ף לְהֹורֹ֥ת לְפָנָ֖יו גֹּ֑שְׁנָה וַיָּבֹ֖אוּ אַ֥רְצָה גֹּֽשֶׁן׃על המילים
״להורות״ מפורש כאן כהכוונה והכנה לקראת ההתיישבות, לפי הפשט ברש״י. הכנת בית תלמוד היא מדרש המוצג בלימוד.
יוסף הכין את מרכבתו ועלה לקראת ישראל אביו לגושן. הוא נראה אליו, נפל על צווארו ובכה עליו בכי רב.
וַיֶּאְסֹ֤ר יֹוסֵף֙ מֶרְכַּבְתֹּ֔ו וַיַּ֛עַל לִקְרַֽאת־יִשְׂרָאֵ֥ל אָבִ֖יו גֹּ֑שְׁנָה וַיֵּרָ֣א אֵלָ֗יו וַיִּפֹּל֙ עַל־צַוָּארָ֔יו וַיֵּ֥בְךְּ עַל־צַוָּארָ֖יו עֹֽוד׃על המילים
לפי רש״י יוסף הוא הנופל והבוכה; רמב״ן מייחס זאת ליעקב. הפירושים מוצגים בלימוד. ״הכין״ אינו מכריע אם יוסף רתם בעצמו או ציווה על כך.
ישראל אמר ליוסף: ״עכשיו אוכל למות, אחרי שראיתי את פניך ואני יודע שאתה עדיין חי.״
וַיֹּ֧אמֶר יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל־יֹוסֵ֖ף אָמ֣וּתָה הַפָּ֑עַם אַחֲרֵי֙ רְאֹותִ֣י אֶת־פָּנֶ֔יךָ כִּ֥י עֹודְךָ֖ חָֽי׃על המילים
זה ביטוי לסיפוק מן המפגש; יעקב אינו מת באותו רגע.
יוסף אמר לאחיו ולבית אביו: ״אעלה ואודיע לפרעה: אחיי ובית אבי שהיו בארץ כנען באו אליי.
וַיֹּ֨אמֶר יֹוסֵ֤ף אֶל־אֶחָיו֙ וְאֶל־בֵּ֣ית אָבִ֔יו אֶעֱלֶ֖ה וְאַגִּ֣ידָה לְפַרְעֹ֑ה וְאֹֽמְרָ֣ה אֵלָ֔יו אַחַ֧י וּבֵית־אָבִ֛י אֲשֶׁ֥ר בְּאֶֽרֶץ־כְּנַ֖עַן בָּ֥אוּ אֵלָֽי׃האנשים רועי צאן, כי עסקו בגידול מקנה, והם הביאו את צאנם, את בקרם ואת כל אשר להם.
וְהָאֲנָשִׁים֙ רֹ֣עֵי צֹ֔אן כִּֽי־אַנְשֵׁ֥י מִקְנֶ֖ה הָ֑יוּ וְצֹאנָ֧ם וּבְקָרָ֛ם וְכָל־אֲשֶׁ֥ר לָהֶ֖ם הֵבִֽיאוּ׃כשפרעה יקרא לכם וישאל: מה העיסוק שלכם?
וְהָיָ֕ה כִּֽי־יִקְרָ֥א לָכֶ֖ם פַּרְעֹ֑ה וְאָמַ֖ר מַה־מַּעֲשֵׂיכֶֽם׃אמרו: עבדיך עוסקים במקנה מנעוריהם ועד עכשיו, גם אנחנו וגם אבותינו. כך תוכלו לשבת בארץ גושן, כי כל רועה צאן נחשב לתועבה בעיני המצרים.״
וַאֲמַרְתֶּ֗ם אַנְשֵׁ֨י מִקְנֶ֜ה הָי֤וּ עֲבָדֶ֙יךָ֙ מִנְּעוּרֵ֣ינוּ וְעַד־עַ֔תָּה גַּם־אֲנַ֖חְנוּ גַּם־אֲבֹתֵ֑ינוּ בַּעֲב֗וּר תֵּשְׁבוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ גֹּ֔שֶׁן כִּֽי־תֹועֲבַ֥ת מִצְרַ֖יִם כָּל־רֹ֥עֵה צֹֽאן׃על המילים
נשמרת אמירת יוסף על יחס המצרים; העיבוד אינו הופך אותה לעמדה כלפי רועי צאן או לתיאור ודאי של כל תקופות ההיסטוריה המצרית.
