כשאתם תחלקו את הארץ לנחלות, תרימו הקצעה להשם, קודש מתוך הארץ. האורך יהיה עשרים וחמישה אלף ואורך הרוחב יהיה עשרת אלפים, וכל הגבול סביב יהיה קודש.
וּבְהַפִּֽילְכֶ֨ם אֶת־הָאָ֜רֶץ בְּנַחֲלָ֗ה תָּרִימוּ֩ תְרוּמָ֨ה לַיהוָ֥ה ׀ קֹדֶשׁ֮ מִן־הָאָרֶץ֒ אֹ֗רֶךְ חֲמִשָּׁ֨ה וְעֶשְׂרִ֥ים אֶ֙לֶף֙ אֹ֔רֶךְ וְרֹ֖חַב עֲשָׂ֣רָה אָ֑לֶף קֹדֶשׁ־ה֥וּא בְכָל־גְּבוּלָ֖הּ סָבִֽיב׃יחזקאל · פרק מה׳
חלוקת השטח הקדוש, הנחלות וחוקי הקרבנות
הנחיות לחלוקת האדמה הקדושה, חובות הנשיא וסדר הקרבנות בחגים
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
יחזקאל מה׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
חלוקת השטח הקדוש
מתוך החלק הזה, מהקודש, יהיה ריבוע של חמש מאות על חמש מאות, עם שטח מגרש של חמישים אמה מסביב.
יִהְיֶ֤ה מִזֶּה֙ אֶל־הַקֹּ֔דֶשׁ חֲמֵ֥שׁ מֵא֛וֹת בַּחֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת מְרֻבָּ֣ע סָבִ֑יב וַחֲמִשִּׁ֣ים אַמָּ֔ה מִגְרָ֥שׁ ל֖וֹ סָבִֽיב׃מהמדידה הזו, האורך יהיה עשרים וחמשת אלפים והרוחב עשרת אלפים, ובתוכו יהיה המקדש, קודש הקודשים.
וּמִן־הַמִּדָּ֤ה הַזֹּאת֙ תָּמ֔וֹד אֹ֗רֶךְ חמש [חֲמִשָּׁ֤ה] וְעֶשְׂרִים֙ אֶ֔לֶף וְרֹ֖חַב עֲשֶׂ֣רֶת אֲלָפִ֑ים וּבֽוֹ־יִהְיֶ֥ה הַמִּקְדָּ֖שׁ קֹ֥דֶשׁ קָדָשִֽׁים׃החלק הקדוש מתוך הארץ יהיה עבור הכהנים, המשרתים את המקדש ואת המקריבים את העבודה להשם, כדי שיהיה להם מקום לבתיהם ולמקדש בתוך המקדש.
קֹ֣דֶשׁ מִן־הָאָ֜רֶץ ה֗וּא לַכֹּ֨הֲנִ֜ים מְשָׁרְתֵ֤י הַמִּקְדָּשׁ֙ יִֽהְיֶ֔ה הַקְּרֵבִ֖ים לְשָׁרֵ֣ת אֶת־יְהוָ֑ה וְהָיָ֨ה לָהֶ֤ם מָקוֹם֙ לְבָ֣תִּ֔ים וּמִקְדָּ֖שׁ לַמִּקְדָּֽשׁ׃ה–ח
חלוקת האדמה והנחלות
האורך יהיה עשרים וחמשת אלפים וארבעת אלפים רוחב, וזה יהיה לנחלת הלוויים, משרת הבית, להם יהיו עשרים משכנות.
וַחֲמִשָּׁ֨ה וְעֶשְׂרִ֥ים אֶ֙לֶף֙ אֹ֔רֶךְ וַעֲשֶׂ֥רֶת אֲלָפִ֖ים רֹ֑חַב יהיה [וְֽהָיָ֡ה] לַלְוִיִּם֩ מְשָׁרְתֵ֨י הַבַּ֧יִת לָהֶ֛ם לַאֲחֻזָּ֖ה עֶשְׂרִ֥ים לְשָׁכֹֽת׃את חלק העיר תתנו ברוחב חמשת אלפים ואורך עשרים וחמשת אלפים, כדי שזה יהיה שווה למעמד הקדושה עבור כל בית ישראל.
וַאֲחֻזַּ֨ת הָעִ֜יר תִּתְּנ֗וּ חֲמֵ֤שֶׁת אֲלָפִים֙ רֹ֔חַב וְאֹ֗רֶךְ חֲמִשָּׁ֤ה וְעֶשְׂרִים֙ אֶ֔לֶף לְעֻמַּ֖ת תְּרוּמַ֣ת הַקֹּ֑דֶשׁ לְכָל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל יִהְיֶֽה׃גם לנשיא יהיו חלקים מהקדושה וגם מחלק העיר, מהצד המערבי ומהצד המזרקי, ואורך החלק שלו יהיה שווה לחלק אחד מהחלקים, מגבול הים ועד הגבול המזרחי.
