הוא הוביל אותי אל השער, השער שפונה לכיוון המזרח.
וַיּוֹלִכֵ֖נִי אֶל־הַשָּׁ֑עַר שַׁ֕עַר אֲשֶׁ֥ר פֹּנֶ֖ה דֶּ֥רֶךְ הַקָּדִֽים׃יחזקאל · פרק מג׳
חזרת כבוד הַשֵּׁם לבית המקדש
חֲוָאתְ כְּמוֹד הַשֵּׁם בַּמִּזְרָח, חֶזְיוֹנוֹת עַל מִבְנֵה הַמִּקְדָּשׁ, מִדּוֹת הַמִּזְבֵּחַ וְהַחֻקּוֹת לְטִיחוּר הַמִּזְבֵּחַ וְהַקְרָבָה.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
יחזקאל מג׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
חֲוָאתְ כְּבוֹד הַשֵּׁם בַּמִּזְרָח
והנה, כבוד אלוהי ישראל בא מכיוון המזרח, הקול שלו היה כמו קול מים רבים, והאדמה האירה בגלל הכבוד שלו.
וְהִנֵּ֗ה כְּבוֹד֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בָּ֖א מִדֶּ֣רֶךְ הַקָּדִ֑ים וְקוֹל֗וֹ כְּקוֹל֙ מַ֣יִם רַבִּ֔ים וְהָאָ֖רֶץ הֵאִ֥ירָה מִכְּבֹדֽוֹ׃זה היה כמו המראה שראיתי כשבאתי להרוס את העיר, וזה היה כמו המראה שראיתי ליד נהר כבאר, ואז נפלתי על פניי.
וּכְמַרְאֵ֨ה הַמַּרְאֶ֜ה אֲשֶׁ֣ר רָאִ֗יתִי כַּמַּרְאֶ֤ה אֲשֶׁר־רָאִ֙יתִי֙ בְּבֹאִי֙ לְשַׁחֵ֣ת אֶת־הָעִ֔יר וּמַרְא֕וֹת כַּמַּרְאֶ֕ה אֲשֶׁ֥ר רָאִ֖יתִי אֶל־נְהַר־כְּבָ֑ר וָאֶפֹּ֖ל אֶל־פָּנָֽי׃וכבוד הַשֵּׁם נכנס אל הבית דרך השער שפונה לכיוון המזרח.
וּכְב֥וֹד יְהוָ֖ה בָּ֣א אֶל־הַבָּ֑יִת דֶּ֣רֶךְ שַׁ֔עַר אֲשֶׁ֥ר פָּנָ֖יו דֶּ֥רֶךְ הַקָּדִֽים׃ה–ח
חזרת כבוד ה׳ לבית
רוח הרימה אותי והביאה אותי אל החצר הפנימית, והנה הבית היה מלא בכבוד ה׳.
וַתִּשָּׂאֵ֣נִי ר֔וּחַ וַתְּבִיאֵ֕נִי אֶל־הֶֽחָצֵ֖ר הַפְּנִימִ֑י וְהִנֵּ֛ה מָלֵ֥א כְבוֹד־יְהוָ֖ה הַבָּֽיִת׃שמעתי קול מדבר אליי מתוך הבית, ולא היה איש שעמד לי.
וָאֶשְׁמַ֛ע מִדַּבֵּ֥ר אֵלַ֖י מֵהַבָּ֑יִת וְאִ֕ישׁ הָיָ֥ה עֹמֵ֖ד אֶצְלִֽי׃הוא אמר לי: בן אדם, זה המקום של כיסא שלי וזה המקום של כפות רגלי, שם אשכון בתוך בני ישראל לעולמים. הם לא יטמאו יותר את שם קדשי, הם ובני המלוכה שלהם, בזנות שלהם ובגופות המלוכה שלהם במקומות הגבוהים.
וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י בֶּן־אָדָם֙ אֶת־מְק֣וֹם כִּסְאִ֗י וְאֶת־מְקוֹם֙ כַּפּ֣וֹת רַגְלַ֔י אֲשֶׁ֧ר אֶשְׁכָּן־שָׁ֛ם בְּת֥וֹךְ בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לְעוֹלָ֑ם וְלֹ֣א יְטַמְּא֣וּ ע֣וֹד בֵּֽית־יִ֠שְׂרָאֵל שֵׁ֣ם קָדְשִׁ֞י הֵ֤מָּה וּמַלְכֵיהֶם֙ בִּזְנוּתָ֔ם וּבְפִגְרֵ֥י מַלְכֵיהֶ֖ם בָּמוֹתָֽם׃הם גרמו לסוף של דברים שלי, והמזוזה שלהם ליד המזוזה שלי, והקיר ביני לבינם, והם טמאו את שם קדשי בפריצות שהם עשו, אז אכלתי אותם בכעס שלי.
בְּתִתָּ֨ם סִפָּ֜ם אֶת־סִפִּ֗י וּמְזֽוּזָתָם֙ אֵ֣צֶל מְזוּזָתִ֔י וְהַקִּ֖יר בֵּינִ֣י וּבֵֽינֵיהֶ֑ם וְטִמְּא֣וּ ׀ אֶת־שֵׁ֣ם קָדְשִׁ֗י בְּתֽוֹעֲבוֹתָם֙ אֲשֶׁ֣ר עָשׂ֔וּ וָאֲכַ֥ל אֹתָ֖ם בְּאַפִּֽי׃ט–יב
הַחֹק וְהַמַּבְנֶה הַקֹּדֶשׁ
עַתָּה הֵם יַרְחיקוּ אֶת הַזְנוּת שֶׁלָּהֶם וְאֶת גּוֹרוֹת הַמְּלָכִים שֶׁלָּהֶם מִמֶּנִּי, וַאֲנִי אֶשְׁכֹּן בְּתוֹכָם לְעוֹלָם.
