אלוהים אמר ליעקב: ״קום, עלה לבית אל ושב שם. בנה שם מזבח לאל שנראה אליך כשברחת מעשו אחיך״.
וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶֽל־יַעֲקֹ֔ב ק֛וּם עֲלֵ֥ה בֵֽית־אֵ֖ל וְשֶׁב־שָׁ֑ם וַעֲשֵׂה־שָׁ֣ם מִזְבֵּ֔חַ לָאֵל֙ הַנִּרְאֶ֣ה אֵלֶ֔יךָ בְּבָרְחֲךָ֔ מִפְּנֵ֖י עֵשָׂ֥ו אָחִֽיךָ׃בראשית · פרק לה׳
בית אל, לידה ופרידה
יעקב שב לבית אל ומקבל שוב את השם ישראל. לידת בנימין, מות רחל ומות יצחק מלווים את השלמת משפחת שנים עשר הבנים.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
העלייה
היטהרות ובית אל
יעקב אמר לבני ביתו ולכל מי שאיתו: ״הסירו את אלוהי הנכר שאצלכם, היטהרו והחליפו את בגדיכם.
וַיֹּ֤אמֶר יַעֲקֹב֙ אֶל־בֵּיתֹ֔ו וְאֶ֖ל כָּל־אֲשֶׁ֣ר עִמֹּ֑ו הָסִ֜רוּ אֶת־אֱלֹהֵ֤י הַנֵּכָר֙ אֲשֶׁ֣ר בְּתֹכְכֶ֔ם וְהִֽטַּהֲר֔וּ וְהַחֲלִ֖יפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶֽם׃על המילים
״אלוהי הנכר״ כאן חפצי פולחן של אלים זרים.
נקום ונעלה לבית אל. אבנה שם מזבח לאל שענה לי ביום צרתי והיה איתי בדרך שהלכתי״.
וְנָק֥וּמָה וְנַעֲלֶ֖ה בֵּֽית־אֵ֑ל וְאֶֽעֱשֶׂה־שָּׁ֣ם מִזְבֵּ֗חַ לָאֵ֞ל הָעֹנֶ֤ה אֹתִי֙ בְּיֹ֣ום צָֽרָתִ֔י וַיְהִי֙ עִמָּדִ֔י בַּדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁ֥ר הָלָֽכְתִּי׃הם מסרו ליעקב את כל אלוהי הנכר שבידיהם ואת הנזמים שבאזניהם. יעקב טמן אותם תחת עץ האלה שליד שכם.
וַיִּתְּנ֣וּ אֶֽל־יַעֲקֹ֗ב אֵ֣ת כָּל־אֱלֹהֵ֤י הַנֵּכָר֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיָדָ֔ם וְאֶת־הַנְּזָמִ֖ים אֲשֶׁ֣ר בְּאָזְנֵיהֶ֑ם וַיִּטְמֹ֤ן אֹתָם֙ יַעֲקֹ֔ב תַּ֥חַת הָאֵלָ֖ה אֲשֶׁ֥ר עִם־שְׁכֶֽם׃על המילים
הנזמים המוזכרים כאן הם תכשיטי אוזניים; הקישור שלהם לפולחן נדון במפרשים.
הם יצאו לדרך. פחד מאלוהים נפל על הערים שמסביב להם, ותושביהן לא רדפו אחרי בני יעקב.
וַיִּסָּ֑עוּ וַיְהִ֣י ׀ חִתַּ֣ת אֱלֹהִ֗ים עַל־הֶֽעָרִים֙ אֲשֶׁר֙ סְבִיבֹ֣תֵיהֶ֔ם וְלֹ֣א רָֽדְפ֔וּ אַחֲרֵ֖י בְּנֵ֥י יַעֲקֹֽב׃על המילים
״חיתת אלוהים״: פחד המיוחס לאלוהים. במקור WLC נכתב סביבתיהם, ובמכון ממרא סביבותיהם; נוסח המקור הנבחר נשמר.
יעקב וכל האנשים שאיתו הגיעו ללוז שבארץ כנען, היא בית אל.
