דבר ה' אלי.
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃יחזקאל · פרק לח׳
התנבאות על גוג וממאג
התקפה של גוג ועמיו על ישראל, התאספות אומות ועין ה' על גוג
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
יחזקאל לח׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
התנבאות על גוג ממאג
בן אדם, תפנה את פניך אל גוג, מנהיג ממשך ותובל, ואלה עליו.
בֶּן־אָדָ֗ם שִׂ֤ים פָּנֶ֙יךָ֙ אֶל־גּוֹג֙ אֶ֣רֶץ הַמָּג֔וֹג נְשִׂ֕יא רֹ֖אשׁ מֶ֣שֶׁךְ וְתֻבָ֑ל וְהִנָּבֵ֖א עָלָֽיו׃ותגיד: כך אמר האדון ה'
וְאָ֣מַרְתָּ֔ כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה הִנְנִ֤י אֵלֶ֙יךָ֙ גּ֔וֹג נְשִׂ֕יא רֹ֖אשׁ מֶ֥שֶׁךְ וְתֻבָֽל׃אני נגדה לך, גוג, מנהיג ממשך ותובל. אני אקשיב לך ואביא אותך, אותך ואת כל צבאך, פרשים וסוסים, כולם לבושים במיגון מלא, קהל גדול של רגלים ומגינים ואנשים שאוחזים בחרבות, כולם.
וְשׁ֣וֹבַבְתִּ֔יךָ וְנָתַתִּ֥י חַחִ֖ים בִּלְחָיֶ֑יךָ וְהוֹצֵאתִי֩ אוֹתְךָ֨ וְאֶת־כָּל־חֵילֶ֜ךָ סוּסִ֣ים וּפָרָשִׁ֗ים לְבֻשֵׁ֤י מִכְלוֹל֙ כֻּלָּ֔ם קָהָ֥ל רָב֙ צִנָּ֣ה וּמָגֵ֔ן תֹּפְשֵׂ֥י חֲרָב֖וֹת כֻּלָּֽם׃התאספות עמים נגד ישראל
פרס, כוש ופוט יצטרפו אליהם, כולם עם מגן וכיליון.
פָּרַ֛ס כּ֥וּשׁ וּפ֖וּט אִתָּ֑ם כֻּלָּ֖ם מָגֵ֥ן וְכוֹבָֽע׃גומר וכל קצוותיה של בית תוגרמה, צפון וכל קצוותיה, עם עמים רבים יצטרפו אליך.
גֹּ֚מֶר וְכָל־אֲגַפֶּ֔יהָ בֵּ֚ית תּֽוֹגַרְמָ֔ה יַרְכְּתֵ֥י צָפ֖וֹן וְאֶת־כָּל־אֲגַפָּ֑יו עַמִּ֥ים רַבִּ֖ים אִתָּֽךְ׃התכונן והתכונן לעצמך ולכל קבוצת העמים שמתאספת נגדך, ותהיה עבורם כמשמר.
הִכֹּן֙ וְהָכֵ֣ן לְךָ֔ אַתָּ֕ה וְכָל־קְהָלֶ֖ךָ הַנִּקְהָלִ֣ים עָלֶ֑יךָ וְהָיִ֥יתָ לָהֶ֖ם לְמִשְׁמָֽר׃בימים רחוקים מאוד, לקראת אחרית הימים, תבוא אל ארץ שהייתה הרוסה בגלל חרבות ואיספה מעמים רבים על הרי ישראל, ארץ שהייתה תמיד שממה וגורשה מעמים, ועכשיו כולם יחיו בה בבטחה.
מִיָּמִ֣ים רַבִּים֮ תִּפָּקֵד֒ בְּאַחֲרִ֨ית הַשָּׁנִ֜ים תָּב֣וֹא ׀ אֶל־אֶ֣רֶץ ׀ מְשׁוֹבֶ֣בֶת מֵחֶ֗רֶב מְקֻבֶּ֙צֶת֙ מֵעַמִּ֣ים רַבִּ֔ים עַ֚ל הָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר־הָי֥וּ לְחָרְבָּ֖ה תָּמִ֑יד וְהִיא֙ מֵעַמִּ֣ים הוּצָ֔אָה וְיָשְׁב֥וּ לָבֶ֖טַח כֻּלָּֽם׃תוכנית הפלישה של גוג
אתה תעלה ותגיע כמו שרע בקרב הבהמות, ותכסה את הארץ כמו ענן, אתה וכל כוחותיך, יחד עם עמים רבים מאוד.
