כך אמר האדון ה׳: שער החצר הפנימית, שפונה לכיוון צפון, יהיה סגור במשך ששת ימי העבודה. ביום השבת הוא ייפתח, וגם ביום ראש חודש הוא ייפתח.
כֹּֽה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יְהוִה֒ שַׁ֜עַר הֶחָצֵ֤ר הַפְּנִימִית֙ הַפֹּנֶ֣ה קָדִ֔ים יִהְיֶ֣ה סָג֔וּר שֵׁ֖שֶׁת יְמֵ֣י הַֽמַּעֲשֶׂ֑ה וּבְי֤וֹם הַשַּׁבָּת֙ יִפָּתֵ֔חַ וּבְי֥וֹם הַחֹ֖דֶשׁ יִפָּתֵֽחַ׃יחזקאל · פרק מו׳
הנהגת המקדש בשבתות ובחגים
הלכות הקרבנות והתרומות בבית המקדש, סדר עבודת הנשיא וחוקי הנחלות
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
יחזקאל מו׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
הנהגת המקדש בשבתות ובחגים
והנשיא יבוא בדרך, אך דרך השער מחוץ לעמוד. הוא יעמוד על משקוף השער, והכהנים יקריבו עבורו את קרבן העולה ואת קרבני השלמים, והוא ישתחווה על מפתן השער וייצא, והשער לא ייסגר עד הערב.
וּבָ֣א הַנָּשִׂ֡יא דֶּרֶךְ֩ אוּלָ֨ם הַשַּׁ֜עַר מִח֗וּץ וְעָמַד֙ עַל־מְזוּזַ֣ת הַשַּׁ֔עַר וְעָשׂ֣וּ הַכֹּהֲנִ֗ים אֶת־עֽוֹלָתוֹ֙ וְאֶת־שְׁלָמָ֔יו וְהִֽשְׁתַּחֲוָ֛ה עַל־מִפְתַּ֥ן הַשַּׁ֖עַר וְיָצָ֑א וְהַשַּׁ֥עַר לֹֽא־יִסָּגֵ֖ר עַד־הָעָֽרֶב׃ועם הארץ ישתחוו לפני ה׳ בפתחי השער הזה בימי השבת ובימים של ראש חודש.
וְהִשְׁתַּחֲו֣וּ עַם־הָאָ֗רֶץ פֶּ֚תַח הַשַּׁ֣עַר הַה֔וּא בַּשַּׁבָּת֖וֹת וּבֶחֳדָשִׁ֑ים לִפְנֵ֖י יְהוָֽה׃העולה שהנשיא יקריב לה׳ ביום השבת יהיה שישה כבשים שלמים ואיל שלם.
וְהָ֣עֹלָ֔ה אֲשֶׁר־יַקְרִ֥ב הַנָּשִׂ֖יא לַֽיהוָ֑ה בְּי֣וֹם הַשַּׁבָּ֗ת שִׁשָּׁ֧ה כְבָשִׂ֛ים תְּמִימִ֖ם וְאַ֥יִל תָּמִֽים׃ה–ח
הַקְצָבוֹת הַמִּנְחָה וְהַתַּפְקִיד הַנָּשִׂיא
והקצבה של קמח עבור האיל, ומתנה של כבשים שהוא נותן בכבודו, ושמן של דבש לכל קצבה.
וּמִנְחָה֙ אֵיפָ֣ה לָאַ֔יִל וְלַכְּבָשִׂ֥ים מִנְחָ֖ה מַתַּ֣ת יָד֑וֹ וְשֶׁ֖מֶן הִ֥ין לָאֵיפָֽה׃וביום החדש, יביא פר של עגל שלם, ושישה כבשים ואיל שלמים יהיו.
וּבְי֣וֹם הַחֹ֔דֶשׁ פַּ֥ר בֶּן־בָּקָ֖ר תְּמִימִ֑ם וְשֵׁ֧שֶׁת כְּבָשִׂ֛ם וָאַ֖יִל תְּמִימִ֥ם יִהְיֽוּ׃קצבה של קמח עבור הפר וקצבה עבור האיל יעשה כמנחה, ולכבשים לפי היכולת שלו להביא, ושמן דבש לכל קצבה.
וְאֵיפָ֨ה לַפָּ֜ר וְאֵיפָ֤ה לָאַ֙יִל֙ יַעֲשֶׂ֣ה מִנְחָ֔ה וְלַ֨כְּבָשִׂ֔ים כַּאֲשֶׁ֥ר תַּשִּׂ֖יג יָד֑וֹ וְשֶׁ֖מֶן הִ֥ין לָאֵיפָֽה׃וכשנשיא יבוא בדרכו, הוא ייכנס דרך האולם של השער וייצא בדרכו.
