אז דריווש המלך החליט לבדוק את זה, ואנשי הספר בתוך אוצרות בבבל חיפשו שם.
בֵּאדַ֛יִן דָּרְיָ֥וֶשׁ מַלְכָּ֖א שָׂ֣ם טְעֵ֑ם וּבַקַּ֣רוּ ׀ בְּבֵ֣ית סִפְרַיָּ֗א דִּ֧י גִנְזַיָּ֛א מְהַחֲתִ֥ין תַּמָּ֖ה בְּבָבֶֽל׃עזרא · פרק ו׳
המשך בניית בית המקדש וצוואת כורש
מציאת הצוואה של כורש, הפקודה להמשך הבנייה והקמת הקרבנות בירושלים
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
עזרא ו׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
מציאת הצוואה של כורש
הוא מצא בארכיון של מחוז מדי בתוך הבירה, מגילה אחת חדשה, וכתוב בה הכרונולוגיה.
וְהִשְׁתְּכַ֣ח בְּאַחְמְתָ֗א בְּבִֽירְתָ֛א דִּ֛י בְּמָדַ֥י מְדִינְתָּ֖ה מְגִלָּ֣ה חֲדָ֑ה וְכֵן־כְּתִ֥יב בְּגַוַּ֖הּ דִּכְרוֹנָֽה׃ (פ)על המילים
הטקסט המקורי כולל מונחים בארמית.
בשנה הראשונה לכורש המלך, כורש המלך החליט שבית אלוהים בירושלים ייבנה, המקום שבו מקריבים קורבנות, וסביבתו תהיה מוגנת, עם שערים שמונה ופתח שמונה.
בִּשְׁנַ֨ת חֲדָ֜ה לְכ֣וֹרֶשׁ מַלְכָּ֗א כּ֣וֹרֶשׁ מַלְכָּא֮ שָׂ֣ם טְעֵם֒ בֵּית־אֱלָהָ֤א בִֽירוּשְׁלֶם֙ בַּיְתָ֣א יִתְבְּנֵ֔א אֲתַר֙ דִּֽי־דָבְחִ֣ין דִּבְחִ֔ין וְאֻשּׁ֖וֹהִי מְסֽוֹבְלִ֑ין רוּמֵהּ֙ אַמִּ֣ין שִׁתִּ֔ין פְּתָיֵ֖הּ אַמִּ֥ין שִׁתִּֽין׃אבני גיר של שלוש יחידות וכן אבני גיר של יחידה אחת יסופקו מהארמון של המלך.
נִדְבָּכִ֞ין דִּי־אֶ֤בֶן גְּלָל֙ תְּלָתָ֔א וְנִדְבָּ֖ךְ דִּי־אָ֣ע חֲדַ֑ת וְנִ֨פְקְתָ֔א מִן־בֵּ֥ית מַלְכָּ֖א תִּתְיְהִֽב׃הפקודה לבניית המקדש
גם אלו ששייכים לבית אלוהים, שזה הזהב והכסף שנעלו מבית המקדש בירושלים על ידי נבוכדנצר והושחת בבבל, יחזירו למקומו של בית אלוהים בירושלים.
וְ֠אַף מָאנֵ֣י בֵית־אֱלָהָא֮ דִּ֣י דַהֲבָ֣ה וְכַסְפָּא֒ דִּ֣י נְבֽוּכַדְנֶצַּ֗ר הַנְפֵּ֛ק מִן־הֵיכְלָ֥א דִי־בִירוּשְׁלֶ֖ם וְהֵיבֵ֣ל לְבָבֶ֑ל יַהֲתִיב֗וּן וִ֠יהָךְ לְהֵיכְלָ֤א דִי־בִירֽוּשְׁלֶם֙ לְאַתְרֵ֔הּ וְתַחֵ֖ת בְּבֵ֥ית אֱלָהָֽא׃ (ס)על המילים
הטקסט המקורי הוא בארמית.
עכשיו תנו למנהל מעבר לנהר ששני משקולות ושני קנים של המנהלים הפרסים שמעבר לנהר היו רחוקים משם.
כְּעַ֡ן תַּ֠תְּנַי פַּחַ֨ת עֲבַֽר־נַהֲרָ֜ה שְׁתַ֤ר בּוֹזְנַי֙ וּכְנָוָ֣תְה֔וֹן אֲפַרְסְכָיֵ֔א דִּ֖י בַּעֲבַ֣ר נַהֲרָ֑ה רַחִיקִ֥ין הֲו֖וֹ מִן־תַּמָּֽה׃על המילים
הטקסט המקורי הוא בארמית.
תנו לעבודת בית אלוהים הזה, שיהודיים ושרי יהודים יבנו את בית אלוהים הזה על מקומו.
