תורהבראשיתפרק מג׳

בראשית · פרק מג׳

בנימין יורד, והאחים מוזמנים לסעודה

יהודה מקבל אחריות אישית, יעקב מתפלל ונפרד מבנימין. במצרים מחכים לאחים פחד, בכי נסתר ושולחן ערוך.

34 פסוקיםמהדורת עיון ראשונה · פתוחה לתיקון
תצוגה

ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.

ההכרעה

רעב וערבות

א

הרעב בארץ היה כבד.

ב

כשגמרו לאכול את התבואה שהביאו ממצרים, אמר להם אביהם: ״חזרו וקנו לנו מעט מזון.״

ג

יהודה אמר לו: ״האיש הזהיר אותנו במפורש: לא תוכלו לראות את פניי בלי שאחיכם איתכם.

ד

אם תשלח את אחינו איתנו, נרד ונקנה לך מזון.

ה

ואם לא תשלח אותו, לא נרד, כי האיש אמר לנו: לא תוכלו לראות את פניי בלי שאחיכם איתכם.״

ו

ישראל אמר: ״למה גרמתם לי רעה וסיפרתם לאיש שיש לכם עוד אח?״

ז

הם אמרו: ״האיש שאל אותנו במפורט עלינו ועל משפחתנו: האם אביכם עוד חי? האם יש לכם אח? ענינו לו לפי השאלות האלה. האם יכולנו לדעת שיאמר לנו להביא את אחינו?״

על המילים

העיבוד משמר את דברי האחים כאן; אין להוסיף את כל השאלות לשיחה בפרק מב, שבה אינן מסופרות במפורש.

ח

יהודה אמר לישראל אביו: ״שלח את הנער איתי, ונקום ונלך. כך נחיה ולא נמות, גם אנחנו, גם אתה וגם ילדינו.

על המילים

״נער״ הוא כינוי לבנימין בהקשר המשפחתי; אין להסיק ממנו כאן גיל מדויק.

ט

אני אהיה ערב לו. ממני תדרוש אותו. אם לא אביא אותו אליך ואעמיד אותו לפניך, אשא באשמה כלפיך כל הימים.

י

אילו לא התעכבנו, כבר היינו חוזרים פעמיים.״

היציאה

מתנה, כסף ותפילה

יא

ישראל אביהם אמר להם: ״אם כך, עשו זאת: קחו בכליכם ממיטב תוצרת הארץ והביאו לאיש מתנה: מעט צרי, מעט דבש, נכאת, לוט, בטנים ושקדים.

על המילים

צרי, נכאת ולוט הם שמות חומרים ארומטיים שזיהוים המדויק שנוי במחלוקת. ״בטנים״ אינם בהכרח הבוטנים של ימינו; הוצעו פיסטוקים ואגוזים. השמות נשמרו בלי לקבוע זיהוי מודרני ודאי.

יב

קחו איתכם כסף בכמות כפולה, וגם את הכסף שהוחזר לפתח שקיכם החזירו איתכם. אולי זו הייתה טעות.

על המילים

״כסף משנה״ מפורש כאן כרש״י: פי שניים לצורך הקנייה, מלבד הכסף המוחזר. אבן עזרא מפרש כסף שני, כלומר כסף נוסף.

יג

קחו את אחיכם, קומו וחזרו אל האיש.

יד

אל שדי ייתן לכם רחמים לפני האיש, והוא ישחרר לכם את אחיכם האחר ואת בנימין. ואני — אם עליי לאבד את ילדיי, אאבד אותם.״

על המילים

האח האחר הוא שמעון לפי הקשר הדברים. ״כאשר שכולתי שכולתי״ מבטא השלמה כואבת עם סיכון השכול; רש״י, רמב״ן ואבן עזרא מפרשים את היחס בין השכול שכבר אירע לשכול האפשרי בדרכים שונות.

טו

האנשים לקחו את המתנה הזאת, כסף בכמות כפולה ואת בנימין. הם קמו, ירדו למצרים ועמדו לפני יוסף.

בפתח הבית

חשד והרגעה

טז

יוסף ראה את בנימין איתם ואמר לממונה על ביתו: ״הבא את האנשים הביתה, שחט בהמה והכן סעודה, כי האנשים יאכלו איתי בצהריים.״

יז

האיש עשה כפי שאמר יוסף והביא את האנשים לבית יוסף.

יח

האנשים פחדו מפני שהובאו לבית יוסף. הם אמרו: ״מביאים אותנו בגלל הכסף שהוחזר לשקים שלנו בפעם הקודמת, כדי למצוא עילה נגדנו, להתנפל עלינו ולקחת אותנו לעבדים ואת חמורינו.״

יט

הם ניגשו אל הממונה על בית יוסף ודיברו איתו בפתח הבית.

