ואתה בן אדם, קח לך חרב חדה, ושתשתמש בה כסכין גילוח כדי להוריד את השיער ואת הזקן שלך. וקח גם מאזני משקל וחלק את הכל.
וְאַתָּ֨ה בֶן־אָדָ֜ם קַח־לְךָ֣ ׀ חֶ֣רֶב חַדָּ֗ה תַּ֤עַר הַגַּלָּבִים֙ תִּקָּחֶ֣נָּה לָּ֔ךְ וְהַעֲבַרְתָּ֥ עַל־רֹאשְׁךָ֖ וְעַל־זְקָנֶ֑ךָ וְלָקַחְתָּ֥ לְךָ֛ מֹאזְנֵ֥י מִשְׁקָ֖ל וְחִלַּקְתָּֽם׃יחזקאל · פרק ה׳
הפעולה של יחזקאל והעונש על ירושלים
יחזקאל מבצע פעולה סמלית של גזירה קשה על ירושלים, המפרקת את העיר ואת תושביה דרך רעב, מגפה וחרב, כתוצאה מחילול המקדש.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
יחזקאל ה׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הפעולה של יחזקאל והעונש על ירושלים
שליש אחד ימות במגיפה בתוך העיר, כפי שקורה בימי המצור. את השליש הזה תכה בחרב מסביב לעיר, את השליש השני תפזר ברוח, ואחריהם תעקוב חרב.
שְׁלִשִׁ֗ית בָּא֤וּר תַּבְעִיר֙ בְּת֣וֹךְ הָעִ֔יר כִּמְלֹ֖את יְמֵ֣י הַמָּצ֑וֹר וְלָֽקַחְתָּ֣ אֶת־הַשְּׁלִשִׁ֗ית תַּכֶּ֤ה בַחֶ֙רֶב֙ סְבִ֣יבוֹתֶ֔יהָ וְהַשְּׁלִשִׁית֙ תִּזְרֶ֣ה לָר֔וּחַ וְחֶ֖רֶב אָרִ֥יק אַחֲרֵיהֶֽם׃מתוך הדברים האלה תקח קצת מהם ותשמור אותם בתוך כנפיך.
וְלָקַחְתָּ֥ מִשָּׁ֖ם מְעַ֣ט בְּמִסְפָּ֑ר וְצַרְתָּ֥ אוֹתָ֖ם בִּכְנָפֶֽיךָ׃ומתוך אותם שמרת, תקח עוד ותשליך אותם בתוך האש, ותשרף אותם באש. מאותו שריפה תצא אש שתכה את כל בית ישראל.
וּמֵהֶם֙ ע֣וֹד תִּקָּ֔ח וְהִשְׁלַכְתָּ֤ אוֹתָם֙ אֶל־תּ֣וֹךְ הָאֵ֔שׁ וְשָׂרַפְתָּ֥ אֹתָ֖ם בָּאֵ֑שׁ מִמֶּ֥נּוּ תֵצֵא־אֵ֖שׁ אֶל־כָּל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃ (פ)ירושלים בעיני העמים
ככה אמר אדוני ה' : זאת ירושלים, ששמתי אותה בתוך העמים, והמדינות נמצאות סביבה.
כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהֹוִ֔ה זֹ֚את יְר֣וּשָׁלִַ֔ם בְּת֥וֹךְ הַגּוֹיִ֖ם שַׂמְתִּ֑יהָ וּסְבִיבוֹתֶ֖יהָ אֲרָצֽוֹת׃היא הפכה את המשפט שלי לרשע מול העמים, ואת החוקים שלי מול המדינות שסביבה, כי הם סירבו למשפטי ולא הלכו לפי החוקים שלי.
וַתֶּ֨מֶר אֶת־מִשְׁפָּטַ֤י לְרִשְׁעָה֙ מִן־הַגּוֹיִ֔ם וְאֶ֨ת־חֻקּוֹתַ֔י מִן־הָאֲרָצ֖וֹת אֲשֶׁ֣ר סְבִיבוֹתֶ֑יהָ כִּ֤י בְמִשְׁפָּטַי֙ מָאָ֔סוּ וְחֻקּוֹתַ֖י לֹא־הָלְכ֥וּ בָהֶֽם׃ (ס)לכן אומר אדוני ה': בגלל שלא הלכתם לפי החוקים שלי, והמדינות שסביבכם הן המדינות שאתם נמצאים בתוכן, ולא עשיתם את המשפט שלי, אלא עשיתם כמו משפט העמים שסביבכם.