שְׁבֻ֕קוּ לַעֲבִידַ֖ת בֵּית־אֱלָהָ֣א דֵ֑ךְ פַּחַ֤ת יְהוּדָיֵא֙ וּלְשָׂבֵ֣י יְהוּדָיֵ֔א בֵּית־אֱלָהָ֥א דֵ֖ךְ יִבְנ֥וֹן עַל־אַתְרֵֽהּ׃על המילים
הטקסט המקורי הוא בארמית.
ומה שאתם צריכים לשים לב אליו, כדי שתעשו עם שרי יהודים האלה, לבנות את בית אלוהים הזה, ומקני המלך שמעבר לנהר אספתי, שייצא לכם כהוצאה שניתנת לאנשים האלה כדי שלא יבטלו את העבודה.
וּמִנִּי֮ שִׂ֣ים טְעֵם֒ לְמָ֣א דִֽי־תַֽעַבְד֗וּן עִם־שָׂבֵ֤י יְהוּדָיֵא֙ אִלֵּ֔ךְ לְמִבְנֵ֖א בֵּית־אֱלָהָ֣א דֵ֑ךְ וּמִנִּכְסֵ֣י מַלְכָּ֗א דִּ֚י מִדַּת֙ עֲבַ֣ר נַהֲרָ֔ה אָסְפַּ֗רְנָא נִפְקְתָ֛א תֶּהֱוֵ֧א מִֽתְיַהֲבָ֛א לְגֻבְרַיָּ֥א אִלֵּ֖ךְ דִּי־לָ֥א לְבַטָּלָֽא׃על המילים
הטקסט המקורי הוא בארמית.
ההוראה להקרבות והעונש על הפרתה
ומה שחין, בני תורין, דיכרין, אימרין, חציר, מלח, קמח ושמן, שיינת לעלו, לאלוהי השמיים, כפי שאמר הכהנים בירושלים, שיהיו מוגשים להם יום אחר יום, כשלא יהיו שלום.
וּמָ֣ה חַשְׁחָ֡ן וּבְנֵ֣י תוֹרִ֣ין וְדִכְרִ֣ין וְאִמְּרִ֣ין ׀ לַעֲלָוָ֣ן ׀ לֶאֱלָ֪הּ שְׁמַיָּ֟א חִנְטִ֞ין מְלַ֣ח ׀ חֲמַ֣ר וּמְשַׁ֗ח כְּמֵאמַ֨ר כָּהֲנַיָּ֤א דִי־בִירֽוּשְׁלֶם֙ לֶהֱוֵ֨א מִתְיְהֵ֥ב לְהֹ֛ם י֥וֹם ׀ בְּי֖וֹם דִּי־לָ֥א שָׁלֽוּ׃על המילים
המושגים 'דיכרין', 'אימרין' ו'תורין' הם בערבית/ארמית ומתייחסים לסוגי דגנים או קטניות שונים; המונח 'לאלו' מתייחס להקרבה.
כדי שיקריבו ריחות נעימים לאלוהי השמיים, ויתפללו לחיי המלך ולבניו.
דִּֽי־לֶהֱוֺ֧ן מְהַקְרְבִ֛ין נִיחוֹחִ֖ין לֶאֱלָ֣הּ שְׁמַיָּ֑א וּמְצַלַּ֕יִן לְחַיֵּ֥י מַלְכָּ֖א וּבְנֽוֹהִי׃ומה שנקבע, שכל אדם ששינה את הפקודה הזו, יופתר מביתו, ויהיה מותקע על מצחו, וביתו ייהרס וייעשה לו כעונש על כך.
וּמִנִּי֮ שִׂ֣ים טְעֵם֒ דִּ֣י כָל־אֱנָ֗שׁ דִּ֤י יְהַשְׁנֵא֙ פִּתְגָמָ֣א דְנָ֔ה יִתְנְסַ֥ח אָע֙ מִן־בַּיְתֵ֔הּ וּזְקִ֖יף יִתְמְחֵ֣א עֲלֹ֑הִי וּבַיְתֵ֛הּ נְוָל֥וּ יִתְעֲבֵ֖ד עַל־דְּנָֽה׃והאל אשר שוכנת שמו שם, ייתן לכל מלך ולכל עם שישלחו את ידם לעזור בבניית בית האלוהים הזה, אשר בירושלים, אני דריווש קבעתי, שייעשה.
וֵֽאלָהָ֞א דִּ֣י שַׁכִּ֧ן שְׁמֵ֣הּ תַּמָּ֗ה יְמַגַּ֞ר כָּל־מֶ֤לֶךְ וְעַם֙ דִּ֣י ׀ יִשְׁלַ֣ח יְדֵ֗הּ לְהַשְׁנָיָ֛ה לְחַבָּלָ֛ה בֵּית־אֱלָהָ֥א דֵ֖ךְ דִּ֣י בִירוּשְׁלֶ֑ם אֲנָ֤ה דָרְיָ֙וֶשׁ֙ שָׂ֣מֶת טְעֵ֔ם אָסְפַּ֖רְנָא יִתְעֲבִֽד׃ (פ)סיום בניית בית המקדש
אז נשלחו פקודות מעבר לנהר בשתאר, שפרט של דריווש המלך, וכן פירוט על סדר העבודה שצריך לבצע.
