אברם עלה ממצרים אל הנגב, עם אשתו וכל אשר לו, ולוט איתו.
וַיַּעַל֩ אַבְרָ֨ם מִמִּצְרַ֜יִם ה֠וּא וְאִשְׁתֹּ֧ו וְכָל־אֲשֶׁר־לֹ֛ו וְלֹ֥וט עִמֹּ֖ו הַנֶּֽגְבָּה׃בראשית · פרק יג׳
הפרידה מלוט והבטחת הארץ
רכוש רב יוצר מחלוקת. אברם מציע להיפרד בשלום, לוט בוחר בכיכר הירדן, וההבטחה לאברם מתרחבת.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
בחזרה לכנען
הדרך והמזבח
אברם היה עשיר מאוד במקנה, בכסף ובזהב.
וְאַבְרָ֖ם כָּבֵ֣ד מְאֹ֑ד בַּמִּקְנֶ֕ה בַּכֶּ֖סֶף וּבַזָּהָֽב׃על המילים
״כבד״ מציין כאן ריבוי רכוש. ״מקנה״ הוא בעלי החיים שברשותו.
הוא המשיך במסעותיו מן הנגב עד בית אל, אל המקום שבו עמד אוהלו בתחילה, בין בית אל ובין העי,
וַיֵּ֙לֶךְ֙ לְמַסָּעָ֔יו מִנֶּ֖גֶב וְעַד־בֵּֽית־אֵ֑ל עַד־הַמָּקֹ֗ום אֲשֶׁר־הָ֨יָה שָׁ֤ם [אָהֳלֹה כ] (אָֽהֳלֹו֙ ק) בַּתְּחִלָּ֔ה בֵּ֥ין בֵּֽית־אֵ֖ל וּבֵ֥ין הָעָֽי׃על המילים
במקור WLC מופיע הכתיב ״אהלה״ והקרי ״אהלו״. שניהם מוצגים במקור; העיבוד וההקראה מוסרים את הקרי.
אל המקום שבו בנה את המזבח בפעם הראשונה. שם קרא אברם בשם ה׳.
אֶל־מְקֹום֙ הַמִּזְבֵּ֔חַ אֲשֶׁר־עָ֥שָׂה שָׁ֖ם בָּרִאשֹׁנָ֑ה וַיִּקְרָ֥א שָׁ֛ם אַבְרָ֖ם בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה׃על המילים
המשפט ממשיך את הפסוק הקודם, אך גבול הפסוק ומספורו נשמרים.
רכוש ומריבה
ההצעה להיפרד
גם ללוט, שהלך עם אברם, היו צאן, בקר ואוהלים.
וְגַם־לְלֹ֔וט הַהֹלֵ֖ךְ אֶת־אַבְרָ֑ם הָיָ֥ה צֹאן־וּבָקָ֖ר וְאֹהָלִֽים׃הארץ לא יכלה לשאת את שניהם כשהם יושבים יחד, כי רכושם היה רב, והם לא יכלו להישאר יחד.
וְלֹא־נָשָׂ֥א אֹתָ֛ם הָאָ֖רֶץ לָשֶׁ֣בֶת יַחְדָּ֑ו כִּֽי־הָיָ֤ה רְכוּשָׁם֙ רָ֔ב וְלֹ֥א יָֽכְל֖וּ לָשֶׁ֥בֶת יַחְדָּֽו׃על המילים
הכוונה ליכולת הארץ לכלכל את המקנה הרב; רש״י מפרש ״מרעה הארץ״.
פרץ ריב בין רועי המקנה של אברם ובין רועי המקנה של לוט. הכנענים והפריזים ישבו אז בארץ.
וַֽיְהִי־רִ֗יב בֵּ֚ין רֹעֵ֣י מִקְנֵֽה־אַבְרָ֔ם וּבֵ֖ין רֹעֵ֣י מִקְנֵה־לֹ֑וט וְהַֽכְּנַעֲנִי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י אָ֖ז יֹשֵׁ֥ב בָּאָֽרֶץ׃על המילים
הסיבה המפורטת לריב על גזל שדות מופיעה בפירוש רש״י, ואינה מוספת כאן כפרט מפורש בפסוק.
אברם אמר ללוט: ״בבקשה, שלא תהיה מריבה ביני ובינך ובין הרועים שלי לרועים שלך, כי אנחנו קרובי משפחה.
