בראשית · פרק טז׳
מצוקת שרי, סבלה של הגר ומפגש ליד מעיין במדבר. בתוך הקרע המשפחתי נשמעת הבשורה על ישמעאל.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
שרי, אשת אברם, לא ילדה לו ילדים. הייתה לה שפחה מצרית ששמה הגר.
וְשָׂרַי֙ אֵ֣שֶׁת אַבְרָ֔ם לֹ֥א יָלְדָ֖ה לֹ֑ו וְלָ֛הּ שִׁפְחָ֥ה מִצְרִ֖ית וּשְׁמָ֥הּ הָגָֽר׃שפחה היא אישה משועבדת, ולא עובדת שכירה. בפרק זה נשמרים השמות אברם ושרי; שינוי השמות מופיע רק בפרק יז.
שרי אמרה לאברם: ״הנה, ה׳ מנע ממני ללדת. שכב נא עם שפחתי; אולי אבנה את משפחתי באמצעותה״. אברם שמע בקולה של שרי.
וַתֹּ֨אמֶר שָׂרַ֜י אֶל־אַבְרָ֗ם הִנֵּה־נָ֞א עֲצָרַ֤נִי יְהוָה֙ מִלֶּ֔דֶת בֹּא־נָא֙ אֶל־שִׁפְחָתִ֔י אוּלַ֥י אִבָּנֶ֖ה מִמֵּ֑נָּה וַיִּשְׁמַ֥ע אַבְרָ֖ם לְקֹ֥ול שָׂרָֽי׃״איבנה ממנה״ קושר הולדת ילדים לבניית בית ומשפחה. העיבוד שומר את תקוות שרי, בלי לקבוע מנגנון של אימוץ שאינו מפורש בפסוק. ראו אבן עזרא לפסוק ב.
אחרי שאברם ישב עשר שנים בארץ כנען, לקחה שרי, אשתו, את הגר המצרית, שפחתה, ונתנה אותה לאברם בעלה לאישה.
וַתִּקַּ֞ח שָׂרַ֣י אֵֽשֶׁת־אַבְרָ֗ם אֶת־הָגָ֤ר הַמִּצְרִית֙ שִׁפְחָתָ֔הּ מִקֵּץ֙ עֶ֣שֶׂר שָׁנִ֔ים לְשֶׁ֥בֶת אַבְרָ֖ם בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַתִּתֵּ֥ן אֹתָ֛הּ לְאַבְרָ֥ם אִישָׁ֖הּ לֹ֥ו לְאִשָּֽׁה׃הפסוק אומר ״לאישה״; אין להחליף זאת כאן ב״פילגש״. עשר השנים נספרות מתחילת ישיבת אברם בארץ כנען.
אברם שכב עם הגר והיא הרתה. כשראתה שהיא בהיריון, החלה לזלזל בגבירתה.
וַיָּבֹ֥א אֶל־הָגָ֖ר וַתַּ֑הַר וַתֵּ֙רֶא֙ כִּ֣י הָרָ֔תָה וַתֵּקַ֥ל גְּבִרְתָּ֖הּ בְּעֵינֶֽיהָ׃שרי אמרה לאברם: ״אתה אחראי לעוול שנעשה לי! אני נתתי את שפחתי לחיקך, וכשראתה שהיא בהיריון, נעשיתי בזויה בעיניה. ישפוט ה׳ ביני ובינך״.
וַתֹּ֨אמֶר שָׂרַ֣י אֶל־אַבְרָם֮ חֲמָסִ֣י עָלֶיךָ֒ אָנֹכִ֗י נָתַ֤תִּי שִׁפְחָתִי֙ בְּחֵיקֶ֔ךָ וַתֵּ֙רֶא֙ כִּ֣י הָרָ֔תָה וָאֵקַ֖ל בְּעֵינֶ֑יהָ יִשְׁפֹּ֥ט יְהוָ֖ה בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽיךָ ׃״חמסי עליך״ הוא טיעונה של שרי כלפי אברם. רש״י מסביר שהיא תובעת ממנו אחריות, בין השאר על שלא מחה כשנפגע כבודה. ההאשמה נשמרת כדבריה, ולא כפסיקת המספר.
אברם אמר לשרי: ״שפחתך נתונה בידייך; עשי בה מה שנראה לך נכון״. שרי התעללה בה, והגר ברחה מפניה.