אֱ֠דַיִן תַּתְּנַ֞י פַּחַ֧ת עֲבַֽר־נַהֲרָ֛ה שְׁתַ֥ר בּוֹזְנַ֖י וּכְנָוָתְה֑וֹן לָקֳבֵ֗ל דִּֽי־שְׁלַ֞ח דָּרְיָ֧וֶשׁ מַלְכָּ֛א כְּנֵ֖מָא אָסְפַּ֥רְנָא עֲבַֽדוּ׃על המילים
הטקסט בערבית: 'כְּנֵמָא אָסְפַּרְנָא' פירושו 'כפי שציינתי/מנהינו'.
והעם ביהודה המשיכו לבנות ולהצליח, לפי הנבואה של חגי הנביא, זכריה בן עידו ואחרו, ובת בנה, ובת ישראל, וגם לפי הוראות כורש, דריווש ומארתחששת מלך פרס.
וְשָׂבֵ֤י יְהוּדָיֵא֙ בָּנַ֣יִן וּמַצְלְחִ֔ין בִּנְבוּאַת֙ חַגַּ֣י נביאה [נְבִיָּ֔א] וּזְכַרְיָ֖ה בַּר־עִדּ֑וֹא וּבְנ֣וֹ וְשַׁכְלִ֗לוּ מִן־טַ֙עַם֙ אֱלָ֣הּ יִשְׂרָאֵ֔ל וּמִטְּעֵם֙ כּ֣וֹרֶשׁ וְדָרְיָ֔וֶשׁ וְאַרְתַּחְשַׁ֖שְׂתְּא מֶ֥לֶךְ פָּרָֽס׃ובית אלוהים זה הושלם ביום שלושה בירח אדר, בשנה השישית למלכות דריווש המלך.
וְשֵׁיצִיא֙ בַּיְתָ֣ה דְנָ֔ה עַ֛ד י֥וֹם תְּלָתָ֖ה לִירַ֣ח אֲדָ֑ר דִּי־הִ֣יא שְׁנַת־שֵׁ֔ת לְמַלְכ֖וּת דָּרְיָ֥וֶשׁ מַלְכָּֽא׃ (פ)ובני ישראל, הכהנים, הלוויים וכל שאר בני הגלות, חגגו את חנוכת בית אלוהים זה בשמחה.
וַעֲבַ֣דוּ בְנֵֽי־יִ֠שְׂרָאֵל כָּהֲנַיָּ֨א וְלֵוָיֵ֜א וּשְׁאָ֣ר בְּנֵי־גָלוּתָ֗א חֲנֻכַּ֛ת בֵּית־אֱלָהָ֥א דְנָ֖ה בְּחֶדְוָֽה׃הקרבנות וחג הפסח בירושלים
עבור חנוכת בית אלוהים, הביאו קרבנות: מאה שוורים, מאתיים שדי עזים, ארבע מאות כבשים וצופרי אזניים כחטאת על כל ישראל, שנים עשר לפי מניין השבטים.
וְהַקְרִ֗בוּ לַחֲנֻכַּת֮ בֵּית־אֱלָהָ֣א דְנָה֒ תּוֹרִ֣ין מְאָ֔ה דִּכְרִ֣ין מָאתַ֔יִן אִמְּרִ֖ין אַרְבַּ֣ע מְאָ֑ה וּצְפִירֵ֨י עִזִּ֜ין לחטיא [לְחַטָּאָ֤ה] עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל֙ תְּרֵֽי־עֲשַׂ֔ר לְמִנְיָ֖ן שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃הכהנים הציבו את עצמם בתפקידם, והלוויים במקומותיהם, לעבודת אלוהים בירושלים, כפי שכתוב בספר משה.
וַהֲקִ֨ימוּ כָהֲנַיָּ֜א בִּפְלֻגָּתְה֗וֹן וְלֵוָיֵא֙ בְּמַחְלְקָ֣תְה֔וֹן עַל־עֲבִידַ֥ת אֱלָהָ֖א דִּ֣י בִירוּשְׁלֶ֑ם כִּכְתָ֖ב סְפַ֥ר מֹשֶֽׁה׃ (פ)על המילים
המילה 'דנאה' בערבית היא 'של זה'.
בני הגולה חגגו את חג הפסח בארבעה עשר בחדש הראשון.
וַיַּעֲשׂ֥וּ בְנֵי־הַגּוֹלָ֖ה אֶת־הַפָּ֑סַח בְּאַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֖ר לַחֹ֥דֶשׁ הָרִאשֽׁוֹן׃הכהנים והלוויים היו טהורים כולם כאחד, ולכן הם שחטו את הפסח עבור כל בני הגולה ועבור אחיהם הכהנים.
