דבר ה' אלי היה כך:
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃יחזקאל · פרק ו׳
נבואת חרב על הרי ישראל
חורבן הרי ישראל, השמדת הערי, שריד בקרב העמים והכרת שמו של הַשֵּׁם.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
יחזקאל ו׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
נבואת חרב על הרי ישראל
בן אדם, תסתכל לכיוון הרי ישראל ותנבא נגדם.
בֶּן־אָדָ֕ם שִׂ֥ים פָּנֶ֖יךָ אֶל־הָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהִנָּבֵ֖א אֲלֵיהֶֽם׃ותגיד להרי ישראל: תשמעו את דבר אדוני ה'. כך אומר אדוני ה' להרים, לגבעות, לעמקים ולגבעות הגבוהות: הנה אני מביא עליכם חרב, ואני אשמיד את מותכם.
וְאָ֣מַרְתָּ֔ הָרֵי֙ יִשְׂרָאֵ֔ל שִׁמְע֖וּ דְּבַר־אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה כֹּה־אָמַ֣ר אֲדֹנָ֣י יְ֠הוִה לֶהָרִ֨ים וְלַגְּבָע֜וֹת לָאֲפִיקִ֣ים ולגאית [וְלַגֵּאָי֗וֹת] הִנְנִ֨י אֲנִ֜י מֵבִ֤יא עֲלֵיכֶם֙ חֶ֔רֶב וְאִבַּדְתִּ֖י בָּמֽוֹתֵיכֶֽם׃המזבחות שלכם יחרבו, והמגדלים שלכם יישברו, ואני אשליך את הגופות שלכם לפני הפסלים שלכם.
וְנָשַׁ֙מּוּ֙ מִזְבְּח֣וֹתֵיכֶ֔ם וְנִשְׁבְּר֖וּ חַמָּֽנֵיכֶ֑ם וְהִפַּלְתִּי֙ חַלְלֵיכֶ֔ם לִפְנֵ֖י גִּלּוּלֵיכֶֽם׃חורבן ערי ישראל והעברת הריבונות
אני אשים את הגופות של בני ישראל לפני הפסלים שלהם, ואפזר את העצמות שלכם מסביב למזבחיכם.
וְנָתַתִּ֗י אֶת־פִּגְרֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לִפְנֵ֖י גִּלּֽוּלֵיהֶ֑ם וְזֵרִיתִי֙ אֶת־עַצְמ֣וֹתֵיכֶ֔ם סְבִיב֖וֹת מִזְבְּחוֹתֵיכֶֽם׃כל הערים שלכם יחרבו וכל המקומות הגבוהים יהיו שממים, כדי שהמזבחות שלכם יחרבו ויתבזה, הפסלים שלכם יישברו וייגרעו, העמודים שלכם יישברו ומעשיכם יימחקו.
בְּכֹל֙ מוֹשְׁב֣וֹתֵיכֶ֔ם הֶעָרִ֣ים תֶּחֱרַ֔בְנָה וְהַבָּמ֖וֹת תִּישָׁ֑מְנָה לְמַעַן֩ יֶחֶרְב֨וּ וְיֶאְשְׁמ֜וּ מִזְבְּחֽוֹתֵיכֶ֗ם וְנִשְׁבְּר֤וּ וְנִשְׁבְּתוּ֙ גִּלּ֣וּלֵיכֶ֔ם וְנִגְדְּעוּ֙ חַמָּ֣נֵיכֶ֔ם וְנִמְח֖וּ מַעֲשֵׂיכֶֽם׃המתים יפלו בתוככם, ואז תדעו שאני ה׳.
וְנָפַ֥ל חָלָ֖ל בְּתֽוֹכְכֶ֑ם וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃אשאיר לכם שארית של ניצולי חרב בתוך העמים, בזמן שתהיו מפוזרים בארצות.
וְהוֹתַרְתִּ֗י בִּהְי֥וֹת לָכֶ֛ם פְּלִ֥יטֵי חֶ֖רֶב בַּגּוֹיִ֑ם בְּהִזָּרֽוֹתֵיכֶ֖ם בָּאֲרָצֽוֹת׃הכרעת בית ישראל
והם יזכרו אותי, השרידים מכם, בין העמים שבהם נשבתם. שם נשבר לבכם המרדני, כשעקבתם אחרי הגבעות והעיניים המרדניות אחרי הפסלים, וכשעשיתם כל מעשה המרע שלכם.
