אברהם נשא אישה נוספת ושמה קטורה.
וַיֹּ֧סֶף אַבְרָהָ֛ם וַיִּקַּ֥ח אִשָּׁ֖ה וּשְׁמָ֥הּ קְטוּרָֽה׃על המילים
הזיהוי של קטורה עם הגר הוא פירוש מדרשי, ואינו נאמר בפסוק עצמו.
בראשית · פרק כה׳
דורות, תאומים ובכורה
סיום חיי אברהם ותולדות ישמעאל מפנים את הבמה ליצחק, לרבקה ולשני הבנים השונים שגדלים בביתם.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
סיום דור
קטורה ומות אברהם
היא ילדה לו את זמרן, את יוקשן, את מדן, את מדיין, את ישבק ואת שוח.
וַתֵּ֣לֶד לֹ֗ו אֶת־זִמְרָן֙ וְאֶת־יָקְשָׁ֔ן וְאֶת־מְדָ֖ן וְאֶת־מִדְיָ֑ן וְאֶת־יִשְׁבָּ֖ק וְאֶת־שֽׁוּחַ׃יוקשן היה אביהם של שבא ושל דדן. צאצאי דדן היו אשורים, לטושים ולאומים.
וְיָקְשָׁ֣ן יָלַ֔ד אֶת־שְׁבָ֖א וְאֶת־דְּדָ֑ן וּבְנֵ֣י דְדָ֔ן הָי֛וּ אַשּׁוּרִ֥ם וּלְטוּשִׁ֖ים וּלְאֻמִּֽים׃על המילים
השמות ברבים מציינים קבוצות צאצאים. במקור שנבחר ״ולטושים״ ביו״ד; במכון ממרא ״ולטושם״.
בני מדיין היו עיפה, עפר, חנוך, אבידע ואלדעה. כל אלה היו צאצאי קטורה.
וּבְנֵ֣י מִדְיָ֗ן עֵיפָ֤ה וָעֵ֙פֶר֙ וַחֲנֹ֔ךְ וַאֲבִידָ֖ע וְאֶלְדָּעָ֑ה כָּל־אֵ֖לֶּה בְּנֵ֥י קְטוּרָֽה׃אברהם נתן ליצחק את כל אשר לו.
וַיִּתֵּ֧ן אַבְרָהָ֛ם אֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לֹ֖ו לְיִצְחָֽק׃לבני הפילגשים שלו נתן אברהם מתנות. עוד בחייו הוא שלח אותם הרחק מיצחק בנו, מזרחה, אל ארץ קדם.
וְלִבְנֵ֤י הַפִּֽילַגְשִׁים֙ אֲשֶׁ֣ר לְאַבְרָהָ֔ם נָתַ֥ן אַבְרָהָ֖ם מַתָּנֹ֑ת וַֽיְשַׁלְּחֵ֞ם מֵעַ֨ל יִצְחָ֤ק בְּנֹו֙ בְּעֹודֶ֣נּוּ חַ֔י קֵ֖דְמָה אֶל־אֶ֥רֶץ קֶֽדֶם׃על המילים
״קדם״: מזרח. המקרא אינו מפרט כאן מה היו המתנות.
אברהם חי מאה שבעים וחמש שנים.
וְאֵ֗לֶּה יְמֵ֛י שְׁנֵֽי־חַיֵּ֥י אַבְרָהָ֖ם אֲשֶׁר־חָ֑י מְאַ֥ת שָׁנָ֛ה וְשִׁבְעִ֥ים שָׁנָ֖ה וְחָמֵ֥שׁ שָׁנִֽים׃אברהם גווע ומת בשיבה טובה, זקן ושבע ימים, ונאסף אל בני עמו שמתו לפניו.
וַיִּגְוַ֨ע וַיָּ֧מָת אַבְרָהָ֛ם בְּשֵׂיבָ֥ה טֹובָ֖ה זָקֵ֣ן וְשָׂבֵ֑עַ וַיֵּאָ֖סֶף אֶל־עַמָּֽיו׃על המילים
״ויאסף אל עמיו״ הוא ביטוי מקראי למוות ולהצטרפות אל הדורות הקודמים; הקבורה מתוארת בנפרד בפסוק הבא.
יצחק וישמעאל בניו קברו אותו במערת המכפלה, בשדה עפרון בן צוחר החיתי, מול ממרא.
