ואתה, בן אדם, תנבא על הרי ישראל ותגיד להם: הרי ישראל, תקשיבו לדבר ה'.
וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֔ם הִנָּבֵ֖א אֶל־הָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְאָ֣מַרְתָּ֔ הָרֵי֙ יִשְׂרָאֵ֔ל שִׁמְע֖וּ דְּבַר־יְהוָֽה׃יחזקאל · פרק לו׳
הבטחת השיקומו של עם הארץ והעם
הנבואה להרי ישראל על התאוששות הארץ, קידוש שם ה' והבטחת התחייה החדשה של עם ישראל
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
יחזקאל לו׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הנבואה להרי ישראל
ככה אומר האדון ה', כי האויב שלכם אמר עליכם: זה אח שלנו, והארץ הנטושה הפכה לנחלה שלנו.
כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה יַ֣עַן אָמַ֧ר הָאוֹיֵ֛ב עֲלֵיכֶ֖ם הֶאָ֑ח וּבָמ֣וֹת עוֹלָ֔ם לְמֽוֹרָשָׁ֖ה הָ֥יְתָה לָּֽנוּ׃לכן תנבא ותגיד: ככה אומר האדון ה', בגלל שהארץ הפכה לשממה וזעמו עליכם מכל הסביבה, כדי שתרדו שארית העמים ותעלו על לשון עמים ועל דיבורם.
לָכֵן֙ הִנָּבֵ֣א וְאָמַרְתָּ֔ כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה יַ֣עַן בְּיַ֡עַן שַׁמּוֹת֩ וְשָׁאֹ֨ף אֶתְכֶ֜ם מִסָּבִ֗יב לִֽהְיוֹתְכֶ֤ם מֽוֹרָשָׁה֙ לִשְׁאֵרִ֣ית הַגּוֹיִ֔ם וַתֵּֽעֲל֛וּ עַל־שְׂפַ֥ת לָשׁ֖וֹן וְדִבַּת־עָֽם׃לכן, הרי ישראל, תקשיבו לדבר האדון ה'. ככה אמר האדון ה' להרים, לגבעות, לעמקים, לقمות וגם להרי השממה ולערים הנטושות שהיו ללעג ולבוז לשארית העמים שסביבכם.
לָכֵן֙ הָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל שִׁמְע֖וּ דְּבַר־אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה כֹּֽה־אָמַ֣ר אֲדֹנָ֣י יְ֠הוִה לֶהָרִ֨ים וְלַגְּבָע֜וֹת לָאֲפִיקִ֣ים וְלַגֵּאָי֗וֹת וְלֶחֳרָב֤וֹת הַשֹּֽׁמְמוֹת֙ וְלֶעָרִ֣ים הַנֶּעֱזָב֔וֹת אֲשֶׁ֨ר הָי֤וּ לְבַז֙ וּלְלַ֔עַג לִשְׁאֵרִ֥ית הַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁ֥ר מִסָּבִֽיב׃ (ס)הבטחת התאוששות ארץ ישראל
לכן כך אומר אדוני יהוה: אם לא, בזעם שלי דיברתי על שארית העמים ועל אדום כולו, אשר נתנו את ארצי להם לירושה, בשמחה של כל הלב ובכעס נפש, כדי לבזות אותה.
לָכֵ֗ן כֹּֽה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יְהוִה֒ אִם־לֹ֠א בְּאֵ֨שׁ קִנְאָתִ֥י דִבַּ֛רְתִּי עַל־שְׁאֵרִ֥ית הַגּוֹיִ֖ם וְעַל־אֱד֣וֹם כֻּלָּ֑א אֲשֶׁ֣ר נָתְנֽוּ־אֶת־אַרְצִ֣י ׀ לָ֠הֶם לְמ֨וֹרָשָׁ֜ה בְּשִׂמְחַ֤ת כָּל־לֵבָב֙ בִּשְׁאָ֣ט נֶ֔פֶשׁ לְמַ֥עַן מִגְרָשָׁ֖הּ לָבַֽז׃לכן נבוא על אדמת ישראל ובלמת ההרים, הגבעות, העמקים והמצוקים: כך אומר אדוני יהוה, הנה אני בדיבור בכעס ובקנאה שלי, כי העמים סבלו את הנטל שלכם.