עַתָּ֞ה יְרַחֲק֧וּ אֶת־זְנוּתָ֛ם וּפִגְרֵ֥י מַלְכֵיהֶ֖ם מִמֶּ֑נִּי וְשָׁכַנְתִּ֥י בְתוֹכָ֖ם לְעוֹלָֽם׃ (ס)אַתָּה בֶן אָדָם, הַגֵּד לְבֵית יִשְׂרָאֵל אֶת הַבַּיִת, כְּדֵי שֶׁיִּתְבַּיְשׁוּ מֵעֲוֹנוֹתֵיהֶם, וְיִמְדְּדוּ אֶת הַתָּכְנִית.
אַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֗ם הַגֵּ֤ד אֶת־בֵּֽית־יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־הַבַּ֔יִת וְיִכָּלְמ֖וּ מֵעֲוֺנֽוֹתֵיהֶ֑ם וּמָדְד֖וּ אֶת־תָּכְנִֽית׃וְאִם הֵם יִתְבַּיְשׁוּ מִכָּל מָה שֶׁעָשׂוּ, אֶת צוּרַת הַבַּיִת, אֶת הַתָּכְנִית, אֶת הַמִּדּוֹת, אֶת הַמְּסִדּוֹר, אֶת הַכֹּל, אֶת כָּל הַמִּבְנֶה וְאֶת כָּל הַחֻקּוֹת, אֶת כָּל הַמַּבְנֶה וְאֶת כָּל הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹ, תַּדְרִיךְ אוֹתָם וְתִכְתֹּב לְפָנֵיהֶם, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמְרוּ אֶת כָּל הַמַּבְנֶה וְאֶת כָּל הַחֻקּוֹת וְיַעַשׂוּ אוֹתָם.
וְאִֽם־נִכְלְמ֞וּ מִכֹּ֣ל אֲשֶׁר־עָשׂ֗וּ צוּרַ֣ת הַבַּ֡יִת וּתְכוּנָת֡וֹ וּמוֹצָאָ֡יו וּמוֹבָאָ֣יו וְֽכָל־צֽוּרֹתָ֡ו וְאֵ֣ת כָּל־חֻקֹּתָיו֩ וְכָל־צורתי [צ֨וּרֹתָ֤יו] וְכָל־תורתו [תּוֹרֹתָיו֙] הוֹדַ֣ע אוֹתָ֔ם וּכְתֹ֖ב לְעֵֽינֵיהֶ֑ם וְיִשְׁמְר֞וּ אֶת־כָּל־צוּרָת֛וֹ וְאֶת־כָּל־חֻקֹּתָ֖יו וְעָשׂ֥וּ אוֹתָֽם׃זֶהוּ הַחֹק שֶׁל הַבַּיִת: כָּל הַגְּבוּל שֶׁל הָר הַקֹּדֶשׁ, מִסָּבִיב לְסָבִיב, הוּא קֹדֶשׁ קָדָשִׁים. הִנֵּה זֶהוּ הַחֹק שֶׁל הַבַּיִת.
זֹ֖את תּוֹרַ֣ת הַבָּ֑יִת עַל־רֹ֣אשׁ הָ֠הָר כָּל־גְּבֻל֞וֹ סָבִ֤יב ׀ סָבִיב֙ קֹ֣דֶשׁ קָדָשִׁ֔ים הִנֵּה־זֹ֖את תּוֹרַ֥ת הַבָּֽיִת׃יג–טז
מידות המזבח והאריאל
אלו המידות של המזבח: אממה אחת, אממה אחת וטפח. רוחב החלק הפנימי של האממה הוא אממה אחת, והגבול שלו עד קצה האממה הוא אורך של זרת אחת מכל צד, וזהו החלק האחורי של המזבח.
וְאֵ֨לֶּה מִדּ֤וֹת הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ בָּֽאַמּ֔וֹת אַמָּ֥ה אַמָּ֖ה וָטֹ֑פַח וְחֵ֨יק הָאַמָּ֜ה וְאַמָּה־רֹ֗חַב וּגְבוּלָ֨הּ אֶל־שְׂפָתָ֤הּ סָבִיב֙ זֶ֣רֶת הָאֶחָ֔ד וְזֶ֖ה גַּ֥ב הַמִּזְבֵּֽחַ׃מהחלק הפנימי של הקרקע ועד לחצר התחתונה יש שתי אמות, ורוחבו אממה אחת. מהחצר הקטנה ועד לחצר הגדולה יש ארבע אמות, ורוחב האממה הוא אממה אחת.
וּמֵחֵ֨יק הָאָ֜רֶץ עַד־הָעֲזָרָ֤ה הַתַּחְתּוֹנָה֙ שְׁתַּ֣יִם אַמּ֔וֹת וְרֹ֖חַב אַמָּ֣ה אֶחָ֑ת וּמֵהֳעֲזָרָ֨ה הַקְּטַנָּ֜ה עַד־הָעֲזָרָ֤ה הַגְּדוֹלָה֙ אַרְבַּ֣ע אַמּ֔וֹת וְרֹ֖חַב הָאַמָּֽה׃גובה ההר של המזבח הוא ארבע אמות, ומהחלק העליון של האריאל ומעלה יש ארבע קרנות.