וַיִּקְבְּר֨וּ אֹתֹ֜ו יִצְחָ֤ק וְיִשְׁמָעֵאל֙ בָּנָ֔יו אֶל־מְעָרַ֖ת הַמַּכְפֵּלָ֑ה אֶל־שְׂדֵ֞ה עֶפְרֹ֤ן בֶּן־צֹ֙חַר֙ הַֽחִתִּ֔י אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י מַמְרֵֽא׃זה השדה שקנה אברהם מבני חת. שם נקברו אברהם ושרה אשתו.
הַשָּׂדֶ֛ה אֲשֶׁר־קָנָ֥ה אַבְרָהָ֖ם מֵאֵ֣ת בְּנֵי־חֵ֑ת שָׁ֛מָּה קֻבַּ֥ר אַבְרָהָ֖ם וְשָׂרָ֥ה אִשְׁתֹּֽו׃לאחר מות אברהם בירך אלוהים את יצחק בנו. יצחק התגורר ליד באר לחי רואי.
וַיְהִ֗י אַחֲרֵי֙ מֹ֣ות אַבְרָהָ֔ם וַיְבָ֥רֶךְ אֱלֹהִ֖ים אֶת־יִצְחָ֣ק בְּנֹ֑ו וַיֵּ֣שֶׁב יִצְחָ֔ק עִם־בְּאֵ֥ר לַחַ֖י רֹאִֽי׃בית ישמעאל
שנים עשר נשיאים
אלה תולדות ישמעאל בן אברהם, שהגר המצרית, שפחת שרה, ילדה לאברהם.
וְאֵ֛לֶּה תֹּלְדֹ֥ת יִשְׁמָעֵ֖אל בֶּן־אַבְרָהָ֑ם אֲשֶׁ֨ר יָלְדָ֜ה הָגָ֧ר הַמִּצְרִ֛ית שִׁפְחַ֥ת שָׂרָ֖ה לְאַבְרָהָֽם׃אלה שמות בני ישמעאל לפי סדר לידתם: בכורו נביות, ואחריו קדר, אדבאל ומבשם;
וְאֵ֗לֶּה שְׁמֹות֙ בְּנֵ֣י יִשְׁמָעֵ֔אל בִּשְׁמֹתָ֖ם לְתֹולְדֹתָ֑ם בְּכֹ֤ר יִשְׁמָעֵאל֙ נְבָיֹ֔ת וְקֵדָ֥ר וְאַדְבְּאֵ֖ל וּמִבְשָֽׂם׃משמע, דומה ומשא;
וּמִשְׁמָ֥ע וְדוּמָ֖ה וּמַשָּֽׂא׃חדד ותימא, יטור, נפיש וקדמה.
חֲדַ֣ד וְתֵימָ֔א יְט֥וּר נָפִ֖ישׁ וָקֵֽדְמָה׃על המילים
השם במקור שנבחר הוא ״חדד״, בחי״ת.
אלה בני ישמעאל ושמותיהם, לפי יישוביהם ומחנותיהם: שנים עשר נשיאים לשבטיהם.
אֵ֣לֶּה הֵ֞ם בְּנֵ֤י יִשְׁמָעֵאל֙ וְאֵ֣לֶּה שְׁמֹתָ֔ם בְּחַצְרֵיהֶ֖ם וּבְטִֽירֹתָ֑ם שְׁנֵים־עָשָׂ֥ר נְשִׂיאִ֖ם לְאֻמֹּתָֽם׃על המילים
״חצריהם וטירותם״: מקומות יישוב ומחנות, לא בהכרח טירות במשמעות המודרנית.
ישמעאל חי מאה שלושים ושבע שנים. הוא גווע ומת ונאסף אל בני עמו שמתו לפניו.
וְאֵ֗לֶּה שְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י יִשְׁמָעֵ֔אל מְאַ֥ת שָׁנָ֛ה וּשְׁלֹשִׁ֥ים שָׁנָ֖ה וְשֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים וַיִּגְוַ֣ע וַיָּ֔מָת וַיֵּאָ֖סֶף אֶל־עַמָּֽיו׃צאצאיו שכנו מחווילה עד שור, מול מצרים, בדרך לאשור. ישמעאל התיישב מול כל אחיו.
