שרה חיה מאה עשרים ושבע שנים; אלה היו שנות חייה.
וַיִּהְיוּ֙ חַיֵּ֣י שָׂרָ֔ה מֵאָ֥ה שָׁנָ֛ה וְעֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וְשֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים שְׁנֵ֖י חַיֵּ֥י שָׂרָֽה׃בראשית · פרק כג׳
שרה ומערת המכפלה
מן האבל הפרטי אל משא ומתן פומבי: אברהם רוכש אחוזת קבר וקובר את שרה בחברון.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
האבל
מות שרה
שרה מתה בקריית ארבע, היא חברון, בארץ כנען. אברהם בא לספוד לשרה ולבכות עליה.
וַתָּ֣מָת שָׂרָ֗ה בְּקִרְיַ֥ת אַרְבַּ֛ע הִ֥וא חֶבְרֹ֖ון בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיָּבֹא֙ אַבְרָהָ֔ם לִסְפֹּ֥ד לְשָׂרָ֖ה וְלִבְכֹּתָֽהּ׃על המילים
אין בפסוק סיבה מפורשת למותה; הקשר לעקדה הוא מדרשי.
הבקשה
מקום קבורה בבעלות
אברהם קם מלפני גופת אשתו ופנה אל בני חת:
וַיָּ֙קָם֙ אַבְרָהָ֔ם מֵעַ֖ל פְּנֵ֣י מֵתֹ֑ו וַיְדַבֵּ֥ר אֶל־בְּנֵי־חֵ֖ת לֵאמֹֽר׃״אני זר המתגורר ביניכם. תנו לי מקום קבורה בבעלותי אצלכם, כדי שאוכל לקבור את מתי״.
גֵּר־וְתֹושָׁ֥ב אָנֹכִ֖י עִמָּכֶ֑ם תְּנ֨וּ לִ֤י אֲחֻזַּת־קֶ֙בֶר֙ עִמָּכֶ֔ם וְאֶקְבְּרָ֥ה מֵתִ֖י מִלְּפָנָֽי׃על המילים
״גר ותושב״ מתאר כאן את מעמד אברהם כזר היושב בארץ. ״אחוזת קבר״ היא קניין קבוע, מעבר לרשות לקבור בקבר של אחר.
בני חת ענו לאברהם:
וַיַּעֲנ֧וּ בְנֵי־חֵ֛ת אֶת־אַבְרָהָ֖ם לֵאמֹ֥ר לֹֽו׃״שמע אותנו, אדוני. אתה נשיא אלוהים בתוכנו. קבור את מתך במובחר שבקברינו. איש מאיתנו לא ימנע ממך את קברו לקבור בו את מתך״.
שְׁמָעֵ֣נוּ ׀ אֲדֹנִ֗י נְשִׂ֨יא אֱלֹהִ֤ים אַתָּה֙ בְּתֹוכֵ֔נוּ בְּמִבְחַ֣ר קְבָרֵ֔ינוּ קְבֹ֖ר אֶת־מֵתֶ֑ךָ אִ֣ישׁ מִמֶּ֔נּוּ אֶת־קִבְרֹ֛ו לֹֽא־יִכְלֶ֥ה מִמְּךָ֖ מִקְּבֹ֥ר מֵתֶֽךָ׃על המילים
״נשיא אלוהים״ הוא תואר כבוד למנהיג מרומם; נשמר גם המרכיב האלוהי שבתואר.
אברהם קם והשתחווה לבני המקום, בני חת.
וַיָּ֧קָם אַבְרָהָ֛ם וַיִּשְׁתַּ֥חוּ לְעַם־הָאָ֖רֶץ לִבְנֵי־חֵֽת׃על המילים
השתחוויה כאן היא מחוות כבוד לבני אדם.
