הוא הוליך אותי שוב בדרך השער החיצוני של המקדש, זה שפונה לכיוון מזרח, והוא היה סגור.
וַיָּ֣שֶׁב אֹתִ֗י דֶּ֣רֶךְ שַׁ֤עַר הַמִּקְדָּשׁ֙ הַֽחִיצ֔וֹן הַפֹּנֶ֖ה קָדִ֑ים וְה֖וּא סָגֽוּר׃יחזקאל · פרק מד׳
השער הסגור, כבוד הבית ותפקיד הכהנים
חזון על המקדש, ההבחנה בין הכהנים לזרים, חובות הלוויים ותפקיד הכהנים בהוראת התורה והשמירה על הטהרה.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
יחזקאל מד׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
השער הסגור וכבוד הבית
והשם אמר לי: השער הזה יישאר סגור, הוא לא ייפתח ואף אדם לא יעבור דרכו, כי השם, אלוהי ישראל, נכנס דרכו, ולכן הוא יישאר סגור.
וַיֹּ֨אמֶר אֵלַ֜י יְהוָ֗ה הַשַּׁ֣עַר הַזֶּה֩ סָג֨וּר יִהְיֶ֜ה לֹ֣א יִפָּתֵ֗חַ וְאִישׁ֙ לֹא־יָ֣בֹא ב֔וֹ כִּ֛י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בָּ֣א ב֑וֹ וְהָיָ֖ה סָגֽוּר׃את הנשיא, שהוא הנשיא, הוא יושב בו כדי לאכול לחם לפני השם; הוא יבוא דרך שער האולם וייצא בדרכו.
אֶֽת־הַנָּשִׂ֗יא נָ֥שִׂיא ה֛וּא יֵֽשֶׁב־בּ֥וֹ לֶאֱכָול־לֶ֖חֶם לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה מִדֶּ֨רֶךְ אֻלָ֤ם הַשַּׁ֙עַר֙ יָב֔וֹא וּמִדַּרְכּ֖וֹ יֵצֵֽא׃הוא הוביל אותי בדרך שער הצפון אל מול הבית, ואני ראיתי והנה כבוד השם מלא בבית השם, ונפלתי על פניי.
וַיְבִיאֵ֜נִי דֶּֽרֶךְ־שַׁ֣עַר הַצָּפוֹן֮ אֶל־פְּנֵ֣י הַבַּיִת֒ וָאֵ֕רֶא וְהִנֵּ֛ה מָלֵ֥א כְבוֹד־יְהוָ֖ה אֶת־בֵּ֣ית יְהוָ֑ה וָאֶפֹּ֖ל אֶל־פָּנָֽי׃ה–ח
האשמה על חילול המקדש
והשם אמר לי: בן אדם, שים לב בלבך, ראה בעיניך ושמע באוזניך את כל מה שאני אומר לך לגבי כל חוקי בית השם וכל התורה שלו. תתמקד בלבך כשאתה נכנס לשער בית המקדש בכל היציאות שלו.
וַיֹּ֨אמֶר אֵלַ֜י יְהֹוָ֗ה בֶּן־אָדָ֡ם שִׂ֣ים לִבְּךָ֩ וּרְאֵ֨ה בְעֵינֶ֜יךָ וּבְאָזְנֶ֣יךָ שְּׁמָ֗ע אֵ֣ת כָּל־אֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ מְדַבֵּ֣ר אֹתָ֔ךְ לְכָל־חֻקּ֥וֹת בֵּית־יְהוָ֖ה וּלְכָל־תורתו [תּֽוֹרֹתָ֑יו] וְשַׂמְתָּ֤ לִבְּךָ֙ לִמְב֣וֹא הַבַּ֔יִת בְּכֹ֖ל מוֹצָאֵ֥י הַמִּקְדָּֽשׁ׃ותגיד לבני ישראל: כך אמר האדון השם, זה הרבה מדי עבורכם מכל העבדות שלכם, בני ישראל.
וְאָמַרְתָּ֤ אֶל־מֶ֙רִי֙ אֶל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה רַב־לָכֶ֛ם מִֽכָּל־תּוֹעֲבֽוֹתֵיכֶ֖ם בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃כי הבאתם זרים, אנשים עם לב וגוף לא מעורק, להיות במקדשיי כדי לחלל את ביתי, כשאתם מקריבים לי את הלחם, השומן והדם, והפרתם את הברית שלי עם כל העבדות שלכם.
בַּהֲבִיאֲכֶ֣ם בְּנֵֽי־נֵכָ֗ר עַרְלֵי־לֵב֙ וְעַרְלֵ֣י בָשָׂ֔ר לִהְי֥וֹת בְּמִקְדָּשִׁ֖י לְחַלְּל֣וֹ אֶת־בֵּיתִ֑י בְּהַקְרִֽיבְכֶ֤ם אֶת־לַחְמִי֙ חֵ֣לֶב וָדָ֔ם וַיָּפֵ֙רוּ֙ אֶת־בְּרִיתִ֔י אֶ֖ל כָּל־תּוֹעֲבוֹתֵיכֶֽם׃לא שמרתם על המשימות הקדושות שלי, ונתתם לכם להיות שומרים על המשימות שלי במקדשיי.
וְלֹ֥א שְׁמַרְתֶּ֖ם מִשְׁמֶ֣רֶת קָדָשָׁ֑י וַתְּשִׂימ֗וּן לְשֹׁמְרֵ֧י מִשְׁמַרְתִּ֛י בְּמִקְדָּשִׁ֖י לָכֶֽם׃ט–יב
תפקיד הלויים והגבלת הזרים
כך אמר האדון יהוה: כל זר, בעל לב וגוף לא יכנס למקדשי, גם כל זר שנמצא בתוך בני ישראל.