וַיִּשְׁכְּנ֨וּ מֵֽחֲוִילָ֜ה עַד־שׁ֗וּר אֲשֶׁר֙ עַל־פְּנֵ֣י מִצְרַ֔יִם בֹּאֲכָ֖ה אַשּׁ֑וּרָה עַל־פְּנֵ֥י כָל־אֶחָ֖יו נָפָֽל׃על המילים
״נפל״ הובן כשכן או חנה, כפי שמפרש רש״י ובהקבלה לבראשית טז, יב. יש גם פירוש של מוות; אין להעלים את הקושי בביטוי.
בית יצחק
רבקה והתאומים
אלה תולדות יצחק בן אברהם. אברהם היה אביו של יצחק.
וְאֵ֛לֶּה תֹּולְדֹ֥ת יִצְחָ֖ק בֶּן־אַבְרָהָ֑ם אַבְרָהָ֖ם הֹולִ֥יד אֶת־יִצְחָֽק׃יצחק היה בן ארבעים שנה כשנשא לאישה את רבקה, בת בתואל הארמי מפדן ארם ואחות לבן הארמי.
וַיְהִ֤י יִצְחָק֙ בֶּן־אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּקַחְתֹּ֣ו אֶת־רִבְקָ֗ה בַּת־בְּתוּאֵל֙ הָֽאֲרַמִּ֔י מִפַּדַּ֖ן אֲרָ֑ם אֲחֹ֛ות לָבָ֥ן הָאֲרַמִּ֖י לֹ֥ו לְאִשָּֽׁה׃יצחק התפלל והפציר בה׳ למען אשתו, כי הייתה עקרה. ה׳ נענה לו, ורבקה אשתו הרתה.
וַיֶּעְתַּ֨ר יִצְחָ֤ק לַֽיהוָה֙ לְנֹ֣כַח אִשְׁתֹּ֔ו כִּ֥י עֲקָרָ֖ה הִ֑וא וַיֵּעָ֤תֶר לֹו֙ יְהוָ֔ה וַתַּ֖הַר רִבְקָ֥ה אִשְׁתֹּֽו׃על המילים
״לנוכח אשתו״ מתפרש גם כעמידה מולה בשעת תפילה, כפי שמפרש רש״י.
הבנים התרוצצו והתנגשו בתוכה. היא אמרה: ״אם כך, למה זה קורה לי?״ והלכה לבקש תשובה מאת ה׳.
וַיִּתְרֹֽצֲצ֤וּ הַבָּנִים֙ בְּקִרְבָּ֔הּ וַתֹּ֣אמֶר אִם־כֵּ֔ן לָ֥מָּה זֶּ֖ה אָנֹ֑כִי וַתֵּ֖לֶךְ לִדְרֹ֥שׁ אֶת־יְהוָֽה׃על המילים
״למה זה אנוכי״ הוא משפט חסר: מפרשים מבינים בו צער על ההיריון או אף שאלה על עצם החיים. העיבוד שומר על שאלת המצוקה בלי להשלים יעד או נביא שאינם מפורשים.
ה׳ אמר לה: ״שני עמים בבטנך, ושני לאומים יצאו ממעייך וייפרדו זה מזה. עם אחד יגבר על האחר, והגדול יעבוד את הצעיר״.
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה לָ֗הּ שְׁנֵ֤י [גֹיִים כ] (גֹויִם֙ ק) בְּבִטְנֵ֔ךְ וּשְׁנֵ֣י לְאֻמִּ֔ים מִמֵּעַ֖יִךְ יִפָּרֵ֑דוּ וּלְאֹם֙ מִלְאֹ֣ם יֶֽאֱמָ֔ץ וְרַ֖ב יַעֲבֹ֥ד צָעִֽיר׃על המילים
כתיב ״גיים״, קרי ״גויים״. ״רב״ הובן כגדול או מבוגר. זו אמירה על הבנים ועל העמים שיצאו מהם.
כשהגיע זמנה ללדת, התברר שיש תאומים בבטנה.
וַיִּמְלְא֥וּ יָמֶ֖יהָ לָלֶ֑דֶת וְהִנֵּ֥ה תֹומִ֖ם בְּבִטְנָֽהּ׃הראשון יצא אדמוני, כולו מכוסה שיער כמו אדרת. קראו לו עשו.
וַיֵּצֵ֤א הָרִאשֹׁון֙ אַדְמֹונִ֔י כֻּלֹּ֖ו כְּאַדֶּ֣רֶת שֵׂעָ֑ר וַיִּקְרְא֥וּ שְׁמֹ֖ו עֵשָֽׂו׃על המילים
אדרת היא מעיל או גלימה; כאן הדימוי מדגיש את השיער.