וַיָּבֹ֨א יַעֲקֹ֜ב ל֗וּזָה אֲשֶׁר֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן הִ֖וא בֵּֽית־אֵ֑ל ה֖וּא וְכָל־הָעָ֥ם אֲשֶׁר־עִמֹּֽו׃הוא בנה שם מזבח וקרא למקום ״אל בית אל״, כי שם נגלה אליו אלוהים כשברח מאחיו.
וַיִּ֤בֶן שָׁם֙ מִזְבֵּ֔חַ וַיִּקְרָא֙ לַמָּקֹ֔ום אֵ֖ל בֵּֽית־אֵ֑ל כִּ֣י שָׁ֗ם נִגְל֤וּ אֵלָיו֙ הָֽאֱלֹהִ֔ים בְּבָרְחֹ֖ו מִפְּנֵ֥י אָחִֽיו׃על המילים
לשון הרבים ״נגלו״ באה במקור עם ״האלוהים״; העיבוד משתמש בתחביר העברי העכשווי, בלי לייחס ריבוי אלים.
דבורה, מינקת רבקה, מתה ונקברה למטה מבית אל, תחת האלון. יעקב קרא לו ״אלון בכות״.
וַתָּ֤מָת דְּבֹרָה֙ מֵינֶ֣קֶת רִבְקָ֔ה וַתִּקָּבֵ֛ר מִתַּ֥חַת לְבֵֽית־אֵ֖ל תַּ֣חַת הָֽאַלֹּ֑ון וַיִּקְרָ֥א שְׁמֹ֖ו אַלֹּ֥ון בָּכֽוּת׃על המילים
השם נקשר לבכי. אין בפסוק דיווח מפורש על מות רבקה; הקישור לכך הוא מדרש שמביא רש״י.
ההבטחה
השם ישראל והארץ
אלוהים נראה שוב אל יעקב בשובו מפדן ארם, ובירך אותו.
וַיֵּרָ֨א אֱלֹהִ֤ים אֶֽל־יַעֲקֹב֙ עֹ֔וד בְּבֹאֹ֖ו מִפַּדַּ֣ן אֲרָ֑ם וַיְבָ֖רֶךְ אֹתֹֽו׃אלוהים אמר לו: ״שמך יעקב. לא תיקרא עוד יעקב, אלא ישראל יהיה שמך״. הוא קרא את שמו ישראל.
וַיֹּֽאמֶר־לֹ֥ו אֱלֹהִ֖ים שִׁמְךָ֣ יַעֲקֹ֑ב לֹֽא־יִקָּרֵא֩ שִׁמְךָ֨ עֹ֜וד יַעֲקֹ֗ב כִּ֤י אִם־יִשְׂרָאֵל֙ יִהְיֶ֣ה שְׁמֶ֔ךָ וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמֹ֖ו יִשְׂרָאֵֽל׃על המילים
המקרא עצמו ממשיך להשתמש בשני השמות; חז״ל דנים בכך בברכות יג ע״א.
אלוהים אמר לו: ״אני אל שדי. פרה ורבה. עם וקהל עמים יצאו ממך, ומלכים יהיו מצאצאיך.
וַיֹּאמֶר֩ לֹ֨ו אֱלֹהִ֜ים אֲנִ֨י אֵ֤ל שַׁדַּי֙ פְּרֵ֣ה וּרְבֵ֔ה גֹּ֛וי וּקְהַ֥ל גֹּויִ֖ם יִהְיֶ֣ה מִמֶּ֑ךָּ וּמְלָכִ֖ים מֵחֲלָצֶ֥יךָ יֵצֵֽאוּ׃על המילים
״גוי״ פירושו עם; אין לו כאן המשמעות המצומצמת של לא־יהודי בעברית המאוחרת.
את הארץ שנתתי לאברהם וליצחק אתן לך, ואתן אותה לצאצאיך אחריך״.