לָכֵ֕ן הִנָּבֵ֖א עַל־אַדְמַ֣ת יִשְׂרָאֵ֑ל וְאָמַרְתָּ֡ לֶהָרִ֣ים וְ֠לַגְּבָעוֹת לָאֲפִיקִ֨ים וְלַגֵּאָי֜וֹת כֹּֽה־אָמַ֣ר ׀ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה הִנְנִ֨י בְקִנְאָתִ֤י וּבַחֲמָתִי֙ דִּבַּ֔רְתִּי יַ֛עַן כְּלִמַּ֥ת גּוֹיִ֖ם נְשָׂאתֶֽם׃לכן כך אמר אדוני יהוה: אני הרמתי את ידי, ואם לא, העמים שסביבכם הם שישאו את נטלם.
לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה אֲנִ֖י נָשָׂ֣אתִי אֶת־יָדִ֑י אִם־לֹ֤א הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר לָכֶ֣ם מִסָּבִ֔יב הֵ֖מָּה כְּלִמָּתָ֥ם יִשָּֽׂאוּ׃ואתם, הרי ישראל, תיתנו את ענפיכם ותשאו את פירותיכם לעמי ישראל, כי הם קרו לבוא.
וְאַתֶּ֞ם הָרֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ עַנְפְּכֶ֣ם תִּתֵּ֔נוּ וּפֶרְיְכֶ֥ם תִּשְׂא֖וּ לְעַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֥י קֵרְב֖וּ לָבֽוֹא׃הבטחת השיקומו של עם ישראל
כי הנה אני אליכם, ואפנה אליכם, ואתם תעבדו ותיזרעו.
כִּ֖י הִנְנִ֣י אֲלֵיכֶ֑ם וּפָנִ֣יתִי אֲלֵיכֶ֔ם וְנֶעֱבַדְתֶּ֖ם וְנִזְרַעְתֶּֽם׃והרבתי לכם אנשים, את כל בית ישראל כולו, והערים יתגוררו והחורבות ייבנו.
וְהִרְבֵּיתִ֤י עֲלֵיכֶם֙ אָדָ֔ם כָּל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל כֻּלֹּ֑ה וְנֹֽשְׁבוּ֙ הֶֽעָרִ֔ים וְהֶחֳרָב֖וֹת תִּבָּנֶֽינָה׃והרבתי לכם אנשים ובהמה, ירבו ויפרעו, ואחזיר אתכם כמו פעם, ואטיב לכם יותר ממה שהייתם בהתחלה, ותדעו שאני ה׳.
וְהִרְבֵּיתִ֧י עֲלֵיכֶ֛ם אָדָ֥ם וּבְהֵמָ֖ה וְרָב֣וּ וּפָר֑וּ וְהוֹשַׁבְתִּ֨י אֶתְכֶ֜ם כְּקַדְמֽוֹתֵיכֶ֗ם וְהֵטִֽבֹתִי֙ מֵרִאשֹׁ֣תֵיכֶ֔ם וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃ואלך בכם, בין אנשי עמי ישראל, ותירשו את הארץ הזאת, ותהיה לכם לנחלה, ולא תוסיפו לשחוק אותה יותר.
וְהוֹלַכְתִּי֩ עֲלֵיכֶ֨ם אָדָ֜ם אֶת־עַמִּ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וִֽירֵשׁ֔וּךָ וְהָיִ֥יתָ לָהֶ֖ם לְנַחֲלָ֑ה וְלֹא־תוֹסִ֥ף ע֖וֹד לְשַׁכְּלָֽם׃ (ס)הבטחת השיקום והפסקת ההרס
ככה אומר אדוני ה׳: בגלל שאתם אומרים לי שאתם אוכלים בשר בני אדם ושגוייתכם מתכלאת.
כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה יַ֚עַן אֹמְרִ֣ים לָכֶ֔ם אֹכֶ֥לֶת אָדָ֖ם אתי [אָ֑תְּ] וּמְשַׁכֶּ֥לֶת גויך [גּוֹיַ֖יִךְ] הָיִֽית׃לכן, אדם, את לא תאכלו בשר בני אדם יותר, וגם גויכם לא יכלה יותר, אומר אדוני ה׳.