כֹּה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יְהוִה֒ כָּל־בֶּן־נֵכָ֗ר עֶ֤רֶל לֵב֙ וְעֶ֣רֶל בָּשָׂ֔ר לֹ֥א יָב֖וֹא אֶל־מִקְדָּשִׁ֑י לְכָל־בֶּן־נֵכָ֔ר אֲשֶׁ֕ר בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃אלא הלויים שהתרחקו ממני בגלל עוונות ישראל, שהסTrouble מני אחרי שהלכו בעקבות עבודה זרה, ועל כך הם יישאו את אשמתם.
כִּ֣י אִם־הַלְוִיִּ֗ם אֲשֶׁ֤ר רָֽחֲקוּ֙ מֵֽעָלַ֔י בִּתְע֤וֹת יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁ֣ר תָּע֣וּ מֵֽעָלַ֔י אַחֲרֵ֖י גִּלּֽוּלֵיהֶ֑ם וְנָשְׂא֖וּ עֲוֺנָֽם׃הם יהיו במקדשי משרתים, שומרים על שערי הבית ומשרתים את הבית; הם יהרגו את עולה הזבחים עבור העם, ועמדו בפניהם כדי לשרת.
וְהָי֤וּ בְמִקְדָּשִׁי֙ מְשָׁ֣רְתִ֔ים פְּקֻדּוֹת֙ אֶל־שַׁעֲרֵ֣י הַבַּ֔יִת וּֽמְשָׁרְתִ֖ים אֶת־הַבָּ֑יִת הֵ֠מָּה יִשְׁחֲט֨וּ אֶת־הָעֹלָ֤ה וְאֶת־הַזֶּ֙בַח֙ לָעָ֔ם וְהֵ֛מָּה יַעַמְד֥וּ לִפְנֵיהֶ֖ם לְשָֽׁרְתָֽם׃בגלל ששרתו את העבודה הזרה והפכו את בית ישראל למכשול עונש, הרמתי את ידי עליהם, כך אמר האדון יהוה, והם יישאו את אשמתם.
יַ֗עַן אֲשֶׁ֨ר יְשָׁרְת֤וּ אוֹתָם֙ לִפְנֵ֣י גִלּֽוּלֵיהֶ֔ם וְהָי֥וּ לְבֵֽית־יִשְׂרָאֵ֖ל לְמִכְשׁ֣וֹל עָוֺ֑ן עַל־כֵּן֩ נָשָׂ֨אתִי יָדִ֜י עֲלֵיהֶ֗ם נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה וְנָשְׂא֖וּ עֲוֺנָֽם׃יג–טז
הבחנה בין הכהנים
הם לא יוכלו לגשת אליי בתור כהנים, וגם לא יתקרבו אל כל הקדשים שלי, אל קודשי הקודשים. הם פשוט ירים את בגדיהם ואת הדברים המגעילים שהם עשו.
וְלֹֽא־יִגְּשׁ֤וּ אֵלַי֙ לְכַהֵ֣ן לִ֔י וְלָגֶ֙שֶׁת֙ עַל־כָּל־קָ֣דָשַׁ֔י אֶל־קָדְשֵׁ֖י הַקְּדָשִׁ֑ים וְנָֽשְׂאוּ֙ כְּלִמָּתָ֔ם וְתוֹעֲבוֹתָ֖ם אֲשֶׁ֥ר עָשֽׂוּ׃אני איתן לשמירה על הבית, לעבודתו ולכל מה שייעשה בו.
וְנָתַתִּ֣י אוֹתָ֔ם שֹׁמְרֵ֖י מִשְׁמֶ֣רֶת הַבָּ֑יִת לְכֹל֙ עֲבֹ֣דָת֔וֹ וּלְכֹ֛ל אֲשֶׁ֥ר יֵעָשֶׂ֖ה בּֽוֹ׃ (פ)אבל הכהנים הלוויים, בני צדוק, ששמרו על חובת המקדש שלי כשבני ישראל התרחקו ממני בגלל מעשיהם המגעילים, הם יוכלו לגשת אליי כדי לשרת אותי. הם יעמדו לפניי כדי להקריב לי שומן ודם, כך אומר אדוני ה'.
וְהַכֹּהֲנִ֨ים הַלְוִיִּ֜ם בְּנֵ֣י צָד֗וֹק אֲשֶׁ֨ר שָׁמְר֜וּ אֶת־מִשְׁמֶ֤רֶת מִקְדָּשִׁי֙ בִּתְע֤וֹת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ מֵֽעָלַ֔י הֵ֛מָּה יִקְרְב֥וּ אֵלַ֖י לְשָֽׁרְתֵ֑נִי וְעָמְד֣וּ לְפָנַ֗י לְהַקְרִ֥יב לִי֙ חֵ֣לֶב וָדָ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃הם יגיעו אל המקדש שלי, הם יתקרבו אל השולחן שלי כדי לשרת אותי, וישמרו על החובה שלי.
הֵ֜מָּה יָבֹ֣אוּ אֶל־מִקְדָּשִׁ֗י וְהֵ֛מָּה יִקְרְב֥וּ אֶל־שֻׁלְחָנִ֖י לְשָׁרְתֵ֑נִי וְשָׁמְר֖וּ אֶת־מִשְׁמַרְתִּֽי׃יז–כ
הַלְוִיִּים וְהַלְבּוּשׁ הַמַּתְאָם
וכשהם ייכנסו לשערי החצר הפנימית, הם ילבשו בגדי פשתן, ולא ילבשו עליהם צמר בזמן שהם ישרתו בשערי החצר הפנימית ובבית.
