בראשית · פרק יז׳
אברם נעשה אברהם ושרי נעשית שרה. ברית המילה מצרפת את בני הבית, וברכת ישמעאל נשמעת לצד הבטחת יצחק.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
כשהיה אברם בן 99, נראה אליו ה׳ ואמר לו: ״אני אל שדי. התהלך לפניי והיה שלם בדרכך.
וַיְהִ֣י אַבְרָ֔ם בֶּן־תִּשְׁעִ֥ים שָׁנָ֖ה וְתֵ֣שַׁע שָׁנִ֑ים וַיֵּרָ֨א יְהוָ֜ה אֶל־אַבְרָ֗ם וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אֲנִי־אֵ֣ל שַׁדַּ֔י הִתְהַלֵּ֥ךְ לְפָנַ֖י וֶהְיֵ֥ה תָמִֽים׃״תמים״ כאן הוא שלם, ולא נאיבי. ״התהלך לפניי״ מציין חיים של עבודת ה׳ ונאמנות לו; ראו רש״י ורמב״ן. ״אל שדי״ נשמר כשם אלוהי, בלי לצמצמו לפירוש יחיד. הדיבור נמשך לפסוק ב.
אקים את בריתי ביני ובינך, וארבה אותך מאוד מאוד״.
וְאֶתְּנָ֥ה בְרִיתִ֖י בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֑ךָ וְאַרְבֶּ֥ה אֹותְךָ֖ בִּמְאֹ֥ד מְאֹֽד׃הריבוי מתייחס להמשכיותו של אברם בצאצאיו, כפי שמפורט בהמשך.
אברם השתטח על פניו, ואלוהים דיבר איתו ואמר:
וַיִּפֹּ֥ל אַבְרָ֖ם עַל־פָּנָ֑יו וַיְדַבֵּ֥ר אִתֹּ֛ו אֱלֹהִ֖ים לֵאמֹֽר׃״זו בריתי איתך: תהיה אב לעמים רבים.
אֲנִ֕י הִנֵּ֥ה בְרִיתִ֖י אִתָּ֑ךְ וְהָיִ֕יתָ לְאַ֖ב הֲמֹ֥ון גֹּויִֽם׃״גויים״ בפסוקים אלה פירושו עמים.
לא ייקרא שמך עוד אברם. שמך יהיה אברהם, כי עשיתי אותך לאב לעמים רבים.
וְלֹא־יִקָּרֵ֥א עֹ֛וד אֶת־שִׁמְךָ֖ אַבְרָ֑ם וְהָיָ֤ה שִׁמְךָ֙ אַבְרָהָ֔ם כִּ֛י אַב־הֲמֹ֥ון גֹּויִ֖ם נְתַתִּֽיךָ׃המקרא קושר את השם אברהם לצירוף ״אב המון גויים״. מכאן ואילך העיבוד משתמש בשם החדש, לפי המקור.
אעשה אותך פורה מאוד מאוד; ממך יצאו עמים, ומלכים יהיו מצאצאיך.
וְהִפְרֵתִ֤י אֹֽתְךָ֙ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֔ד וּנְתַתִּ֖יךָ לְגֹויִ֑ם וּמְלָכִ֖ים מִמְּךָ֥ יֵצֵֽאוּ׃אקים את בריתי ביני ובינך ובין צאצאיך אחריך, לדורותיהם, כברית עולם: אהיה לך לאלוהים וגם לצאצאיך אחריך.
וַהֲקִמֹתִ֨י אֶת־בְּרִיתִ֜י בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֗ךָ וּבֵ֨ין זַרְעֲךָ֧ אַחֲרֶ֛יךָ לְדֹרֹתָ֖ם לִבְרִ֣ית עֹולָ֑ם לִהְיֹ֤ות לְךָ֙ לֵֽאלֹהִ֔ים וּֽלְזַרְעֲךָ֖ אַחֲרֶֽיךָ׃אתן לך ולצאצאיך אחריך את הארץ שאתה חי בה כגר, את כל ארץ כנען, כאחוזת עולם, ואהיה להם לאלוהים״.
