בשנה השישית, בחודש השישי, בחמישי, אני ישב בביתי וזקני יהודה ישבים לפניי, ואז נחת עליי שם יד ה׳.
וַיְהִ֣י ׀ בַּשָּׁנָ֣ה הַשִּׁשִּׁ֗ית בַּשִּׁשִּׁי֙ בַּחֲמִשָּׁ֣ה לַחֹ֔דֶשׁ אֲנִי֙ יוֹשֵׁ֣ב בְּבֵיתִ֔י וְזִקְנֵ֥י יְהוּדָ֖ה יוֹשְׁבִ֣ים לְפָנָ֑י וַתִּפֹּ֤ל עָלַי֙ שָׁ֔ם יַ֖ד אֲדֹנָ֥י יְהֹוִֽה׃יחזקאל · פרק ח׳
חַזְּוֹן הַמַּעֲלָה לִירוּשָׁלַיִם וּפְעִילוּת הָעֲבוֹדָה הַסְּתֵרִית בַּבֵּית הַמִּקְדָּשׁ
יְחִיעֶל רוֹאֶה אֶת הַכְּבֹוד עוֹזֶבֶת אֶת יְרוּשָׁלַיִם בְּשֶׁל הַחֲרָטוֹן וְהָעֲבוֹדָה הַסְּתֵרִית שֶׁנִּעֲשָׂה בַּמִּקְדָּשׁ.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
יחזקאל ח׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
חזון המעלה לירושלים
ראיתי מראה כמו אש, מהמותניים ומתחת, ומהמותניים ומעלה מראה זוהר כמו אבן החשמל.
וָאֶרְאֶ֗ה וְהִנֵּ֤ה דְמוּת֙ כְּמַרְאֵה־אֵ֔שׁ מִמַּרְאֵ֥ה מָתְנָ֛יו וּלְמַ֖טָּה אֵ֑שׁ וּמִמָּתְנָ֣יו וּלְמַ֔עְלָה כְּמַרְאֵה־זֹ֖הַר כְּעֵ֥ין הַחַשְׁמַֽלָה׃הוא שלח תבנית יד ולקח אותי בשיער ראשי, ורוח הרמה אותי בין הארץ לשמיים והביאה אותי לירושלים, בראיונות אלוהים, אל פתח השער הפנימי הפונה לצפון, שם נמצא מקום סמל הקנאה.
וַיִּשְׁלַח֙ תַּבְנִ֣ית יָ֔ד וַיִּקָּחֵ֖נִי בְּצִיצִ֣ת רֹאשִׁ֑י וַתִּשָּׂ֣א אֹתִ֣י ר֣וּחַ ׀ בֵּֽין־הָאָ֣רֶץ וּבֵ֣ין הַשָּׁמַ֡יִם וַתָּבֵא֩ אֹתִ֨י יְרוּשָׁלְַ֜מָה בְּמַרְא֣וֹת אֱלֹהִ֗ים אֶל־פֶּ֜תַח שַׁ֤עַר הַפְּנִימִית֙ הַפּוֹנֶ֣ה צָפ֔וֹנָה אֲשֶׁר־שָׁ֣ם מוֹשַׁ֔ב סֵ֖מֶל הַקִּנְאָ֥ה הַמַּקְנֶֽה׃והנה שם היה כבוד אלוהי ישראל, בדיוק כמו המראה שראיתי בעמק.
וְהִ֨נֵּה־שָׁ֔ם כְּב֖וֹד אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כַּמַּרְאֶ֕ה אֲשֶׁ֥ר רָאִ֖יתִי בַּבִּקְעָֽה׃חזון מעשי הפשע במקדש
הוא אמר לי: "בן אדם, תרים את העיניים שלך לכיוון צפון". הרמתי את העיניים לכיוון צפון, והנה, מצפון לשער המזבח, ראיתי את סימן הקנאה שנכנס פנימה.
וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י בֶּן־אָדָ֕ם שָׂא־נָ֥א עֵינֶ֖יךָ דֶּ֣רֶךְ צָפ֑וֹנָה וָאֶשָּׂ֤א עֵינַי֙ דֶּ֣רֶךְ צָפ֔וֹנָה וְהִנֵּ֤ה מִצָּפוֹן֙ לְשַׁ֣עַר הַמִּזְבֵּ֔חַ סֵ֛מֶל הַקִּנְאָ֥ה הַזֶּ֖ה בַּבִּאָֽה׃הוא אמר לי: "בן אדם, אתה רואה מה הם עושים? הם עושים כאן מעשים מכסבים, שבית ישראל עושה רחוק מהמקדש שלי. ועוד תראה מעשים מכסים גדולים".
וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י בֶּן־אָדָ֕ם הֲרֹאֶ֥ה אַתָּ֖ה מהם [מָ֣ה] [הֵ֣ם] עֹשִׂ֑ים תּוֹעֵב֨וֹת גְּדֹל֜וֹת אֲשֶׁ֥ר בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֣ל ׀ עֹשִׂ֣ים פֹּ֗ה לְרָֽחֳקָה֙ מֵעַ֣ל מִקְדָּשִׁ֔י וְעוֹד֙ תָּשׁ֣וּב תִּרְאֶ֔ה תּוֹעֵב֖וֹת גְּדֹלֽוֹת׃ (ס)הוא הביא אותי אל פתח החצר, וראיתי שם חור אחד בקיר.
וַיָּבֵ֥א אֹתִ֖י אֶל־פֶּ֣תַח הֶֽחָצֵ֑ר וָאֶרְאֶ֕ה וְהִנֵּ֥ה חֹר־אֶחָ֖ד בַּקִּֽיר׃הוא אמר לי: "בן אדם, תעבור בקיר". עברתי בקיר, והנה היה שם פתח אחד.
וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י בֶּן־אָדָ֖ם חֲתָר־נָ֣א בַקִּ֑יר וָאֶחְתֹּ֣ר בַּקִּ֔יר וְהִנֵּ֖ה פֶּ֥תַח אֶחָֽד׃חזונות העבדה הסתרית בבית המקדש
הוא אמר לי: בוא וראה את המעשים המגעילים שהם עושים כאן.
וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑י בֹּ֤א וּרְאֵה֙ אֶת־הַתּוֹעֵב֣וֹת הָרָע֔וֹת אֲשֶׁ֛ר הֵ֥ם עֹשִׂ֖ים פֹּֽה׃נכנסתי וראיתי: הנה כל סוגי חרקים, חיות טהרות וכל גלולי הבית של בית ישראל מצוירים על הקיר, מסביב מסביב.
וָאָבוֹא֮ וָֽאֶרְאֶה֒ וְהִנֵּ֨ה כָל־תַּבְנִ֜ית רֶ֤מֶשׂ וּבְהֵמָה֙ שֶׁ֔קֶץ וְכָל־גִּלּוּלֵ֖י בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל מְחֻקֶּ֥ה עַל־הַקִּ֖יר סָבִ֥יב ׀ סָבִֽיב׃שבעים איש מזקני בית ישראל, וביניהם עמד יעזניהו בן שפן, עמדו שם כולם לפני הכבוד, כשכל אחד מחזיק בקטרת בידו, והעשן של הקטורת עולה.
וְשִׁבְעִ֣ים אִ֣ישׁ מִזִּקְנֵ֣י בֵֽית־יִ֠שְׂרָאֵל וְיַאֲזַנְיָ֨הוּ בֶן־שָׁפָ֜ן עֹמֵ֤ד בְּתוֹכָם֙ עֹמְדִ֣ים לִפְנֵיהֶ֔ם וְאִ֥ישׁ מִקְטַרְתּ֖וֹ בְּיָד֑וֹ וַעֲתַ֥ר עֲנַֽן־הַקְּטֹ֖רֶת עֹלֶֽה׃הוא אמר לי: האם ראית, בן אדם, את מה שזקני בית ישראל עושים בחשיכה בחדרי המסתור שלהם? הם אומרים: ה' לא רואה אותנו, ה' עזב את הארץ.