וְהָיָ֗ה בְּבוֹאָם֙ אֶֽל־שַׁעֲרֵי֙ הֶחָצֵ֣ר הַפְּנִימִ֔ית בִּגְדֵ֥י פִשְׁתִּ֖ים יִלְבָּ֑שׁוּ וְלֹֽא־יַעֲלֶ֤ה עֲלֵיהֶם֙ צֶ֔מֶר בְּשָֽׁרְתָ֗ם בְּשַׁעֲרֵ֛י הֶחָצֵ֥ר הַפְּנִימִ֖ית וָבָֽיְתָה׃על ראשם יהיו כובעי פשתן, ועל מותניהם יהיו מכנסי פשתן, ולא יחגרו ב belts מעור (יעזע).
פַּאֲרֵ֤י פִשְׁתִּים֙ יִהְי֣וּ עַל־רֹאשָׁ֔ם וּמִכְנְסֵ֣י פִשְׁתִּ֔ים יִהְי֖וּ עַל־מָתְנֵיהֶ֑ם לֹ֥א יַחְגְּר֖וּ בַּיָּֽזַע׃וכשהם יצאו אל החצר החיצונית, אל החצר החיצונית אל העם, הם יפרדו מבגדיהם שבהם הם משרתים, ויניחו אותם בחדר הקודש, וילבשו בגדים אחרים, והם לא יקדשו את העם בבגדיהם.
וּ֠בְצֵאתָם אֶל־הֶחָצֵ֨ר הַחִיצוֹנָ֜ה אֶל־הֶחָצֵ֣ר הַחִיצוֹנָה֮ אֶל־הָעָם֒ יִפְשְׁט֣וּ אֶת־בִּגְדֵיהֶ֗ם אֲשֶׁר־הֵ֙מָּה֙ מְשָׁרְתִ֣ם בָּ֔ם וְהִנִּ֥יחוּ אוֹתָ֖ם בְּלִֽשְׁכֹ֣ת הַקֹּ֑דֶשׁ וְלָֽבְשׁוּ֙ בְּגָדִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וְלֹֽא־יְקַדְּשׁ֥וּ אֶת־הָעָ֖ם בְּבִגְדֵיהֶֽם׃הראש שלהם לא יהיה גולח, והם לא ישאירו שיער ארוך, אלא יכסו את ראשיהם.
וְרֹאשָׁם֙ לֹ֣א יְגַלֵּ֔חוּ וּפֶ֖רַע לֹ֣א יְשַׁלֵּ֑חוּ כָּס֥וֹם יִכְסְמ֖וּ אֶת־רָאשֵׁיהֶֽם׃כא–כד
חובות הכהנים ולימוד התורה
כל כהן שנכנס לחצר הפנימית לא ישתה יין.
וְיַ֥יִן לֹֽא־יִשְׁתּ֖וּ כָּל־כֹּהֵ֑ן בְּבוֹאָ֖ם אֶל־הֶחָצֵ֥ר הַפְּנִימִֽית׃הם לא יתחתנו עם אלמנה או גרושה, אלא רק עם בתולות מזרע בית ישראל. אם כהן יהיה אלמן, הוא יכול להתחתן עם אלמנה.
וְאַלְמָנָה֙ וּגְרוּשָׁ֔ה לֹֽא־יִקְח֥וּ לָהֶ֖ם לְנָשִׁ֑ים כִּ֣י אִם־בְּתוּלֹ֗ת מִזֶּ֙רַע֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וְהָֽאַלְמָנָה֙ אֲשֶׁ֣ר תִּֽהְיֶ֣ה אַלְמָנָ֔ה מִכֹּהֵ֖ן יִקָּֽחוּ׃הם ילמדו את עמי להבדיל בין קודש לחול, ובין טמא לטהור.
וְאֶת־עַמִּ֣י יוֹר֔וּ בֵּ֥ין קֹ֖דֶשׁ לְחֹ֑ל וּבֵין־טָמֵ֥א לְטָה֖וֹר יוֹדִעֻֽם׃הם יעמדו לשפוט את הדינים בתוך המשפט שלי, ישפטו לפי המשפט שלי, וישמרו על התורות והחוקים שלי בכל המועדים, ויקדשו את השבתות שלי.
וְעַל־רִ֗יב הֵ֚מָּה יַעַמְד֣וּ לשפט [לְמִשְׁפָּ֔ט] בְּמִשְׁפָּטַ֖י ושפטהו [יִשְׁפְּט֑וּהוּ] וְאֶת־תּוֹרֹתַ֤י וְאֶת־חֻקֹּתַי֙ בְּכָל־מוֹעֲדַ֣י יִשְׁמֹ֔רוּ וְאֶת־שַׁבְּתוֹתַ֖י יְקַדֵּֽשׁוּ׃כה–כח
הכללים לשמירת הטהרה והנחלה
מת אדם לא יבוא אליה כדי לטמא אותה, אלא רק אדם קרוב מאוד: אב, אם, בן, בת, אח או אחות, אם אין לאדם אחר.
וְאֶל־מֵ֣ת אָדָ֔ם לֹ֥א יָב֖וֹא לְטָמְאָ֑ה כִּ֣י אִם־לְאָ֡ב וּ֠לְאֵם וּלְבֵ֨ן וּלְבַ֜ת לְאָ֗ח וּלְאָח֛וֹת אֲשֶֽׁר־לֹא־הָיְתָ֥ה לְאִ֖ישׁ יִטַּמָּֽאוּ׃ואחרי הטיהור שלו, יספרו לו שבעה ימים.
וְאַחֲרֵ֖י טָֽהֳרָת֑וֹ שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים יִסְפְּרוּ־לֽוֹ׃וביום שבו יבוא אל הקודש, אל החצר הפנימית, כדי לשרת בקודש, הוא יקריב את החטאת שלו, נא אדוני יה.
