יעקב הרים את עיניו וראה את עשו בא, ואיתו ארבע מאות איש. הוא חילק את הילדים בין לאה, רחל ושתי השפחות.
וַיִּשָּׂ֨א יַעֲקֹ֜ב עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ וְהִנֵּ֣ה עֵשָׂ֣ו בָּ֔א וְעִמֹּ֕ו אַרְבַּ֥ע מֵאֹ֖ות אִ֑ישׁ וַיַּ֣חַץ אֶת־הַיְלָדִ֗ים עַל־לֵאָה֙ וְעַל־רָחֵ֔ל וְעַ֖ל שְׁתֵּ֥י הַשְּׁפָחֹֽות׃בראשית · פרק לג׳
המפגש עם עשו
במקום הקרב שממנו חשש יעקב באים חיבוק ובכי. אחרי הפיוס האחים ממשיכים בדרכים נפרדות, ויעקב מגיע לשכם.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
לקראת האח
סדר המחנה וההשתחוויה
את השפחות ואת ילדיהן העמיד ראשונים, אחריהם את לאה וילדיה, ובסוף את רחל ואת יוסף.
וַיָּ֧שֶׂם אֶת־הַשְּׁפָחֹ֛ות וְאֶת־יַלְדֵיהֶ֖ן רִֽאשֹׁנָ֑ה וְאֶת־לֵאָ֤ה וִֽילָדֶ֙יהָ֙ אַחֲרֹנִ֔ים וְאֶת־רָחֵ֥ל וְאֶת־יֹוסֵ֖ף אַחֲרֹנִֽים׃על המילים
סדר המשפחה וההבחנה בין הקבוצות נשמרים בלי להצדיקם או להסתירם.
הוא עצמו עבר לפניהם והשתחווה ארצה שבע פעמים, עד שהתקרב אל אחיו.
וְה֖וּא עָבַ֣ר לִפְנֵיהֶ֑ם וַיִּשְׁתַּ֤חוּ אַ֙רְצָה֙ שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֔ים עַד־גִּשְׁתֹּ֖ו עַד־אָחִֽיו׃המפגש
חיבוק ומתנה
עשו רץ לקראתו, חיבק אותו, נפל על צווארו ונישק אותו, ושניהם בכו.
וַיָּ֨רָץ עֵשָׂ֤ו לִקְרָאתֹו֙ וַֽיְחַבְּקֵ֔הוּ וַיִּפֹּ֥ל עַל־צַוָּארָ֖ו וַיִּשָּׁקֵ֑הוּ וַיִּבְכּֽוּ׃על המילים
אין במילים עצמן הסתייגות מכנות החיבוק. דעות חז״ל על הנשיקה מובאות בלימוד; אין להחליף את ״נישק״ ב״נשך״ בעיבוד.
עשו הרים את עיניו, ראה את הנשים ואת הילדים ושאל: ״מי אלה איתך?״ יעקב ענה: ״אלה הילדים שאלוהים העניק בחסדו לעבדך״.
וַיִּשָּׂ֣א אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּ֤רְא אֶת־הַנָּשִׁים֙ וְאֶת־הַיְלָדִ֔ים וַיֹּ֖אמֶר מִי־אֵ֣לֶּה לָּ֑ךְ וַיֹּאמַ֕ר הַיְלָדִ֕ים אֲשֶׁר־חָנַ֥ן אֱלֹהִ֖ים אֶת־עַבְדֶּֽךָ׃השפחות ניגשו עם ילדיהן והשתחוו.
וַתִּגַּ֧שְׁןָ הַשְּׁפָחֹ֛ות הֵ֥נָּה וְיַלְדֵיהֶ֖ן וַתִּֽשְׁתַּחֲוֶֽיןָ׃גם לאה וילדיה ניגשו והשתחוו. אחריהם ניגשו יוסף ורחל והשתחוו.