אחריו יצא אחיו, וידו אחזה בעקב עשו. קראו לו יעקב. יצחק היה בן שישים שנה כשנולדו.
וְאַֽחֲרֵי־כֵ֞ן יָצָ֣א אָחִ֗יו וְיָדֹ֤ו אֹחֶ֙זֶת֙ בַּעֲקֵ֣ב עֵשָׂ֔ו וַיִּקְרָ֥א שְׁמֹ֖ו יַעֲקֹ֑ב וְיִצְחָ֛ק בֶּן־שִׁשִּׁ֥ים שָׁנָ֖ה בְּלֶ֥דֶת אֹתָֽם׃על המילים
המקור אומר ״ויקרא״ בלי לציין במפורש מי קרא בשם; העיבוד אינו קובע את זהותו.
הנערים גדלו. עשו היה צייד מיומן, איש השדה, ויעקב איש תם, יושב אוהלים.
וַֽיִּגְדְּלוּ֙ הַנְּעָרִ֔ים וַיְהִ֣י עֵשָׂ֗ו אִ֛ישׁ יֹדֵ֥עַ צַ֖יִד אִ֣ישׁ שָׂדֶ֑ה וְיַעֲקֹב֙ אִ֣ישׁ תָּ֔ם יֹשֵׁ֖ב אֹהָלִֽים׃על המילים
״תם״ יכול לתאר שלמות או יושר ופשטות. ״יושב אוהלים״ נשמר בלי להוסיף לימוד בבית מדרש, שהוא פירוש מדרשי.
יצחק אהב את עשו, כי אכל מצידו, ורבקה אהבה את יעקב.
וַיֶּאֱהַ֥ב יִצְחָ֛ק אֶת־עֵשָׂ֖ו כִּי־צַ֣יִד בְּפִ֑יו וְרִבְקָ֖ה אֹהֶ֥בֶת אֶֽת־יַעֲקֹֽב׃על המילים
״כי ציד בפיו״ נקרא כאן כפשוטו, בפיו של יצחק. רש״י מביא גם מדרש על עשו הצד את אביו בדבריו.
הבכורה
נזיד ושבועה
יעקב בישל תבשיל. עשו חזר מן השדה עייף.
וַיָּ֥זֶד יַעֲקֹ֖ב נָזִ֑יד וַיָּבֹ֥א עֵשָׂ֛ו מִן־הַשָּׂדֶ֖ה וְה֥וּא עָיֵֽף׃עשו אמר ליעקב: ״תן לי לבלוע מן האדום, האדום הזה, כי אני עייף״. לכן קראו לו אדום.
וַיֹּ֨אמֶר עֵשָׂ֜ו אֶֽל־יַעֲקֹ֗ב הַלְעִיטֵ֤נִי נָא֙ מִן־הָאָדֹ֤ם הָאָדֹם֙ הַזֶּ֔ה כִּ֥י עָיֵ֖ף אָנֹ֑כִי עַל־כֵּ֥ן קָרָֽא־שְׁמֹ֖ו אֱדֹֽום׃על המילים
החזרה ״האדום האדום״ נשמרת; התבשיל מזוהה כעדשים רק בפסוק לד.
יעקב אמר: ״מכור לי עכשיו את זכות הבכורה שלך״.
וַיֹּ֖אמֶר יַעֲקֹ֑ב מִכְרָ֥ה כַיֹּ֛ום אֶת־בְּכֹֽרָתְךָ֖ לִֽי׃על המילים
הבכורה היא מעמדו וזכויותיו של הבן הבכור; אין זה אותו מעשה כברכת יצחק בפרק כז.
עשו אמר: ״הנה אני הולך למות. לשם מה לי בכורה?״
וַיֹּ֣אמֶר עֵשָׂ֔ו הִנֵּ֛ה אָנֹכִ֥י הֹולֵ֖ךְ לָמ֑וּת וְלָמָּה־זֶּ֥ה לִ֖י בְּכֹרָֽה׃על המילים
האמירה נמסרת מפי עשו. המספר אינו קובע שהיה בסכנת מוות מיידית.
יעקב אמר: ״הישבע לי עכשיו״. עשו נשבע לו ומכר את בכורתו ליעקב.