וְאֶת־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֛תִּי לְאַבְרָהָ֥ם וּלְיִצְחָ֖ק לְךָ֣ אֶתְּנֶ֑נָּה וּֽלְזַרְעֲךָ֥ אַחֲרֶ֖יךָ אֶתֵּ֥ן אֶת־הָאָֽרֶץ׃אלוהים עלה מעל יעקב, במקום שבו דיבר איתו.
וַיַּ֥עַל מֵעָלָ֖יו אֱלֹהִ֑ים בַּמָּקֹ֖ום אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר אִתֹּֽו׃על המילים
נשמר התיאור המקראי של סיום ההתגלות; אין להוסיף לו גוף או תנועה גופנית של האל.
יעקב הקים מצבת אבן במקום שבו דיבר איתו אלוהים. הוא שפך עליה נסך ויצק עליה שמן.
וַיַּצֵּ֨ב יַעֲקֹ֜ב מַצֵּבָ֗ה בַּמָּקֹ֛ום אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר אִתֹּ֖ו מַצֶּ֣בֶת אָ֑בֶן וַיַּסֵּ֤ךְ עָלֶ֙יהָ֙ נֶ֔סֶךְ וַיִּצֹ֥ק עָלֶ֖יהָ שָֽׁמֶן׃על המילים
נסך הוא נוזל הנשפך במסגרת עבודת קודש. הפסוק אינו מציין במפורש איזה נוזל היה זה.
יעקב קרא למקום שבו דיבר איתו אלוהים ״בית אל״.
וַיִּקְרָ֨א יַעֲקֹ֜ב אֶת־שֵׁ֣ם הַמָּקֹ֗ום אֲשֶׁר֩ דִּבֶּ֨ר אִתֹּ֥ו שָׁ֛ם אֱלֹהִ֖ים בֵּֽית־אֵֽל׃בדרך
בנימין ורחל
הם נסעו מבית אל. כשעוד נותר מרחק לאפרת, רחל החלה ללדת, ולידתה הייתה קשה.
וַיִּסְעוּ֙ מִבֵּ֣ית אֵ֔ל וַֽיְהִי־עֹ֥וד כִּבְרַת־הָאָ֖רֶץ לָבֹ֣וא אֶפְרָ֑תָה וַתֵּ֥לֶד רָחֵ֖ל וַתְּקַ֥שׁ בְּלִדְתָּֽהּ׃על המילים
״כברת הארץ״ היא מידת מרחק שפירושה המדויק שנוי במחלוקת; לא הומרה למספר קילומטרים.
בקושי הלידה אמרה לה המיילדת: ״אל תפחדי, גם הפעם יש לך בן״.
וַיְהִ֥י בְהַקְשֹׁתָ֖הּ בְּלִדְתָּ֑הּ וַתֹּ֨אמֶר לָ֤הּ הַמְיַלֶּ֙דֶת֙ אַל־תִּ֣ירְאִ֔י כִּֽי־גַם־זֶ֥ה לָ֖ךְ בֵּֽן׃כשנפשה יצאה והיא עמדה למות, קראה לו בן אוני. אביו קרא לו בנימין.
וַיְהִ֞י בְּצֵ֤את נַפְשָׁהּ֙ כִּ֣י מֵ֔תָה וַתִּקְרָ֥א שְׁמֹ֖ו בֶּן־אֹונִ֑י וְאָבִ֖יו קָֽרָא־לֹ֥ו בִנְיָמִֽין׃על המילים
״בן אוני״ מתפרש כבן צערי; ״בנימין״ נקשר במפרשים לימין, לדרום או לכוח. שני השמות נשמרים.
רחל מתה ונקברה בדרך לאפרת, היא בית לחם.
וַתָּ֖מָת רָחֵ֑ל וַתִּקָּבֵר֙ בְּדֶ֣רֶךְ אֶפְרָ֔תָה הִ֖וא בֵּ֥ית לָֽחֶם׃יעקב הקים מצבה על קברה. זו מצבת קבורת רחל עד היום.