וְהַֽהַרְאֵ֖ל אַרְבַּ֣ע אַמּ֑וֹת וּמֵהָאֲרִאֵ֣יל וּלְמַ֔עְלָה הַקְּרָנ֖וֹת אַרְבַּֽע׃האריאל הוא ריבוע באורך של שתים עשרה אמות ורוחב של שתים עשרה אמות.
והאראיל [וְהָאֲרִיאֵ֗ל] שְׁתֵּ֤ים עֶשְׂרֵה֙ אֹ֔רֶךְ בִּשְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵ֖ה רֹ֑חַב רָב֕וּעַ אֶ֖ל אַרְבַּ֥עַת רְבָעָֽיו׃יז–כ
מידות העזרה וחוקי המזבח
העזרה היא באורך של ארבע עשרה ורוחב של ארבע עשרה, כך שכל ארבעת צדדיה שווים. הגבול מסביב אליה הוא חצי אמה, ובצד הפנימי שלה יש אמה אחת מסביב, והמדרגות שלה פונות לכיוון מזרח.
וְהָעֲזָרָ֞ה אַרְבַּ֧ע עֶשְׂרֵ֣ה אֹ֗רֶךְ בְּאַרְבַּ֤ע עֶשְׂרֵה֙ רֹ֔חַב אֶ֖ל אַרְבַּ֣עַת רְבָעֶ֑יהָ וְהַגְּבוּל סָבִ֨יב אוֹתָ֜הּ חֲצִ֣י הָאַמָּ֗ה וְהַֽחֵיק־לָ֤הּ אַמָּה֙ סָבִ֔יב וּמַעֲלֹתֵ֖הוּ פְּנ֥וֹת קָדִֽים׃והוא אמר לי: בן אדם, כך אומר אדוני ה', אלו הם חוקי המזבח ביום שבו הוא נבנה, כדי להעלות עליו עולה ולזרוק עליו דם.
וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י בֶּן־אָדָם֙ כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה אֵ֚לֶּה חֻקּ֣וֹת הַמִּזְבֵּ֔חַ בְּי֖וֹם הֵעָֽשׂוֹת֑וֹ לְהַעֲל֤וֹת עָלָיו֙ עוֹלָ֔ה וְלִזְרֹ֥ק עָלָ֖יו דָּֽם׃ותיתן לכהנים הלוויים, שהם מזרע צדוק, אשר קרובים אליי, אמר אדוני ה', פר של פרה לשם חטא.
וְנָתַתָּ֣ה אֶל־הַכֹּהֲנִ֣ים הַלְוִיִּ֡ם אֲשֶׁ֣ר הֵם֩ מִזֶּ֨רַע צָד֜וֹק הַקְּרֹבִ֣ים אֵלַ֗י נְאֻ֛ם אֲדֹנָ֥י יְהוִ֖ה לְשָֽׁרְתֵ֑נִי פַּ֥ר בֶּן־בָּקָ֖ר לְחַטָּֽאת׃ותו לאת מתוך דמו ותיתן על ארבעת קרניו, ועל ארבעת פינות העזרה ועל הגבול מסביב, ותטה אותו ותכפר עליו.
וְלָקַחְתָּ֣ מִדָּמ֗וֹ וְנָ֨תַתָּ֜ה עַל־אַרְבַּ֤ע קַרְנֹתָיו֙ וְאֶל־אַרְבַּע֙ פִּנּ֣וֹת הָעֲזָרָ֔ה וְאֶֽל־הַגְּב֖וּל סָבִ֑יב וְחִטֵּאתָ֥ אוֹת֖וֹ וְכִפַּרְתָּֽהוּ׃כא–כד
טיהור המזבח והקרבת קרבנות
ותוציא את הפר של החטא ותשרוף אותו בחצר של המקדש, מחוץ למבנה המקדש.
וְלָ֣קַחְתָּ֔ אֵ֖ת הַפָּ֣ר הַֽחַטָּ֑את וּשְׂרָפוֹ֙ בְּמִפְקַ֣ד הַבַּ֔יִת מִח֖וּץ לַמִּקְדָּֽשׁ׃וביום השני תביא שעיר עיזים ללא פגם כקרבן חטאת, כדי לטהר את המזבח כפי שטהרת אותו עם הפר.
וּבַיּוֹם֙ הַשֵּׁנִ֔י תַּקְרִ֛יב שְׂעִיר־עִזִּ֥ים תָּמִ֖ים לְחַטָּ֑את וְחִטְּאוּ֙ אֶת־הַמִּזְבֵּ֔חַ כַּאֲשֶׁ֥ר חִטְּא֖וּ בַּפָּֽר׃כשתסיים את הטיה המזבח, תביא פר של פרה ללא פגם ואיל של כבש ללא פגם.
בְּכַלּוֹתְךָ֖ מֵֽחַטֵּ֑א תַּקְרִיב֙ פַּ֣ר בֶּן־בָּקָ֣ר תָּמִ֔ים וְאַ֥יִל מִן־הַצֹּ֖אן תָּמִֽים׃ותקריב אותם לפני ה', והכהנים ישליכו עליהם מלח ותעלו אותם כעולה לה'.
