בראשית · פרק יב׳
אברם יוצא מחרן אל כנען. הבטחת הארץ והברכה מלווה אותו במסע, ברעב ובסכנה בבית פרעה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
ה׳ אמר לאברם: ״צא מארצך, ממקום מולדתך ומבית אביך, אל הארץ שאראה לך.
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־אַבְרָ֔ם לֶךְ־לְךָ֛ מֵאַרְצְךָ֥ וּמִמֹּֽולַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ׃היעד עדיין אינו נקוב בשם בדברי הציווי. פירוש רש״י ״להנאתך ולטובתך״ מובא בלימוד ואינו נוסף כדיבור מפורש.
אעשה אותך לעם גדול, אברך אותך, אגדיל את שמך, ותהיה ברכה.
וְאֶֽעֶשְׂךָ֙ לְגֹ֣וי גָּדֹ֔ול וַאֲבָ֣רֶכְךָ֔ וַאֲגַדְּלָ֖ה שְׁמֶ֑ךָ וֶהְיֵ֖ה בְּרָכָֽה׃״והיה ברכה״ נשמר כביטוי בעל יותר מגוון אחד: להיות מקור לברכה ולברך אחרים, כפי שמפרט רש״י.
אברך את מי שמברכים אותך, ואקלל את מי שמקלל אותך; ובך יתברכו כל משפחות האדמה״.
וַאֲבָֽרֲכָה֙ מְבָ֣רְכֶ֔יךָ וּמְקַלֶּלְךָ֖ אָאֹ֑ר וְנִבְרְכ֣וּ בְךָ֔ כֹּ֖ל מִשְׁפְּחֹ֥ת הָאֲדָמָֽה׃״יתברכו בך״ משמר את הביטוי: קבלת ברכה בזכות אברם או שימוש בו כדוגמה בברכה. רש״י מדגים אב המאחל לבנו להיות כאברהם.
אברם יצא כפי שאמר לו ה׳, ולוט הלך איתו. אברם היה בן 75 כשיצא מחרן.
וַיֵּ֣לֶךְ אַבְרָ֗ם כַּאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה וַיֵּ֥לֶךְ אִתֹּ֖ו לֹ֑וט וְאַבְרָ֗ם בֶּן־חָמֵ֤שׁ שָׁנִים֙ וְשִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּצֵאתֹ֖ו מֵחָרָֽן׃אברם לקח את שרי אשתו, את לוט בן אחיו, את כל הרכוש שצברו ואת האנשים שקנו להם בחרן. הם יצאו בדרכם לארץ כנען והגיעו אליה.
וַיִּקַּ֣ח אַבְרָם֩ אֶת־שָׂרַ֨י אִשְׁתֹּ֜ו וְאֶת־לֹ֣וט בֶּן־אָחִ֗יו וְאֶת־כָּל־רְכוּשָׁם֙ אֲשֶׁ֣ר רָכָ֔שׁוּ וְאֶת־הַנֶּ֖פֶשׁ אֲשֶׁר־עָשׂ֣וּ בְחָרָ֑ן וַיֵּצְא֗וּ לָלֶ֙כֶת֙ אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן וַיָּבֹ֖אוּ אַ֥רְצָה כְּנָֽעַן׃״הנפש אשר עשו״ פורש כאן כעבדים ושפחות שקנו, כפשט שמביא רש״י. בראשית רבה מפרש אנשים שקירבו אברם ושרי לאמונה; ההבחנה מפורטת בלימוד.
אברם עבר בארץ עד אזור שכם, עד אלון מורה. באותו זמן הכנענים היו בארץ.
וַיַּעֲבֹ֤ר אַבְרָם֙ בָּאָ֔רֶץ עַ֚ד מְקֹ֣ום שְׁכֶ֔ם עַ֖ד אֵלֹ֣ון מֹורֶ֑ה וְהַֽכְּנַעֲנִ֖י אָ֥ז בָּאָֽרֶץ׃ה׳ נראה אל אברם ואמר: ״לצאצאיך אתן את הארץ הזאת״. אברם בנה שם מזבח לה׳, שנראה אליו.
