בראשית · פרק מ׳
שר המשקים ושר האופים חולמים באותו לילה. יוסף פותר, מבקש שיזכרו אותו, ונשאר בכלא גם לאחר שדבריו מתקיימים.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
אחרי הדברים האלה חטאו משקה מלך מצרים והאופה לאדונם, מלך מצרים.
וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה חָ֥טְא֛וּ מַשְׁקֵ֥ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֖יִם וְהָאֹפֶ֑ה לַאֲדֹנֵיהֶ֖ם לְמֶ֥לֶךְ מִצְרָֽיִם׃הפסוק אינו מפרט את חטאם. הסיפורים על זבוב בכוס ועל אבן בלחם הם מדרש שמביא רש״י.
פרעה כעס על שני פקידיו הבכירים, שר המשקים ושר האופים.
וַיִּקְצֹ֣ף פַּרְעֹ֔ה עַ֖ל שְׁנֵ֣י סָרִיסָ֑יו עַ֚ל שַׂ֣ר הַמַּשְׁקִ֔ים וְעַ֖ל שַׂ֥ר הָאֹופִֽים׃הוא הכניס אותם למעצר בבית שר הטבחים, בבית הסוהר שבו היה יוסף כלוא.
וַיִּתֵּ֨ן אֹתָ֜ם בְּמִשְׁמַ֗ר בֵּ֛ית שַׂ֥ר הַטַבָּחִ֖ים אֶל־בֵּ֣ית הַסֹּ֑הַר מְקֹ֕ום אֲשֶׁ֥ר יֹוסֵ֖ף אָס֥וּר שָֽׁם׃שר הטבחים מינה את יוסף להיות איתם, והוא שירת אותם. הם היו במעצר תקופה מסוימת.
וַ֠יִּפְקֹד שַׂ֣ר הַטַּבָּחִ֧ים אֶת־יֹוסֵ֛ף אִתָּ֖ם וַיְשָׁ֣רֶת אֹתָ֑ם וַיִּהְי֥וּ יָמִ֖ים בְּמִשְׁמָֽר׃״ימים״ אינו מספר מפורש; רש״י מפרש שנים עשר חודש, אך המספר אינו נוסף לגוף הפסוק.
שניהם, המשקה והאופה של מלך מצרים, שהיו כלואים בבית הסוהר, חלמו באותו לילה. כל אחד חלם חלום המתאים לפתרון המיוחד לו.
וַיַּֽחַלְמוּ֩ חֲלֹ֨ום שְׁנֵיהֶ֜ם אִ֤ישׁ חֲלֹמֹו֙ בְּלַ֣יְלָה אֶחָ֔ד אִ֖ישׁ כְּפִתְרֹ֣ון חֲלֹמֹ֑ו הַמַּשְׁקֶ֣ה וְהָאֹפֶ֗ה אֲשֶׁר֙ לְמֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם אֲשֶׁ֥ר אֲסוּרִ֖ים בְּבֵ֥ית הַסֹּֽהַר׃״איש כפתרון חלומו״: כל חלום מתאים למה שעתיד לקרות לחולם, לפי רש״י ואבן עזרא; אין כאן טענה ששניהם חלמו אותו חלום.
יוסף בא אליהם בבוקר וראה שהם עצובים ומודאגים.
וַיָּבֹ֧א אֲלֵיהֶ֛ם יֹוסֵ֖ף בַּבֹּ֑קֶר וַיַּ֣רְא אֹתָ֔ם וְהִנָּ֖ם זֹעֲפִֽים׃הוא שאל את פקידי פרעה, שהיו איתו במעצר בבית אדונו: ״למה אתם נראים עצובים היום?״
וַיִּשְׁאַ֞ל אֶת־סְרִיסֵ֣י פַרְעֹ֗ה אֲשֶׁ֨ר אִתֹּ֧ו בְמִשְׁמַ֛ר בֵּ֥ית אֲדֹנָ֖יו לֵאמֹ֑ר מַדּ֛וּעַ פְּנֵיכֶ֥ם רָעִ֖ים הַיֹּֽום׃הם אמרו לו: ״חלמנו חלום, ואין מי שיפתור אותו״. יוסף אמר: ״הרי הפתרונים שייכים לאלוהים. ספרו לי בבקשה״.
וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֔יו חֲלֹ֣ום חָלַ֔מְנוּ וּפֹתֵ֖ר אֵ֣ין אֹתֹ֑ו וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֜ם יֹוסֵ֗ף הֲלֹ֤וא לֵֽאלֹהִים֙ פִּתְרֹנִ֔ים סַפְּרוּ־נָ֖א לִֽי׃שר המשקים סיפר ליוסף את חלומו: ״בחלומי ראיתי גפן לפניי.
וַיְסַפֵּ֧ר שַֽׂר־הַמַּשְׁקִ֛ים אֶת־חֲלֹמֹ֖ו לְיֹוסֵ֑ף וַיֹּ֣אמֶר לֹ֔ו בַּחֲלֹומִ֕י וְהִנֵּה־גֶ֖פֶן לְפָנָֽי׃בגפן היו שלושה ענפים. היא פרחה, ניצניה עלו, והאשכולות הבשילו לענבים.
וּבַגֶּ֖פֶן שְׁלֹשָׁ֣ה שָׂרִיגִ֑ם וְהִ֤יא כְפֹרַ֙חַת֙ עָלְתָ֣ה נִצָּ֔הּ הִבְשִׁ֥ילוּ אַשְׁכְּלֹתֶ֖יהָ עֲנָבִֽים׃״שריגים״: ענפי גפן. שלבי הצמיחה נשמרים. ב־WLC ״והיא״, ובמכון ממרא ״והוא״ המנוקד לקריאת היא; אין הבדל במשמעות כאן.
כוס פרעה הייתה בידי. לקחתי את הענבים, סחטתי אותם לתוך הכוס ונתתי אותה בכף ידו של פרעה״.
וְכֹ֥וס פַּרְעֹ֖ה בְּיָדִ֑י וָאֶקַּ֣ח אֶת־הָֽעֲנָבִ֗ים וָֽאֶשְׂחַ֤ט אֹתָם֙ אֶל־כֹּ֣וס פַּרְעֹ֔ה וָאֶתֵּ֥ן אֶת־הַכֹּ֖וס עַל־כַּ֥ף פַּרְעֹֽה׃יוסף אמר לו: ״זה פתרון החלום: שלושת הענפים הם שלושה ימים.
וַיֹּ֤אמֶר לֹו֙ יֹוסֵ֔ף זֶ֖ה פִּתְרֹנֹ֑ו שְׁלֹ֙שֶׁת֙ הַשָּׂ֣רִגִ֔ים שְׁלֹ֥שֶׁת יָמִ֖ים הֵֽם׃בעוד שלושה ימים פרעה יפקוד אותך ויחזיר אותך לתפקידך. תגיש בידו את הכוס, כמו שעשית קודם כשהיית המשקה שלו.
בְּעֹ֣וד ׀ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֗ים יִשָּׂ֤א פַרְעֹה֙ אֶת־רֹאשֶׁ֔ךָ וַהֲשִֽׁיבְךָ֖ עַל־כַּנֶּ֑ךָ וְנָתַתָּ֤ כֹוס־פַּרְעֹה֙ בְּיָדֹ֔ו כַּמִּשְׁפָּט֙ הָֽרִאשֹׁ֔ון אֲשֶׁ֥ר הָיִ֖יתָ מַשְׁקֵֽהוּ׃״יישא את ראשך״ הובן כפקידה ומניין בין המשרתים, כדברי רש״י ואבן עזרא. בפסוק יט התוספת ״מעליך״ משנה את התוצאה מן הקצה אל הקצה.
רק זכור אותי כשיהיה לך טוב. עשה איתי חסד, הזכר אותי לפרעה והוצא אותי מן הבית הזה.
כִּ֧י אִם־זְכַרְתַּ֣נִי אִתְּךָ֗ כַּאֲשֶׁר֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ וְעָשִֽׂיתָ־נָּ֥א עִמָּדִ֖י חָ֑סֶד וְהִזְכַּרְתַּ֙נִי֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה וְהֹוצֵאתַ֖נִי מִן־הַבַּ֥יִת הַזֶּֽה׃הרי נחטפתי מארץ העברים, וגם כאן לא עשיתי דבר שמצדיק את השלכתי לבור״.
כִּֽי־גֻנֹּ֣ב גֻּנַּ֔בְתִּי מֵאֶ֖רֶץ הָעִבְרִ֑ים וְגַם־פֹּה֙ לֹא־עָשִׂ֣יתִֽי מְא֔וּמָה כִּֽי־שָׂמ֥וּ אֹתִ֖י בַּבֹּֽור׃״גונוב גונבתי״ מתאר גנבת אדם, כלומר חטיפה. ״בור״ מציין כאן את מקום הכליאה.