וְעָלִ֙יתָ֙ כַּשֹּׁאָ֣ה תָב֔וֹא כֶּעָנָ֛ן לְכַסּ֥וֹת הָאָ֖רֶץ תִּֽהְיֶ֑ה אַתָּה֙ וְכָל־אֲגַפֶּ֔יךָ וְעַמִּ֥ים רַבִּ֖ים אוֹתָֽךְ׃ (ס)כך אומר אדוני ה' : באותו היום יעלו מחשבות על ליבך, ותתכנן תוכנית רעה.
כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יַעֲל֤וּ דְבָרִים֙ עַל־לְבָבֶ֔ךָ וְחָשַׁבְתָּ֖ מַחֲשֶׁ֥בֶת רָעָֽה׃ותגיד: אעלה על ארץ שלווה, ארץ של יושבים בביטחון, שכולם יושבים ללא חומה, ללא בריח וללא דלתות.
וְאָמַרְתָּ֗ אֶֽעֱלֶה֙ עַל־אֶ֣רֶץ פְּרָז֔וֹת אָבוֹא֙ הַשֹּׁ֣קְטִ֔ים יֹשְׁבֵ֖י לָבֶ֑טַח כֻּלָּ֗ם יֹֽשְׁבִים֙ בְּאֵ֣ין חוֹמָ֔ה וּבְרִ֥יחַ וּדְלָתַ֖יִם אֵ֥ין לָהֶֽם׃כדי לשדוד רכוש ולבזוז את רכושם, כדי להחזיר לידך חרבות שנגטשו, ולפנות לעם שנאסף מהעמים, שמתפרנס מרעלה ומרכוש, יושבי המישורים של הארץ.
לִשְׁלֹ֥ל שָׁלָ֖ל וְלָבֹ֣ז בַּ֑ז לְהָשִׁ֨יב יָדְךָ֜ עַל־חֳרָב֣וֹת נוֹשָׁבֹ֗ת וְאֶל־עַם֙ מְאֻסָּ֣ף מִגּוֹיִ֔ם עֹשֶׂה֙ מִקְנֶ֣ה וְקִנְיָ֔ן יֹשְׁבֵ֖י עַל־טַבּ֥וּר הָאָֽרֶץ׃הַתְּכֻנָּה שֶׁל גּוֹג וְהַתְּגִיבָה הָאֱלֹהִית
שֶׁבָּא, דַּדָּן, סוֹחֲרֵי תַרְשִׁישְׁ וְכָל כְּפָרֵיהֶם יֹאמְרוּ לְךָ: הַאִם בָּאתָ לִשְׁלֹחַ שָׁלָל? הַאִם בָּאתָ לִגְזֹל בָּזָה? הִקְהַלְתָּ אֶת הֶעָמוּת שֶׁלְּךָ כְּדֵי לָקַחַת כֶּסֶף וְזָהָב, וּכְדֵי לִקְנוֹת מִקְנֶה וּסְחֹרָה, כְּדֵי לִשְׁלֹחַ שָׁלָל גָּדוֹל.
שְׁבָ֡א וּ֠דְדָן וְסֹחֲרֵ֨י תַרְשִׁ֤ישׁ וְכָל־כְּפִרֶ֙יהָ֙ יֹאמְר֣וּ לְךָ֔ הֲלִשְׁלֹ֤ל שָׁלָל֙ אַתָּ֣ה בָ֔א הֲלָבֹ֥ז בַּ֖ז הִקְהַ֣לְתָּ קְהָלֶ֑ךָ לָשֵׂ֣את ׀ כֶּ֣סֶף וְזָהָ֗ב לָקַ֙חַת֙ מִקְנֶ֣ה וְקִנְיָ֔ן לִשְׁלֹ֖ל שָׁלָ֥ל גָּדֽוֹל׃ (ס)לָכֵן הִתְנַבֵּא בֶּן אָדָם וְהַשְׁמַע לְגּוֹג: כֹּה אָמַר הַשֵּׁם, אֲדֹנָי יְהוִה. בְּיוֹם הַהוּא, כְּשֶׁעַמִּי יִשְׂרָאֵל יֵשָׁן בְּבִטָּחוֹן, תֵּדַע.