לָכֵ֗ן אָדָם֙ לֹא־תֹ֣אכְלִי ע֔וֹד וגויך [וְגוֹיַ֖יִךְ] לֹ֣א תכשלי־[תְשַׁכְּלִי־] ע֑וֹד נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃לא איתן לשמוע ממך יותר את קללת העמים ואת בושת העמים, לא תשאו יותר בושה, וגם גויכם לא יכלה יותר, אומר אדוני ה׳.
וְלֹא־אַשְׁמִ֨יעַ אֵלַ֤יִךְ עוֹד֙ כְּלִמַּ֣ת הַגּוֹיִ֔ם וְחֶרְפַּ֥ת עַמִּ֖ים לֹ֣א תִשְׂאִי־ע֑וֹד וגויך [וְגוֹיַ֙יִךְ֙] לֹא־תַכְשִׁ֣לִי ע֔וֹד נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃ (ס)ואז הגיע אליי דברי ה׳ ואמר:
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃העונש על טומאת הארץ
בן אדם, בני ישראל ישבו על אדמתם וחיללו אותה בדרכיהם ובמעשיהם הרעים, כמו טומאת נדון, הדרך שלהם הייתה לפניי.
בֶּן־אָדָ֗ם בֵּ֤ית יִשְׂרָאֵל֙ יֹשְׁבִ֣ים עַל־אַדְמָתָ֔ם וַיְטַמְּא֣וּ אוֹתָ֔הּ בְּדַרְכָּ֖ם וּבַעֲלִֽילוֹתָ֑ם כְּטֻמְאַת֙ הַנִּדָּ֔ה הָיְתָ֥ה דַרְכָּ֖ם לְפָנָֽי׃ושפכתי עליהם את חמתי על הדם ששפכו על הארץ, ובגלל העבודה הזולה שלהם הם טמאו אותה.
וָאֶשְׁפֹּ֤ךְ חֲמָתִי֙ עֲלֵיהֶ֔ם עַל־הַדָּ֖ם אֲשֶׁר־שָׁפְכ֣וּ עַל־הָאָ֑רֶץ וּבְגִלּוּלֵיהֶ֖ם טִמְּאֽוּהָ׃ופזרתי אותם בין העמים, והם נדדו בין הארצות לפי דרכם ולפי מעשיהם הרעים שפטתי אותם.
וָאָפִ֤יץ אֹתָם֙ בַּגּוֹיִ֔ם וַיִּזָּר֖וּ בָּאֲרָצ֑וֹת כְּדַרְכָּ֥ם וְכַעֲלִילוֹתָ֖ם שְׁפַטְתִּֽים׃כשהם הגיעו אל העמים שהיו שם, הם חיללו את שם קדשי, כשהם אומרים להם: עם הַשֵּׁם, אלה הם שיצאו מארצו.
וַיָּב֗וֹא אֶל־הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁר־בָּ֣אוּ שָׁ֔ם וַֽיְחַלְּל֖וּ אֶת־שֵׁ֣ם קָדְשִׁ֑י בֶּאֱמֹ֤ר לָהֶם֙ עַם־יְהוָ֣ה אֵ֔לֶּה וּמֵאַרְצ֖וֹ יָצָֽאוּ׃קידוש שם ה'
ורחמתי על שם קדשי, שהעם בחל בנת כשהגיעו האומות אל המקום הזה.
וָאֶחְמֹ֖ל עַל־שֵׁ֣ם קָדְשִׁ֑י אֲשֶׁ֤ר חִלְּל֙וּהוּ֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל בַּגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁר־בָּ֥אוּ שָֽׁמָּה׃ (ס)לכן תגידו לבית ישראל: כך אומר האדון ה', לא בשבילכם אני עושה את בית ישראל, אלא בשביל שם קדשי, שהחללתם בתוך האומות שהגעתם אליהן.