וַתִּגַּ֧שׁ גַּם־לֵאָ֛ה וִילָדֶ֖יהָ וַיִּֽשְׁתַּחֲו֑וּ וְאַחַ֗ר נִגַּ֥שׁ יֹוסֵ֛ף וְרָחֵ֖ל וַיִּֽשְׁתַּחֲוֽוּ׃על המילים
יוסף מופיע כאן לפני רחל, כסדר המקור.
עשו שאל: ״מה כוונתך בכל המחנה הזה שפגשתי?״ יעקב ענה: ״למצוא חן בעיניך, אדוני״.
וַיֹּ֕אמֶר מִ֥י לְךָ֛ כָּל־הַמַּחֲנֶ֥ה הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר פָּגָ֑שְׁתִּי וַיֹּ֕אמֶר לִמְצֹא־חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י אֲדֹנִֽי׃על המילים
בפשט מדובר בעדרי המתנה שנשלחו בפרק הקודם; רש״י מביא גם מדרש על מחנות מלאכים.
עשו אמר: ״יש לי הרבה, אחי. שמור לעצמך את מה שלך״.
וַיֹּ֥אמֶר עֵשָׂ֖ו יֶשׁ־לִ֣י רָ֑ב אָחִ֕י יְהִ֥י לְךָ֖ אֲשֶׁר־לָֽךְ׃יעקב אמר: ״בבקשה, אל תסרב. אם מצאתי חן בעיניך, קבל מידי את מתנתי. הרי ראיתי את פניך כמי שרואה את פני אלוהים, וקיבלת אותי ברצון.
וַיֹּ֣אמֶר יַעֲקֹ֗ב אַל־נָא֙ אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ וְלָקַחְתָּ֥ מִנְחָתִ֖י מִיָּדִ֑י כִּ֣י עַל־כֵּ֞ן רָאִ֣יתִי פָנֶ֗יךָ כִּרְאֹ֛ת פְּנֵ֥י אֱלֹהִ֖ים וַתִּרְצֵֽנִי׃על המילים
הדימוי ״כראות פני אלוהים״ נשמר. המפרשים מבינים אותו על רקע מפגש של יראה וחסד, או קושרים אותו למלאך בפרק הקודם; יעקב אינו מכריז שעשו אל.
קבל בבקשה את המתנה שהובאה לך, כי אלוהים חנן אותי ויש לי כול״. הוא הפציר בו, ועשו קיבל.
קַח־נָ֤א אֶת־בִּרְכָתִי֙ אֲשֶׁ֣ר הֻבָ֣את לָ֔ךְ כִּֽי־חַנַּ֥נִי אֱלֹהִ֖ים וְכִ֣י יֶשׁ־לִי־כֹ֑ל וַיִּפְצַר־בֹּ֖ו וַיִּקָּֽח׃על המילים
״ברכתי״ כאן מתנה שניתנת בברכה. ״יש לי כול״ אינו טענה לבעלות על העולם; רש״י מפרש שיש לו די צורכו.
הפרידה
בקצב הילדים והמקנה
עשו אמר: ״ניסע ונלך, ואני אלך לצידך״.
וַיֹּ֖אמֶר נִסְעָ֣ה וְנֵלֵ֑כָה וְאֵלְכָ֖ה לְנֶגְדֶּֽךָ׃יעקב ענה לו: ״אדוני יודע שהילדים צעירים ועדינים, ושהצאן והבקר המיניקים באחריותי. אם ידחקו בהם אפילו יום אחד, כל הצאן ימותו.
וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו אֲדֹנִ֤י יֹדֵ֙עַ֙ כִּֽי־הַיְלָדִ֣ים רַכִּ֔ים וְהַצֹּ֥אן וְהַבָּקָ֖ר עָלֹ֣ות עָלָ֑י וּדְפָקוּם֙ יֹ֣ום אֶחָ֔ד וָמֵ֖תוּ כָּל־הַצֹּֽאן׃על המילים
״עלות״ הן בהמות המיניקות את ולדותיהן; נשמרת הדאגה לבני האדם ולבעלי החיים גם יחד.