לָכֵן֙ הִנָּבֵ֣א בֶן־אָדָ֔ם וְאָמַרְתָּ֣ לְג֔וֹג כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה הֲל֣וֹא ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא בְּשֶׁ֨בֶת עַמִּ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל לָבֶ֖טַח תֵּדָֽע׃תָּבוֹא מִמְּקוֹמְךָ מֵהַצָּפוֹן, אַתָּה וְעַמִּים רַבִּים אִתְּךָ, כָּל רֹכְבֵי הַסוּסִים, כְּבִצְבָּה גְּדוֹלָה וְצָבָא רַב.
וּבָ֤אתָ מִמְּקֽוֹמְךָ֙ מִיַּרְכְּתֵ֣י צָפ֔וֹן אַתָּ֕ה וְעַמִּ֥ים רַבִּ֖ים אִתָּ֑ךְ רֹכְבֵ֤י סוּסִים֙ כֻּלָּ֔ם קָהָ֥ל גָּד֖וֹל וְחַ֥יִל רָֽב׃וְתַעֲלֶה עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל כְּעָנָן שֶׁמְכַסֶּה אֶת הָאָרֶץ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. וְהֵבֵאתִי אוֹתְךָ עַל אַרְצִי, כְּדֵי שֶׁהַגּוֹיִם יַכִּרוּ אוֹתִי בְּהִקְדָּשִי בְּךָ לְעֵינֵיהֶם, גּוֹג.
וְעָלִ֙יתָ֙ עַל־עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כֶּֽעָנָ֖ן לְכַסּ֣וֹת הָאָ֑רֶץ בְּאַחֲרִ֨ית הַיָּמִ֜ים תִּֽהְיֶ֗ה וַהֲבִאוֹתִ֙יךָ֙ עַל־אַרְצִ֔י לְמַעַן֩ דַּ֨עַת הַגּוֹיִ֜ם אֹתִ֗י בְּהִקָּדְשִׁ֥י בְךָ֛ לְעֵינֵיהֶ֖ם גּֽוֹג׃ (ס)הכרזת ה׳ על גוג
כך אמר אדוני ה׳: אני זה שדיברתי בימים קדומים דרך עבדי, נביאי ישראל, אשר נבאו בימים ההם שנים, להביא אותך עליהם.
כֹּֽה־אָמַ֞ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה הַֽאַתָּה־ה֨וּא אֲשֶׁר־דִּבַּ֜רְתִּי בְּיָמִ֣ים קַדְמוֹנִ֗ים בְּיַד֙ עֲבָדַי֙ נְבִיאֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַֽנִּבְּאִ֛ים בַּיָּמִ֥ים הָהֵ֖ם שָׁנִ֑ים לְהָבִ֥יא אֹתְךָ֖ עֲלֵיהֶֽם׃ (ס)ויהיה ביום ההוא, ביום שבו יבוא גוג על אדמת ישראל, אומר אדוני ה׳, שאעלה את חמתי בזעמי.
וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא בְּי֨וֹם בּ֥וֹא גוֹג֙ עַל־אַדְמַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה תַּעֲלֶ֥ה חֲמָתִ֖י בְּאַפִּֽי׃ובקנאתי, באש זעמי, דיברתי; אם לא ביום ההוא יהיה רעש גדול על אדמת ישראל.
וּבְקִנְאָתִ֥י בְאֵשׁ־עֶבְרָתִ֖י דִּבַּ֑רְתִּי אִם־לֹ֣א ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִֽהְיֶה֙ רַ֣עַשׁ גָּד֔וֹל עַ֖ל אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵֽל׃ודגים בים, וציפורי השמים, חיות השדה, כל הרמט על האדמה וכל האדם שנמצא על פני האדמה ירעשו בפניי. ההרים ייהרסו, המדרגות יקרסו וכל חומה בארץ תפול.