הוא אמר להם: ״אם אתם מסכימים שאקבור את מתי, שמעו לי ובקשו למעני מעפרון בן צוחר,
וַיְדַבֵּ֥ר אִתָּ֖ם לֵאמֹ֑ר אִם־יֵ֣שׁ אֶֽת־נַפְשְׁכֶ֗ם לִקְבֹּ֤ר אֶת־מֵתִי֙ מִלְּפָנַ֔י שְׁמָע֕וּנִי וּפִגְעוּ־לִ֖י בְּעֶפְרֹ֥ון בֶּן־צֹֽחַר׃שימכור לי את מערת המכפלה שבבעלותו, בקצה שדהו. שייתן לי אותה במחיר מלא, בנוכחותכם, לאחוזת קבר״.
וְיִתֶּן־לִ֗י אֶת־מְעָרַ֤ת הַמַּכְפֵּלָה֙ אֲשֶׁר־לֹ֔ו אֲשֶׁ֖ר בִּקְצֵ֣ה שָׂדֵ֑הוּ בְּכֶ֨סֶף מָלֵ֜א יִתְּנֶ֥נָּה לִ֛י בְּתֹוכְכֶ֖ם לַאֲחֻזַּת־קָֽבֶר׃הקניין
המחיר והעדים
עפרון ישב בין בני חת. עפרון החיתי ענה לאברהם באוזני בני חת ובאוזני כל באי שער עירו:
וְעֶפְרֹ֥ון יֹשֵׁ֖ב בְּתֹ֣וךְ בְּנֵי־חֵ֑ת וַיַּעַן֩ עֶפְרֹ֨ון הַחִתִּ֤י אֶת־אַבְרָהָם֙ בְּאָזְנֵ֣י בְנֵי־חֵ֔ת לְכֹ֛ל בָּאֵ֥י שַֽׁעַר־עִירֹ֖ו לֵאמֹֽר׃״לא, אדוני, שמע לי. אני נותן לך את השדה וגם את המערה שבו. לעיני בני עמי אני נותן לך אותם. קבור את מתך״.
לֹֽא־אֲדֹנִ֣י שְׁמָעֵ֔נִי הַשָּׂדֶה֙ נָתַ֣תִּי לָ֔ךְ וְהַמְּעָרָ֥ה אֲשֶׁר־בֹּ֖ו לְךָ֣ נְתַתִּ֑יהָ לְעֵינֵ֧י בְנֵי־עַמִּ֛י נְתַתִּ֥יהָ לָּ֖ךְ קְבֹ֥ר מֵתֶֽךָ׃אברהם השתחווה לפני בני המקום.
וַיִּשְׁתַּ֙חוּ֙ אַבְרָהָ֔ם לִפְנֵ֖י עַ֥ם הָאָֽרֶץ׃הוא אמר לעפרון באוזני בני המקום: ״אבל אם תסכים, שמע נא לי: אני נותן את מחיר השדה. קח אותו ממני, ואקבור שם את מתי״.
וַיְדַבֵּ֨ר אֶל־עֶפְרֹ֜ון בְּאָזְנֵ֤י עַם־הָאָ֙רֶץ֙ לֵאמֹ֔ר אַ֛ךְ אִם־אַתָּ֥ה ל֖וּ שְׁמָעֵ֑נִי נָתַ֜תִּי כֶּ֤סֶף הַשָּׂדֶה֙ קַ֣ח מִמֶּ֔נִּי וְאֶקְבְּרָ֥ה אֶת־מֵתִ֖י שָֽׁמָּה׃עפרון ענה לאברהם:
וַיַּ֧עַן עֶפְרֹ֛ון אֶת־אַבְרָהָ֖ם לֵאמֹ֥ר לֹֽו׃״אדוני, שמע לי. קרקע בשווי ארבע מאות שקל כסף — מה זה ביני ובינך? קבור את מתך״.