יעבור נא אדוני לפני עבדו. אני אלך לאיטי, בקצב שהמקנה שלפניי והילדים יכולים ללכת, עד שאגיע אליך, אדוני, לשעיר״.
יַעֲבָר־נָ֥א אֲדֹנִ֖י לִפְנֵ֣י עַבְדֹּ֑ו וַאֲנִ֞י אֶֽתְנָהֲלָ֣ה לְאִטִּ֗י לְרֶ֨גֶל הַמְּלָאכָ֤ה אֲשֶׁר־לְפָנַי֙ וּלְרֶ֣גֶל הַיְלָדִ֔ים עַ֛ד אֲשֶׁר־אָבֹ֥א אֶל־אֲדֹנִ֖י שֵׂעִֽירָה׃על המילים
יעקב אומר שיגיע לשעיר; בהמשך מסופר שנסע לסוכות. הפער נשמר, והסבריו נדונים בלימוד.
עשו אמר: ״אשאיר נא איתך כמה מהאנשים שאיתי״. יעקב ענה: ״למה זה נחוץ? די לי שאמצא חן בעיני אדוני״.
וַיֹּ֣אמֶר עֵשָׂ֔ו אַצִּֽיגָה־נָּ֣א עִמְּךָ֔ מִן־הָעָ֖ם אֲשֶׁ֣ר אִתִּ֑י וַיֹּ֙אמֶר֙ לָ֣מָּה זֶּ֔ה אֶמְצָא־חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י אֲדֹנִֽי׃על המילים
״למה זה״ הובן כסירוב מנומס להצעת הליווי, לפי רש״י.
באותו יום חזר עשו בדרכו לשעיר.
וַיָּשָׁב֩ בַּיֹּ֨ום הַה֥וּא עֵשָׂ֛ו לְדַרְכֹּ֖ו שֵׂעִֽירָה׃בארץ
סוכות ושכם
יעקב נסע לסוכות. הוא בנה לו בית ועשה סוכות למקנה שלו. לכן קרא למקום סוכות.
וְיַעֲקֹב֙ נָסַ֣ע סֻכֹּ֔תָה וַיִּ֥בֶן לֹ֖ו בָּ֑יִת וּלְמִקְנֵ֙הוּ֙ עָשָׂ֣ה סֻכֹּ֔ת עַל־כֵּ֛ן קָרָ֥א שֵׁם־הַמָּקֹ֖ום סֻכֹּֽות׃יעקב הגיע בשלום אל העיר שכם שבארץ כנען, בשובו מפדן ארם, וחנה מול העיר.
וַיָּבֹא֩ יַעֲקֹ֨ב שָׁלֵ֜ם עִ֣יר שְׁכֶ֗ם אֲשֶׁר֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן בְּבֹאֹ֖ו מִפַּדַּ֣ן אֲרָ֑ם וַיִּ֖חַן אֶת־פְּנֵ֥י הָעִֽיר׃על המילים
״שלם״ הובן כתיאור מצבו, כדעת רש״י ורמב״ן. רשב״ם מפרש זאת כשם מקום; אין זו הכרעה שאין עליה מחלוקת.
הוא קנה מבני חמור, אבי שכם, את חלקת השדה שבה הקים את אוהלו, במחיר מאה קשיטה.
וַיִּ֜קֶן אֶת־חֶלְקַ֣ת הַשָּׂדֶ֗ה אֲשֶׁ֤ר נָֽטָה־שָׁם֙ אָהֳלֹ֔ו מִיַּ֥ד בְּנֵֽי־חֲמֹ֖ור אֲבִ֣י שְׁכֶ֑ם בְּמֵאָ֖ה קְשִׂיטָֽה׃על המילים
קשיטה היא יחידת תשלום עתיקה; אין בפסוק בסיס להמרה מדויקת לכסף בן זמננו.
הוא הקים שם מזבח וקרא לו ״אל אלוהי ישראל״.