כִּ֣י הִֽטַּהֲר֞וּ הַכֹּהֲנִ֧ים וְהַלְוִיִּ֛ם כְּאֶחָ֖ד כֻּלָּ֣ם טְהוֹרִ֑ים וַיִּשְׁחֲט֤וּ הַפֶּ֙סַח֙ לְכָל־בְּנֵ֣י הַגּוֹלָ֔ה וְלַאֲחֵיהֶ֥ם הַכֹּהֲנִ֖ים וְלָהֶֽם׃חגיגת המצות ושמחת ה׳
בני ישראל שחזרו מהגלות, וכל מי שהפריד את עצמו מטומאת בני האומות בארץ, אכלו איתם כדי לבקש את ה׳ אלוהי ישראל.
וַיֹּאכְל֣וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל הַשָּׁבִים֙ מֵֽהַגּוֹלָ֔ה וְכֹ֗ל הַנִּבְדָּ֛ל מִטֻּמְאַ֥ת גּוֹיֵֽ־הָאָ֖רֶץ אֲלֵהֶ֑ם לִדְרֹ֕שׁ לַֽיהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃הם חגגו את חג המצות שבעה ימים בשמחה, כי ה׳ גרם להם שמחה והפנה את לב מלך אשור אליהם, כדי שיחזק את ידם בעבודת בית אלוהי ישראל.
וַיַּֽעֲשׂ֧וּ חַג־מַצּ֛וֹת שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים בְּשִׂמְחָ֑ה כִּ֣י ׀ שִׂמְּחָ֣ם יְהוָ֗ה וְֽהֵסֵ֞ב לֵ֤ב מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֙ עֲלֵיהֶ֔ם לְחַזֵּ֣ק יְדֵיהֶ֔ם בִּמְלֶ֥אכֶת בֵּית־הָאֱלֹהִ֖ים אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
מציאת הצוואה של כורש
בֵּאדַ֛יִן דָּרְיָ֥וֶשׁ מַלְכָּ֖א שָׂ֣ם טְעֵ֑ם וּבַקַּ֣רוּ ׀ בְּבֵ֣ית סִפְרַיָּ֗א דִּ֧י גִנְזַיָּ֛א מְהַחֲתִ֥ין תַּמָּ֖ה בְּבָבֶֽל׃
וְהִשְׁתְּכַ֣ח בְּאַחְמְתָ֗א בְּבִֽירְתָ֛א דִּ֛י בְּמָדַ֥י מְדִינְתָּ֖ה מְגִלָּ֣ה חֲדָ֑ה וְכֵן־כְּתִ֥יב בְּגַוַּ֖הּ דִּכְרוֹנָֽה׃ (פ)
בִּשְׁנַ֨ת חֲדָ֜ה לְכ֣וֹרֶשׁ מַלְכָּ֗א כּ֣וֹרֶשׁ מַלְכָּא֮ שָׂ֣ם טְעֵם֒ בֵּית־אֱלָהָ֤א בִֽירוּשְׁלֶם֙ בַּיְתָ֣א יִתְבְּנֵ֔א אֲתַר֙ דִּֽי־דָבְחִ֣ין דִּבְחִ֔ין וְאֻשּׁ֖וֹהִי מְסֽוֹבְלִ֑ין רוּמֵהּ֙ אַמִּ֣ין שִׁתִּ֔ין פְּתָיֵ֖הּ אַמִּ֥ין שִׁתִּֽין׃
נִדְבָּכִ֞ין דִּי־אֶ֤בֶן גְּלָל֙ תְּלָתָ֔א וְנִדְבָּ֖ךְ דִּי־אָ֣ע חֲדַ֑ת וְנִ֨פְקְתָ֔א מִן־בֵּ֥ית מַלְכָּ֖א תִּתְיְהִֽב׃
הפקודה לבניית המקדש
וְ֠אַף מָאנֵ֣י בֵית־אֱלָהָא֮ דִּ֣י דַהֲבָ֣ה וְכַסְפָּא֒ דִּ֣י נְבֽוּכַדְנֶצַּ֗ר הַנְפֵּ֛ק מִן־הֵיכְלָ֥א דִי־בִירוּשְׁלֶ֖ם וְהֵיבֵ֣ל לְבָבֶ֑ל יַהֲתִיב֗וּן וִ֠יהָךְ לְהֵיכְלָ֤א דִי־בִירֽוּשְׁלֶם֙ לְאַתְרֵ֔הּ וְתַחֵ֖ת בְּבֵ֥ית אֱלָהָֽא׃ (ס)
