יצחק קרא ליעקב, בירך אותו וציווה עליו: ״אל תיקח אישה מבנות כנען.
וַיִּקְרָ֥א יִצְחָ֛ק אֶֽל־יַעֲקֹ֖ב וַיְבָ֣רֶךְ אֹתֹ֑ו וַיְצַוֵּ֙הוּ֙ וַיֹּ֣אמֶר לֹ֔ו לֹֽא־תִקַּ֥ח אִשָּׁ֖ה מִבְּנֹ֥ות כְּנָֽעַן׃בראשית · פרק כח׳
סולם בדרך לחרן
יעקב יוצא מביתו עם ברכת אברהם. בלילה בדרך הוא חולם על סולם ושומע הבטחה לליווי ולשיבה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
השליחות
ברכה ונישואים
קום ולך לפדן ארם, לבית בתואל אבי אימך. קח לך משם אישה מבנות לבן, אחי אימך.
ק֥וּם לֵךְ֙ פַּדֶּ֣נָֽה אֲרָ֔ם בֵּ֥יתָה בְתוּאֵ֖ל אֲבִ֣י אִמֶּ֑ךָ וְקַח־לְךָ֤ מִשָּׁם֙ אִשָּׁ֔ה מִבְּנֹ֥ות לָבָ֖ן אֲחִ֥י אִמֶּֽךָ׃אל שדי יברך אותך, יפרה וירבה אותך, ותהיה לקהל של עמים.
וְאֵ֤ל שַׁדַּי֙ יְבָרֵ֣ךְ אֹֽתְךָ֔ וְיַפְרְךָ֖ וְיַרְבֶּ֑ךָ וְהָיִ֖יתָ לִקְהַ֥ל עַמִּֽים׃על המילים
״אל שדי״ הוא כינוי אלוהי שנשמר כלשונו.
הוא ייתן לך ולצאצאיך את ברכת אברהם, כדי שתרשו את הארץ שבה אתה מתגורר, הארץ שאלוהים נתן לאברהם״.
וְיִֽתֶּן־לְךָ֙ אֶת־בִּרְכַּ֣ת אַבְרָהָ֔ם לְךָ֖ וּלְזַרְעֲךָ֣ אִתָּ֑ךְ לְרִשְׁתְּךָ֙ אֶת־אֶ֣רֶץ מְגֻרֶ֔יךָ אֲשֶׁר־נָתַ֥ן אֱלֹהִ֖ים לְאַבְרָהָֽם׃יצחק שילח את יעקב, והוא הלך לפדן ארם אל לבן בן בתואל הארמי, אחי רבקה, אימם של יעקב ועשו.
וַיִּשְׁלַ֤ח יִצְחָק֙ אֶֽת־יַעֲקֹ֔ב וַיֵּ֖לֶךְ פַּדֶּ֣נָֽה אֲרָ֑ם אֶל־לָבָ֤ן בֶּן־בְּתוּאֵל֙ הָֽאֲרַמִּ֔י אֲחִ֣י רִבְקָ֔ה אֵ֥ם יַעֲקֹ֖ב וְעֵשָֽׂו׃עשו ראה שיצחק בירך את יעקב ושלח אותו לפדן ארם לקחת משם אישה, ושבשעת הברכה ציווה עליו שלא לקחת אישה מבנות כנען.
וַיַּ֣רְא עֵשָׂ֗ו כִּֽי־בֵרַ֣ךְ יִצְחָק֮ אֶֽת־יַעֲקֹב֒ וְשִׁלַּ֤ח אֹתֹו֙ פַּדֶּ֣נָֽה אֲרָ֔ם לָקַֽחַת־לֹ֥ו מִשָּׁ֖ם אִשָּׁ֑ה בְּבָרֲכֹ֣ו אֹתֹ֔ו וַיְצַ֤ו עָלָיו֙ לֵאמֹ֔ר לֹֽא־תִקַּ֥ח אִשָּׁ֖ה מִבְּנֹ֥ות כְּנָֽעַן׃יעקב שמע לאביו ולאימו והלך לפדן ארם.