וַיֹּ֣אמֶר אֵלַי֮ הֲרָאִ֣יתָ בֶן־אָדָם֒ אֲשֶׁ֨ר זִקְנֵ֤י בֵֽית־יִשְׂרָאֵל֙ עֹשִׂ֣ים בַּחֹ֔שֶׁךְ אִ֖ישׁ בְּחַדְרֵ֣י מַשְׂכִּית֑וֹ כִּ֣י אֹמְרִ֗ים אֵ֤ין יְהוָה֙ רֹאֶ֣ה אֹתָ֔נוּ עָזַ֥ב יְהוָ֖ה אֶת־הָאָֽרֶץ׃החזונות של חילופי הבית
הוא אמר לי שגם אני אחזור ותראה מעשים מתועבים גדולים מאוד שהם עושים.
וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑י ע֣וֹד תָּשׁ֥וּב תִּרְאֶ֛ה תּוֹעֵב֥וֹת גְּדֹל֖וֹת אֲשֶׁר־הֵ֥מָּה עֹשִֽׂים׃הוא הביא אותי אל פתח השער בבית ה׳ שבצד צפון, ושם ראיתי נשים יושבות ובוכות על תַמּוּז.
וַיָּבֵ֣א אֹתִ֗י אֶל־פֶּ֙תַח֙ שַׁ֣עַר בֵּית־יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֖ר אֶל־הַצָּפ֑וֹנָה וְהִנֵּה־שָׁם֙ הַנָּשִׁ֣ים יֹֽשְׁב֔וֹת מְבַכּ֖וֹת אֶת־הַתַּמּֽוּז׃ (ס)הוא שאל אותי: "בן אדם, האם ראית? גם אני אגיד לך שתראה מעשים מתועבים גדולים יותר ממה שראית."
וַיֹּ֥אמֶר אֵלַ֖י הֲרָאִ֣יתָ בֶן־אָדָ֑ם ע֣וֹד תָּשׁ֥וּב תִּרְאֶ֛ה תּוֹעֵב֥וֹת גְּדֹל֖וֹת מֵאֵֽלֶּה׃הוא הביא אותי אל חצר בית ה׳ הפנימית, ושם, בפתח הבית הקדוש בין העמודים ובין המזבח, ראיתי עשרים וחמשה אנשים. הם עמדו כשגבם לכיוון בית ה׳ ופניהם לכיוון המזרח, והם עמדו ומשתחווים לשמש.
וַיָּבֵ֣א אֹתִ֗י אֶל־חֲצַ֣ר בֵּית־יְהוָה֮ הַפְּנִימִית֒ וְהִנֵּה־פֶ֜תַח הֵיכַ֣ל יְהוָ֗ה בֵּ֤ין הָֽאוּלָם֙ וּבֵ֣ין הַמִּזְבֵּ֔חַ כְּעֶשְׂרִ֥ים וַחֲמִשָּׁ֖ה אִ֑ישׁ אֲחֹ֨רֵיהֶ֜ם אֶל־הֵיכַ֤ל יְהוָה֙ וּפְנֵיהֶ֣ם קֵ֔דְמָה וְהֵ֛מָּה מִשְׁתַּחֲוִיתֶ֥ם קֵ֖דְמָה לַשָּֽׁמֶשׁ׃חֲרַט הַשֵּׁם עַל הָעַמִיּוּת וְהַחֵמָה הַבָּאָה
הוא אמר לי: "האם ראית בן אדם, איך בית יהודה מתנהג בביצוע המעשים המגעילים שעשו כאן? הארץ כולה מלאה באלימות, והם חזרו להכעיס אותי, ושולחים את זעמם אל אפנו."