לָכֵ֞ן כֹּֽה־אָמַ֣ר ׀ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה יַ֤עַן הֲמָנְכֶם֙ מִן־הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר סְבִיבֽוֹתֵיכֶ֔ם בְּחֻקּוֹתַי֙ לֹ֣א הֲלַכְתֶּ֔ם וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֖י לֹ֣א עֲשִׂיתֶ֑ם וּֽכְמִשְׁפְּטֵ֧י הַגּוֹיִ֛ם אֲשֶׁ֥ר סְבִיבוֹתֵיכֶ֖ם לֹ֥א עֲשִׂיתֶֽם׃ (ס)לכן אומר אדוני ה': הנה אני נגדך, גם אני אבצע בתוכך משפטים מול עיני העמים.
לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה הִנְנִ֥י עָלַ֖יִךְ גַּם־אָ֑נִי וְעָשִׂ֧יתִי בְתוֹכֵ֛ךְ מִשְׁפָּטִ֖ים לְעֵינֵ֥י הַגּוֹיִֽם׃העונש הנורא על חילול המקדש
אעשה בך את מה שלא עשית, ואת מה שלא אעשה כמותו לעולם, בגלל כל העתיקות שלך.
וְעָשִׂ֣יתִי בָ֗ךְ אֵ֚ת אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־עָשִׂ֔יתִי וְאֵ֛ת אֲשֶֽׁר־לֹֽא־אֶעֱשֶׂ֥ה כָמֹ֖הוּ ע֑וֹד יַ֖עַן כָּל־תּוֹעֲבֹתָֽיִךְ׃ (ס)לכן האבות יאכלו את הבנים בתוכך, והבנים יאכלו את האבות; אבצע בך משפטים ואפזר את כל השארית שלך לכל הרוח.
לָכֵ֗ן אָב֞וֹת יֹאכְל֤וּ בָנִים֙ בְּתוֹכֵ֔ךְ וּבָנִ֖ים יֹאכְל֣וּ אֲבוֹתָ֑ם וְעָשִׂ֤יתִי בָךְ֙ שְׁפָטִ֔ים וְזֵרִיתִ֥י אֶת־כָּל־שְׁאֵרִיתֵ֖ךְ לְכָל־רֽוּחַ׃ (פ)לכן אני חי, אומר ה', שאם לא טמאת את המקדש שלי בכל השעיוטים והעתיקות שלך, אני גם אקצץ ולא רחמתי, וגם אני לא אחס עלייך.
לָכֵ֣ן חַי־אָ֗נִי נְאֻם֮ אֲדֹנָ֣י יְהוִה֒ אִם־לֹ֗א יַ֚עַן אֶת־מִקְדָּשִׁ֣י טִמֵּ֔את בְּכָל־שִׁקּוּצַ֖יִךְ וּבְכָל־תּוֹעֲבֹתָ֑יִךְ וְגַם־אֲנִ֤י אֶגְרַע֙ וְלֹא־תָח֣וֹס עֵינִ֔י וְגַם־אֲנִ֖י לֹ֥א אֶחְמֽוֹל׃שליש ממך ימות בדבר, ושליש יכלה ברעב בתוכך, ושליש יפול בחרב מסביבך, ושליש אפזר לכל הרוח, ואחריהם יהיה חרב.
שְׁלִשִׁתֵ֞יךְ בַּדֶּ֣בֶר יָמ֗וּתוּ וּבָֽרָעָב֙ יִכְל֣וּ בְתוֹכֵ֔ךְ וְהַ֨שְּׁלִשִׁ֔ית בַּחֶ֖רֶב יִפְּל֣וּ סְבִיבוֹתָ֑יִךְ וְהַשְּׁלִישִׁית֙ לְכָל־ר֣וּחַ אֱזָרֶ֔ה וְחֶ֖רֶב אָרִ֥יק אַחֲרֵיהֶֽם׃חמת הַשֵּׁם וגזרת הרעב
כל כעסי יתמסר וארגיע את חמתי בהם, ואז ארגע. ואז ידעו שאני הַשֵּׁם, שדיברתי בקנאתי, כשסייםתי את חמתי בהם.
וְכָלָ֣ה אַפִּ֗י וַהֲנִחוֹתִ֧י חֲמָתִ֛י בָּ֖ם וְהִנֶּחָ֑מְתִּי וְֽיָדְע֞וּ כִּי־אֲנִ֣י יְהוָ֗ה דִּבַּ֙רְתִּי֙ בְּקִנְאָתִ֔י בְּכַלּוֹתִ֥י חֲמָתִ֖י בָּֽם׃ואעשה אותך שממה וחרפה בקרב העמים שסביבך, למראה עיני כל העוברים.