וְרָעֲשׁ֣וּ מִפָּנַ֡י דְּגֵ֣י הַיָּם֩ וְע֨וֹף הַשָּׁמַ֜יִם וְחַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֗ה וְכָל־הָרֶ֙מֶשׂ֙ הָרֹמֵ֣שׂ עַל־הָֽאֲדָמָ֔ה וְכֹל֙ הָֽאָדָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֣י הָאֲדָמָ֑ה וְנֶהֶרְס֣וּ הֶהָרִ֗ים וְנָֽפְלוּ֙ הַמַּדְרֵג֔וֹת וְכָל־חוֹמָ֖ה לָאָ֥רֶץ תִּפּֽוֹל׃העונש על גוג ועמיו
אני אקרא עליו וחרב על כל ההרים שלו, אומר אדוני ה'. חרב בין אדם לאדם תהיה.
וְקָרָ֨אתִי עָלָ֤יו לְכָל־הָרַי֙ חֶ֔רֶב נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה חֶ֥רֶב אִ֖ישׁ בְּאָחִ֥יו תִּֽהְיֶֽה׃אשפט אותו במילה ובדם, בגשם שוטף ובאבני ברזל, באש ובגופרית, אשפוך עליו, ועל צדדיו, ועל עמים רבים שנמצאים איתו.
וְנִשְׁפַּטְתִּ֥י אִתּ֖וֹ בְּדֶ֣בֶר וּבְדָ֑ם וְגֶ֣שֶׁם שׁוֹטֵף֩ וְאַבְנֵ֨י אֶלְגָּבִ֜ישׁ אֵ֣שׁ וְגָפְרִ֗ית אַמְטִ֤יר עָלָיו֙ וְעַל־אֲגַפָּ֔יו וְעַל־עַמִּ֥ים רַבִּ֖ים אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ׃אגדיל את עצמי ואקדש את עצמי, ואוצ bekannt לעיני עמים רבים, וידעו שאני ה'.
וְהִתְגַּדִּלְתִּי֙ וְהִתְקַדִּשְׁתִּ֔י וְנ֣וֹדַעְתִּ֔י לְעֵינֵ֖י גּוֹיִ֣ם רַבִּ֑ים וְיָדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
התנבאות על גוג ממאג
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
בֶּן־אָדָ֗ם שִׂ֤ים פָּנֶ֙יךָ֙ אֶל־גּוֹג֙ אֶ֣רֶץ הַמָּג֔וֹג נְשִׂ֕יא רֹ֖אשׁ מֶ֣שֶׁךְ וְתֻבָ֑ל וְהִנָּבֵ֖א עָלָֽיו׃
וְאָ֣מַרְתָּ֔ כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה הִנְנִ֤י אֵלֶ֙יךָ֙ גּ֔וֹג נְשִׂ֕יא רֹ֖אשׁ מֶ֥שֶׁךְ וְתֻבָֽל׃
וְשׁ֣וֹבַבְתִּ֔יךָ וְנָתַתִּ֥י חַחִ֖ים בִּלְחָיֶ֑יךָ וְהוֹצֵאתִי֩ אוֹתְךָ֨ וְאֶת־כָּל־חֵילֶ֜ךָ סוּסִ֣ים וּפָרָשִׁ֗ים לְבֻשֵׁ֤י מִכְלוֹל֙ כֻּלָּ֔ם קָהָ֥ל רָב֙ צִנָּ֣ה וּמָגֵ֔ן תֹּפְשֵׂ֥י חֲרָב֖וֹת כֻּלָּֽם׃
התאספות עמים נגד ישראל
פָּרַ֛ס כּ֥וּשׁ וּפ֖וּט אִתָּ֑ם כֻּלָּ֖ם מָגֵ֥ן וְכוֹבָֽע׃
גֹּ֚מֶר וְכָל־אֲגַפֶּ֔יהָ בֵּ֚ית תּֽוֹגַרְמָ֔ה יַרְכְּתֵ֥י צָפ֖וֹן וְאֶת־כָּל־אֲגַפָּ֑יו עַמִּ֥ים רַבִּ֖ים אִתָּֽךְ׃