וַיִּשְׁמַ֣ע יַעֲקֹ֔ב אֶל־אָבִ֖יו וְאֶל־אִמֹּ֑ו וַיֵּ֖לֶךְ פַּדֶּ֥נָֽה אֲרָֽם׃עשו הבין שבנות כנען אינן רצויות בעיני יצחק אביו.
וַיַּ֣רְא עֵשָׂ֔ו כִּ֥י רָעֹ֖ות בְּנֹ֣ות כְּנָ֑עַן בְּעֵינֵ֖י יִצְחָ֥ק אָבִֽיו׃עשו הלך אל ישמעאל ונשא לאישה, נוסף על נשיו, את מחלת בת ישמעאל בן אברהם, אחות נביות.
וַיֵּ֥לֶךְ עֵשָׂ֖ו אֶל־יִשְׁמָעֵ֑אל וַיִּקַּ֡ח אֶֽת־מָחֲלַ֣ת ׀ בַּת־יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־אַבְרָהָ֜ם אֲחֹ֧ות נְבָיֹ֛ות עַל־נָשָׁ֖יו לֹ֥ו לְאִשָּֽׁה׃על המילים
המקרא מדגיש ״על נשיו״: הוא הוסיף אישה ולא נאמר שעזב את הקודמות. מות ישמעאל נזכר ברשימת התולדות בפרק כה; אין להפוך את סדר הרשימות בהכרח לסדר האירועים.
הלילה בדרך
החלום וההבטחה
יעקב יצא מבאר שבע והלך לכיוון חרן.
וַיֵּצֵ֥א יַעֲקֹ֖ב מִבְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיֵּ֖לֶךְ חָרָֽנָה׃הוא הגיע למקום ולן שם כי השמש שקעה. הוא לקח מאבני המקום, הניח למראשותיו ושכב שם.
וַיִּפְגַּ֨ע בַּמָּקֹ֜ום וַיָּ֤לֶן שָׁם֙ כִּי־בָ֣א הַשֶּׁ֔מֶשׁ וַיִּקַּח֙ מֵאַבְנֵ֣י הַמָּקֹ֔ום וַיָּ֖שֶׂם מְרַֽאֲשֹׁתָ֑יו וַיִּשְׁכַּ֖ב בַּמָּקֹ֥ום הַהֽוּא׃על המילים
״למראשותיו״: באזור ראשו. לא נקבע כאן אם האבן הייתה כרית מתחת לראשו או הונחה לידו.
הוא חלם וראה סולם ניצב על הארץ וראשו מגיע לשמיים. מלאכי אלוהים עלו וירדו בו.
וַֽיַּחֲלֹ֗ם וְהִנֵּ֤ה סֻלָּם֙ מֻצָּ֣ב אַ֔רְצָה וְרֹאשֹׁ֖ו מַגִּ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יְמָה וְהִנֵּה֙ מַלְאֲכֵ֣י אֱלֹהִ֔ים עֹלִ֥ים וְיֹרְדִ֖ים בֹּֽו׃על המילים
אין בפסוק תיאור של צורת הסולם או של חומריו.
והנה ה׳ ניצב מעליו ואמר: ״אני ה׳, אלוהי אברהם אביך ואלוהי יצחק. את הארץ שאתה שוכב עליה אתן לך ולצאצאיך.
וְהִנֵּ֨ה יְהוָ֜ה נִצָּ֣ב עָלָיו֮ וַיֹּאמַר֒ אֲנִ֣י יְהוָ֗ה אֱלֹהֵי֙ אַבְרָהָ֣ם אָבִ֔יךָ וֵאלֹהֵ֖י יִצְחָ֑ק הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ שֹׁכֵ֣ב עָלֶ֔יהָ לְךָ֥ אֶתְּנֶ֖נָּה וּלְזַרְעֶֽךָ׃על המילים
״אביך״ משמש כאן גם לאבי האב. ״ניצב עליו״ עשוי להתייחס ליעקב או לסולם; העיבוד שומר על הכינוי בלי לקבוע את צורת המראה.