וְהִקְרַבְתָּ֖ם לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְהִשְׁלִ֨יכוּ הַכֹּהֲנִ֤ים עֲלֵיהֶם֙ מֶ֔לַח וְהֶעֱל֥וּ אוֹתָ֛ם עֹלָ֖ה לַֽיהוָֽה׃כה–כז
טקס הכפרה וההתחדשות
במשך שבעה ימים יקדישו שעיר חטאת ליום, ויקריבו פרה וזכר כבש מהצאן, וכולם יהיו ללא פגם.
שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים תַּעֲשֶׂ֥ה שְׂעִיר־חַטָּ֖את לַיּ֑וֹם וּפַ֧ר בֶּן־בָּקָ֛ר וְאַ֥יִל מִן־הַצֹּ֖אן תְּמִימִ֥ים יַעֲשֽׂוּ׃במשך שבעה ימים יכסו את המזבח ויתקדשו, וימלאו את ידיו.
שִׁבְעַ֣ת יָמִ֗ים יְכַפְּרוּ֙ אֶת־הַמִּזְבֵּ֔חַ וְטִֽהֲר֖וּ אֹת֑וֹ וּמִלְא֖וּ ידו [יָדָֽיו׃]כשתסיימו את הימים הללו, ביום השמיני והחגיגי, הכוהנים יקריבו על המזבח את עולותיכם ואת שלמיכם, ואני אקבל אתכם ברצון, דברי הַשֵּׁם אֲדֹנָי.
וִֽיכַלּ֖וּ אֶת־הַיָּמִ֑ים (ס) וְהָיָה֩ בַיּ֨וֹם הַשְּׁמִינִ֜י וָהָ֗לְאָה יַעֲשׂ֨וּ הַכֹּהֲנִ֤ים עַל־הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ אֶת־עוֹלֽוֹתֵיכֶם֙ וְאֶת־שַׁלְמֵיכֶ֔ם וְרָצִ֣אתִי אֶתְכֶ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהֹוִֽה׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
חֲוָאתְ כְּבוֹד הַשֵּׁם בַּמִּזְרָח
וַיּוֹלִכֵ֖נִי אֶל־הַשָּׁ֑עַר שַׁ֕עַר אֲשֶׁ֥ר פֹּנֶ֖ה דֶּ֥רֶךְ הַקָּדִֽים׃
וְהִנֵּ֗ה כְּבוֹד֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בָּ֖א מִדֶּ֣רֶךְ הַקָּדִ֑ים וְקוֹל֗וֹ כְּקוֹל֙ מַ֣יִם רַבִּ֔ים וְהָאָ֖רֶץ הֵאִ֥ירָה מִכְּבֹדֽוֹ׃
וּכְמַרְאֵ֨ה הַמַּרְאֶ֜ה אֲשֶׁ֣ר רָאִ֗יתִי כַּמַּרְאֶ֤ה אֲשֶׁר־רָאִ֙יתִי֙ בְּבֹאִי֙ לְשַׁחֵ֣ת אֶת־הָעִ֔יר וּמַרְא֕וֹת כַּמַּרְאֶ֕ה אֲשֶׁ֥ר רָאִ֖יתִי אֶל־נְהַר־כְּבָ֑ר וָאֶפֹּ֖ל אֶל־פָּנָֽי׃
וּכְב֥וֹד יְהוָ֖ה בָּ֣א אֶל־הַבָּ֑יִת דֶּ֣רֶךְ שַׁ֔עַר אֲשֶׁ֥ר פָּנָ֖יו דֶּ֥רֶךְ הַקָּדִֽים׃
ה–ח
חזרת כבוד ה׳ לבית
וַתִּשָּׂאֵ֣נִי ר֔וּחַ וַתְּבִיאֵ֕נִי אֶל־הֶֽחָצֵ֖ר הַפְּנִימִ֑י וְהִנֵּ֛ה מָלֵ֥א כְבוֹד־יְהוָ֖ה הַבָּֽיִת׃
וָאֶשְׁמַ֛ע מִדַּבֵּ֥ר אֵלַ֖י מֵהַבָּ֑יִת וְאִ֕ישׁ הָיָ֥ה עֹמֵ֖ד אֶצְלִֽי׃
וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י בֶּן־אָדָם֙ אֶת־מְק֣וֹם כִּסְאִ֗י וְאֶת־מְקוֹם֙ כַּפּ֣וֹת רַגְלַ֔י אֲשֶׁ֧ר אֶשְׁכָּן־שָׁ֛ם בְּת֥וֹךְ בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לְעוֹלָ֑ם וְלֹ֣א יְטַמְּא֣וּ ע֣וֹד בֵּֽית־יִ֠שְׂרָאֵל שֵׁ֣ם קָדְשִׁ֞י הֵ֤מָּה וּמַלְכֵיהֶם֙ בִּזְנוּתָ֔ם וּבְפִגְרֵ֥י מַלְכֵיהֶ֖ם בָּמוֹתָֽם׃
בְּתִתָּ֨ם סִפָּ֜ם אֶת־סִפִּ֗י וּמְזֽוּזָתָם֙ אֵ֣צֶל מְזוּזָתִ֔י וְהַקִּ֖יר בֵּינִ֣י וּבֵֽינֵיהֶ֑ם וְטִמְּא֣וּ ׀ אֶת־שֵׁ֣ם קָדְשִׁ֗י בְּתֽוֹעֲבוֹתָם֙ אֲשֶׁ֣ר עָשׂ֔וּ וָאֲכַ֥ל אֹתָ֖ם בְּאַפִּֽי׃
