היה רעב בארץ, נוסף על הרעב הראשון שהיה בימי אברהם. יצחק הלך לגרר, אל אבימלך מלך פלשתים.
וַיְהִ֤י רָעָב֙ בָּאָ֔רֶץ מִלְּבַד֙ הָרָעָ֣ב הָרִאשֹׁ֔ון אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה בִּימֵ֣י אַבְרָהָ֑ם וַיֵּ֧לֶךְ יִצְחָ֛ק אֶל־אֲבִימֶּ֥לֶךְ מֶֽלֶךְ־פְּלִשְׁתִּ֖ים גְּרָֽרָה׃בראשית · פרק כו׳
יצחק: בארות, מרחב וברית
בשנת רעב יצחק נשאר בארץ. הצלחתו מעוררת קנאה, ובין באר לבאר נבנית הדרך לברית מחודשת.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
בארץ
רעב והבטחה
ה׳ נראה אליו ואמר: ״אל תרד למצרים. הישאר בארץ שאומר לך.
וַיֵּרָ֤א אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה וַיֹּ֖אמֶר אַל־תֵּרֵ֣ד מִצְרָ֑יְמָה שְׁכֹ֣ן בָּאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֖ר אֹמַ֥ר אֵלֶֽיךָ׃גור בארץ הזאת, ואני אהיה איתך ואברך אותך. לך ולצאצאיך אתן את כל הארצות האלה, ואקיים את השבועה שנשבעתי לאברהם אביך.
גּ֚וּר בָּאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את וְאֶֽהְיֶ֥ה עִמְּךָ֖ וַאֲבָרְכֶ֑ךָּ כִּֽי־לְךָ֣ וּֽלְזַרְעֲךָ֗ אֶתֵּן֙ אֶת־כָּל־הָֽאֲרָצֹ֣ת הָאֵ֔ל וַהֲקִֽמֹתִי֙ אֶת־הַשְּׁבֻעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖עְתִּי לְאַבְרָהָ֥ם אָבִֽיךָ׃ארבה את צאצאיך כמו כוכבי השמיים, ואתן להם את כל הארצות האלה. כל עמי הארץ יתברכו בצאצאיך,
וְהִרְבֵּיתִ֤י אֶֽת־זַרְעֲךָ֙ כְּכֹוכְבֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וְנָתַתִּ֣י לְזַרְעֲךָ֔ אֵ֥ת כָּל־הָאֲרָצֹ֖ת הָאֵ֑ל וְהִתְבָּרֲכ֣וּ בְזַרְעֲךָ֔ כֹּ֖ל גֹּויֵ֥י הָאָֽרֶץ׃מפני שאברהם שמע בקולי ושמר על כל מה שהפקדתי בידיו: מצוותיי, חוקותיי ותורותיי״.
עֵ֕קֶב אֲשֶׁר־שָׁמַ֥ע אַבְרָהָ֖ם בְּקֹלִ֑י וַיִּשְׁמֹר֙ מִשְׁמַרְתִּ֔י מִצְוֹתַ֖י חֻקֹּותַ֥י וְתֹורֹתָֽי׃על המילים
הרשימה נשמרת. פירושה כקיום התורה לפני נתינתה שייך ללימוד ולמסורת חז״ל; ״תורות״ בלשון המקרא הן גם הוראות.
יצחק התגורר בגרר.
וַיֵּ֥שֶׁב יִצְחָ֖ק בִּגְרָֽר׃בגרר
רבקה והחשיפה
כשאנשי המקום שאלו על אשתו, אמר: ״היא אחותי״. הוא פחד לומר שהיא אשתו, כי חשש שיהרגו אותו בגללה, מפני שרבקה הייתה יפה.
וַֽיִּשְׁאֲל֞וּ אַנְשֵׁ֤י הַמָּקֹום֙ לְאִשְׁתֹּ֔ו וַיֹּ֖אמֶר אֲחֹ֣תִי הִ֑וא כִּ֤י יָרֵא֙ לֵאמֹ֣ר אִשְׁתִּ֔י פֶּן־יַֽהַרְגֻ֜נִי אַנְשֵׁ֤י הַמָּקֹום֙ עַל־רִבְקָ֔ה כִּֽי־טֹובַ֥ת מַרְאֶ֖ה הִֽיא׃על המילים
״היא״ שבסוף הפסוק נכתבת כך ב־WLC; במכון ממרא הכתיב ״הוא״ בניקוד הִוא. אין הבדל בקריאה או במשמעות.
לאחר ששהה שם זמן רב, השקיף אבימלך מלך פלשתים בעד החלון וראה את יצחק נוהג בחיבה זוגית עם רבקה אשתו.