צאצאיך יהיו רבים כעפר הארץ. תתפשט מערבה ומזרחה, צפונה ודרומה, ובך ובצאצאיך יתברכו כל משפחות האדמה.
וְהָיָ֤ה זַרְעֲךָ֙ כַּעֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ וּפָרַצְתָּ֛ יָ֥מָּה וָקֵ֖דְמָה וְצָפֹ֣נָה וָנֶ֑גְבָּה וְנִבְרֲכ֥וּ בְךָ֛ כָּל־מִשְׁפְּחֹ֥ת הָאֲדָמָ֖ה וּבְזַרְעֶֽךָ׃אני איתך. אשמור עליך בכל מקום שתלך ואחזיר אותך אל האדמה הזאת. לא אעזוב אותך עד שאקיים את מה שהבטחתי לך״.
וְהִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י עִמָּ֗ךְ וּשְׁמַרְתִּ֙יךָ֙ בְּכֹ֣ל אֲשֶׁר־תֵּלֵ֔ךְ וַהֲשִׁ֣בֹתִ֔יךָ אֶל־הָאֲדָמָ֖ה הַזֹּ֑את כִּ֚י לֹ֣א אֶֽעֱזָבְךָ֔ עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר אִם־עָשִׂ֔יתִי אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבַּ֖רְתִּי לָֽךְ׃היקיצה
בית אל והנדר
יעקב התעורר משנתו ואמר: ״אכן, ה׳ נמצא במקום הזה, ואני לא ידעתי״.
וַיִּיקַ֣ץ יַעֲקֹב֮ מִשְּׁנָתֹו֒ וַיֹּ֕אמֶר אָכֵן֙ יֵ֣שׁ יְהוָ֔ה בַּמָּקֹ֖ום הַזֶּ֑ה וְאָנֹכִ֖י לֹ֥א יָדָֽעְתִּי׃הוא התמלא יראה ואמר: ״כמה מעורר יראה המקום הזה! אין זה אלא בית אלוהים, וזה שער השמיים״.
וַיִּירָא֙ וַיֹּאמַ֔ר מַה־נֹּורָ֖א הַמָּקֹ֣ום הַזֶּ֑ה אֵ֣ין זֶ֗ה כִּ֚י אִם־בֵּ֣ית אֱלֹהִ֔ים וְזֶ֖ה שַׁ֥עַר הַשָּׁמָֽיִם׃על המילים
״נורא״ כאן הוא מעורר יראה והשתאות, ולא ״גרוע״ בשימוש היומיומי.
יעקב השכים בבוקר, לקח את האבן שהניח למראשותיו, העמיד אותה כמצבה ויצק שמן על ראשה.
וַיַּשְׁכֵּ֨ם יַעֲקֹ֜ב בַּבֹּ֗קֶר וַיִּקַּ֤ח אֶת־הָאֶ֙בֶן֙ אֲשֶׁר־שָׂ֣ם מְרַֽאֲשֹׁתָ֔יו וַיָּ֥שֶׂם אֹתָ֖הּ מַצֵּבָ֑ה וַיִּצֹ֥ק שֶׁ֖מֶן עַל־רֹאשָֽׁהּ׃על המילים
״מצבה״ כאן היא אבן זקופה לציון מקום מקודש, ולא מצבת קבר.
הוא קרא למקום בית אל, אבל שמה הקודם של העיר היה לוז.