לָכֵ֞ן אֱמֹ֣ר לְבֵֽית־יִשְׂרָאֵ֗ל כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה לֹ֧א לְמַעַנְכֶ֛ם אֲנִ֥י עֹשֶׂ֖ה בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֤י אִם־לְשֵׁם־קָדְשִׁי֙ אֲשֶׁ֣ר חִלַּלְתֶּ֔ם בַּגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁר־בָּ֥אתֶם שָֽׁם׃ואני אקדש את שמי הגדול, שהיה מושחת בתוך האומות שבהן החללתם אותו, והאומות ידעו שאני ה', אומר האדון ה', כשאקדש את עצמי בתוכם מול עיניהם.
וְקִדַּשְׁתִּ֞י אֶת־שְׁמִ֣י הַגָּד֗וֹל הַֽמְחֻלָּל֙ בַּגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁ֥ר חִלַּלְתֶּ֖ם בְּתוֹכָ֑ם וְיָדְע֨וּ הַגּוֹיִ֜ם כִּי־אֲנִ֣י יְהוָ֗ה נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה בְּהִקָּדְשִׁ֥י בָכֶ֖ם לְעֵינֵיהֶֽם׃ואקח אתכם מתוך האומות ואאסוף אתכם מכל הארצות, ואביא אתכם אל הארץ שלכם.
וְלָקַחְתִּ֤י אֶתְכֶם֙ מִן־הַגּוֹיִ֔ם וְקִבַּצְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם מִכָּל־הָאֲרָצ֑וֹת וְהֵבֵאתִ֥י אֶתְכֶ֖ם אֶל־אַדְמַתְכֶֽם׃הַבְטָחַת הַתִּקּוּן וְהַחִדּוּשׁ
אֶשְׁפֹּךְ עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וְתִטְהֲרוּ מִכָּל הַטְּרוּדָה וּמִכָּל הַסְּקָלִים שֶׁעֲשִׂיתֶם, וְאֶטְהָר אֶתְכֶם.
וְזָרַקְתִּ֧י עֲלֵיכֶ֛ם מַ֥יִם טְהוֹרִ֖ים וּטְהַרְתֶּ֑ם מִכֹּ֧ל טֻמְאוֹתֵיכֶ֛ם וּמִכָּל־גִּלּ֥וּלֵיכֶ֖ם אֲטַהֵ֥ר אֶתְכֶֽם׃אֶתְּנָה לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְאֶתְּנָה בְּתוֹכְכֶם רוּחַ חֲדָשָׁה. אֶסִיר אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְאֶתְּנָה לָכֶם לֵב בָּשָׂר.
וְנָתַתִּ֤י לָכֶם֙ לֵ֣ב חָדָ֔שׁ וְר֥וּחַ חֲדָשָׁ֖ה אֶתֵּ֣ן בְּקִרְבְּכֶ֑ם וַהֲסִ֨רֹתִ֜י אֶת־לֵ֤ב הָאֶ֙בֶן֙ מִבְּשַׂרְכֶ֔ם וְנָתַתִּ֥י לָכֶ֖ם לֵ֥ב בָּשָֽׂר׃וְאֶת הַרוּחַ שֶׁלִּי אֶתְּנָה בְּתוֹכְכֶם, וְתֵלְכוּ בַּחֻקּוֹת שֶׁלִּי וְתִשְׁמְר exileוּ אֶת הַמִּשְׁפָּטִים שֶׁלִּי way וְתַעַשׂוּ אוֹתָם.
וְאֶת־רוּחִ֖י אֶתֵּ֣ן בְּקִרְבְּכֶ֑ם וְעָשִׂ֗יתִי אֵ֤ת אֲשֶׁר־בְּחֻקַּי֙ תֵּלֵ֔כוּ וּמִשְׁפָּטַ֥י תִּשְׁמְר֖וּ וַעֲשִׂיתֶֽם׃וְתָשׁוּבוּ לָאָרֶץ שֶׁנָּתַתִּי לַאֲבוֹתֵיכֶם. תִּהְיוּ לִי לְעַם, וַאֲנִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים.