וְנָתַתִּ֣י לְ֠ךָ וּלְזַרְעֲךָ֨ אַחֲרֶ֜יךָ אֵ֣ת ׀ אֶ֣רֶץ מְגֻרֶ֗יךָ אֵ֚ת כָּל־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן לַאֲחֻזַּ֖ת עֹולָ֑ם וְהָיִ֥יתִי לָהֶ֖ם לֵאלֹהִֽים׃״מגוריך״ מציין את הארץ שבה אברהם חי כגר; ״אחוזת עולם״ היא נחלה קבועה לצאצאיו. נשמרת לשון ההבטחה ולא טענה על בעלות שכבר מומשה באותו רגע.
אלוהים אמר לאברהם: ״ואתה תשמור את בריתי, אתה וצאצאיך אחריך, לדורותיהם.
וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־אַבְרָהָ֔ם וְאַתָּ֖ה אֶת־בְּרִיתִ֣י תִשְׁמֹ֑ר אַתָּ֛ה וְזַרְעֲךָ֥ אַֽחֲרֶ֖יךָ לְדֹרֹתָֽם׃זו הברית שתשמרו ביני וביניכם ובין צאצאיך אחריך: כל זכר אצלכם יימול.
זֹ֣את בְּרִיתִ֞י אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְר֗וּ בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֥ין זַרְעֲךָ֖ אַחֲרֶ֑יךָ הִמֹּ֥ול לָכֶ֖ם כָּל־זָכָֽר׃״יימול״: תוסר עורלתו בברית המילה, כמפורש בפסוק הבא.
תמולו את בשר עורלתכם, וזה יהיה סימן לברית ביני וביניכם.
וּנְמַלְתֶּ֕ם אֵ֖ת בְּשַׂ֣ר עָרְלַתְכֶ֑ם וְהָיָה֙ לְאֹ֣ות בְּרִ֔ית בֵּינִ֖י וּבֵינֵיכֶֽם׃כל זכר אצלכם יימול בגיל שמונה ימים, בכל דורותיכם, גם עבד שנולד בבית וגם עבד שנקנה בכסף מאדם זר ואינו מצאצאיך.
וּבֶן־שְׁמֹנַ֣ת יָמִ֗ים יִמֹּ֥ול לָכֶ֛ם כָּל־זָכָ֖ר לְדֹרֹתֵיכֶ֑ם יְלִ֣יד בָּ֔יִת וּמִקְנַת־כֶּ֙סֶף֙ מִכֹּ֣ל בֶּן־נֵכָ֔ר אֲשֶׁ֛ר לֹ֥א מִֽזַּרְעֲךָ֖ הֽוּא׃״יליד בית״ ו״מקנת כסף״ הם מעמדות של עבדים בבית אברהם. נשמר תיאור העולם החברתי של המקרא. פרטי ההלכה הנגזרים מן הפסוק אינם מוחלפים בהוראות מעשיות.
חובה למול גם את העבד שנולד בביתך וגם את מי שקנית בכספך. בריתי תהיה בבשרכם לברית עולם.
הִמֹּ֧ול ׀ יִמֹּ֛ול יְלִ֥יד בֵּֽיתְךָ֖ וּמִקְנַ֣ת כַּסְפֶּ֑ךָ וְהָיְתָ֧ה בְרִיתִ֛י בִּבְשַׂרְכֶ֖ם לִבְרִ֥ית עֹולָֽם׃זכר ערל שלא ימול את בשר עורלתו ייכרת מתוך עמו; הוא הפר את בריתי״.