וַיֵּרָ֤א יְהוָה֙ אֶל־אַבְרָ֔ם וַיֹּ֕אמֶר לְזַ֨רְעֲךָ֔ אֶתֵּ֖ן אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את וַיִּ֤בֶן שָׁם֙ מִזְבֵּ֔חַ לַיהוָ֖ה הַנִּרְאֶ֥ה אֵלָֽיו׃משם עבר אל ההר שממזרח לבית אל ונטה את אוהלו, כשבית אל ממערב והעי ממזרח. הוא בנה שם מזבח לה׳ וקרא בשם ה׳.
וַיַּעְתֵּ֨ק מִשָּׁ֜ם הָהָ֗רָה מִקֶּ֛דֶם לְבֵֽית־אֵ֖ל וַיֵּ֣ט אָהֳלֹ֑ה בֵּֽית־אֵ֤ל מִיָּם֙ וְהָעַ֣י מִקֶּ֔דֶם וַיִּֽבֶן־שָׁ֤ם מִזְבֵּ֙חַ֙ לַֽיהוָ֔ה וַיִּקְרָ֖א בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה׃״מים״ הוא ממערב. נשמר הביטוי ״קרא בשם ה׳״, שהמפרשים קושרים לתפילה ולהכרזה על האמונה.
אברם המשיך במסעותיו דרומה, אל הנגב.
וַיִּסַּ֣ע אַבְרָ֔ם הָלֹ֥וךְ וְנָסֹ֖ועַ הַנֶּֽגְבָּה׃היה רעב בארץ, ואברם ירד למצרים לשהות שם, כי הרעב בארץ היה כבד.
וַיְהִ֥י רָעָ֖ב בָּאָ֑רֶץ וַיֵּ֨רֶד אַבְרָ֤ם מִצְרַ֙יְמָה֙ לָג֣וּר שָׁ֔ם כִּֽי־כָבֵ֥ד הָרָעָ֖ב בָּאָֽרֶץ׃״לגור״ מציין שהייה כגר, ולא הודעה על התיישבות קבועה. הערכות המפרשים למעשה נידונות בלימוד.
כשהתקרב למצרים, אמר לשרי אשתו: ״אני יודע שאת אישה יפה.
וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁ֥ר הִקְרִ֖יב לָבֹ֣וא מִצְרָ֑יְמָה וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־שָׂרַ֣י אִשְׁתֹּ֔ו הִנֵּה־נָ֣א יָדַ֔עְתִּי כִּ֛י אִשָּׁ֥ה יְפַת־מַרְאֶ֖ה אָֽתְּ׃כשיראו אותך המצרים, יאמרו: זאת אשתו. הם יהרגו אותי ואותך ישאירו בחיים.
וְהָיָ֗ה כִּֽי־יִרְא֤וּ אֹתָךְ֙ הַמִּצְרִ֔ים וְאָמְר֖וּ אִשְׁתֹּ֣ו זֹ֑את וְהָרְג֥וּ אֹתִ֖י וְאֹתָ֥ךְ יְחַיּֽוּ׃אלה דברי החשש של אברם, ולא דיווח שהריגה כזאת התרחשה.
אמרי בבקשה שאת אחותי, כדי שייטיבו איתי בזכותך, וכך אשאר בחיים בגללך״.
אִמְרִי־נָ֖א אֲחֹ֣תִי אָ֑תְּ לְמַ֙עַן֙ יִֽיטַב־לִ֣י בַעֲבוּרֵ֔ךְ וְחָיְתָ֥ה נַפְשִׁ֖י בִּגְלָלֵֽךְ׃כשאברם הגיע למצרים, ראו המצרים שהאישה יפה מאוד.
וַיְהִ֕י כְּבֹ֥וא אַבְרָ֖ם מִצְרָ֑יְמָה וַיִּרְא֤וּ הַמִּצְרִים֙ אֶת־הָ֣אִשָּׁ֔ה כִּֽי־יָפָ֥ה הִ֖וא מְאֹֽד׃שרי פרעה ראו אותה ושיבחו אותה בפני פרעה, והאישה נלקחה לבית פרעה.