וַיְהִ֗י כִּ֣י אָֽרְכוּ־לֹ֥ו שָׁם֙ הַיָּמִ֔ים וַיַּשְׁקֵ֗ף אֲבִימֶ֙לֶךְ֙ מֶ֣לֶךְ פְּלִשְׁתִּ֔ים בְּעַ֖ד הַֽחַלֹּ֑ון וַיַּ֗רְא וְהִנֵּ֤ה יִצְחָק֙ מְצַחֵ֔ק אֵ֖ת רִבְקָ֥ה אִשְׁתֹּֽו׃על המילים
״מצחק״ כאן מציין קרבה שחשפה שהם בני זוג. המקרא אינו מפרט את המעשה, ויש במפרשים גם פירוש מיני מפורש.
אבימלך קרא ליצחק ואמר: ״הרי היא אשתך! איך אמרת שהיא אחותך?״ יצחק ענה: ״חשבתי שאני עלול למות בגללה״.
וַיִּקְרָ֨א אֲבִימֶ֜לֶךְ לְיִצְחָ֗ק וַיֹּ֙אמֶר֙ אַ֣ךְ הִנֵּ֤ה אִשְׁתְּךָ֙ הִ֔וא וְאֵ֥יךְ אָמַ֖רְתָּ אֲחֹ֣תִי הִ֑וא וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ יִצְחָ֔ק כִּ֣י אָמַ֔רְתִּי פֶּן־אָמ֖וּת עָלֶֽיהָ׃אבימלך אמר: ״מה עשית לנו? אחד העם היה עלול לשכב עם אשתך, והיית מביא עלינו אשמה״.
וַיֹּ֣אמֶר אֲבִימֶ֔לֶךְ מַה־זֹּ֖את עָשִׂ֣יתָ לָּ֑נוּ כִּ֠מְעַט שָׁכַ֞ב אַחַ֤ד הָעָם֙ אֶת־אִשְׁתֶּ֔ךָ וְהֵבֵאתָ֥ עָלֵ֖ינוּ אָשָֽׁם׃על המילים
״אחד העם״ יכול להיות אחד מבני העם; רש״י מפרש ״המיוחד בעם״, כלומר המלך.
אבימלך ציווה על כל העם: ״כל מי שיפגע באיש הזה או באשתו יומת״.
וַיְצַ֣ו אֲבִימֶ֔לֶךְ אֶת־כָּל־הָעָ֖ם לֵאמֹ֑ר הַנֹּגֵ֜עַ בָּאִ֥ישׁ הַזֶּ֛ה וּבְאִשְׁתֹּ֖ו מֹ֥ות יוּמָֽת׃הבארות
קנאה, ריב ומרחב
יצחק זרע בארץ ההיא, ובאותה שנה מצא יבול גדול פי מאה מן האומדן. ה׳ בירך אותו.
וַיִּזְרַ֤ע יִצְחָק֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיִּמְצָ֛א בַּשָּׁנָ֥ה הַהִ֖וא מֵאָ֣ה שְׁעָרִ֑ים וַֽיְבָרֲכֵ֖הוּ יְהוָֽה׃על המילים
״מאה שערים״ הובן לפי רש״י כפי מאה מן ההערכה שהעריכו את השדה; אחרים מבינים פי מאה מן הזרע.
האיש הלך והתעשר, עד שנעשה עשיר מאוד.
וַיִּגְדַּ֖ל הָאִ֑ישׁ וַיֵּ֤לֶךְ הָלֹוךְ֙ וְגָדֵ֔ל עַ֥ד כִּֽי־גָדַ֖ל מְאֹֽד׃היו לו עדרי צאן ובקר ועבדים רבים, והפלשתים קינאו בו.
וַֽיְהִי־לֹ֤ו מִקְנֵה־צֹאן֙ וּמִקְנֵ֣ה בָקָ֔ר וַעֲבֻדָּ֖ה רַבָּ֑ה וַיְקַנְא֥וּ אֹתֹ֖ו פְּלִשְׁתִּֽים׃על המילים
״עבודה רבה״ הובנה כאן כריבוי עבדים ואנשי שירות, ולא כהעסקה חופשית במובן המודרני.
הפלשתים סתמו ומילאו בעפר את כל הבארות שעבדי אברהם אביו חפרו בימי אברהם.
וְכָל־הַבְּאֵרֹ֗ת אֲשֶׁ֤ר חָֽפְרוּ֙ עַבְדֵ֣י אָבִ֔יו בִּימֵ֖י אַבְרָהָ֣ם אָבִ֑יו סִתְּמ֣וּם פְּלִשְׁתִּ֔ים וַיְמַלְא֖וּם עָפָֽר׃אבימלך אמר ליצחק: ״לך מאיתנו, כי נעשית חזק מאיתנו מאוד״.
וַיֹּ֥אמֶר אֲבִימֶ֖לֶךְ אֶל־יִצְחָ֑ק לֵ֚ךְ מֵֽעִמָּ֔נוּ כִּֽי־עָצַֽמְתָּ־מִמֶּ֖נּוּ מְאֹֽד׃יצחק יצא משם, חנה בנחל גרר והתיישב שם.