וְלַנָּשִׂ֡יא מִזֶּ֣ה וּמִזֶּה֩ לִתְרוּמַ֨ת הַקֹּ֜דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֣ת הָעִ֗יר אֶל־פְּנֵ֤י תְרֽוּמַת־הַקֹּ֙דֶשׁ֙ וְאֶל־פְּנֵי֙ אֲחֻזַּ֣ת הָעִ֔יר מִפְּאַת־יָ֣ם יָ֔מָּה וּמִפְּאַת־קֵ֖דְמָה קָדִ֑ימָה וְאֹ֗רֶךְ לְעֻמּוֹת֙ אַחַ֣ד הַחֲלָקִ֔ים מִגְּב֥וּל יָ֖ם אֶל־גְּב֥וּל קָדִֽימָה׃הוא יקבל אדמה לנחלתו בישראל, והנשיאים שלי לא יקחו שוב את עמי, והאדמה תהיה לבתי ישראל ולשבטיהם.
לָאָ֛רֶץ יִֽהְיֶה־לּ֥וֹ לַֽאֲחֻזָּ֖ה בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹא־יוֹנ֨וּ ע֤וֹד נְשִׂיאַי֙ אֶת־עַמִּ֔י וְהָאָ֛רֶץ יִתְּנ֥וּ לְבֵֽית־יִשְׂרָאֵ֖ל לְשִׁבְטֵיהֶֽם׃ (ס)ט–יב
צִדֶּק בַּמִּשְׁפָּט וּבַמִּשְׁקָל
כָּךְ אָמַר הָאֲדוֹן הַשֵּׁם: שְׂרֵי יִשְׂרָאֵל, הַרְבֵּה לָכֶם עָמָל וְעַוְלָה. הָסִירוּ אֶת הָעָמָס וְאֶת הַשְּׁדִידָה, וַעֲשׂוּ מִשְׁפָּט וְצֶדֶק. הָרִימוּ אֶת הַדְּחִיּוֹת שֶׁלָּכֶם מֵעַל עַמִּי, כֹּה אָמַר הָאֲדוֹן הַשֵּׁם.
כֹּֽה־אָמַ֞ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה רַב־לָכֶם֙ נְשִׂיאֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל חָמָ֤ס וָשֹׁד֙ הָסִ֔ירוּ וּמִשְׁפָּ֥ט וּצְדָקָ֖ה עֲשׂ֑וּ הָרִ֤ימוּ גְרֻשֹֽׁתֵיכֶם֙ מֵעַ֣ל עַמִּ֔י נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃הַמִּשְׁקָלוֹת שֶׁלְּכֶם יִהְיוּ מִשְׁקְלֵי צֶדֶק, וְהַמִּדּוֹת שֶׁלְּכֶם יִהְיוּ מִדּוֹת צֶדֶק, וְגַם הַמִּשְׁקָל הַקָּטָן שֶׁלָּכֶם יִהְיֶה צַדִּיק.
מֹֽאזְנֵי־צֶ֧דֶק וְאֵֽיפַת־צֶ֛דֶק וּבַת־צֶ֖דֶק יְהִ֥י לָכֶֽם׃הָאֵיפָה וְהַבַּת יִהְיוּ בְּתוֹכֶן אֶחָד, כְּדֵי שֶׁתָּשִׂיאוּ אֶת מַעֲשֵׂר הַחֹמֶר בַּבַּת, וְכָךְ גַּם הָעֲשִׂירִת שֶׁל הַחֹמֶר בָּאֵיפָה תִּהְיֶה בְּתוֹכֶן אֲחָד כְּמוֹ שֶׁהִיא צְוָה.
הָאֵיפָ֣ה וְהַבַּ֗ת תֹּ֤כֶן אֶחָד֙ יִֽהְיֶ֔ה לָשֵׂ֕את מַעְשַׂ֥ר הַחֹ֖מֶר הַבָּ֑ת וַעֲשִׂירִ֤ת הַחֹ֙מֶר֙ הָֽאֵיפָ֔ה אֶל־הַחֹ֖מֶר יִהְיֶ֥ה מַתְכֻּנְתּֽוֹ׃וְהַשֶּׁקֶל יִהְיֶה עֶשְׂרִים גֵּרָה. עֶשְׂרִים שְׁקָלִים, חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים שְׁקָלִים, עֶשְׂרָה וַחֲמִשָּׁה שְׁקָלִים; הַמָּנֶה יִהְיֶה לָכֶם בְּגֶבֶר הַמִּשְׁקָל הַזֶּה.
וְהַשֶּׁ֖קֶל עֶשְׂרִ֣ים גֵּרָ֑ה עֶשְׂרִ֨ים שְׁקָלִ֜ים חֲמִשָּׁ֧ה וְעֶשְׂרִ֣ים שְׁקָלִ֗ים עֲשָׂרָ֤ה וַחֲמִשָּׁה֙ שֶׁ֔קֶל הַמָּנֶ֖ה יִֽהְיֶ֥ה לָכֶֽם׃יג–טז
חֹקֵי הַתְּרוּמָה וְהַקָּרָבֹת
זוֹ הַתְּרוּמָה שֶׁתִּתְּנוּ: שִׁשִּׁית אֵיפָה מֵחֹמֶר הַכִּפָּה שֶׁל הַכֶּמַח, וְשִׁשִּׁית אֵיפָה מֵחֹמֶת הַשְּׂעֹרִים.