ט–יב
הַחֹק וְהַמַּבְנֶה הַקֹּדֶשׁ
עַתָּ֞ה יְרַחֲק֧וּ אֶת־זְנוּתָ֛ם וּפִגְרֵ֥י מַלְכֵיהֶ֖ם מִמֶּ֑נִּי וְשָׁכַנְתִּ֥י בְתוֹכָ֖ם לְעוֹלָֽם׃ (ס)
אַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֗ם הַגֵּ֤ד אֶת־בֵּֽית־יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־הַבַּ֔יִת וְיִכָּלְמ֖וּ מֵעֲוֺנֽוֹתֵיהֶ֑ם וּמָדְד֖וּ אֶת־תָּכְנִֽית׃
וְאִֽם־נִכְלְמ֞וּ מִכֹּ֣ל אֲשֶׁר־עָשׂ֗וּ צוּרַ֣ת הַבַּ֡יִת וּתְכוּנָת֡וֹ וּמוֹצָאָ֡יו וּמוֹבָאָ֣יו וְֽכָל־צֽוּרֹתָ֡ו וְאֵ֣ת כָּל־חֻקֹּתָיו֩ וְכָל־צורתי [צ֨וּרֹתָ֤יו] וְכָל־תורתו [תּוֹרֹתָיו֙] הוֹדַ֣ע אוֹתָ֔ם וּכְתֹ֖ב לְעֵֽינֵיהֶ֑ם וְיִשְׁמְר֞וּ אֶת־כָּל־צוּרָת֛וֹ וְאֶת־כָּל־חֻקֹּתָ֖יו וְעָשׂ֥וּ אוֹתָֽם׃
זֹ֖את תּוֹרַ֣ת הַבָּ֑יִת עַל־רֹ֣אשׁ הָ֠הָר כָּל־גְּבֻל֞וֹ סָבִ֤יב ׀ סָבִיב֙ קֹ֣דֶשׁ קָדָשִׁ֔ים הִנֵּה־זֹ֖את תּוֹרַ֥ת הַבָּֽיִת׃
יג–טז
מידות המזבח והאריאל
וְאֵ֨לֶּה מִדּ֤וֹת הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ בָּֽאַמּ֔וֹת אַמָּ֥ה אַמָּ֖ה וָטֹ֑פַח וְחֵ֨יק הָאַמָּ֜ה וְאַמָּה־רֹ֗חַב וּגְבוּלָ֨הּ אֶל־שְׂפָתָ֤הּ סָבִיב֙ זֶ֣רֶת הָאֶחָ֔ד וְזֶ֖ה גַּ֥ב הַמִּזְבֵּֽחַ׃
וּמֵחֵ֨יק הָאָ֜רֶץ עַד־הָעֲזָרָ֤ה הַתַּחְתּוֹנָה֙ שְׁתַּ֣יִם אַמּ֔וֹת וְרֹ֖חַב אַמָּ֣ה אֶחָ֑ת וּמֵהֳעֲזָרָ֨ה הַקְּטַנָּ֜ה עַד־הָעֲזָרָ֤ה הַגְּדוֹלָה֙ אַרְבַּ֣ע אַמּ֔וֹת וְרֹ֖חַב הָאַמָּֽה׃
וְהַֽהַרְאֵ֖ל אַרְבַּ֣ע אַמּ֑וֹת וּמֵהָאֲרִאֵ֣יל וּלְמַ֔עְלָה הַקְּרָנ֖וֹת אַרְבַּֽע׃
והאראיל [וְהָאֲרִיאֵ֗ל] שְׁתֵּ֤ים עֶשְׂרֵה֙ אֹ֔רֶךְ בִּשְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵ֖ה רֹ֑חַב רָב֕וּעַ אֶ֖ל אַרְבַּ֥עַת רְבָעָֽיו׃
יז–כ
מידות העזרה וחוקי המזבח
וְהָעֲזָרָ֞ה אַרְבַּ֧ע עֶשְׂרֵ֣ה אֹ֗רֶךְ בְּאַרְבַּ֤ע עֶשְׂרֵה֙ רֹ֔חַב אֶ֖ל אַרְבַּ֣עַת רְבָעֶ֑יהָ וְהַגְּבוּל סָבִ֨יב אוֹתָ֜הּ חֲצִ֣י הָאַמָּ֗ה וְהַֽחֵיק־לָ֤הּ אַמָּה֙ סָבִ֔יב וּמַעֲלֹתֵ֖הוּ פְּנ֥וֹת קָדִֽים׃
וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י בֶּן־אָדָם֙ כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה אֵ֚לֶּה חֻקּ֣וֹת הַמִּזְבֵּ֔חַ בְּי֖וֹם הֵעָֽשׂוֹת֑וֹ לְהַעֲל֤וֹת עָלָיו֙ עוֹלָ֔ה וְלִזְרֹ֥ק עָלָ֖יו דָּֽם׃
וְנָתַתָּ֣ה אֶל־הַכֹּהֲנִ֣ים הַלְוִיִּ֡ם אֲשֶׁ֣ר הֵם֩ מִזֶּ֨רַע צָד֜וֹק הַקְּרֹבִ֣ים אֵלַ֗י נְאֻ֛ם אֲדֹנָ֥י יְהוִ֖ה לְשָֽׁרְתֵ֑נִי פַּ֥ר בֶּן־בָּקָ֖ר לְחַטָּֽאת׃
וְלָקַחְתָּ֣ מִדָּמ֗וֹ וְנָ֨תַתָּ֜ה עַל־אַרְבַּ֤ע קַרְנֹתָיו֙ וְאֶל־אַרְבַּע֙ פִּנּ֣וֹת הָעֲזָרָ֔ה וְאֶֽל־הַגְּב֖וּל סָבִ֑יב וְחִטֵּאתָ֥ אוֹת֖וֹ וְכִפַּרְתָּֽהוּ׃
כא–כד
טיהור המזבח והקרבת קרבנות