הִכֹּן֙ וְהָכֵ֣ן לְךָ֔ אַתָּ֕ה וְכָל־קְהָלֶ֖ךָ הַנִּקְהָלִ֣ים עָלֶ֑יךָ וְהָיִ֥יתָ לָהֶ֖ם לְמִשְׁמָֽר׃
מִיָּמִ֣ים רַבִּים֮ תִּפָּקֵד֒ בְּאַחֲרִ֨ית הַשָּׁנִ֜ים תָּב֣וֹא ׀ אֶל־אֶ֣רֶץ ׀ מְשׁוֹבֶ֣בֶת מֵחֶ֗רֶב מְקֻבֶּ֙צֶת֙ מֵעַמִּ֣ים רַבִּ֔ים עַ֚ל הָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר־הָי֥וּ לְחָרְבָּ֖ה תָּמִ֑יד וְהִיא֙ מֵעַמִּ֣ים הוּצָ֔אָה וְיָשְׁב֥וּ לָבֶ֖טַח כֻּלָּֽם׃
תוכנית הפלישה של גוג
וְעָלִ֙יתָ֙ כַּשֹּׁאָ֣ה תָב֔וֹא כֶּעָנָ֛ן לְכַסּ֥וֹת הָאָ֖רֶץ תִּֽהְיֶ֑ה אַתָּה֙ וְכָל־אֲגַפֶּ֔יךָ וְעַמִּ֥ים רַבִּ֖ים אוֹתָֽךְ׃ (ס)
כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יַעֲל֤וּ דְבָרִים֙ עַל־לְבָבֶ֔ךָ וְחָשַׁבְתָּ֖ מַחֲשֶׁ֥בֶת רָעָֽה׃
וְאָמַרְתָּ֗ אֶֽעֱלֶה֙ עַל־אֶ֣רֶץ פְּרָז֔וֹת אָבוֹא֙ הַשֹּׁ֣קְטִ֔ים יֹשְׁבֵ֖י לָבֶ֑טַח כֻּלָּ֗ם יֹֽשְׁבִים֙ בְּאֵ֣ין חוֹמָ֔ה וּבְרִ֥יחַ וּדְלָתַ֖יִם אֵ֥ין לָהֶֽם׃
לִשְׁלֹ֥ל שָׁלָ֖ל וְלָבֹ֣ז בַּ֑ז לְהָשִׁ֨יב יָדְךָ֜ עַל־חֳרָב֣וֹת נוֹשָׁבֹ֗ת וְאֶל־עַם֙ מְאֻסָּ֣ף מִגּוֹיִ֔ם עֹשֶׂה֙ מִקְנֶ֣ה וְקִנְיָ֔ן יֹשְׁבֵ֖י עַל־טַבּ֥וּר הָאָֽרֶץ׃
הַתְּכֻנָּה שֶׁל גּוֹג וְהַתְּגִיבָה הָאֱלֹהִית
שְׁבָ֡א וּ֠דְדָן וְסֹחֲרֵ֨י תַרְשִׁ֤ישׁ וְכָל־כְּפִרֶ֙יהָ֙ יֹאמְר֣וּ לְךָ֔ הֲלִשְׁלֹ֤ל שָׁלָל֙ אַתָּ֣ה בָ֔א הֲלָבֹ֥ז בַּ֖ז הִקְהַ֣לְתָּ קְהָלֶ֑ךָ לָשֵׂ֣את ׀ כֶּ֣סֶף וְזָהָ֗ב לָקַ֙חַת֙ מִקְנֶ֣ה וְקִנְיָ֔ן לִשְׁלֹ֖ל שָׁלָ֥ל גָּדֽוֹל׃ (ס)
לָכֵן֙ הִנָּבֵ֣א בֶן־אָדָ֔ם וְאָמַרְתָּ֣ לְג֔וֹג כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה הֲל֣וֹא ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא בְּשֶׁ֨בֶת עַמִּ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל לָבֶ֖טַח תֵּדָֽע׃
וּבָ֤אתָ מִמְּקֽוֹמְךָ֙ מִיַּרְכְּתֵ֣י צָפ֔וֹן אַתָּ֕ה וְעַמִּ֥ים רַבִּ֖ים אִתָּ֑ךְ רֹכְבֵ֤י סוּסִים֙ כֻּלָּ֔ם קָהָ֥ל גָּד֖וֹל וְחַ֥יִל רָֽב׃
וְעָלִ֙יתָ֙ עַל־עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כֶּֽעָנָ֖ן לְכַסּ֣וֹת הָאָ֑רֶץ בְּאַחֲרִ֨ית הַיָּמִ֜ים תִּֽהְיֶ֗ה וַהֲבִאוֹתִ֙יךָ֙ עַל־אַרְצִ֔י לְמַעַן֩ דַּ֨עַת הַגּוֹיִ֜ם אֹתִ֗י בְּהִקָּדְשִׁ֥י בְךָ֛ לְעֵינֵיהֶ֖ם גּֽוֹג׃ (ס)