וַיֹּ֨אמֶר אַבְרָ֜ם אֶל־לֹ֗וט אַל־נָ֨א תְהִ֤י מְרִיבָה֙ בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֔יךָ וּבֵ֥ין רֹעַ֖י וּבֵ֣ין רֹעֶ֑יךָ כִּֽי־אֲנָשִׁ֥ים אַחִ֖ים אֲנָֽחְנוּ׃על המילים
״אנשים אחים״ פירושו כאן קרובים, כפי שמפרש רש״י; לוט הוא בן אחיו של אברם. בנוסח WLC ״וביניך״ ובמכון ממרא ״ובינך״; המקור המוצג נשאר WLC.
הרי כל הארץ לפניך. בבקשה, היפרד ממני: אם תלך שמאלה, אני אלך ימינה; ואם תלך ימינה, אני אלך שמאלה״.
הֲלֹ֤א כָל־הָאָ֙רֶץ֙ לְפָנֶ֔יךָ הִפָּ֥רֶד נָ֖א מֵעָלָ֑י אִם־הַשְּׂמֹ֣אל וְאֵימִ֔נָה וְאִם־הַיָּמִ֖ין וְאַשְׂמְאִֽילָה׃בחירת לוט
כיכר הירדן וסדום
לוט הרים את עיניו וראה שכל מישור הירדן, עד צוער, שופע מים כמו גן ה׳ וכמו ארץ מצרים. כך היה לפני שה׳ השחית את סדום ואת עמורה.
וַיִּשָּׂא־לֹ֣וט אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ אֶת־כָּל־כִּכַּ֣ר הַיַּרְדֵּ֔ן כִּ֥י כֻלָּ֖הּ מַשְׁקֶ֑ה לִפְנֵ֣י ׀ שַׁחֵ֣ת יְהוָ֗ה אֶת־סְדֹם֙ וְאֶת־עֲמֹרָ֔ה כְּגַן־יְהוָה֙ כְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בֹּאֲכָ֖ה צֹֽעַר׃על המילים
״כיכר הירדן״ פורשה כמישור הירדן, ו״בואכה צוער״ כעד צוער, בעקבות רש״י. זהו מבט של המספר לאירוע עתידי בסיפור; החורבן עדיין לא התרחש בשלב המתואר.
לוט בחר לעצמו את כל מישור הירדן ונסע מן המזרח. כך נפרדו זה מזה.
וַיִּבְחַר־לֹ֣ו לֹ֗וט אֵ֚ת כָּל־כִּכַּ֣ר הַיַּרְדֵּ֔ן וַיִּסַּ֥ע לֹ֖וט מִקֶּ֑דֶם וַיִּפָּ֣רְד֔וּ אִ֖ישׁ מֵעַ֥ל אָחִֽיו׃על המילים
״מקדם״ נמסר במשמעות מן המזרח, המופיעה ברש״י; כיוון המסע מעורר קושי גאוגרפי ופירושים שונים. אין כאן החלפה שקטה של ״מקדם״ ב״מזרחה״ או שרטוט מסלול ודאי.
אברם ישב בארץ כנען, ולוט ישב בערי המישור ונטה את אוהליו עד סדום.
אַבְרָ֖ם יָשַׁ֣ב בְּאֶֽרֶץ־כְּנָ֑עַן וְלֹ֗וט יָשַׁב֙ בְּעָרֵ֣י הַכִּכָּ֔ר וַיֶּאֱהַ֖ל עַד־סְדֹֽם׃אנשי סדום היו רעים וחטאו מאוד לה׳.
וְאַנְשֵׁ֣י סְדֹ֔ם רָעִ֖ים וְחַטָּאִ֑ים לַיהוָ֖ה מְאֹֽד׃אחרי הפרידה
הארץ והצאצאים
אחרי שלוט נפרד מאברם, אמר ה׳ לאברם: ״הרם את עיניך והבט מן המקום שבו אתה נמצא, צפונה ודרומה, מזרחה ומערבה.
וַֽיהוָ֞ה אָמַ֣ר אֶל־אַבְרָ֗ם אַחֲרֵי֙ הִפָּֽרֶד־לֹ֣וט מֵֽעִמֹּ֔ו שָׂ֣א נָ֤א עֵינֶ֙יךָ֙ וּרְאֵ֔ה מִן־הַמָּקֹ֖ום אֲשֶׁר־אַתָּ֣ה שָׁ֑ם צָפֹ֥נָה וָנֶ֖גְבָּה וָקֵ֥דְמָה וָיָֽמָּה׃את כל הארץ שאתה רואה אתן לך ולצאצאיך לעולם.