וַיֹּ֨אמֶר אַבְרָ֜ם אֶל־שָׂרַ֗י הִנֵּ֤ה שִׁפְחָתֵךְ֙ בְּיָדֵ֔ךְ עֲשִׂי־לָ֖הּ הַטֹּ֣וב בְּעֵינָ֑יִךְ וַתְּעַנֶּ֣הָ שָׂרַ֔י וַתִּבְרַ֖ח מִפָּנֶֽיהָ׃״ותענה״ מציין יחס שגרם סבל, ולא רק ויכוח. רש״י מפרש שעבוד קשה; רמב״ן מבקר במפורש את העינוי ואת הסכמת אברם לו. סוגי הפגיעה אינם מפורטים במקרא.
מלאך ה׳ מצא אותה ליד מעיין במדבר, ליד המעיין שבדרך לשור.
וַֽיִּמְצָאָ֞הּ מַלְאַ֧ךְ יְהוָ֛ה עַל־עֵ֥ין הַמַּ֖יִם בַּמִּדְבָּ֑ר עַל־הָעַ֖יִן בְּדֶ֥רֶךְ שֽׁוּר׃הוא אמר: ״הגר, שפחת שרי, מאין באת ולאן את הולכת?״ היא ענתה: ״אני בורחת מפני שרי גבירתי״.
וַיֹּאמַ֗ר הָגָ֞ר שִׁפְחַ֥ת שָׂרַ֛י אֵֽי־מִזֶּ֥ה בָ֖את וְאָ֣נָה תֵלֵ֑כִי וַתֹּ֕אמֶר מִפְּנֵי֙ שָׂרַ֣י גְּבִרְתִּ֔י אָנֹכִ֖י בֹּרַֽחַת׃מלאך ה׳ אמר לה: ״חזרי אל גבירתך והיכנעי למרותה״.
וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה שׁ֖וּבִי אֶל־גְּבִרְתֵּ֑ךְ וְהִתְעַנִּ֖י תַּ֥חַת יָדֶֽיהָ׃״והתעני תחת ידיה״ תובע מהגר לקבל שוב את שעבודה לגבירתה; אין כאן הבטחה שהיחס הקשה פסק. אלו דברי המלאך בתוך הסיפור המסוים.
מלאך ה׳ אמר לה: ״ארבה מאוד את צאצאייך, עד שלא יהיה אפשר לספור אותם מרוב מספרם״.
וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה הַרְבָּ֥ה אַרְבֶּ֖ה אֶת־זַרְעֵ֑ךְ וְלֹ֥א יִסָּפֵ֖ר מֵרֹֽב׃המלאך מוסר את ההבטחה בלשון ״ארבה״. העיבוד אינו מחליף את הדובר או מוסיף למקרא מספר של מלאכים.
מלאך ה׳ אמר לה: ״הנה את בהיריון, ותלדי בן. קראי לו ישמעאל, כי ה׳ שמע את סבלך.
וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה הִנָּ֥ךְ הָרָ֖ה וְיֹלַ֣דְתְּ בֵּ֑ן וְקָרָ֤את שְׁמֹו֙ יִשְׁמָעֵ֔אל כִּֽי־שָׁמַ֥ע יְהוָ֖ה אֶל־עָנְיֵֽךְ׃השם ישמעאל נקשר בפסוק לשמיעת סבלה של הגר. הדיבור נמשך בפסוק הבא.
הוא יהיה אדם כפרא, חמור הבר: ידו תהיה נגד כולם ויד כולם נגדו, והוא ישכון מול כל אחיו״.
וְה֤וּא יִהְיֶה֙ פֶּ֣רֶא אָדָ֔ם יָדֹ֣ו בַכֹּ֔ל וְיַ֥ד כֹּ֖ל בֹּ֑ו וְעַל־פְּנֵ֥י כָל־אֶחָ֖יו יִשְׁכֹּֽן׃״פרא״ הוא בעל חיים מדברי, חמור בר. רש״י ואבן עזרא מדגישים בדרכים שונות את החופש במדבר ואת העימותים. הדימוי וההדדיות של העימות נשמרו; אין להמירם בכינוי גנאי לבני עם כלשהו בימינו. ״על פני״ עובד כאן כתיאור מקום: מול אחיו.