זֹ֥את הַתְּרוּמָ֖ה אֲשֶׁ֣ר תָּרִ֑ימוּ שִׁשִּׁ֤ית הָֽאֵיפָה֙ מֵחֹ֣מֶר הַֽחִטִּ֔ים וְשִׁשִּׁיתֶם֙ הָֽאֵיפָ֔ה מֵחֹ֖מֶר הַשְּׂעֹרִֽים׃וְהַחֹק שֶׁל הַשֶּׁמֶן: עֶשֶׂרֶת הַחֵלֶק מֵהַבַּת הַשֶּׁמֶן מֵהַכֹּר, וְעֶשֶׂרֶת הַחֵלֶק מֵהַבַּת הַכֶּמַח.
וְחֹ֨ק הַשֶּׁ֜מֶן הַבַּ֣ת הַשֶּׁ֗מֶן מַעְשַׂ֤ר הַבַּת֙ מִן־הַכֹּ֔ר עֲשֶׂ֥רֶת הַבַּתִּ֖ים חֹ֑מֶר כִּֽי־עֲשֶׂ֥רֶת הַבַּתִּ֖ים חֹֽמֶר׃וְתִתְּנוּ כֶּבֶשׁ אֶחָד מִן הַמֵּאָיִם מִן הַצֹּאן, מִמִּשְׁקֵה יִשְׂרָאֵל, כִּמְנָחָה, כְּעֹלָה וּכְשְׁלָמִים, כְּדֵי לְכַפֵּר עֲלֵיהֶם, כֹּרֶת הַשֵּׁם יְהוָה.
וְשֶׂה־אַחַ֨ת מִן־הַצֹּ֤אן מִן־הַמָּאתַ֙יִם֙ מִמַּשְׁקֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל לְמִנְחָ֖ה וּלְעוֹלָ֣ה וְלִשְׁלָמִ֑ים לְכַפֵּ֣ר עֲלֵיהֶ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃כָּל עַם הָאָרֶץ יִהְיוּ זֶה הַחֵלֶק שֶׁיִּתְּנוּ לַנָּשִׂיא בְּיִשְׂרָאֵל.
כֹּ֚ל הָעָ֣ם הָאָ֔רֶץ יִהְי֖וּ אֶל־הַתְּרוּמָ֣ה הַזֹּ֑את לַנָּשִׂ֖יא בְּיִשְׂרָאֵֽל׃יז–כ
חובות הנשיא וטקסי הכפרה
על הנשיא יהיו העולות, המנחות והמשכות בחגים, בחודשים ובשבתות, בכל מועדי בית ישראל. הוא יעשה את החטאת, המנחה, העולה והשלמים כדי לכפר עבור בית ישראל.
וְעַֽל־הַנָּשִׂ֣יא יִהְיֶ֗ה הָעוֹל֣וֹת וְהַמִּנְחָה֮ וְהַנֵּסֶךְ֒ בַּחַגִּ֤ים וּבֶחֳדָשִׁים֙ וּבַשַּׁבָּת֔וֹת בְּכָֽל־מוֹעֲדֵ֖י בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל הֽוּא־יַעֲשֶׂ֞ה אֶת־הַחַטָּ֣את וְאֶת־הַמִּנְחָ֗ה וְאֶת־הָֽעוֹלָה֙ וְאֶת־הַשְּׁלָמִ֔ים לְכַפֵּ֖ר בְּעַ֥ד בֵּֽית־יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)כך אמר אדוני ה' : בראש חודש, ביום הראשון של החודש, תיקח פר בן בקר שלם ותעשה חטאת למקדש.
כֹּה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יְהוִה֒ בָּֽרִאשׁוֹן֙ בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֔דֶשׁ תִּקַּ֥ח פַּר־בֶּן־בָּקָ֖ר תָּמִ֑ים וְחִטֵּאתָ֖ אֶת־הַמִּקְדָּֽשׁ׃והכהן ייקח מדם החטאת וישים על משכם של הבית, ועל ארבע פינות המזבח בעזרה, ועל משכם של שער החצר הפנימית.
וְלָקַ֨ח הַכֹּהֵ֜ן מִדַּ֣ם הַחַטָּ֗את וְנָתַן֙ אֶל־מְזוּזַ֣ת הַבַּ֔יִת וְאֶל־אַרְבַּ֛ע פִּנּ֥וֹת הָעֲזָרָ֖ה לַמִּזְבֵּ֑חַ וְעַ֨ל־מְזוּזַ֔ת שַׁ֖עַר הֶחָצֵ֥ר הַפְּנִימִֽית׃וכך תעשה גם בשבעה בחדש, עבור אדם שעשה טעות בשוגג או במזיד, כדי לכפר על הבית.
וְכֵ֤ן תַּֽעֲשֶׂה֙ בְּשִׁבְעָ֣ה בַחֹ֔דֶשׁ מֵאִ֥ישׁ שֹׁגֶ֖ה וּמִפֶּ֑תִי וְכִפַּרְתֶּ֖ם אֶת־הַבָּֽיִת׃כא–כד
סדר הקרבנות בחגים
בתחילת החודש, ביום ארבעה עשר, יהיה לכם את חג הפסח. חג השבועות, ימים של מצות, יאכלו.