נוסח המסורה · תעתיק כתב יד לנינגרד (WLC) · ניקוד וטעמי מקרא
באר שבע
אל תירא מרדה מצרימה
וַיִּסַּ֤ע יִשְׂרָאֵל֙ וְכָל־אֲשֶׁר־לֹ֔ו וַיָּבֹ֖א בְּאֵ֣רָה שָּׁ֑בַע וַיִּזְבַּ֣ח זְבָחִ֔ים לֵאלֹהֵ֖י אָבִ֥יו יִצְחָֽק׃
וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֤ים ׀ לְיִשְׂרָאֵל֙ בְּמַרְאֹ֣ת הַלַּ֔יְלָה וַיֹּ֖אמֶר יַעֲקֹ֣ב ׀ יַעֲקֹ֑ב וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּֽנִי׃
וַיֹּ֕אמֶר אָנֹכִ֥י הָאֵ֖ל אֱלֹהֵ֣י אָבִ֑יךָ אַל־תִּירָא֙ מֵרְדָ֣ה מִצְרַ֔יְמָה כִּֽי־לְגֹ֥וי גָּדֹ֖ול אֲשִֽׂימְךָ֥ שָֽׁם׃
אָנֹכִ֗י אֵרֵ֤ד עִמְּךָ֙ מִצְרַ֔יְמָה וְאָנֹכִ֖י אַֽעַלְךָ֣ גַם־עָלֹ֑ה וְיֹוסֵ֕ף יָשִׁ֥ית יָדֹ֖ו עַל־עֵינֶֽיךָ׃
וַיָּ֥קָם יַעֲקֹ֖ב מִבְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיִּשְׂא֨וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־יַעֲקֹ֣ב אֲבִיהֶ֗ם וְאֶת־טַפָּם֙ וְאֶת־נְשֵׁיהֶ֔ם בָּעֲגָלֹ֕ות אֲשֶׁר־שָׁלַ֥ח פַּרְעֹ֖ה לָשֵׂ֥את אֹתֹֽו׃
וַיִּקְח֣וּ אֶת־מִקְנֵיהֶ֗ם וְאֶת־רְכוּשָׁם֙ אֲשֶׁ֤ר רָֽכְשׁוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן וַיָּבֹ֖אוּ מִצְרָ֑יְמָה יַעֲקֹ֖ב וְכָל־זַרְעֹ֥ו אִתֹּֽו׃
בָּנָ֞יו וּבְנֵ֤י בָנָיו֙ אִתֹּ֔ו בְּנֹתָ֛יו וּבְנֹ֥ות בָּנָ֖יו וְכָל־זַרְעֹ֑ו הֵבִ֥יא אִתֹּ֖ו מִצְרָֽיְמָה׃
{ס}בית יעקב
בני לאה
וְאֵ֨לֶּה שְׁמֹ֧ות בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל הַבָּאִ֥ים מִצְרַ֖יְמָה יַעֲקֹ֣ב וּבָנָ֑יו בְּכֹ֥ר יַעֲקֹ֖ב רְאוּבֵֽן׃
וּבְנֵ֖י רְאוּבֵ֑ן חֲנֹ֥וךְ וּפַלּ֖וּא וְחֶצְרֹ֥ון וְכַרְמִֽי׃
וּבְנֵ֣י שִׁמְעֹ֗ון יְמוּאֵ֧ל וְיָמִ֛ין וְאֹ֖הַד וְיָכִ֣ין וְצֹ֑חַר וְשָׁא֖וּל בֶּן־הַֽכְּנַעֲנִֽית׃
וּבְנֵ֖י לֵוִ֑י גֵּרְשֹׁ֕ון קְהָ֖ת וּמְרָרִֽי׃