וּבְב֖וֹא הַנָּשִׂ֑יא דֶּ֣רֶךְ אוּלָ֤ם הַשַּׁ֙עַר֙ יָב֔וֹא וּבְדַרְכּ֖וֹ יֵצֵֽא׃ט–יב
סֵדֶר הַהִתְקַדְּמוּת וּהַקָּרְבָּנוֹת בַּמּוֹעֲדִים
כְּשֶׁעַם הָאָרֶץ יָבֹא לִפְנֵי הַשֵּׁם בַּמּוֹעֲדִים, הַבָּא בְּדֶרֶךְ שַׁעַר הַצָּפוֹן לְהִשְׁתַּחֲוֹת, יֵצֵא בְּדֶרֶךְ שַׁעַר הַדַּרְכּוֹן, וְהַבָּא בְּדֶרֶךְ שַׁער הַדַּרְכּוֹן יֵצֵא בְּדֶרְכַּת שַׁעַר הַצָּפוֹן. הֵם לֹא יָשׁוּבוּ בְּדֶרֶךְ הַשַּׁעַר בְּהוּא נִכְנְסוּ, כִּי נִכְלְאוּ.
וּבְב֨וֹא עַם־הָאָ֜רֶץ לִפְנֵ֣י יְהוָה֮ בַּמּֽוֹעֲדִים֒ הַבָּ֡א דֶּרֶךְ־שַׁ֨עַר צָפ֜וֹן לְהִֽשְׁתַּחֲוֺ֗ת יֵצֵא֙ דֶּרֶךְ־שַׁ֣עַר נֶ֔גֶב וְהַבָּא֙ דֶּרֶךְ־שַׁ֣עַר נֶ֔גֶב יֵצֵ֖א דֶּרֶךְ־שַׁ֣עַר צָפ֑וֹנָה לֹ֣א יָשׁ֗וּב דֶּ֤רֶךְ הַשַּׁ֙עַר֙ אֲשֶׁר־בָּ֣א ב֔וֹ כִּ֥י נִכְח֖וֹ יצאו [יֵצֵֽא׃]וְהַנָּשִׂיא, כְּשֶׁהוּא נִכְנָס אִתָּם, יִכָּנֵס, וּכְשֶׁהוּא יוֹצֵא אִתָּם, יֵצֵא.
וְֽהַנָּשִׂ֑יא בְּתוֹכָ֤ם בְּבוֹאָם֙ יָב֔וֹא וּבְצֵאתָ֖ם יֵצֵֽאוּ׃וּבַחַגִּים וּבַמּוֹעֲדִים תִּהְיֶה הַמִּנְחָה: אֵיפָה לַפָּר וְאֵיפָה לָאַיִל, וְלַכְּבָשִׂים תִּהְיֶה מַתַּת יָדוֹ, וְשֶׁמֶן הִין לָאֵיפָה.
וּבַחַגִּ֣ים וּבַמּוֹעֲדִ֗ים תִּהְיֶ֤ה הַמִּנְחָה֙ אֵיפָ֤ה לַפָּר֙ וְאֵיפָ֣ה לָאַ֔יִל וְלַכְּבָשִׂ֖ים מַתַּ֣ת יָד֑וֹ וְשֶׁ֖מֶן הִ֥ין לָאֵיפָֽה׃ (ס)וְכִי יַעֲשֶׂה הַנָּשִׂיא נְדָבָה שֶׁל עוֹלָה אוֹ שֶׁל שְׁלָמִים, נְדָבָה לַהַשֵּׁם, הוּא יִפְתַּח לוֹ אֶת הַשַּׁעַר הַפֹּנֶה קָדִים וְיַעֲשֶׂה אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַשְּׁלָמִים כְּמוֹ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, וְאַחֲרֵי יְצִיאָתוֹ יֵצֵא וְיִסְגֹּר אֶת הַשַּׁעַר.
וְכִֽי־יַעֲשֶׂה֩ הַנָּשִׂ֨יא נְדָבָ֜ה עוֹלָ֣ה אֽוֹ־שְׁלָמִים֮ נְדָבָ֣ה לַֽיהוָה֒ וּפָ֣תַֽח ל֗וֹ אֶת הַשַּׁ֙עַר֙ הַפֹּנֶ֣ה קָדִ֔ים וְעָשָׂ֤ה אֶת־עֹֽלָתוֹ֙ וְאֶת־שְׁלָמָ֔יו כַּאֲשֶׁ֥ר יַעֲשֶׂ֖ה בְּי֣וֹם הַשַּׁבָּ֑ת וְיָצָ֛א וְסָגַ֥ר אֶת־הַשַּׁ֖עַר אַחֲרֵ֥י צֵאתֽוֹ׃יג–טז
הלכות עולה ומנחה ומתנות הנשיא
ציר של שנה אחת, ללא פגם, תעשה עולה ליום ה'. בבוקר בבוקר תעשה אותו.