בָּ֠רִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָ֨ה עָשָׂ֥ר יוֹם֙ לַחֹ֔דֶשׁ יִהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם הַפָּ֑סַח חָ֕ג שְׁבֻע֣וֹת יָמִ֔ים מַצּ֖וֹת יֵאָכֵֽל׃והנשיא יעשה ביום ההוא עבור עצמו ועבור כל עם הארץ קרבן חטאת.
וְעָשָׂ֤ה הַנָּשִׂיא֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא בַּעֲד֕וֹ וּבְעַ֖ד כָּל־עַ֣ם הָאָ֑רֶץ פַּ֖ר חַטָּֽאת׃בשבעת ימי החג הוא יעשה עולה להשם, שבעה פרים ושבעה אילים שלמים לכל שבעת הימים, וחטאת שעיר עזים ליום אחד.
וְשִׁבְעַ֨ת יְמֵֽי־הֶחָ֜ג יַעֲשֶׂ֧ה עוֹלָ֣ה לַֽיהוָ֗ה שִׁבְעַ֣ת פָּ֠רִים וְשִׁבְעַ֨ת אֵילִ֤ים תְּמִימִם֙ לַיּ֔וֹם שִׁבְעַ֖ת הַיָּמִ֑ים וְחַטָּ֕את שְׂעִ֥יר עִזִּ֖ים לַיּֽוֹם׃ומהמנחה, הוא יעשה אפה אחת לפר ואפה אחת לאיל, עם שמן של הין לכל אפה.
וּמִנְחָ֗ה אֵיפָ֥ה לַפָּ֛ר וְאֵיפָ֥ה לָאַ֖יִל יַֽעֲשֶׂ֑ה וְשֶׁ֖מֶן הִ֥ין לָאֵיפָֽה׃כה–כה
חובות החג בשבוע השביעי
בשביעי בחמישה עשר יום של החג, הוא יעשה כך: שבעה ימים, כמו חטאת, כמו עולה, כמו מנחה וכמו שמן.
בַּשְּׁבִיעִ֡י בַּחֲמִשָּׁה֩ עָשָׂ֨ר י֤וֹם לַחֹ֙דֶשׁ֙ בֶּחָ֔ג יַעֲשֶׂ֥ה כָאֵ֖לֶּה שִׁבְעַ֣ת הַיָּמִ֑ים כַּֽחַטָּאת֙ כָּעֹלָ֔ה וְכַמִּנְחָ֖ה וְכַשָּֽׁמֶן׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
חלוקת השטח הקדוש
וּבְהַפִּֽילְכֶ֨ם אֶת־הָאָ֜רֶץ בְּנַחֲלָ֗ה תָּרִימוּ֩ תְרוּמָ֨ה לַיהוָ֥ה ׀ קֹדֶשׁ֮ מִן־הָאָרֶץ֒ אֹ֗רֶךְ חֲמִשָּׁ֨ה וְעֶשְׂרִ֥ים אֶ֙לֶף֙ אֹ֔רֶךְ וְרֹ֖חַב עֲשָׂ֣רָה אָ֑לֶף קֹדֶשׁ־ה֥וּא בְכָל־גְּבוּלָ֖הּ סָבִֽיב׃
יִהְיֶ֤ה מִזֶּה֙ אֶל־הַקֹּ֔דֶשׁ חֲמֵ֥שׁ מֵא֛וֹת בַּחֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת מְרֻבָּ֣ע סָבִ֑יב וַחֲמִשִּׁ֣ים אַמָּ֔ה מִגְרָ֥שׁ ל֖וֹ סָבִֽיב׃
וּמִן־הַמִּדָּ֤ה הַזֹּאת֙ תָּמ֔וֹד אֹ֗רֶךְ חמש [חֲמִשָּׁ֤ה] וְעֶשְׂרִים֙ אֶ֔לֶף וְרֹ֖חַב עֲשֶׂ֣רֶת אֲלָפִ֑ים וּבֽוֹ־יִהְיֶ֥ה הַמִּקְדָּ֖שׁ קֹ֥דֶשׁ קָדָשִֽׁים׃
קֹ֣דֶשׁ מִן־הָאָ֜רֶץ ה֗וּא לַכֹּ֨הֲנִ֜ים מְשָׁרְתֵ֤י הַמִּקְדָּשׁ֙ יִֽהְיֶ֔ה הַקְּרֵבִ֖ים לְשָׁרֵ֣ת אֶת־יְהוָ֑ה וְהָיָ֨ה לָהֶ֤ם מָקוֹם֙ לְבָ֣תִּ֔ים וּמִקְדָּ֖שׁ לַמִּקְדָּֽשׁ׃
ה–ח
חלוקת האדמה והנחלות
וַחֲמִשָּׁ֨ה וְעֶשְׂרִ֥ים אֶ֙לֶף֙ אֹ֔רֶךְ וַעֲשֶׂ֥רֶת אֲלָפִ֖ים רֹ֑חַב יהיה [וְֽהָיָ֡ה] לַלְוִיִּם֩ מְשָׁרְתֵ֨י הַבַּ֧יִת לָהֶ֛ם לַאֲחֻזָּ֖ה עֶשְׂרִ֥ים לְשָׁכֹֽת׃
וַאֲחֻזַּ֨ת הָעִ֜יר תִּתְּנ֗וּ חֲמֵ֤שֶׁת אֲלָפִים֙ רֹ֔חַב וְאֹ֗רֶךְ חֲמִשָּׁ֤ה וְעֶשְׂרִים֙ אֶ֔לֶף לְעֻמַּ֖ת תְּרוּמַ֣ת הַקֹּ֑דֶשׁ לְכָל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל יִהְיֶֽה׃