כְּעַ֡ן תַּ֠תְּנַי פַּחַ֨ת עֲבַֽר־נַהֲרָ֜ה שְׁתַ֤ר בּוֹזְנַי֙ וּכְנָוָ֣תְה֔וֹן אֲפַרְסְכָיֵ֔א דִּ֖י בַּעֲבַ֣ר נַהֲרָ֑ה רַחִיקִ֥ין הֲו֖וֹ מִן־תַּמָּֽה׃
שְׁבֻ֕קוּ לַעֲבִידַ֖ת בֵּית־אֱלָהָ֣א דֵ֑ךְ פַּחַ֤ת יְהוּדָיֵא֙ וּלְשָׂבֵ֣י יְהוּדָיֵ֔א בֵּית־אֱלָהָ֥א דֵ֖ךְ יִבְנ֥וֹן עַל־אַתְרֵֽהּ׃
וּמִנִּי֮ שִׂ֣ים טְעֵם֒ לְמָ֣א דִֽי־תַֽעַבְד֗וּן עִם־שָׂבֵ֤י יְהוּדָיֵא֙ אִלֵּ֔ךְ לְמִבְנֵ֖א בֵּית־אֱלָהָ֣א דֵ֑ךְ וּמִנִּכְסֵ֣י מַלְכָּ֗א דִּ֚י מִדַּת֙ עֲבַ֣ר נַהֲרָ֔ה אָסְפַּ֗רְנָא נִפְקְתָ֛א תֶּהֱוֵ֧א מִֽתְיַהֲבָ֛א לְגֻבְרַיָּ֥א אִלֵּ֖ךְ דִּי־לָ֥א לְבַטָּלָֽא׃
ההוראה להקרבות והעונש על הפרתה
וּמָ֣ה חַשְׁחָ֡ן וּבְנֵ֣י תוֹרִ֣ין וְדִכְרִ֣ין וְאִמְּרִ֣ין ׀ לַעֲלָוָ֣ן ׀ לֶאֱלָ֪הּ שְׁמַיָּ֟א חִנְטִ֞ין מְלַ֣ח ׀ חֲמַ֣ר וּמְשַׁ֗ח כְּמֵאמַ֨ר כָּהֲנַיָּ֤א דִי־בִירֽוּשְׁלֶם֙ לֶהֱוֵ֨א מִתְיְהֵ֥ב לְהֹ֛ם י֥וֹם ׀ בְּי֖וֹם דִּי־לָ֥א שָׁלֽוּ׃
דִּֽי־לֶהֱוֺ֧ן מְהַקְרְבִ֛ין נִיחוֹחִ֖ין לֶאֱלָ֣הּ שְׁמַיָּ֑א וּמְצַלַּ֕יִן לְחַיֵּ֥י מַלְכָּ֖א וּבְנֽוֹהִי׃
וּמִנִּי֮ שִׂ֣ים טְעֵם֒ דִּ֣י כָל־אֱנָ֗שׁ דִּ֤י יְהַשְׁנֵא֙ פִּתְגָמָ֣א דְנָ֔ה יִתְנְסַ֥ח אָע֙ מִן־בַּיְתֵ֔הּ וּזְקִ֖יף יִתְמְחֵ֣א עֲלֹ֑הִי וּבַיְתֵ֛הּ נְוָל֥וּ יִתְעֲבֵ֖ד עַל־דְּנָֽה׃
וֵֽאלָהָ֞א דִּ֣י שַׁכִּ֧ן שְׁמֵ֣הּ תַּמָּ֗ה יְמַגַּ֞ר כָּל־מֶ֤לֶךְ וְעַם֙ דִּ֣י ׀ יִשְׁלַ֣ח יְדֵ֗הּ לְהַשְׁנָיָ֛ה לְחַבָּלָ֛ה בֵּית־אֱלָהָ֥א דֵ֖ךְ דִּ֣י בִירוּשְׁלֶ֑ם אֲנָ֤ה דָרְיָ֙וֶשׁ֙ שָׂ֣מֶת טְעֵ֔ם אָסְפַּ֖רְנָא יִתְעֲבִֽד׃ (פ)
סיום בניית בית המקדש
אֱ֠דַיִן תַּתְּנַ֞י פַּחַ֧ת עֲבַֽר־נַהֲרָ֛ה שְׁתַ֥ר בּוֹזְנַ֖י וּכְנָוָתְה֑וֹן לָקֳבֵ֗ל דִּֽי־שְׁלַ֞ח דָּרְיָ֧וֶשׁ מַלְכָּ֛א כְּנֵ֖מָא אָסְפַּ֥רְנָא עֲבַֽדוּ׃
וְשָׂבֵ֤י יְהוּדָיֵא֙ בָּנַ֣יִן וּמַצְלְחִ֔ין בִּנְבוּאַת֙ חַגַּ֣י נביאה [נְבִיָּ֔א] וּזְכַרְיָ֖ה בַּר־עִדּ֑וֹא וּבְנ֣וֹ וְשַׁכְלִ֗לוּ מִן־טַ֙עַם֙ אֱלָ֣הּ יִשְׂרָאֵ֔ל וּמִטְּעֵם֙ כּ֣וֹרֶשׁ וְדָרְיָ֔וֶשׁ וְאַרְתַּחְשַׁ֖שְׂתְּא מֶ֥לֶךְ פָּרָֽס׃
וְשֵׁיצִיא֙ בַּיְתָ֣ה דְנָ֔ה עַ֛ד י֥וֹם תְּלָתָ֖ה לִירַ֣ח אֲדָ֑ר דִּי־הִ֣יא שְׁנַת־שֵׁ֔ת לְמַלְכ֖וּת דָּרְיָ֥וֶשׁ מַלְכָּֽא׃ (פ)
וַעֲבַ֣דוּ בְנֵֽי־יִ֠שְׂרָאֵל כָּהֲנַיָּ֨א וְלֵוָיֵ֜א וּשְׁאָ֣ר בְּנֵי־גָלוּתָ֗א חֲנֻכַּ֛ת בֵּית־אֱלָהָ֥א דְנָ֖ה בְּחֶדְוָֽה׃