וְאֶתְּנֵךְ֙ לְחָרְבָּ֣ה וּלְחֶרְפָּ֔ה בַּגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁ֣ר סְבִיבוֹתָ֑יִךְ לְעֵינֵ֖י כָּל־עוֹבֵֽר׃ותהיה לך חרפה, שפל, מוסר ושממה עבור העמים שסביבך, כשאבצע בך דינים בכעס ובחמה, ובתוכחות חמה. אני הַשֵּׁם דיברתי.
וְֽהָ֨יְתָ֜ה חֶרְפָּ֤ה וּגְדוּפָה֙ מוּסָ֣ר וּמְשַׁמָּ֔ה לַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁ֣ר סְבִיבוֹתָ֑יִךְ בַּעֲשׂוֹתִי֩ בָ֨ךְ שְׁפָטִ֜ים בְּאַ֤ף וּבְחֵמָה֙ וּבְתֹכְח֣וֹת חֵמָ֔ה אֲנִ֥י יְהוָ֖ה דִּבַּֽרְתִּי׃כשאשלח אלייך את חצי הרעב הנוראים, שהיו להשמדה, שאשלח אותם כדי להשחית אתכם, ורעב שיאסוף אתכם, ואשבור לכם את מטה הלחם.
בְּֽשַׁלְּחִ֡י אֶת־חִצֵּי֩ הָרָעָ֨ב הָרָעִ֤ים בָּהֶם֙ אֲשֶׁ֣ר הָי֣וּ לְמַשְׁחִ֔ית אֲשֶׁר־אֲשַׁלַּ֥ח אוֹתָ֖ם לְשַֽׁחֶתְכֶ֑ם וְרָעָב֙ אֹסֵ֣ף עֲלֵיכֶ֔ם וְשָׁבַרְתִּ֥י לָכֶ֖ם מַטֵּה־לָֽחֶם׃העונשים שעל ירושלים
אשלח עליכם רעב וחיות רעות, ואשמיד אתכם, ודבר ודם יעברו בתוככם, ואביא עליכם חרב, אני ה’ דיברתי.
וְשִׁלַּחְתִּ֣י עֲ֠לֵיכֶם רָעָ֞ב וְחַיָּ֤ה רָעָה֙ וְשִׁכְּלֻ֔ךְ וְדֶ֥בֶר וָדָ֖ם יַעֲבָר־בָּ֑ךְ וְחֶ֙רֶב֙ אָבִ֣יא עָלַ֔יִךְ אֲנִ֥י יְהוָ֖ה דִּבַּֽרְתִּי׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הפעולה של יחזקאל והעונש על ירושלים
וְאַתָּ֨ה בֶן־אָדָ֜ם קַח־לְךָ֣ ׀ חֶ֣רֶב חַדָּ֗ה תַּ֤עַר הַגַּלָּבִים֙ תִּקָּחֶ֣נָּה לָּ֔ךְ וְהַעֲבַרְתָּ֥ עַל־רֹאשְׁךָ֖ וְעַל־זְקָנֶ֑ךָ וְלָקַחְתָּ֥ לְךָ֛ מֹאזְנֵ֥י מִשְׁקָ֖ל וְחִלַּקְתָּֽם׃
שְׁלִשִׁ֗ית בָּא֤וּר תַּבְעִיר֙ בְּת֣וֹךְ הָעִ֔יר כִּמְלֹ֖את יְמֵ֣י הַמָּצ֑וֹר וְלָֽקַחְתָּ֣ אֶת־הַשְּׁלִשִׁ֗ית תַּכֶּ֤ה בַחֶ֙רֶב֙ סְבִ֣יבוֹתֶ֔יהָ וְהַשְּׁלִשִׁית֙ תִּזְרֶ֣ה לָר֔וּחַ וְחֶ֖רֶב אָרִ֥יק אַחֲרֵיהֶֽם׃
וְלָקַחְתָּ֥ מִשָּׁ֖ם מְעַ֣ט בְּמִסְפָּ֑ר וְצַרְתָּ֥ אוֹתָ֖ם בִּכְנָפֶֽיךָ׃
וּמֵהֶם֙ ע֣וֹד תִּקָּ֔ח וְהִשְׁלַכְתָּ֤ אוֹתָם֙ אֶל־תּ֣וֹךְ הָאֵ֔שׁ וְשָׂרַפְתָּ֥ אֹתָ֖ם בָּאֵ֑שׁ מִמֶּ֥נּוּ תֵצֵא־אֵ֖שׁ אֶל־כָּל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃ (פ)
ירושלים בעיני העמים
כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהֹוִ֔ה זֹ֚את יְר֣וּשָׁלִַ֔ם בְּת֥וֹךְ הַגּוֹיִ֖ם שַׂמְתִּ֑יהָ וּסְבִיבוֹתֶ֖יהָ אֲרָצֽוֹת׃
וַתֶּ֨מֶר אֶת־מִשְׁפָּטַ֤י לְרִשְׁעָה֙ מִן־הַגּוֹיִ֔ם וְאֶ֨ת־חֻקּוֹתַ֔י מִן־הָאֲרָצ֖וֹת אֲשֶׁ֣ר סְבִיבוֹתֶ֑יהָ כִּ֤י בְמִשְׁפָּטַי֙ מָאָ֔סוּ וְחֻקּוֹתַ֖י לֹא־הָלְכ֥וּ בָהֶֽם׃ (ס)
לָכֵ֞ן כֹּֽה־אָמַ֣ר ׀ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה יַ֤עַן הֲמָנְכֶם֙ מִן־הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר סְבִיבֽוֹתֵיכֶ֔ם בְּחֻקּוֹתַי֙ לֹ֣א הֲלַכְתֶּ֔ם וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֖י לֹ֣א עֲשִׂיתֶ֑ם וּֽכְמִשְׁפְּטֵ֧י הַגּוֹיִ֛ם אֲשֶׁ֥ר סְבִיבוֹתֵיכֶ֖ם לֹ֥א עֲשִׂיתֶֽם׃ (ס)
לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה הִנְנִ֥י עָלַ֖יִךְ גַּם־אָ֑נִי וְעָשִׂ֧יתִי בְתוֹכֵ֛ךְ מִשְׁפָּטִ֖ים לְעֵינֵ֥י הַגּוֹיִֽם׃
העונש הנורא על חילול המקדש
וְעָשִׂ֣יתִי בָ֗ךְ אֵ֚ת אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־עָשִׂ֔יתִי וְאֵ֛ת אֲשֶֽׁר־לֹֽא־אֶעֱשֶׂ֥ה כָמֹ֖הוּ ע֑וֹד יַ֖עַן כָּל־תּוֹעֲבֹתָֽיִךְ׃ (ס)
לָכֵ֗ן אָב֞וֹת יֹאכְל֤וּ בָנִים֙ בְּתוֹכֵ֔ךְ וּבָנִ֖ים יֹאכְל֣וּ אֲבוֹתָ֑ם וְעָשִׂ֤יתִי בָךְ֙ שְׁפָטִ֔ים וְזֵרִיתִ֥י אֶת־כָּל־שְׁאֵרִיתֵ֖ךְ לְכָל־רֽוּחַ׃ (פ)
לָכֵ֣ן חַי־אָ֗נִי נְאֻם֮ אֲדֹנָ֣י יְהוִה֒ אִם־לֹ֗א יַ֚עַן אֶת־מִקְדָּשִׁ֣י טִמֵּ֔את בְּכָל־שִׁקּוּצַ֖יִךְ וּבְכָל־תּוֹעֲבֹתָ֑יִךְ וְגַם־אֲנִ֤י אֶגְרַע֙ וְלֹא־תָח֣וֹס עֵינִ֔י וְגַם־אֲנִ֖י לֹ֥א אֶחְמֽוֹל׃
שְׁלִשִׁתֵ֞יךְ בַּדֶּ֣בֶר יָמ֗וּתוּ וּבָֽרָעָב֙ יִכְל֣וּ בְתוֹכֵ֔ךְ וְהַ֨שְּׁלִשִׁ֔ית בַּחֶ֖רֶב יִפְּל֣וּ סְבִיבוֹתָ֑יִךְ וְהַשְּׁלִישִׁית֙ לְכָל־ר֣וּחַ אֱזָרֶ֔ה וְחֶ֖רֶב אָרִ֥יק אַחֲרֵיהֶֽם׃
חמת הַשֵּׁם וגזרת הרעב
וְכָלָ֣ה אַפִּ֗י וַהֲנִחוֹתִ֧י חֲמָתִ֛י בָּ֖ם וְהִנֶּחָ֑מְתִּי וְֽיָדְע֞וּ כִּי־אֲנִ֣י יְהוָ֗ה דִּבַּ֙רְתִּי֙ בְּקִנְאָתִ֔י בְּכַלּוֹתִ֥י חֲמָתִ֖י בָּֽם׃
וְאֶתְּנֵךְ֙ לְחָרְבָּ֣ה וּלְחֶרְפָּ֔ה בַּגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁ֣ר סְבִיבוֹתָ֑יִךְ לְעֵינֵ֖י כָּל־עוֹבֵֽר׃
