בכל הארץ דיברו שפה אחת והשתמשו באותן מילים.
וַֽיְהִ֥י כָל־הָאָ֖רֶץ שָׂפָ֣ה אֶחָ֑ת וּדְבָרִ֖ים אֲחָדִֽים׃על המילים
״דברים אחדים״ הובן כדיבור משותף. רש״י מביא גם פירושים של עצה משותפת ותוכן הדברים; אלה מובאים בלימוד ואינם נוספים לפסוק.
בראשית · פרק יא׳
ממגדל בבל אל משפחת אברם
עיר אחת, שפה שמתפצלת ואנשים הנפוצים בארץ. מתוך תולדות שם מתקרב הסיפור אל תרח, שרי ואברם.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
שפה ועיר
המגדל והפיזור
כשנסעו מן המזרח, מצאו בקעה בארץ שנער והתיישבו שם.
וַֽיְהִ֖י בְּנָסְעָ֣ם מִקֶּ֑דֶם וַֽיִּמְצְא֥וּ בִקְעָ֛ה בְּאֶ֥רֶץ שִׁנְעָ֖ר וַיֵּ֥שְׁבוּ שָֽׁם׃על המילים
״מקדם״ פורש כאן מן המזרח, בעקבות רש״י ואבן עזרא; אין בעיבוד זיהוי של מסלול מסע מודרני.
הם אמרו זה לזה: ״בואו נייצר לבנים ונשרוף אותן היטב באש״. הלבנים שימשו אותם במקום אבנים, והזפת שימשה להם כחומר מליטה.
וַיֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֗הוּ הָ֚בָה נִלְבְּנָ֣ה לְבֵנִ֔ים וְנִשְׂרְפָ֖ה לִשְׂרֵפָ֑ה וַתְּהִ֨י לָהֶ֤ם הַלְּבֵנָה֙ לְאָ֔בֶן וְהַ֣חֵמָ֔ר הָיָ֥ה לָהֶ֖ם לַחֹֽמֶר׃על המילים
המקור מבחין בין חֵמָר, זפת טבעית, ובין חֹמֶר המשמש לחיבור חלקי הבניין. אין הכוונה לחימר של כלי חרס בשתי המילים.
הם אמרו: ״בואו נבנה לנו עיר ומגדל שראשו בשמיים, ונעשה לנו שם, כדי שלא נתפזר על פני כל הארץ״.
וַיֹּאמְר֞וּ הָ֣בָה׀ נִבְנֶה־לָּ֣נוּ עִ֗יר וּמִגְדָּל֙ וְרֹאשׁ֣וֹ בַשָּׁמַ֔יִם וְנַֽעֲשֶׂה־לָּ֖נוּ שֵׁ֑ם פֶּן־נָפ֖וּץ עַל־פְּנֵ֥י כָל־הָאָֽרֶץ׃על המילים
״וראשו בשמים״ נשמר כדימוי המקורי. אבן עזרא מפרשו כהפלגה בגובה המגדל; מדרשי המרד מוצגים בנפרד.
ה׳ ירד לראות את העיר ואת המגדל שבנו בני האדם.
וַיֵּ֣רֶד יְהוָ֔ה לִרְאֹ֥ת אֶת־הָעִ֖יר וְאֶת־הַמִּגְדָּ֑ל אֲשֶׁ֥ר בָּנ֖וּ בְּנֵ֥י הָאָדָֽם׃על המילים
נשמרה לשון הסיפור. פירוש רש״י ללשון ״וירד״ מובא בלימוד, בלי לתאר לאל גוף או צורך לברר מידע שלא ידע.
ה׳ אמר: ״הנה הם עם אחד ולכולם שפה אחת, וזה מה שהתחילו לעשות. עכשיו שום דבר שיתכננו לעשות לא יהיה מעבר ליכולתם.
וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה הֵ֣ן עַ֤ם אֶחָד֙ וְשָׂפָ֤ה אַחַת֙ לְכֻלָּ֔ם וְזֶ֖ה הַחִלָּ֣ם לַעֲשׂ֑וֹת וְעַתָּה֙ לֹֽא־יִבָּצֵ֣ר מֵהֶ֔ם כֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר יָזְמ֖וּ לַֽעֲשֽׂוֹת׃על המילים
״לא ייבצר״ פירושו לא יימנע. העיבוד משמר את האמירה כפי שהיא; רש״י קורא אותה בתמיהה ואבן עזרא מדגיש את מחשבת הבונים שיוכלו לעשות כל רצונם.
בואו נרד ונבלבל שם את שפתם, כך שלא יבינו זה את שפתו של זה״.
הָ֚בָה נֵֽרְדָ֔ה וְנָבְלָ֥ה שָׁ֖ם שְׂפָתָ֑ם אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יִשְׁמְע֔וּ אִ֖ישׁ שְׂפַ֥ת רֵעֵֽהוּ׃על המילים
לשון הרבים ״נרדה״ נשמרה. רש״י מפרש אותה כהיוועצות בבית דינו של מעלה, ולא כריבוי אלים.
ה׳ פיזר אותם משם על פני כל הארץ, והם הפסיקו לבנות את העיר.
וַיָּ֨פֶץ יְהוָ֥ה אֹתָ֛ם מִשָּׁ֖ם עַל־פְּנֵ֣י כָל־הָאָ֑רֶץ וַֽיַּחְדְּל֖וּ לִבְנֹ֥ת הָעִֽיר׃על המילים
הפסוק אומר שהבנייה הופסקה; אין בו תיאור של הריסת המגדל.
לכן נקרא שמה בבל, כי שם בלבל ה׳ את שפת כל הארץ, ומשם פיזר אותם ה׳ על פני כל הארץ.
עַל־כֵּ֞ן קָרָ֤א שְׁמָהּ֙ בָּבֶ֔ל כִּי־שָׁ֛ם בָּלַ֥ל יְהוָ֖ה שְׂפַ֣ת כָּל־הָאָ֑רֶץ וּמִשָּׁם֙ הֱפִיצָ֣ם יְהוָ֔ה עַל־פְּנֵ֖י כָּל־הָאָֽרֶץ׃על המילים
הקשר בין ״בבל״ ל״בלל״ הוא הסבר השם שניתן בסיפור המקראי.
משם עד תרח
שמות ושנות חיים
אלה תולדות שם: שם היה בן 100 כשנולד לו ארפכשד, שנתיים אחרי המבול.
אֵ֚לֶּה תּוֹלְדֹ֣ת שֵׁ֔ם שֵׁ֚ם בֶּן־מְאַ֣ת שָׁנָ֔ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־אַרְפַּכְשָׁ֑ד שְׁנָתַ֖יִם אַחַ֥ר הַמַּבּֽוּל׃אחרי שנולד ארפכשד, חי שם עוד 500 שנה, ונולדו לו בנים ובנות.
וַֽיְחִי־שֵׁ֗ם אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־אַרְפַּכְשָׁ֔ד חֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת׃ארפכשד היה בן 35 כשנולד לו שלח.
וְאַרְפַּכְשַׁ֣ד חַ֔י חָמֵ֥שׁ וּשְׁלֹשִׁ֖ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־שָֽׁלַח׃אחרי שנולד שלח, חי ארפכשד עוד 403 שנים, ונולדו לו בנים ובנות.
וַֽיְחִ֣י אַרְפַּכְשַׁ֗ד אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־שֶׁ֔לַח שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֔ים וְאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת׃שלח היה בן 30 כשנולד לו עבר.
וְשֶׁ֥לַח חַ֖י שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־עֵֽבֶר׃אחרי שנולד עבר, חי שלח עוד 403 שנים, ונולדו לו בנים ובנות.
וַֽיְחִי־שֶׁ֗לַח אַחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־עֵ֔בֶר שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֔ים וְאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת׃עבר היה בן 34 כשנולד לו פלג.
וַֽיְחִי־עֵ֕בֶר אַרְבַּ֥ע וּשְׁלֹשִׁ֖ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־פָּֽלֶג׃אחרי שנולד פלג, חי עבר עוד 430 שנה, ונולדו לו בנים ובנות.
וַֽיְחִי־עֵ֗בֶר אַחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־פֶּ֔לֶג שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת׃פלג היה בן 30 כשנולד לו רעו.