וּבְנֵ֣י יְהוּדָ֗ה עֵ֧ר וְאֹונָ֛ן וְשֵׁלָ֖ה וָפֶ֣רֶץ וָזָ֑רַח וַיָּ֨מָת עֵ֤ר וְאֹונָן֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן וַיִּהְי֥וּ בְנֵי־פֶ֖רֶץ חֶצְרֹ֥ון וְחָמֽוּל׃
וּבְנֵ֖י יִשָׂשכָ֑ר תֹּולָ֥ע וּפֻוָּ֖ה וְיֹ֥וב וְשִׁמְרֹֽון׃
וּבְנֵ֖י זְבוּלֻ֑ן סֶ֥רֶד וְאֵלֹ֖ון וְיַחְלְאֵֽל׃
אֵ֣לֶּה ׀ בְּנֵ֣י לֵאָ֗ה אֲשֶׁ֨ר יָֽלְדָ֤ה לְיַעֲקֹב֙ בְּפַדַּ֣ן אֲרָ֔ם וְאֵ֖ת דִּינָ֣ה בִתֹּ֑ו כָּל־נֶ֧פֶשׁ בָּנָ֛יו וּבְנֹותָ֖יו שְׁלֹשִׁ֥ים וְשָׁלֹֽשׁ׃
ענפי המשפחה
זלפה, רחל ובלהה
וּבְנֵ֣י גָ֔ד צִפְיֹ֥ון וְחַגִּ֖י שׁוּנִ֣י וְאֶצְבֹּ֑ן עֵרִ֥י וַֽאֲרֹודִ֖י וְאַרְאֵלִֽי׃
וּבְנֵ֣י אָשֵׁ֗ר יִמְנָ֧ה וְיִשְׁוָ֛ה וְיִשְׁוִ֥י וּבְרִיעָ֖ה וְשֶׂ֣רַח אֲחֹתָ֑ם וּבְנֵ֣י בְרִיעָ֔ה חֶ֖בֶר וּמַלְכִּיאֵֽל׃
אֵ֚לֶּה בְּנֵ֣י זִלְפָּ֔ה אֲשֶׁר־נָתַ֥ן לָבָ֖ן לְלֵאָ֣ה בִתֹּ֑ו וַתֵּ֤לֶד אֶת־אֵ֙לֶּה֙ לְיַעֲקֹ֔ב שֵׁ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה נָֽפֶשׁ׃
בְּנֵ֤י רָחֵל֙ אֵ֣שֶׁת יַעֲקֹ֔ב יֹוסֵ֖ף וּבִנְיָמִֽן׃
וַיִּוָּלֵ֣ד לְיֹוסֵף֮ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֒ אֲשֶׁ֤ר יָֽלְדָה־לֹּו֙ אָֽסְנַ֔ת בַּת־פֹּ֥וטִי פֶ֖רַע כֹּהֵ֣ן אֹ֑ן אֶת־מְנַשֶּׁ֖ה וְאֶת־אֶפְרָֽיִם׃
וּבְנֵ֣י בִנְיָמִ֗ן בֶּ֤לַע וָבֶ֙כֶר֙ וְאַשְׁבֵּ֔ל גֵּרָ֥א וְנַעֲמָ֖ן אֵחִ֣י וָרֹ֑אשׁ מֻפִּ֥ים וְחֻפִּ֖ים וָאָֽרְדְּ׃
אֵ֚לֶּה בְּנֵ֣י רָחֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר יֻלַּ֖ד לְיַעֲקֹ֑ב כָּל־נֶ֖פֶשׁ אַרְבָּעָ֥ה עָשָֽׂר׃
וּבְנֵי־דָ֖ן חֻשִֽׁים׃
וּבְנֵ֖י נַפְתָּלִ֑י יַחְצְאֵ֥ל וְגוּנִ֖י וְיֵ֥צֶר וְשִׁלֵּֽם׃
אֵ֚לֶּה בְּנֵ֣י בִלְהָ֔ה אֲשֶׁר־נָתַ֥ן לָבָ֖ן לְרָחֵ֣ל בִּתֹּ֑ו וַתֵּ֧לֶד אֶת־אֵ֛לֶּה לְיַעֲקֹ֖ב כָּל־נֶ֥פֶשׁ שִׁבְעָֽה׃
המניין
שישים ושש ושבעים