הכרזת ה׳ על גוג
כֹּֽה־אָמַ֞ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה הַֽאַתָּה־ה֨וּא אֲשֶׁר־דִּבַּ֜רְתִּי בְּיָמִ֣ים קַדְמוֹנִ֗ים בְּיַד֙ עֲבָדַי֙ נְבִיאֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַֽנִּבְּאִ֛ים בַּיָּמִ֥ים הָהֵ֖ם שָׁנִ֑ים לְהָבִ֥יא אֹתְךָ֖ עֲלֵיהֶֽם׃ (ס)
וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא בְּי֨וֹם בּ֥וֹא גוֹג֙ עַל־אַדְמַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה תַּעֲלֶ֥ה חֲמָתִ֖י בְּאַפִּֽי׃
וּבְקִנְאָתִ֥י בְאֵשׁ־עֶבְרָתִ֖י דִּבַּ֑רְתִּי אִם־לֹ֣א ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִֽהְיֶה֙ רַ֣עַשׁ גָּד֔וֹל עַ֖ל אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵֽל׃
וְרָעֲשׁ֣וּ מִפָּנַ֡י דְּגֵ֣י הַיָּם֩ וְע֨וֹף הַשָּׁמַ֜יִם וְחַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֗ה וְכָל־הָרֶ֙מֶשׂ֙ הָרֹמֵ֣שׂ עַל־הָֽאֲדָמָ֔ה וְכֹל֙ הָֽאָדָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֣י הָאֲדָמָ֑ה וְנֶהֶרְס֣וּ הֶהָרִ֗ים וְנָֽפְלוּ֙ הַמַּדְרֵג֔וֹת וְכָל־חוֹמָ֖ה לָאָ֥רֶץ תִּפּֽוֹל׃
העונש על גוג ועמיו
וְקָרָ֨אתִי עָלָ֤יו לְכָל־הָרַי֙ חֶ֔רֶב נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה חֶ֥רֶב אִ֖ישׁ בְּאָחִ֥יו תִּֽהְיֶֽה׃
וְנִשְׁפַּטְתִּ֥י אִתּ֖וֹ בְּדֶ֣בֶר וּבְדָ֑ם וְגֶ֣שֶׁם שׁוֹטֵף֩ וְאַבְנֵ֨י אֶלְגָּבִ֜ישׁ אֵ֣שׁ וְגָפְרִ֗ית אַמְטִ֤יר עָלָיו֙ וְעַל־אֲגַפָּ֔יו וְעַל־עַמִּ֥ים רַבִּ֖ים אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ׃
וְהִתְגַּדִּלְתִּי֙ וְהִתְקַדִּשְׁתִּ֔י וְנ֣וֹדַעְתִּ֔י לְעֵינֵ֖י גּוֹיִ֣ם רַבִּ֑ים וְיָדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
פרק המתאר את התוכניות של גוג והתגובה האלוהית נגדו.
התנבאות על גוג ממאג
הפסוקים מתארים את תחילת הנבואה על גוג, מנהיג ממשך ותובל. ה' מצווה על יחזקאל לפנות אליו ולנבא. ה' מצהיר שהוא יתעמת עם גוג, ויביא אותו ואת כל צבאו המצויד בנשק ובמיגון מלא אל המרחב כדי להתמודד איתו.