וְעָרֵ֣ל ׀ זָכָ֗ר אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־יִמֹּול֙ אֶת־בְּשַׂ֣ר עָרְלָתֹ֔ו וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מֵעַמֶּ֑יהָ אֶת־בְּרִיתִ֖י הֵפַֽר׃״ונכרתה״ הוא עונש כרת; אין זו הוראה לבני אדם להוציאו להורג או לגרשו. רש״י מייחס את האחריות האישית למי שהגדיל ואינו מל את עצמו, ולא לתינוק.
אלוהים אמר לאברהם: ״לא תקרא עוד לאשתך שרי בשם שרי, כי שמה שרה.
וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־אַבְרָהָ֔ם שָׂרַ֣י אִשְׁתְּךָ֔ לֹא־תִקְרָ֥א אֶת־שְׁמָ֖הּ שָׂרָ֑י כִּ֥י שָׂרָ֖ה שְׁמָֽהּ׃אברך אותה וגם אתן לך בן ממנה. אברך אותה; ממנה יצאו עמים, ומלכי עמים יהיו מצאצאיה״.
וּבֵרַכְתִּ֣י אֹתָ֔הּ וְגַ֨ם נָתַ֧תִּי מִמֶּ֛נָּה לְךָ֖ בֵּ֑ן וּבֵֽרַכְתִּ֙יהָ֙ וְהָֽיְתָ֣ה לְגֹויִ֔ם מַלְכֵ֥י עַמִּ֖ים מִמֶּ֥נָּה יִהְיֽוּ׃ההבטחה ניתנת כאן במפורש גם לשרה, ואינה מנוסחת רק כהבטחה לאברהם.
אברהם השתטח על פניו וצחק. הוא אמר בליבו: ״האם לאדם בן מאה ייוולד בן? והאם שרה בת התשעים תלד?״
וַיִּפֹּ֧ל אַבְרָהָ֛ם עַל־פָּנָ֖יו וַיִּצְחָ֑ק וַיֹּ֣אמֶר בְּלִבֹּ֗ו הַלְּבֶ֤ן מֵאָֽה־שָׁנָה֙ יִוָּלֵ֔ד וְאִ֨ם־שָׂרָ֔ה הֲבַת־תִּשְׁעִ֥ים שָׁנָ֖ה תֵּלֵֽד׃בזמן ההתגלות אברהם בן 99; מאה הוא הגיל הנזכר בשאלתו לנוכח הלידה המובטחת. רש״י ורמב״ן מפרשים את צחוקו כשמחה ופליאה, ולא כחוסר אמונה. העיבוד משמר את הצחוק ואת השאלה בלי להוסיף להם הכרעה פסיכולוגית.
אברהם אמר לאלוהים: ״הלוואי שישמעאל יחיה לפניך״.
וַיֹּ֥אמֶר אַבְרָהָ֖ם אֶל־הָֽאֱלֹהִ֑ים ל֥וּ יִשְׁמָעֵ֖אל יִחְיֶ֥ה לְפָנֶֽיךָ׃זו בקשה בעד ישמעאל. רש״י מפרש ״לפניך״: ביראתך. אין בפסוק אמירה מפורשת שאברהם דוחה את הבן המובטח משרה.
אלוהים אמר: ״אכן, שרה אשתך תלד לך בן, ותקרא לו יצחק. אקים את בריתי איתו כברית עולם, גם לצאצאיו אחריו.
וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים אֲבָל֙ שָׂרָ֣ה אִשְׁתְּךָ֗ יֹלֶ֤דֶת לְךָ֙ בֵּ֔ן וְקָרָ֥אתָ אֶת־שְׁמֹ֖ו יִצְחָ֑ק וַהֲקִמֹתִ֨י אֶת־בְּרִיתִ֥י אִתֹּ֛ו לִבְרִ֥ית עֹולָ֖ם לְזַרְעֹ֥ו אַחֲרָֽיו׃״אבל״ משמש כאן לאישור והדגשה: אכן, כפי שמפרש רש״י. השם יצחק נשמר בתוך רצף הצחוק והבשורה.