וַיַּצֵּ֧ב יַעֲקֹ֛ב מַצֵּבָ֖ה עַל־קְבֻרָתָ֑הּ הִ֛וא מַצֶּ֥בֶת קְבֻרַֽת־רָחֵ֖ל עַד־הַיֹּֽום׃על המילים
״עד היום״ הוא נקודת המבט של המספר המקראי, ולא טענה חדשה על זיהוי ממצא בן זמננו.
המשפחה
ראובן, הבנים ויצחק
ישראל המשיך במסעו והקים את אוהלו מעבר למגדל עדר.
וַיִּסַּ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּ֣ט אָֽהֳלֹ֔ה מֵהָ֖לְאָה לְמִגְדַּל־עֵֽדֶר׃בזמן שישראל ישב בארץ ההיא, ראובן הלך ושכב עם בלהה, פילגש אביו, וישראל שמע על כך. בני יעקב היו שנים עשר.
וַיְהִ֗י בִּשְׁכֹּ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיֵּ֣לֶךְ רְאוּבֵ֔ן וַיִּשְׁכַּ֕ב֙ אֶת־בִּלְהָ֖ה֙ פִּילֶ֣גֶשׁ אָבִ֑֔יו וַיִּשְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵֽ֑ל פ וַיִּֽהְי֥וּ בְנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר׃על המילים
העיבוד משמר את ״וישכב״. בשבת נה ע״ב נדרשת הפרשה כבלבול מיטת האב; הדרשה מוצגת בלימוד. באמצע הפסוק יש במקור סימן פרשה פתוחה; גם החלק ״ויהיו בני יעקב שנים עשר״ שייך לאותו פסוק.
בני לאה: ראובן, בכור יעקב, שמעון, לוי, יהודה, יששכר וזבולון.
בְּנֵ֣י לֵאָ֔ה בְּכֹ֥ור יַעֲקֹ֖ב רְאוּבֵ֑ן וְשִׁמְעֹון֙ וְלֵוִ֣י וִֽיהוּדָ֔ה וְיִשָּׂשכָ֖ר וּזְבוּלֻֽן׃על המילים
יששכר נהגה בהקראה בשי״ן אחת, אך כתיב שמו לציבור נשמר. WLC כותב זבולן, ומכון ממרא זבלון; בעיבוד הכתיב העכשווי זבולון.
בני רחל: יוסף ובנימין.
בְּנֵ֣י רָחֵ֔ל יֹוסֵ֖ף וּבִנְיָמִֽן׃בני בלהה, שפחת רחל: דן ונפתלי.
וּבְנֵ֤י בִלְהָה֙ שִׁפְחַ֣ת רָחֵ֔ל דָּ֖ן וְנַפְתָּלִֽי׃בני זלפה, שפחת לאה: גד ואשר. אלה בני יעקב שנולדו לו בפדן ארם.
וּבְנֵ֥י זִלְפָּ֛ה שִׁפְחַ֥ת לֵאָ֖ה גָּ֣ד וְאָשֵׁ֑ר אֵ֚לֶּה בְּנֵ֣י יַעֲקֹ֔ב אֲשֶׁ֥ר יֻלַּד־לֹ֖ו בְּפַדַּ֥ן אֲרָֽם׃על המילים
זה סיכום הרשימה בלשון המקור. בנימין נולד בארץ כנען לפי הפסוקים הקודמים; אבן עזרא מבאר שהכללה זו הולכת אחר הרוב, ואינה משנה את מקום לידתו.
יעקב הגיע אל יצחק אביו לממרא, קריית הארבע, היא חברון, שבה גרו אברהם ויצחק.
וַיָּבֹ֤א יַעֲקֹב֙ אֶל־יִצְחָ֣ק אָבִ֔יו מַמְרֵ֖א קִרְיַ֣ת הָֽאַרְבַּ֑ע הִ֣וא חֶבְרֹ֔ון אֲשֶׁר־גָּֽר־שָׁ֥ם אַבְרָהָ֖ם וְיִצְחָֽק׃יצחק חי מאה ושמונים שנה.
וַיִּֽהְי֖וּ יְמֵ֣י יִצְחָ֑ק מְאַ֥ת שָׁנָ֖ה וּשְׁמֹנִ֥ים שָׁנָֽה׃יצחק גווע, מת ונאסף אל עמיו, זקן ושבע ימים. בניו עשו ויעקב קברו אותו.