וַיִּרְא֤וּ אֹתָהּ֙ שָׂרֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַיְהַֽלְל֥וּ אֹתָ֖הּ אֶל־פַּרְעֹ֑ה וַתֻּקַּ֥ח הָאִשָּׁ֖ה בֵּ֥ית פַּרְעֹֽה׃״שרי פרעה״ הם השרים של פרעה; אין לבלבל את שָׂרֵי עם שָׂרַי, שם אשת אברם.
פרעה היטיב עם אברם בגללה, והיו לו צאן, בקר, חמורים, עבדים, שפחות, אתונות וגמלים.
וּלְאַבְרָ֥ם הֵיטִ֖יב בַּעֲבוּרָ֑הּ וַֽיְהִי־לֹ֤ו צֹאן־וּבָקָר֙ וַחֲמֹרִ֔ים וַעֲבָדִים֙ וּשְׁפָחֹ֔ת וַאֲתֹנֹ֖ת וּגְמַלִּֽים׃הנושא ״פרעה״ הובהר בעקבות ההקשר ורש״י. רשימת הרכוש נשמרה במלואה, לרבות העבדים והשפחות.
ה׳ פגע בפרעה ובבני ביתו בנגעים קשים בגלל שרי, אשת אברם.
וַיְנַגַּ֨ע יְהוָ֧ה ׀ אֶת־פַּרְעֹ֛ה נְגָעִ֥ים גְּדֹלִ֖ים וְאֶת־בֵּיתֹ֑ו עַל־דְּבַ֥ר שָׂרַ֖י אֵ֥שֶׁת אַבְרָֽם׃סוג הנגעים אינו מפורט בפסוק; אין לזהותם עם מכות מצרים שבספר שמות.
פרעה קרא לאברם ואמר: ״מה עשית לי? למה לא אמרת לי שהיא אשתך?
וַיִּקְרָ֤א פַרְעֹה֙ לְאַבְרָ֔ם וַיֹּ֕אמֶר מַה־זֹּ֖את עָשִׂ֣יתָ לִּ֑י לָ֚מָּה לֹא־הִגַּ֣דְתָּ לִּ֔י כִּ֥י אִשְׁתְּךָ֖ הִֽוא׃למה אמרת שהיא אחותך, כך שלקחתי אותה לי לאישה? עכשיו הנה אשתך, קח אותה ולך!״
לָמָ֤ה אָמַ֙רְתָּ֙ אֲחֹ֣תִי הִ֔וא וָאֶקַּ֥ח אֹתָ֛הּ לִ֖י לְאִשָּׁ֑ה וְעַתָּ֕ה הִנֵּ֥ה אִשְׁתְּךָ֖ קַ֥ח וָלֵֽךְ׃העיבוד משמר את דברי פרעה; אין בו תוספת על מה שהתרחש בתוך ביתו מעבר לכתוב.
פרעה נתן לאנשים הוראות בנוגע לאברם, והם ליוו אותו בדרכו החוצה, עם אשתו וכל אשר לו.
וַיְצַ֥ו עָלָ֛יו פַּרְעֹ֖ה אֲנָשִׁ֑ים וַֽיְשַׁלְּח֥וּ אֹתֹ֛ו וְאֶת־אִשְׁתֹּ֖ו וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לֹֽו׃״וישלחו״ פורש כליווי ושילוח, בעקבות רש״י ותרגום אונקלוס. אין בפסוק שינוי שם לשרי או לאברם.