התאספות עמים נגד ישראל
הנביא מתאר קבוצה גדולה של עמים, ביניהם פרס, כוש, פוט, גומר ובית תוגרמה, שמתאספים לתקוף את ישראל. התקופה הזו תתרחש באחרית הימים, כאשר עם ישראל יחזור לארצו שהייתה הרוסה ושממה, וישכון בה בבטחה לאחר שגורש מעמים רבים.
תוכנית הפלישה של גוג
חזון על עלייתה של כוח צבאי גדול, המיוצג על ידי גוג, שמתכנן פלישה לארץ שחיה בביטחון ובשלווה ללא הגנות, במטרה לשדוד את רכושיה ואת רכוש האנשים שנאספו בה.
הַתְּכֻנָּה שֶׁל גּוֹג וְהַתְּגִיבָה הָאֱלֹהִית
הַמֶּלֶךְ גּוֹג וְצָבָאוֹ מִצָּפוֹן מִתְכַּוְנִים לְפָרֵץ אֶל יִשְׂרָאֵל כְּדֵי לִגְזֹל אֶת עָשְׁרִיו וּמִקְנֵיהֶם. הַנָּבִיא מַתְרִיעַ שֶׁבְּעֵת הַתּוֹרָה הַזֹּאת, הַשֵּׁם יַעֲמִיד אֶת גּוֹג מִול הָעָם כְּדֵי שֶׁהָעוֹלָם כֻּלּוֹ יִכְּרַח בְּקִדְשָׁתוֹ.
הכרזת ה׳ על גוג
הנבואה מזכירה שדברי ה׳ על גוג נאמרו כבר בימים קדומים דרך נביאי ישראל. ה׳ מצהיר כי ביום פשיטת גוג על ארץ ישראל, הוא יביע את חמתו וזעמו, דבר שיגרום לרעידה עמוקה בטבע ובבני האדם, ויהרוס מבנים וצורות נוף.
העונש על גוג ועמיו
הפסוקים מתארים את העונש שעתיד לבוא על גוג. ה' יקרא עליו חרב שתגרום למלחמה פנימית בין אנשים, וישפוט אותו באמצעות כוחות טבע קשים כמו גשם, אש וגופרית. המטרה הסופית של העונש הזה היא שהאומות יכירו את גדלותו וקדושתו של ה', וידעו שהוא ה'.
הפרק מפרט את העונש שיוטלו על גוג ועמיו.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
מילים וכוונות: הפער בין הדיבור ללב
״ד"א ויאמר אליו בני ויאמר אליו הנני. ושלמה צווה כסף סגים מצופה על חרס שפתים דולקים ולב רע (משלי כו כג), למה עשו היה דומה״
בפרשתנו, המדרש מדגיש את הסכנה הגדולה שבעיסוק במילים שאינן משקפות את האמת הפנימית. המדרש משתמש בדימוי של כלי עבודה המצופה כסף וזהב מלמטה, אך בפנים הוא עשוי חרס פשוט וזול. המטרה היא להראות איך אדם יכול להישמע מכובד ונעים כלפי חוץ, בעוד שבתוכו שוכנות מחשבות רעות, רעב לכוח או כעס. הפרשן מביא דוגמאות רבות מהמקורות, כמו עשו ואמירותיו שעלולות להסתיר כוונות אחרות, או אנשים שאומרים דברים בפה אך בלבם הם חושבים אחרת לגמרי. המדרש מזהיר מפני הדימוי הזה, שבו הדיבור החיצוני הוא רק ציפוי יפה, בעוד שהלב מכיל תועבות ומחשבות שונות מהמילים הנאמרות.
תנחומא בובר, תולדות ט׳:א׳ ↗התוקף של חוסר הגנה
״חומה ודלתים ובריח] ד"ר, כ"י ה' ופ': דלתים, וכ"ה ברי"ף ורא"ש ואו"ז. מלשון הכתוב "חומה גבהה דלתים ובריח" (דב' ג ה) = חומה ובריח נחשת״
בפסוק הזה מיחזקאל מופיע תיאור של קבוצה של אנשים שחיים ללא הגנה פיזית. כתוב שהם יושבים בביטחון מלא, אבל בפועל אין להם חומה, אין להם דלתות ואין להם בריח. זהו תיאור של מצב שבו אין שום דבר שמפריד בין האדם לבין הסביבה שלו או בין הסכנה לבין המקום שבו הוא נמצא. במבואות לספרות האמוראים מובא הקישור בין הפסוק הזה למושגים של הגנה וסגירות. המפרשים מציינים שהפסוק מתאר אנשים שאין להם הגנה, ומשתמשים בביטויים הללו כדי להספק את המשמעות של חוסר חומות ודלתות. הגישה כאן היא לשים לב לפרטים הטכניים של מבנה העיר וההבדל בין מקום מוגן למקום חשוף.