וִישַׁבְתֶּ֣ם בָּאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לַאֲבֹֽתֵיכֶ֑ם וִהְיִ֤יתֶם לִי֙ לְעָ֔ם וְאָ֣נֹכִ֔י אֶהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם לֵאלֹהִֽים׃הבטחת השפע והתשובה
ואושיע אתכם מכל הטומאה שלכם. אני אקרא לגרעינים וארבה אותם, ולא אתן לכם רעב.
וְהוֹשַׁעְתִּ֣י אֶתְכֶ֔ם מִכֹּ֖ל טֻמְאֽוֹתֵיכֶ֑ם וְקָרָ֤אתִי אֶל־הַדָּגָן֙ וְהִרְבֵּיתִ֣י אֹת֔וֹ וְלֹא־אֶתֵּ֥ן עֲלֵיכֶ֖ם רָעָֽב׃וארבה את פירות העצים ואת תנובת השדה, כדי שלא תסבלו יותר את חרפת הרעב מול העמים.
וְהִרְבֵּיתִי֙ אֶת־פְּרִ֣י הָעֵ֔ץ וּתְנוּבַ֖ת הַשָּׂדֶ֑ה לְמַ֗עַן אֲ֠שֶׁר לֹ֣א תִקְח֥וּ ע֛וֹד חֶרְפַּ֥ת רָעָ֖ב בַּגּוֹיִֽם׃ותזכרו את דרכיכם הרעות ואת המעשים הלא טובים שלכם, ותתביישו בפני עצמכם על העוונות ועל העתיקות שלכם.
וּזְכַרְתֶּם֙ אֶת־דַּרְכֵיכֶ֣ם הָרָעִ֔ים וּמַעַלְלֵיכֶ֖ם אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־טוֹבִ֑ים וּנְקֹֽטֹתֶם֙ בִּפְנֵיכֶ֔ם עַ֚ל עֲוֺנֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעַ֖ל תּוֹעֲבֽוֹתֵיכֶֽם׃לא למענכם אני עושה זאת, נא אמר אדוני ה', כדי שתכירו בעצמכם. תתביישו ותתבדו בדרכיכם, בני ישראל.
לֹ֧א לְמַעַנְכֶ֣ם אֲנִֽי־עֹשֶׂ֗ה נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה יִוָּדַ֖ע לָכֶ֑ם בּ֧וֹשׁוּ וְהִכָּלְמ֛וּ מִדַּרְכֵיכֶ֖ם בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)הַבְטָחַת הַתִּקּוּן וְהַהֲחֲזָרָה
כָּךְ אָמַר הָאָדוֹן יְהוָה: בַּיּוֹם שֶׁאְטַהֵר אֶתְכֶם מִכָּל עוֹוְנוֹתֵיכֶם, אֲנִי אַחֲזִיר אֶת הֶעָרִים וְהַחֲרָבוֹת יִבָּנוּ.
כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה בְּיוֹם֙ טַהֲרִ֣י אֶתְכֶ֔ם מִכֹּ֖ל עֲוֺנֽוֹתֵיכֶ֑ם וְהֽוֹשַׁבְתִּי֙ אֶת־הֶ֣עָרִ֔ים וְנִבְנ֖וּ הֶחֳרָבֽוֹת׃וְהָאָרֶץ הַחַיה תִּהְיֶה פורֶה, בִּמְקוֹם שֶׁהָיְתָה שְׁמָמָה בְּעֵיני כָּל הָעוֹבְרִים.
וְהָאָ֥רֶץ הַנְּשַׁמָּ֖ה תֵּֽעָבֵ֑ד תַּ֚חַת אֲשֶׁ֣ר הָיְתָ֣ה שְׁמָמָ֔ה לְעֵינֵ֖י כָּל־עוֹבֵֽר׃וְיֹאמְרוּ: הָאָרֶץ הַזֹּאת הָפְכָה לְגַן עֵדֶן, וְהֶעָרִים הַחֲרֹבוֹת וְהַמְּחֻדָּמוֹת יִשְׁכְּנוּ בְּמַעֲמָדַדְתָּם הַתִּקְנִי.