וּבְיוֹם֩ בֹּא֨וֹ אֶל־הַקֹּ֜דֶשׁ אֶל־הֶחָצֵ֤ר הַפְּנִימִית֙ לְשָׁרֵ֣ת בַּקֹּ֔דֶשׁ יַקְרִ֖יב חַטָּאת֑וֹ נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃היא תהיה להם לנחלה, אני נחלתו, ואת הנחלה שלי לא תתנו להם בישראל, אני הנחלה שלהם.
וְהָיְתָ֤ה לָהֶם֙ לְֽנַחֲלָ֔ה אֲנִ֖י נַֽחֲלָתָ֑ם וַאֲחֻזָּ֗ה לֹֽא־תִתְּנ֤וּ לָהֶם֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל אֲנִ֖י אֲחֻזָּתָֽם׃כט–לא
זכויות הכהנים וחובותיהם
הם יאכלו את המנחה, את החטאת ואת האשם, וכל דבר שהוקדש להשם יהיה שייך להם.
הַמִּנְחָה֙ וְהַחַטָּ֣את וְהָאָשָׁ֔ם הֵ֖מָּה יֹֽאכְל֑וּם וְכָל־חֵ֥רֶם בְּיִשְׂרָאֵ֖ל לָהֶ֥ם יִהְיֶֽה׃החלק הראשון מכל הבכורות וכל התרומה שלכם מכל התרומות שלכם יהיה שייך לכהנים, ותתנו את ראש המיטה שלכם לכהן כדי שיברך את ביתכם.
וְרֵאשִׁית֩ כָּל־בִּכּ֨וּרֵי כֹ֜ל וְכָל־תְּר֣וּמַת כֹּ֗ל מִכֹּל֙ תְּרוּמ֣וֹתֵיכֶ֔ם לַכֹּהֲנִ֖ים יִֽהְיֶ֑ה וְרֵאשִׁ֤ית עֲרִסֽוֹתֵיכֶם֙ תִּתְּנ֣וּ לַכֹּהֵ֔ן לְהָנִ֥יחַ בְּרָכָ֖ה אֶל־בֵּיתֶֽךָ׃הכהנים לא יאכלו כל עוף טמא או חיה טמאה.
כָּל־נְבֵלָה֙ וּטְרֵפָ֔ה מִן־הָע֖וֹף וּמִן־הַבְּהֵמָ֑ה לֹ֥א יֹאכְל֖וּ הַכֹּהֲנִֽים׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
השער הסגור וכבוד הבית
וַיָּ֣שֶׁב אֹתִ֗י דֶּ֣רֶךְ שַׁ֤עַר הַמִּקְדָּשׁ֙ הַֽחִיצ֔וֹן הַפֹּנֶ֖ה קָדִ֑ים וְה֖וּא סָגֽוּר׃
וַיֹּ֨אמֶר אֵלַ֜י יְהוָ֗ה הַשַּׁ֣עַר הַזֶּה֩ סָג֨וּר יִהְיֶ֜ה לֹ֣א יִפָּתֵ֗חַ וְאִישׁ֙ לֹא־יָ֣בֹא ב֔וֹ כִּ֛י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בָּ֣א ב֑וֹ וְהָיָ֖ה סָגֽוּר׃
אֶֽת־הַנָּשִׂ֗יא נָ֥שִׂיא ה֛וּא יֵֽשֶׁב־בּ֥וֹ לֶאֱכָול־לֶ֖חֶם לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה מִדֶּ֨רֶךְ אֻלָ֤ם הַשַּׁ֙עַר֙ יָב֔וֹא וּמִדַּרְכּ֖וֹ יֵצֵֽא׃
וַיְבִיאֵ֜נִי דֶּֽרֶךְ־שַׁ֣עַר הַצָּפוֹן֮ אֶל־פְּנֵ֣י הַבַּיִת֒ וָאֵ֕רֶא וְהִנֵּ֛ה מָלֵ֥א כְבוֹד־יְהוָ֖ה אֶת־בֵּ֣ית יְהוָ֑ה וָאֶפֹּ֖ל אֶל־פָּנָֽי׃
ה–ח
האשמה על חילול המקדש
וַיֹּ֨אמֶר אֵלַ֜י יְהֹוָ֗ה בֶּן־אָדָ֡ם שִׂ֣ים לִבְּךָ֩ וּרְאֵ֨ה בְעֵינֶ֜יךָ וּבְאָזְנֶ֣יךָ שְּׁמָ֗ע אֵ֣ת כָּל־אֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ מְדַבֵּ֣ר אֹתָ֔ךְ לְכָל־חֻקּ֥וֹת בֵּית־יְהוָ֖ה וּלְכָל־תורתו [תּֽוֹרֹתָ֑יו] וְשַׂמְתָּ֤ לִבְּךָ֙ לִמְב֣וֹא הַבַּ֔יִת בְּכֹ֖ל מוֹצָאֵ֥י הַמִּקְדָּֽשׁ׃
וְאָמַרְתָּ֤ אֶל־מֶ֙רִי֙ אֶל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה רַב־לָכֶ֛ם מִֽכָּל־תּוֹעֲבֽוֹתֵיכֶ֖ם בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃
בַּהֲבִיאֲכֶ֣ם בְּנֵֽי־נֵכָ֗ר עַרְלֵי־לֵב֙ וְעַרְלֵ֣י בָשָׂ֔ר לִהְי֥וֹת בְּמִקְדָּשִׁ֖י לְחַלְּל֣וֹ אֶת־בֵּיתִ֑י בְּהַקְרִֽיבְכֶ֤ם אֶת־לַחְמִי֙ חֵ֣לֶב וָדָ֔ם וַיָּפֵ֙רוּ֙ אֶת־בְּרִיתִ֔י אֶ֖ל כָּל־תּוֹעֲבוֹתֵיכֶֽם׃