וַיֵּ֥לֶךְ מִשָּׁ֖ם יִצְחָ֑ק וַיִּ֥חַן בְּנַֽחַל־גְּרָ֖ר וַיֵּ֥שֶׁב שָֽׁם׃יצחק חזר וחפר את בארות המים שנחפרו בימי אברהם אביו ושהפלשתים סתמו אחרי מות אברהם. הוא נתן להן את אותם שמות שנתן להן אביו.
וַיָּ֨שָׁב יִצְחָ֜ק וַיַּחְפֹּ֣ר ׀ אֶת־בְּאֵרֹ֣ת הַמַּ֗יִם אֲשֶׁ֤ר חָֽפְרוּ֙ בִּימֵי֙ אַבְרָהָ֣ם אָבִ֔יו וַיְסַתְּמ֣וּם פְּלִשְׁתִּ֔ים אַחֲרֵ֖י מֹ֣ות אַבְרָהָ֑ם וַיִּקְרָ֤א לָהֶן֙ שֵׁמֹ֔ות כַּשֵּׁמֹ֕ת אֲשֶׁר־קָרָ֥א לָהֶ֖ן אָבִֽיו׃עבדי יצחק חפרו בנחל ומצאו שם באר של מים נובעים.
וַיַּחְפְּר֥וּ עַבְדֵֽי־יִצְחָ֖ק בַּנָּ֑חַל וַיִּ֨מְצְאוּ־שָׁ֔ם בְּאֵ֖ר מַ֥יִם חַיִּֽים׃על המילים
״מים חיים״: מי נביעה, להבדיל ממים שנאספו בבור.
רועי גרר רבו עם רועי יצחק וטענו: ״המים שלנו״. יצחק קרא לבאר עשק, מפני שהתעמתו איתו עליה.
וַיָּרִ֜יבוּ רֹעֵ֣י גְרָ֗ר עִם־רֹעֵ֥י יִצְחָ֛ק לֵאמֹ֖ר לָ֣נוּ הַמָּ֑יִם וַיִּקְרָ֤א שֵֽׁם־הַבְּאֵר֙ עֵ֔שֶׂק כִּ֥י הִֽתְעַשְּׂק֖וּ עִמֹּֽו׃על המילים
״עשק״ נקשר כאן לריב, ולא לעסק מסחרי.
הם חפרו באר אחרת, וגם עליה רבו. הוא קרא לה שטנה.
וַֽיַּחְפְּרוּ֙ בְּאֵ֣ר אַחֶ֔רֶת וַיָּרִ֖יבוּ גַּם־עָלֶ֑יהָ וַיִּקְרָ֥א שְׁמָ֖הּ שִׂטְנָֽה׃על המילים
״שטנה״: איבה והתנגדות.
יצחק עבר משם וחפר באר אחרת, ועליה לא רבו. הוא קרא לה רחובות ואמר: ״עכשיו ה׳ נתן לנו מרחב, ונוכל לפרות בארץ״.
וַיַּעְתֵּ֣ק מִשָּׁ֗ם וַיַּחְפֹּר֙ בְּאֵ֣ר אַחֶ֔רֶת וְלֹ֥א רָב֖וּ עָלֶ֑יהָ וַיִּקְרָ֤א שְׁמָהּ֙ רְחֹבֹ֔ות וַיֹּ֗אמֶר כִּֽי־עַתָּ֞ה הִרְחִ֧יב יְהוָ֛ה לָ֖נוּ וּפָרִ֥ינוּ בָאָֽרֶץ׃על המילים
השם ״רחובות״ קשור למרחב; אין לזהותו אוטומטית עם העיר המודרנית.
בבאר שבע
הבטחה וברית
משם עלה יצחק לבאר שבע.
וַיַּ֥עַל מִשָּׁ֖ם בְּאֵ֥ר שָֽׁבַע׃באותו לילה נראה אליו ה׳ ואמר: ״אני אלוהי אברהם אביך. אל תפחד, כי אני איתך. אברך אותך וארבה את צאצאיך בזכות אברהם עבדי״.
וַיֵּרָ֨א אֵלָ֤יו יְהוָה֙ בַּלַּ֣יְלָה הַה֔וּא וַיֹּ֕אמֶר אָנֹכִ֕י אֱלֹהֵ֖י אַבְרָהָ֣ם אָבִ֑יךָ אַל־תִּירָא֙ כִּֽי־אִתְּךָ֣ אָנֹ֔כִי וּבֵֽרַכְתִּ֙יךָ֙ וְהִרְבֵּיתִ֣י אֶֽת־זַרְעֲךָ֔ בַּעֲב֖וּר אַבְרָהָ֥ם עַבְדִּֽי׃יצחק בנה שם מזבח וקרא בשם ה׳. הוא הקים שם את אוהלו, ועבדיו חפרו שם באר.