כָּל־הַ֠נֶּפֶשׁ הַבָּאָ֨ה לְיַעֲקֹ֤ב מִצְרַ֙יְמָה֙ יֹצְאֵ֣י יְרֵכֹ֔ו מִלְּבַ֖ד נְשֵׁ֣י בְנֵי־יַעֲקֹ֑ב כָּל־נֶ֖פֶשׁ שִׁשִּׁ֥ים וָשֵֽׁשׁ׃
וּבְנֵ֥י יֹוסֵ֛ף אֲשֶׁר־יֻלַּד־לֹ֥ו בְמִצְרַ֖יִם נֶ֣פֶשׁ שְׁנָ֑יִם כָּל־הַנֶּ֧פֶשׁ לְבֵֽית־יַעֲקֹ֛ב הַבָּ֥אָה מִצְרַ֖יְמָה שִׁבְעִֽים׃
{פ}גושן
אב ובנו נפגשים
וְאֶת־יְהוּדָ֞ה שָׁלַ֤ח לְפָנָיו֙ אֶל־יֹוסֵ֔ף לְהֹורֹ֥ת לְפָנָ֖יו גֹּ֑שְׁנָה וַיָּבֹ֖אוּ אַ֥רְצָה גֹּֽשֶׁן׃
וַיֶּאְסֹ֤ר יֹוסֵף֙ מֶרְכַּבְתֹּ֔ו וַיַּ֛עַל לִקְרַֽאת־יִשְׂרָאֵ֥ל אָבִ֖יו גֹּ֑שְׁנָה וַיֵּרָ֣א אֵלָ֗יו וַיִּפֹּל֙ עַל־צַוָּארָ֔יו וַיֵּ֥בְךְּ עַל־צַוָּארָ֖יו עֹֽוד׃
וַיֹּ֧אמֶר יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל־יֹוסֵ֖ף אָמ֣וּתָה הַפָּ֑עַם אַחֲרֵי֙ רְאֹותִ֣י אֶת־פָּנֶ֔יךָ כִּ֥י עֹודְךָ֖ חָֽי׃
וַיֹּ֨אמֶר יֹוסֵ֤ף אֶל־אֶחָיו֙ וְאֶל־בֵּ֣ית אָבִ֔יו אֶעֱלֶ֖ה וְאַגִּ֣ידָה לְפַרְעֹ֑ה וְאֹֽמְרָ֣ה אֵלָ֔יו אַחַ֧י וּבֵית־אָבִ֛י אֲשֶׁ֥ר בְּאֶֽרֶץ־כְּנַ֖עַן בָּ֥אוּ אֵלָֽי׃
וְהָאֲנָשִׁים֙ רֹ֣עֵי צֹ֔אן כִּֽי־אַנְשֵׁ֥י מִקְנֶ֖ה הָ֑יוּ וְצֹאנָ֧ם וּבְקָרָ֛ם וְכָל־אֲשֶׁ֥ר לָהֶ֖ם הֵבִֽיאוּ׃
וְהָיָ֕ה כִּֽי־יִקְרָ֥א לָכֶ֖ם פַּרְעֹ֑ה וְאָמַ֖ר מַה־מַּעֲשֵׂיכֶֽם׃
וַאֲמַרְתֶּ֗ם אַנְשֵׁ֨י מִקְנֶ֜ה הָי֤וּ עֲבָדֶ֙יךָ֙ מִנְּעוּרֵ֣ינוּ וְעַד־עַ֔תָּה גַּם־אֲנַ֖חְנוּ גַּם־אֲבֹתֵ֑ינוּ בַּעֲב֗וּר תֵּשְׁבוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ גֹּ֔שֶׁן כִּֽי־תֹועֲבַ֥ת מִצְרַ֖יִם כָּל־רֹ֥עֵה צֹֽאן׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
ישראל יוצא למצרים עם משפחתו ורכושו. בבאר שבע הוא מקבל הבטחה שאלוהים ירד עמו ויעלה אותו. רשימת השמות מציגה את המשפחה בפרוט לפני המפגש עם יוסף.
פסוקים א–ז
הבטחה בדרך
יעקב מקריב זבחים בבאר שבע. במראה הלילה הוא שומע שיעשה לעם גדול במצרים ושיוסף יהיה לצדו. המשפחה יוצאת בעגלות עם המקנה והרכוש.