אֲדֹנִ֣י שְׁמָעֵ֔נִי אֶרֶץ֩ אַרְבַּ֨ע מֵאֹ֧ת שֶֽׁקֶל־כֶּ֛סֶף בֵּינִ֥י וּבֵֽינְךָ֖ מַה־הִ֑וא וְאֶת־מֵתְךָ֖ קְבֹֽר׃על המילים
השקל כאן הוא יחידת משקל של כסף, לא המטבע המודרני. הפסוק אינו מספק שער המרה לימינו.
אברהם נענה לעפרון ושקל לו את הכסף שעליו דיבר באוזני בני חת: ארבע מאות שקל כסף, במשקל המקובל במסחר.
וַיִּשְׁמַ֣ע אַבְרָהָם֮ אֶל־עֶפְרֹון֒ וַיִּשְׁקֹ֤ל אַבְרָהָם֙ לְעֶפְרֹ֔ן אֶת־הַכֶּ֕סֶף אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר בְּאָזְנֵ֣י בְנֵי־חֵ֑ת אַרְבַּ֤ע מֵאֹות֙ שֶׁ֣קֶל כֶּ֔סֶף עֹבֵ֖ר לַסֹּחֵֽר׃כך הועבר שדה עפרון שבמכפלה, מול ממרא — השדה, המערה שבו וכל העצים שבכל גבולות השדה מסביב —
וַיָּ֣קָם ׀ שְׂדֵ֣ה עֶפְרֹ֗ון אֲשֶׁר֙ בַּמַּכְפֵּלָ֔ה אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֣י מַמְרֵ֑א הַשָּׂדֶה֙ וְהַמְּעָרָ֣ה אֲשֶׁר־בֹּ֔ו וְכָל־הָעֵץ֙ אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׂדֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר בְּכָל־גְּבֻלֹ֖ו סָבִֽיב׃על המילים
המשפט נמשך בפסוק הבא, כפי שהוא במקור.
לבעלות אברהם, לעיני בני חת וכל באי שער עירו של עפרון.
לְאַבְרָהָ֥ם לְמִקְנָ֖ה לְעֵינֵ֣י בְנֵי־חֵ֑ת בְּכֹ֖ל בָּאֵ֥י שַֽׁעַר־עִירֹֽו׃המנוחה
קבורת שרה
לאחר מכן קבר אברהם את שרה אשתו במערת שדה המכפלה, מול ממרא, היא חברון, בארץ כנען.
וְאַחֲרֵי־כֵן֩ קָבַ֨ר אַבְרָהָ֜ם אֶת־שָׂרָ֣ה אִשְׁתֹּ֗ו אֶל־מְעָרַ֞ת שְׂדֵ֧ה הַמַּכְפֵּלָ֛ה עַל־פְּנֵ֥י מַמְרֵ֖א הִ֣וא חֶבְרֹ֑ון בְּאֶ֖רֶץ כְּנָֽעַן׃כך עברו השדה והמערה שבו מבני חת לאברהם כאחוזת קבר.