וְכֶ֨בֶשׂ בֶּן־שְׁנָת֜וֹ תָּמִ֗ים תַּעֲשֶׂ֥ה עוֹלָ֛ה לַיּ֖וֹם לַֽיהֹוָ֑ה בַּבֹּ֥קֶר בַּבֹּ֖קֶר תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתֽוֹ׃ותעשה עליו מנחה בבוקר בבוקר: שש חלקים של אפה ושליש הגין, כדי לשפוך על הסולת. זו מנחה לה' - חוק עולם קבוע תמיד.
וּמִנְחָה֩ תַעֲשֶׂ֨ה עָלָ֜יו בַּבֹּ֤קֶר בַּבֹּ֙קֶר֙ שִׁשִּׁ֣ית הָֽאֵיפָ֔ה וְשֶׁ֛מֶן שְׁלִישִׁ֥ית הַהִ֖ין לָרֹ֣ס אֶת־הַסֹּ֑לֶת מִנְחָה֙ לַֽיהוָ֔ה חֻקּ֥וֹת עוֹלָ֖ם תָּמִֽיד׃ויעשו את הכבש, את המנחה ואת השמן בבוקר בבוקר, כעולת עולם תמידית.
ועשו [יַעֲשׂ֨וּ] אֶת־הַכֶּ֧בֶשׂ וְאֶת־הַמִּנְחָ֛ה וְאֶת־הַשֶּׁ֖מֶן בַּבֹּ֣קֶר בַּבֹּ֑קֶר עוֹלַ֖ת תָּמִֽיד׃ (פ)כך אמר אדוני ה': אם הנשיא ייתן מתנה לאחד מבניו, חלקו יהיה לשני בניו, וזה יהיה הנחלה שלהם.
כֹּה־אָמַ֞ר אֲדֹנָ֣י יְהֹוִ֗ה כִּֽי־יִתֵּ֨ן הַנָּשִׂ֤יא מַתָּנָה֙ לְאִ֣ישׁ מִבָּנָ֔יו נַחֲלָת֥וֹ הִ֖יא לְבָנָ֣יו תִּֽהְיֶ֑ה אֲחֻזָּתָ֥ם הִ֖יא בְּנַחֲלָֽה׃יז–כ
חוקי הנחלות והקרבנות
וּכְשֶׁהוּא נותן מתנה מחלקתו לאחד מעבדיו, היא תהיה שלו עד שנת השמיטה, ואז היא תחזור לנשיא. אבל בניו יקבלו אותה כי ירושה.
וְכִֽי־יִתֵּ֨ן מַתָּנָ֜ה מִנַּחֲלָת֗וֹ לְאַחַד֙ מֵֽעֲבָדָ֔יו וְהָ֤יְתָה לּוֹ֙ עַד־שְׁנַ֣ת הַדְּר֔וֹר וְשָׁבַ֖ת לַנָּשִׂ֑יא אַ֚ךְ נַחֲלָת֔וֹ בָּנָ֖יו לָהֶ֥ם תִּהְיֶֽה׃והנשיא לא ייקח חלק מהעם כדי להוציא אותם ממה שהם מחזיקים בבעלותם. הוא יוריש לבניו, כדי שעמי לא יתפזרו מאדמתם.
וְלֹא־יִקַּ֨ח הַנָּשִׂ֜יא מִנַּחֲלַ֣ת הָעָ֗ם לְהֽוֹנֹתָם֙ מֵאֲחֻזָּתָ֔ם מֵאֲחֻזָּת֖וֹ יַנְחִ֣ל אֶת־בָּנָ֑יו לְמַ֙עַן֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יָפֻ֣צוּ עַמִּ֔י אִ֖ישׁ מֵאֲחֻזָּתֽוֹ׃והוא הביא אותי במעבר שנמצא על כתף השער אל החדרים הקדושים, אל הכוהנים שפונים לצפון, והנה שם יש מקום לברכתם בדרום.
וַיְבִיאֵ֣נִי בַמָּבוֹא֮ אֲשֶׁ֣ר עַל־כֶּ֣תֶף הַשַּׁעַר֒ אֶל־הַלִּשְׁכ֤וֹת הַקֹּ֙דֶשׁ֙ אֶל־הַכֹּ֣הֲנִ֔ים הַפֹּנ֖וֹת צָפ֑וֹנָה וְהִנֵּה־שָׁ֣ם מָק֔וֹם בירכתם [בַּיַּרְכָתַ֖יִם] יָֽמָּה׃ (ס)והוא אמר לי: זה המקום שבו הכוהנים יזבחו שם את החטאת ואת החטאת, ויאפו שם את המנחה, כדי שלא יוציאו אותה אל החצר החיצונית כדי לקדש את העם.
וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י זֶ֣ה הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר יְבַשְּׁלוּ־שָׁם֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים אֶת־הָאָשָׁ֖ם וְאֶת־הַחַטָּ֑את אֲשֶׁ֤ר יֹאפוּ֙ אֶת־הַמִּנְחָ֔ה לְבִלְתִּ֥י הוֹצִ֛יא אֶל־הֶחָצֵ֥ר הַחִֽיצוֹנָ֖ה לְקַדֵּ֥שׁ אֶת־הָעָֽם׃כא–כד
מבנה החצרות והבשלים
הוּצָאתִי אֶל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנִי, וְהוּבַלְתִּי אֶל אַרְבַּעְתְּ הַקּצוֹעוֹת שֶׁל הֶחָצֵר. וְהִנֵּה כְּשֶׁבּוֹחֲשִׁים אֶת הֶחָצֵר, יֵשׁ חָצֵר בְּכָל קִצּוּעַ שֶׁל הֶחָצֵר.
וַיּוֹצִיאֵ֗נִי אֶל־הֶֽחָצֵר֙ הַחִ֣יצֹנָ֔ה וַיַּ֣עֲבִירֵ֔נִי אֶל־אַרְבַּ֖עַת מִקְצוֹעֵ֣י הֶחָצֵ֑ר וְהִנֵּ֤ה חָצֵר֙ בְּמִקְצֹ֣עַ הֶחָצֵ֔ר חָצֵ֖ר בְּמִקְצֹ֥עַ הֶחָצֵֽר׃בְּאַרְבַּעְתְּ הַקּצוֹעוֹת שֶׁל הֶחָּצֵר, הָיוּ חֲצֵרִים קְטַנִּים, אֲרָכוֹת אַרְבָּעִים וְרֹחֲבוֹת שְׁלֹשִׁים, וְהַמִּדָּה הָיְתָה אֲחִידָה לְאַרְבַּעְתָּם.
בְּאַרְבַּ֜עַת מִקְצֹע֤וֹת הֶֽחָצֵר֙ חֲצֵר֣וֹת קְטֻר֔וֹת אַרְבָּעִ֣ים אֹ֔רֶךְ וּשְׁלֹשִׁ֖ים רֹ֑חַב מִדָּ֣ה אַחַ֔ת לְאַרְבַּעְתָּ֖ם מְׄהֻׄקְׄצָׄעֽׄוֹׄתׄ׃הִתְהַלְּכוּ סָבִיב בְּאַרְבַּעְתְּ הַחֲצֵרִים הַקְּטַנִּים הלָּאֵלֶּה, וּמִתַּחַת לַגְּדָרִים הָיוּ בִּשְּׁלִים שֶׁעָשׂוּ.
וְט֨וּר סָבִ֥יב בָּהֶ֛ם סָבִ֖יב לְאַרְבַּעְתָּ֑ם וּמְבַשְּׁל֣וֹת עָשׂ֔וּי מִתַּ֥חַת הַטִּיר֖וֹת סָבִֽיב׃וְהוּא אָמַר לִי: אֵלֶּה בָּתֵּי הַבִּשְּׁלִים, שֶׁבָּהֶם מְבַשְּׁלִים עֲבֵדֵי הַבַּיִת אֶת זֶבַח הָעָם.
וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑י אֵ֚לֶּה בֵּ֣ית הַֽמְבַשְּׁלִ֔ים אֲשֶׁ֧ר יְבַשְּׁלוּ־שָׁ֛ם מְשָׁרְתֵ֥י הַבַּ֖יִת אֶת־זֶ֥בַח הָעָֽם׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
הנהגת המקדש בשבתות ובחגים
כֹּֽה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יְהוִה֒ שַׁ֜עַר הֶחָצֵ֤ר הַפְּנִימִית֙ הַפֹּנֶ֣ה קָדִ֔ים יִהְיֶ֣ה סָג֔וּר שֵׁ֖שֶׁת יְמֵ֣י הַֽמַּעֲשֶׂ֑ה וּבְי֤וֹם הַשַּׁבָּת֙ יִפָּתֵ֔חַ וּבְי֥וֹם הַחֹ֖דֶשׁ יִפָּתֵֽחַ׃