וַיִּגְוַ֨ע יִצְחָ֤ק וַיָּ֙מָת֙ וַיֵּאָ֣סֶף אֶל־עַמָּ֔יו זָקֵ֖ן וּשְׂבַ֣ע יָמִ֑ים וַיִּקְבְּר֣וּ אֹתֹ֔ו עֵשָׂ֥ו וְיַעֲקֹ֖ב בָּנָֽיו׃על המילים
״נאסף אל עמיו״ הוא ביטוי מקראי למוות ולהצטרפות לאבות. רש״י מציין שסיכום מות יצחק נמסר כאן אף שאינו לפי סדר כל האירועים הבאים.
נוסח המסורה · תעתיק כתב יד לנינגרד (WLC) · ניקוד וטעמי מקרא
העלייה
היטהרות ובית אל
וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶֽל־יַעֲקֹ֔ב ק֛וּם עֲלֵ֥ה בֵֽית־אֵ֖ל וְשֶׁב־שָׁ֑ם וַעֲשֵׂה־שָׁ֣ם מִזְבֵּ֔חַ לָאֵל֙ הַנִּרְאֶ֣ה אֵלֶ֔יךָ בְּבָרְחֲךָ֔ מִפְּנֵ֖י עֵשָׂ֥ו אָחִֽיךָ׃
וַיֹּ֤אמֶר יַעֲקֹב֙ אֶל־בֵּיתֹ֔ו וְאֶ֖ל כָּל־אֲשֶׁ֣ר עִמֹּ֑ו הָסִ֜רוּ אֶת־אֱלֹהֵ֤י הַנֵּכָר֙ אֲשֶׁ֣ר בְּתֹכְכֶ֔ם וְהִֽטַּהֲר֔וּ וְהַחֲלִ֖יפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶֽם׃
וְנָק֥וּמָה וְנַעֲלֶ֖ה בֵּֽית־אֵ֑ל וְאֶֽעֱשֶׂה־שָּׁ֣ם מִזְבֵּ֗חַ לָאֵ֞ל הָעֹנֶ֤ה אֹתִי֙ בְּיֹ֣ום צָֽרָתִ֔י וַיְהִי֙ עִמָּדִ֔י בַּדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁ֥ר הָלָֽכְתִּי׃
וַיִּתְּנ֣וּ אֶֽל־יַעֲקֹ֗ב אֵ֣ת כָּל־אֱלֹהֵ֤י הַנֵּכָר֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיָדָ֔ם וְאֶת־הַנְּזָמִ֖ים אֲשֶׁ֣ר בְּאָזְנֵיהֶ֑ם וַיִּטְמֹ֤ן אֹתָם֙ יַעֲקֹ֔ב תַּ֥חַת הָאֵלָ֖ה אֲשֶׁ֥ר עִם־שְׁכֶֽם׃
וַיִּסָּ֑עוּ וַיְהִ֣י ׀ חִתַּ֣ת אֱלֹהִ֗ים עַל־הֶֽעָרִים֙ אֲשֶׁר֙ סְבִיבֹ֣תֵיהֶ֔ם וְלֹ֣א רָֽדְפ֔וּ אַחֲרֵ֖י בְּנֵ֥י יַעֲקֹֽב׃
וַיָּבֹ֨א יַעֲקֹ֜ב ל֗וּזָה אֲשֶׁר֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן הִ֖וא בֵּֽית־אֵ֑ל ה֖וּא וְכָל־הָעָ֥ם אֲשֶׁר־עִמֹּֽו׃
וַיִּ֤בֶן שָׁם֙ מִזְבֵּ֔חַ וַיִּקְרָא֙ לַמָּקֹ֔ום אֵ֖ל בֵּֽית־אֵ֑ל כִּ֣י שָׁ֗ם נִגְל֤וּ אֵלָיו֙ הָֽאֱלֹהִ֔ים בְּבָרְחֹ֖ו מִפְּנֵ֥י אָחִֽיו׃