וְלֹ֥א שְׁמַרְתֶּ֖ם מִשְׁמֶ֣רֶת קָדָשָׁ֑י וַתְּשִׂימ֗וּן לְשֹׁמְרֵ֧י מִשְׁמַרְתִּ֛י בְּמִקְדָּשִׁ֖י לָכֶֽם׃
ט–יב
תפקיד הלויים והגבלת הזרים
כֹּה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יְהוִה֒ כָּל־בֶּן־נֵכָ֗ר עֶ֤רֶל לֵב֙ וְעֶ֣רֶל בָּשָׂ֔ר לֹ֥א יָב֖וֹא אֶל־מִקְדָּשִׁ֑י לְכָל־בֶּן־נֵכָ֔ר אֲשֶׁ֕ר בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
כִּ֣י אִם־הַלְוִיִּ֗ם אֲשֶׁ֤ר רָֽחֲקוּ֙ מֵֽעָלַ֔י בִּתְע֤וֹת יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁ֣ר תָּע֣וּ מֵֽעָלַ֔י אַחֲרֵ֖י גִּלּֽוּלֵיהֶ֑ם וְנָשְׂא֖וּ עֲוֺנָֽם׃
וְהָי֤וּ בְמִקְדָּשִׁי֙ מְשָׁ֣רְתִ֔ים פְּקֻדּוֹת֙ אֶל־שַׁעֲרֵ֣י הַבַּ֔יִת וּֽמְשָׁרְתִ֖ים אֶת־הַבָּ֑יִת הֵ֠מָּה יִשְׁחֲט֨וּ אֶת־הָעֹלָ֤ה וְאֶת־הַזֶּ֙בַח֙ לָעָ֔ם וְהֵ֛מָּה יַעַמְד֥וּ לִפְנֵיהֶ֖ם לְשָֽׁרְתָֽם׃
יַ֗עַן אֲשֶׁ֨ר יְשָׁרְת֤וּ אוֹתָם֙ לִפְנֵ֣י גִלּֽוּלֵיהֶ֔ם וְהָי֥וּ לְבֵֽית־יִשְׂרָאֵ֖ל לְמִכְשׁ֣וֹל עָוֺ֑ן עַל־כֵּן֩ נָשָׂ֨אתִי יָדִ֜י עֲלֵיהֶ֗ם נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה וְנָשְׂא֖וּ עֲוֺנָֽם׃
יג–טז
הבחנה בין הכהנים
וְלֹֽא־יִגְּשׁ֤וּ אֵלַי֙ לְכַהֵ֣ן לִ֔י וְלָגֶ֙שֶׁת֙ עַל־כָּל־קָ֣דָשַׁ֔י אֶל־קָדְשֵׁ֖י הַקְּדָשִׁ֑ים וְנָֽשְׂאוּ֙ כְּלִמָּתָ֔ם וְתוֹעֲבוֹתָ֖ם אֲשֶׁ֥ר עָשֽׂוּ׃
וְנָתַתִּ֣י אוֹתָ֔ם שֹׁמְרֵ֖י מִשְׁמֶ֣רֶת הַבָּ֑יִת לְכֹל֙ עֲבֹ֣דָת֔וֹ וּלְכֹ֛ל אֲשֶׁ֥ר יֵעָשֶׂ֖ה בּֽוֹ׃ (פ)
וְהַכֹּהֲנִ֨ים הַלְוִיִּ֜ם בְּנֵ֣י צָד֗וֹק אֲשֶׁ֨ר שָׁמְר֜וּ אֶת־מִשְׁמֶ֤רֶת מִקְדָּשִׁי֙ בִּתְע֤וֹת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ מֵֽעָלַ֔י הֵ֛מָּה יִקְרְב֥וּ אֵלַ֖י לְשָֽׁרְתֵ֑נִי וְעָמְד֣וּ לְפָנַ֗י לְהַקְרִ֥יב לִי֙ חֵ֣לֶב וָדָ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃
הֵ֜מָּה יָבֹ֣אוּ אֶל־מִקְדָּשִׁ֗י וְהֵ֛מָּה יִקְרְב֥וּ אֶל־שֻׁלְחָנִ֖י לְשָׁרְתֵ֑נִי וְשָׁמְר֖וּ אֶת־מִשְׁמַרְתִּֽי׃
יז–כ
הַלְוִיִּים וְהַלְבּוּשׁ הַמַּתְאָם
וְהָיָ֗ה בְּבוֹאָם֙ אֶֽל־שַׁעֲרֵי֙ הֶחָצֵ֣ר הַפְּנִימִ֔ית בִּגְדֵ֥י פִשְׁתִּ֖ים יִלְבָּ֑שׁוּ וְלֹֽא־יַעֲלֶ֤ה עֲלֵיהֶם֙ צֶ֔מֶר בְּשָֽׁרְתָ֗ם בְּשַׁעֲרֵ֛י הֶחָצֵ֥ר הַפְּנִימִ֖ית וָבָֽיְתָה׃
פַּאֲרֵ֤י פִשְׁתִּים֙ יִהְי֣וּ עַל־רֹאשָׁ֔ם וּמִכְנְסֵ֣י פִשְׁתִּ֔ים יִהְי֖וּ עַל־מָתְנֵיהֶ֑ם לֹ֥א יַחְגְּר֖וּ בַּיָּֽזַע׃
וּ֠בְצֵאתָם אֶל־הֶחָצֵ֨ר הַחִיצוֹנָ֜ה אֶל־הֶחָצֵ֣ר הַחִיצוֹנָה֮ אֶל־הָעָם֒ יִפְשְׁט֣וּ אֶת־בִּגְדֵיהֶ֗ם אֲשֶׁר־הֵ֙מָּה֙ מְשָׁרְתִ֣ם בָּ֔ם וְהִנִּ֥יחוּ אוֹתָ֖ם בְּלִֽשְׁכֹ֣ת הַקֹּ֑דֶשׁ וְלָֽבְשׁוּ֙ בְּגָדִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וְלֹֽא־יְקַדְּשׁ֥וּ אֶת־הָעָ֖ם בְּבִגְדֵיהֶֽם׃
וְרֹאשָׁם֙ לֹ֣א יְגַלֵּ֔חוּ וּפֶ֖רַע לֹ֣א יְשַׁלֵּ֑חוּ כָּס֥וֹם יִכְסְמ֖וּ אֶת־רָאשֵׁיהֶֽם׃