וַֽיְחִי־פֶ֖לֶג שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־רְעֽוּ׃אחרי שנולד רעו, חי פלג עוד 209 שנים, ונולדו לו בנים ובנות.
וַֽיְחִי־פֶ֗לֶג אַחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־רְע֔וּ תֵּ֥שַׁע שָׁנִ֖ים וּמָאתַ֣יִם שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת׃רעו היה בן 32 כשנולד לו שרוג.
וַיְחִ֣י רְע֔וּ שְׁתַּ֥יִם וּשְׁלֹשִׁ֖ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־שְׂרֽוּג׃אחרי שנולד שרוג, חי רעו עוד 207 שנים, ונולדו לו בנים ובנות.
וַיְחִ֣י רְע֗וּ אַחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־שְׂר֔וּג שֶׁ֥בַע שָׁנִ֖ים וּמָאתַ֣יִם שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת׃שרוג היה בן 30 כשנולד לו נחור.
וַיְחִ֥י שְׂר֖וּג שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־נָחֽוֹר׃אחרי שנולד נחור, חי שרוג עוד 200 שנה, ונולדו לו בנים ובנות.
וַיְחִ֣י שְׂר֗וּג אַחֲרֵ֛י הוֹלִיד֥וֹ אֶת־נָח֖וֹר מָאתַ֣יִם שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת׃נחור היה בן 29 כשנולד לו תרח.
וַיְחִ֣י נָח֔וֹר תֵּ֥שַׁע וְעֶשְׂרִ֖ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־תָּֽרַח׃אחרי שנולד תרח, חי נחור עוד 119 שנה, ונולדו לו בנים ובנות.
וַיְחִ֣י נָח֗וֹר אַחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־תֶּ֔רַח תְּשַֽׁע־עֶשְׂרֵ֥ה שָׁנָ֖ה וּמְאַ֣ת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת׃תרח היה בן 70 כשהחל להוליד את בניו: אברם, נחור והרן.
וַֽיְחִי־תֶ֖רַח שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֑ה וַיּ֙וֹלֶד֙ אֶת־אַבְרָ֔ם אֶת־נָח֖וֹר וְאֶת־הָרָֽן׃על המילים
הפסוק מרכז את שלושת הבנים אחרי גיל שבעים; אין מכאן ששלושתם נולדו באותה שנה. סדר השמות נשמר. רש״י בפסוק לב מחשב את לידת אברם כשאביו בן שבעים.
משפחת תרח
מאור כשדים עד חרן
אלה תולדות תרח: תרח הוליד את אברם, את נחור ואת הרן, והרן הוליד את לוט.
וְאֵ֙לֶּה֙ תּוֹלְדֹ֣ת תֶּ֔רַח תֶּ֚רַח הוֹלִ֣יד אֶת־אַבְרָ֔ם אֶת־נָח֖וֹר וְאֶת־הָרָ֑ן וְהָרָ֖ן הוֹלִ֥יד אֶת־לֽוֹט׃הרן מת בחיי תרח אביו, בארץ הולדתו, באור כשדים.
וַיָּ֣מָת הָרָ֔ן עַל־פְּנֵ֖י תֶּ֣רַח אָבִ֑יו בְּאֶ֥רֶץ מוֹלַדְתּ֖וֹ בְּא֥וּר כַּשְׂדִּֽים׃על המילים
״על פני״ פורש בחיי אביו, כפירוש הראשון ברש״י. סיפור כבשן האש הוא מדרש ואינו נאמר במפורש בפסוק.
אברם ונחור נשאו נשים. שם אשת אברם היה שרי, ושם אשת נחור היה מלכה, בתו של הרן, שהיה אביהן של מלכה ויסכה.
וַיִּקַּ֨ח אַבְרָ֧ם וְנָח֛וֹר לָהֶ֖ם נָשִׁ֑ים שֵׁ֤ם אֵֽשֶׁת־אַבְרָם֙ שָׂרָ֔י וְשֵׁ֤ם אֵֽשֶׁת־נָחוֹר֙ מִלְכָּ֔ה בַּת־הָרָ֥ן אֲבִֽי־מִלְכָּ֖ה וַֽאֲבִ֥י יִסְכָּֽה׃על המילים
הזיהוי המדרשי של יסכה עם שרי אינו מוחלף בשם שבמקור.