וְאָמְר֗וּ הָאָ֤רֶץ הַלֵּ֙זוּ֙ הַנְּשַׁמָּ֔ה הָיְתָ֖ה כְּגַן־עֵ֑דֶן וְהֶעָרִ֧ים הֶחֳרֵב֛וֹת וְהַֽנְשַׁמּ֥וֹת וְהַנֶּהֱרָס֖וֹת בְּצוּר֥וֹת יָשָֽׁבוּ׃על המילים
הַנֶּהֱרָסוֹת וְהַנְּשַׁמּוֹת - בְּכַוָּנָה לְמַצָּב שֶׁל הֶחָרֶב הַמְּשֻׁבָּר וְהַמְּחֻדָּם.
וְיֵדְעוּ הָעַמִּים שֶׁיִּשְׁאֲרוּ סְבִיבְכֶם, כִּי אֲנִי הַשֵּׁם בָּנִיתִי אֶת הַחֲרָבוֹת וְנָטַעְתִּי אֶת הַחַיּוּת, אֲנִי הַשֵּׁם דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי.
וְיָדְע֣וּ הַגּוֹיִ֗ם אֲשֶׁ֣ר יִֽשָּׁאֲרוּ֮ סְבִיבוֹתֵיכֶם֒ כִּ֣י ׀ אֲנִ֣י יְהוָ֗ה בָּנִ֙יתִי֙ הַנֶּ֣הֱרָס֔וֹת נָטַ֖עְתִּי הַנְּשַׁמָּ֑ה אֲנִ֥י יְהוָ֖ה דִּבַּ֥רְתִּי וְעָשִֽׂיתִי׃ (ס)הבטחת הרביית ישראל
ככה אומר האדון הַשֵּׁם, אני רוצה לבקש עבור בית ישראל לעשות עבורם דבר אחד: להרבות אותם כמו צאן של בני אדם.
כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה ע֗וֹד זֹ֛את אִדָּרֵ֥שׁ לְבֵֽית־יִשְׂרָאֵ֖ל לַעֲשׂ֣וֹת לָהֶ֑ם אַרְבֶּ֥ה אֹתָ֛ם כַּצֹּ֖אן אָדָֽם׃כמו צאן קדושים, כמו צאן של ירושלים בזמני המפגש שלה, כך יהיו הערים השוממות, מלאות בצאן של בני אדם, והם ידעו שאני הַשֵּׁם.
כְּצֹ֣אן קָֽדָשִׁ֗ים כְּצֹ֤אן יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ בְּמ֣וֹעֲדֶ֔יהָ כֵּ֤ן תִּהְיֶ֙ינָה֙ הֶעָרִ֣ים הֶחֳרֵב֔וֹת מְלֵא֖וֹת צֹ֣אן אָדָ֑ם וְיָדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הנבואה להרי ישראל
וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֔ם הִנָּבֵ֖א אֶל־הָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְאָ֣מַרְתָּ֔ הָרֵי֙ יִשְׂרָאֵ֔ל שִׁמְע֖וּ דְּבַר־יְהוָֽה׃
כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה יַ֣עַן אָמַ֧ר הָאוֹיֵ֛ב עֲלֵיכֶ֖ם הֶאָ֑ח וּבָמ֣וֹת עוֹלָ֔ם לְמֽוֹרָשָׁ֖ה הָ֥יְתָה לָּֽנוּ׃
לָכֵן֙ הִנָּבֵ֣א וְאָמַרְתָּ֔ כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה יַ֣עַן בְּיַ֡עַן שַׁמּוֹת֩ וְשָׁאֹ֨ף אֶתְכֶ֜ם מִסָּבִ֗יב לִֽהְיוֹתְכֶ֤ם מֽוֹרָשָׁה֙ לִשְׁאֵרִ֣ית הַגּוֹיִ֔ם וַתֵּֽעֲל֛וּ עַל־שְׂפַ֥ת לָשׁ֖וֹן וְדִבַּת־עָֽם׃