וַיִּ֧בֶן שָׁ֣ם מִזְבֵּ֗חַ וַיִּקְרָא֙ בְּשֵׁ֣ם יְהוָ֔ה וַיֶּט־שָׁ֖ם אָהֳלֹ֑ו וַיִּכְרוּ־שָׁ֥ם עַבְדֵי־יִצְחָ֖ק בְּאֵֽר׃אבימלך בא אליו מגרר עם אחוזת, רעהו, ועם פיכול שר צבאו.
וַאֲבִימֶ֕לֶךְ הָלַ֥ךְ אֵלָ֖יו מִגְּרָ֑ר וַאֲחֻזַּת֙ מֵֽרֵעֵ֔הוּ וּפִיכֹ֖ל שַׂר־צְבָאֹֽו׃על המילים
״אחוזת מרעהו״ הובן כשם האיש אחוזת ותיאורו כרע המלך; קיימת גם קריאה כקבוצת מרעים.
יצחק אמר להם: ״למה באתם אליי? הרי שנאתם אותי ושלחתם אותי מאיתכם״.
וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ יִצְחָ֔ק מַדּ֖וּעַ בָּאתֶ֣ם אֵלָ֑י וְאַתֶּם֙ שְׂנֵאתֶ֣ם אֹתִ֔י וַתְּשַׁלְּח֖וּנִי מֵאִתְּכֶֽם׃הם אמרו: ״ראינו בבירור שה׳ איתך. לכן אמרנו: תהיה נא שבועה בינינו ובינך, ונכרות איתך ברית,
וַיֹּאמְר֗וּ רָאֹ֣ו רָאִינוּ֮ כִּֽי־הָיָ֣ה יְהוָ֣ה ׀ עִמָּךְ֒ וַנֹּ֗אמֶר תְּהִ֨י נָ֥א אָלָ֛ה בֵּינֹותֵ֖ינוּ בֵּינֵ֣ינוּ וּבֵינֶ֑ךָ וְנִכְרְתָ֥ה בְרִ֖ית עִמָּֽךְ׃שלא תעשה לנו רעה, כפי שאנחנו לא פגענו בך, עשינו איתך רק טוב ושלחנו אותך בשלום. עכשיו אתה ברוך ה׳״.
אִם־תַּעֲשֵׂ֨ה עִמָּ֜נוּ רָעָ֗ה כַּאֲשֶׁר֙ לֹ֣א נְגַֽעֲנ֔וּךָ וְכַאֲשֶׁ֨ר עָשִׂ֤ינוּ עִמְּךָ֙ רַק־טֹ֔וב וַנְּשַׁלֵּֽחֲךָ֖ בְּשָׁלֹ֑ום אַתָּ֥ה עַתָּ֖ה בְּר֥וּךְ יְהוָֽה׃על המילים
״עשינו עמך רק טוב״ היא טענתם של הבאים, מול תוכחת יצחק בפסוק כז; העיבוד אינו מיישב את המתח ביניהן.
יצחק ערך להם סעודה, והם אכלו ושתו.
וַיַּ֤עַשׂ לָהֶם֙ מִשְׁתֶּ֔ה וַיֹּאכְל֖וּ וַיִּשְׁתּֽוּ׃הם השכימו בבוקר ונשבעו זה לזה. יצחק שילח אותם, והם הלכו ממנו בשלום.
וַיַּשְׁכִּ֣ימוּ בַבֹּ֔קֶר וַיִּשָּׁבְע֖וּ אִ֣ישׁ לְאָחִ֑יו וַיְשַׁלְּחֵ֣ם יִצְחָ֔ק וַיֵּלְכ֥וּ מֵאִתֹּ֖ו בְּשָׁלֹֽום׃באותו יום באו עבדי יצחק וסיפרו לו על הבאר שחפרו: ״מצאנו מים״.
וַיְהִ֣י ׀ בַּיֹּ֣ום הַה֗וּא וַיָּבֹ֙אוּ֙ עַבְדֵ֣י יִצְחָ֔ק וַיַּגִּ֣דוּ לֹ֔ו עַל־אֹדֹ֥ות הַבְּאֵ֖ר אֲשֶׁ֣ר חָפָ֑רוּ וַיֹּ֥אמְרוּ לֹ֖ו מָצָ֥אנוּ מָֽיִם׃הוא קרא לבאר שבעה. לכן שם העיר באר שבע עד היום הזה.
וַיִּקְרָ֥א אֹתָ֖הּ שִׁבְעָ֑ה עַל־כֵּ֤ן שֵׁם־הָעִיר֙ בְּאֵ֣ר שֶׁ֔בַע עַ֖ד הַיֹּ֥ום הַזֶּֽה׃על המילים
המקרא כבר סיפר על קריאת השם בימי אברהם. כאן נשמר סיפור השם בימי יצחק בלי למחוק את הקודם. ״היום הזה״ הוא זמנו של המספר.
בבית
נשות עשו
כשהיה עשו בן ארבעים שנה, נשא לאישה את יהודית בת בארי החיתי ואת בשמת בת אילון החיתי.