נוסח המסורה · תעתיק כתב יד לנינגרד (WLC) · ניקוד וטעמי מקרא
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־אַבְרָ֔ם לֶךְ־לְךָ֛ מֵאַרְצְךָ֥ וּמִמֹּֽולַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ׃
וְאֶֽעֶשְׂךָ֙ לְגֹ֣וי גָּדֹ֔ול וַאֲבָ֣רֶכְךָ֔ וַאֲגַדְּלָ֖ה שְׁמֶ֑ךָ וֶהְיֵ֖ה בְּרָכָֽה׃
וַאֲבָֽרֲכָה֙ מְבָ֣רְכֶ֔יךָ וּמְקַלֶּלְךָ֖ אָאֹ֑ר וְנִבְרְכ֣וּ בְךָ֔ כֹּ֖ל מִשְׁפְּחֹ֥ת הָאֲדָמָֽה׃
וַיֵּ֣לֶךְ אַבְרָ֗ם כַּאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה וַיֵּ֥לֶךְ אִתֹּ֖ו לֹ֑וט וְאַבְרָ֗ם בֶּן־חָמֵ֤שׁ שָׁנִים֙ וְשִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּצֵאתֹ֖ו מֵחָרָֽן׃
וַיִּקַּ֣ח אַבְרָם֩ אֶת־שָׂרַ֨י אִשְׁתֹּ֜ו וְאֶת־לֹ֣וט בֶּן־אָחִ֗יו וְאֶת־כָּל־רְכוּשָׁם֙ אֲשֶׁ֣ר רָכָ֔שׁוּ וְאֶת־הַנֶּ֖פֶשׁ אֲשֶׁר־עָשׂ֣וּ בְחָרָ֑ן וַיֵּצְא֗וּ לָלֶ֙כֶת֙ אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן וַיָּבֹ֖אוּ אַ֥רְצָה כְּנָֽעַן׃
וַיַּעֲבֹ֤ר אַבְרָם֙ בָּאָ֔רֶץ עַ֚ד מְקֹ֣ום שְׁכֶ֔ם עַ֖ד אֵלֹ֣ון מֹורֶ֑ה וְהַֽכְּנַעֲנִ֖י אָ֥ז בָּאָֽרֶץ׃
וַיֵּרָ֤א יְהוָה֙ אֶל־אַבְרָ֔ם וַיֹּ֕אמֶר לְזַ֨רְעֲךָ֔ אֶתֵּ֖ן אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את וַיִּ֤בֶן שָׁם֙ מִזְבֵּ֔חַ לַיהוָ֖ה הַנִּרְאֶ֥ה אֵלָֽיו׃
וַיַּעְתֵּ֨ק מִשָּׁ֜ם הָהָ֗רָה מִקֶּ֛דֶם לְבֵֽית־אֵ֖ל וַיֵּ֣ט אָהֳלֹ֑ה בֵּֽית־אֵ֤ל מִיָּם֙ וְהָעַ֣י מִקֶּ֔דֶם וַיִּֽבֶן־שָׁ֤ם מִזְבֵּ֙חַ֙ לַֽיהוָ֔ה וַיִּקְרָ֖א בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה׃
וַיִּסַּ֣ע אַבְרָ֔ם הָלֹ֥וךְ וְנָסֹ֖ועַ הַנֶּֽגְבָּה׃
{פ}וַיְהִ֥י רָעָ֖ב בָּאָ֑רֶץ וַיֵּ֨רֶד אַבְרָ֤ם מִצְרַ֙יְמָה֙ לָג֣וּר שָׁ֔ם כִּֽי־כָבֵ֥ד הָרָעָ֖ב בָּאָֽרֶץ׃
וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁ֥ר הִקְרִ֖יב לָבֹ֣וא מִצְרָ֑יְמָה וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־שָׂרַ֣י אִשְׁתֹּ֔ו הִנֵּה־נָ֣א יָדַ֔עְתִּי כִּ֛י אִשָּׁ֥ה יְפַת־מַרְאֶ֖ה אָֽתְּ׃