וְזָכְר֨וּ פְלִֽיטֵיכֶ֜ם אוֹתִ֗י בַּגּוֹיִם֮ אֲשֶׁ֣ר נִשְׁבּוּ־שָׁם֒ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֜רְתִּי אֶת־לִבָּ֣ם הַזּוֹנֶ֗ה אֲשֶׁר־סָר֙ מֵֽעָלַ֔י וְאֵת֙ עֵֽינֵיהֶ֔ם הַזֹּנ֕וֹת אַחֲרֵ֖י גִּלּֽוּלֵיהֶ֑ם וְנָקֹ֙טּוּ֙ בִּפְנֵיהֶ֔ם אֶל־הָֽרָעוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר עָשׂ֔וּ לְכֹ֖ל תּוֹעֲבֹתֵיהֶֽם׃והם ידעו שאני ה׳. לא סתם אמרתי שעליי לבצע בפיהם את הרע הזה.
וְיָדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָ֑ה לֹ֤א אֶל־חִנָּם֙ דִּבַּ֔רְתִּי לַעֲשׂ֥וֹת לָהֶ֖ם הָרָעָ֥ה הַזֹּֽאת׃ (פ)כך אומר אדוני ה׳: תכה בכף ידך ורמוס ברגלך, ואמור אבוי על כל מעשי המרע של בית ישראל, שיפלו בחרב, ברעב ובדבר.
כֹּֽה־אָמַ֞ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה הַכֵּ֨ה בְכַפְּךָ֜ וּרְקַ֤ע בְּרַגְלְךָ֙ וֶֽאֱמָר־אָ֔ח אֶ֛ל כָּל־תּוֹעֲב֥וֹת רָע֖וֹת בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁ֗ר בַּחֶ֛רֶב בָּרָעָ֥ב וּבַדֶּ֖בֶר יִפֹּֽלוּ׃המרחק בדבר ימות, והקרוב בחרב יפול, ומה שנותר ונסתר ברעב ימות, וכלה חמתי בכולם.
הָרָח֞וֹק בַּדֶּ֣בֶר יָמ֗וּת וְהַקָּרוֹב֙ בַּחֶ֣רֶב יִפּ֔וֹל וְהַנִּשְׁאָר֙ וְהַנָּצ֔וּר בָּרָעָ֖ב יָמ֑וּת וְכִלֵּיתִ֥י חֲמָתִ֖י בָּֽם׃הכרת ה' דרך החורבן
ותדעו שאני ה׳, כשהגופות שלהם יהיו בתוך הפסילים שלהם, סביב המזבחות שלהם, על כל ההר הגבוה, על כל פסגת ההרים, מתחת לכל עץ רענן ומתחת לכל עץ עבות, במקום שהם הניחו שם ריח טוב לכל הפסילים שלהם.
וִֽידַעְתֶּם֙ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָ֔ה בִּֽהְי֣וֹת חַלְלֵיהֶ֗ם בְּתוֹךְ֙ גִּלּ֣וּלֵיהֶ֔ם סְבִיב֖וֹת מִזְבְּחֽוֹתֵיהֶ֑ם אֶל֩ כָּל־גִּבְעָ֨ה רָמָ֜ה בְּכֹ֣ל ׀ רָאשֵׁ֣י הֶהָרִ֗ים וְתַ֨חַת כָּל־עֵ֤ץ רַֽעֲנָן֙ וְתַ֙חַת֙ כָּל־אֵלָ֣ה עֲבֻתָּ֔ה מְק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר נָֽתְנוּ־שָׁם֙ רֵ֣יחַ נִיחֹ֔חַ לְכֹ֖ל גִּלּוּלֵיהֶֽם׃ואטנו את ידי עליהם, ואהפוך את הארץ שממה ושממה, ממדבר דיבלת ועד כל יישוביה, ותדעו שאני ה׳.