היא קראה לה׳ שדיבר אליה: ״אתה אל שרואה אותי״, כי אמרה: ״האם גם כאן ראיתי את שליחו, אחרי שה׳ ראה את סבלי?״
וַתִּקְרָ֤א שֵׁם־יְהוָה֙ הַדֹּבֵ֣ר אֵלֶ֔יהָ אַתָּ֖ה אֵ֣ל רֳאִ֑י כִּ֣י אָֽמְרָ֗ה הֲגַ֥ם הֲלֹ֛ם רָאִ֖יתִי אַחֲרֵ֥י רֹאִֽי׃זהו ביטוי קשה ורב־משמעי. ״אל ראי״ עובד לפי הקשר ראיית הסבל; השאלה עובדה בעקבות אבן עזרא: ראיית המלאך לאחר שה׳ ראה את עונייה. רש״י מדגיש את פליאתה על ראיית שליחי ה׳ גם במדבר. אין להציג את העיבוד כפירוש היחיד.
לכן נקראה הבאר ״באר לחי רואי״. היא נמצאת בין קדש לברד.
עַל־כֵּן֙ קָרָ֣א לַבְּאֵ֔ר בְּאֵ֥ר לַחַ֖י רֹאִ֑י הִנֵּ֥ה בֵין־קָדֵ֖שׁ וּבֵ֥ין בָּֽרֶד׃שם המקום נשמר כשם, ואינו מוחלף בתרגום שלו. במקור ״קרא״ ללא ציון מפורש של הקורא; לכן נבחר ניסוח סביל.
הגר ילדה לאברם בן, ואברם קרא לבן שילדה לו הגר ״ישמעאל״.
וַתֵּ֧לֶד הָגָ֛ר לְאַבְרָ֖ם בֵּ֑ן וַיִּקְרָ֨א אַבְרָ֧ם שֶׁם־בְּנֹ֛ו אֲשֶׁר־יָלְדָ֥ה הָגָ֖ר יִשְׁמָעֵֽאל׃אברם היה בן 86 כשהגר ילדה לו את ישמעאל.
וְאַבְרָ֕ם בֶּן־שְׁמֹנִ֥ים שָׁנָ֖ה וְשֵׁ֣שׁ שָׁנִ֑ים בְּלֶֽדֶת־הָגָ֥ר אֶת־יִשְׁמָעֵ֖אל לְאַבְרָֽם׃נוסח המסורה · תעתיק כתב יד לנינגרד (WLC) · ניקוד וטעמי מקרא
וְשָׂרַי֙ אֵ֣שֶׁת אַבְרָ֔ם לֹ֥א יָלְדָ֖ה לֹ֑ו וְלָ֛הּ שִׁפְחָ֥ה מִצְרִ֖ית וּשְׁמָ֥הּ הָגָֽר׃
וַתֹּ֨אמֶר שָׂרַ֜י אֶל־אַבְרָ֗ם הִנֵּה־נָ֞א עֲצָרַ֤נִי יְהוָה֙ מִלֶּ֔דֶת בֹּא־נָא֙ אֶל־שִׁפְחָתִ֔י אוּלַ֥י אִבָּנֶ֖ה מִמֵּ֑נָּה וַיִּשְׁמַ֥ע אַבְרָ֖ם לְקֹ֥ול שָׂרָֽי׃
וַתִּקַּ֞ח שָׂרַ֣י אֵֽשֶׁת־אַבְרָ֗ם אֶת־הָגָ֤ר הַמִּצְרִית֙ שִׁפְחָתָ֔הּ מִקֵּץ֙ עֶ֣שֶׂר שָׁנִ֔ים לְשֶׁ֥בֶת אַבְרָ֖ם בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַתִּתֵּ֥ן אֹתָ֛הּ לְאַבְרָ֥ם אִישָׁ֖הּ לֹ֥ו לְאִשָּֽׁה׃
וַיָּבֹ֥א אֶל־הָגָ֖ר וַתַּ֑הַר וַתֵּ֙רֶא֙ כִּ֣י הָרָ֔תָה וַתֵּקַ֥ל גְּבִרְתָּ֖הּ בְּעֵינֶֽיהָ׃
וַתֹּ֨אמֶר שָׂרַ֣י אֶל־אַבְרָם֮ חֲמָסִ֣י עָלֶיךָ֒ אָנֹכִ֗י נָתַ֤תִּי שִׁפְחָתִי֙ בְּחֵיקֶ֔ךָ וַתֵּ֙רֶא֙ כִּ֣י הָרָ֔תָה וָאֵקַ֖ל בְּעֵינֶ֑יהָ יִשְׁפֹּ֥ט יְהוָ֖ה בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽיךָ ׃