וַיֹּ֣אמֶר אֵלַי֮ הֲרָאִ֣יתָ בֶן־אָדָם֒ הֲנָקֵל֙ לְבֵ֣ית יְהוּדָ֔ה מֵעֲשׂ֕וֹת אֶת־הַתּוֹעֵב֖וֹת אֲשֶׁ֣ר עָֽשׂוּ־פֹ֑ה כִּֽי־מָלְא֨וּ אֶת־הָאָ֜רֶץ חָמָ֗ס וַיָּשֻׁ֙בוּ֙ לְהַכְעִיסֵ֔נִי וְהִנָּ֛ם שֹׁלְחִ֥ים אֶת־הַזְּמוֹרָ֖ה אֶל־אַפָּֽם׃וגם אני אפעל בזעם. עין לא תחס עלה ולא ארחם. הם יצעקו בקול גדול, אבל אני לא אקשיב להם.
וְגַם־אֲנִי֙ אֶעֱשֶׂ֣ה בְחֵמָ֔ה לֹֽא־תָח֥וֹס עֵינִ֖י וְלֹ֣א אֶחְמֹ֑ל וְקָרְא֤וּ בְאָזְנַי֙ ק֣וֹל גָּד֔וֹל וְלֹ֥א אֶשְׁמַ֖ע אוֹתָֽם׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
חזון המעלה לירושלים
וַיְהִ֣י ׀ בַּשָּׁנָ֣ה הַשִּׁשִּׁ֗ית בַּשִּׁשִּׁי֙ בַּחֲמִשָּׁ֣ה לַחֹ֔דֶשׁ אֲנִי֙ יוֹשֵׁ֣ב בְּבֵיתִ֔י וְזִקְנֵ֥י יְהוּדָ֖ה יוֹשְׁבִ֣ים לְפָנָ֑י וַתִּפֹּ֤ל עָלַי֙ שָׁ֔ם יַ֖ד אֲדֹנָ֥י יְהֹוִֽה׃
וָאֶרְאֶ֗ה וְהִנֵּ֤ה דְמוּת֙ כְּמַרְאֵה־אֵ֔שׁ מִמַּרְאֵ֥ה מָתְנָ֛יו וּלְמַ֖טָּה אֵ֑שׁ וּמִמָּתְנָ֣יו וּלְמַ֔עְלָה כְּמַרְאֵה־זֹ֖הַר כְּעֵ֥ין הַחַשְׁמַֽלָה׃
וַיִּשְׁלַח֙ תַּבְנִ֣ית יָ֔ד וַיִּקָּחֵ֖נִי בְּצִיצִ֣ת רֹאשִׁ֑י וַתִּשָּׂ֣א אֹתִ֣י ר֣וּחַ ׀ בֵּֽין־הָאָ֣רֶץ וּבֵ֣ין הַשָּׁמַ֡יִם וַתָּבֵא֩ אֹתִ֨י יְרוּשָׁלְַ֜מָה בְּמַרְא֣וֹת אֱלֹהִ֗ים אֶל־פֶּ֜תַח שַׁ֤עַר הַפְּנִימִית֙ הַפּוֹנֶ֣ה צָפ֔וֹנָה אֲשֶׁר־שָׁ֣ם מוֹשַׁ֔ב סֵ֖מֶל הַקִּנְאָ֥ה הַמַּקְנֶֽה׃
וְהִ֨נֵּה־שָׁ֔ם כְּב֖וֹד אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כַּמַּרְאֶ֕ה אֲשֶׁ֥ר רָאִ֖יתִי בַּבִּקְעָֽה׃
חזון מעשי הפשע במקדש
וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י בֶּן־אָדָ֕ם שָׂא־נָ֥א עֵינֶ֖יךָ דֶּ֣רֶךְ צָפ֑וֹנָה וָאֶשָּׂ֤א עֵינַי֙ דֶּ֣רֶךְ צָפ֔וֹנָה וְהִנֵּ֤ה מִצָּפוֹן֙ לְשַׁ֣עַר הַמִּזְבֵּ֔חַ סֵ֛מֶל הַקִּנְאָ֥ה הַזֶּ֖ה בַּבִּאָֽה׃
וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י בֶּן־אָדָ֕ם הֲרֹאֶ֥ה אַתָּ֖ה מהם [מָ֣ה] [הֵ֣ם] עֹשִׂ֑ים תּוֹעֵב֨וֹת גְּדֹל֜וֹת אֲשֶׁ֥ר בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֣ל ׀ עֹשִׂ֣ים פֹּ֗ה לְרָֽחֳקָה֙ מֵעַ֣ל מִקְדָּשִׁ֔י וְעוֹד֙ תָּשׁ֣וּב תִּרְאֶ֔ה תּוֹעֵב֖וֹת גְּדֹלֽוֹת׃ (ס)
וַיָּבֵ֥א אֹתִ֖י אֶל־פֶּ֣תַח הֶֽחָצֵ֑ר וָאֶרְאֶ֕ה וְהִנֵּ֥ה חֹר־אֶחָ֖ד בַּקִּֽיר׃
וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י בֶּן־אָדָ֖ם חֲתָר־נָ֣א בַקִּ֑יר וָאֶחְתֹּ֣ר בַּקִּ֔יר וְהִנֵּ֖ה פֶּ֥תַח אֶחָֽד׃
חזונות העבדה הסתרית בבית המקדש
וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑י בֹּ֤א וּרְאֵה֙ אֶת־הַתּוֹעֵב֣וֹת הָרָע֔וֹת אֲשֶׁ֛ר הֵ֥ם עֹשִׂ֖ים פֹּֽה׃
וָאָבוֹא֮ וָֽאֶרְאֶה֒ וְהִנֵּ֨ה כָל־תַּבְנִ֜ית רֶ֤מֶשׂ וּבְהֵמָה֙ שֶׁ֔קֶץ וְכָל־גִּלּוּלֵ֖י בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל מְחֻקֶּ֥ה עַל־הַקִּ֖יר סָבִ֥יב ׀ סָבִֽיב׃
וְשִׁבְעִ֣ים אִ֣ישׁ מִזִּקְנֵ֣י בֵֽית־יִ֠שְׂרָאֵל וְיַאֲזַנְיָ֨הוּ בֶן־שָׁפָ֜ן עֹמֵ֤ד בְּתוֹכָם֙ עֹמְדִ֣ים לִפְנֵיהֶ֔ם וְאִ֥ישׁ מִקְטַרְתּ֖וֹ בְּיָד֑וֹ וַעֲתַ֥ר עֲנַֽן־הַקְּטֹ֖רֶת עֹלֶֽה׃
וַיֹּ֣אמֶר אֵלַי֮ הֲרָאִ֣יתָ בֶן־אָדָם֒ אֲשֶׁ֨ר זִקְנֵ֤י בֵֽית־יִשְׂרָאֵל֙ עֹשִׂ֣ים בַּחֹ֔שֶׁךְ אִ֖ישׁ בְּחַדְרֵ֣י מַשְׂכִּית֑וֹ כִּ֣י אֹמְרִ֗ים אֵ֤ין יְהוָה֙ רֹאֶ֣ה אֹתָ֔נוּ עָזַ֥ב יְהוָ֖ה אֶת־הָאָֽרֶץ׃
החזונות של חילופי הבית
וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑י ע֣וֹד תָּשׁ֥וּב תִּרְאֶ֛ה תּוֹעֵב֥וֹת גְּדֹל֖וֹת אֲשֶׁר־הֵ֥מָּה עֹשִֽׂים׃