ובנוגע לישמעאל, שמעתי את בקשתך. הנה בירכתי אותו: אעשה אותו פורה וארבה אותו מאוד מאוד. הוא יהיה אב לשנים עשר נשיאים, ואעשה אותו לעם גדול.
וּֽלְיִשְׁמָעֵאל֮ שְׁמַעְתִּיךָ֒ הִנֵּ֣ה ׀ בֵּרַ֣כְתִּי אֹתֹ֗ו וְהִפְרֵיתִ֥י אֹתֹ֛ו וְהִרְבֵּיתִ֥י אֹתֹ֖ו בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֑ד שְׁנֵים־עָשָׂ֤ר נְשִׂיאִם֙ יֹולִ֔יד וּנְתַתִּ֖יו לְגֹ֥וי גָּדֹֽול׃״נשיאים״ הם ראשי קבוצות או שבטים, לא נשיאים במובן המדיני בן ימינו. ברכת ישמעאל נשמרת לצד ייחוד הברית עם יצחק.
אבל את בריתי אקים עם יצחק, ששרה תלד לך בזמן הזה בשנה הבאה״.
וְאֶת־בְּרִיתִ֖י אָקִ֣ים אֶת־יִצְחָ֑ק אֲשֶׁר֩ תֵּלֵ֨ד לְךָ֤ שָׂרָה֙ לַמֹּועֵ֣ד הַזֶּ֔ה בַּשָּׁנָ֖ה הָאַחֶֽרֶת׃כשסיים לדבר עם אברהם, עלה אלוהים מעליו.
וַיְכַ֖ל לְדַבֵּ֣ר אִתֹּ֑ו וַיַּ֣עַל אֱלֹהִ֔ים מֵעַ֖ל אַבְרָהָֽם׃לשון עליית אלוהים נשמרת כלשון הסיפור על סיום ההתגלות, בלי להוסיף לה תיאור גופני.
אברהם לקח את ישמעאל בנו, את כל העבדים שנולדו בביתו ואת כל העבדים שקנה בכסף, כל זכר מאנשי ביתו, ומל את בשר עורלתם באותו יום ממש, כפי שציווה אותו אלוהים.
וַיִּקַּ֨ח אַבְרָהָ֜ם אֶת־יִשְׁמָעֵ֣אל בְּנֹ֗ו וְאֵ֨ת כָּל־יְלִידֵ֤י בֵיתֹו֙ וְאֵת֙ כָּל־מִקְנַ֣ת כַּסְפֹּ֔ו כָּל־זָכָ֕ר בְּאַנְשֵׁ֖י בֵּ֣ית אַבְרָהָ֑ם וַיָּ֜מָל אֶת־בְּשַׂ֣ר עָרְלָתָ֗ם בְּעֶ֙צֶם֙ הַיֹּ֣ום הַזֶּ֔ה כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר אִתֹּ֖ו אֱלֹהִֽים׃אברהם היה בן 99 כשנימול בשר עורלתו.
וְאַ֨בְרָהָ֔ם בֶּן־תִּשְׁעִ֥ים וָתֵ֖שַׁע שָׁנָ֑ה בְּהִמֹּלֹ֖ו בְּשַׂ֥ר עָרְלָתֹֽו׃ישמעאל בנו היה בן שלוש עשרה כשנימול בשר עורלתו.
וְיִשְׁמָעֵ֣אל בְּנֹ֔ו בֶּן־שְׁלֹ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה בְּהִ֨מֹּלֹ֔ו אֵ֖ת בְּשַׂ֥ר עָרְלָתֹֽו׃באותו יום ממש נימולו אברהם וישמעאל בנו.
בְּעֶ֙צֶם֙ הַיֹּ֣ום הַזֶּ֔ה נִמֹּ֖ול אַבְרָהָ֑ם וְיִשְׁמָעֵ֖אל בְּנֹֽו׃כל אנשי ביתו, העבדים שנולדו בבית והעבדים שנקנו בכסף מאנשים זרים, נימולו איתו.