וַתָּ֤מָת דְּבֹרָה֙ מֵינֶ֣קֶת רִבְקָ֔ה וַתִּקָּבֵ֛ר מִתַּ֥חַת לְבֵֽית־אֵ֖ל תַּ֣חַת הָֽאַלֹּ֑ון וַיִּקְרָ֥א שְׁמֹ֖ו אַלֹּ֥ון בָּכֽוּת׃
{פ}ההבטחה
השם ישראל והארץ
וַיֵּרָ֨א אֱלֹהִ֤ים אֶֽל־יַעֲקֹב֙ עֹ֔וד בְּבֹאֹ֖ו מִפַּדַּ֣ן אֲרָ֑ם וַיְבָ֖רֶךְ אֹתֹֽו׃
וַיֹּֽאמֶר־לֹ֥ו אֱלֹהִ֖ים שִׁמְךָ֣ יַעֲקֹ֑ב לֹֽא־יִקָּרֵא֩ שִׁמְךָ֨ עֹ֜וד יַעֲקֹ֗ב כִּ֤י אִם־יִשְׂרָאֵל֙ יִהְיֶ֣ה שְׁמֶ֔ךָ וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמֹ֖ו יִשְׂרָאֵֽל׃
וַיֹּאמֶר֩ לֹ֨ו אֱלֹהִ֜ים אֲנִ֨י אֵ֤ל שַׁדַּי֙ פְּרֵ֣ה וּרְבֵ֔ה גֹּ֛וי וּקְהַ֥ל גֹּויִ֖ם יִהְיֶ֣ה מִמֶּ֑ךָּ וּמְלָכִ֖ים מֵחֲלָצֶ֥יךָ יֵצֵֽאוּ׃
וְאֶת־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֛תִּי לְאַבְרָהָ֥ם וּלְיִצְחָ֖ק לְךָ֣ אֶתְּנֶ֑נָּה וּֽלְזַרְעֲךָ֥ אַחֲרֶ֖יךָ אֶתֵּ֥ן אֶת־הָאָֽרֶץ׃
וַיַּ֥עַל מֵעָלָ֖יו אֱלֹהִ֑ים בַּמָּקֹ֖ום אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר אִתֹּֽו׃
וַיַּצֵּ֨ב יַעֲקֹ֜ב מַצֵּבָ֗ה בַּמָּקֹ֛ום אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר אִתֹּ֖ו מַצֶּ֣בֶת אָ֑בֶן וַיַּסֵּ֤ךְ עָלֶ֙יהָ֙ נֶ֔סֶךְ וַיִּצֹ֥ק עָלֶ֖יהָ שָֽׁמֶן׃
וַיִּקְרָ֨א יַעֲקֹ֜ב אֶת־שֵׁ֣ם הַמָּקֹ֗ום אֲשֶׁר֩ דִּבֶּ֨ר אִתֹּ֥ו שָׁ֛ם אֱלֹהִ֖ים בֵּֽית־אֵֽל׃
בדרך
בנימין ורחל
וַיִּסְעוּ֙ מִבֵּ֣ית אֵ֔ל וַֽיְהִי־עֹ֥וד כִּבְרַת־הָאָ֖רֶץ לָבֹ֣וא אֶפְרָ֑תָה וַתֵּ֥לֶד רָחֵ֖ל וַתְּקַ֥שׁ בְּלִדְתָּֽהּ׃
וַיְהִ֥י בְהַקְשֹׁתָ֖הּ בְּלִדְתָּ֑הּ וַתֹּ֨אמֶר לָ֤הּ הַמְיַלֶּ֙דֶת֙ אַל־תִּ֣ירְאִ֔י כִּֽי־גַם־זֶ֥ה לָ֖ךְ בֵּֽן׃
וַיְהִ֞י בְּצֵ֤את נַפְשָׁהּ֙ כִּ֣י מֵ֔תָה וַתִּקְרָ֥א שְׁמֹ֖ו בֶּן־אֹונִ֑י וְאָבִ֖יו קָֽרָא־לֹ֥ו בִנְיָמִֽין׃
וַתָּ֖מָת רָחֵ֑ל וַתִּקָּבֵר֙ בְּדֶ֣רֶךְ אֶפְרָ֔תָה הִ֖וא בֵּ֥ית לָֽחֶם׃