שרי הייתה עקרה; לא היה לה ילד.
וַתְּהִ֥י שָׂרַ֖י עֲקָרָ֑ה אֵ֥ין לָ֖הּ וָלָֽד׃תרח לקח את אברם בנו, את לוט נכדו, בן הרן, ואת שרי כלתו, אשת אברם בנו. הם יצאו יחד מאור כשדים בדרכם לארץ כנען, הגיעו עד חרן והתיישבו שם.
וַיִּקַּ֨ח תֶּ֜רַח אֶת־אַבְרָ֣ם בְּנ֗וֹ וְאֶת־ל֤וֹט בֶּן־הָרָן֙ בֶּן־בְּנ֔וֹ וְאֵת֙ שָׂרַ֣י כַּלָּת֔וֹ אֵ֖שֶׁת אַבְרָ֣ם בְּנ֑וֹ וַיֵּצְא֨וּ אִתָּ֜ם מֵא֣וּר כַּשְׂדִּ֗ים לָלֶ֙כֶת֙ אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן וַיָּבֹ֥אוּ עַד־חָרָ֖ן וַיֵּ֥שְׁבוּ שָֽׁם׃על המילים
״ויצאו איתם״ נמסר כיציאה משותפת של הנזכרים, בלי להוסיף למסע את נחור שאינו נזכר כאן.
תרח חי 205 שנים, ומת בחרן.
וַיִּהְי֣וּ יְמֵי־תֶ֔רַח חָמֵ֥שׁ שָׁנִ֖ים וּמָאתַ֣יִם שָׁנָ֑ה וַיָּ֥מָת תֶּ֖רַח בְּחָרָֽן׃על המילים
הפסוק חותם את חיי תרח. לפי רש״י, מותו מסופר כאן לפני תיאור יציאת אברם, אף שהתרחש לאחריה; אין להסיק מסדר הסיפור בלבד את סדר הזמנים.
נוסח המסורה · תעתיק כתב יד לנינגרד (WLC) · ניקוד וטעמי מקרא
שפה ועיר
המגדל והפיזור
וַֽיְהִ֥י כָל־הָאָ֖רֶץ שָׂפָ֣ה אֶחָ֑ת וּדְבָרִ֖ים אֲחָדִֽים׃
וַֽיְהִ֖י בְּנָסְעָ֣ם מִקֶּ֑דֶם וַֽיִּמְצְא֥וּ בִקְעָ֛ה בְּאֶ֥רֶץ שִׁנְעָ֖ר וַיֵּ֥שְׁבוּ שָֽׁם׃
וַיֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֗הוּ הָ֚בָה נִלְבְּנָ֣ה לְבֵנִ֔ים וְנִשְׂרְפָ֖ה לִשְׂרֵפָ֑ה וַתְּהִ֨י לָהֶ֤ם הַלְּבֵנָה֙ לְאָ֔בֶן וְהַ֣חֵמָ֔ר הָיָ֥ה לָהֶ֖ם לַחֹֽמֶר׃
וַיֹּאמְר֞וּ הָ֣בָה׀ נִבְנֶה־לָּ֣נוּ עִ֗יר וּמִגְדָּל֙ וְרֹאשׁ֣וֹ בַשָּׁמַ֔יִם וְנַֽעֲשֶׂה־לָּ֖נוּ שֵׁ֑ם פֶּן־נָפ֖וּץ עַל־פְּנֵ֥י כָל־הָאָֽרֶץ׃
וַיֵּ֣רֶד יְהוָ֔ה לִרְאֹ֥ת אֶת־הָעִ֖יר וְאֶת־הַמִּגְדָּ֑ל אֲשֶׁ֥ר בָּנ֖וּ בְּנֵ֥י הָאָדָֽם׃
וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה הֵ֣ן עַ֤ם אֶחָד֙ וְשָׂפָ֤ה אַחַת֙ לְכֻלָּ֔ם וְזֶ֖ה הַחִלָּ֣ם לַעֲשׂ֑וֹת וְעַתָּה֙ לֹֽא־יִבָּצֵ֣ר מֵהֶ֔ם כֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר יָזְמ֖וּ לַֽעֲשֽׂוֹת׃
הָ֚בָה נֵֽרְדָ֔ה וְנָבְלָ֥ה שָׁ֖ם שְׂפָתָ֑ם אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יִשְׁמְע֔וּ אִ֖ישׁ שְׂפַ֥ת רֵעֵֽהוּ׃
וַיָּ֨פֶץ יְהוָ֥ה אֹתָ֛ם מִשָּׁ֖ם עַל־פְּנֵ֣י כָל־הָאָ֑רֶץ וַֽיַּחְדְּל֖וּ לִבְנֹ֥ת הָעִֽיר׃