וְכָל־אַנְשֵׁ֤י בֵיתֹו֙ יְלִ֣יד בָּ֔יִת וּמִקְנַת־כֶּ֖סֶף מֵאֵ֣ת בֶּן־נֵכָ֑ר נִמֹּ֖לוּ אִתֹּֽו׃החזרה בסיום מדגישה את ביצוע הציווי בבית אברהם כולו; אין לקצר אותה באמצעות איחוד פסוקים.
נוסח המסורה · תעתיק כתב יד לנינגרד (WLC) · ניקוד וטעמי מקרא
וַיְהִ֣י אַבְרָ֔ם בֶּן־תִּשְׁעִ֥ים שָׁנָ֖ה וְתֵ֣שַׁע שָׁנִ֑ים וַיֵּרָ֨א יְהוָ֜ה אֶל־אַבְרָ֗ם וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אֲנִי־אֵ֣ל שַׁדַּ֔י הִתְהַלֵּ֥ךְ לְפָנַ֖י וֶהְיֵ֥ה תָמִֽים׃
וְאֶתְּנָ֥ה בְרִיתִ֖י בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֑ךָ וְאַרְבֶּ֥ה אֹותְךָ֖ בִּמְאֹ֥ד מְאֹֽד׃
וַיִּפֹּ֥ל אַבְרָ֖ם עַל־פָּנָ֑יו וַיְדַבֵּ֥ר אִתֹּ֛ו אֱלֹהִ֖ים לֵאמֹֽר׃
אֲנִ֕י הִנֵּ֥ה בְרִיתִ֖י אִתָּ֑ךְ וְהָיִ֕יתָ לְאַ֖ב הֲמֹ֥ון גֹּויִֽם׃
וְלֹא־יִקָּרֵ֥א עֹ֛וד אֶת־שִׁמְךָ֖ אַבְרָ֑ם וְהָיָ֤ה שִׁמְךָ֙ אַבְרָהָ֔ם כִּ֛י אַב־הֲמֹ֥ון גֹּויִ֖ם נְתַתִּֽיךָ׃
וְהִפְרֵתִ֤י אֹֽתְךָ֙ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֔ד וּנְתַתִּ֖יךָ לְגֹויִ֑ם וּמְלָכִ֖ים מִמְּךָ֥ יֵצֵֽאוּ׃
וַהֲקִמֹתִ֨י אֶת־בְּרִיתִ֜י בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֗ךָ וּבֵ֨ין זַרְעֲךָ֧ אַחֲרֶ֛יךָ לְדֹרֹתָ֖ם לִבְרִ֣ית עֹולָ֑ם לִהְיֹ֤ות לְךָ֙ לֵֽאלֹהִ֔ים וּֽלְזַרְעֲךָ֖ אַחֲרֶֽיךָ׃
וְנָתַתִּ֣י לְ֠ךָ וּלְזַרְעֲךָ֨ אַחֲרֶ֜יךָ אֵ֣ת ׀ אֶ֣רֶץ מְגֻרֶ֗יךָ אֵ֚ת כָּל־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן לַאֲחֻזַּ֖ת עֹולָ֑ם וְהָיִ֥יתִי לָהֶ֖ם לֵאלֹהִֽים׃
וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־אַבְרָהָ֔ם וְאַתָּ֖ה אֶת־בְּרִיתִ֣י תִשְׁמֹ֑ר אַתָּ֛ה וְזַרְעֲךָ֥ אַֽחֲרֶ֖יךָ לְדֹרֹתָֽם׃
זֹ֣את בְּרִיתִ֞י אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְר֗וּ בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֥ין זַרְעֲךָ֖ אַחֲרֶ֑יךָ הִמֹּ֥ול לָכֶ֖ם כָּל־זָכָֽר׃