וְהָיָ֗ה כִּֽי־יִרְא֤וּ אֹתָךְ֙ הַמִּצְרִ֔ים וְאָמְר֖וּ אִשְׁתֹּ֣ו זֹ֑את וְהָרְג֥וּ אֹתִ֖י וְאֹתָ֥ךְ יְחַיּֽוּ׃
אִמְרִי־נָ֖א אֲחֹ֣תִי אָ֑תְּ לְמַ֙עַן֙ יִֽיטַב־לִ֣י בַעֲבוּרֵ֔ךְ וְחָיְתָ֥ה נַפְשִׁ֖י בִּגְלָלֵֽךְ׃
וַיְהִ֕י כְּבֹ֥וא אַבְרָ֖ם מִצְרָ֑יְמָה וַיִּרְא֤וּ הַמִּצְרִים֙ אֶת־הָ֣אִשָּׁ֔ה כִּֽי־יָפָ֥ה הִ֖וא מְאֹֽד׃
וַיִּרְא֤וּ אֹתָהּ֙ שָׂרֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַיְהַֽלְל֥וּ אֹתָ֖הּ אֶל־פַּרְעֹ֑ה וַתֻּקַּ֥ח הָאִשָּׁ֖ה בֵּ֥ית פַּרְעֹֽה׃
וּלְאַבְרָ֥ם הֵיטִ֖יב בַּעֲבוּרָ֑הּ וַֽיְהִי־לֹ֤ו צֹאן־וּבָקָר֙ וַחֲמֹרִ֔ים וַעֲבָדִים֙ וּשְׁפָחֹ֔ת וַאֲתֹנֹ֖ת וּגְמַלִּֽים׃
וַיְנַגַּ֨ע יְהוָ֧ה ׀ אֶת־פַּרְעֹ֛ה נְגָעִ֥ים גְּדֹלִ֖ים וְאֶת־בֵּיתֹ֑ו עַל־דְּבַ֥ר שָׂרַ֖י אֵ֥שֶׁת אַבְרָֽם׃
וַיִּקְרָ֤א פַרְעֹה֙ לְאַבְרָ֔ם וַיֹּ֕אמֶר מַה־זֹּ֖את עָשִׂ֣יתָ לִּ֑י לָ֚מָּה לֹא־הִגַּ֣דְתָּ לִּ֔י כִּ֥י אִשְׁתְּךָ֖ הִֽוא׃
לָמָ֤ה אָמַ֙רְתָּ֙ אֲחֹ֣תִי הִ֔וא וָאֶקַּ֥ח אֹתָ֛הּ לִ֖י לְאִשָּׁ֑ה וְעַתָּ֕ה הִנֵּ֥ה אִשְׁתְּךָ֖ קַ֥ח וָלֵֽךְ׃
וַיְצַ֥ו עָלָ֛יו פַּרְעֹ֖ה אֲנָשִׁ֑ים וַֽיְשַׁלְּח֥וּ אֹתֹ֛ו וְאֶת־אִשְׁתֹּ֖ו וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לֹֽו׃
התמונה השלמה
ה׳ קורא לאברם לעזוב את ארצו ואת בית אביו ומבטיח לו עם גדול וברכה. אברם הולך לכנען עם שרי ולוט, אך רעב כבד מוביל אותו למצרים. שם שרי נלקחת לבית פרעה, והמסע נעשה גם סיפור של פחד והצלה.
אברם נדרש לצאת אל הארץ שה׳ יראה לו. ההבטחות נוגעות לצאצאים, לברכה ולשם גדול, ונפתחות גם לכל משפחות האדמה.
אברם בן שבעים וחמש בצאתו מחרן. הוא מגיע לכנען, עובר בשכם ובאזור בית אל, בונה מזבחות וממשיך דרומה. בשכם הוא שומע שהארץ תינתן לצאצאיו.
הרעב מביא את אברם למצרים. הוא חושש שיהרגו אותו בגלל יופייה של שרי ומבקש שתציג את עצמה כאחותו. שרי נלקחת לבית פרעה, ופרעה מיטיב עם אברם בגללה.
ה׳ פוגע בפרעה ובביתו בנגעים. פרעה מוכיח את אברם על שלא אמר ששרי היא אשתו, ומורה לו לקחת אותה ולצאת. אברם, שרי וכל רכושם נשלחים לדרכם.