הקרבנות וחג הפסח בירושלים
וְהַקְרִ֗בוּ לַחֲנֻכַּת֮ בֵּית־אֱלָהָ֣א דְנָה֒ תּוֹרִ֣ין מְאָ֔ה דִּכְרִ֣ין מָאתַ֔יִן אִמְּרִ֖ין אַרְבַּ֣ע מְאָ֑ה וּצְפִירֵ֨י עִזִּ֜ין לחטיא [לְחַטָּאָ֤ה] עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל֙ תְּרֵֽי־עֲשַׂ֔ר לְמִנְיָ֖ן שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
וַהֲקִ֨ימוּ כָהֲנַיָּ֜א בִּפְלֻגָּתְה֗וֹן וְלֵוָיֵא֙ בְּמַחְלְקָ֣תְה֔וֹן עַל־עֲבִידַ֥ת אֱלָהָ֖א דִּ֣י בִירוּשְׁלֶ֑ם כִּכְתָ֖ב סְפַ֥ר מֹשֶֽׁה׃ (פ)
וַיַּעֲשׂ֥וּ בְנֵי־הַגּוֹלָ֖ה אֶת־הַפָּ֑סַח בְּאַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֖ר לַחֹ֥דֶשׁ הָרִאשֽׁוֹן׃
כִּ֣י הִֽטַּהֲר֞וּ הַכֹּהֲנִ֧ים וְהַלְוִיִּ֛ם כְּאֶחָ֖ד כֻּלָּ֣ם טְהוֹרִ֑ים וַיִּשְׁחֲט֤וּ הַפֶּ֙סַח֙ לְכָל־בְּנֵ֣י הַגּוֹלָ֔ה וְלַאֲחֵיהֶ֥ם הַכֹּהֲנִ֖ים וְלָהֶֽם׃
חגיגת המצות ושמחת ה׳
וַיֹּאכְל֣וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל הַשָּׁבִים֙ מֵֽהַגּוֹלָ֔ה וְכֹ֗ל הַנִּבְדָּ֛ל מִטֻּמְאַ֥ת גּוֹיֵֽ־הָאָ֖רֶץ אֲלֵהֶ֑ם לִדְרֹ֕שׁ לַֽיהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
וַיַּֽעֲשׂ֧וּ חַג־מַצּ֛וֹת שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים בְּשִׂמְחָ֑ה כִּ֣י ׀ שִׂמְּחָ֣ם יְהוָ֗ה וְֽהֵסֵ֞ב לֵ֤ב מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֙ עֲלֵיהֶ֔ם לְחַזֵּ֣ק יְדֵיהֶ֔ם בִּמְלֶ֥אכֶת בֵּית־הָאֱלֹהִ֖ים אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הקטע מתאר את מציאת הצוואה של כורש המלך, את הוראות הבנייה ואת חגיגת חג הפסח לאחר השלמת המקדש.
מציאת הצוואה של כורש
המלך דריווש בודק את הדברים בבבל ומוצא בארכיון מדי מגילה המפרטת את הצוואה של כורש המלך. המגילה קובעת כי בית המקדש בירושלים חייב להיבנות עם שערים וסביבה מוגנת, וכי יסופקו חומרי בניין של אבני גיר מהארמון המלכותי.
הפקודה לבניית המקדש
הפסוקים מתארים את הצו המלכותי המורה להחזיר את כלי הזהב והכסף שנגנבו על ידי נבוכדנצר לירושלים. הצו קובע כי יהודים ושרי יהודים יבנו את בית אלוהים, ומורה לספק תקציב ומשאבים מהמלוכה הפרסית כדי להבטיח שהעבודה לא תיעצר.