וְלַנָּשִׂ֡יא מִזֶּ֣ה וּמִזֶּה֩ לִתְרוּמַ֨ת הַקֹּ֜דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֣ת הָעִ֗יר אֶל־פְּנֵ֤י תְרֽוּמַת־הַקֹּ֙דֶשׁ֙ וְאֶל־פְּנֵי֙ אֲחֻזַּ֣ת הָעִ֔יר מִפְּאַת־יָ֣ם יָ֔מָּה וּמִפְּאַת־קֵ֖דְמָה קָדִ֑ימָה וְאֹ֗רֶךְ לְעֻמּוֹת֙ אַחַ֣ד הַחֲלָקִ֔ים מִגְּב֥וּל יָ֖ם אֶל־גְּב֥וּל קָדִֽימָה׃
לָאָ֛רֶץ יִֽהְיֶה־לּ֥וֹ לַֽאֲחֻזָּ֖ה בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹא־יוֹנ֨וּ ע֤וֹד נְשִׂיאַי֙ אֶת־עַמִּ֔י וְהָאָ֛רֶץ יִתְּנ֥וּ לְבֵֽית־יִשְׂרָאֵ֖ל לְשִׁבְטֵיהֶֽם׃ (ס)
ט–יב
צִדֶּק בַּמִּשְׁפָּט וּבַמִּשְׁקָל
כֹּֽה־אָמַ֞ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה רַב־לָכֶם֙ נְשִׂיאֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל חָמָ֤ס וָשֹׁד֙ הָסִ֔ירוּ וּמִשְׁפָּ֥ט וּצְדָקָ֖ה עֲשׂ֑וּ הָרִ֤ימוּ גְרֻשֹֽׁתֵיכֶם֙ מֵעַ֣ל עַמִּ֔י נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃
מֹֽאזְנֵי־צֶ֧דֶק וְאֵֽיפַת־צֶ֛דֶק וּבַת־צֶ֖דֶק יְהִ֥י לָכֶֽם׃
הָאֵיפָ֣ה וְהַבַּ֗ת תֹּ֤כֶן אֶחָד֙ יִֽהְיֶ֔ה לָשֵׂ֕את מַעְשַׂ֥ר הַחֹ֖מֶר הַבָּ֑ת וַעֲשִׂירִ֤ת הַחֹ֙מֶר֙ הָֽאֵיפָ֔ה אֶל־הַחֹ֖מֶר יִהְיֶ֥ה מַתְכֻּנְתּֽוֹ׃
וְהַשֶּׁ֖קֶל עֶשְׂרִ֣ים גֵּרָ֑ה עֶשְׂרִ֨ים שְׁקָלִ֜ים חֲמִשָּׁ֧ה וְעֶשְׂרִ֣ים שְׁקָלִ֗ים עֲשָׂרָ֤ה וַחֲמִשָּׁה֙ שֶׁ֔קֶל הַמָּנֶ֖ה יִֽהְיֶ֥ה לָכֶֽם׃
יג–טז
חֹקֵי הַתְּרוּמָה וְהַקָּרָבֹת
זֹ֥את הַתְּרוּמָ֖ה אֲשֶׁ֣ר תָּרִ֑ימוּ שִׁשִּׁ֤ית הָֽאֵיפָה֙ מֵחֹ֣מֶר הַֽחִטִּ֔ים וְשִׁשִּׁיתֶם֙ הָֽאֵיפָ֔ה מֵחֹ֖מֶר הַשְּׂעֹרִֽים׃
וְחֹ֨ק הַשֶּׁ֜מֶן הַבַּ֣ת הַשֶּׁ֗מֶן מַעְשַׂ֤ר הַבַּת֙ מִן־הַכֹּ֔ר עֲשֶׂ֥רֶת הַבַּתִּ֖ים חֹ֑מֶר כִּֽי־עֲשֶׂ֥רֶת הַבַּתִּ֖ים חֹֽמֶר׃
וְשֶׂה־אַחַ֨ת מִן־הַצֹּ֤אן מִן־הַמָּאתַ֙יִם֙ מִמַּשְׁקֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל לְמִנְחָ֖ה וּלְעוֹלָ֣ה וְלִשְׁלָמִ֑ים לְכַפֵּ֣ר עֲלֵיהֶ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃
כֹּ֚ל הָעָ֣ם הָאָ֔רֶץ יִהְי֖וּ אֶל־הַתְּרוּמָ֣ה הַזֹּ֑את לַנָּשִׂ֖יא בְּיִשְׂרָאֵֽל׃
יז–כ
חובות הנשיא וטקסי הכפרה
וְעַֽל־הַנָּשִׂ֣יא יִהְיֶ֗ה הָעוֹל֣וֹת וְהַמִּנְחָה֮ וְהַנֵּסֶךְ֒ בַּחַגִּ֤ים וּבֶחֳדָשִׁים֙ וּבַשַּׁבָּת֔וֹת בְּכָֽל־מוֹעֲדֵ֖י בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל הֽוּא־יַעֲשֶׂ֞ה אֶת־הַחַטָּ֣את וְאֶת־הַמִּנְחָ֗ה וְאֶת־הָֽעוֹלָה֙ וְאֶת־הַשְּׁלָמִ֔ים לְכַפֵּ֖ר בְּעַ֥ד בֵּֽית־יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)