כא–כד
חובות הכהנים ולימוד התורה
וְיַ֥יִן לֹֽא־יִשְׁתּ֖וּ כָּל־כֹּהֵ֑ן בְּבוֹאָ֖ם אֶל־הֶחָצֵ֥ר הַפְּנִימִֽית׃
וְאַלְמָנָה֙ וּגְרוּשָׁ֔ה לֹֽא־יִקְח֥וּ לָהֶ֖ם לְנָשִׁ֑ים כִּ֣י אִם־בְּתוּלֹ֗ת מִזֶּ֙רַע֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וְהָֽאַלְמָנָה֙ אֲשֶׁ֣ר תִּֽהְיֶ֣ה אַלְמָנָ֔ה מִכֹּהֵ֖ן יִקָּֽחוּ׃
וְאֶת־עַמִּ֣י יוֹר֔וּ בֵּ֥ין קֹ֖דֶשׁ לְחֹ֑ל וּבֵין־טָמֵ֥א לְטָה֖וֹר יוֹדִעֻֽם׃
וְעַל־רִ֗יב הֵ֚מָּה יַעַמְד֣וּ לשפט [לְמִשְׁפָּ֔ט] בְּמִשְׁפָּטַ֖י ושפטהו [יִשְׁפְּט֑וּהוּ] וְאֶת־תּוֹרֹתַ֤י וְאֶת־חֻקֹּתַי֙ בְּכָל־מוֹעֲדַ֣י יִשְׁמֹ֔רוּ וְאֶת־שַׁבְּתוֹתַ֖י יְקַדֵּֽשׁוּ׃
כה–כח
הכללים לשמירת הטהרה והנחלה
וְאֶל־מֵ֣ת אָדָ֔ם לֹ֥א יָב֖וֹא לְטָמְאָ֑ה כִּ֣י אִם־לְאָ֡ב וּ֠לְאֵם וּלְבֵ֨ן וּלְבַ֜ת לְאָ֗ח וּלְאָח֛וֹת אֲשֶֽׁר־לֹא־הָיְתָ֥ה לְאִ֖ישׁ יִטַּמָּֽאוּ׃
וְאַחֲרֵ֖י טָֽהֳרָת֑וֹ שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים יִסְפְּרוּ־לֽוֹ׃
וּבְיוֹם֩ בֹּא֨וֹ אֶל־הַקֹּ֜דֶשׁ אֶל־הֶחָצֵ֤ר הַפְּנִימִית֙ לְשָׁרֵ֣ת בַּקֹּ֔דֶשׁ יַקְרִ֖יב חַטָּאת֑וֹ נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃
וְהָיְתָ֤ה לָהֶם֙ לְֽנַחֲלָ֔ה אֲנִ֖י נַֽחֲלָתָ֑ם וַאֲחֻזָּ֗ה לֹֽא־תִתְּנ֤וּ לָהֶם֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל אֲנִ֖י אֲחֻזָּתָֽם׃
כט–לא
זכויות הכהנים וחובותיהם
הַמִּנְחָה֙ וְהַחַטָּ֣את וְהָאָשָׁ֔ם הֵ֖מָּה יֹֽאכְל֑וּם וְכָל־חֵ֥רֶם בְּיִשְׂרָאֵ֖ל לָהֶ֥ם יִהְיֶֽה׃
וְרֵאשִׁית֩ כָּל־בִּכּ֨וּרֵי כֹ֜ל וְכָל־תְּר֣וּמַת כֹּ֗ל מִכֹּל֙ תְּרוּמ֣וֹתֵיכֶ֔ם לַכֹּהֲנִ֖ים יִֽהְיֶ֑ה וְרֵאשִׁ֤ית עֲרִסֽוֹתֵיכֶם֙ תִּתְּנ֣וּ לַכֹּהֵ֔ן לְהָנִ֥יחַ בְּרָכָ֖ה אֶל־בֵּיתֶֽךָ׃
כָּל־נְבֵלָה֙ וּטְרֵפָ֔ה מִן־הָע֖וֹף וּמִן־הַבְּהֵמָ֑ה לֹ֥א יֹאכְל֖וּ הַכֹּהֲנִֽים׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את הכללים החדשים והקדושים של הבית, החל מהשער שחובה להשאיר סגור ועד להגדרת תפקידי הכהנים והלויים.
פסוקים א–ד
השער הסגור וכבוד הבית
הפסוקים מתארים חזון על המקדש: שער מזרחי סגור שלא ניתן לעבור ממנו כי השם נכנס דרכו, תפקידו של הנשיא לאכול לפני השם, והתגלות כבוד השם במקדש שגורמת לנביא ליפול על פניו.
פסוקים ה–ח
האשמה על חילול המקדש
הנביא יחזקאל מקבל מסר מהשם המורה לו להקשיב היטב לחוקי הבית. השם מאשים את בני ישראל בכך שהכניסו זרים למקדש וחיללו את קדושתו באמצעות הקרבות לא ראויים והפרת הברית, ובכך נכשלו בשמירה על קדושת המקום.
פסוקים ט–יב
תפקיד הלויים והגבלת הזרים
הפסוקים קובעים כי זרים אינם רשאים להיכנס למקדש. הלויים, אשר בעבר עזבו את ה' בעקבות עבודה זרה, יחזרו לשמש במקדש כמשרתים האחראים על השערים והזבחים, אך יישאו באחריות למעשיהם הקודמים.