וַיְהִ֤י עֵשָׂו֙ בֶּן־אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה וַיִּקַּ֤ח אִשָּׁה֙ אֶת־יְהוּדִ֔ית בַּת־בְּאֵרִ֖י הַֽחִתִּ֑י וְאֶת־בָּ֣שְׂמַ֔ת בַּת־אֵילֹ֖ן הַֽחִתִּֽי׃על המילים
השמות נשמרים כפי שהם כאן, גם כשבהמשך הספר מופיעה רשימת שמות שונה של נשות עשו.
הנשים האלה גרמו מורת רוח ליצחק ולרבקה.
וַתִּהְיֶ֖יןָ מֹ֣רַת ר֑וּחַ לְיִצְחָ֖ק וּלְרִבְקָֽה׃על המילים
״מורת רוח״: צער ומרירות. הפסוק אינו מפרט כאן את המעשים שגרמו להם.
נוסח המסורה · תעתיק כתב יד לנינגרד (WLC) · ניקוד וטעמי מקרא
בארץ
רעב והבטחה
וַיְהִ֤י רָעָב֙ בָּאָ֔רֶץ מִלְּבַד֙ הָרָעָ֣ב הָרִאשֹׁ֔ון אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה בִּימֵ֣י אַבְרָהָ֑ם וַיֵּ֧לֶךְ יִצְחָ֛ק אֶל־אֲבִימֶּ֥לֶךְ מֶֽלֶךְ־פְּלִשְׁתִּ֖ים גְּרָֽרָה׃
וַיֵּרָ֤א אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה וַיֹּ֖אמֶר אַל־תֵּרֵ֣ד מִצְרָ֑יְמָה שְׁכֹ֣ן בָּאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֖ר אֹמַ֥ר אֵלֶֽיךָ׃
גּ֚וּר בָּאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את וְאֶֽהְיֶ֥ה עִמְּךָ֖ וַאֲבָרְכֶ֑ךָּ כִּֽי־לְךָ֣ וּֽלְזַרְעֲךָ֗ אֶתֵּן֙ אֶת־כָּל־הָֽאֲרָצֹ֣ת הָאֵ֔ל וַהֲקִֽמֹתִי֙ אֶת־הַשְּׁבֻעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖עְתִּי לְאַבְרָהָ֥ם אָבִֽיךָ׃
וְהִרְבֵּיתִ֤י אֶֽת־זַרְעֲךָ֙ כְּכֹוכְבֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וְנָתַתִּ֣י לְזַרְעֲךָ֔ אֵ֥ת כָּל־הָאֲרָצֹ֖ת הָאֵ֑ל וְהִתְבָּרֲכ֣וּ בְזַרְעֲךָ֔ כֹּ֖ל גֹּויֵ֥י הָאָֽרֶץ׃
עֵ֕קֶב אֲשֶׁר־שָׁמַ֥ע אַבְרָהָ֖ם בְּקֹלִ֑י וַיִּשְׁמֹר֙ מִשְׁמַרְתִּ֔י מִצְוֹתַ֖י חֻקֹּותַ֥י וְתֹורֹתָֽי׃
וַיֵּ֥שֶׁב יִצְחָ֖ק בִּגְרָֽר׃
בגרר
רבקה והחשיפה
וַֽיִּשְׁאֲל֞וּ אַנְשֵׁ֤י הַמָּקֹום֙ לְאִשְׁתֹּ֔ו וַיֹּ֖אמֶר אֲחֹ֣תִי הִ֑וא כִּ֤י יָרֵא֙ לֵאמֹ֣ר אִשְׁתִּ֔י פֶּן־יַֽהַרְגֻ֜נִי אַנְשֵׁ֤י הַמָּקֹום֙ עַל־רִבְקָ֔ה כִּֽי־טֹובַ֥ת מַרְאֶ֖ה הִֽיא׃
וַיְהִ֗י כִּ֣י אָֽרְכוּ־לֹ֥ו שָׁם֙ הַיָּמִ֔ים וַיַּשְׁקֵ֗ף אֲבִימֶ֙לֶךְ֙ מֶ֣לֶךְ פְּלִשְׁתִּ֔ים בְּעַ֖ד הַֽחַלֹּ֑ון וַיַּ֗רְא וְהִנֵּ֤ה יִצְחָק֙ מְצַחֵ֔ק אֵ֖ת רִבְקָ֥ה אִשְׁתֹּֽו׃