כֹּה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יְהוִה֒ בָּֽרִאשׁוֹן֙ בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֔דֶשׁ תִּקַּ֥ח פַּר־בֶּן־בָּקָ֖ר תָּמִ֑ים וְחִטֵּאתָ֖ אֶת־הַמִּקְדָּֽשׁ׃
וְלָקַ֨ח הַכֹּהֵ֜ן מִדַּ֣ם הַחַטָּ֗את וְנָתַן֙ אֶל־מְזוּזַ֣ת הַבַּ֔יִת וְאֶל־אַרְבַּ֛ע פִּנּ֥וֹת הָעֲזָרָ֖ה לַמִּזְבֵּ֑חַ וְעַ֨ל־מְזוּזַ֔ת שַׁ֖עַר הֶחָצֵ֥ר הַפְּנִימִֽית׃
וְכֵ֤ן תַּֽעֲשֶׂה֙ בְּשִׁבְעָ֣ה בַחֹ֔דֶשׁ מֵאִ֥ישׁ שֹׁגֶ֖ה וּמִפֶּ֑תִי וְכִפַּרְתֶּ֖ם אֶת־הַבָּֽיִת׃
כא–כד
סדר הקרבנות בחגים
בָּ֠רִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָ֨ה עָשָׂ֥ר יוֹם֙ לַחֹ֔דֶשׁ יִהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם הַפָּ֑סַח חָ֕ג שְׁבֻע֣וֹת יָמִ֔ים מַצּ֖וֹת יֵאָכֵֽל׃
וְעָשָׂ֤ה הַנָּשִׂיא֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא בַּעֲד֕וֹ וּבְעַ֖ד כָּל־עַ֣ם הָאָ֑רֶץ פַּ֖ר חַטָּֽאת׃
וְשִׁבְעַ֨ת יְמֵֽי־הֶחָ֜ג יַעֲשֶׂ֧ה עוֹלָ֣ה לַֽיהוָ֗ה שִׁבְעַ֣ת פָּ֠רִים וְשִׁבְעַ֨ת אֵילִ֤ים תְּמִימִם֙ לַיּ֔וֹם שִׁבְעַ֖ת הַיָּמִ֑ים וְחַטָּ֕את שְׂעִ֥יר עִזִּ֖ים לַיּֽוֹם׃
וּמִנְחָ֗ה אֵיפָ֥ה לַפָּ֛ר וְאֵיפָ֥ה לָאַ֖יִל יַֽעֲשֶׂ֑ה וְשֶׁ֖מֶן הִ֥ין לָאֵיפָֽה׃
כה–כה
חובות החג בשבוע השביעי
בַּשְּׁבִיעִ֡י בַּחֲמִשָּׁה֩ עָשָׂ֨ר י֤וֹם לַחֹ֙דֶשׁ֙ בֶּחָ֔ג יַעֲשֶׂ֥ה כָאֵ֖לֶּה שִׁבְעַ֣ת הַיָּמִ֑ים כַּֽחַטָּאת֙ כָּעֹלָ֔ה וְכַמִּנְחָ֖ה וְכַשָּֽׁמֶן׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפסוקים מתארים את החוקים והמדידות עבור השטח שהוקדש להשם ואת חובות הנהגת העם.
פסוקים א–ד
חלוקת השטח הקדוש
הפסוקים מתארים את הגדרת השטח המוקדש לקודש מתוך הארץ המחולקת. השטח כולל מגרש קדוש, מקום למקדש וחלקה ייעודי עבור הכהנים המשרתים את ה', כדי להבטיח להם מגורים וקדושה בתוך מרכז המקדש.
פסוקים ה–ח
חלוקת האדמה והנחלות
פסוקים אלו מפרטים את המידות והגבולות של נחלות הלוויים, העיר והנשיא. החלוקה נועדה להבטיח צדק בניהול האדמה, כך שהנשיאים לא ינצלו את העם, והקרקעות יחולקו לשבטי ישראל.
פסוקים ט–יב
צִדֶּק בַּמִּשְׁפָּט וּבַמִּשְׁקָל
הַפסוקִים מְצַוִּים אֶת שְׂרֵי יִשְׂרָאֵל לְהַפְסִיק בְּעַוְלָה וְלִמְשׁוֹל בְּצֶדֶק. הַדְרָכָה זוֹ כּוֹלֶלֶת קַבָּעָה שֶׁל מִשְׁקָלִים וּמִדּוֹת מְדֻיָּקוֹת וְהָשׁוֹת שֶׁל הַמִּשְׁקָלִים בְּכָל הַמְּסִירָה, כְּדֵי לְמַנְעוּת הָעַוְלָה וְהַחֹמֶס.