וְלָ֣קַחְתָּ֔ אֵ֖ת הַפָּ֣ר הַֽחַטָּ֑את וּשְׂרָפוֹ֙ בְּמִפְקַ֣ד הַבַּ֔יִת מִח֖וּץ לַמִּקְדָּֽשׁ׃
וּבַיּוֹם֙ הַשֵּׁנִ֔י תַּקְרִ֛יב שְׂעִיר־עִזִּ֥ים תָּמִ֖ים לְחַטָּ֑את וְחִטְּאוּ֙ אֶת־הַמִּזְבֵּ֔חַ כַּאֲשֶׁ֥ר חִטְּא֖וּ בַּפָּֽר׃
בְּכַלּוֹתְךָ֖ מֵֽחַטֵּ֑א תַּקְרִיב֙ פַּ֣ר בֶּן־בָּקָ֣ר תָּמִ֔ים וְאַ֥יִל מִן־הַצֹּ֖אן תָּמִֽים׃
וְהִקְרַבְתָּ֖ם לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְהִשְׁלִ֨יכוּ הַכֹּהֲנִ֤ים עֲלֵיהֶם֙ מֶ֔לַח וְהֶעֱל֥וּ אוֹתָ֛ם עֹלָ֖ה לַֽיהוָֽה׃
כה–כז
טקס הכפרה וההתחדשות
שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים תַּעֲשֶׂ֥ה שְׂעִיר־חַטָּ֖את לַיּ֑וֹם וּפַ֧ר בֶּן־בָּקָ֛ר וְאַ֥יִל מִן־הַצֹּ֖אן תְּמִימִ֥ים יַעֲשֽׂוּ׃
שִׁבְעַ֣ת יָמִ֗ים יְכַפְּרוּ֙ אֶת־הַמִּזְבֵּ֔חַ וְטִֽהֲר֖וּ אֹת֑וֹ וּמִלְא֖וּ ידו [יָדָֽיו׃]
וִֽיכַלּ֖וּ אֶת־הַיָּמִ֑ים (ס) וְהָיָה֩ בַיּ֨וֹם הַשְּׁמִינִ֜י וָהָ֗לְאָה יַעֲשׂ֨וּ הַכֹּהֲנִ֤ים עַל־הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ אֶת־עוֹלֽוֹתֵיכֶם֙ וְאֶת־שַׁלְמֵיכֶ֔ם וְרָצִ֣אתִי אֶתְכֶ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהֹוִֽה׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַחֲוָאת הַנִּקְרָאת בַּמִּזְרָח עַל כְּבוֹד הַשֵּׁם וְהַמַּבְנֶה הַקֹּדֶשׁ.
פסוקים א–ד
חֲוָאתְ כְּבוֹד הַשֵּׁם בַּמִּזְרָח
הפסוקים מתארים את חזרת כבוד ה' למשכן דרך השער המזרחי. יחזקאל מתאר את עוצמת הכבוד, קולו המרעיש כאמן מים ואת האור המאיר את הארץ. הוא מדמה את המראה המרהיב והמפחיד לחזיונות קודמים שראה, ומתאר את נפילתו אל פני האדמה מול נועם הכבוד.
פסוקים ה–ח
חזרת כבוד ה׳ לבית
הנביא מתאר את חזרת כבוד ה׳ אל המקדש בחזון. הוא שומע את ה׳ קובע כי הוא ישכון בתוך ישראל לעד, לאחר שהעם ושלטונם טמאו את קדושתו בעבודות עבודה זרה ובתעבות מוסריות.
פסוקים ט–יב
הַחֹק וְהַמַּבְנֶה הַקֹּדֶשׁ
הַנָּבִיא מַתְחִיל בְּהַבְטָחָה שֶׁהַשֵּׁם יַרְחִיק אֶת הָעֲוֹנוֹת מֵעַל הָעָם וְיִשְׁכֹּן בְּתוֹכָם. הַשֵּׁם מְצַוֶּה עַל הַבַּיִת לִמְדֹּד וּלְתַקֵּן אֶת הַמִּבְנֶה וְאֶת הַהלָכָה, כְּדֵי שֶׁהַקֹּדֶשׁ יִשָּׁמֵר וְהַגְּבוּל הַקָּדוֹשׁ יִהְיֶה מֻקְדָּשׁ לַמְּלֹאכָה הַקְּדוֹשָׁה.
פסוקים יג–טז
מידות המזבח והאריאל
פסוקים אלו מתארים במדויק את המידות של המזבח החדש, כולל רוחבו, עומקו והקרנות שלו. התיאור כולל גם את המרחקים בין החצרות השונות ואת הממדים הריבועיים של האריאל.
פסוקים יז–כ
מידות העזרה וחוקי המזבח
הפסוקים מתארים את מידות העזרה סביב המזבח ואת הוראות המזבח ביום בנייתו. ה' מצווה על הכהנים מזרע צדוק להקריב פר חטאת, ועל המקריב להשתמש בדם הפר כדי לכפר על קרני המזבח ועל כל גבול העזרה.