פסוקים יג–טז
הבחנה בין הכהנים
פסוקים אלו קובעים את הכללים לגבי מי רשאי לשרת במקדש. בעוד שלזרע הגויים אסור להתקרב לקדשי הקודשים בגלל מעשיהם המגעילים, הכהנים הלוויים מבית צדוק זכאים לשמש לפני ה' ולהקריב קורבנות, כיוון שהם נשארו נאמנים למקדש בזמן שעם ישראל סטה מדרכו.
פסוקים יז–כ
הַלְוִיִּים וְהַלְבּוּשׁ הַמַּתְאָם
הַפֶּסַח מַתְחִיל לְתַקֵּן אֶת הַלְוִיִּים וְאֶת הַכֹּהֲנִים בְּדִין הַלְבּוּשׁ. הַלְוִיִּים יַעֲבֹדוּ בְּפֶשְׁתָּן נָקִי לְלאֹת קֹדֶשׁ, וְלֹא יַחַלְּפוּ בִּבְגָדָם הַמְקֻדָּשׁ בְּעֵת יְצִיאָתָם אֶל הָעָם, וְגַם הַמַּהֲלָךְ שֶׁל הַשֵּׂעָר יִהְיֶה מְסֻדָּר וּמְכֻסֶּה.
פסוקים כא–כד
חובות הכהנים ולימוד התורה
פסוקים אלו מפרטים את כללי ההתנהגות והתפקיד של הכהנים בבית המקדש. הכהנים חייבים לשמור על טהרה בתוך החצר הפנימית, גם במאכל וגם בנישואין. תפקידם המרכזי הוא להדריך את עם ישראל להבחין בין קודש לחול ולקיים את המצוות, המשפט, החגים והשבתות.
פסוקים כה–כח
הכללים לשמירת הטהרה והנחלה
פסוקים אלו מפרטים את ההלכות לגבי מגע במת עבור הכהנים, הדורשים תקופת טיהור של שבעה ימים לפני שירות בקודש. בנוסף, הם קובעים כי הַשֵּׁם הוא הנחלה של הכהנים, וכי אין לתת להם רכוש אחר בישראל, שכן הם מקבלים את הַשֵּׁם כחלק בלתי נפרד מנחלתם.
פסוקים כט–לא
זכויות הכהנים וחובותיהם
פסוקים אלו מפרטים את הזכויות הכלכליות של הכהנים: הם זכאים לאכול מקרבנות המנחה, החטאת והאשם, ולקבל את כל הקדשים ישראל. כמו כן, הם זכאים לחלק הראשון מכל התרומות והבכורות, כולל ראש המיטה לברכה. בתמורה, נאסר עליהם לאכול בעלי חיים או עופות טמאים.
הפרק מפרט את סדר הכהונה, את תנאי הטהרה ואת הזכויות והחובות של הכהנים בנחלה ובקודש.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
השער הסגור והנוכחות האלוהית
״יֵשׁ עָנָו מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר אַחָא: בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, תַּלְמִיד יוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבּוֹ, מַמְתִּין לְרַבּוֹ. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לִיחֶזְקֵאל: קוּם״
בַּמִּדְרָשׁ, רַבִּי אַבָּא בַּר אַחָא מֵבִיא דֻּגְמָה מִן הַקּוֹל הַמְּחֻדָּשׁ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַעֲנָוִיּוּת. הוּא מְצַטֵּט אֶת הַמַּפְתֵּחַ לַהַבְחָנָה בֵּין מַעֲמָד הָאָדָם לִפְנֵי רִבּוֹ לְמַעֲמָד הָאָדָם לִפְנֵי הַשֵּׁם. הַמַּעֲשֶׂה מְתַאָר אֶת יֶחֶזְקֵאל בְּעֵת הַחֲזוֹן, כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְפַקֵּד אוֹתוֹ בַּבִּקְעָה, כְּדֵי לְלַמֵּד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל כָּךְ קָדֹשׁ וְעָנָו שֶׁהוּא מַגִּיעַ לַמְּקוֹם הַנִּפְתָּח וְהַסָּגוּר. הַמִּדְרָשׁ מְקַשֵּׁר אֶת הַשַּׁעַר הַסָּגוּר בְּחֲזוֹנוֹ שֶׁל יֶחֶזְקֵאל, בְּכָךְ שֶׁהַשַּׁעַר נִשְׁאָר סָגוּר כְּשֶׁהַשֵּׁם נִכְנָס בּוֹ, וְנִפְתָּח רַק בַּשַּׁבָּת וּבְרֹאשׁ הַחֹדֶשׁ. הַקְּשָׁנַת הַמִּדְרָשׁ מְבִיאָה רֶעָיוֹן עָמֹק: כְּבָר אדם בָּשָׂר וָדָם מִתְקַדֵּשׁ וְנִכְנָס בְּשַׁעַר הַגָּדוֹל, כָּךְ הַכָּבוֹד הָאֱלֹהִי מְקַדֵּשׁ אֶת הַשַּׁעַר הַקָּטָן בְּעַצְמוֹ. הַמִּדְרָשׁ מְשַׁתֵּף הַשְׁוָאוֹת בֵּין מַעֲמָד הַנְּבִיאִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַעֲמָד הָאָדָם לִפְנֵי רַבּוֹ.