עַל־כֵּ֞ן קָרָ֤א שְׁמָהּ֙ בָּבֶ֔ל כִּי־שָׁ֛ם בָּלַ֥ל יְהוָ֖ה שְׂפַ֣ת כָּל־הָאָ֑רֶץ וּמִשָּׁם֙ הֱפִיצָ֣ם יְהוָ֔ה עַל־פְּנֵ֖י כָּל־הָאָֽרֶץ׃
{פ}משם עד תרח
שמות ושנות חיים
אֵ֚לֶּה תּוֹלְדֹ֣ת שֵׁ֔ם שֵׁ֚ם בֶּן־מְאַ֣ת שָׁנָ֔ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־אַרְפַּכְשָׁ֑ד שְׁנָתַ֖יִם אַחַ֥ר הַמַּבּֽוּל׃
וַֽיְחִי־שֵׁ֗ם אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־אַרְפַּכְשָׁ֔ד חֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת׃
{ס}וְאַרְפַּכְשַׁ֣ד חַ֔י חָמֵ֥שׁ וּשְׁלֹשִׁ֖ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־שָֽׁלַח׃
וַֽיְחִ֣י אַרְפַּכְשַׁ֗ד אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־שֶׁ֔לַח שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֔ים וְאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת׃
{ס}וְשֶׁ֥לַח חַ֖י שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־עֵֽבֶר׃
וַֽיְחִי־שֶׁ֗לַח אַחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־עֵ֔בֶר שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֔ים וְאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת׃
{ס}וַֽיְחִי־עֵ֕בֶר אַרְבַּ֥ע וּשְׁלֹשִׁ֖ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־פָּֽלֶג׃
וַֽיְחִי־עֵ֗בֶר אַחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־פֶּ֔לֶג שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת׃
{ס}וַֽיְחִי־פֶ֖לֶג שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־רְעֽוּ׃
וַֽיְחִי־פֶ֗לֶג אַחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־רְע֔וּ תֵּ֥שַׁע שָׁנִ֖ים וּמָאתַ֣יִם שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת׃
{ס}וַיְחִ֣י רְע֔וּ שְׁתַּ֥יִם וּשְׁלֹשִׁ֖ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־שְׂרֽוּג׃
וַיְחִ֣י רְע֗וּ אַחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־שְׂר֔וּג שֶׁ֥בַע שָׁנִ֖ים וּמָאתַ֣יִם שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת׃
{ס}וַיְחִ֥י שְׂר֖וּג שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־נָחֽוֹר׃
וַיְחִ֣י שְׂר֗וּג אַחֲרֵ֛י הוֹלִיד֥וֹ אֶת־נָח֖וֹר מָאתַ֣יִם שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת׃
{ס}וַיְחִ֣י נָח֔וֹר תֵּ֥שַׁע וְעֶשְׂרִ֖ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־תָּֽרַח׃