וְֽהָ֨יְתָ֜ה חֶרְפָּ֤ה וּגְדוּפָה֙ מוּסָ֣ר וּמְשַׁמָּ֔ה לַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁ֣ר סְבִיבוֹתָ֑יִךְ בַּעֲשׂוֹתִי֩ בָ֨ךְ שְׁפָטִ֜ים בְּאַ֤ף וּבְחֵמָה֙ וּבְתֹכְח֣וֹת חֵמָ֔ה אֲנִ֥י יְהוָ֖ה דִּבַּֽרְתִּי׃
בְּֽשַׁלְּחִ֡י אֶת־חִצֵּי֩ הָרָעָ֨ב הָרָעִ֤ים בָּהֶם֙ אֲשֶׁ֣ר הָי֣וּ לְמַשְׁחִ֔ית אֲשֶׁר־אֲשַׁלַּ֥ח אוֹתָ֖ם לְשַֽׁחֶתְכֶ֑ם וְרָעָב֙ אֹסֵ֣ף עֲלֵיכֶ֔ם וְשָׁבַרְתִּ֥י לָכֶ֖ם מַטֵּה־לָֽחֶם׃
העונשים שעל ירושלים
וְשִׁלַּחְתִּ֣י עֲ֠לֵיכֶם רָעָ֞ב וְחַיָּ֤ה רָעָה֙ וְשִׁכְּלֻ֔ךְ וְדֶ֥בֶר וָדָ֖ם יַעֲבָר־בָּ֑ךְ וְחֶ֙רֶב֙ אָבִ֣יא עָלַ֔יִךְ אֲנִ֥י יְהוָ֖ה דִּבַּֽרְתִּי׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפסוקים מתארים את הפעולה הסמלית של יחזקאל ואת פרטי העונש שיינחת על ירושלים.
הפעולה של יחזקאל והעונש על ירושלים
הנביא יחזקאל מקבל פקודה לבצע פעולה סמלית באמצעות חרב ומאזניים. הוא מצווה לחלק את תושבי העיר לשלוש קבוצות: ראשונה תמות במגיפה, שנייה תיכה בחרב ותיזרע ברוח, ושלישית תשורף באש. הפעולה ממחישה את העונש המדויק והחמור שיבוא על בית ישראל.
ירושלים בעיני העמים
הנביא יחזקאל מביא את דברי ה' על ירושלים, שהוצבה בתוך העמים אך הפכה את חוקי ה' לרשעות. בשל חוסר נאמנותה לעמוד בברית ולפעול לפי צדק, ה' מכריז שהוא יתייצב נגדה ויבצע בה משפטים מול כל העמים שסביבה.
העונש הנורא על חילול המקדש
הפסוקים מתארים את גזרת הדין הקשה על ירושלים בשל עבודת האלילים. ה' מבהיר שיבצע עונשים חסרי תקדים, הכוללים רעב, חרב ומגיפה, ופיזור השארית. העונש יכלול גם השמדה של משפחות וחילול המקדש המעמם, כתוצאה מכל מעשי העתיקות והשעיוטים של העם.
חמת הַשֵּׁם וגזרת הרעב
הפסוקים מתארים את כעס הַשֵּׁם על ירושלים. הַשֵּׁם יממש את חמתו בגלל הקנאה, ויהפוך את העיר למדגם של חרפה ושממה בפני העמים. הגזרות יכללו רעב קיצוני והשמדה באמצעות חצי רעב שיישלחו על העיר.
העונשים שעל ירושלים
הנבואה מתארת את העונשים הקשים שיהיו על העיר. אלו כוללים רעב, חיות פרא, שכיחה, מגפה ודם, וכן חרב שתבוא על העם. כל אלו הם דברי ה’ המבטיחים את מימוש המשפט.