מבואות לספרות האמוראים, חלק ב' (הערות ופירושים לפרקים מן התלמוד), בבא בתרא, פרק א רמ״ה ↗בעקבות המפרשים
הכנה למלחמה
״הכון והכן לך. הכון אותך והכן לך חיל אחרי':״
רש"י מפרש את הפסוק החוזר בפרק יחזקאל, שבו מופיעה המילה "הכון". הוא מסביר שהמילה הזו פונה אל יחזקאל עצמו. על הנביא להכין את עצמו לקראת המתרחשים. המילה "והכן" מצווה עליו להיערך למאבק שעומד להגיע. הפרשן מדגיש כי יש כאן צורך בהכנה פנימית וחיצונית. יחזקאל צריך להיות מוכן לקראת הצבאות שיבואו לתקוף. לפי גישה זו, הנבואה אינה רק דיווח על אירוע עתידי, אלא קריאה לפעולה ולהיערכות של הנביא מול האתגרים הבאים.
רש״י על יחזקאל 38:7:1 ↗התקיימות הנבואה של גוג ומגוג
״האתה הוא. באותן הימים יאמר הקב"ה האתה הוא אותו אשר דברתי בימים קדמונים ביד עבדי נביאי ישראל כגון יחזקאל וזכריה שאף הוא נתנבא על מלחמות״
הפסוק מתאר את רגע השיא של המלחמה, שבו הַשֵּׁם מוכיח את כוחו וגובה מעמדו מול העמים התוקפים. הפסוק מביא את השאלה המרתקת מה יקרה לרגע הזה, ומדגיש את ההתערבות האלוהית שתהיה ברורה לכל. רש"י מסביר כי הפסוק הזה הוא אישור לכך שהדברים שנעלו בנבואות קודמות, כמו אצל יחזקאל וזכריה, יתממשו בדיוק כפי שנעלו. הוא מציין כי חז"ל זיהו את הנביאים אלדד ומידד כמי שחזו גם בסיפור זה, ומבהיר כי מדובר בשתי נבואות שונות שמתממשות יחד.
רש״י על יחזקאל 38:17:1 ↗התקיפה של עמים רבים
״עמים רבים אתך. יבואו עמך:״
בפסוק הזה, חלק מתוך חזונו של יחזקאל, מתואר מצב שבו עמים רבים מגיעים לעמוד נגד עם ישראל. הטקסט מציין שהם יבואו יחד עם העם, כחלק מהמתקפה המתוארת בפרק. מצודת דוד מסביר שבפסוק זה מופיעים עמים רבים שבאים יחד עם העם, כפי שמתואר בתיאור המלחמה. הפירוש מתמקד בכמות העמים ובכוונה שלהם לפעול כקבוצה אחת נגד ישראל.
מצודת דוד על יחזקאל 38:6:2 ↗משמעות הזמן בנבואת יחזקאל
״שנים. ר״ל זה שנים רבות כי בבואו יעבור זמן דב מימי הנביאים ההם:״
בפסוק זה מופיעה המילה "שנים". המצודת דוד מסביר את המילה הזו כרמז לכך שיידרשו שנים רבות עד שהדברים יתקיימו. לפי פירוש זה, הזמן שבין תקופת הנביאים לבין מימוש הנבואה הוא זמן ארוך מאוד. הפרשן מציע שהנבואה אינה מתייחסת למאורע מיידי, אלא למשהו שיקרה בעתיד רחוק. הגישה הזו מדגישה את הפער שבין קבלת המסר לבין קיומו בפועל בשטח.
מצודת דוד על יחזקאל 38:17:2 ↗