לָכֵן֙ הָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל שִׁמְע֖וּ דְּבַר־אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה כֹּֽה־אָמַ֣ר אֲדֹנָ֣י יְ֠הוִה לֶהָרִ֨ים וְלַגְּבָע֜וֹת לָאֲפִיקִ֣ים וְלַגֵּאָי֗וֹת וְלֶחֳרָב֤וֹת הַשֹּֽׁמְמוֹת֙ וְלֶעָרִ֣ים הַנֶּעֱזָב֔וֹת אֲשֶׁ֨ר הָי֤וּ לְבַז֙ וּלְלַ֔עַג לִשְׁאֵרִ֥ית הַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁ֥ר מִסָּבִֽיב׃ (ס)
הבטחת התאוששות ארץ ישראל
לָכֵ֗ן כֹּֽה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יְהוִה֒ אִם־לֹ֠א בְּאֵ֨שׁ קִנְאָתִ֥י דִבַּ֛רְתִּי עַל־שְׁאֵרִ֥ית הַגּוֹיִ֖ם וְעַל־אֱד֣וֹם כֻּלָּ֑א אֲשֶׁ֣ר נָתְנֽוּ־אֶת־אַרְצִ֣י ׀ לָ֠הֶם לְמ֨וֹרָשָׁ֜ה בְּשִׂמְחַ֤ת כָּל־לֵבָב֙ בִּשְׁאָ֣ט נֶ֔פֶשׁ לְמַ֥עַן מִגְרָשָׁ֖הּ לָבַֽז׃
לָכֵ֕ן הִנָּבֵ֖א עַל־אַדְמַ֣ת יִשְׂרָאֵ֑ל וְאָמַרְתָּ֡ לֶהָרִ֣ים וְ֠לַגְּבָעוֹת לָאֲפִיקִ֨ים וְלַגֵּאָי֜וֹת כֹּֽה־אָמַ֣ר ׀ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה הִנְנִ֨י בְקִנְאָתִ֤י וּבַחֲמָתִי֙ דִּבַּ֔רְתִּי יַ֛עַן כְּלִמַּ֥ת גּוֹיִ֖ם נְשָׂאתֶֽם׃
לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה אֲנִ֖י נָשָׂ֣אתִי אֶת־יָדִ֑י אִם־לֹ֤א הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר לָכֶ֣ם מִסָּבִ֔יב הֵ֖מָּה כְּלִמָּתָ֥ם יִשָּֽׂאוּ׃
וְאַתֶּ֞ם הָרֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ עַנְפְּכֶ֣ם תִּתֵּ֔נוּ וּפֶרְיְכֶ֥ם תִּשְׂא֖וּ לְעַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֥י קֵרְב֖וּ לָבֽוֹא׃
הבטחת השיקומו של עם ישראל
כִּ֖י הִנְנִ֣י אֲלֵיכֶ֑ם וּפָנִ֣יתִי אֲלֵיכֶ֔ם וְנֶעֱבַדְתֶּ֖ם וְנִזְרַעְתֶּֽם׃
וְהִרְבֵּיתִ֤י עֲלֵיכֶם֙ אָדָ֔ם כָּל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל כֻּלֹּ֑ה וְנֹֽשְׁבוּ֙ הֶֽעָרִ֔ים וְהֶחֳרָב֖וֹת תִּבָּנֶֽינָה׃
וְהִרְבֵּיתִ֧י עֲלֵיכֶ֛ם אָדָ֥ם וּבְהֵמָ֖ה וְרָב֣וּ וּפָר֑וּ וְהוֹשַׁבְתִּ֨י אֶתְכֶ֜ם כְּקַדְמֽוֹתֵיכֶ֗ם וְהֵטִֽבֹתִי֙ מֵרִאשֹׁ֣תֵיכֶ֔ם וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃
וְהוֹלַכְתִּי֩ עֲלֵיכֶ֨ם אָדָ֜ם אֶת־עַמִּ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וִֽירֵשׁ֔וּךָ וְהָיִ֥יתָ לָהֶ֖ם לְנַחֲלָ֑ה וְלֹא־תוֹסִ֥ף ע֖וֹד לְשַׁכְּלָֽם׃ (ס)
הבטחת השיקום והפסקת ההרס
כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה יַ֚עַן אֹמְרִ֣ים לָכֶ֔ם אֹכֶ֥לֶת אָדָ֖ם אתי [אָ֑תְּ] וּמְשַׁכֶּ֥לֶת גויך [גּוֹיַ֖יִךְ] הָיִֽית׃