וְנָטִ֤יתִי אֶת־יָדִי֙ עֲלֵיהֶ֔ם וְנָתַתִּ֨י אֶת־הָאָ֜רֶץ שְׁמָמָ֤ה וּמְשַׁמָּה֙ מִמִּדְבַּ֣ר דִּבְלָ֔תָה בְּכֹ֖ל מוֹשְׁבֽוֹתֵיהֶ֑ם וְיָדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
נבואת חרב על הרי ישראל
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
בֶּן־אָדָ֕ם שִׂ֥ים פָּנֶ֖יךָ אֶל־הָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהִנָּבֵ֖א אֲלֵיהֶֽם׃
וְאָ֣מַרְתָּ֔ הָרֵי֙ יִשְׂרָאֵ֔ל שִׁמְע֖וּ דְּבַר־אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה כֹּה־אָמַ֣ר אֲדֹנָ֣י יְ֠הוִה לֶהָרִ֨ים וְלַגְּבָע֜וֹת לָאֲפִיקִ֣ים ולגאית [וְלַגֵּאָי֗וֹת] הִנְנִ֨י אֲנִ֜י מֵבִ֤יא עֲלֵיכֶם֙ חֶ֔רֶב וְאִבַּדְתִּ֖י בָּמֽוֹתֵיכֶֽם׃
וְנָשַׁ֙מּוּ֙ מִזְבְּח֣וֹתֵיכֶ֔ם וְנִשְׁבְּר֖וּ חַמָּֽנֵיכֶ֑ם וְהִפַּלְתִּי֙ חַלְלֵיכֶ֔ם לִפְנֵ֖י גִּלּוּלֵיכֶֽם׃
חורבן ערי ישראל והעברת הריבונות
וְנָתַתִּ֗י אֶת־פִּגְרֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לִפְנֵ֖י גִּלּֽוּלֵיהֶ֑ם וְזֵרִיתִי֙ אֶת־עַצְמ֣וֹתֵיכֶ֔ם סְבִיב֖וֹת מִזְבְּחוֹתֵיכֶֽם׃
בְּכֹל֙ מוֹשְׁב֣וֹתֵיכֶ֔ם הֶעָרִ֣ים תֶּחֱרַ֔בְנָה וְהַבָּמ֖וֹת תִּישָׁ֑מְנָה לְמַעַן֩ יֶחֶרְב֨וּ וְיֶאְשְׁמ֜וּ מִזְבְּחֽוֹתֵיכֶ֗ם וְנִשְׁבְּר֤וּ וְנִשְׁבְּתוּ֙ גִּלּ֣וּלֵיכֶ֔ם וְנִגְדְּעוּ֙ חַמָּ֣נֵיכֶ֔ם וְנִמְח֖וּ מַעֲשֵׂיכֶֽם׃
וְנָפַ֥ל חָלָ֖ל בְּתֽוֹכְכֶ֑ם וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃
וְהוֹתַרְתִּ֗י בִּהְי֥וֹת לָכֶ֛ם פְּלִ֥יטֵי חֶ֖רֶב בַּגּוֹיִ֑ם בְּהִזָּרֽוֹתֵיכֶ֖ם בָּאֲרָצֽוֹת׃
הכרעת בית ישראל
וְזָכְר֨וּ פְלִֽיטֵיכֶ֜ם אוֹתִ֗י בַּגּוֹיִם֮ אֲשֶׁ֣ר נִשְׁבּוּ־שָׁם֒ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֜רְתִּי אֶת־לִבָּ֣ם הַזּוֹנֶ֗ה אֲשֶׁר־סָר֙ מֵֽעָלַ֔י וְאֵת֙ עֵֽינֵיהֶ֔ם הַזֹּנ֕וֹת אַחֲרֵ֖י גִּלּֽוּלֵיהֶ֑ם וְנָקֹ֙טּוּ֙ בִּפְנֵיהֶ֔ם אֶל־הָֽרָעוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר עָשׂ֔וּ לְכֹ֖ל תּוֹעֲבֹתֵיהֶֽם׃
וְיָדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָ֑ה לֹ֤א אֶל־חִנָּם֙ דִּבַּ֔רְתִּי לַעֲשׂ֥וֹת לָהֶ֖ם הָרָעָ֥ה הַזֹּֽאת׃ (פ)
כֹּֽה־אָמַ֞ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה הַכֵּ֨ה בְכַפְּךָ֜ וּרְקַ֤ע בְּרַגְלְךָ֙ וֶֽאֱמָר־אָ֔ח אֶ֛ל כָּל־תּוֹעֲב֥וֹת רָע֖וֹת בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁ֗ר בַּחֶ֛רֶב בָּרָעָ֥ב וּבַדֶּ֖בֶר יִפֹּֽלוּ׃
הָרָח֞וֹק בַּדֶּ֣בֶר יָמ֗וּת וְהַקָּרוֹב֙ בַּחֶ֣רֶב יִפּ֔וֹל וְהַנִּשְׁאָר֙ וְהַנָּצ֔וּר בָּרָעָ֖ב יָמ֑וּת וְכִלֵּיתִ֥י חֲמָתִ֖י בָּֽם׃
הכרת ה' דרך החורבן
וִֽידַעְתֶּם֙ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָ֔ה בִּֽהְי֣וֹת חַלְלֵיהֶ֗ם בְּתוֹךְ֙ גִּלּ֣וּלֵיהֶ֔ם סְבִיב֖וֹת מִזְבְּחֽוֹתֵיהֶ֑ם אֶל֩ כָּל־גִּבְעָ֨ה רָמָ֜ה בְּכֹ֣ל ׀ רָאשֵׁ֣י הֶהָרִ֗ים וְתַ֨חַת כָּל־עֵ֤ץ רַֽעֲנָן֙ וְתַ֙חַת֙ כָּל־אֵלָ֣ה עֲבֻתָּ֔ה מְק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר נָֽתְנוּ־שָׁם֙ רֵ֣יחַ נִיחֹ֔חַ לְכֹ֖ל גִּלּוּלֵיהֶֽם׃
וְנָטִ֤יתִי אֶת־יָדִי֙ עֲלֵיהֶ֔ם וְנָתַתִּ֨י אֶת־הָאָ֜רֶץ שְׁמָמָ֤ה וּמְשַׁמָּה֙ מִמִּדְבַּ֣ר דִּבְלָ֔תָה בְּכֹ֖ל מוֹשְׁבֽוֹתֵיהֶ֑ם וְיָדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפסוקים מתארים את הנבואה על חרב הבאה על הרי ישראל ואת השמדת הפולחנים והעמים.