שר האופים ראה שיוסף פתר את החלום לטובה, ואמר לו: ״גם אני חלמתי. הנה שלושה סלים של לחם לבן על ראשי.
וַיַּ֥רְא שַׂר־הָאֹפִ֖ים כִּ֣י טֹ֣וב פָּתָ֑ר וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־יֹוסֵ֔ף אַף־אֲנִי֙ בַּחֲלֹומִ֔י וְהִנֵּ֗ה שְׁלֹשָׁ֛ה סַלֵּ֥י חֹרִ֖י עַל־רֹאשִֽׁי׃״סלי חורי״ עובד לפי רב סעדיה גאון, אבן עזרא ורמב״ן כסלי לחם לבן. רש״י מפרש סלים קלועים שיש בהם חורים. ״טוב פתר״ עשוי גם לציין פתרון יפה ומשכנע.
בסל העליון היו מכל מאכלי המלך שמכין אופה, והעופות אכלו אותם מן הסל שמעל ראשי״.
וּבַסַּ֣ל הָֽעֶלְיֹו֔ן מִכֹּ֛ל מַאֲכַ֥ל פַּרְעֹ֖ה מַעֲשֵׂ֣ה אֹפֶ֑ה וְהָעֹ֗וף אֹכֵ֥ל אֹתָ֛ם מִן־הַסַּ֖ל מֵעַ֥ל רֹאשִֽׁי׃יוסף ענה: ״זה פתרון החלום: שלושת הסלים הם שלושה ימים.
וַיַּ֤עַן יֹוסֵף֙ וַיֹּ֔אמֶר זֶ֖ה פִּתְרֹנֹ֑ו שְׁלֹ֙שֶׁת֙ הַסַּלִּ֔ים שְׁלֹ֥שֶׁת יָמִ֖ים הֵֽם׃בעוד שלושה ימים פרעה יסיר את ראשך מעליך ויתלה אותך על עץ, והעופות יאכלו את בשרך״.
בְּעֹ֣וד ׀ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֗ים יִשָּׂ֨א פַרְעֹ֤ה אֶת־רֹֽאשְׁךָ֙ מֵֽעָלֶ֔יךָ וְתָלָ֥ה אֹותְךָ֖ עַל־עֵ֑ץ וְאָכַ֥ל הָעֹ֛וף אֶת־בְּשָׂרְךָ֖ מֵעָלֶֽיךָ׃העונש הקשה נשמר. ״יישא את ראשך מעליך״ הובן כהסרת הראש, אחת האפשרויות באבן עזרא; הוא מביא גם הרמה על עץ.
ביום השלישי, יום הולדת פרעה, הוא ערך משתה לכל עבדיו ופקד את שר המשקים ואת שר האופים בתוך עבדיו.
וַיְהִ֣י ׀ בַּיֹּ֣ום הַשְּׁלִישִׁ֗י יֹ֚ום הֻלֶּ֣דֶת אֶת־פַּרְעֹ֔ה וַיַּ֥עַשׂ מִשְׁתֶּ֖ה לְכָל־עֲבָדָ֑יו וַיִּשָּׂ֞א אֶת־רֹ֣אשׁ ׀ שַׂ֣ר הַמַּשְׁקִ֗ים וְאֶת־רֹ֛אשׁ שַׂ֥ר הָאֹפִ֖ים בְּתֹ֥וךְ עֲבָדָֽיו׃״ויישא את ראש״ הובן כפקידה ומניין שבהם הוכרע מעמדם, בהמשך לביאור בפסוק יג.
הוא החזיר את שר המשקים לתפקידו, והשר הגיש את הכוס בכף ידו של פרעה.
וַיָּ֛שֶׁב אֶת־שַׂ֥ר הַמַּשְׁקִ֖ים עַל־מַשְׁקֵ֑הוּ וַיִּתֵּ֥ן הַכֹּ֖וס עַל־כַּ֥ף פַּרְעֹֽה׃את שר האופים הוא תלה, כפי שיוסף פתר להם.
וְאֵ֛ת שַׂ֥ר הָאֹפִ֖ים תָּלָ֑ה כַּאֲשֶׁ֥ר פָּתַ֛ר לָהֶ֖ם יֹוסֵֽף׃שר המשקים לא זכר את יוסף, ושכח אותו.