ההבטחה אינה מבטלת את קשיי הדרך. הפרק משאיר מקום לעיון הן באמונתו של אברם והן במעשיו בשעת פחד.
מעבר לקריאה הראשונה
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
״אברהם היה מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים״
המדרש שואל כיצד יכלו אברם ושרי ״לעשות״ נפש, ומשיב שמדובר באנשים שקירבו וגיירו. רב הונא מדגיש את חלקם של שניהם: אברהם עם האנשים ושרה עם הנשים. רש״י מביא קריאה זו לצד פשט של עבדים ושפחות שקנו. העיבוד בחר בפשט הקניין וציין אותו; הלימוד שומר את התמונה הרוחנית ואת שותפותה של שרי.
בראשית רבה לט, יד ↗״עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו״
המשנה אומרת שאברהם עמד בעשרה ניסיונות, אך אינה מונה אותם. מפרשיה מציעים רשימות שונות. בפירוש הרמב״ם למשנה נכללים עזיבת ארצו, הרעב בכנען ולקיחת שרה לפרעה. כדאי להבחין בין האמירה הקצרה של המשנה לבין פירוט הניסיונות אצל מפרשיה; אין לייחס למשנה רשימה שלא נכתבה בה.
משנה אבות ה, ג ↗״לא גלה לו הארץ מיד״
רש״י מפרש ״לך לך״ כהליכה להנאתו ולטובתו של אברם. הוא גם מדגיש שהארץ לא התגלתה לו מיד, כדי לחבב אותה עליו ולתת לו שכר על כל שלב של הדיבור. הקריאה מצרפת ציווי והבטחה, אבל משאירה לאברם דרך שעליו לעשות לפני שיראה את מימושה. אין בפסוק מפה מוכנה או תיאור מלא של העתיד.
רש״י לבראשית יב, א ↗״הדרך גורמת לשלשה דברים״
רש״י מסביר שהדרך עלולה למעט פרייה ורבייה, ממון ושם. מול החששות האלה עומדות ההבטחות על עם גדול, ברכה ושם גדול. הברכה אינה אמירה כללית בלבד: היא פוגשת את מה שהעזיבה מעמידה בסיכון. בפירוש ״והיה ברכה״ הוא מוסיף שאברם עצמו נעשה מי שיכול לברך אחרים.
רש״י לבראשית יב, ב ↗״תהא כאברהם״
רש״י מציע לפשט ״ונברכו בך״ תמונה פשוטה: אדם אומר לבנו שיהיה כאברהם. לפי קריאה זו, אברם נעשה דוגמה ששמו נזכר בברכה לאחרים. העיבוד משאיר את הביטוי ״בך יתברכו״ כדי לא לצמצם את לשון הפסוק להסבר אחד בלבד. פירוש רש״י מסביר כיצד ההבטחה ליחיד נוגעת למשפחות רבות.
רש״י לבראשית יב, ג ↗״חטא חטא גדול בשגגה״
רש״י מתאר את הרעב כניסיון: האם אברם יהרהר על הציווי להגיע לארץ שנאלץ כעת לעזוב. רמב״ן מבקר במפורש את הירידה ואת העמדת שרי בסכנה מתוך פחד, וקורא לכך חטא בשגגה. קריאה מכבדת באבות יכולה לכלול גם ביקורת מסורתית על מעשה מסוים. דברי רמב״ן הם פירוש מזוהה, ולא משפט הערכה שהוסף לנוסח המקרא.
רמב״ן לבראשית יב, י; רש״י שם ↗״לא נפל דבר מכל מאורע האב שלא יהיה בבנים״
רמב״ן מצביע על קווים מקבילים בין מסע אברם למצרים ובין קורות צאצאיו: רעב, ירידה למצרים, פגיעה מצד המצרים, נגעים ויציאה ברכוש. זו קריאה הרואה במאורעות האב סימן להמשך תולדות העם. היא אינה הופכת את הנגעים שבפרק לעשר המכות ואינה מעבירה פרטים מספר שמות אל הסיפור הקצר של אברם ושרי.
רמב״ן לבראשית יב, י ↗