וַיְחִ֣י נָח֗וֹר אַחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־תֶּ֔רַח תְּשַֽׁע־עֶשְׂרֵ֥ה שָׁנָ֖ה וּמְאַ֣ת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת׃
{ס}וַֽיְחִי־תֶ֖רַח שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֑ה וַיּ֙וֹלֶד֙ אֶת־אַבְרָ֔ם אֶת־נָח֖וֹר וְאֶת־הָרָֽן׃
משפחת תרח
מאור כשדים עד חרן
וְאֵ֙לֶּה֙ תּוֹלְדֹ֣ת תֶּ֔רַח תֶּ֚רַח הוֹלִ֣יד אֶת־אַבְרָ֔ם אֶת־נָח֖וֹר וְאֶת־הָרָ֑ן וְהָרָ֖ן הוֹלִ֥יד אֶת־לֽוֹט׃
וַיָּ֣מָת הָרָ֔ן עַל־פְּנֵ֖י תֶּ֣רַח אָבִ֑יו בְּאֶ֥רֶץ מוֹלַדְתּ֖וֹ בְּא֥וּר כַּשְׂדִּֽים׃
וַיִּקַּ֨ח אַבְרָ֧ם וְנָח֛וֹר לָהֶ֖ם נָשִׁ֑ים שֵׁ֤ם אֵֽשֶׁת־אַבְרָם֙ שָׂרָ֔י וְשֵׁ֤ם אֵֽשֶׁת־נָחוֹר֙ מִלְכָּ֔ה בַּת־הָרָ֥ן אֲבִֽי־מִלְכָּ֖ה וַֽאֲבִ֥י יִסְכָּֽה׃
וַתְּהִ֥י שָׂרַ֖י עֲקָרָ֑ה אֵ֥ין לָ֖הּ וָלָֽד׃
וַיִּקַּ֨ח תֶּ֜רַח אֶת־אַבְרָ֣ם בְּנ֗וֹ וְאֶת־ל֤וֹט בֶּן־הָרָן֙ בֶּן־בְּנ֔וֹ וְאֵת֙ שָׂרַ֣י כַּלָּת֔וֹ אֵ֖שֶׁת אַבְרָ֣ם בְּנ֑וֹ וַיֵּצְא֨וּ אִתָּ֜ם מֵא֣וּר כַּשְׂדִּ֗ים לָלֶ֙כֶת֙ אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן וַיָּבֹ֥אוּ עַד־חָרָ֖ן וַיֵּ֥שְׁבוּ שָֽׁם׃
וַיִּהְי֣וּ יְמֵי־תֶ֔רַח חָמֵ֥שׁ שָׁנִ֖ים וּמָאתַ֣יִם שָׁנָ֑ה וַיָּ֥מָת תֶּ֖רַח בְּחָרָֽן׃
{ס}התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק נפתח באנושות המדברת שפה אחת ומבקשת לבנות עיר ומגדל כדי לעשות לה שם ולהימנע מפיזור. לאחר בלבול השפה והפיזור, הסיפור עובר מן האנושות כולה לשושלת שם ולמשפחת אברם.
פסוקים א–ד
רצון להישאר יחד
האנשים מתיישבים בבקעה בארץ שנער. הם מייצרים לבנים ומשתמשים בזפת לחיבור הבניין. העיר והמגדל נועדו להקנות להם שם ולמנוע את התפזרותם.
פסוקים ה–ט
השפה מתבלבלת
ה׳ רואה את המפעל ומבלבל את שפת הבונים. הם אינם מבינים זה את זה, נפוצים בכל הארץ ומפסיקים את בניית העיר. הסיפור קושר את השם בבל לבלבול השפה.
פסוקים י–כו
השושלת נמשכת
הרשימה עוברת משם דרך ארפכשד, שלח, עבר, פלג, רעו, שרוג ונחור עד תרח ובניו. נמסרים גילי ההולדה ושנות החיים שלאחריה, ונזכרים גם בנים ובנות נוספים.
פסוקים כז–לב
משפחה בדרך לכנען
הרן, אביו של לוט, מת בחיי תרח. אברם נשוי לשרי, שאין לה ילד, ונחור נשוי למלכה בת הרן. תרח יוצא מאור כשדים עם אברם, שרי ולוט לעבר כנען, אך הם מתיישבים בחרן. הפרק נחתם במותו של תרח.