וַיַּצֶּב־שָׁ֖ם מִזְבֵּ֑חַ וַיִּ֨קְרָא־לֹ֔ו אֵ֖ל אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃על המילים
זה שם המזבח המבטא הודאה לאלוהי ישראל, ולא זיהוי המזבח כאל, לפי פירוש הפשט של רש״י.
נוסח המסורה · תעתיק כתב יד לנינגרד (WLC) · ניקוד וטעמי מקרא
לקראת האח
סדר המחנה וההשתחוויה
וַיִּשָּׂ֨א יַעֲקֹ֜ב עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ וְהִנֵּ֣ה עֵשָׂ֣ו בָּ֔א וְעִמֹּ֕ו אַרְבַּ֥ע מֵאֹ֖ות אִ֑ישׁ וַיַּ֣חַץ אֶת־הַיְלָדִ֗ים עַל־לֵאָה֙ וְעַל־רָחֵ֔ל וְעַ֖ל שְׁתֵּ֥י הַשְּׁפָחֹֽות׃
וַיָּ֧שֶׂם אֶת־הַשְּׁפָחֹ֛ות וְאֶת־יַלְדֵיהֶ֖ן רִֽאשֹׁנָ֑ה וְאֶת־לֵאָ֤ה וִֽילָדֶ֙יהָ֙ אַחֲרֹנִ֔ים וְאֶת־רָחֵ֥ל וְאֶת־יֹוסֵ֖ף אַחֲרֹנִֽים׃
וְה֖וּא עָבַ֣ר לִפְנֵיהֶ֑ם וַיִּשְׁתַּ֤חוּ אַ֙רְצָה֙ שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֔ים עַד־גִּשְׁתֹּ֖ו עַד־אָחִֽיו׃
המפגש
חיבוק ומתנה
וַיָּ֨רָץ עֵשָׂ֤ו לִקְרָאתֹו֙ וַֽיְחַבְּקֵ֔הוּ וַיִּפֹּ֥ל עַל־צַוָּארָ֖ו וַיִּשָּׁקֵ֑הוּ וַיִּבְכּֽוּ׃
וַיִּשָּׂ֣א אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּ֤רְא אֶת־הַנָּשִׁים֙ וְאֶת־הַיְלָדִ֔ים וַיֹּ֖אמֶר מִי־אֵ֣לֶּה לָּ֑ךְ וַיֹּאמַ֕ר הַיְלָדִ֕ים אֲשֶׁר־חָנַ֥ן אֱלֹהִ֖ים אֶת־עַבְדֶּֽךָ׃
וַתִּגַּ֧שְׁןָ הַשְּׁפָחֹ֛ות הֵ֥נָּה וְיַלְדֵיהֶ֖ן וַתִּֽשְׁתַּחֲוֶֽיןָ׃
וַתִּגַּ֧שׁ גַּם־לֵאָ֛ה וִילָדֶ֖יהָ וַיִּֽשְׁתַּחֲו֑וּ וְאַחַ֗ר נִגַּ֥שׁ יֹוסֵ֛ף וְרָחֵ֖ל וַיִּֽשְׁתַּחֲוֽוּ׃
וַיֹּ֕אמֶר מִ֥י לְךָ֛ כָּל־הַמַּחֲנֶ֥ה הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר פָּגָ֑שְׁתִּי וַיֹּ֕אמֶר לִמְצֹא־חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י אֲדֹנִֽי׃
וַיֹּ֥אמֶר עֵשָׂ֖ו יֶשׁ־לִ֣י רָ֑ב אָחִ֕י יְהִ֥י לְךָ֖ אֲשֶׁר־לָֽךְ׃
וַיֹּ֣אמֶר יַעֲקֹ֗ב אַל־נָא֙ אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ וְלָקַחְתָּ֥ מִנְחָתִ֖י מִיָּדִ֑י כִּ֣י עַל־כֵּ֞ן רָאִ֣יתִי פָנֶ֗יךָ כִּרְאֹ֛ת פְּנֵ֥י אֱלֹהִ֖ים וַתִּרְצֵֽנִי׃