וַיֹּ֣אמֶר יַעֲקֹ֗ב הִשָּׁ֤בְעָה לִּי֙ כַּיֹּ֔ום וַיִּשָּׁבַ֖ע לֹ֑ו וַיִּמְכֹּ֥ר אֶת־בְּכֹרָתֹ֖ו לְיַעֲקֹֽב׃יעקב נתן לעשו לחם ותבשיל עדשים. עשו אכל ושתה, קם והלך. כך זלזל עשו בבכורה.
וְיַעֲקֹ֞ב נָתַ֣ן לְעֵשָׂ֗ו לֶ֚חֶם וּנְזִ֣יד עֲדָשִׁ֔ים וַיֹּ֣אכַל וַיֵּ֔שְׁתְּ וַיָּ֖קָם וַיֵּלַ֑ךְ וַיִּ֥בֶז עֵשָׂ֖ו אֶת־הַבְּכֹרָֽה׃על המילים
״ויבז עשו את הבכורה״ הוא שיפוט מפורש של המספר, ולכן הוא נשמר.
נוסח המסורה · תעתיק כתב יד לנינגרד (WLC) · ניקוד וטעמי מקרא
סיום דור
קטורה ומות אברהם
וַיֹּ֧סֶף אַבְרָהָ֛ם וַיִּקַּ֥ח אִשָּׁ֖ה וּשְׁמָ֥הּ קְטוּרָֽה׃
וַתֵּ֣לֶד לֹ֗ו אֶת־זִמְרָן֙ וְאֶת־יָקְשָׁ֔ן וְאֶת־מְדָ֖ן וְאֶת־מִדְיָ֑ן וְאֶת־יִשְׁבָּ֖ק וְאֶת־שֽׁוּחַ׃
וְיָקְשָׁ֣ן יָלַ֔ד אֶת־שְׁבָ֖א וְאֶת־דְּדָ֑ן וּבְנֵ֣י דְדָ֔ן הָי֛וּ אַשּׁוּרִ֥ם וּלְטוּשִׁ֖ים וּלְאֻמִּֽים׃
וּבְנֵ֣י מִדְיָ֗ן עֵיפָ֤ה וָעֵ֙פֶר֙ וַחֲנֹ֔ךְ וַאֲבִידָ֖ע וְאֶלְדָּעָ֑ה כָּל־אֵ֖לֶּה בְּנֵ֥י קְטוּרָֽה׃
וַיִּתֵּ֧ן אַבְרָהָ֛ם אֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לֹ֖ו לְיִצְחָֽק׃
וְלִבְנֵ֤י הַפִּֽילַגְשִׁים֙ אֲשֶׁ֣ר לְאַבְרָהָ֔ם נָתַ֥ן אַבְרָהָ֖ם מַתָּנֹ֑ת וַֽיְשַׁלְּחֵ֞ם מֵעַ֨ל יִצְחָ֤ק בְּנֹו֙ בְּעֹודֶ֣נּוּ חַ֔י קֵ֖דְמָה אֶל־אֶ֥רֶץ קֶֽדֶם׃
וְאֵ֗לֶּה יְמֵ֛י שְׁנֵֽי־חַיֵּ֥י אַבְרָהָ֖ם אֲשֶׁר־חָ֑י מְאַ֥ת שָׁנָ֛ה וְשִׁבְעִ֥ים שָׁנָ֖ה וְחָמֵ֥שׁ שָׁנִֽים׃
וַיִּגְוַ֨ע וַיָּ֧מָת אַבְרָהָ֛ם בְּשֵׂיבָ֥ה טֹובָ֖ה זָקֵ֣ן וְשָׂבֵ֑עַ וַיֵּאָ֖סֶף אֶל־עַמָּֽיו׃
וַיִּקְבְּר֨וּ אֹתֹ֜ו יִצְחָ֤ק וְיִשְׁמָעֵאל֙ בָּנָ֔יו אֶל־מְעָרַ֖ת הַמַּכְפֵּלָ֑ה אֶל־שְׂדֵ֞ה עֶפְרֹ֤ן בֶּן־צֹ֙חַר֙ הַֽחִתִּ֔י אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י מַמְרֵֽא׃
הַשָּׂדֶ֛ה אֲשֶׁר־קָנָ֥ה אַבְרָהָ֖ם מֵאֵ֣ת בְּנֵי־חֵ֑ת שָׁ֛מָּה קֻבַּ֥ר אַבְרָהָ֖ם וְשָׂרָ֥ה אִשְׁתֹּֽו׃