וְלֹֽא־זָכַ֧ר שַֽׂר־הַמַּשְׁקִ֛ים אֶת־יֹוסֵ֖ף וַיִּשְׁכָּחֵֽהוּ׃הכפילות נשמרת. הפסוק אינו אומר שהשכחה הייתה מכוונת.
נוסח המסורה · תעתיק כתב יד לנינגרד (WLC) · ניקוד וטעמי מקרא
וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה חָ֥טְא֛וּ מַשְׁקֵ֥ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֖יִם וְהָאֹפֶ֑ה לַאֲדֹנֵיהֶ֖ם לְמֶ֥לֶךְ מִצְרָֽיִם׃
וַיִּקְצֹ֣ף פַּרְעֹ֔ה עַ֖ל שְׁנֵ֣י סָרִיסָ֑יו עַ֚ל שַׂ֣ר הַמַּשְׁקִ֔ים וְעַ֖ל שַׂ֥ר הָאֹופִֽים׃
וַיִּתֵּ֨ן אֹתָ֜ם בְּמִשְׁמַ֗ר בֵּ֛ית שַׂ֥ר הַטַבָּחִ֖ים אֶל־בֵּ֣ית הַסֹּ֑הַר מְקֹ֕ום אֲשֶׁ֥ר יֹוסֵ֖ף אָס֥וּר שָֽׁם׃
וַ֠יִּפְקֹד שַׂ֣ר הַטַּבָּחִ֧ים אֶת־יֹוסֵ֛ף אִתָּ֖ם וַיְשָׁ֣רֶת אֹתָ֑ם וַיִּהְי֥וּ יָמִ֖ים בְּמִשְׁמָֽר׃
וַיַּֽחַלְמוּ֩ חֲלֹ֨ום שְׁנֵיהֶ֜ם אִ֤ישׁ חֲלֹמֹו֙ בְּלַ֣יְלָה אֶחָ֔ד אִ֖ישׁ כְּפִתְרֹ֣ון חֲלֹמֹ֑ו הַמַּשְׁקֶ֣ה וְהָאֹפֶ֗ה אֲשֶׁר֙ לְמֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם אֲשֶׁ֥ר אֲסוּרִ֖ים בְּבֵ֥ית הַסֹּֽהַר׃
וַיָּבֹ֧א אֲלֵיהֶ֛ם יֹוסֵ֖ף בַּבֹּ֑קֶר וַיַּ֣רְא אֹתָ֔ם וְהִנָּ֖ם זֹעֲפִֽים׃
וַיִּשְׁאַ֞ל אֶת־סְרִיסֵ֣י פַרְעֹ֗ה אֲשֶׁ֨ר אִתֹּ֧ו בְמִשְׁמַ֛ר בֵּ֥ית אֲדֹנָ֖יו לֵאמֹ֑ר מַדּ֛וּעַ פְּנֵיכֶ֥ם רָעִ֖ים הַיֹּֽום׃
וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֔יו חֲלֹ֣ום חָלַ֔מְנוּ וּפֹתֵ֖ר אֵ֣ין אֹתֹ֑ו וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֜ם יֹוסֵ֗ף הֲלֹ֤וא לֵֽאלֹהִים֙ פִּתְרֹנִ֔ים סַפְּרוּ־נָ֖א לִֽי׃
וַיְסַפֵּ֧ר שַֽׂר־הַמַּשְׁקִ֛ים אֶת־חֲלֹמֹ֖ו לְיֹוסֵ֑ף וַיֹּ֣אמֶר לֹ֔ו בַּחֲלֹומִ֕י וְהִנֵּה־גֶ֖פֶן לְפָנָֽי׃
וּבַגֶּ֖פֶן שְׁלֹשָׁ֣ה שָׂרִיגִ֑ם וְהִ֤יא כְפֹרַ֙חַת֙ עָלְתָ֣ה נִצָּ֔הּ הִבְשִׁ֥ילוּ אַשְׁכְּלֹתֶ֖יהָ עֲנָבִֽים׃
וְכֹ֥וס פַּרְעֹ֖ה בְּיָדִ֑י וָאֶקַּ֣ח אֶת־הָֽעֲנָבִ֗ים וָֽאֶשְׂחַ֤ט אֹתָם֙ אֶל־כֹּ֣וס פַּרְעֹ֔ה וָאֶתֵּ֥ן אֶת־הַכֹּ֖וס עַל־כַּ֥ף פַּרְעֹֽה׃
וַיֹּ֤אמֶר לֹו֙ יֹוסֵ֔ף זֶ֖ה פִּתְרֹנֹ֑ו שְׁלֹ֙שֶׁת֙ הַשָּׂ֣רִגִ֔ים שְׁלֹ֥שֶׁת יָמִ֖ים הֵֽם׃