וַיַּצֵּ֧ב יַעֲקֹ֛ב מַצֵּבָ֖ה עַל־קְבֻרָתָ֑הּ הִ֛וא מַצֶּ֥בֶת קְבֻרַֽת־רָחֵ֖ל עַד־הַיֹּֽום׃
המשפחה
ראובן, הבנים ויצחק
וַיִּסַּ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּ֣ט אָֽהֳלֹ֔ה מֵהָ֖לְאָה לְמִגְדַּל־עֵֽדֶר׃
וַיְהִ֗י בִּשְׁכֹּ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיֵּ֣לֶךְ רְאוּבֵ֔ן וַיִּשְׁכַּ֕ב֙ אֶת־בִּלְהָ֖ה֙ פִּילֶ֣גֶשׁ אָבִ֑֔יו וַיִּשְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵֽ֑ל פ וַיִּֽהְי֥וּ בְנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר׃
בְּנֵ֣י לֵאָ֔ה בְּכֹ֥ור יַעֲקֹ֖ב רְאוּבֵ֑ן וְשִׁמְעֹון֙ וְלֵוִ֣י וִֽיהוּדָ֔ה וְיִשָּׂשכָ֖ר וּזְבוּלֻֽן׃
בְּנֵ֣י רָחֵ֔ל יֹוסֵ֖ף וּבִנְיָמִֽן׃
וּבְנֵ֤י בִלְהָה֙ שִׁפְחַ֣ת רָחֵ֔ל דָּ֖ן וְנַפְתָּלִֽי׃
וּבְנֵ֥י זִלְפָּ֛ה שִׁפְחַ֥ת לֵאָ֖ה גָּ֣ד וְאָשֵׁ֑ר אֵ֚לֶּה בְּנֵ֣י יַעֲקֹ֔ב אֲשֶׁ֥ר יֻלַּד־לֹ֖ו בְּפַדַּ֥ן אֲרָֽם׃
וַיָּבֹ֤א יַעֲקֹב֙ אֶל־יִצְחָ֣ק אָבִ֔יו מַמְרֵ֖א קִרְיַ֣ת הָֽאַרְבַּ֑ע הִ֣וא חֶבְרֹ֔ון אֲשֶׁר־גָּֽר־שָׁ֥ם אַבְרָהָ֖ם וְיִצְחָֽק׃
וַיִּֽהְי֖וּ יְמֵ֣י יִצְחָ֑ק מְאַ֥ת שָׁנָ֖ה וּשְׁמֹנִ֥ים שָׁנָֽה׃
וַיִּגְוַ֨ע יִצְחָ֤ק וַיָּ֙מָת֙ וַיֵּאָ֣סֶף אֶל־עַמָּ֔יו זָקֵ֖ן וּשְׂבַ֣ע יָמִ֑ים וַיִּקְבְּר֣וּ אֹתֹ֔ו עֵשָׂ֥ו וְיַעֲקֹ֖ב בָּנָֽיו׃
{פ}התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
אלוהים מצווה את יעקב לעלות לבית אל. המשפחה נפרדת מאלוהי הנכר, ויעקב בונה מזבח. ההבטחות על השם, הזרע והארץ מתחדשות, לצד אבדות כבדות במשפחה.
פסוקים א–ח
שיבה למקום הנדר
יעקב מורה להסיר את חפצי הפולחן הזר ולהטהר. המשפחה מגיעה לבית אל בלי מרדף. דבורה, מינקת רבקה, מתה ונקברת שם.
פסוקים ט–טו
ישראל והבטחת הארץ
אלוהים קורא ליעקב ישראל ומבטיח עמים, מלכים ואת הארץ שניתנה לאברהם וליצחק. יעקב מקים מצבה, נוסך נסך ויוצק שמן.