קַח־נָ֤א אֶת־בִּרְכָתִי֙ אֲשֶׁ֣ר הֻבָ֣את לָ֔ךְ כִּֽי־חַנַּ֥נִי אֱלֹהִ֖ים וְכִ֣י יֶשׁ־לִי־כֹ֑ל וַיִּפְצַר־בֹּ֖ו וַיִּקָּֽח׃
הפרידה
בקצב הילדים והמקנה
וַיֹּ֖אמֶר נִסְעָ֣ה וְנֵלֵ֑כָה וְאֵלְכָ֖ה לְנֶגְדֶּֽךָ׃
וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו אֲדֹנִ֤י יֹדֵ֙עַ֙ כִּֽי־הַיְלָדִ֣ים רַכִּ֔ים וְהַצֹּ֥אן וְהַבָּקָ֖ר עָלֹ֣ות עָלָ֑י וּדְפָקוּם֙ יֹ֣ום אֶחָ֔ד וָמֵ֖תוּ כָּל־הַצֹּֽאן׃
יַעֲבָר־נָ֥א אֲדֹנִ֖י לִפְנֵ֣י עַבְדֹּ֑ו וַאֲנִ֞י אֶֽתְנָהֲלָ֣ה לְאִטִּ֗י לְרֶ֨גֶל הַמְּלָאכָ֤ה אֲשֶׁר־לְפָנַי֙ וּלְרֶ֣גֶל הַיְלָדִ֔ים עַ֛ד אֲשֶׁר־אָבֹ֥א אֶל־אֲדֹנִ֖י שֵׂעִֽירָה׃
וַיֹּ֣אמֶר עֵשָׂ֔ו אַצִּֽיגָה־נָּ֣א עִמְּךָ֔ מִן־הָעָ֖ם אֲשֶׁ֣ר אִתִּ֑י וַיֹּ֙אמֶר֙ לָ֣מָּה זֶּ֔ה אֶמְצָא־חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י אֲדֹנִֽי׃
וַיָּשָׁב֩ בַּיֹּ֨ום הַה֥וּא עֵשָׂ֛ו לְדַרְכֹּ֖ו שֵׂעִֽירָה׃
בארץ
סוכות ושכם
וְיַעֲקֹב֙ נָסַ֣ע סֻכֹּ֔תָה וַיִּ֥בֶן לֹ֖ו בָּ֑יִת וּלְמִקְנֵ֙הוּ֙ עָשָׂ֣ה סֻכֹּ֔ת עַל־כֵּ֛ן קָרָ֥א שֵׁם־הַמָּקֹ֖ום סֻכֹּֽות׃
{ס}וַיָּבֹא֩ יַעֲקֹ֨ב שָׁלֵ֜ם עִ֣יר שְׁכֶ֗ם אֲשֶׁר֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן בְּבֹאֹ֖ו מִפַּדַּ֣ן אֲרָ֑ם וַיִּ֖חַן אֶת־פְּנֵ֥י הָעִֽיר׃
וַיִּ֜קֶן אֶת־חֶלְקַ֣ת הַשָּׂדֶ֗ה אֲשֶׁ֤ר נָֽטָה־שָׁם֙ אָהֳלֹ֔ו מִיַּ֥ד בְּנֵֽי־חֲמֹ֖ור אֲבִ֣י שְׁכֶ֑ם בְּמֵאָ֖ה קְשִׂיטָֽה׃
וַיַּצֶּב־שָׁ֖ם מִזְבֵּ֑חַ וַיִּ֨קְרָא־לֹ֔ו אֵ֖ל אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
{ס}התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
עשו רץ לקראת יעקב, מחבק ומנשק אותו, והאחים בוכים. יעקב מציג את משפחתו ומפציר בעשו לקבל את המתנה ששלח.
פסוקים א–ז
מן החשש אל החיבוק
יעקב מציב את משפחתו בקבוצות והולך בראשן. הוא משתחוה שבע פעמים. לאחר החיבוק ניגשות הנשים עם הילדים ומשתחוות.