וּנְמַלְתֶּ֕ם אֵ֖ת בְּשַׂ֣ר עָרְלַתְכֶ֑ם וְהָיָה֙ לְאֹ֣ות בְּרִ֔ית בֵּינִ֖י וּבֵינֵיכֶֽם׃
וּבֶן־שְׁמֹנַ֣ת יָמִ֗ים יִמֹּ֥ול לָכֶ֛ם כָּל־זָכָ֖ר לְדֹרֹתֵיכֶ֑ם יְלִ֣יד בָּ֔יִת וּמִקְנַת־כֶּ֙סֶף֙ מִכֹּ֣ל בֶּן־נֵכָ֔ר אֲשֶׁ֛ר לֹ֥א מִֽזַּרְעֲךָ֖ הֽוּא׃
הִמֹּ֧ול ׀ יִמֹּ֛ול יְלִ֥יד בֵּֽיתְךָ֖ וּמִקְנַ֣ת כַּסְפֶּ֑ךָ וְהָיְתָ֧ה בְרִיתִ֛י בִּבְשַׂרְכֶ֖ם לִבְרִ֥ית עֹולָֽם׃
וְעָרֵ֣ל ׀ זָכָ֗ר אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־יִמֹּול֙ אֶת־בְּשַׂ֣ר עָרְלָתֹ֔ו וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מֵעַמֶּ֑יהָ אֶת־בְּרִיתִ֖י הֵפַֽר׃
{ס}וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־אַבְרָהָ֔ם שָׂרַ֣י אִשְׁתְּךָ֔ לֹא־תִקְרָ֥א אֶת־שְׁמָ֖הּ שָׂרָ֑י כִּ֥י שָׂרָ֖ה שְׁמָֽהּ׃
וּבֵרַכְתִּ֣י אֹתָ֔הּ וְגַ֨ם נָתַ֧תִּי מִמֶּ֛נָּה לְךָ֖ בֵּ֑ן וּבֵֽרַכְתִּ֙יהָ֙ וְהָֽיְתָ֣ה לְגֹויִ֔ם מַלְכֵ֥י עַמִּ֖ים מִמֶּ֥נָּה יִהְיֽוּ׃
וַיִּפֹּ֧ל אַבְרָהָ֛ם עַל־פָּנָ֖יו וַיִּצְחָ֑ק וַיֹּ֣אמֶר בְּלִבֹּ֗ו הַלְּבֶ֤ן מֵאָֽה־שָׁנָה֙ יִוָּלֵ֔ד וְאִ֨ם־שָׂרָ֔ה הֲבַת־תִּשְׁעִ֥ים שָׁנָ֖ה תֵּלֵֽד׃
וַיֹּ֥אמֶר אַבְרָהָ֖ם אֶל־הָֽאֱלֹהִ֑ים ל֥וּ יִשְׁמָעֵ֖אל יִחְיֶ֥ה לְפָנֶֽיךָ׃
וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים אֲבָל֙ שָׂרָ֣ה אִשְׁתְּךָ֗ יֹלֶ֤דֶת לְךָ֙ בֵּ֔ן וְקָרָ֥אתָ אֶת־שְׁמֹ֖ו יִצְחָ֑ק וַהֲקִמֹתִ֨י אֶת־בְּרִיתִ֥י אִתֹּ֛ו לִבְרִ֥ית עֹולָ֖ם לְזַרְעֹ֥ו אַחֲרָֽיו׃
וּֽלְיִשְׁמָעֵאל֮ שְׁמַעְתִּיךָ֒ הִנֵּ֣ה ׀ בֵּרַ֣כְתִּי אֹתֹ֗ו וְהִפְרֵיתִ֥י אֹתֹ֛ו וְהִרְבֵּיתִ֥י אֹתֹ֖ו בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֑ד שְׁנֵים־עָשָׂ֤ר נְשִׂיאִם֙ יֹולִ֔יד וּנְתַתִּ֖יו לְגֹ֥וי גָּדֹֽול׃
וְאֶת־בְּרִיתִ֖י אָקִ֣ים אֶת־יִצְחָ֑ק אֲשֶׁר֩ תֵּלֵ֨ד לְךָ֤ שָׂרָה֙ לַמֹּועֵ֣ד הַזֶּ֔ה בַּשָּׁנָ֖ה הָאַחֶֽרֶת׃