וַיִּקְרָ֛א אֶת־שֵֽׁם־הַמָּקֹ֥ום הַה֖וּא בֵּֽית־אֵ֑ל וְאוּלָ֛ם ל֥וּז שֵׁם־הָעִ֖יר לָרִאשֹׁנָֽה׃יעקב נדר נדר ואמר: ״אם אלוהים יהיה איתי, ישמור עליי בדרך הזאת וייתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש,
וַיִּדַּ֥ר יַעֲקֹ֖ב נֶ֣דֶר לֵאמֹ֑ר אִם־יִהְיֶ֨ה אֱלֹהִ֜ים עִמָּדִ֗י וּשְׁמָרַ֙נִי֙ בַּדֶּ֤רֶךְ הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר אָנֹכִ֣י הֹולֵ֔ךְ וְנָֽתַן־לִ֥י לֶ֛חֶם לֶאֱכֹ֖ל וּבֶ֥גֶד לִלְבֹּֽשׁ׃ואחזור בשלום אל בית אבי, ה׳ יהיה לי לאלוהים.
וְשַׁבְתִּ֥י בְשָׁלֹ֖ום אֶל־בֵּ֣ית אָבִ֑י וְהָיָ֧ה יְהוָ֛ה לִ֖י לֵאלֹהִֽים׃על המילים
המפרשים חלוקים היכן מסתיים התנאי ומתחיל הנדר. העיבוד אינו מוסיף ״רק אז אאמין״, שאינו נאמר במקרא.
האבן הזאת שהעמדתי כמצבה תהיה בית אלוהים, ומכל מה שתיתן לי אתן לך מעשר״.
וְהָאֶ֣בֶן הַזֹּ֗את אֲשֶׁר־שַׂ֙מְתִּי֙ מַצֵּבָ֔ה יִהְיֶ֖ה בֵּ֣ית אֱלֹהִ֑ים וְכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר תִּתֶּן־לִ֔י עַשֵּׂ֖ר אֲעַשְּׂרֶ֥נּוּ לָֽךְ׃על המילים
מעשר הוא עשירית. אבן עזרא מפרש את בית האלוהים כמקום קבוע לתפילה ואת המעשר כנתינה לכבוד ה׳ למי שראוי לקבלו.
נוסח המסורה · תעתיק כתב יד לנינגרד (WLC) · ניקוד וטעמי מקרא
השליחות
ברכה ונישואים
וַיִּקְרָ֥א יִצְחָ֛ק אֶֽל־יַעֲקֹ֖ב וַיְבָ֣רֶךְ אֹתֹ֑ו וַיְצַוֵּ֙הוּ֙ וַיֹּ֣אמֶר לֹ֔ו לֹֽא־תִקַּ֥ח אִשָּׁ֖ה מִבְּנֹ֥ות כְּנָֽעַן׃
ק֥וּם לֵךְ֙ פַּדֶּ֣נָֽה אֲרָ֔ם בֵּ֥יתָה בְתוּאֵ֖ל אֲבִ֣י אִמֶּ֑ךָ וְקַח־לְךָ֤ מִשָּׁם֙ אִשָּׁ֔ה מִבְּנֹ֥ות לָבָ֖ן אֲחִ֥י אִמֶּֽךָ׃
וְאֵ֤ל שַׁדַּי֙ יְבָרֵ֣ךְ אֹֽתְךָ֔ וְיַפְרְךָ֖ וְיַרְבֶּ֑ךָ וְהָיִ֖יתָ לִקְהַ֥ל עַמִּֽים׃
וְיִֽתֶּן־לְךָ֙ אֶת־בִּרְכַּ֣ת אַבְרָהָ֔ם לְךָ֖ וּלְזַרְעֲךָ֣ אִתָּ֑ךְ לְרִשְׁתְּךָ֙ אֶת־אֶ֣רֶץ מְגֻרֶ֔יךָ אֲשֶׁר־נָתַ֥ן אֱלֹהִ֖ים לְאַבְרָהָֽם׃