פסוקים כא–כד
טיהור המזבח והקרבת קרבנות
הפסוקים מתארים את תהליך טיהור המזבח באמצעות קרבנות חטאת. ראשית משתמשים בפר, ולאחר מכן בשעיר עיזים. לאחר סיום תהליך הטיהור, מובאים פר ואיל ללא פגם כעולה לה'. הכהנים מוסיפים מלח על הקרבנות כדי להשלים את הטקס.
פסוקים כה–כז
טקס הכפרה וההתחדשות
הפסוקים מתארים את סדר הקורבנות בבית המקדש החדש. במשך שבעה ימים יוקרבו קורבנות חטאת ושלמים כדי לטהר את המזבח. לאחר תקופת הטיהור, ביום השמיני, הכוהנים יקריבו עולות ושלמים, ובכך ישיגו רצון וקדושה מול ה' ישראל.
הַחֻקּוֹת לְטִיחוּר הַמִּזְבֵּחַ וְהַקְרָבָה בְּיַום הַכִּפּוּרִים.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
קְרִיאַת הָעוֹלָה וּבִנְיַן צִיּוֹן
״דָּבָר אַחֵר, צַו אֶת אַהֲרֹן. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: הֵטִיבָה בִּרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן (תהלים נא, כ). וְאַחֲרֵי כֵן, אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי צֶדֶק עוֹלָה וְכָלִיל (תהלים נא,״
בַּמִּדְרָשׁ תַּנְחוּמָא מְסֻבָּר הַקֶּשֶׁר הַמְּשֻׁלָּשׁ בֵּין הַקָּרְבָּנוֹת, הַתּוֹרָה וּבִנְיַד הַמִּקְדָּשׁ. הַמִּדְרָשׁ מְבַסֵּס אֶת הַדְּרָשָׁה עַל פִּי פְּסָטֵי תְּהִלִּים, וּמַסְקִים שֶׁצִּיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם יִבָּנוּ רַק אִם יִשְׂרָאֵל יַקְרִיבוּ עוֹלָה לִפְנֵי הַשֵּׁם. הַמִּדְרָשׁ מְסַבֵּר כְּבָר שֶׁעֵצֶם הַקְּרִיאָה בַּקָּרְבָּן, שֶׁנִּקְרֵאת "תּוֹרַת הָעוֹלָה", הִיא בְּעֶצֶם קְרִיאַת תּוֹרָה, וְהִיא מְבַטֶּאת אֶת הַחֲשִׁיבוּת הַגְּדוֹלָה שֶׁל לִמּוּד תּוֹרָה וְהַקְדָּשָׁה לָהּ. הַמִּשְׁלָה בַּמִּדְרָשׁ מַדְגִּישָׁה שֶׁאֲפִי שֶׁהַמִּקְדָּשׁ עָתִיד לְהֵחָרֵב, הַהַקְדָּשָׁה לַמִּצְוֹת וְלַסֵּדֶר שֶׁלָּהֶן מְשַׁמְּרַת אֶת הַקֶּשֶׁר שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל עִם הַשֵּׁם. רַב שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא מוֹסִיף שֶׁאִם יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְרוּ עַל הַקְּרִיאָה וְעַל הַתּוֹכְנָה שֶׁל הַקָּרְבָּנוֹת, הַשֵּׁם יַעֲלֶה עֲלֵיהֶם כְּאִלּוּ הֵם מַקְרִיבִים בִּפְעֻלָּה. הַמִּדְרָשׁ מְשַׁלֵּב אֶת הַחֲזוֹנוֹן שֶׁל יֶחֶזְקֵאל כְּהוֹכָחָה לְכָךְ שֶׁהַבַּיִת נִמְדַּד וְנִבְחַן מִשּׁוּם הַצֹּרֶךְ לְהִתְכַּלּוֹת מֵעֲוֹנוֹתֵיהֶם.
מדרש תנחומא, צו י״ד:א׳ ↗כְּבוֹד הַשֵּׁם בַּבַּיִת הֶחָדָשׁ
״דָּבָר אַחֵר, אָדָם, זֶה לְשׁוֹן חִבָּה וּלְשׁוֹן אַחֲוָה וּלְשׁוֹן רֵעוּת, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִיחֶזְקֵאל בֶּן אָדָם, בֶּן אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים, בֶּן צַדִּיקִים, בֶּן גּוֹמְלֵי חֲסָדִים,״
בַּקְּרָאת הַתַּבְעִיּוֹת בְּיחזקאל, אֲנוּ רוֹאִים אֶת כְּבוֹד הַשֵּׁם חוֹזֵר אֶל הַבַּיִת. הַנָּבִיא מְתָאֵר אֶת הַמִּבְנֶה הַמַּדּוּר, אֶת הַצּוּרוֹת וְאֶת הַמּוֹצָאִים שֶׁהַכֹּהֲנִים עָשׂוּ. כְּשֶׁהַמִּבְנֶה כָּל כָּךְ מְפֹאָר, הַכֹּהֲנִים עֲשׂוּת הַשְּׁאֵלָה: מָה יִקְרֶה אִם הַכֹּל יִהְיֶה מֻסְתָּר וְלֹא יִהְיֶה אֲנָשִׁים שֶׁיַּעַבְדוּ אֶת הַשֵּׁם? בְּפִרְשָׁן הַמְּבַאר אֶת הַדָּבָר מִן הַמִּדְרָשׁ (וַיִּקְרָא רַבָּה), הוּא מַקְדִּים בְּמַעֲלָה אֶת כְּבוֹד הַשֵּׁם. הוּא מְבַסֵּר בְּמָלֵא עַל כּוֹחָהּ שֶׁל הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁגַּם אִם הַכֹּהֲנִים יַרְגִּישׁוּ חֶסְרוֹן בַּעֲבוֹדָה הַגְּלוּיָה, לַהַשֵּׁם יֵשׁ אַלְפִּים מַלְאָכִים שֶׁעוֹבְדִים אוֹתוֹ לְלֹא הֶפְסָק. הַמִּדְרָשׁ מַשְׁוֶה אֶת הַמַּצָּב לְמֶלֶךְ שֶׁגַּם אֲם מִבְּתוֹ הַמְּחֻצָּה, בֵּיתוֹ מְמֻלֵּא בִּכְבוֹד וּבְעֹז.