וַיֹּ֨אמֶר אַבְרָ֜ם אֶל־שָׂרַ֗י הִנֵּ֤ה שִׁפְחָתֵךְ֙ בְּיָדֵ֔ךְ עֲשִׂי־לָ֖הּ הַטֹּ֣וב בְּעֵינָ֑יִךְ וַתְּעַנֶּ֣הָ שָׂרַ֔י וַתִּבְרַ֖ח מִפָּנֶֽיהָ׃
וַֽיִּמְצָאָ֞הּ מַלְאַ֧ךְ יְהוָ֛ה עַל־עֵ֥ין הַמַּ֖יִם בַּמִּדְבָּ֑ר עַל־הָעַ֖יִן בְּדֶ֥רֶךְ שֽׁוּר׃
וַיֹּאמַ֗ר הָגָ֞ר שִׁפְחַ֥ת שָׂרַ֛י אֵֽי־מִזֶּ֥ה בָ֖את וְאָ֣נָה תֵלֵ֑כִי וַתֹּ֕אמֶר מִפְּנֵי֙ שָׂרַ֣י גְּבִרְתִּ֔י אָנֹכִ֖י בֹּרַֽחַת׃
וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה שׁ֖וּבִי אֶל־גְּבִרְתֵּ֑ךְ וְהִתְעַנִּ֖י תַּ֥חַת יָדֶֽיהָ׃
וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה הַרְבָּ֥ה אַרְבֶּ֖ה אֶת־זַרְעֵ֑ךְ וְלֹ֥א יִסָּפֵ֖ר מֵרֹֽב׃
וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה הִנָּ֥ךְ הָרָ֖ה וְיֹלַ֣דְתְּ בֵּ֑ן וְקָרָ֤את שְׁמֹו֙ יִשְׁמָעֵ֔אל כִּֽי־שָׁמַ֥ע יְהוָ֖ה אֶל־עָנְיֵֽךְ׃
וְה֤וּא יִהְיֶה֙ פֶּ֣רֶא אָדָ֔ם יָדֹ֣ו בַכֹּ֔ל וְיַ֥ד כֹּ֖ל בֹּ֑ו וְעַל־פְּנֵ֥י כָל־אֶחָ֖יו יִשְׁכֹּֽן׃
וַתִּקְרָ֤א שֵׁם־יְהוָה֙ הַדֹּבֵ֣ר אֵלֶ֔יהָ אַתָּ֖ה אֵ֣ל רֳאִ֑י כִּ֣י אָֽמְרָ֗ה הֲגַ֥ם הֲלֹ֛ם רָאִ֖יתִי אַחֲרֵ֥י רֹאִֽי׃
עַל־כֵּן֙ קָרָ֣א לַבְּאֵ֔ר בְּאֵ֥ר לַחַ֖י רֹאִ֑י הִנֵּ֥ה בֵין־קָדֵ֖שׁ וּבֵ֥ין בָּֽרֶד׃
וַתֵּ֧לֶד הָגָ֛ר לְאַבְרָ֖ם בֵּ֑ן וַיִּקְרָ֨א אַבְרָ֧ם שֶׁם־בְּנֹ֛ו אֲשֶׁר־יָלְדָ֥ה הָגָ֖ר יִשְׁמָעֵֽאל׃
וְאַבְרָ֕ם בֶּן־שְׁמֹנִ֥ים שָׁנָ֖ה וְשֵׁ֣שׁ שָׁנִ֑ים בְּלֶֽדֶת־הָגָ֥ר אֶת־יִשְׁמָעֵ֖אל לְאַבְרָֽם׃
{ס}התמונה השלמה
שרי אינה יולדת ומוסרת את הגר שפחתה לאברם לאישה. ההיריון מעורר מתח בבית, והגר בורחת לאחר ששרי מענה אותה. במדבר היא פוגשת מלאך המבשר לה על בנה ועל צאצאיה.
לאחר עשר שנות ישיבה בארץ כנען, שרי נותנת לאברם את הגר המצרית לאישה, בתקווה להיבנות באמצעותה. אברם מקבל את הצעתה. מעמדה המשועבד של הגר נותר חלק מרכזי בסיפור.
הגר הרה ומזלזלת בשרי. שרי מטילה על אברם אחריות לפגיעה בה, והוא מותיר את הגר בידיה. שרי מענה את הגר, והגר בורחת. המקרא מוסר את המעשים ואת דברי הדמויות בלי להעלים את הסבל.
מלאך ה׳ מוצא את הגר ליד מעיין בדרך לשור. הוא מצווה עליה לשוב לגבירתה, מבטיח לה צאצאים רבים ומורה לקרוא לבנה ישמעאל, כי ה׳ שמע את סבלה. הגר קוראת לה׳ ״אל ראי״; הבאר נקראת באר לחי רואי.