ההוראה להקרבות והעונש על הפרתה
הפסוקים מתארים את רשימת ההקרבות שצריכות להקריב הכהנים בירושלים, את הצורך להתפלל למלך, ואת העונש הכבד למי שיחליף את הפקודה. כמו כן, מופיעה הצהרת דריווש כי כל מי שיעזור בבניית המקדש יזכה לברכה מאלוהי השמיים.
סיום בניית בית המקדש
הפסוקים מתארים את סיום בניית בית המקדש בירושלים תחת שלטון דריווש המלך. הבנייה הצליחה הודות לנבואת חגי וזכריה ובתמיכת המלכים הפרסים. המקדש הושלם באדר של שנת השישית למלכות דריווש, וכל העם חגג את החנוכה בשמחה גדולה.
הקרבנות וחג הפסח בירושלים
הפסוקים מתארים את שלב חנוכת בית אלוהים בירושלים, הכולל הקרבת שוורים, כבשים ועזים כחטאת על כל שבטי ישראל. הכהנים והלוויים מכהנים בתפקידם לעבודת ה', ובשל טהרתם חגגו בני הגולה את חג הפסח במועד הקבוע.
חגיגת המצות ושמחת ה׳
בני ישראל שחזרו מהגלות, וגם אלו שהפרידו את עצמם מטומאת הארץ, התאספו כדי לבקש את ה׳. הם חגגו את חגיגת המצות שבעה ימים בשמחה גדולה. ה׳ גרם להם שמחה זו והשפיע על לב מלך אשור, כדי שיסייע להם בבניית בית אלוהי ישראל ובחזק עבודת המקדש.
הבנייה מסתיימת והעם חוגג את חגיגי המצוות בשמחה גדולה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
ההכנה לקורבנות בבית המקדש
״״וּמָה חַשְׁחָן וּבְנֵי תוֹרִין וְדִכְרִין וְאִמְּרִין לַעֲלָוָן לֶאֱלָהּ שְׁמַיָּא חִנְטִין מְלַח חֲמַר וּמְשַׁח כְּמֵאמַר כָּהֲנַיָּא דִי בִירוּשְׁלֶם לֶהֱוֵא מִתְיְהֵב לְהֹם יוֹם בְּיוֹם דִּי לָא שָׁלוּ״!״
בְּמַקֶּרֶת הַמִּסְנָד, בַּקְשׁוּ הַמֶּמְשָׁלִים וְהַשַּׁלִשִּׁים מִבְנֵי תוֹרִין וְדִכְרִין וְעַל הַדִּבְרִין לַעֲלָוָן, אֶת הַמְּלָח וְהַחִנְטִין, כְּדֵי שֶׁהַקּוֹרְבָנוֹת יִהְיוּ כַּהֲכָנָה הַנִּלְוָה לַכֹּהֲנִים בִּירוּשָׁלַיִם, שֶׁהַקּוֹרְבָנוֹת יִהְיוּ טְהוֹרִים וּמְשֻׁמָּשִׁים. הַמִּסְנָד מְבַשֵּׁר עַל הַצּוּרֶךְ הַמַּדִּי בְּמַטַּרְחַת הַעֲבוֹדָה. רַבִּי יִצְחָק מְסַבֵּר כִּי הַצּוּרֶךְ הַזֶּה הוּא כְּדֵי שֶׁהַקּוֹרְבָנוֹת יִהְיוּ נִיחוֹחַ לֵאלֹהֵי הַשֵּׁם, וְכְדֵי שֶׁהַתְּפִלּוֹת עַל חַיֵּי הַמֶּלֶךְ וּבָנָיו יִתְקַיְּמוּ בְּתַמְתּוּם.
ראש השנה ד׳ א:א׳ ↗זכות הירדות וגילוי החן
״רַבִּי זְכַרְיָה אוֹמֵר: מְגַלְגְּלִין זְכוּת עַל יְדֵי זַכַּאי. עַל יַד דָּנִיֵּאל נִתְגַּלְגְּלָה מַלְכוּת אֶסְתֵּר, שֶׁאָמַר לַמֶּלֶךְ: אַל יִבְכֶּה עָלֶיהָ, שֶׁכָּל מַה שֶּׁעָשִׂיתָ כַּדָּת וְכַשּׁוּרָה עָשִׂיתָ,״
רַבִּי זְכַרְיָה בְּפֶרְקֵי דְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַסְבֵּר אֶת הַקֶּשֶׁר בֵּין דָּנִיֵּאל לְמַלְכוּת אֶסְתֵּר. הוּא טוֹעֵן שֶׁמַּלְכוּתָהּ נִגְלְתָה בִּזְכוּת דָּנִיֵּאל. אֶסְתֵּר הִמְצִיאָה לַמֶּלֶךְ לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַחֹק לְעִשִׂיָּה. הִיא הִסְבִּיר לוֹ שֶׁמַּלְכוּתוֹ מִתְקַיֶּמֶת כְּשֶׁהוּא פּוֹעֵל לְפִי הַתּוֹרָה. הַמֶּלֶךְ פָּעַל כָּךְ וְהוֹצִיא צִוִּים לְכָל הַמְּדִינוֹת כְּדֵי שֶׁכָּל אִישׁ יִהְיֶה שׁוֹרֵר בְּבֵיתוֹ. אָה הַדָּבָר שֶׁאֶסְתֵּר בִּקְשָׁה מֵהַמֶּלֶךְ לְחַפֵּשׂ נְעָרוֹת יְפוֹת מַרְאֶה וּבְתוּלוֹת. הַקּוֹרֶה הוּא שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן לָהּ חֵן וָחֶסֶד בְּעֵינֵי כָּל הַבּוֹרִים אוֹתָהּ. הַמְסֹרֶת מְדַגֶּשֶׁת אֶת הַמַּעֲמָד הַמְּיֻחָד שֶׁל אֶסְתֵּר וְאֶת הַקֶּשֶׁר לַמּוּסָר הַתּוֹרָנִי.