וַיְהִ֗י אַחֲרֵי֙ מֹ֣ות אַבְרָהָ֔ם וַיְבָ֥רֶךְ אֱלֹהִ֖ים אֶת־יִצְחָ֣ק בְּנֹ֑ו וַיֵּ֣שֶׁב יִצְחָ֔ק עִם־בְּאֵ֥ר לַחַ֖י רֹאִֽי׃
{ס}בית ישמעאל
שנים עשר נשיאים
וְאֵ֛לֶּה תֹּלְדֹ֥ת יִשְׁמָעֵ֖אל בֶּן־אַבְרָהָ֑ם אֲשֶׁ֨ר יָלְדָ֜ה הָגָ֧ר הַמִּצְרִ֛ית שִׁפְחַ֥ת שָׂרָ֖ה לְאַבְרָהָֽם׃
וְאֵ֗לֶּה שְׁמֹות֙ בְּנֵ֣י יִשְׁמָעֵ֔אל בִּשְׁמֹתָ֖ם לְתֹולְדֹתָ֑ם בְּכֹ֤ר יִשְׁמָעֵאל֙ נְבָיֹ֔ת וְקֵדָ֥ר וְאַדְבְּאֵ֖ל וּמִבְשָֽׂם׃
וּמִשְׁמָ֥ע וְדוּמָ֖ה וּמַשָּֽׂא׃
חֲדַ֣ד וְתֵימָ֔א יְט֥וּר נָפִ֖ישׁ וָקֵֽדְמָה׃
אֵ֣לֶּה הֵ֞ם בְּנֵ֤י יִשְׁמָעֵאל֙ וְאֵ֣לֶּה שְׁמֹתָ֔ם בְּחַצְרֵיהֶ֖ם וּבְטִֽירֹתָ֑ם שְׁנֵים־עָשָׂ֥ר נְשִׂיאִ֖ם לְאֻמֹּתָֽם׃
וְאֵ֗לֶּה שְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י יִשְׁמָעֵ֔אל מְאַ֥ת שָׁנָ֛ה וּשְׁלֹשִׁ֥ים שָׁנָ֖ה וְשֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים וַיִּגְוַ֣ע וַיָּ֔מָת וַיֵּאָ֖סֶף אֶל־עַמָּֽיו׃
וַיִּשְׁכְּנ֨וּ מֵֽחֲוִילָ֜ה עַד־שׁ֗וּר אֲשֶׁר֙ עַל־פְּנֵ֣י מִצְרַ֔יִם בֹּאֲכָ֖ה אַשּׁ֑וּרָה עַל־פְּנֵ֥י כָל־אֶחָ֖יו נָפָֽל׃
{פ}בית יצחק
רבקה והתאומים
וְאֵ֛לֶּה תֹּולְדֹ֥ת יִצְחָ֖ק בֶּן־אַבְרָהָ֑ם אַבְרָהָ֖ם הֹולִ֥יד אֶת־יִצְחָֽק׃
וַיְהִ֤י יִצְחָק֙ בֶּן־אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּקַחְתֹּ֣ו אֶת־רִבְקָ֗ה בַּת־בְּתוּאֵל֙ הָֽאֲרַמִּ֔י מִפַּדַּ֖ן אֲרָ֑ם אֲחֹ֛ות לָבָ֥ן הָאֲרַמִּ֖י לֹ֥ו לְאִשָּֽׁה׃
וַיֶּעְתַּ֨ר יִצְחָ֤ק לַֽיהוָה֙ לְנֹ֣כַח אִשְׁתֹּ֔ו כִּ֥י עֲקָרָ֖ה הִ֑וא וַיֵּעָ֤תֶר לֹו֙ יְהוָ֔ה וַתַּ֖הַר רִבְקָ֥ה אִשְׁתֹּֽו׃
וַיִּתְרֹֽצֲצ֤וּ הַבָּנִים֙ בְּקִרְבָּ֔הּ וַתֹּ֣אמֶר אִם־כֵּ֔ן לָ֥מָּה זֶּ֖ה אָנֹ֑כִי וַתֵּ֖לֶךְ לִדְרֹ֥שׁ אֶת־יְהוָֽה׃