ויקרא רבה ב׳:ח׳ ↗בעקבות המפרשים
התחברות המקדש למלך
״ובפגרי מלכיהם. שהיו בתיהם סמוכין (לבית הקברות) כמו שמצינו במלכים בשלמה ובעתליהו ופעמים שהיו קוברין אותם בגו ביתם כמו שהוא מפורש ואמר בתתם ספם את״
בפסוק זה, אפרץ רואה את כבוד הַשֵּׁם חוזר אל המקדש מן המזרח. הוא מדגיש שהמקום הזה לא יהיה עוד מקום של פגרי מלכים או של מנהגים שגויים. הַשֵּׁם אוסר על המלכים לבנות בתי קברים בתוך המקדש או קרובים אליו, כדי למנוע שוב את הטעות של חיבור בין קבר המלך למבנה הקדוש. רש"י מסביר את הפסוק על ידי ציון מנהג שהיה נפוץ בעבר, שבו בתי הקברות של המלכים היו קרובים מאוד למקדש, ממש כמו שמצאנו אצל מלכים אחרים כמו שלמה ועתליהו. לפי פירוש זה, התוכנית החדשה שחזון יחזקאל מציג נועדה להפריד באופן מוחלט בין המקום הקדוש לבין מקום הקבורה של המנהיגים.
רש״י על יחזקאל 43:7:1 ↗הקדושה של המזבח
״על ארבע קרנותיו. של מזבח:״
בפסוק זה, רש"י מפרש את התיאור של ארבעת הקרנות שבמזבח בראי החזון של יחזקאל. הוא מתמקד בקרנות עצמן כחלק מהמבנה המקודש. הפרשן מסביר את המשמעות של המבנה הפיזי של המזבח כפי שהוא מופיע בטקסט המקראי. הוא לא מוסיף פרשנות מוסרית אלא מתמקד בפירוט המבנה שנשלח ליחזקאל.
רש״י על יחזקאל 43:20:1 ↗החזרה של כבוד הַשֵּׁם למקדש
״ויאמר אלי. ר״ל הקול המדבר בא לאזני וכאלו מדבר אלי:״
בפסוקים אלו יחזקאל מתאר את הרגע המרגש שבו הוא רואה את כבוד הַשֵּׁם חוזר אל המקדש דרך שער מזרחי. התיאור מפורט מאוד וכולל את המראה המפואר של הַשֵּׁם והתנועה של המלאכים והקדושה סביב המבנה החדש. הנביא מתאר את הראייה הזו כחוויה ישירה ומוחשית של קדושת האל. במצודת דוד על הפסוק השביעי, מוסבר שהביטוי "ויאמר אלי" אינו אומר שהקול נשמע באוזניו של יחזקאל כקול דיבור רגיל, אלא שהנביא קיבל את המסר דרך חוויה רוחנית של דיבור אל הנביא. המפרש מדגיש שזו הייתה תקשורת ישירה של השכינה אל יחזקאל.
מצודת דוד על יחזקאל 43:7:1 ↗גְּבוּל הַמִּזְבֵּחַ
״ואל הגבול סביב. יתכן שעל היסוד נאמר שהוא בגבול המזבח:״
בַּקְטַע הַמִּקְרָא, יְחֶזְקֵאל רוֹאֶה אֶת הַכָּבוֹד שֶׁחוֹזֵר לַהֵיכָל וְעַל הַמִּזְבֵּחַ, אֲבָל הַתְּכוּנָה הַמַּדִיקָה שֶׁל הַגְּבוּלִים מְתָאֶרֶת אֶת הַהַפרָשָׁה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל הַמִּזְבֵּחַ. הַנָּבִיא מַתְכִּין אֶת הַמִּדּוֹת שֶׁל הַקֹּדֶשׁ, וְהַמִּדּוֹת הָלוֹךְ וְעוֹלוֹת בְּקִדְמַת הַמִּזְבֵּחַ. בְּמַצּוּדַת דָּווִד, הַהֲסָר לְגַבֵּי הַגְּבוּל סָבִיב בְּסוֹף הַפֶּסֶק מַצִּיעַ אֲפְשָׁרוּת אַחַת: יְתֵן שֶׁהַמִּדָּה הַזֹּאת מְתָאֶרֶת בְּדִיּוּק אֶת הַגְּבוּל שֶׁל הַמִּזְבֵּחַ עַצְמוֹ. הַמפרֵשׁ מַצִּיעַ זֶה כְּהַשְׁלָמָה לַמִּדּוֹת שֶׁנֶּתְנוּ בַּטֶּקסט, לְלֹא לְקַבֵּל אוֹתָהּ כְּעֶקְרוֹן יָחִיד.
מצודת דוד על יחזקאל 43:20:2 ↗