וַיְכַ֖ל לְדַבֵּ֣ר אִתֹּ֑ו וַיַּ֣עַל אֱלֹהִ֔ים מֵעַ֖ל אַבְרָהָֽם׃
וַיִּקַּ֨ח אַבְרָהָ֜ם אֶת־יִשְׁמָעֵ֣אל בְּנֹ֗ו וְאֵ֨ת כָּל־יְלִידֵ֤י בֵיתֹו֙ וְאֵת֙ כָּל־מִקְנַ֣ת כַּסְפֹּ֔ו כָּל־זָכָ֕ר בְּאַנְשֵׁ֖י בֵּ֣ית אַבְרָהָ֑ם וַיָּ֜מָל אֶת־בְּשַׂ֣ר עָרְלָתָ֗ם בְּעֶ֙צֶם֙ הַיֹּ֣ום הַזֶּ֔ה כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר אִתֹּ֖ו אֱלֹהִֽים׃
וְאַ֨בְרָהָ֔ם בֶּן־תִּשְׁעִ֥ים וָתֵ֖שַׁע שָׁנָ֑ה בְּהִמֹּלֹ֖ו בְּשַׂ֥ר עָרְלָתֹֽו׃
וְיִשְׁמָעֵ֣אל בְּנֹ֔ו בֶּן־שְׁלֹ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה בְּהִ֨מֹּלֹ֔ו אֵ֖ת בְּשַׂ֥ר עָרְלָתֹֽו׃
בְּעֶ֙צֶם֙ הַיֹּ֣ום הַזֶּ֔ה נִמֹּ֖ול אַבְרָהָ֑ם וְיִשְׁמָעֵ֖אל בְּנֹֽו׃
וְכָל־אַנְשֵׁ֤י בֵיתֹו֙ יְלִ֣יד בָּ֔יִת וּמִקְנַת־כֶּ֖סֶף מֵאֵ֣ת בֶּן־נֵכָ֑ר נִמֹּ֖לוּ אִתֹּֽו׃
{פ}התמונה השלמה
בהיות אברם בן תשעים ותשע, ה׳ נראה אליו ומצווה עליו להתהלך לפניו ולהיות תמים. הברית כוללת הבטחות לצאצאים ולארץ, שינוי שמות ומצוות מילה. הבן שייוולד לשרה מקבל כבר עתה שם: יצחק.
אלוהים מבטיח ריבוי צאצאים, עמים ומלכים, וברית עולם עם אברהם וזרעו. ארץ כנען, שבה הוא חי כגר, מובטחת להם כאחוזת עולם. השם אברהם נקשר להיותו אב להמון גויים.
אברהם וצאצאיו מצווים לשמור את הברית במילה. כל זכר נכלל בציווי, גם עבדי הבית, ולדורות נקבע גיל שמונה ימים. הפרת הברית מתוארת בלשון כרת, שעומדת לבירור במפרשים.
שרי נקראת מעתה שרה, ומובטח לה בן. אברהם צוחק לנוכח הבשורה ומבקש בעד ישמעאל. אלוהים מבטיח לישמעאל ריבוי ושנים עשר נשיאים, ומייחד את המשך הברית ליצחק, שייוולד לשרה בשנה הבאה.
אברהם מקיים את המילה באותו יום עם ישמעאל וכל הזכרים בביתו. אברהם בן תשעים ותשע וישמעאל בן שלוש עשרה. החזרה על ״בעצם היום הזה״ מדגישה את מועד הביצוע המשותף.
הברית מחברת הבטחה עם אחריות: עתיד של עמים ומלכים נקשר במעשה המתקיים עכשיו ובנאמנות שתימשך לדורות.