וּבָ֣א הַנָּשִׂ֡יא דֶּרֶךְ֩ אוּלָ֨ם הַשַּׁ֜עַר מִח֗וּץ וְעָמַד֙ עַל־מְזוּזַ֣ת הַשַּׁ֔עַר וְעָשׂ֣וּ הַכֹּהֲנִ֗ים אֶת־עֽוֹלָתוֹ֙ וְאֶת־שְׁלָמָ֔יו וְהִֽשְׁתַּחֲוָ֛ה עַל־מִפְתַּ֥ן הַשַּׁ֖עַר וְיָצָ֑א וְהַשַּׁ֥עַר לֹֽא־יִסָּגֵ֖ר עַד־הָעָֽרֶב׃
וְהִשְׁתַּחֲו֣וּ עַם־הָאָ֗רֶץ פֶּ֚תַח הַשַּׁ֣עַר הַה֔וּא בַּשַּׁבָּת֖וֹת וּבֶחֳדָשִׁ֑ים לִפְנֵ֖י יְהוָֽה׃
וְהָ֣עֹלָ֔ה אֲשֶׁר־יַקְרִ֥ב הַנָּשִׂ֖יא לַֽיהוָ֑ה בְּי֣וֹם הַשַּׁבָּ֗ת שִׁשָּׁ֧ה כְבָשִׂ֛ים תְּמִימִ֖ם וְאַ֥יִל תָּמִֽים׃
ה–ח
הַקְצָבוֹת הַמִּנְחָה וְהַתַּפְקִיד הַנָּשִׂיא
וּמִנְחָה֙ אֵיפָ֣ה לָאַ֔יִל וְלַכְּבָשִׂ֥ים מִנְחָ֖ה מַתַּ֣ת יָד֑וֹ וְשֶׁ֖מֶן הִ֥ין לָאֵיפָֽה׃
וּבְי֣וֹם הַחֹ֔דֶשׁ פַּ֥ר בֶּן־בָּקָ֖ר תְּמִימִ֑ם וְשֵׁ֧שֶׁת כְּבָשִׂ֛ם וָאַ֖יִל תְּמִימִ֥ם יִהְיֽוּ׃
וְאֵיפָ֨ה לַפָּ֜ר וְאֵיפָ֤ה לָאַ֙יִל֙ יַעֲשֶׂ֣ה מִנְחָ֔ה וְלַ֨כְּבָשִׂ֔ים כַּאֲשֶׁ֥ר תַּשִּׂ֖יג יָד֑וֹ וְשֶׁ֖מֶן הִ֥ין לָאֵיפָֽה׃
וּבְב֖וֹא הַנָּשִׂ֑יא דֶּ֣רֶךְ אוּלָ֤ם הַשַּׁ֙עַר֙ יָב֔וֹא וּבְדַרְכּ֖וֹ יֵצֵֽא׃
ט–יב
סֵדֶר הַהִתְקַדְּמוּת וּהַקָּרְבָּנוֹת בַּמּוֹעֲדִים
וּבְב֨וֹא עַם־הָאָ֜רֶץ לִפְנֵ֣י יְהוָה֮ בַּמּֽוֹעֲדִים֒ הַבָּ֡א דֶּרֶךְ־שַׁ֨עַר צָפ֜וֹן לְהִֽשְׁתַּחֲוֺ֗ת יֵצֵא֙ דֶּרֶךְ־שַׁ֣עַר נֶ֔גֶב וְהַבָּא֙ דֶּרֶךְ־שַׁ֣עַר נֶ֔גֶב יֵצֵ֖א דֶּרֶךְ־שַׁ֣עַר צָפ֑וֹנָה לֹ֣א יָשׁ֗וּב דֶּ֤רֶךְ הַשַּׁ֙עַר֙ אֲשֶׁר־בָּ֣א ב֔וֹ כִּ֥י נִכְח֖וֹ יצאו [יֵצֵֽא׃]
וְֽהַנָּשִׂ֑יא בְּתוֹכָ֤ם בְּבוֹאָם֙ יָב֔וֹא וּבְצֵאתָ֖ם יֵצֵֽאוּ׃
וּבַחַגִּ֣ים וּבַמּוֹעֲדִ֗ים תִּהְיֶ֤ה הַמִּנְחָה֙ אֵיפָ֤ה לַפָּר֙ וְאֵיפָ֣ה לָאַ֔יִל וְלַכְּבָשִׂ֖ים מַתַּ֣ת יָד֑וֹ וְשֶׁ֖מֶן הִ֥ין לָאֵיפָֽה׃ (ס)
וְכִֽי־יַעֲשֶׂה֩ הַנָּשִׂ֨יא נְדָבָ֜ה עוֹלָ֣ה אֽוֹ־שְׁלָמִים֮ נְדָבָ֣ה לַֽיהוָה֒ וּפָ֣תַֽח ל֗וֹ אֶת הַשַּׁ֙עַר֙ הַפֹּנֶ֣ה קָדִ֔ים וְעָשָׂ֤ה אֶת־עֹֽלָתוֹ֙ וְאֶת־שְׁלָמָ֔יו כַּאֲשֶׁ֥ר יַעֲשֶׂ֖ה בְּי֣וֹם הַשַּׁבָּ֑ת וְיָצָ֛א וְסָגַ֥ר אֶת־הַשַּׁ֖עַר אַחֲרֵ֥י צֵאתֽוֹ׃
יג–טז
הלכות עולה ומנחה ומתנות הנשיא
וְכֶ֨בֶשׂ בֶּן־שְׁנָת֜וֹ תָּמִ֗ים תַּעֲשֶׂ֥ה עוֹלָ֛ה לַיּ֖וֹם לַֽיהֹוָ֑ה בַּבֹּ֥קֶר בַּבֹּ֖קֶר תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתֽוֹ׃
וּמִנְחָה֩ תַעֲשֶׂ֨ה עָלָ֜יו בַּבֹּ֤קֶר בַּבֹּ֙קֶר֙ שִׁשִּׁ֣ית הָֽאֵיפָ֔ה וְשֶׁ֛מֶן שְׁלִישִׁ֥ית הַהִ֖ין לָרֹ֣ס אֶת־הַסֹּ֑לֶת מִנְחָה֙ לַֽיהוָ֔ה חֻקּ֥וֹת עוֹלָ֖ם תָּמִֽיד׃