פסוקים ח–יא
המתנה מתקבלת
עשו אומר שיש לו די רכוש. יעקב מבקש שבכל זאת יקבל את המתנה, ומביע תודה על קבלתו ברצון. עשו נענה להפצרה.
פסוקים יב–טז
שני מסלולים
עשו מציע ללכת יחד ולהשאיר ליווי. יעקב מבקש להתקדם לאיטו בגלל הילדים ובעלי החיים. עשו חוזר לשעיר.
פסוקים יז–כ
בית, חלקה ומזבח
יעקב נוסע לסוכות ובונה בית ומחסות למקנה. אחר כך הוא מגיע לשכם, קונה חלקת שדה ומקים מזבח הנקרא ״אל אלוהי ישראל״.
הפיוס מאפשר לאחים להיפרד בשלום. הסיפור אינו מחיב אותם לחיות באותו מקום או ללכת באותו קצב.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
בעקבות המפרשים
הנשיקה ושתי דעות במדרש
״ונשקו בכל לבו״
רש״י מביא דעה שעשו לא נישק בכל לבו, ולצידה דעה שבאותה שעה נכמרו רחמיו ונישק בלב שלם. הפירוש עוסק בנקודות שמעל המילה במסורה. המחלוקת ראויה להלמד בשלמותה, לצד תיאור החיבוק והבכי.
רש״י לבראשית לג, ד ↗יש לי רב, יש לי כול
״כל ספוקי״
רש״י מבחין בין ״יש לי רב״ של עשו ל״יש לי כול״ של יעקב. את דברי יעקב הוא מפרש כהרגשת סיפוק: יש לי כל צרכי. ההבדל המילולי מאפשר עיון ביחס לרכוש וביכולת לתת.
רש״י לבראשית לג, יא ↗המסע מותאם לילדים
״בעבור המקנה״
אבן עזרא מקשר את ״המלאכה״ למקנה ולרכוש שבאחריות יעקב. הקצב נקבע לפי מי שהולכים בדרך: הילדים ובעלי החיים. הפרט המעשי הזה מסביר מדוע יעקב אינו מצטרף למסע המהיר שמציע עשו.
אבן עזרא לבראשית לג, יד ↗האם יעקב הבטיח להגיע לשעיר?
״ולא היה זה נדר ממנו״
רמב״ן מציע שהדברים אינם נדר לביקור, אלא ניסוח המשאיר אפשרות למפגש אם יעקב יעבור שם. הוא מביא גם את דברי חכמים על הרחקת המסלול מטעמי זהירות. כך נידון הפער בין האמירה לנסיעה לסוכות.
רמב״ן לבראשית לג, יד ↗שלם: מצב או שם מקום?
״אל עיר ששמה שלם״
רבי שמואל בן מאיר מפרש ששלם הוא שם עיר, וששכם הוא שם האדם השליט בה. זאת קריאה שונה מן הפירוש שיעקב הגיע שלם ובטוח. העיבוד בחר בפירוש האחרון, והקריאה החלופית נשמרת לעיון.
רשב״ם לבראשית לג, יח ↗קניין ראשון לאחר השיבה
״שתהיה תחילת ביאתו בארץ בתוך שלו״
רמב״ן מסביר שיעקב מבקש לשבת במקום שלו ולא רק להתארח בעיר. רכישת השדה מעניקה לשיבה לארץ בטוי ממשי. התיאור המדויק של המוכרים והמחיר שומר על המעמד הפומבי של הקנין.
רמב״ן לבראשית לג, יח ↗מה אומר שמו של המזבח?
״להיות שבחו של מקום נזכר״
רש״י מסביר ששם המזבח מזכיר את שבחו של אלוהים שהציל את יעקב. המזבח עצמו אינו אל. בסוף דבריו הוא מבחין בין קריאת הפשט שהציע לדברי המדרש, ומכיר בריבוי רבדים בתורה.
רש״י לבראשית לג, כ ↗