מעבר לקריאה הראשונה
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
״אב לכל העולם כולו״
התלמוד קורא את המעבר מאברם לאברהם כהרחבה מאב לארם לאב לכל העולם, ואת המעבר משרי לשרה כהרחבת שררתה מעבר לאומתה. הוא גם מבחין בין ההוראות הנוגעות לשמותיהם. הדרשה מדגישה את ההיקף החדש של הייעוד. בקריאת הפרקים עצמם נשמר כל שם בזמן שבו הוא מופיע, בלי לשנות לאחור את שמות אברם ושרי.
בבלי ברכות יג ע״א ↗״שנכרתו עליה שלש עשרה בריתות״
רבי ישמעאל מדגיש במשנה את חשיבות המילה באמצעות שלוש עשרה לשונות ברית, ורבי קושר את שלמות אברהם לקיום המילה. החזרות בפרק מקבלות כך משקל של קשר מחייב ומתמשך. הן אינן עודף שיש להסיר לשם קיצור. העיבוד שומר אותן, והלימוד מסביר מדוע המסורת מתעכבת על כל הופעה.
משנה נדרים ג, יא; בבלי נדרים לא ע״ב ↗״היה שלם בכל נסיונותי״
רש״י מפרש את ״התהלך לפניי״ כעבודת ה׳ ודבקות בה, ואת ״והיה תמים״ כשלמות בעמידה בניסיונות. לצד זאת הוא מביא מדרש הקושר את השלמות למילה. המילה תמים אינה מתארת כאן אדם שקל להטעותו. העיבוד בחר ב״שלם בדרכך״ כדי לשמר את התביעה לנאמנות, בלי למחוק את הקשר לברית שבפרק.
רש״י לבראשית יז, א ↗״משיגיע לכלל עונשין״
רש״י מבחין בין חובת האב למול את בנו לבין אחריותו של האדם לאחר שהגיע לגיל ענישה. את הכרת הוא מייחס למי שאינו מל את עצמו אז; האב אינו נענש בכרת על אי־מילת בנו, אף שהוא עובר על מצווה. ההבחנה מונעת ייחוס של אשמה לתינוק. הפסוק אינו מצווה את הקהילה להרוג או לגרש אדם.
רש״י לבראשית יז, יד ↗״לאמונה ולשמחה״
רמב״ן מפרש את הצחוק כביטוי לשמחה ולפליאה מול דבר בלתי צפוי, ולא כהכחשת ההבטחה. הוא מסכים כאן עם הכיוון שמביא רש״י. שאלת הגילים נשארת שאלה אמיתית של השתאות. בהנגשה נשמרים הצחוק והדיבור שבלב, ואילו משמעותם הרגשית נידונה בלימוד. כך אין תוספת של ״לא האמין״ שאינה כתובה בפסוק.
רמב״ן לבראשית יז, יז ↗״יחיה ביראתך״
רש״י מפרש את בקשת אברהם כמשאלה לחיי ישמעאל ביראת ה׳. בפסוקים עצמם הבקשה נענית בברכה מפורשת לישמעאל, לצד ההודעה שהברית תימשך ביצחק. חשוב לשמוע את שני חלקי התשובה: ייחוד הברית אינו מוחק את ברכת הבן שכבר נולד. גם ״אבל״ שבפסוק יט מתפרש אצל רש״י כלשון אישור: אכן.
רש״י לבראשית יז, יח–יט ↗״לא נתיירא״
רש״י דורש את ״בעצם היום הזה״ כקיום הברית באור היום, בלי להירתע מפני אחרים העלולים לעכב. בפסוקים מודגשים הביצוע המיידי והצטרפות כל הזכרים בבית. רשימת הגילים מאפשרת גם לעקוב אחר הזמן: ישמעאל נולד כשאברם בן שמונים ושש, ונימול בגיל שלוש עשרה, כשאברהם בן תשעים ותשע.
רש״י לבראשית יז, כג ↗