וַיָּ֨קָם הַשָּׂדֶ֜ה וְהַמְּעָרָ֧ה אֲשֶׁר־בֹּ֛ו לְאַבְרָהָ֖ם לַאֲחֻזַּת־קָ֑בֶר מֵאֵ֖ת בְּנֵי־חֵֽת׃נוסח המסורה · תעתיק כתב יד לנינגרד (WLC) · ניקוד וטעמי מקרא
האבל
מות שרה
וַיִּהְיוּ֙ חַיֵּ֣י שָׂרָ֔ה מֵאָ֥ה שָׁנָ֛ה וְעֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וְשֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים שְׁנֵ֖י חַיֵּ֥י שָׂרָֽה׃
וַתָּ֣מָת שָׂרָ֗ה בְּקִרְיַ֥ת אַרְבַּ֛ע הִ֥וא חֶבְרֹ֖ון בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיָּבֹא֙ אַבְרָהָ֔ם לִסְפֹּ֥ד לְשָׂרָ֖ה וְלִבְכֹּתָֽהּ׃
הבקשה
מקום קבורה בבעלות
וַיָּ֙קָם֙ אַבְרָהָ֔ם מֵעַ֖ל פְּנֵ֣י מֵתֹ֑ו וַיְדַבֵּ֥ר אֶל־בְּנֵי־חֵ֖ת לֵאמֹֽר׃
גֵּר־וְתֹושָׁ֥ב אָנֹכִ֖י עִמָּכֶ֑ם תְּנ֨וּ לִ֤י אֲחֻזַּת־קֶ֙בֶר֙ עִמָּכֶ֔ם וְאֶקְבְּרָ֥ה מֵתִ֖י מִלְּפָנָֽי׃
וַיַּעֲנ֧וּ בְנֵי־חֵ֛ת אֶת־אַבְרָהָ֖ם לֵאמֹ֥ר לֹֽו׃
שְׁמָעֵ֣נוּ ׀ אֲדֹנִ֗י נְשִׂ֨יא אֱלֹהִ֤ים אַתָּה֙ בְּתֹוכֵ֔נוּ בְּמִבְחַ֣ר קְבָרֵ֔ינוּ קְבֹ֖ר אֶת־מֵתֶ֑ךָ אִ֣ישׁ מִמֶּ֔נּוּ אֶת־קִבְרֹ֛ו לֹֽא־יִכְלֶ֥ה מִמְּךָ֖ מִקְּבֹ֥ר מֵתֶֽךָ׃
וַיָּ֧קָם אַבְרָהָ֛ם וַיִּשְׁתַּ֥חוּ לְעַם־הָאָ֖רֶץ לִבְנֵי־חֵֽת׃
וַיְדַבֵּ֥ר אִתָּ֖ם לֵאמֹ֑ר אִם־יֵ֣שׁ אֶֽת־נַפְשְׁכֶ֗ם לִקְבֹּ֤ר אֶת־מֵתִי֙ מִלְּפָנַ֔י שְׁמָע֕וּנִי וּפִגְעוּ־לִ֖י בְּעֶפְרֹ֥ון בֶּן־צֹֽחַר׃
וְיִתֶּן־לִ֗י אֶת־מְעָרַ֤ת הַמַּכְפֵּלָה֙ אֲשֶׁר־לֹ֔ו אֲשֶׁ֖ר בִּקְצֵ֣ה שָׂדֵ֑הוּ בְּכֶ֨סֶף מָלֵ֜א יִתְּנֶ֥נָּה לִ֛י בְּתֹוכְכֶ֖ם לַאֲחֻזַּת־קָֽבֶר׃
הקניין
המחיר והעדים
וְעֶפְרֹ֥ון יֹשֵׁ֖ב בְּתֹ֣וךְ בְּנֵי־חֵ֑ת וַיַּעַן֩ עֶפְרֹ֨ון הַחִתִּ֤י אֶת־אַבְרָהָם֙ בְּאָזְנֵ֣י בְנֵי־חֵ֔ת לְכֹ֛ל בָּאֵ֥י שַֽׁעַר־עִירֹ֖ו לֵאמֹֽר׃
לֹֽא־אֲדֹנִ֣י שְׁמָעֵ֔נִי הַשָּׂדֶה֙ נָתַ֣תִּי לָ֔ךְ וְהַמְּעָרָ֥ה אֲשֶׁר־בֹּ֖ו לְךָ֣ נְתַתִּ֑יהָ לְעֵינֵ֧י בְנֵי־עַמִּ֛י נְתַתִּ֥יהָ לָּ֖ךְ קְבֹ֥ר מֵתֶֽךָ׃
וַיִּשְׁתַּ֙חוּ֙ אַבְרָהָ֔ם לִפְנֵ֖י עַ֥ם הָאָֽרֶץ׃