פסוקים יג–טז
חֹקֵי הַתְּרוּמָה וְהַקָּרָבֹת
הַפֶּסֶק מְפַטְרֵט אֶת הַחֹקִים לַתְּרוּמָה הַמַּתְּנוֹת שֶׁעַל הַכֶּמַח, הַשְּׂעֹרִים וְהַשֶּׁמֶן, וְאֶת הַחֹבָה לְהַקְרִיב כֶּבֶשׁ לְכַפָּרָה מִן הַצֹּאן, כְּשֶׁכָּל עַם הָאָרֶץ מְקַיֵּים אֶת הַחֹק לְטוֹבַת הַנָּשִׂיא.
פסוקים יז–כ
חובות הנשיא וטקסי הכפרה
פסוקים אלו מפרטים את חובות הקרבנות של הנשיא במועדי ישראל השונים. הפירוט כולל קרבנות עולה, מנחה ונסך, וכן את תהליך הכפרה בדם חטאת על המזבח ומשכות הבית במקרים של חטא בשוגג או במזיד.
פסוקים כא–כד
סדר הקרבנות בחגים
פסוקים אלו מתארים את סדר הקרבנות והמנחות בערב החגים, כולל חג הפסח וחג המצות. התיאור כולל את תפקידו של הנשיא בהקרבת קרבנות חטאת, עולה וכן פרים ואילים, לצד המנחות והשמן הנדרשים לכל קרבן.
פסוקים כה–כה
חובות החג בשבוע השביעי
הפסוק קובע את סדר ההקרבות והטקסים שיבוצעו בחג, בשבעה ימים של חמישה עשר ביום של החודש השביעי. הקרבת העולה, החטאת, המנחה והשמן תתבצע בדיוק כפי שנעשה בשבעת הימים הקודמים.
הפסוקים מפרטים את סדר הקרבנות ואת חובות החג בשבוע השביעי.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַבְּרִית, הַמְּרַגְּלִים וְהַמְּרַגְּלִים
״וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר, צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כִּי אַתֶּם בָּאִים וְגוֹ'. מְלַמֵּד, שֶׁהֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה כָּל מַה שֶּׁהָיָה וְשֶׁעָתִיד״
הַמִּדְרָשׁ מְסַבֵּר אֶת הַקֶּשֶׁר בֵּין הַבְּרִית שֶׁנָּתַן הַשֵּׁם לְאַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב לְבין הַמְּרַגְּלִים. הַמִּדְרָשׁ מַסְבִּיר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֶרְאָה לְמֹשֶׁה אֶת כָּל הַעָבָר וְהַעָתִיד, וְכָלָּהּ כְּבָר רָאָה אֶת גֵּיהִנָּם וְעַל כֵּן הִתְיַרְד. הַמִּדְרָשׁ מְבִיא הֶרְכֵשׁ שֶׁהַמִּשְׁאָר הָיוּ בְּרִית שֶׁל אֲמִתּוּת עַל הָאָרֶץ, אַךְ הַמְּרַגְּלִים הַפְרִיעוּ אֶת הַבִּטָּחוֹן בְּדִבָּה עַל הָאָרֶץ. הַמִּדְרָשׁ מְפֵרֵט אֶת הַמַּאֲבָק הַנֶּפֶשִׁי שֶׁל מֹשֶׁה וְעַל הַקֹּשִׁי שֶׁבַּדִּין שֶׁל עֲשָׂרָה עֵדִים. הוּא מַסְבֵּר אֶת הַמּוֹתַל שֶׁל הַמְּרַגְּלִים שֶׁנִּדְחָה אֶל הָאָרֶץ כְּעוֹנֶה לַמְּרַגְּלִים שֶׁחָזְרוּ בְּסַפְקֵי מִדָּה. הַמִּדְרָשׁ מְבַסֵּס אֶת הַפֵּרוּשׁ עַל תּוֹךְ הַמַּעֲשֶׂה בְּמַדְרִישׁ תַנְחוּמָא, שֶׁמְּנַסֶּה לְהַסְבִּיר אֶת הַמַּתָּחָה הַמְּשַׁלֶּםֶת בֵּין הַהַבְטָחָה לַבְּרִית לְבֵין הַמְּעִישָׁה שֶׁל הַמְּרַשְׁלִים.