כִּ֧י אֶת־כָּל־הָאָ֛רֶץ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה רֹאֶ֖ה לְךָ֣ אֶתְּנֶ֑נָּה וּֽלְזַרְעֲךָ֖ עַד־עֹולָֽם׃ארבה את צאצאיך כעפר הארץ: רק אם יוכל אדם לספור את עפר הארץ, יוכל לספור גם את צאצאיך.
וְשַׂמְתִּ֥י אֶֽת־זַרְעֲךָ֖ כַּעֲפַ֣ר הָאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֣ר ׀ אִם־יוּכַ֣ל אִ֗ישׁ לִמְנֹות֙ אֶת־עֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ גַּֽם־זַרְעֲךָ֖ יִמָּנֶֽה׃על המילים
הדימוי מבטא ריבוי שאין למנותו, ואינו נותן מספר מדויק של צאצאים.
קום והתהלך בארץ לאורכה ולרוחבה, כי לך אתן אותה״.
ק֚וּם הִתְהַלֵּ֣ךְ בָּאָ֔רֶץ לְאָרְכָּ֖הּ וּלְרָחְבָּ֑הּ כִּ֥י לְךָ֖ אֶתְּנֶֽנָּה׃אברם העביר את אוהליו, בא והתיישב באלוני ממרא שבחברון, ובנה שם מזבח לה׳.
וַיֶּאֱהַ֣ל אַבְרָ֗ם וַיָּבֹ֛א וַיֵּ֛שֶׁב בְּאֵלֹנֵ֥י מַמְרֵ֖א אֲשֶׁ֣ר בְּחֶבְרֹ֑ון וַיִּֽבֶן־שָׁ֥ם מִזְבֵּ֖חַ לַֽיהוָֽה׃נוסח המסורה · תעתיק כתב יד לנינגרד (WLC) · ניקוד וטעמי מקרא
בחזרה לכנען
הדרך והמזבח
וַיַּעַל֩ אַבְרָ֨ם מִמִּצְרַ֜יִם ה֠וּא וְאִשְׁתֹּ֧ו וְכָל־אֲשֶׁר־לֹ֛ו וְלֹ֥וט עִמֹּ֖ו הַנֶּֽגְבָּה׃
וְאַבְרָ֖ם כָּבֵ֣ד מְאֹ֑ד בַּמִּקְנֶ֕ה בַּכֶּ֖סֶף וּבַזָּהָֽב׃
וַיֵּ֙לֶךְ֙ לְמַסָּעָ֔יו מִנֶּ֖גֶב וְעַד־בֵּֽית־אֵ֑ל עַד־הַמָּקֹ֗ום אֲשֶׁר־הָ֨יָה שָׁ֤ם [אָהֳלֹה כ] (אָֽהֳלֹו֙ ק) בַּתְּחִלָּ֔ה בֵּ֥ין בֵּֽית־אֵ֖ל וּבֵ֥ין הָעָֽי׃
אֶל־מְקֹום֙ הַמִּזְבֵּ֔חַ אֲשֶׁר־עָ֥שָׂה שָׁ֖ם בָּרִאשֹׁנָ֑ה וַיִּקְרָ֥א שָׁ֛ם אַבְרָ֖ם בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה׃
רכוש ומריבה
ההצעה להיפרד
וְגַם־לְלֹ֔וט הַהֹלֵ֖ךְ אֶת־אַבְרָ֑ם הָיָ֥ה צֹאן־וּבָקָ֖ר וְאֹהָלִֽים׃
וְלֹא־נָשָׂ֥א אֹתָ֛ם הָאָ֖רֶץ לָשֶׁ֣בֶת יַחְדָּ֑ו כִּֽי־הָיָ֤ה רְכוּשָׁם֙ רָ֔ב וְלֹ֥א יָֽכְל֖וּ לָשֶׁ֥בֶת יַחְדָּֽו׃
וַֽיְהִי־רִ֗יב בֵּ֚ין רֹעֵ֣י מִקְנֵֽה־אַבְרָ֔ם וּבֵ֖ין רֹעֵ֣י מִקְנֵה־לֹ֑וט וְהַֽכְּנַעֲנִי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י אָ֖ז יֹשֵׁ֥ב בָּאָֽרֶץ׃
וַיֹּ֨אמֶר אַבְרָ֜ם אֶל־לֹ֗וט אַל־נָ֨א תְהִ֤י מְרִיבָה֙ בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֔יךָ וּבֵ֥ין רֹעַ֖י וּבֵ֣ין רֹעֶ֑יךָ כִּֽי־אֲנָשִׁ֥ים אַחִ֖ים אֲנָֽחְנוּ׃