וַיְדַבֵּ֨ר אֶל־עֶפְרֹ֜ון בְּאָזְנֵ֤י עַם־הָאָ֙רֶץ֙ לֵאמֹ֔ר אַ֛ךְ אִם־אַתָּ֥ה ל֖וּ שְׁמָעֵ֑נִי נָתַ֜תִּי כֶּ֤סֶף הַשָּׂדֶה֙ קַ֣ח מִמֶּ֔נִּי וְאֶקְבְּרָ֥ה אֶת־מֵתִ֖י שָֽׁמָּה׃
וַיַּ֧עַן עֶפְרֹ֛ון אֶת־אַבְרָהָ֖ם לֵאמֹ֥ר לֹֽו׃
אֲדֹנִ֣י שְׁמָעֵ֔נִי אֶרֶץ֩ אַרְבַּ֨ע מֵאֹ֧ת שֶֽׁקֶל־כֶּ֛סֶף בֵּינִ֥י וּבֵֽינְךָ֖ מַה־הִ֑וא וְאֶת־מֵתְךָ֖ קְבֹֽר׃
וַיִּשְׁמַ֣ע אַבְרָהָם֮ אֶל־עֶפְרֹון֒ וַיִּשְׁקֹ֤ל אַבְרָהָם֙ לְעֶפְרֹ֔ן אֶת־הַכֶּ֕סֶף אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר בְּאָזְנֵ֣י בְנֵי־חֵ֑ת אַרְבַּ֤ע מֵאֹות֙ שֶׁ֣קֶל כֶּ֔סֶף עֹבֵ֖ר לַסֹּחֵֽר׃
וַיָּ֣קָם ׀ שְׂדֵ֣ה עֶפְרֹ֗ון אֲשֶׁר֙ בַּמַּכְפֵּלָ֔ה אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֣י מַמְרֵ֑א הַשָּׂדֶה֙ וְהַמְּעָרָ֣ה אֲשֶׁר־בֹּ֔ו וְכָל־הָעֵץ֙ אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׂדֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר בְּכָל־גְּבֻלֹ֖ו סָבִֽיב׃
לְאַבְרָהָ֥ם לְמִקְנָ֖ה לְעֵינֵ֣י בְנֵי־חֵ֑ת בְּכֹ֖ל בָּאֵ֥י שַֽׁעַר־עִירֹֽו׃
המנוחה
קבורת שרה
וְאַחֲרֵי־כֵן֩ קָבַ֨ר אַבְרָהָ֜ם אֶת־שָׂרָ֣ה אִשְׁתֹּ֗ו אֶל־מְעָרַ֞ת שְׂדֵ֧ה הַמַּכְפֵּלָ֛ה עַל־פְּנֵ֥י מַמְרֵ֖א הִ֣וא חֶבְרֹ֑ון בְּאֶ֖רֶץ כְּנָֽעַן׃
וַיָּ֨קָם הַשָּׂדֶ֜ה וְהַמְּעָרָ֧ה אֲשֶׁר־בֹּ֛ו לְאַבְרָהָ֖ם לַאֲחֻזַּת־קָ֑בֶר מֵאֵ֖ת בְּנֵי־חֵֽת׃
{ס}התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
שרה מתה בגיל מאה עשרים ושבע. אברהם סופד ובוכה, ואז פונה לבני חת כדי לרכוש מקום קבורה. השיחה המפורטת מסתיימת ברכישת השדה והמערה ובקבורתה.
פסוקים א–ב
שנות חיים ואבל
שרה מתה בקריית ארבע, היא חברון שבכנען. אברהם בא לספוד לה ולבכות עליה. הכתוב מציין את שנותיה ואת המקום, אך אינו מציין את סיבת מותה.
פסוקים ג–ט
רשות קבורה וקניין
בני חת מציעים לאברהם לקבור במבחר קבריהם. הוא מבקש דווקא את מערת המכפלה של עפרון, במחיר מלא ובבעלות קבועה. מטרתו רחבה מהיתר קבורה חד־פעמי.