וַיָּבֵ֣א אֹתִ֗י אֶל־פֶּ֙תַח֙ שַׁ֣עַר בֵּית־יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֖ר אֶל־הַצָּפ֑וֹנָה וְהִנֵּה־שָׁם֙ הַנָּשִׁ֣ים יֹֽשְׁב֔וֹת מְבַכּ֖וֹת אֶת־הַתַּמּֽוּז׃ (ס)
וַיֹּ֥אמֶר אֵלַ֖י הֲרָאִ֣יתָ בֶן־אָדָ֑ם ע֣וֹד תָּשׁ֥וּב תִּרְאֶ֛ה תּוֹעֵב֥וֹת גְּדֹל֖וֹת מֵאֵֽלֶּה׃
וַיָּבֵ֣א אֹתִ֗י אֶל־חֲצַ֣ר בֵּית־יְהוָה֮ הַפְּנִימִית֒ וְהִנֵּה־פֶ֜תַח הֵיכַ֣ל יְהוָ֗ה בֵּ֤ין הָֽאוּלָם֙ וּבֵ֣ין הַמִּזְבֵּ֔חַ כְּעֶשְׂרִ֥ים וַחֲמִשָּׁ֖ה אִ֑ישׁ אֲחֹ֨רֵיהֶ֜ם אֶל־הֵיכַ֤ל יְהוָה֙ וּפְנֵיהֶ֣ם קֵ֔דְמָה וְהֵ֛מָּה מִשְׁתַּחֲוִיתֶ֥ם קֵ֖דְמָה לַשָּֽׁמֶשׁ׃
חֲרַט הַשֵּׁם עַל הָעַמִיּוּת וְהַחֵמָה הַבָּאָה
וַיֹּ֣אמֶר אֵלַי֮ הֲרָאִ֣יתָ בֶן־אָדָם֒ הֲנָקֵל֙ לְבֵ֣ית יְהוּדָ֔ה מֵעֲשׂ֕וֹת אֶת־הַתּוֹעֵב֖וֹת אֲשֶׁ֣ר עָֽשׂוּ־פֹ֑ה כִּֽי־מָלְא֨וּ אֶת־הָאָ֜רֶץ חָמָ֗ס וַיָּשֻׁ֙בוּ֙ לְהַכְעִיסֵ֔נִי וְהִנָּ֛ם שֹׁלְחִ֥ים אֶת־הַזְּמוֹרָ֖ה אֶל־אַפָּֽם׃
וְגַם־אֲנִי֙ אֶעֱשֶׂ֣ה בְחֵמָ֔ה לֹֽא־תָח֥וֹס עֵינִ֖י וְלֹ֣א אֶחְמֹ֑ל וְקָרְא֤וּ בְאָזְנַי֙ ק֣וֹל גָּד֔וֹל וְלֹ֥א אֶשְׁמַ֖ע אוֹתָֽם׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַפֶּסֶק מַתְחִיל בְּתִיאּוּר הַמַּעֲלָה הַנִּבְּואִית שֶׁל יְחֶזְקֶאל אֶל יְרוּשָׁלַיִם וְעַד חֶשְׁבוֹן הַחֲרָטוֹן הַכְּבִיד שֶׁנִּמְצָא בַּמִּקְדָּשׁ.
חזון המעלה לירושלים
הנביא יחזקאל מתאר חזון שבו יד ה׳ תופסת אותו ומרחיפה בין השמים לארץ. במהלך המסע המופלא, הוא מועלה לירושלים אל שער העיר, שם הוא רואה מראה אלוהי המזכיר את מה שראה בעמק.
חזון מעשי הפשע במקדש
הנביא יחזקאל נלקח בראיון אל המקדש כדי לראות את העבודה הסמויה של בני ישראל. החזון מציג את קנאת האלילים שחודרת למזבח ואת המעשים המבזים שנעשים רחוק מהקודש, כשהנביא נדרש לעבור דרך חור בקיר כדי לחשוף את המתרחש.