הֲלֹ֤א כָל־הָאָ֙רֶץ֙ לְפָנֶ֔יךָ הִפָּ֥רֶד נָ֖א מֵעָלָ֑י אִם־הַשְּׂמֹ֣אל וְאֵימִ֔נָה וְאִם־הַיָּמִ֖ין וְאַשְׂמְאִֽילָה׃
בחירת לוט
כיכר הירדן וסדום
וַיִּשָּׂא־לֹ֣וט אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ אֶת־כָּל־כִּכַּ֣ר הַיַּרְדֵּ֔ן כִּ֥י כֻלָּ֖הּ מַשְׁקֶ֑ה לִפְנֵ֣י ׀ שַׁחֵ֣ת יְהוָ֗ה אֶת־סְדֹם֙ וְאֶת־עֲמֹרָ֔ה כְּגַן־יְהוָה֙ כְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בֹּאֲכָ֖ה צֹֽעַר׃
וַיִּבְחַר־לֹ֣ו לֹ֗וט אֵ֚ת כָּל־כִּכַּ֣ר הַיַּרְדֵּ֔ן וַיִּסַּ֥ע לֹ֖וט מִקֶּ֑דֶם וַיִּפָּ֣רְד֔וּ אִ֖ישׁ מֵעַ֥ל אָחִֽיו׃
אַבְרָ֖ם יָשַׁ֣ב בְּאֶֽרֶץ־כְּנָ֑עַן וְלֹ֗וט יָשַׁב֙ בְּעָרֵ֣י הַכִּכָּ֔ר וַיֶּאֱהַ֖ל עַד־סְדֹֽם׃
וְאַנְשֵׁ֣י סְדֹ֔ם רָעִ֖ים וְחַטָּאִ֑ים לַיהוָ֖ה מְאֹֽד׃
אחרי הפרידה
הארץ והצאצאים
וַֽיהוָ֞ה אָמַ֣ר אֶל־אַבְרָ֗ם אַחֲרֵי֙ הִפָּֽרֶד־לֹ֣וט מֵֽעִמֹּ֔ו שָׂ֣א נָ֤א עֵינֶ֙יךָ֙ וּרְאֵ֔ה מִן־הַמָּקֹ֖ום אֲשֶׁר־אַתָּ֣ה שָׁ֑ם צָפֹ֥נָה וָנֶ֖גְבָּה וָקֵ֥דְמָה וָיָֽמָּה׃
כִּ֧י אֶת־כָּל־הָאָ֛רֶץ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה רֹאֶ֖ה לְךָ֣ אֶתְּנֶ֑נָּה וּֽלְזַרְעֲךָ֖ עַד־עֹולָֽם׃
וְשַׂמְתִּ֥י אֶֽת־זַרְעֲךָ֖ כַּעֲפַ֣ר הָאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֣ר ׀ אִם־יוּכַ֣ל אִ֗ישׁ לִמְנֹות֙ אֶת־עֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ גַּֽם־זַרְעֲךָ֖ יִמָּנֶֽה׃
ק֚וּם הִתְהַלֵּ֣ךְ בָּאָ֔רֶץ לְאָרְכָּ֖הּ וּלְרָחְבָּ֑הּ כִּ֥י לְךָ֖ אֶתְּנֶֽנָּה׃
וַיֶּאֱהַ֣ל אַבְרָ֗ם וַיָּבֹ֛א וַיֵּ֛שֶׁב בְּאֵלֹנֵ֥י מַמְרֵ֖א אֲשֶׁ֣ר בְּחֶבְרֹ֑ון וַיִּֽבֶן־שָׁ֥ם מִזְבֵּ֖חַ לַֽיהוָֽה׃
{פ}התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
אברם חוזר ממצרים עם שרי, לוט ורכוש רב. גם ללוט יש מקנה, והשטח אינו מספיק לישיבתם יחד. הריב בין הרועים מביא להצעת פרידה, ולאחריה נשמעת מחדש הבטחת הארץ והצאצאים לאברם.
פסוקים א–ד
שיבה למקום ההתחלה
אברם עולה ממצרים דרך הנגב וחוזר אל המקום שבין בית אל לעי, שבו עמד אוהלו בתחילה. הוא שב למקום המזבח וקורא בשם ה׳.
פסוקים ה–ט
בחירה בשלום
המקנה הרב של שתי המשפחות יוצר קושי לחיות יחד, והרועים רבים. אברם מזכיר ללוט שהם קרובים ומציע לו לבחור מקום אחר; הוא עצמו יפנה לצד השני.