פסוקים י–יח
העסקה לעיני הציבור
עפרון מציע את השדה והמערה בלשון נתינה, ולבסוף נוקב בארבע מאות שקל כסף. אברהם משלם. השדה, המערה והעצים עוברים לבעלותו לעיני בני חת ובאי שער העיר.
פסוקים יט–כ
קבורה ואחוזה
אחרי השלמת הקניין אברהם קובר את שרה במערה. הפרק חותם באישור שהשדה והמערה נעשו אחוזת הקבר שלו.
הכבוד למתה מתבטא גם בבכי וגם בטיפול המעשי בקבורתה. בתוך סיפור המשפחה נרשם בפירוט קניין המקום.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
מה כפול במכפלה?
״שני בתים זה לפנים מזה״
רב ושמואל מציעים מבנים שונים למערה: שני חללים זה לפנים מזה, או בית ועלייה. הסוגיה קושרת את הכפילות גם לזוגות הקבורים במקום. אלו מסורות פרשניות על השם; אין בפסוק שרטוט אדריכלי המכריע ביניהן.
בבלי עירובין נג ע״א ↗בין הצהרה נדיבה למעשה
״צדיקים אומרים מעט ועושים הרבה״
רבי אלעזר משווה בין אברהם, שהציע מעט והגיש הרבה, לבין עפרון, שדיבר בנדיבות ודרש תשלום נכבד. הדרשה בוחנת את הפער בין מילות האירוח והנתינה לבין המעשה. הפרק מאפשר לעקוב אחר הפער דרך המשא ומתן עצמו.
בבלי בבא מציעא פז ע״א ↗בעקבות המפרשים
שנים שהופכות לסיפור חיים
״כלן שוין לטובה״
רש״י דורש את החזרה על ״שנה״ בכל חלק של מניין שנות שרה, ומשווה בין תקופות חייה לעניין יופי וחטא. זו קריאה ערכית של מבנה המשפט. במישור המספרי נשמר הסכום הפשוט: מאה עשרים ושבע שנים.
רש״י לבראשית כג, א ↗האבל בצילה של העקדה
״ונסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק״
רש״י מביא מדרש הקושר את מות שרה לשמיעת בשורת העקדה. הוא קורא את סמיכות הפרקים כקשר סיבתי ומעניק מקום גם לחוויית האם. מאחר שסיבת המוות אינה מפורשת במקרא, היא מובאת כאן כמדרש ואינה נכנסת לנוסח המעובד של הפסוק.
רש״י לבראשית כג, ב ↗זר המבקש אחוזה
״לאחזת עולם כאחד מכם״
רמב״ן מסביר שלאברהם, שבא מארץ אחרת, אין מקום קבורה משפחתי שירש מאבותיו. בקשתו היא להיות בעל אחוזה קבועה ככל בני המקום. כך מתחדד ההבדל בין כבוד שמעניקים לאורח לבין זכות קניין מוסכמת ומתמשכת.
רמב״ן לבראשית כג, ד ↗השדה ״קם״
״תקומה היתה לו״
רש״י מביא דרש שלפיו השדה זכה לתקומה עם מעברו לאברהם, ומיד מציין את הפשט: השדה וכל הכלול בו הוקנו לאברהם. שני הרבדים נשמרים זה לצד זה. העיבוד משתמש במשמעות הקניינית, והלימוד מוסיף את המבט הערכי.
רש״י לבראשית כג, יז ↗זיכרון המקום
״מקום קבורת האבות״
רמב״ן מסביר שהפירוט מלמד על חסד ה׳ עם אברהם ועל הכבוד שזכה לו בארץ מגוריו, וגם מודיע את מקום קבורת האבות. ציון חברון וכנען מבהיר את המעבר מארץ פלשתים שנזכרה קודם. הפרטים הגאוגרפיים והמשפטיים הם חלק מזיכרון המשפחה.
רמב״ן לבראשית כג, יט ↗