חזונות העבדה הסתרית בבית המקדש
הנביא יחזקאל נחשף לחזון המציג את העבודות המגעילות שזקני בית ישראל מבצעים בסתר. החזון מתאר ציורים של דברים טמאים על הקירות וטקס סודי שבו הזקנים מרימים קטורת בחדרי המסתור, מתוך אמונה שה' אינו רואה אותם ועזב את הארץ.
החזונות של חילופי הבית
הפסוקים מתארים חזיונות של חורבן בבית ה׳. יחזקאל נלקח לראות מעשים מתועבים: נשים מבכיות על תמוז, וקבוצת אנשים המשתחווים לשמש בתוך חצר המקדש, כשהם פונים לכיוון מזרח וגבם לכיוון הקודש.
חֲרַט הַשֵּׁם עַל הָעַמִיּוּת וְהַחֵמָה הַבָּאָה
הַנָּבִיא יְחֶזְקֵאל מַתְחִיל לְתֵת דִּכּוּי עַל הַמַּעֲשִׂים הַמְּגִעִים בְּיְרוּשָׁלַם. בֵּית יְהוּדָה מָלֵא בְּאֵלִיּוּת וְחֶמְס וְהוּא מַכְעִיס אֶת הַשֵּׁם. כְּתוּכְנָה, הַשֵּׁם מַכְרִיז עַל עֲבוֹדָה בְּזַעַם וְעַל הַחְלָטָה לֹא לְהַקְשִׁיב לְזַעֲקוֹת הָעָם.
הַחֲזוֹן מַסִּיים בְּתִיאּוּר הַכְּבֹוד הַמַּתְחִילָה לְהַתרֵק מֵהַבַּיִת בִּגְלַל הַכְּבִידוּת שֶׁל הָעֲבוֹדָה הַסְּתֵרִית.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
התועבות המוסתרות בבית המקדש
״רַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא אָמַר: אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁחִיפּוּ אֶת הַהֵיכָל כּוּלּוֹ שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וָאָבוֹא וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה כׇל תַּבְנִית רֶמֶשׂ וּבְהֵמָה שֶׁקֶץ וְכׇל גִּלּוּלֵי בֵּית״
בפסוק הזה, יחזקאל מתאר חזון מרה מבה, שבו הוא נכנס אל תוך המקדש ורואה דברים מזעזעים. הוא רואה על הקירות סביב כל סוגי חיות שרצו ובעלי חיים טמאים, יחד עם כל סוגי עבודה זרה שהעם עשו בנסתר. התיאור מדגיש את חומרת הפגיעה בקדושת המקום על ידי הצגת כל סוגי הנגע והטמאה שנמצאו שם. רבי יצחק נפא מפרש את הפסוק הזה ומסביר שהתמונות שירא יחזקאל כוללות את כל סוגי השרצים והחיות הטמאים. לפי פירושו, המראה המזעזע כולל את כל המעשים הבלתי ראויים שהתרחשו בתוך המקדש. הפירוש מתמקד בפרטי הדברים שירא הנביא בתוך החזון כדי להדגיש את השחתת המקום.
סנהדרין צ״ב ב:ט׳ ↗עדות הבריאה לחטא ישראל
״(לב א) האזינו השמים ואדברה, רבי מאיר אומר כשהיו ישראל זכיים הם היו מעידים בעצמם שנאמר (יהושע כד כב) ויאמר יהושע אל העם עדים אתם״
בספרי דברים מובאת גישה מרתקת של רבי מאיר, המדגישה כי ישראל היו עדים לעוונותיהם בעצמם. לפי גישה זו, החטאים לא נסתרים, אלא נעשו באופן שבו הבריאה כולה מעידה נגד העם. הפסוקים המוצגים מראים כי השמיים, הארץ, הדרכים, הגויים, ההרים, הבהמות, העופות, הדגים ואפילו הנמלה, כולם משמשים כעדים למעשים הרעים של ישראל ושל עובדי האלים. הפרשנות מפרקת את רמת העדות: השמיים והארץ מעידים על חטאים קשים, בעוד שהטבע הקטן יותר, כמו הדגים והנמלה, מעיד על המציאות הקיימת. רבי שמעון בן אלעזר מוסיף נקודה מוסרית לגבי הנמלה; הוא מסביר כי האדם אינו חייב להיות נמוך כנמלה, אלא רק ללמוד מדרכיה כדי להימנע מעצלות. הטקסט מציג רצף של עדות טבעית שאינה נמנעת מן האדם.