הגר יולדת בן, ואברם קורא לו ישמעאל. אברם בן שמונים ושש בעת הלידה. הסיפור אינו מפרט את מסעה של הגר בחזרה או את היחסים בבית לאחר שובה.
לצד הכמיהה לילד והבטחת ההמשכיות, הפרק נותן מקום לשמה, לקולה ולסבלה של הגר. השמיעה והראייה נעשות מילות מפתח במפגש שלה במדבר.
מעבר לקריאה הראשונה
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
״הגר בתו של פרעה היתה״
רבי שמעון בן יוחאי מספר שהגר הייתה בת פרעה, ושאביה העדיף שתהיה שפחה בבית אברהם על פני גבירה בבית אחר, לאחר שראה מה אירע לשרה בביתו. המדרש מעניק לה עבר ומעמד שאינם מפורשים כאן. בפסוק עצמו נאמר רק שהיא שפחה מצרית. ההבחנה מאפשרת להכיר את המסורת בלי להפוך אותה לתוספת סמויה למקרא.
בראשית רבה מה, א ↗״כמה מלאכים נזדווגו לה״
המדרש שואל כמה מלאכים פגשו את הגר. רבי יוסי בר חנינא מונה חמישה לפי האמירות, וחכמים מונים ארבעה לפי הופעות המילה מלאך. המחלוקת נולדת מתשומת לב לחזרות שבכתוב. העיבוד שומר כל אמירה במקומה ובפסוקה, אך אינו מכריע במספר המלאכים במקום שבו המקרא אינו נותן מספר מפורש.
בראשית רבה מה, ז ↗״הבן הוא כדמות בניין״
אבן עזרא קושר את ״איבנה״ ללשון בן ובניין. שרי מקווה שהולדת ילד באמצעות הגר תבנה גם את ביתה שלה. זו תקווה שנמסרת מפיה, לא הבטחה שכך יקרה. בהמשך מתגלה הפער בין הפתרון שדמיינה לבין היחסים שנוצרו בפועל. העיבוד משמר את דימוי בניית המשפחה בלי להוסיף הסדר משפטי של אימוץ.
אבן עזרא לבראשית טז, ב ↗״חטאה אמנו בענוי הזה״
רמב״ן מבקר במילים מפורשות את שרי על עינוי הגר ואת אברם על שהניח לכך. הוא קושר את שמיעת ה׳ לסבלה של הגר ואת העתיד הנאמר על בנה לתוצאות העינוי. זו עמדה של פרשן מרכזי במסורת, ולא תוספת ביקורת חיצונית למקרא. קריאה מכבדת יכולה להקשיב גם לביקורת הזאת, בלי לטשטש את המעשה המסופר.
רמב״ן לבראשית טז, ו ↗״ליכנס עמה בדברים״
רש״י מסביר שהשאלה ״אי מזה באת״ נועדה לפתוח בדברים עם הגר. אין צורך להבין אותה כחוסר ידיעה של השליח. בתוך הסיפור השאלה נותנת להגר מקום לומר במילותיה מפני מי היא בורחת. זו תשובה קצרה, אך היא משמיעה את קולה של מי שעד עתה אחרים החליטו על גורלה.
רש״י לבראשית טז, ח ↗״חפשי בין האדם״
אבן עזרא מציע להבין את הפרא כחופשי בין בני האדם, ומשווה אותו לחמור הבר. בהמשך פירושו הוא מדגיש כוח ועימותים. אין לצמצם את הפסוק לחופש בלבד, שהרי הוא מוסיף ״ידו בכל ויד כל בו״. גם אין לקרוא את שם בעל החיים כאילו היה רק הקללה המודרנית ״פרא אדם״. העיבוד מציג את הדימוי ומותיר את המתח שבו.
אבן עזרא לבראשית טז, יב ↗״אחר שראה השם בעניי״
אבן עזרא קורא את שאלת הגר כך: גם כאן ראתה את מלאך ה׳, לאחר שה׳ ראה את עונייה. רש״י מדגיש את פליאתה על המפגש במדבר, מחוץ לבית אברהם. שתי הקריאות מקשרות את המראה למצבה של הגר, אך אינן זהות. העיבוד בחר בקריאת אבן עזרא לשאלה, ומציין את הבחירה במקום להסתיר את הקושי הלשוני.
אבן עזרא לבראשית טז, יג ↗