הפסוקים מפרטים את סוגי העונשים השונים שיינתנו לירושלים ועל חמת הַשֵּׁם.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
ההשלכות של הרעב והחורבן
״[ג] "ואכלתם בשר בניכם ובשר בנותיכם תאכלו" – אמרו עליו על דואג בן יוסף שמת והניח בן קטן לאמו. והיתה מודדתו בטפחים בכל שנה, ונותנות״
בפסוק זה מיחזקאל הנביא מתאר את הנוראות הקשות שיקרו בתוך ירושלים כתוצאה מהחורבן. הנביא מזהיר שהרעב יהיה כה קיצוני, עד שההורים יאכלו את בניהם ואת בנותיהם. זהו תיאור של קץ המוסר והסדר החברתי המוכר לנו. חז"ל בפרשת ספרא מציעים שתי פרשנויות שונות לשיא הזה של הסבל. פרשנות אחת מקשרת את הפסוק לדמות היסטורית בשם דואג בן יוסף, שהותיר ילד קטן ואם ענייה. פרשנות שנייה מפרשת את הפסוק באופן כללי ורחב יותר: החורבן יהיה כה קשה, עד שהיחסים בין הדורות יתהפכו, כך שאבות יאכלו בנים ובנים יאכלו אבות, כפי שנאמר בנבואה אחרת בירחזקאל.
ספרא, בחוקתי, פרק ו ג׳ ↗וַיְהִי כִּי אָמַר ה' אֶל יְחֶזְקֵאל: הִנֵּה אֲנִי עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי בְתוֹךְ יְרוּשָׁלִם. וּבֵין מִשְׁפָּטַיִךְ וּבֵין מִשְׁכָּנַיִךְ אָשִׁיט מִשְׁפָּט, וְלֹא בְחֶסֶד תִּשָּׁעֲנִי. אָבִיא עָלַיִךְ שֹׁפְטִים כְּמוֹ בְּיוֹם חֶרְפָּתֵךְ וּבְיוֹם מִשְׁפָּטֵיךְ, כַּאֲשֶׁר בְּיְמֵי חֶטְאֵךְ וּבְיְמֵי גֹזֶלֵךְ. כִּי כָּל פְּרִי עֶרְוָה עָשִׂית, וְכָל גִּבְאוֹת עֲצָבוֹת עָשִׂית; וְכָל שִׁדּוּתֵי אִמֶּךְ הָיוּ עִמָּךְ. לָכֵן נָתַתִּי בְתוֹךְ אֵתְךְ שׁוֹנֵא, וְשׂמַתּוֹ בְּסָבִיבַיִךְ; וְעָשִׂיתִי אַתְּ וְאֶת שְׁכֵנַיִךְ מִשְׁפָּט מַכְרִיעַ, וְגַם אֶת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סָבִיבַיִךְ אַצְמִיא בָּם; וְיִמְלְאוּ דָמַיִךְ אֶת סְבִיבַיִךְ, וּמִשְׁפָּט תָּסִירִי מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סָבִיבַיִךְ. וְאַתְּ תִּדְעִי כִּי אֲנִי ה' הַדּוֹרֵשׁ, כִּי אֲשֶׁר הִשְׁחַתְּ אֶת כָּל גְּבוּלוֹתַיִךְ. וְלָכֵן הִנֵּה אֲנִי בְתוֹךְ אֵתְךְ, וְאַף עַל כֵּן אֶשְׁפֹּךְ עָלַיִךְ זֵיתָה, וְאַף עַל כֵּן אָסִים מִשְׁפָּט בְּתוֹכָךְ. וְהָיָה הַדָּם בְּתוֹכָךְ כַּדְּלוֹ, וְהַבָּשָׂר בְּתוֹכָךְ כַּשֶּׁמֶן. עַל כֵּן כִּי פֶרַח הָעֵץ, כִּי הִשְׁחַתְּ גַבְעֵי הַתְּדֵאָה; וְאָנֹכִי אֶבְלֶה בְּכָל מַעֲבָרַיִךְ, וְאָנֹכִי אֶקְצֹץ אֶת כָּל עֲלֵיכָךְ, כִּי כִּי אִם בְּחֶרְפָּתֵךְ תִּשָּׁעֲנִי. וְתֵדְעִי כִּי אֲנִי ה' הַדּוֹרֵשׁ. חֹרֵב וְנִשְׁבָּר, אָבִיא עָלַיִךְ מִשְׁפָּט כְּכָל גְּבוּלוֹתַיִךְ. וְהָיָה כִּי תִשְׁמְעוּ אֶת דִּבְרִי, כִּי אָנֹכִי ה' דָּרַשׁ, וְלֹא אֶת מִשְׁפָּטְךָ לְחַפֵּס, וְלֹא אֶת מִשְׁפָּטֵךְ לְמַעֲשֶׂה לְחַפּוֹץ, כִּי אַתְּ עֹשִׂים מִשְׁפָּטַיִךְ בְּסֵדֶר עִמָּדִי, נְאֻם אֲדֹנָי ה'."