המעבר מן העיר אל המשפחה מכין את הקריאה לאברם בפרק הבא. בשלב הזה שמותיהם הם עדיין אברם ושרי.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
מטרות המגדל בעיני חז״ל
״נחלקו לג׳ כיתות״
רבי ירמיה בר אלעזר מתאר שלוש קבוצות של בונים, בעלות מטרות שונות: לשבת למעלה, לעבוד עבודה זרה או לעשות מלחמה. רבי נתן מציע שכולם התכוונו לעבודה זרה. אלו דרשות על הכוונה שמאחורי הבנייה, ולא רשימת מטרות מפורשת בפסוקים. המחלוקת עצמה חשובה: אין להציג תיאור מדרשי אחד כאילו הוא המילים היחידות של המקרא.
בבלי סנהדרין קט ע״א ↗הדורות שבין נח לאברהם
״עשרה דורות מנח ועד אברהם״
המשנה רואה ברצף הדורות ביטוי לאריכות אפיים, ומעמידה בסופו את אברהם. בפרק שלפנינו נמנים עשרה דורות של צאצאי נח: משם ועד אברם, כולל שניהם. נח עצמו קודם לרשימה זו. המשנה נותנת לרצף משמעות מוסרית; המקרא מוסר כאן את השמות ואת השנים, בלי לפרט את מעשיו של כל אחד מן הנזכרים.
משנה אבות ה, ב ↗בעקבות המפרשים
מגדל לשם ולזיכרון
״לאות ולשם ולתהילה״
אבן עזרא מסביר שבוני המגדל רצו עיר גדולה, ציון דרך ושם שיישאר אחריהם. את ״וראשו בשמים״ הוא קורא כלשון הפלגה בגובה, בדומה לתיאור ערים בצורות בשמיים. בפירושו, רצונם להישאר מרוכזים במקום אחד עומד מול רצון ה׳ שייפרדו. כך מתקבלת קריאת פשט שאינה מחייבת מחשבה על הגעה גופנית לרקיע.
אבן עזרא לבראשית יא, ג–ד ↗לראות ולהבין לפני ששופטים
״עד שיראו ויבינו״
רש״י, המביא את מדרש תנחומא, אומר שה׳ לא נזקק לרדת כדי לגלות מה נעשה. לשון הירידה מלמדת את הדיינים שלא להרשיע לפני שיראו ויבינו. זהו לימוד על אחריותו של מי ששופט: סמכות אינה פוטרת מבירור. העיבוד משמר את לשון הסיפור, והפירוש מבהיר מדוע אין להבינה כתיאור של חוסר ידיעה אצל ה׳.
רש״י לבראשית יא, ה ↗כוחו של שלום גם בתוך כישלון
״גדול השלום״
רש״י משווה בין דור המבול לדור הפלגה. לדבריו, אנשי דור המבול היו גזלנים ורבו ביניהם, ואילו בוני המגדל נהגו אהבה ורעות זה בזה. לכן, אף שמרדו, הם נפוצו ולא נמחקו כדור המבול. הפירוש אינו מצדיק את מטרת הבנייה; הוא מבחין בין חומרת המעשה ובין הערך שביחסים שבין בני אדם.
רש״י לבראשית יא, ט ↗מות הרן וסיפור הכבשן
״בחיי אביו״
רש״י פותח בהסבר ״על פני תרח אביו״: הרן מת בחיי אביו. אחר כך הוא מביא אגדה על אברם, נמרוד וכבשן האש, ועל הרן שהושלך אליו. אלו שתי שכבות שונות של קריאה. העיבוד מוסר את מה שהפסוק עצמו אומר על המוות, והמדרש נשאר בלימוד, עם ייחוס גלוי למקורו.
רש״י לבראשית יא, כח ↗סדר הסיפור וסדר השנים
״לאחר שיצא אברם מחרן״
רש״י מחשב שאברם נולד לתרח בהיותו בן שבעים, ושביציאת אברם מחרן היה תרח בן מאה ארבעים וחמש. לפי חשבון זה, נותרו לתרח שישים שנות חיים, אף שמותו מסופר לפני יציאת אברם בפרק הבא. ההערה מלמדת שסיום תולדותיו של אדם אינו מחייב שכל המאורעות הבאים בספר התרחשו רק אחרי מותו.
רש״י לבראשית יא, לב ↗