ספרי דברים ש״ו:א׳ ↗בעקבות המפרשים
הכניסה לשער והמפגש עם הפסלים
״בבאה. כשאדם בא ליכנס לעזרה מוצאו שם, בביאה אלאנטריא"ה בלע"ז:״
בפרק שמיני בספר יחזקאל, הנביא מתאר חזון שבו הוא מובא אל שער בית המקדש. הוא רואה שם את פסל הקנאה שמעורר כעס אל הַשֵּׁם. הפרק מתאר את תהליך הכניסה אל פנים המקדש וגילוי המעשים המסתירים בחדרים השונים. רש"י מסביר את המילה "בבאה" כפעולה של כניסה. הוא משווה זאת לאדם שבא למצוא עזרה ומגיע למקום שבו הוא יכול למצוא את מבוקשו. הפירוש מתמקד במשמעות המילולית של ההגעה אל המקום כדי להשיג מטרה.
רש״י על יחזקאל 8:5:3 ↗הבכי על תמוז במקדש
״מבכות את התמוז. פיישנ"ט פלורי"ר לא"ל קאלפי"ץ בלע"ז:״
בפרק שמיני בספר יחזקאל, הנביא מתאר חזון של דברים נוראים המתרחשים בתוך בית המקדש. החלק הזה מתמקד בדמויות שיושבות בפתח בית ה', ובונות קורבנות לאל מוגבל. הנביא רואה נשים בוכות על עץ התמוז, שהוא עץ שקשור למסורות וטקסים מסוימים. רש"י מפרש שהנשים שם היו מבכות את חודש תמוז. מפרש נוסף, פיישנט פלוריאר, מציין שהכוונה היא לטקסים המזוהים עם חודש זה. הפירוש מתמקד במשמעות המעשה ובהקשר הדתי של הבכי על העץ בתוך המקדש.
רש״י על יחזקאל 8:14:4 ↗החשיפה של עבודת העצים בבית המקדש
״בבאה. בבוא אדם ליכנס בעזרה מצאו בדרך כניסתו:״
בפרק הזה מיחזקאל רואה חזון המציג את חרם הבית. הראייה מתחילה כשמשהו חוסם את הדרך בכניסה לעזרה, בדומה לאדם שמנסה להיכנס ומגלה מכשול בדרכו. החזון חושף פעולות של עבודת אלילים בתוך המקדש עצמו. מצודת דוד מסביר על פסוק חמש, שהכניסה לעזרה נחסמה על ידי דבר מה שנמצא בדרך. הפירוש מדגיש את המציאות הפיזית של המכשול בדרכו של האדם המתקרב למקום המיועד לו.
מצודת דוד על יחזקאל 8:5:3 ↗תועבות גדולות בבית המקדש
״תועבות גדולות. ממה שראית:״
בפסוק זה, מצודת דוד מסביר שהדברים שירחב יחזקאל ראה הם תועבות גדולות מאוד. המפרש מתייחס למה שהנביא חזה בתוך ירושלים כמעשים שבגועלות מוחלטת. הגישה כאן היא פשוטה ומתמקדת בתוכן המראה שירחק יחזקאל. המצודת דוד אינו מוסיף פרשנות רחבה, אלא מדגיש את חומרת המעשים שמתוארים בטקסט המקראי.
מצודת דוד על יחזקאל 8:13:1 ↗