״בכה תבכה בלילה (איכה א' ב'): ילמדינו רבינו הכהנים מהו שיהא מותר להם לטבול לתרומתם בתשעה באב אמר רבי חנינא סגן הכהנים כדיי בית אלקינו״
וַיְקַח אֶת שְׁלוֹשָׁה עֲצָמוֹת וְהִשְׁלִכְנָה בְּתוֹךְ הַבָּיִת וְסָגַר עָלֶיהָ דֶרֶךְ. וּבֵין אֶתְמוֹל וְלָמְאוֹת יִהְיֶה רָעב בָּעִיר וְעַל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סָבִיב לָכֶם אֶשְׁלַח רָעָב וְאֶשְׁלַח חֶרֶב, וְשִׁבַּרְתִּי שְׁעָרֶיךְ וְהֶחֱרַבְתָּהּ וְשִׁסַּתִּיהָ וְסִבַּרְתִּי כָּל מִבְצָרַיִךְ. וְהַמַּרְעֶה הַנָּחוֹת בְּתוֹכָהּ יֵאָכֵל, וּמִמֶּךְ תּוֹצִיא אֶת שְׁבָיֵךְ וְשִׁלַּחְתִּי עַל כָּל סְבִיבֵיכִי קוֹרֵב וְאֶסְבּוּךְ. וְתִרְאוּ בְּבָנֵיכֶם וּבְבֵנותֵיכֶם אֲשֶׁר יֹאכֵלוּ בְּתוֹכְכֶם, וּבָשָׂרְכֶם תֹּאכֵלוּ בְּתוֹכְכֶם בְּתוֹךְ רָעָב וּבְכִי וּבְמַרְעָב. וְתִנְשְׁרֶה הִשְׁשַׁתְּךָ וְהָיִיתָ כְּתֹבַעַת רֶגֶל, וְעַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סָבִיב לָכֶם אֶשְׁלַח רָעָב וְאֶשְׁלַח חֶרֶב, וְשִׁבַּרְתִּי שְׁעָרֶיךְ וְהֶחֱרַבְתָּהּ וְשִׁסַּתִּיהָ וְסִבַּרְתִּי כָּל מִבְצָרַיִךְ. וְהָיָה הַנֶּשֶׁת אֲשֶׁר שָׂאַרְתָּם בְּתוֹכֶם יֹאכֵלוּ בְּתוֹכֶם בְּתוֹךְ רָעָב וּבְכִי וּבְמַרְעָב. וְהָיִיתָ בְּתוֹךְ גּוֹיִם אֲשֶׁר סָבִיב לָכֶם, וְהֶחֱרַבְתִּי מִמֶּךְ אֶת הַתּוֹעֲבָה וְאֶת הַגִּילֶה, וְהִשְׁלַחְתִּי עָלֶיךָ קְלָלָה וְקַצְעוֹן וְעֶצֶב וְאֹתֹת וּמַהוּ (וְעֹרֶב) וְהִשְׁמַדְתִּיךָ, וְאֶעֶשֶׂה עָלַיִךְ מַחֲשָׁבֹת וְאֶעֱשֶׂה עָלַיִךְ עֵינַיִם וְאָזָנַיִם, וְאֶת כָּל הַתּוֹעֲבֹת אֲשֶׁר בָּאָרֶץ עָשִׂיתִי אֶעֱשֶׂה עָלַיִךְ. וְכָל הַשְּׁאֹרִים הַנֶּעֱלָמִים מִמֶּךְ, מִכָּל הַחֶרְפָּה וּמִכָּל הַתּוֹעֵבָה וּמִכָּל הַמּוֹשָׁב הָרָע, אֲשֶׁר שָׂרַאתִּי עָלֶיךָ, אֶשְׁלַח עֲלֵיהֶם חֶרֶב וְרָעָב וְכִלְיָה וְדִבֵּרְתִּי עָלֵיהֶם לְהַשְׁמִיד. וְהָיָה פֶּתַע שֶׁבְּתוֹךְ גּוֹיִם אֲשֶׁר סָבִיב לָכֶם, שֶׁהָיוּ הַשְׁאֵרִים בָּעִיר, יֹאכְלוּ בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם בְּתוֹכְכֶם בְּתוֹךְ רָעָב וּבְכִי וּבְמַרְעָב.