מדרש תנחומא, מסעי ד׳:א׳ ↗מַלְכוּת בְּיִשְׂרָאוֹל וְהַשְּׁלִיטוּת הַמְּקֻדֶּשֶׁת
״(ה) ויהי בישורון מלך, כשישראל שוים בעצה אחת מלמטה שמו הגדול משתבח מלמעלה שנאמר ויהי בישורון מלך, אימתי בהתאסף ראשי עם ואין אסיפה אלא ראשי״
הַפָּסוּקִים מֵסַפְרֵי דְּבָרִים מְבַקְּשִׁים לְהַסְבִּיר אֶת הַמַּעֲמָד הַמְּיֻחָד שֶׁל הַמֶּלֶךְ בְּיִשְׂׂרָאוֹל, כְּשֶׁנֶּאֱמַר "וַיְהִי בְּיִשְׂרָאוֹן מֶלֶךְ". הַסְּפַרִּי מְפַרְשֵׁן כְּשֶׁהַמֶּלֶךְ מִתְבָּרֵךְ בְּשֵׁם גָּדוֹל בַּשָּׁמַיִם, כְּשֶׁהָרָאשִׁים מִתְאַחֲדִים בְּעֵצָה אַחַת. הַמְּשִׁימָה כֹּה: הַמַּעֲמָד הַמְּתוּלָּה מִתְקַיֶּם כְּשֶׁהַמִּבְחָרִים בַּמַּשְׂכִּילִים וּבְזִקְנֵי הָעָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר עַל אֲסִיפַת רָאשֵׁי הָעָם בַּמִדְבָּר. הַתַּעֲלוּמָה בַּפְּרָשׁוּת הַזֹּאת הִיא בַּאֲכִידַת הַמַּשְׁלִיחִים וּבְהַשְׁלָטַת הַסֵּדֶר. הַסְּפַרִּי מַשְׁוֶה בֵּין שְׁתֵּי הַגְּוָרוֹת: הָאַחַת הִיא הַמֶּלֶךְ כְּשֶׁהוּא מוֹבִיל אֶת רָאשֵׁי הָעָם, וְהַשְּׁנִית הִיא הַנָּשִׂיא הַמּוֹשִיב אֶת הַזְּקֵנִים לְיֵצֶר עֵצָה. הַפְּרָשׁוּת מַדְגִּישָׁה אֶת הַקֶּשֶׁר בֵּין הַמַּעֲמָד הַמְּלָכִי לְבֵין הַדֶּמוֹקְרַטְיָה הַתַּקְנִית שֶׁל הַזְּקֵנִים, וּמְצַיֵּר תְּמוּנָה שֶׁבַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ יֵשׁ אֲחִיּוּת וְאַחְדּוּת בַּהַחְלָטָה, הַשֵּׁם מְבָרֵךְ אֶת הַמַּשְׁלִיחַ.
ספרי דברים שמ״ו:א׳ ↗בעקבות המפרשים
מידות הקרבנות וההקדש
״לעומת תרומת הקודש. כלומר במדת אורך רצועות תרומת הקודש:״
בפרק זה מיחזקאל מתאר את החלקים השונים שיוקדשו להשם בתוך הארץ. הוא מפרט את המידות והחלקים של הנשיא, כולל הקרבנות והאדמות השייכות למקדש. הטקסט מציג הוראות מדויקות לגבי הקרבות, מנהגים ותרומות, תוך שמירה על סדר וקדושה בתוך השטח המוקדש. רש"י מפרש את הפסוק החלוטי לגבי גודל החלקים המוקדשים, ומסביר שהמידות הללו דומות לאורך הרצועות של תרומת הקודש. לפי הפירוש הזה, יש קשר בין המידות המתוארות כאן לבין המידות המוכרות של הקרבנות שהיו בבית המקדש.
רש״י על יחזקאל 45:6:3 ↗הקדושה שבקצבו של הקורבנות
״כה אמר אד' אלהים בראשון באחד לחדש תקח פר בן בקר תמים. הוא פר המלואים האמור בראש הענין ולימד כאן שיהיו המלואים בא' בניסן:״
בפסוק זה, אדוני אלוהים מורה על קצבו של קורבן הפר ביום הראשון של החודש. הקורבן חייב להיות תמים, כלומר ללא פגם. לפי רש"י, מדובר בפר המלואים, והוא מלמד אותנו שהקצבה הזו אמורה להתחיל בראש חודש ניסן. הפרשן מפרש את המילה "מלואים" כפר שלם ומושלם למטרה זו. הדיון מתמקד בזמן המדויק שבו יש להכין את הקורבן, תוך שימוש בראש החודש כנקודת התחלה לקצבו של הקרבנות בלוח השנה המקודש.
רש״י על יחזקאל 45:18:1 ↗חלוקת השטח בנחלת השבטים
״לכל בית ישראל יהיה. אחוזת העיר יהיה לכל השבטים זה כזה:״
בפסוק זה מופיע פירוט לגבי חלוקת האדמה בארץ המובטחת. התורה קובעת שחלק מהשטח שסביב הערים יהיה שייך לכל השבטים באופן שווה, וכל שבט יקבל את החלק שלו לפי ההוראות המפורטות בהמשך הפרק. המצודת דוד מסביר שהשטח שנמצא סביב העיר יהיה שייך לכל השבטים, וכל שבט יקבל את החלק הספציפי שהוקצה לו כפי שמתואר בפירוט השבטים.
מצודת דוד על יחזקאל 45:6:3 ↗החצר הפנימית והקדושה
״החצר הפנימית. הוא עזרת אנשים:״
בפסוק זה, יחזקאל מתאר חלק מן המקדש שיהיה קדוש מאוד. החצר הפנימית היא המקום המיועד להקרבת קורבנות מיוחדים. לפי המצודת דוד, החצר הזו משמשת כעזרת אנשים, כלומר היא מיועדת לעבודה של הכהנים. הפסוק מתמקד בסטטוס הקדושה של האזור הזה. הפרשן מסביר שהחצר הפרום היא המקום שבו מתבצעת העבודה המקודשת ביותר. התיאור מדגיש את ההפרדה בין החצרות השונות במקדש החדש.
מצודת דוד על יחזקאל 45:19:3 ↗