וַיִּקְרָ֨א אֲבִימֶ֜לֶךְ לְיִצְחָ֗ק וַיֹּ֙אמֶר֙ אַ֣ךְ הִנֵּ֤ה אִשְׁתְּךָ֙ הִ֔וא וְאֵ֥יךְ אָמַ֖רְתָּ אֲחֹ֣תִי הִ֑וא וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ יִצְחָ֔ק כִּ֣י אָמַ֔רְתִּי פֶּן־אָמ֖וּת עָלֶֽיהָ׃
וַיֹּ֣אמֶר אֲבִימֶ֔לֶךְ מַה־זֹּ֖את עָשִׂ֣יתָ לָּ֑נוּ כִּ֠מְעַט שָׁכַ֞ב אַחַ֤ד הָעָם֙ אֶת־אִשְׁתֶּ֔ךָ וְהֵבֵאתָ֥ עָלֵ֖ינוּ אָשָֽׁם׃
וַיְצַ֣ו אֲבִימֶ֔לֶךְ אֶת־כָּל־הָעָ֖ם לֵאמֹ֑ר הַנֹּגֵ֜עַ בָּאִ֥ישׁ הַזֶּ֛ה וּבְאִשְׁתֹּ֖ו מֹ֥ות יוּמָֽת׃
הבארות
קנאה, ריב ומרחב
וַיִּזְרַ֤ע יִצְחָק֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיִּמְצָ֛א בַּשָּׁנָ֥ה הַהִ֖וא מֵאָ֣ה שְׁעָרִ֑ים וַֽיְבָרֲכֵ֖הוּ יְהוָֽה׃
וַיִּגְדַּ֖ל הָאִ֑ישׁ וַיֵּ֤לֶךְ הָלֹוךְ֙ וְגָדֵ֔ל עַ֥ד כִּֽי־גָדַ֖ל מְאֹֽד׃
וַֽיְהִי־לֹ֤ו מִקְנֵה־צֹאן֙ וּמִקְנֵ֣ה בָקָ֔ר וַעֲבֻדָּ֖ה רַבָּ֑ה וַיְקַנְא֥וּ אֹתֹ֖ו פְּלִשְׁתִּֽים׃
וְכָל־הַבְּאֵרֹ֗ת אֲשֶׁ֤ר חָֽפְרוּ֙ עַבְדֵ֣י אָבִ֔יו בִּימֵ֖י אַבְרָהָ֣ם אָבִ֑יו סִתְּמ֣וּם פְּלִשְׁתִּ֔ים וַיְמַלְא֖וּם עָפָֽר׃
וַיֹּ֥אמֶר אֲבִימֶ֖לֶךְ אֶל־יִצְחָ֑ק לֵ֚ךְ מֵֽעִמָּ֔נוּ כִּֽי־עָצַֽמְתָּ־מִמֶּ֖נּוּ מְאֹֽד׃
וַיֵּ֥לֶךְ מִשָּׁ֖ם יִצְחָ֑ק וַיִּ֥חַן בְּנַֽחַל־גְּרָ֖ר וַיֵּ֥שֶׁב שָֽׁם׃
וַיָּ֨שָׁב יִצְחָ֜ק וַיַּחְפֹּ֣ר ׀ אֶת־בְּאֵרֹ֣ת הַמַּ֗יִם אֲשֶׁ֤ר חָֽפְרוּ֙ בִּימֵי֙ אַבְרָהָ֣ם אָבִ֔יו וַיְסַתְּמ֣וּם פְּלִשְׁתִּ֔ים אַחֲרֵ֖י מֹ֣ות אַבְרָהָ֑ם וַיִּקְרָ֤א לָהֶן֙ שֵׁמֹ֔ות כַּשֵּׁמֹ֕ת אֲשֶׁר־קָרָ֥א לָהֶ֖ן אָבִֽיו׃
וַיַּחְפְּר֥וּ עַבְדֵֽי־יִצְחָ֖ק בַּנָּ֑חַל וַיִּ֨מְצְאוּ־שָׁ֔ם בְּאֵ֖ר מַ֥יִם חַיִּֽים׃
וַיָּרִ֜יבוּ רֹעֵ֣י גְרָ֗ר עִם־רֹעֵ֥י יִצְחָ֛ק לֵאמֹ֖ר לָ֣נוּ הַמָּ֑יִם וַיִּקְרָ֤א שֵֽׁם־הַבְּאֵר֙ עֵ֔שֶׂק כִּ֥י הִֽתְעַשְּׂק֖וּ עִמֹּֽו׃
וַֽיַּחְפְּרוּ֙ בְּאֵ֣ר אַחֶ֔רֶת וַיָּרִ֖יבוּ גַּם־עָלֶ֑יהָ וַיִּקְרָ֥א שְׁמָ֖הּ שִׂטְנָֽה׃
וַיַּעְתֵּ֣ק מִשָּׁ֗ם וַיַּחְפֹּר֙ בְּאֵ֣ר אַחֶ֔רֶת וְלֹ֥א רָב֖וּ עָלֶ֑יהָ וַיִּקְרָ֤א שְׁמָהּ֙ רְחֹבֹ֔ות וַיֹּ֗אמֶר כִּֽי־עַתָּ֞ה הִרְחִ֧יב יְהוָ֛ה לָ֖נוּ וּפָרִ֥ינוּ בָאָֽרֶץ׃