נבואת חרב על הרי ישראל
השם פוקד על יחזקאל לנבא נגד הרי ישראל. הנביא מזהיר שהשם יביא חרב על ההרים, העמקים והגבעות. כתוצאה מכך, המזבחות והמגדלים ייהרסו, והמתים יוטלו לפני הפסלים שיופצו במקום.
חורבן ערי ישראל והעברת הריבונות
נבואת חורבן ערי ישראל והמקדשים כעונש על עבודת הכוכבים והפסלים, תוך הבטחה ששארית פלוטה תישאר בגלות כעדות לכך שהשם הוא אלוהים.
הכרעת בית ישראל
הנביא מתאר כיצד השבויים יזכרו את ה׳ לאחר שחטאו בעבודה זרה. ה׳ מודיע שהוא יבצע את העונש המיועד לבית ישראל, שכולל מוות בחרב, ברעב ובמגפה, כדי להשלים את כעסו על מעשיהם הרעים.
הכרת ה' דרך החורבן
הפסוקים מתארים את התוצאה של עבודת האלילים: גופותיהם של המתים ימצאו סביב המזבחות והפסילים על כל ההר, תחת עצים שונים. כתוצאה מכך, ה' יביא חורבן מוחלט שיהפוך את הארץ לשממה ממדבר דיבלת ועד כל היישובים, וזאת כדי שהעם ידע שהוא ה'.
הפסוקים מסתיימים בתיאור הרי ישראל החרושים והמרחקים, שבהם יכירו כל העמים שזה הַשֵּׁם.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
ההבדל בין הידוע לנסתר
״בן שלש שנים יוצא במטה רבי עקיבא אומר הוא בן שלש שנים ואיבריו כבן שתים (אינו יוצא במטה) הוא בן שתים ואיבריו בבן שלש יוצא״
במדרש הזה מופיעים דעות שונות לגבי גיל הילד שיוצא במטה רבי עקיבא ומתכני הגמרא דנים בשאלה האם הילד הוא בן שלוש שנים וגופו נראה כמו בן שנתיים, או שהוא בן שנתיים וגופו נראה כמו בן שלוש. שמעון בן אחי עזריה מביע דעה שמי שיוצא במטה הכל מקללים אותו לפני שהוא מגיע. רבי מאיר מסביר את הסיבה לכך שמתעסקים עם האדם: כל מה שהרבים מכירים אותו, הם מתעסקים איתו. אבל כשלא מכירים אותו, הציבור לא מתעסקים איתו. הגישה כאן מתמקדת בקשר שבין המוניות לבין היכרות אישית עם האדם.
מסכת שמחות ג׳:ג׳ ↗שליחים לביטוי המסר
״בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת. מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַכּוּתִים, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ שְׁלוּחִין יוֹצְאִין:״
הַמִּשְׁנָה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה מְסַפֶּרֶת עַל שִׁנּוּי בַּאֲוִיאַת הַהַפְצָאָה הַבְּשׂוֹרָה. בַּתְּקִיןָה הָרִאשׁוֹנָה, הָאֲנָשִׁים הָיוּ טוֹעִים וּמַשִּׂיאִין אֶת הַמַּשָּׁאוֹת עַצְמָם. הַמַּטָּרָה הָיְתָה לְהַעֲבִיר אֶת הַדָּבָר בְּדַקִיּוּת וּבְמֶרִיחוּת. כַּאֲשֶׁר הַכּוּתִים הַפְסִידוּ אֶת הַכֹּחַ שֶׁלָּהֶם, הַמַּשְׁלִיחִים הָיוּ נֶחוּצִים. הַמִּשְׁנָה מַסְבִּירָה שֶׁמַּשְׁלִיחִים נִשְׁלְחוּ כְּדֵי לְדַאֵג שֶׁהַמַּסָּר הַנָּכוֹן יַגִּיעַ לַמְּקוֹם הַנָּכוֹן לְלֹא טָעוּת.