ועשו [יַעֲשׂ֨וּ] אֶת־הַכֶּ֧בֶשׂ וְאֶת־הַמִּנְחָ֛ה וְאֶת־הַשֶּׁ֖מֶן בַּבֹּ֣קֶר בַּבֹּ֑קֶר עוֹלַ֖ת תָּמִֽיד׃ (פ)
כֹּה־אָמַ֞ר אֲדֹנָ֣י יְהֹוִ֗ה כִּֽי־יִתֵּ֨ן הַנָּשִׂ֤יא מַתָּנָה֙ לְאִ֣ישׁ מִבָּנָ֔יו נַחֲלָת֥וֹ הִ֖יא לְבָנָ֣יו תִּֽהְיֶ֑ה אֲחֻזָּתָ֥ם הִ֖יא בְּנַחֲלָֽה׃
יז–כ
חוקי הנחלות והקרבנות
וְכִֽי־יִתֵּ֨ן מַתָּנָ֜ה מִנַּחֲלָת֗וֹ לְאַחַד֙ מֵֽעֲבָדָ֔יו וְהָ֤יְתָה לּוֹ֙ עַד־שְׁנַ֣ת הַדְּר֔וֹר וְשָׁבַ֖ת לַנָּשִׂ֑יא אַ֚ךְ נַחֲלָת֔וֹ בָּנָ֖יו לָהֶ֥ם תִּהְיֶֽה׃
וְלֹא־יִקַּ֨ח הַנָּשִׂ֜יא מִנַּחֲלַ֣ת הָעָ֗ם לְהֽוֹנֹתָם֙ מֵאֲחֻזָּתָ֔ם מֵאֲחֻזָּת֖וֹ יַנְחִ֣ל אֶת־בָּנָ֑יו לְמַ֙עַן֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יָפֻ֣צוּ עַמִּ֔י אִ֖ישׁ מֵאֲחֻזָּתֽוֹ׃
וַיְבִיאֵ֣נִי בַמָּבוֹא֮ אֲשֶׁ֣ר עַל־כֶּ֣תֶף הַשַּׁעַר֒ אֶל־הַלִּשְׁכ֤וֹת הַקֹּ֙דֶשׁ֙ אֶל־הַכֹּ֣הֲנִ֔ים הַפֹּנ֖וֹת צָפ֑וֹנָה וְהִנֵּה־שָׁ֣ם מָק֔וֹם בירכתם [בַּיַּרְכָתַ֖יִם] יָֽמָּה׃ (ס)
וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י זֶ֣ה הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר יְבַשְּׁלוּ־שָׁם֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים אֶת־הָאָשָׁ֖ם וְאֶת־הַחַטָּ֑את אֲשֶׁ֤ר יֹאפוּ֙ אֶת־הַמִּנְחָ֔ה לְבִלְתִּ֥י הוֹצִ֛יא אֶל־הֶחָצֵ֥ר הַחִֽיצוֹנָ֖ה לְקַדֵּ֥שׁ אֶת־הָעָֽם׃
כא–כד
מבנה החצרות והבשלים
וַיּוֹצִיאֵ֗נִי אֶל־הֶֽחָצֵר֙ הַחִ֣יצֹנָ֔ה וַיַּ֣עֲבִירֵ֔נִי אֶל־אַרְבַּ֖עַת מִקְצוֹעֵ֣י הֶחָצֵ֑ר וְהִנֵּ֤ה חָצֵר֙ בְּמִקְצֹ֣עַ הֶחָצֵ֔ר חָצֵ֖ר בְּמִקְצֹ֥עַ הֶחָצֵֽר׃
בְּאַרְבַּ֜עַת מִקְצֹע֤וֹת הֶֽחָצֵר֙ חֲצֵר֣וֹת קְטֻר֔וֹת אַרְבָּעִ֣ים אֹ֔רֶךְ וּשְׁלֹשִׁ֖ים רֹ֑חַב מִדָּ֣ה אַחַ֔ת לְאַרְבַּעְתָּ֖ם מְׄהֻׄקְׄצָׄעֽׄוֹׄתׄ׃
וְט֨וּר סָבִ֥יב בָּהֶ֛ם סָבִ֖יב לְאַרְבַּעְתָּ֑ם וּמְבַשְּׁל֣וֹת עָשׂ֔וּי מִתַּ֥חַת הַטִּיר֖וֹת סָבִֽיב׃
וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑י אֵ֚לֶּה בֵּ֣ית הַֽמְבַשְּׁלִ֔ים אֲשֶׁ֧ר יְבַשְּׁלוּ־שָׁ֛ם מְשָׁרְתֵ֥י הַבַּ֖יִת אֶת־זֶ֥בַח הָעָֽם׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
פסוקים המתארים את סדר העבודה והקרבנות במקדש בשבתות ובמועדים.