בבאר שבע
הבטחה וברית
וַיַּ֥עַל מִשָּׁ֖ם בְּאֵ֥ר שָֽׁבַע׃
וַיֵּרָ֨א אֵלָ֤יו יְהוָה֙ בַּלַּ֣יְלָה הַה֔וּא וַיֹּ֕אמֶר אָנֹכִ֕י אֱלֹהֵ֖י אַבְרָהָ֣ם אָבִ֑יךָ אַל־תִּירָא֙ כִּֽי־אִתְּךָ֣ אָנֹ֔כִי וּבֵֽרַכְתִּ֙יךָ֙ וְהִרְבֵּיתִ֣י אֶֽת־זַרְעֲךָ֔ בַּעֲב֖וּר אַבְרָהָ֥ם עַבְדִּֽי׃
וַיִּ֧בֶן שָׁ֣ם מִזְבֵּ֗חַ וַיִּקְרָא֙ בְּשֵׁ֣ם יְהוָ֔ה וַיֶּט־שָׁ֖ם אָהֳלֹ֑ו וַיִּכְרוּ־שָׁ֥ם עַבְדֵי־יִצְחָ֖ק בְּאֵֽר׃
וַאֲבִימֶ֕לֶךְ הָלַ֥ךְ אֵלָ֖יו מִגְּרָ֑ר וַאֲחֻזַּת֙ מֵֽרֵעֵ֔הוּ וּפִיכֹ֖ל שַׂר־צְבָאֹֽו׃
וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ יִצְחָ֔ק מַדּ֖וּעַ בָּאתֶ֣ם אֵלָ֑י וְאַתֶּם֙ שְׂנֵאתֶ֣ם אֹתִ֔י וַתְּשַׁלְּח֖וּנִי מֵאִתְּכֶֽם׃
וַיֹּאמְר֗וּ רָאֹ֣ו רָאִינוּ֮ כִּֽי־הָיָ֣ה יְהוָ֣ה ׀ עִמָּךְ֒ וַנֹּ֗אמֶר תְּהִ֨י נָ֥א אָלָ֛ה בֵּינֹותֵ֖ינוּ בֵּינֵ֣ינוּ וּבֵינֶ֑ךָ וְנִכְרְתָ֥ה בְרִ֖ית עִמָּֽךְ׃
אִם־תַּעֲשֵׂ֨ה עִמָּ֜נוּ רָעָ֗ה כַּאֲשֶׁר֙ לֹ֣א נְגַֽעֲנ֔וּךָ וְכַאֲשֶׁ֨ר עָשִׂ֤ינוּ עִמְּךָ֙ רַק־טֹ֔וב וַנְּשַׁלֵּֽחֲךָ֖ בְּשָׁלֹ֑ום אַתָּ֥ה עַתָּ֖ה בְּר֥וּךְ יְהוָֽה׃
וַיַּ֤עַשׂ לָהֶם֙ מִשְׁתֶּ֔ה וַיֹּאכְל֖וּ וַיִּשְׁתּֽוּ׃
וַיַּשְׁכִּ֣ימוּ בַבֹּ֔קֶר וַיִּשָּׁבְע֖וּ אִ֣ישׁ לְאָחִ֑יו וַיְשַׁלְּחֵ֣ם יִצְחָ֔ק וַיֵּלְכ֥וּ מֵאִתֹּ֖ו בְּשָׁלֹֽום׃
וַיְהִ֣י ׀ בַּיֹּ֣ום הַה֗וּא וַיָּבֹ֙אוּ֙ עַבְדֵ֣י יִצְחָ֔ק וַיַּגִּ֣דוּ לֹ֔ו עַל־אֹדֹ֥ות הַבְּאֵ֖ר אֲשֶׁ֣ר חָפָ֑רוּ וַיֹּ֥אמְרוּ לֹ֖ו מָצָ֥אנוּ מָֽיִם׃
וַיִּקְרָ֥א אֹתָ֖הּ שִׁבְעָ֑ה עַל־כֵּ֤ן שֵׁם־הָעִיר֙ בְּאֵ֣ר שֶׁ֔בַע עַ֖ד הַיֹּ֥ום הַזֶּֽה׃
{ס}בבית
נשות עשו
וַיְהִ֤י עֵשָׂו֙ בֶּן־אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה וַיִּקַּ֤ח אִשָּׁה֙ אֶת־יְהוּדִ֔ית בַּת־בְּאֵרִ֖י הַֽחִתִּ֑י וְאֶת־בָּ֣שְׂמַ֔ת בַּת־אֵילֹ֖ן הַֽחִתִּֽי׃
וַתִּהְיֶ֖יןָ מֹ֣רַת ר֑וּחַ לְיִצְחָ֖ק וּלְרִבְקָֽה׃
{ס}התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
ה׳ מורה ליצחק שלא לרדת למצרים ומחדש לו את הבטחת אברהם. בגרר מתעורר סיכון סביב הצגת רבקה כאחותו. לאחר הצלחה כלכלית ומריבות על מים, אבימלך מבקש לכרות איתו ברית.