וַיִּשְׁלַ֤ח יִצְחָק֙ אֶֽת־יַעֲקֹ֔ב וַיֵּ֖לֶךְ פַּדֶּ֣נָֽה אֲרָ֑ם אֶל־לָבָ֤ן בֶּן־בְּתוּאֵל֙ הָֽאֲרַמִּ֔י אֲחִ֣י רִבְקָ֔ה אֵ֥ם יַעֲקֹ֖ב וְעֵשָֽׂו׃
וַיַּ֣רְא עֵשָׂ֗ו כִּֽי־בֵרַ֣ךְ יִצְחָק֮ אֶֽת־יַעֲקֹב֒ וְשִׁלַּ֤ח אֹתֹו֙ פַּדֶּ֣נָֽה אֲרָ֔ם לָקַֽחַת־לֹ֥ו מִשָּׁ֖ם אִשָּׁ֑ה בְּבָרֲכֹ֣ו אֹתֹ֔ו וַיְצַ֤ו עָלָיו֙ לֵאמֹ֔ר לֹֽא־תִקַּ֥ח אִשָּׁ֖ה מִבְּנֹ֥ות כְּנָֽעַן׃
וַיִּשְׁמַ֣ע יַעֲקֹ֔ב אֶל־אָבִ֖יו וְאֶל־אִמֹּ֑ו וַיֵּ֖לֶךְ פַּדֶּ֥נָֽה אֲרָֽם׃
וַיַּ֣רְא עֵשָׂ֔ו כִּ֥י רָעֹ֖ות בְּנֹ֣ות כְּנָ֑עַן בְּעֵינֵ֖י יִצְחָ֥ק אָבִֽיו׃
וַיֵּ֥לֶךְ עֵשָׂ֖ו אֶל־יִשְׁמָעֵ֑אל וַיִּקַּ֡ח אֶֽת־מָחֲלַ֣ת ׀ בַּת־יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־אַבְרָהָ֜ם אֲחֹ֧ות נְבָיֹ֛ות עַל־נָשָׁ֖יו לֹ֥ו לְאִשָּֽׁה׃
{ס}הלילה בדרך
החלום וההבטחה
וַיֵּצֵ֥א יַעֲקֹ֖ב מִבְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיֵּ֖לֶךְ חָרָֽנָה׃
וַיִּפְגַּ֨ע בַּמָּקֹ֜ום וַיָּ֤לֶן שָׁם֙ כִּי־בָ֣א הַשֶּׁ֔מֶשׁ וַיִּקַּח֙ מֵאַבְנֵ֣י הַמָּקֹ֔ום וַיָּ֖שֶׂם מְרַֽאֲשֹׁתָ֑יו וַיִּשְׁכַּ֖ב בַּמָּקֹ֥ום הַהֽוּא׃
וַֽיַּחֲלֹ֗ם וְהִנֵּ֤ה סֻלָּם֙ מֻצָּ֣ב אַ֔רְצָה וְרֹאשֹׁ֖ו מַגִּ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יְמָה וְהִנֵּה֙ מַלְאֲכֵ֣י אֱלֹהִ֔ים עֹלִ֥ים וְיֹרְדִ֖ים בֹּֽו׃
וְהִנֵּ֨ה יְהוָ֜ה נִצָּ֣ב עָלָיו֮ וַיֹּאמַר֒ אֲנִ֣י יְהוָ֗ה אֱלֹהֵי֙ אַבְרָהָ֣ם אָבִ֔יךָ וֵאלֹהֵ֖י יִצְחָ֑ק הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ שֹׁכֵ֣ב עָלֶ֔יהָ לְךָ֥ אֶתְּנֶ֖נָּה וּלְזַרְעֶֽךָ׃
וְהָיָ֤ה זַרְעֲךָ֙ כַּעֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ וּפָרַצְתָּ֛ יָ֥מָּה וָקֵ֖דְמָה וְצָפֹ֣נָה וָנֶ֑גְבָּה וְנִבְרֲכ֥וּ בְךָ֛ כָּל־מִשְׁפְּחֹ֥ת הָאֲדָמָ֖ה וּבְזַרְעֶֽךָ׃
וְהִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י עִמָּ֗ךְ וּשְׁמַרְתִּ֙יךָ֙ בְּכֹ֣ל אֲשֶׁר־תֵּלֵ֔ךְ וַהֲשִׁ֣בֹתִ֔יךָ אֶל־הָאֲדָמָ֖ה הַזֹּ֑את כִּ֚י לֹ֣א אֶֽעֱזָבְךָ֔ עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר אִם־עָשִׂ֔יתִי אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבַּ֖רְתִּי לָֽךְ׃
היקיצה
בית אל והנדר
וַיִּיקַ֣ץ יַעֲקֹב֮ מִשְּׁנָתֹו֒ וַיֹּ֕אמֶר אָכֵן֙ יֵ֣שׁ יְהוָ֔ה בַּמָּקֹ֖ום הַזֶּ֑ה וְאָנֹכִ֖י לֹ֥א יָדָֽעְתִּי׃
וַיִּירָא֙ וַיֹּאמַ֔ר מַה־נֹּורָ֖א הַמָּקֹ֣ום הַזֶּ֑ה אֵ֣ין זֶ֗ה כִּ֚י אִם־בֵּ֣ית אֱלֹהִ֔ים וְזֶ֖ה שַׁ֥עַר הַשָּׁמָֽיִם׃
וַיַּשְׁכֵּ֨ם יַעֲקֹ֜ב בַּבֹּ֗קֶר וַיִּקַּ֤ח אֶת־הָאֶ֙בֶן֙ אֲשֶׁר־שָׂ֣ם מְרַֽאֲשֹׁתָ֔יו וַיָּ֥שֶׂם אֹתָ֖הּ מַצֵּבָ֑ה וַיִּצֹ֥ק שֶׁ֖מֶן עַל־רֹאשָֽׁהּ׃
וַיִּקְרָ֛א אֶת־שֵֽׁם־הַמָּקֹ֥ום הַה֖וּא בֵּֽית־אֵ֑ל וְאוּלָ֛ם ל֥וּז שֵׁם־הָעִ֖יר לָרִאשֹׁנָֽה׃
וַיִּדַּ֥ר יַעֲקֹ֖ב נֶ֣דֶר לֵאמֹ֑ר אִם־יִהְיֶ֨ה אֱלֹהִ֜ים עִמָּדִ֗י וּשְׁמָרַ֙נִי֙ בַּדֶּ֤רֶךְ הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר אָנֹכִ֣י הֹולֵ֔ךְ וְנָֽתַן־לִ֥י לֶ֛חֶם לֶאֱכֹ֖ל וּבֶ֥גֶד לִלְבֹּֽשׁ׃
וְשַׁבְתִּ֥י בְשָׁלֹ֖ום אֶל־בֵּ֣ית אָבִ֑י וְהָיָ֧ה יְהוָ֛ה לִ֖י לֵאלֹהִֽים׃
וְהָאֶ֣בֶן הַזֹּ֗את אֲשֶׁר־שַׂ֙מְתִּי֙ מַצֵּבָ֔ה יִהְיֶ֖ה בֵּ֣ית אֱלֹהִ֑ים וְכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר תִּתֶּן־לִ֔י עַשֵּׂ֖ר אֲעַשְּׂרֶ֥נּוּ לָֽךְ׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
יצחק מברך את יעקב ושולח אותו אל משפחת אימו. בדרך לחרן יעקב לן במקום שבו הוא חולם על סולם ומלאכים. הוא מתעורר ביראה, מציב אבן ונודר נדר.
פסוקים א–ט
ברכה גלויה
יצחק מעניק ליעקב במפורש את ברכת אברהם ומורה לו לקחת אישה מבנות לבן. עשו מבין את התנגדות אביו לנשים הכנעניות, ונושא גם את מחלת בת ישמעאל.
פסוקים י–טו
הבטחה בדרך
יעקב לן לאחר שקיעת השמש. בחלומו סולם מחבר ארץ ושמיים, ומלאכים עולים ויורדים. ה׳ מבטיח לו ארץ וצאצאים, שמירה בדרך ושיבה אל הארץ.