משנה ראש השנה ב׳:ב׳ ↗בעקבות המפרשים
חורבן המזבחות והעבודה הזרה
״חמניכם. מין תבנית צלמי עכו"ם העשויין על הגגות לחמה:״
בפרק הזה מספר יחזקאל על חורבן המזבחות ועל השמדת כל מקומות העבודה הזרה של ישראל. הַשֵּׁם מצהיר שהמזבחות יהיו ריקים וחשופים, ושהפסלים יושמדו. המטרה של הפגיעה הזו היא שהעם יבין שהאלוהים הוא זה שגרם לכל זה, וכשהם יראו את ההרס, הם יזכרו את כל מעשיהם הרעים. רש"י מסביר כי המזבחות שיושמדו הם דמויי פסלים שהיו על הגגות, בדומה לצורת הפסלים של עכו"ם. הוא מראה שהחורבן כולל לא רק את המבנים עצמם, אלא גם את כל המרכיבים הפיזיים של פולחן האלילים שהיו נפוצים באותה תקופה.
רש״י על יחזקאל 6:4:1 ↗העונש והחרטה על הרים בערב חורבן
״ורקע. עניינו יורה עליו מכה רגלו על הארץ ומרדד את הטיט והוא דרך אבל:״
בפרק זה מיקה, הנביא יחזקאל, מקבל הודעה מהשם על גזר הדין שייפול על ארץ ישראל. הנביא פונה אל ההרים של ארץ ישראל, המהווים את המקום שבו נערכה עבודת הכרת החדור עבודת האלילים. השם מצהיר כי הוא ייתן מכה על ההרים הללו, והם יהפכו לשממה ולוואי. כל המקדשים והמזבחות ייהרסו, וכל הדמויות והפסלים יופצו ויתפרקו. המטרה של כל זה היא שהעם ידע שזה הַשֵּׁם. הטקסט מתאר תמונה קשה של הרס מוחלט ושל ריקונו של המקום מעבודת אלילים. כשאנו קוראים על המכה שמעיקה על הארץ, רש"י מסביר את הפעולה הפיזית של המכה בתוך התיאור של הרס ההרים. הוא מציין שהמכה גורמת לכך שרגלו של המכה מכה את הארץ ומרדדת את הטיט, כדרך של אבל וקינה. הפרק מדגיש את חומרת המצב ואת התוצאה הבלתי נמנעת של עבודת הכרת החדור.
רש״י על יחזקאל 6:11:1 ↗החרב השואפת להרס
״חרב. אחוזי חרב מלומדי מלחמה:״
בפסוק זה מספר יחזקאל, הַשֵּׁם מדבר אל ההרים של ישראל ומבשר שהחרב תגיע אליהם. הדיבור מופנה אל ההרים עצמם, והנבואה מתארת מצב שבו החרב תהיה נוכחת ותפגע במקום. זהו תיאור של חרב שמגיעה כדי להשמיד את המקומות הגבוהים שבהם קיימו עבודות זרות. מצודת דוד מסביר על הפסוק הזה שהחרב תתקוף את ההרים בדיוק כפי שמלחמה מאופיינת. לפי פירוש זה, החרב שואפת להשמיד ולחסל את מה שהיא פוגעת בו, בדיוק כפי שחלוצי מלחמה פועלים כדי להשיג את מטרתם. הפירוש מתמקד במהות הפעולה של החרב ככוח הרסני.
מצודת דוד על יחזקאל 6:3:1 ↗ההבנה שבעונש
״לא אל חנם וגו׳. כ״א בגמול המעשה:״
בפסוק זה, הַשֵּׁם מדבר אל יחזקאל על ההרים של ישראל. הוא אומר שהחורבן יקרה כדי שהאנשים יכירו ויבינו שהוא עשה את זה. זה לא קרה סתם, אלא כתוצאה מהמעשים שלהם. לפי מצודת דוד, הפגיעה בהרים היא הגמול המדויק על המעשים הרעים שנעשו בארץ. הפרשן מסביר שהעונש נועד להביא להכרה בטעות. המטרה היא שהעם ידע שהעונש הוא לא מקרה אלא תוצאה של התנהגותם. הטקסט מדגיש שהידיעה הזו תגיע רק דרך המציאות הקשה של הגלות והחורבן.
מצודת דוד על יחזקאל 6:10:2 ↗