פסוקים א–ד
הנהגת המקדש בשבתות ובחגים
הפסוקים מתארים את הכללים לכניסה לחצר הפנימית של המקדש. הם קובעים מתי השער הצפוני נשאר סגור ומתי הוא נפתח עבור הנשיא והכהנים. בנוסף, הם מציינים את חובת עבודת הכהנים ביום השבת ואת סוג הקרבנות שהנשיא צריך להקריב.
פסוקים ה–ח
הַקְצָבוֹת הַמִּנְחָה וְהַתַּפְקִיד הַנָּשִׂיא
הַפֶּסֶק מְפַטֵּל אֶת הַכִּמּוּרִים שֶׁל הַמִּנְחָה בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הַחָדָשׁ, הַמַּתָּנוֹת שֶׁהַנָּשִׂיא מַבִּיא, וְאֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ הַנָּשִׂיא נִכְנָס וְיוֹצֵא מֵהַשַּׁעַל.
פסוקים ט–יב
סֵדֶר הַהִתְקַדְּמוּת וּהַקָּרְבָּנוֹת בַּמּוֹעֲדִים
הַפֶּסוּקִים מְתָאֲרִים אֶת הַסֵּדֶר הַמֻּקְצָה שֶׁל הַבָּאִים לְהִשְׁתַּחֲוֹת לַשֵּׁם בַּמּוֹעֲדִים, אֶת הַשְׁתַּתְּפוּת שֶׁל הַנָּשִׂיא בַּקְּהָל, וְאֶת הַכְּמוּכִיּוֹת הַמְּדֻיָּקוֹת שֶׁל הַמִּנְחָה בַּחַגִּים. כְּמוּכִיּוֹת הַקְּרָבָּנוֹת וְהוֹדוֹת הַנָּשִׂיא בַּשַּׁעַר הַפֹּנֶה קָדִים מְסֻדָּרִים כְּמוֹ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת.
פסוקים יג–טז
הלכות עולה ומנחה ומתנות הנשיא
פסוקים אלו מפרטים את סדר הקרבנות בבוקר: עולה של כבש בן שנה ושלמות יחד עם מנחת קמח ושמן כחוק עולם. בנוסף, מוסבר הכלל לגבי מתנות שהנשיא מעניק לבניו ביחס לנחלתם.
פסוקים יז–כ
חוקי הנחלות והקרבנות
פסוקים אלו מתארים את חוקי העברת נחלות בתוך משפחת הנשיא כדי לשמור על יציבות העם, ולאחר מכן מתארים את המבנה של החדרים הקדושים ואת תהליך זבח החטאת והמנחה בתוך החדרים הפנימיים.
פסוקים כא–כד
מבנה החצרות והבשלים
הפסוקים מתארים את המבנה של החצר החיצונית בבית המקדש. הנביא מתאר ארבע חצרות קטנות הנמצאות בפינות החצר הגדולה, וכן את קיומן של בתי הבישול שבהם עובדי הבית מכינים את זבח העם.
הפסוקים מפרטים את חובות הנשיא ואת חוקי ההקרבה והנחלות בבית המקדש.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַקְרָבָה בְּיֹום הַחֹדֶשׁ
״״וּבְיוֹם הַחֹדֶשׁ (תִּקַּח) פַּר בֶּן בָּקָר תָּמִים וְשִׁשָּׁה כְּבָשִׂים וָאַיִל תְּמִימִים יִהְיוּ״, ״פַּר״ – מָה תַּלְמוּד לוֹמַר?״
בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ, כְּשֶׁמַּגִּיעַ זְמַן הַהַקְרָבָה, יֵשׁ לְהַקְרִיב עֵדֶר מְסֻיָּם. הַקְרָבָה זוֹ צְרִיכָה לִהְיוֹת שְׁלֵמָה, וְהִיא כולֶלֶת עֶבְדָה שֶׁל פַּר בֶּן בָּקָר תָּמִים, וְעוֹד שִׁשָּׁה כְּבָשִׂים, וְאַיִל תָּמִים. הַמִּקְרָא מְצַיֵּן בְּעַצְמוֹ אֶת הַדְּרָכִים לְהַקְרִיב אֶת הַחַיּוֹת הָאֵלוֹת. בְּתוֹךְ הַפָּסוּק מופיעה הַשְׁאֵלָה: מָה הַכַּוָּנָה בַּמִּלָּה "פַּר"? הַתַּלְמוּד בְּמַנְחוֹת מַעֲשֶׂה מְעַיֵּן בְּמַשְׁמָעוּת הַמִּלָּה הַזֹּאת וּבְהַקְרָבָה הַסְּפֵצִיפִית.