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה לָ֗הּ שְׁנֵ֤י [גֹיִים כ] (גֹויִם֙ ק) בְּבִטְנֵ֔ךְ וּשְׁנֵ֣י לְאֻמִּ֔ים מִמֵּעַ֖יִךְ יִפָּרֵ֑דוּ וּלְאֹם֙ מִלְאֹ֣ם יֶֽאֱמָ֔ץ וְרַ֖ב יַעֲבֹ֥ד צָעִֽיר׃
וַיִּמְלְא֥וּ יָמֶ֖יהָ לָלֶ֑דֶת וְהִנֵּ֥ה תֹומִ֖ם בְּבִטְנָֽהּ׃
וַיֵּצֵ֤א הָרִאשֹׁון֙ אַדְמֹונִ֔י כֻּלֹּ֖ו כְּאַדֶּ֣רֶת שֵׂעָ֑ר וַיִּקְרְא֥וּ שְׁמֹ֖ו עֵשָֽׂו׃
וְאַֽחֲרֵי־כֵ֞ן יָצָ֣א אָחִ֗יו וְיָדֹ֤ו אֹחֶ֙זֶת֙ בַּעֲקֵ֣ב עֵשָׂ֔ו וַיִּקְרָ֥א שְׁמֹ֖ו יַעֲקֹ֑ב וְיִצְחָ֛ק בֶּן־שִׁשִּׁ֥ים שָׁנָ֖ה בְּלֶ֥דֶת אֹתָֽם׃
וַֽיִּגְדְּלוּ֙ הַנְּעָרִ֔ים וַיְהִ֣י עֵשָׂ֗ו אִ֛ישׁ יֹדֵ֥עַ צַ֖יִד אִ֣ישׁ שָׂדֶ֑ה וְיַעֲקֹב֙ אִ֣ישׁ תָּ֔ם יֹשֵׁ֖ב אֹהָלִֽים׃
וַיֶּאֱהַ֥ב יִצְחָ֛ק אֶת־עֵשָׂ֖ו כִּי־צַ֣יִד בְּפִ֑יו וְרִבְקָ֖ה אֹהֶ֥בֶת אֶֽת־יַעֲקֹֽב׃
הבכורה
נזיד ושבועה
וַיָּ֥זֶד יַעֲקֹ֖ב נָזִ֑יד וַיָּבֹ֥א עֵשָׂ֛ו מִן־הַשָּׂדֶ֖ה וְה֥וּא עָיֵֽף׃
וַיֹּ֨אמֶר עֵשָׂ֜ו אֶֽל־יַעֲקֹ֗ב הַלְעִיטֵ֤נִי נָא֙ מִן־הָאָדֹ֤ם הָאָדֹם֙ הַזֶּ֔ה כִּ֥י עָיֵ֖ף אָנֹ֑כִי עַל־כֵּ֥ן קָרָֽא־שְׁמֹ֖ו אֱדֹֽום׃
וַיֹּ֖אמֶר יַעֲקֹ֑ב מִכְרָ֥ה כַיֹּ֛ום אֶת־בְּכֹֽרָתְךָ֖ לִֽי׃
וַיֹּ֣אמֶר עֵשָׂ֔ו הִנֵּ֛ה אָנֹכִ֥י הֹולֵ֖ךְ לָמ֑וּת וְלָמָּה־זֶּ֥ה לִ֖י בְּכֹרָֽה׃
וַיֹּ֣אמֶר יַעֲקֹ֗ב הִשָּׁ֤בְעָה לִּי֙ כַּיֹּ֔ום וַיִּשָּׁבַ֖ע לֹ֑ו וַיִּמְכֹּ֥ר אֶת־בְּכֹרָתֹ֖ו לְיַעֲקֹֽב׃
וְיַעֲקֹ֞ב נָתַ֣ן לְעֵשָׂ֗ו לֶ֚חֶם וּנְזִ֣יד עֲדָשִׁ֔ים וַיֹּ֣אכַל וַיֵּ֔שְׁתְּ וַיָּ֖קָם וַיֵּלַ֑ךְ וַיִּ֥בֶז עֵשָׂ֖ו אֶת־הַבְּכֹרָֽה׃
{ס}התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מסכם את חיי אברהם ואת תולדות ישמעאל, ואז חוזר אל ראשית משפחת יצחק. לאחר שנות עקרות נולדים עשו ויעקב. השוני ביניהם מתבלט עד למכירת הבכורה.
פסוקים א–יא
אברהם ובניו
לקטורה נולדים שישה בנים. אברהם נותן ליצחק את רכושו ולבני הפילגשים מתנות. הוא מת בגיל מאה שבעים וחמש, ויצחק וישמעאל קוברים אותו לצד שרה.