פרקי דרבי אליעזר מ״ט:י״ג ↗בעקבות המפרשים
ההתקדמות בבניית בית המקדש
״ותחת. ויהי מונח בביתו של הקב"ה:״
בפרק זה אנו רואים את המשך עבודת הבנייה של בית המקדש בירושלים. לאחר הממצאים במכתב המלך דריווש, התברר כי הכל מתנהל לפי הנהלים המקוריים. בתוך הבית הונחו כלי הזהב והכסף שהובחנו מימי כוכסרצא. כל הכלים הוחזרו למקומם בבית הַשֵּׁם, וזה היה חלק מהסדר שהתקבע. רש"י מסביר על הפסוק שמתאר את הנחת הכלים, כי הכלים הונחו בתוך בית הַשֵּׁם עצמו. ההסבר שלו מדגיש שהכלים לא רק הובאו לירושלים, אלא הוכנסו למקום הקדוש ביותר בתוך המבנה. הטקסט מפרט את התהליך המדויק של החזרת הציוד והמשך העבודה התחתית.
רש״י על עזרא 6:5:5 ↗הקרבת הקורבנות לחנוכת המקדש
״והקריבו לחנוכת. הקריבו לחנוכת בית זה קרבנות הללו והוראת שעה היתה:״
בפסוק זה, רש"י מסביר שהקרבת הקורבנות נעשתה במטרה לחנוך את בית המקדש. לפי פירושו, הקורבנות הללו הובאו באופן מיוחד עבור אירוע החנוכה. רש"י מציין כי זו הייתה הוראת שעה, כלומר התנהלות שהייתה נהוגה בזמן הזה למטרה ספציפית, ולא בהכרח מצווה קבועה לתמיד. הוא מתמקד בכוונה שבמאחורי הקרבנות עצמם.
רש״י על עזרא 6:17:1 ↗ההשלמה של בניית בית המקדש
״ואף, יהתיבון - ישיבון המשיבין.״
הפרק מתאר את המשך תהליך בניית בית המקדש בירושלים תחת הנהגת כורש. לאחר מציאת המסמכים הישנים של המלך, התברר כי ישנה הרשאה מפורשת להמשיך בבנייה ולהקריב קורבנות. המלך דורש שעלויות הבנייה יסופקו מאוצר המלך, וכן שהשירותים הדתיים יתקיימו בדיוק כפי שהתקיימו בעבר. זהו רגע של אישור רשמי שמאפשר את המשך העבודה בלי פחד מהפרעה. בפרק זה אנו רואים כיצד הנהגת פרס תומכת בשיקום המקדש. אבן עזרא, במפרשו על עזרא, מסביר את המונח "יהתיבון" כהתייחסות לאנשים שתפקידם הוא להשיב או להחזיר את המצב לקדמותו. הוא רואה בזה דגש על המשימה של החזרת המערכת הדתית למקומה המקורי.
אבן עזרא על עזרא 6:5:1 ↗זיהוי המלכים בתקופת בני עזרא
״ודריוש - הוא הזקן המדי וארתחששתא הוא אחשורוש למלכות דריוש הוא בן אחשורוש.״
בקטע זה מופיע המפרש אבן עזרא, אשר מנסה לזהות את המלכים המוזכרים בכתובים. לפי דבריו, דריוש הוא המלך הזקן, וארתחששתא הוא אחשורוש. הוא מציין גם כי דריוש הוא בנו של אחשורוש. הגישה של אבן עזרא היא מסורתית ומתמקדת בזיהוי שמות ומסורות המקשרות בין המלכים השונים של פרס. חשוב לציין כי פרשנות זו היא דעת המפרש בלבד, וייתכן שישנן דעות אחרות בקרב חוקרים ומפרשים בנוגע לזהות המלכים בתקופה זו.
אבן עזרא על עזרא 6:14:1 ↗