מנחות מ״ה א:ה׳ ↗סדרי הקרבנות והקריאה בתקופת בית המקדש
״ובזמן שחל ר"ח להיות בשבת השמיני שצריך לקרות וביום השבת ובראשי חדשיכם הוא מפטיר (יחזקאל מ״ו:א׳) בכה אמר [ה"א] שער החצר הפנימית הפונה קדים חל״
בפסוק הראשון בפרק מ"ו בספר יחזקאל, מתוארים סדרי העבודה במקדש, במיוחד סביב שער החצר הפנימית. המדרש במסכת סופרים דן בפרטי ההלכה המתאימים לזמנים שונים, כמו ראש חודש ושבתות, ומפרט את אופן הקריאה בקרבנות התמיד. הפרשנות מציעה כי ישנה חשיבות למספר הפסוקים הנקראים בקרבן, וכן לזהות הקורא (הראשון, השני והשלישי). המדרש מתמקד במידות הקדושה ובסדר הפעולות בתוך המקדש, תוך התבססות על הדין המקורי ועל מנהגי הקריאה בפרשה, אך לא מציג את המדרש כחלק מהטקסט המקנה משמעות מחייבת לכל דעה.
מסכת סופרים י״ז:ט׳ ↗בעקבות המפרשים
המספר שבעה והחובה להביא ככל שניתן
״וששת כבשים. מה למדנו לפי שנאמר בתורה שבעה מנין שאם לא מצא שבעה יביא ששה לכך נאמר וששת כבשים ומנין אפילו אחד תלמוד לומר ולכבשים״
בפסוק הזה מופיעה הוראה לגבי מספר הכבשים שצריך להביא למצווה. בטקסט נאמר שצריך להביא שבעה כבשים, אך אם לא נמצאו שבעה, יש להביא שכל כדרוך שש כבשים. רש"י מסביר שמהפסוק הזה לומדים את הכלל של מספר שבעה. לפי הפירוש, החובה היא להגיע למספר שבעה, ואם זה לא מתאפשר, האדם צריך להביא כמה שהוא יכול, אפילו רק כבשים בודדות, ככל שיכולת היד מאפשרת זאת.
רש״י על יחזקאל 46:6:2 ↗הגבולות של החצר המלכותית
״בירכתים ימה. בסוף הלשכות למערב:״
בפסוק זה, רש"י מפרש את המיקום המדויק של הגדר המקיף את החצר. הוא מציין שהגדר נמצא בסוף הלשכות שנמצאות בצד המערבי. הפירוש מתמקד בתיאור המבנה הפיזי של המקום, כדי להבהיר היכן בדיוק עובר הגבול של החצר המלכותית.
רש״י על יחזקאל 46:19:4 ↗הנדיבות שבמנהגי המקדש
״מתת ידו. כפי נתינת ידו ר״ל כפי הרחבת ידו ונדבת לבבו:״
בפסוק זה מופיע תיאור ההקדש והמתנות שמונחים בבית הַשֵּׁם. הכוונה היא שהאנשים שמביאים את ההקדשים עושים זאת מתוך רצון טוב ונדיבות לב גדולה, כפי שהם מגישים את המתנות שלהם. מצודת דוד מסביר על הפסוק הזה שהביטוי "כפי נתינת ידו" מתאר את הרחבת היד של הנותנים. לפי פירוש זה, המעשה אינו רק עמידה בסטנדרט מסוות, אלא ביטוי של נתינה מתוך לב רחב ונדיב.
מצודת דוד על יחזקאל 46:5:1 ↗הגבלת הבעלות על הקרקע
״להונתם מאחוזתם. לעשוק מהם מה מאחוזת נחלתם להנחיל אותם לבניו ורק מאחוזתו ינחיל את בניו:״
בפסוק הזה מופיע דין הנוגע להעברת קרקעות בין דורות. התורה או ההלכה המתוארת כאן אוסרת על בעלי האדמות להקטין את שטחי הנחלה שלהם באופן שפוגע ביכולת להוריש אותם לבניהם. המטרה היא להבטיח שכל משפחה תוכל לשמור על יציבות כלכלית ועל קיום השבט לאורך זמן. מצודת דוד מסביר שעל בעל האדמה להימנע מעשיית מעשים שגורמים לאובדן חלק מהנחלה. הוא חייב לשמור על השטח המקורי כדי שיוכל להנחיל את כל האדמה לבניו. הפרשן מדגיש שהמניעה היא כדי שלא ייווצר מצב שבו הבנים יישארו ללא חלק מספק בירושה.
מצודת דוד על יחזקאל 46:18:1 ↗