פסוקים טז–כב
מן החלום למחויבות
יעקב מכיר בקדושת המקום, קורא לו בית אל ומעמיד מצבה. בנדרו הוא מבקש שמירה, מזון, בגד ושיבה בשלום, ומתחייב לבית אלוהים ולמעשר.
ההבטחה הגדולה פוגשת צרכים פשוטים של אדם בדרך: ביטחון, לחם, בגד ובית שאליו יוכל לשוב.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הפגיעה במקום כתפילה
״יעקב תקן תפלת ערבית״
התלמוד דורש את ״ויפגע״ כלשון תפילה ומייחס ליעקב את תפילת ערבית. לצד הדעה שהתפילות נתקנו בידי האבות מובאת בסוגיה גם זיקה לקורבנות. כך נעשה הלילה בדרך חלק מזיכרון התפילה היומי, מעבר למשמעות הפשוטה של הגעה למקום.
בבלי ברכות כו ע״ב ↗מאבנים לאבן
״וכולן נבלעו באחד״
התלמוד מבחין בין ״מאבני המקום״ ובין ״האבן״ בבוקר. הוא מספר על אבנים המבקשות שעליהן יניח הצדיק את ראשו, עד שהן נעשות אחת. זהו מדרש הבנוי על מעבר מרבים ליחיד, ולא פרט שיש להוסיף לתיאור הלינה שבפסוק.
בבלי חולין צא ע״ב ↗הר, שדה ובית
״אלא כיעקב שקראו בית״
רבי אלעזר מציב זה לצד זה את ההר של אברהם, השדה של יצחק והבית של יעקב, בדרשה על בית אלוהי יעקב שבישעיהו. כינוי המקום נעשה דרך לתאר קרבה אל הקודש. בבית יש דימוי של שייכות וקביעות, בתוך מסע שעדיין נמשך.
בבלי פסחים פח ע״א ↗בעקבות המפרשים
ליווי במעבר בין ארצות
״מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאים חוצה לארץ״
רש״י שואל מדוע המלאכים עולים לפני שהם יורדים, ומסביר שמלאכי הארץ מתחלפים במלאכים שילוו את יעקב בחוץ לארץ. החלום נקרא כבשורה שגם היציאה מן הבית אינה יציאה מכל שמירה. סדר הפעלים הוא נקודת המוצא של הדרשה.
רש״י לבראשית כח, יב ↗הסולם כהנהגת העולם
״והכל בגזרת עליון עליהם״
רמב״ן רואה בעליית המלאכים ובירידתם מראה של הנהגת העולם תחת ה׳. ליעקב ניתנת הבטחה אישית שה׳ יהיה עימו. הוא מביא גם מסורת הקושרת את הסולם לעליית מלכויות ולנפילתן. אלה פירושי החלום, לא תיאור חומרי של סולם מסוים.
רמב״ן לבראשית כח, יב ↗איפה מתחיל הנדר?
״איננו תנאי כדברי רש״י אבל הוא נדר״
רמב״ן סבור ש״והיה ה׳ לי לאלוהים״ הוא התחייבות יעקב, ואילו אצל רש״י הוא חלק מן הדברים שיעקב מבקש שיתקיימו. המחלוקת נוגעת לחלוקת המשפט. היא מונעת קריאה פזיזה כאילו יעקב מתנה את עצם אמונתו בתשלום חומרי.
רמב״ן לבראשית כח, כא ↗מעשר ומקום לתפילה
״מקום קבוע לתפילתי״
אבן עזרא מסביר שבית האלוהים יהיה מקום קבוע לתפילה, והמעשר יינתן למי שראוי לקבלו לכבוד ה׳. הוא מבחין במפורש בין מעשר מן הרכוש לבין דרשה על מעשר מן הבנים. הנדר קושר קבלת טוב לאחריות של נתינה.
אבן עזרא לבראשית כח, כא ↗