כ

הם אמרו: ״בבקשה, אדוני, כבר ירדנו לכאן בפעם הקודמת לקנות מזון.

כא

כשהגענו למקום הלינה ופתחנו את השקים, הנה הכסף של כל אחד היה בפתח שקו, באותו משקל. החזרנו אותו איתנו.

על המילים

זהו הדיווח שמוסרים האחים. בפרק מב מסופר על גילוי של אח אחד במקום הלינה ועל גילוי יתר הצרורות בבית; אין לאחד את שתי הגרסאות על ידי שינוי פסוק.

כב

הבאנו איתנו גם כסף נוסף לקנות מזון. איננו יודעים מי שם את כספנו בשקים.״

כג

הוא אמר: ״שלום לכם, אל תפחדו. אלוהיכם ואלוהי אביכם נתן לכם אוצר בשקים; הכסף שלכם הגיע אליי.״ הוא הוציא אליהם את שמעון.

על המילים

אלה דברי הממונה; הקורא כבר יודע שיוסף הורה להשיב את הכסף.

כד

האיש הכניס את האנשים לבית יוסף ונתן להם מים, והם רחצו את רגליהם. הוא נתן גם מספוא לחמוריהם.

כה

הם הכינו את המתנה לקראת בוא יוסף בצהריים, כי שמעו שיאכלו שם.

המפגש

יוסף ובנימין

כו

כשיוסף בא הביתה, הם הביאו אליו לבית את המתנה שבידיהם והשתחוו לו ארצה.

כז

הוא שאל לשלומם ואמר: ״מה שלום אביכם הזקן שסיפרתם עליו? האם הוא עדיין חי?״

כח

הם אמרו: ״שלום לעבדך, אבינו. הוא עדיין חי.״ הם קדו והשתחוו.

על המילים

במקור נשמרים הכתיב ״וישתחו״ והקרי ״וישתחוו״. ההקראה משתמשת בקרי בלבד.

כט

יוסף הרים את עיניו וראה את בנימין, אחיו מאותה אם. הוא שאל: ״הזה אחיכם הצעיר שסיפרתם לי עליו?״ ואמר: ״אלוהים יחון אותך, בני.״

על המילים

״בני״ הוא לשון חיבה בפי יוסף; בנימין הוא אחיו.

ל

יוסף הזדרז לצאת, כי רחמיו על אחיו גאו והוא רצה לבכות. הוא נכנס לחדר ובכה שם.

הסעודה

סדר הישיבה והמנה היתרה

לא

הוא רחץ את פניו, יצא, התאפק ואמר: ״הגישו אוכל.״

לב

הגישו לו לבדו, להם לבדם ולמצרים שאכלו איתו לבדם, כי המצרים לא יכלו לאכול עם העברים: אכילה כזאת נחשבה בעיני המצרים לתועבה.

על המילים

הפסוק מתאר את יחס המצרים לאכילה משותפת; אין זו קביעה ערכית של העיבוד כלפי העברים או הוראה לקורא.

לג

האחים ישבו לפניו לפי סדר גיליהם, מהבכור עד הצעיר, והביטו זה בזה בתימהון.

על המילים

המדרש על שימוש בגביע לקביעת סדר הישיבה מופיע בלימוד; אינו נאמר בפסוק.

לד

הוא העביר אליהם מנות מלפניו. המנה של בנימין הייתה גדולה פי חמש מזו של כל אחד מהם. הם שתו והשתכרו איתו.

על המילים

לפי אבן עזרא, פי חמישה ממנת כל אח, ולא פי חמישה מסכום כל המנות. ״וישכרו״ נשמר בלי להחליפו בשתייה בלבד.

נאמנות שמאפשרת בדיקה

על הנוסח ועל העריכה

נוסח המקרא בפרק זה מבוסס על נוסח המסורה · תעתיק כתב יד לנינגרד (WLC). נשמרים האותיות, הניקוד, הטעמים וסדר הפסוקים של המהדורה שנבחרה. סימני פרשה מוצגים בנפרד מן הפסוק.

הנוסח העכשווי הוא עיבוד מסייע להבנה. ההערות מציינות ביטויים שנשמרו והכרעות ניסוח. התקציר, ההסברים וכותרות היחידות הם תוספות עריכה.

מהדורת העיון הראשונה נוסחה בסיוע בינה מלאכותית. היא פתוחה להגהה ולתיקון ואינה נושאת הסכמה רבנית. נוסח המקרא הוא נקודת הייחוס לבחינת כל שינוי.

למהדורת המקור ↗

גרסת פרק 43 · מקור שנקלט בתאריך 2026-09-23

נוסח המקרא