פסוקים א–יא
ההבטחה והפחד
יצחק נשאר בגרר. הוא אומר שרבקה אחותו מפחד שיהרגו אותו בגללה. אבימלך מגלה שהם בני זוג, מוכיח את יצחק ומצווה שלא לפגוע בהם.
פסוקים יב–כב
למצוא מרחב
יצחק זוכה ליבול רב ולעושר, אך הפלשתים מקנאים בו. הוא עוזב, פותח מחדש בארות וחופר חדשות. שמותיהן — עשק, שטנה ורחובות — מציינים מעבר ממחלוקת אל מרחב ללא ריב.
פסוקים כג–לג
ברית אחרי גירוש
בבאר שבע יצחק מקבל הבטחה, בונה מזבח וחופר באר. אבימלך בא לכרות ברית. יצחק מזכיר את העוינות שחווה, אך מארח את הבאים ונשבע איתם לשלום. עבדיו מודיעים שמצאו מים.
פסוקים לד–לה
מתח משפחתי
עשו נושא שתי נשים חיתיות בגיל ארבעים. הן גורמות מורת רוח ליצחק ולרבקה. סיום זה מכין את הרקע לשאלת נישואי יעקב בהמשך.
יצחק משמר את שמות בארות אביו ומוסיף בארות משלו. ההמשכיות כוללת גם חפירה מחדש, מחלוקת ויצירת הסכמה חדשה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
האבות והתורה
״קיים אברהם אבינו כל התורה כולה״
רב לומד מן הפסוק שאברהם קיים את התורה כולה, והסוגיה מרחיבה גם לתורה שבעל פה. זו מסורת חז״ל על חיי האבות לפני סיני. היא מעניקה עומק למילות השמירה והמצוות, מעבר לציוויים המפורשים בסיפורי אברהם.
בבלי יומא כח ע״ב ↗בעקבות המפרשים
הארץ והעקדה
״שאתה עולה תמימה״
רש״י קושר את האיסור לרדת למצרים לעקדה: יצחק הוא כעולה תמימה שמקומה בארץ. זהו פירוש המעניק לצו סיבה מתוך סיפור חייו. הפסוק עצמו מצווה להישאר בארץ בלי לפרש מדוע דרכו של יצחק שונה מדרכו של אברהם ברעב.
רש״י לבראשית כו, ב ↗מסורת שמעוררת שאלות
״כמי שאינו מצווה ועושה״
רמב״ן שואל כיצד קיום התורה בידי האבות מתיישב עם נישואי יעקב לשתי אחיות והקמת מצבות. הוא מציע הבחנות בין ארץ לחוץ לארץ ובין קבלה מרצון למצווה מחייבת. הדיון מראה שפרשנות מכבדת אינה נמנעת משאלות קשות על המסורת עצמה.
רמב״ן לבראשית כו, ה ↗מאה שערים בשנת רעב
״שהארץ קשה והשנה קשה״
רש״י מדגיש את החזרה ״בארץ ההיא בשנה ההיא״: ההצלחה באה בתנאים קשים. את ״מאה שערים״ הוא מפרש כפי מאה מאומדן היבול הצפוי, ומביא גם קשר למדידה לצורך מעשר. הברכה מתוארת לצד עבודת הזריעה, לא במקומה.
רש״י לבראשית כו, יב ↗הבארות כרמז לדורות
״ירמוז לבית אלהים״
רמב״ן רואה בשלוש הבארות רמז לשלושה מקדשים: עשק ושטנה למקדשים שנחרבו, ורחובות למקדש העתיד. הוא מציג זאת כרובד נסתר בתוך הסיפור. במישור הפשוט הבארות הן מקורות מים שעליהם מתנהלים סכסוכים ממשיים בין רועים.
רמב״ן לבראשית כו, כ ↗״עשינו עמך רק טוב״
״והתנצלו לאמר לו שלא הפרו הברית הראשונה״
רמב״ן קורא בדברי אבימלך ניסיון להציג את הגירוש כמעשה שלא הפר את הברית הקודמת. הם טוענים שלא פגעו בגוף או ברכוש, אף שיצחק מזכיר את שנאתם. הברית החדשה צומחת ממשא ומתן שבו הצדדים אינם מספרים את העבר באותה דרך.
רמב״ן לבראשית כו, כט ↗שם שיש בו ברית
״ע״ש הברית״
רש״י קושר את שם הבאר שבעה לברית. בפרק כא נקשרה באר שבע לשבועת אברהם ואבימלך; כאן מסופר מעמד נוסף בדור יצחק. השם נושא זיכרון מתמשך, והחזרה מאפשרת לראות את מעשי הבן בזיקה למעשי אביו.
רש״י לבראשית כו, לג ↗