פסיקתא רבתי כ״ט:א׳ ↗בעקבות המפרשים
הקצץ הקטן והעונש המוחלט
״ומהם עוד תקח. מאותם מתי מעט:״
בפסוק זה, רש"י מפרש את הפעולה של יחזקאל כאשר הוא לוקח מתוך המשימה מעט מתוך התערובת המקולקלת. לפי רש"י, מדובר בסימן לסוף התהליך, שבו רק חלק קטן מאוד נשאר מתוך מה שנבחר לעונש. הפרשנות מתמקדת במידה המצומצמת של מה שנשמר מתוך הכלל. רש"י מראה שהפסוק מתאר מצב שבו רק מעט מאוד ממה שהיה קיים נלקח כדי להדגים את העונש, דבר שמדגיש את דיוק הדין בתוך התערובת הכוללת.
רש״י על יחזקאל 5:4:1 ↗התנחמות הַשֵּׁם בְּעֵת הַחֶרְפָּה
״והנחמתי. ואתנחם על הצער שצערתם אותי:״
בַּקְטִיעַ הַזֶּה מֵסֶפֶר יֶחֶזְקֵאל, הַנָּבִיא מְתָאֵר תָּהֲלִים קָשִׁים עַל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁיִּקְרָה לְיְרוּשָׁלַם. הַנָּבִיא מֵצֵא שֵׂעָר וְקוֹצִים וּמַחֲלֹקֶת מִן הָרֹאשׁ וְהַזֶּרַע, כְּסִימָן לַעֲנֻשִׁים וְלַנָּסִים שֶׁיִּפָּרְדוּ מֵעַל הָעִיר. הַמַּטָּרָה הִיא לְהַדְגִּישׁ אֶת הַמְּסִירוּת הַמֻּחְלֶטֶת שֶׁל הַחֶרְפָּה וְהַנֶּחְצָה שֶׁל הָעָם. רַשִּׁי בְּפֵרוּשׁוֹ עַל הַפֶּסוּק הַזֶּה, מַסְבֵּר אֶת הַמַּשְׁמָע כְּשֶׁהַשֵּׁם אוֹמֵר "וְהִנֶּחָמְתִי". הוּא מְסַבֵּר שֶׁהַשֵּׁם יִתְעַצֵּב וְיִתְנַחֵם בְּמַשְׁמַע הַכְּאֵב שֶׁהָעָם גָּמַל לוֹ. לְפִי רַשִּׁי, הַתְּנוּחָה הַשֵּׁם מְחַפֵּשׂ הִיא בְּעֶקֶב הָעֶצֶב שֶׁהַעָם גָּמַל לוֹ בְּעֵת הַחֶרְפָּה.
רש״י על יחזקאל 5:13:2 ↗אש הגלות ופיזור ישראל
״ממני תצא אש. מלהבת האש הזה תלהט אל כל בית ישראל ר״ל מגלות בית שני יתפזרו בכל הארצות במקום יושבי אנשי הגולה הראשונה ובעון אנשי״
בפסוק זה, יחזקאל מתאר חזון של אש היוצאת ממנו ושרפת את כל בית ישראל. האש מסמלת עונש שפוגע בכולם באופן שווה. לפי המצודת דוד, האש הזו מייצגת את הגלות של בית שני, שבה בני ישראל יתפזרו בכל הארצות. הגלות הזו תהיה קשה יותר מהגלות הראשונה בגלל חטאי העם. הפרשן מסביר כי כתוצאה מהעוונות, גם אלו שנמצאים בגלות השנייה יסבלו מחרב, מרעב ומדבר. ההסבר מתמקד בקישור בין חטאי העם לבין עוצמת העונש והפיזור הרחב של העם בכל מקום.
מצודת דוד על יחזקאל 5:4:2 ↗התפרקות הכעס האלוהי
״וכלה אפי. אשלים חרון אפי עליהם ואניח חמתי בם ואז אתנחם על הכעס שהכעיסו אותי:״
בפסוק זה מחזון יחזקאל, הַשֵּׁם מתאר את סוף העונש על ירושלים. הדימוי של סיום הכעס והפחתת החמה מציין שהמטרה של העונש הגיעה לשיאה. לפי המצודת דוד, הביטוי "ואז אתנחם" אינו אומר שהכעס נעלם לגמרי, אלא שהאלוהים ימצא מנוחה מתוך ההבנה שהעונש הושלם והצדק התממש. הפרשן מסביר שהתנחמות הַשֵּׁם מגיעה לאחר שהחמה והכעס הופרשו על העם. זהו תהליך שבו האלוהים מסיים את פעולת הדין שגרמה לו כעס כה רב, וכאשר הדין מושלם, מתחיל שלב של התנחמות על הכעס שגרמו לו מעשיהם של בני ישראל.
מצודת דוד על יחזקאל 5:13:1 ↗