בְּעֹ֣וד ׀ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֗ים יִשָּׂ֤א פַרְעֹה֙ אֶת־רֹאשֶׁ֔ךָ וַהֲשִֽׁיבְךָ֖ עַל־כַּנֶּ֑ךָ וְנָתַתָּ֤ כֹוס־פַּרְעֹה֙ בְּיָדֹ֔ו כַּמִּשְׁפָּט֙ הָֽרִאשֹׁ֔ון אֲשֶׁ֥ר הָיִ֖יתָ מַשְׁקֵֽהוּ׃
כִּ֧י אִם־זְכַרְתַּ֣נִי אִתְּךָ֗ כַּאֲשֶׁר֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ וְעָשִֽׂיתָ־נָּ֥א עִמָּדִ֖י חָ֑סֶד וְהִזְכַּרְתַּ֙נִי֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה וְהֹוצֵאתַ֖נִי מִן־הַבַּ֥יִת הַזֶּֽה׃
כִּֽי־גֻנֹּ֣ב גֻּנַּ֔בְתִּי מֵאֶ֖רֶץ הָעִבְרִ֑ים וְגַם־פֹּה֙ לֹא־עָשִׂ֣יתִֽי מְא֔וּמָה כִּֽי־שָׂמ֥וּ אֹתִ֖י בַּבֹּֽור׃
וַיַּ֥רְא שַׂר־הָאֹפִ֖ים כִּ֣י טֹ֣וב פָּתָ֑ר וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־יֹוסֵ֔ף אַף־אֲנִי֙ בַּחֲלֹומִ֔י וְהִנֵּ֗ה שְׁלֹשָׁ֛ה סַלֵּ֥י חֹרִ֖י עַל־רֹאשִֽׁי׃
וּבַסַּ֣ל הָֽעֶלְיֹו֔ן מִכֹּ֛ל מַאֲכַ֥ל פַּרְעֹ֖ה מַעֲשֵׂ֣ה אֹפֶ֑ה וְהָעֹ֗וף אֹכֵ֥ל אֹתָ֛ם מִן־הַסַּ֖ל מֵעַ֥ל רֹאשִֽׁי׃
וַיַּ֤עַן יֹוסֵף֙ וַיֹּ֔אמֶר זֶ֖ה פִּתְרֹנֹ֑ו שְׁלֹ֙שֶׁת֙ הַסַּלִּ֔ים שְׁלֹ֥שֶׁת יָמִ֖ים הֵֽם׃
בְּעֹ֣וד ׀ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֗ים יִשָּׂ֨א פַרְעֹ֤ה אֶת־רֹֽאשְׁךָ֙ מֵֽעָלֶ֔יךָ וְתָלָ֥ה אֹותְךָ֖ עַל־עֵ֑ץ וְאָכַ֥ל הָעֹ֛וף אֶת־בְּשָׂרְךָ֖ מֵעָלֶֽיךָ׃
וַיְהִ֣י ׀ בַּיֹּ֣ום הַשְּׁלִישִׁ֗י יֹ֚ום הֻלֶּ֣דֶת אֶת־פַּרְעֹ֔ה וַיַּ֥עַשׂ מִשְׁתֶּ֖ה לְכָל־עֲבָדָ֑יו וַיִּשָּׂ֞א אֶת־רֹ֣אשׁ ׀ שַׂ֣ר הַמַּשְׁקִ֗ים וְאֶת־רֹ֛אשׁ שַׂ֥ר הָאֹפִ֖ים בְּתֹ֥וךְ עֲבָדָֽיו׃
וַיָּ֛שֶׁב אֶת־שַׂ֥ר הַמַּשְׁקִ֖ים עַל־מַשְׁקֵ֑הוּ וַיִּתֵּ֥ן הַכֹּ֖וס עַל־כַּ֥ף פַּרְעֹֽה׃
וְאֵ֛ת שַׂ֥ר הָאֹפִ֖ים תָּלָ֑ה כַּאֲשֶׁ֥ר פָּתַ֛ר לָהֶ֖ם יֹוסֵֽף׃
וְלֹֽא־זָכַ֧ר שַֽׂר־הַמַּשְׁקִ֛ים אֶת־יֹוסֵ֖ף וַיִּשְׁכָּחֵֽהוּ׃
{פ}התמונה השלמה
שני שרים של פרעה נכלאים במקום שבו יוסף נמצא. הוא משרת אותם ומבחין בעצבותם לאחר חלומות שחלמו בלילה אחד. הוא מקשיב ומייחס את הפתרונים לאלוהים.