פסוקים יב–יח
צאצאי ישמעאל
נמנים שנים עשר בני ישמעאל, נשיאים לשבטיהם. נמסרים שנות חייו ומרחב מושב צאצאיו. כך מקבל גם ענף משפחתי זה מקום מפורש בסיפור.
פסוקים יט–כח
שניים בבטן, שניים בבית
יצחק מתפלל למען רבקה. היא הרה, סובלת מהתרוצצות הבנים ודורשת את ה׳. נמסר לה ששני עמים בבטנה. עשו ויעקב נולדים, גדלים בדרכים שונות וזוכים להעדפות שונות של הוריהם.
פסוקים כט–לד
המכירה
עשו חוזר עייף ומבקש מתבשילו של יעקב. יעקב דורש את הבכורה ושבועה. עשו מסכים, אוכל והולך. המספר חותם בכך שעשו ביזה את הבכורה.
רשימות הדורות והסיפור המשפחתי קשורים בשאלת ההמשכיות. הבכורה נמכרת כאן; ברכת יצחק תסופר בנפרד בפרק כז.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
האחים בקבורת אביהם
״ישמעאל עשה תשובה בחיי אביו״
רבי יוחנן לומד מהקדמת יצחק לישמעאל בקבורה שישמעאל עשה תשובה והניח ליצחק ללכת לפניו. המדרש רואה בסדר השמות הכרה במעמד האח. בפשט נמסר קודם כול ששני הבנים קוברים יחד את אביהם, אחרי סיפור הפרידה הקשה.
בבלי בבא בתרא טז ע״ב ↗העדשים במבט האבלות
״לנחם את יצחק אביו״
התלמוד מציב את בישול העדשים ביום מות אברהם, כסעודת נחמה ליצחק. צורת העדשה נקשרת לגלגל האבלות החוזר בעולם. זהו קשר מדרשי בין יחידות הפרק; המקרא אינו אומר במפורש שמכירת הבכורה אירעה ביום הקבורה.
בבלי בבא בתרא טז ע״ב ↗בעקבות המפרשים
קטורה והגר
״זו הגר״
רש״י מזהה את קטורה עם הגר ודורש את שמה לשבח מעשיה, הנאים כקטורת. הזיהוי יוצר המשכיות לסיפורה של הגר לאחר הפרידה. הפסוק עצמו מציג את השם קטורה בלי להסביר אם זו דמות שכבר הכרנו, ולכן השם נשמר בעיבוד.
רש״י לבראשית כה, א ↗לתת מקום למצוקת רבקה
״למה זה אנכי בעולם״
רמב״ן קורא את שאלת רבקה כביטוי קיצוני של סבל: למה היא בעולם אם כך יימשך מצבה. הוא חולק על פירושים המצמצמים את השאלה לרצון בהיריון. המחלוקת מבקשת להבין משפט חסר, ומזכירה שאין למלא את שתיקתו בביטחון מופרז.
רמב״ן לבראשית כה, כב ↗שני לאומים
״אין לאום אלא מלכות״
רש״י מפרש את הלאומים כמלכויות ואת התעצמותם כתנועה שבה עליית האחד קשורה בירידת האחר. זו קריאה החורגת מן האחים אל תולדות צאצאיהם. ההבטחה לרבקה מציגה אופק לאומי כבר לפני הלידה, אך אינה מפרטת כל שלב בהיסטוריה העתידית.
רש״י לבראשית כה, כג ↗יושב אוהלים
״יושב אהל ומקנה״
אבן עזרא מציע להבין את ישיבת האוהלים בהקבלה לחיי רועה ומקנה. רש״י מביא את מסורת אוהלי שם ועבר. הראשונה מציירת דרך חיים מול איש השדה, והשנייה מדגישה לימוד. העיבוד משאיר את האוהלים כדי לאפשר מפגש עם שני הרבדים.
אבן עזרא לבראשית כה, כז ↗״הולך למות״ — איזה מוות?
״שמא יהרגוהו החיות״
אבן עזרא מבין שעשו מסתכן דרך קבע בציד וחושש שימות לפני אביו. כך הבכורה נראית לו חסרת תועלת עתידית. זה שונה מקריאה של רעב מסכן חיים ברגע המסוים. העיבוד משמר את דברי עשו ומותיר את ההכרעה המנומקת בלימוד.
אבן עזרא לבראשית כה, לב ↗