פסוקים טז–כ
לידת בנימין ומות רחל
רחל מתקשה בלידה ומתה בדרך לאפרת. היא קוראת לבן בן אוני, ויעקב קורא לו בנימין. הוא קובר את רחל ומציב מצבה על קברה.
פסוקים כא–כו
ראובן ושנים עשר הבנים
הכתוב מספר על ראובן ובלהה ועל כך שישראל שמע. באותו פסוק מתחיל מנין שנים עשר הבנים, המפורט לפי אימותיהם.
פסוקים כז–כט
יצחק נאסף אל עמיו
יעקב מגיע ליצחק בחברון. הפרק מסכם את חיי יצחק: מאה ושמונים שנה. עשו ויעקב קוברים את אביהם.
הברכה והאבל מופיעים כאן זה לצד זה. המשפחה מגיעה למנין שנים עשר הבנים, אך הדרך אל ההמשך רצופה גם פרדות ומתחים.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
ישראל אינו מוחק את יעקב
״דהדר אהדריה קרא״
התלמוד מבחין בין שינוי שמו של אברהם לשינוי שמו של יעקב. הכתוב עצמו שב וקורא לו יעקב, ולכן השם הקודם לא נעקר. השימוש בשני השמות בהמשך הספר הוא חלק מן הסיפור, ואין לאחד אותם בעיבוד.
בבלי ברכות יג ע״א ↗ראובן ובלהה במסורת חז״ל
״שבלבל מצעו של אביו״
בתלמוד מובאת דרשה שראובן בלבל את מיטת אביו במחאה על עלבון אימו, ושהכתוב מייחס למעשה חומרה כאילו שכב עם בלהה. הדרשה נסמכת גם על מנין שנים עשר הבנים באותו פסוק. היא נלמדת לצד לשון המקרא הנשמרת במקומה.
בבלי שבת נה ע״ב ↗בעקבות המפרשים
להתכונן לפני בניית מזבח
״לפנות מחשבתו לדבקה באל״
רמב״ן שואל למה נאמר ליעקב לשבת בבית אל לפני הקמת המזבח. הוא מציע שהות להיטהרות, או לפינוי המחשבה לדבקות באל. המסע אינו רק הגעה לנקודה במפה; הוא דורש גם הכנה של הבית ושל האדם.
רמב״ן לבראשית לה, א ↗מה מקור חפצי הפולחן?
״משלל של שכם״
רש״י קושר את אלוהי הנכר לשלל שכם. הקשר מחבר את פרטי הבזה בפרק הקודם לצורך להרחיק כעת חפצים מן המחנה. זה זיהוי פרשני; הפסוק עצמו אינו מפרט את מקורו של כל חפץ.
רש״י לבראשית לה, ב ↗בן הצער ובן הכוח
״שתרגם הלשון לטובה״
רמב״ן קורא את ״אוני״ בשם שנתנה רחל כאבל, ומציע שיעקב הסב אותו לכוח וגבורה. הימין מבטאת בפירושו חוזק והצלחה. בכך השם בנימין מנסה לשאת את זכרון האם תוך הפניית המבט אל חיי הבן.
רמב״ן לבראשית לה, יח ↗כולם בפדן ארם — ובנימין?
״והכתוב כתב על הרוב״
אבן עזרא מסביר שהסיכום הולך אחר רוב הבנים: אחד עשר נולדו בפדן ארם, ובנימין נולד בארץ כנען. זו דוגמה למשפט מכליל במקרא, שהחריג שלו ידוע מן הסיפור הסמוך. אין לשנות בגללו את מקום הלידה.
אבן עזרא לבראשית לה, כו ↗סיום חיי יצחק וסדר הסיפור
״אין מוקדם ומאוחר בתורה״
רש״י מסביר שמכירת יוסף, שעליה יסופר בהמשך, קדמה למות יצחק. הכתוב מסים כאן את סיפור חייו של יצחק לפני המעבר לדור הבא. סדר הפרשות וסדר כל האירועים בזמן אינם תמיד זהים.
רש״י לבראשית לה, כט ↗