פרעה כועס על שר המשקים ושר האופים ושם אותם במעצר. כשיוסף רואה את פניהם בבוקר, הוא שואל לסיבה ומזמין אותם לספר.
שר המשקים חולם על גפן בעלת שלושה ענפים ועל הגשת כוס לפרעה. יוסף מבטיח חזרה לתפקיד בעוד שלושה ימים, ומבקש שהשר יזכיר אותו ויעזור לשחררו.
שר האופים חולם על שלושה סלים שעל ראשו ועל עופות האוכלים ממאכלי המלך. יוסף פותר שבעוד שלושה ימים השר יומת ויתלה.
ביום הולדת פרעה, שלושה ימים אחר כך, שר המשקים חוזר לתפקידו ושר האופים נתלה. שר המשקים אינו זוכר את יוסף.
כשרונו של יוסף מתגלה, אך בקשתו האנושית לחופש אינה נענית. הפרק מסתיים בהמתנה, ולא בשחרור.
מעבר לקריאה הראשונה
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
״גפן זה תורה״
בתלמוד מובאות דרשות שונות על הגפן ושלושת ענפיה. אחת מהן קושרת את הגפן לתורה ואת הענפים למשה, אהרן ומרים. זה עיון אגדי בתולדות ישראל, לצד הפתרון שיוסף נותן בסיפור לגורל השר.
בבלי חולין צב ע״א ↗״שהיה נער עבד״
רמב״ן מדגיש את פער המעמדות: יוסף הוא נער ועבד, וממולו שרים בכירים. הוא מעז לשאול אותם ולהשמיע פתרון שאינו תמיד נוח לשמיעה. השאלה על פניהם פותחת את הדרך לשיחה.
רמב״ן לבראשית מ, ז ↗״אולי יישר בעיניו לגלות סודו אלי״
רמב״ן מפרש שיוסף מזמין את השרים לספר מתוך תקווה שאלוהים יגלה לו את הפתרון. הוא אינו טוען לשלטון עצמאי בעתיד. הענוה הזאת תשוב להופיע כשיעמוד לפני פרעה.
רמב״ן לבראשית מ, ח ↗״כי ממהר האלהים לעשותו״
רמב״ן קושר את המהירות שבה הגפן צומחת ומבשילה לזמן הקצר שבפתרון. לדעתו זה רמז לימים ולא לחודשים או לשנים. הוא מבאר איך פרטי החלום נקשרים לפתרון בתוך הסיפור.
רמב״ן לבראשית מ, י ↗״כשיפקוד שאר עבדיו״
רש״י מבאר את נשיאת הראש כפקידה ומנין בין עבדי המלך. אצל שר האופים נוספת המילה ״מעליך״, והבטוי מתהפך לבשורת מות. הקרבה בלשון מבליטה את ההבדל הקשה בתוצאה.
רש״י לבראשית מ, יג ↗״והוצאתני מן הבית הזה״
רמב״ן מציע כמה דרכים שבהן יוכל השר להזכיר את יוסף לפני פרעה ולהביא לשחרורו. הבקשה נסמכת על טענת יוסף שנחטף ונאסר בלי עוון. האדם המבין את חלומות האחרים זקוק בעצמו לעזרה.
רמב״ן לבראשית מ, יד ↗״לא הזכירו בפה אל פרעה״
אבן עזרא מבחין בין אי הזכרת יוסף לפרעה לבין שכחתו בלב. הכפילות בפסוק מדגישה שהבקשה לא הפכה למעשה וגם לא נשארה נוכחת בזכרון. יוסף נשאר להמתין במקום שממנו קיווה לצאת.
אבן עזרא לבראשית מ, כג ↗