פסוקים י–יג
מים רבים ושכנות קשה
לוט בוחר במישור הירדן השופע מים ומתקרב עד סדום. לצד פוריות המקום, המספר מדגיש את רעת אנשי סדום ומזכיר מראש את החורבן שעוד יבוא.
פסוקים יד–יח
מבט אל הארץ כולה
אחרי הפרידה, ה׳ מבטיח לאברם ולצאצאיו את הארץ שהוא רואה. הצאצאים מדומים לעפר הארץ שאי אפשר למנותו. אברם מצטווה להתהלך בארץ, מתיישב באלוני ממרא ובונה מזבח.
הפרידה פותרת את המחלוקת המקומית, אך אינה מסיימת את הקשר בין אברם ללוט. הפרק הבא יעמיד את הקשר הזה במבחן.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
״רעים וחטאים״: יותר מצורת פגיעה אחת
״רעים בגופן וחטאים בממונם״
התלמוד דורש את תיאור אנשי סדום בכמה דרכים. רב יהודה מייחס ״רעים״ לעבירות שבגוף ו״חטאים״ לפגיעות בממון; ברייתא מחליפה את השיוך בין המילים. שתי הקריאות מרחיבות את המבט אל התנהגותם של אנשי העיר, ולא מצמצמות את רעת סדום לעבירה אחת. פירוט המעשים בדרשה אינו מחליף את התיאור הקצר שבפסוק.
בבלי סנהדרין קט ע״א ↗בעקבות המפרשים
הדרך בחזרה והכרת המקום
״שלא ישנה אדם מאכסניא שלו״
רש״י קורא את ״וילך למסעיו״ כחזרה לאכסניות שבהן לן אברם במסעו הקודם. הוא לומד מכאן דרך ארץ של נאמנות למקום האירוח, ומביא פירוש נוסף שלפיו אברם פרע את חובותיו בדרך חזרה. שני הפירושים מוסיפים משמעות להתנהלות בדרך; הפסוק עצמו אינו מפרט אכסניות או חשבונות, ולכן אינם נכנסים לעיבוד כעובדות מפורשות.
רש״י לבראשית יג, ג ↗הבטחה לעתיד אינה רשות לגזול
״ולא זכה בה אברם עדיין״
רש״י מביא הסבר שלפיו רועי לוט רעו בשדות אחרים וטענו שלוט עתיד לרשת את אברם, שהארץ הובטחה לו. רועי אברם מחו על הגזל. אזכור הכנעני והפריזי מלמד, בפירושו, שהארץ עדיין אינה קניינו של אברם. זהו לימוד חד על גבולות הזכות: הבטחה אינה מתירה לקחת בהווה את רכושו של הזולת.
רש״י לבראשית יג, ז ↗להיפרד ולהישאר קרובים
״ואעמוד לך למגן ולעזר״
רש״י מפרש ״אנשים אחים״ כקרובי משפחה. את הצעת אברם ללוט הוא קורא כהיפרדות שאינה נטישה: גם אם יישבו במקומות שונים, אברם יהיה מגן ועזר ללוט. הוא מצביע על הצלת לוט בפרק הבא כמימוש הדבר. הפרידה, לפי פירוש זה, יוצרת מרחב לשלום בלי למחוק את האחריות לקרוב שנקלע לצרה.
רש״י לבראשית יג, ח–ט ↗פוריות הארץ וטיב השכנים
״לא נמנע לוט מלשכון עמהם״
רש״י מדגיש את שפע המים, האילנות והזרעים שבכיכר הירדן, ובאותה שעה מציין שלוט לא נמנע מלשכון עם אנשי סדום למרות רעתם. הלימוד מפנה את המבט גם לאנשים, לצד יתרונות המקום. הפסוקים אינם מוסרים רשימה של כל שיקוליו של לוט; ההערכה המוסרית כאן מזוהה כפירוש רש״י.
רש״י לבראשית יג, י, יג ↗צאצאים כעפר הארץ
״כך זרעך לא ימנה״
רש״י מסביר את התנאי שבפסוק כדימוי לאפשרות שאינה מעשית: כשם שאי אפשר למנות את עפר הארץ, כך לא יהיה אפשר למנות את הצאצאים. אין כאן משוואה מספרית או הוראה למדוד עפר. השפה מציירת ריבוי עצום, דווקא כשהקורא עדיין זוכר שלאברם ולשרי אין ילד.
רש״י לבראשית יג, טז ↗