מדרש תנחומא, כי תשא ט״ו:ב׳ ↗הכהנים והשחיטה בבית המקדש
״המשנה אומרת (פ"ה מ"ו): שחט ישראל וקבל הכהן וכו' זורקו זריקה אחת כנגד היסוד (בתוס' פ"ג יא: שופכו וכו', ועי' בבלי). אמנם לפי ההלכה שחיטה״
המשנה במסכת פסחים דנה בדיני שחיטה ובעבודת הכהנים. לפי הכללים ההלכתיים, שחיטה כשרה בזר בכל ההקדשים השונים. עם זאת, המעשה בפועל בבית המקדש היה שונה מהרגיל. הכהנים היו אלו ששחטו את הזבחים עבור העם, כפי שמופיע בנבואת יחזקאל. הטקסט מביא גם מידע על שכר המלמדים את הלכות השחיטה לכהנים. חז"ל מסבירים כי הכהנים היו מתמקדים בשחיטה של הקורבנות המרכזיים. המקור מביא דעות שונות, כמו יוספוס, כדי להבהיר את ההבדל בין הדין היבש לבין המנהג המעשי שהיה נהוג בעבודת המקדש.
מבואות לספרות התנאים, מבואות למסכות מן המשנה, פסחים ס׳ ↗בעקבות המפרשים
הפרדת השומרים במקדש
״ותשימון לשומרי משמרתי, במקדשי לכם. תשימון לכם לדעתכם במקדשי אנשים רוצחים שאינם ראויין להיות שומרי משמרתי:״
בפסוק זה מיחזקאל מדבר על חשיבות השמירה על קדושת המקדש. הַשֵּׁם מורה על הצבת כללים ברורים לגבי מי מורשה לשמש כשומרים במקום הקדוש. הַשֵּׁם מדגיש שעל השומרים להיות ראויים למשימה זו. רש"י מסביר את הפסוק ומציין שהחובה היא להרחיק אנשים שאינם ראויים. לפי פירושו, המטרה היא למנוע מצב שבו אנשים שמעשי מעשיהם הם של רשעים או רוצחים יחזיקו בתפקיד השמירה במקדש. המטרה היא לשמור על טוהר הבית.
רש״י על יחזקאל 44:8:1 ↗התנאים לגרושיות וכלומות
״אשר תהיה אלמנה. גמורה פרט לגרושה וחלוצה אע"פ שפנויה היא אסורה אף להדיוט:״
הַפֶּסַק הַזֶּה מְסַבֵּל אֶת הַדִּלּוּג הַמְּתֻקָּן בַּמִּקְרָא עַל הַכְּלָלִים הַהֲלָכָתִיִּים שֶׁל הַקֹּדֶשׁ. הַמָּקוֹר מְתַרְגֵּם אֶת הַמַּצָּב שֶׁל הַגְּרוּשָׁה וְהַחַלּוּצָה בְּאֹפֶן מְדֻיָּק, וּמַבְחִין בֵּין הַמַּצָּב שֶׁל אִשָּׁה שֶׁהִיא כְּבָר פְּרִישָׁה לְחַיֶּיהָ לְבֵין הַמְּשָׁרְתִים. רַשִׁ"י מַסְבִּיר עַל הַפָּסוּק שֶׁגְּרוּשָׁה וְחַלּוּצָה אֵינָן נֶחְשָׁבוֹת כְּאַלְמָנוֹת בַּהֶקְשֶׁר הַכְּהֻנָּה. הוּא מַצְיִיעַ פֵּרוּשׁ הֲלָכָתִי הַמַּבְחִין בֵּין אִשָּׁה שֶׁהִיא כְּבָר פְּרִישָׁה מִנְּבוּאַת הַקֹּדֶשׁ לְעִנְיָנִים אֲדַרְתִּי, לְבֵין אִשָּׁה שֶׁהִיא כְּאַלְמָנָה שֶׁזֶּכֶה לְהִתְקַשֵּׁר לַכֹּהֲנִים.
רש״י על יחזקאל 44:22:2 ↗האחריות של הכהנים בבית ה'
״ולא שמרתם. להמנות כהנים כשרים לעשות קדשי:״
בפסוק זה, מצודת דוד מסביר את הסיבה לכך שהכהנים לא תמיד עמדו בסטנדרטים הנדרשים. לפי פירוש זה, הבעיה הייתה שהם לא שמרו על הקדושה הראויה, מה שהוביל לכך שלא היו ככהנים ראויים מספיק כדי לטפל בדברים הקדושים ביותר. הפרשן מדגיש את החובה של הכהנים לשמור על הטהרה וההפרדה בין קודש לחול. הגישה כאן מתמקדת בטעות המעשית של הכהנים, ומסבירה שהחוסר בשמירה על ההלכות מנע מהם למלא את תפקידם בתוך המקדש.
מצודת דוד על יחזקאל 44:8:1 ↗לְהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ לַחוֹל
״ואת עמי יורו. הכהנים ילמדו את העם להבדיל בין קדש לחולין גם יודיעום ההבדל בין טמא לטהור:״
בַּפּסוּק הַזֶּה מֵסְבֵּר הַמְּצוּדַת דָּוִד עַל יְחֶזְקֵאל, הַכֹּהֲנִים יִמְהְלוּ אֶת הָעָם וְיַלְמִידוּ אוֹתוֹ אֵיךְ לְהַבְדִּיל בֵּין דְּבָרִים קְדוֹשִׁים לְדִבְרִים חֻלְיָנִים. הַמַּטָּרָה הִיא לְהַשְׂכִּיל לְהַבְדִּיל בֵּין טָמֵא לְטָהוֹר. הַפֵּרוּשׁ מַדְגִּישׁ אֶת הַתַּפְקִיד הַחִינּוּכִי שֶׁל הַכֹּהֲנִים. הֵם לֹא רַק שׁוֹמְרִים עַל הַהֲלָכָה, אֶלָּא מְלַמְּדִים אֶת הָעָם אֶת הַהֶבְדֵּל בֵּין הַקֹּדֶשׁ לַחֻלְיָן.
מצודת דוד על יחזקאל 44:23:1 ↗