פסוקים ח–כה
לכל ענף יש שמות
הפרק מונה את צאצאי לאה, זלפה, רחל ובלהה. גם דינה ושרח נזכרות. ער ואונן נמנים ביוחסין, עם הדגשה שמתו בכנען. יוסף ובניו כבר נמצאים במצרים.
פסוקים כו–כז
שני מניינים
נמנים שישים ושש מצאצאי יעקב שבאו איתו, מלבד נשי בניו, ושבעים נפש לבית יעקב בסך הכול. הפירושים להשלמת המנין מובאים בהערות ובלימוד.
פסוקים כח–לד
פגישה והכנה להתיישבות
יהודה נשלח לפני המשפחה. יוסף פוגש את אביו בגושן, ויעקב מביע את שמחתו על שראה את בנו חי. יוסף מכין את האחים להצגת עיסוקם במקנה לפני פרעה.
השמות והמספרים קושרים את סיפור האב והבן לתולדות המשפחה כולה. המפגש מסים פרדה ארוכה ופותח את הישיבה במצרים.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
יוכבד והשלמת המניין
״יוכבד שנולדה בין החומות״
רש״י מביא את מסורת חכמים שיוכבד נולדה בכניסה למצרים. בדרך זו מושלם המנין של שלושים ושלוש בענפה של לאה, וגם המנין הכללי. המדרש מציע הסבר לפער החשבוני; שמה אינו מוכנס לרשימה המעובדת.
רש״י לבראשית מו, טו ↗להכין מקום, ובמדרש גם מקום לימוד
״לתקן לו בית תלמוד״
רש״י מבחין בין הכנת מקום המושב והכוונת המשפחה, לבין מדרש על הכנת בית תלמוד. הדרשה קוראת את ״להורות״ כהוראה ולימוד, ומציבה חיים רוחניים בראשית ההתיישבות. בעיבוד נבחר התיאור המעשי.
רש״י לבראשית מו, כח ↗בעקבות המפרשים
אלוהי אביו יצחק
״בכבוד אביו יותר מכבוד זקנו״
רש״י קושר את אזכור יצחק לכבוד האב. יעקב מקריב לאלוהי אביו הקרוב אליו בשלשלת הדורות. הפירוש רואה בבחירת השם בטוי של יחס משפחתי, בלי להפריד בין אמונת יצחק לאמונת אברהם.
רש״י לבראשית מו, א ↗הפחד לעזוב והבטחת העלייה
״שהיה מיצר על שנזקק לצאת לחוצה לארץ״
רש״י מסביר שיעקב מצטער על הצורך לצאת מן הארץ. בפירוש לפסוק הבא הוא קושר את הבטחת העליה לקבורה בארץ. הנחמה אינה הבטחה שלא ימות במצרים, אלא שהקשר לארץ ישמר.
רש״י לבראשית מו, ג ↗אבן עזרא: גם יעקב במניין
״שיעקב בחשבון״
אבן עזרא מציע הסבר אחר: יעקב עצמו נכלל במנין. הוא נשען על הפתיחה ״יעקב ובניו״ ועל לשון הסיכום. כך שישים ושש, יוסף, שני בניו ויעקב הם שבעים. הצעתו ומסורת יוכבד מובאות כפירושים שונים, בלי לשנות את הסכומים.
אבן עזרא לבראשית מו, כז ↗לשון רבים ברשימות משפחה
״יאמר ביחיד לשון רבים״
רמב״ן מסביר שכותרות יוחסין עשויות להכתב בלשון רבים גם כשנזכר אדם אחד. לדוגמה, ״בני דן״ ואחרי כן חושים. ההסבר מונע הוספת אנשים רק כדי למלא לשון רבים, ומסיע לקרוא את אזכור הבנות ברשימה.
רמב״ן לבראשית מו, ז ↗מי נפל על צווארו של מי?
״נפל אביו על צוארו״
רמב״ן מייחס את הנפילה על הצוואר ואת הבכי ליעקב, האב שמצא את בנו אחרי יאוש. רש״י מייחס אותם ליוסף, וקריאתו נבחרה בעיבוד. המחלוקת נוגעת לנושא הפועל, ואינה משנה את עצם המפגש המרגש.
רמב״ן לבראשית מו, כט ↗