לָכֵ֗ן אָדָם֙ לֹא־תֹ֣אכְלִי ע֔וֹד וגויך [וְגוֹיַ֖יִךְ] לֹ֣א תכשלי־[תְשַׁכְּלִי־] ע֑וֹד נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃
וְלֹא־אַשְׁמִ֨יעַ אֵלַ֤יִךְ עוֹד֙ כְּלִמַּ֣ת הַגּוֹיִ֔ם וְחֶרְפַּ֥ת עַמִּ֖ים לֹ֣א תִשְׂאִי־ע֑וֹד וגויך [וְגוֹיַ֙יִךְ֙] לֹא־תַכְשִׁ֣לִי ע֔וֹד נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃ (ס)
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
העונש על טומאת הארץ
בֶּן־אָדָ֗ם בֵּ֤ית יִשְׂרָאֵל֙ יֹשְׁבִ֣ים עַל־אַדְמָתָ֔ם וַיְטַמְּא֣וּ אוֹתָ֔הּ בְּדַרְכָּ֖ם וּבַעֲלִֽילוֹתָ֑ם כְּטֻמְאַת֙ הַנִּדָּ֔ה הָיְתָ֥ה דַרְכָּ֖ם לְפָנָֽי׃
וָאֶשְׁפֹּ֤ךְ חֲמָתִי֙ עֲלֵיהֶ֔ם עַל־הַדָּ֖ם אֲשֶׁר־שָׁפְכ֣וּ עַל־הָאָ֑רֶץ וּבְגִלּוּלֵיהֶ֖ם טִמְּאֽוּהָ׃
וָאָפִ֤יץ אֹתָם֙ בַּגּוֹיִ֔ם וַיִּזָּר֖וּ בָּאֲרָצ֑וֹת כְּדַרְכָּ֥ם וְכַעֲלִילוֹתָ֖ם שְׁפַטְתִּֽים׃
וַיָּב֗וֹא אֶל־הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁר־בָּ֣אוּ שָׁ֔ם וַֽיְחַלְּל֖וּ אֶת־שֵׁ֣ם קָדְשִׁ֑י בֶּאֱמֹ֤ר לָהֶם֙ עַם־יְהוָ֣ה אֵ֔לֶּה וּמֵאַרְצ֖וֹ יָצָֽאוּ׃
קידוש שם ה'
וָאֶחְמֹ֖ל עַל־שֵׁ֣ם קָדְשִׁ֑י אֲשֶׁ֤ר חִלְּל֙וּהוּ֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל בַּגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁר־בָּ֥אוּ שָֽׁמָּה׃ (ס)
לָכֵ֞ן אֱמֹ֣ר לְבֵֽית־יִשְׂרָאֵ֗ל כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה לֹ֧א לְמַעַנְכֶ֛ם אֲנִ֥י עֹשֶׂ֖ה בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֤י אִם־לְשֵׁם־קָדְשִׁי֙ אֲשֶׁ֣ר חִלַּלְתֶּ֔ם בַּגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁר־בָּ֥אתֶם שָֽׁם׃
וְקִדַּשְׁתִּ֞י אֶת־שְׁמִ֣י הַגָּד֗וֹל הַֽמְחֻלָּל֙ בַּגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁ֥ר חִלַּלְתֶּ֖ם בְּתוֹכָ֑ם וְיָדְע֨וּ הַגּוֹיִ֜ם כִּי־אֲנִ֣י יְהוָ֗ה נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה בְּהִקָּדְשִׁ֥י בָכֶ֖ם לְעֵינֵיהֶֽם׃
וְלָקַחְתִּ֤י אֶתְכֶם֙ מִן־הַגּוֹיִ֔ם וְקִבַּצְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם מִכָּל־הָאֲרָצ֑וֹת וְהֵבֵאתִ֥י אֶתְכֶ֖ם אֶל־אַדְמַתְכֶֽם׃
הַבְטָחַת הַתִּקּוּן וְהַחִדּוּשׁ
וְזָרַקְתִּ֧י עֲלֵיכֶ֛ם מַ֥יִם טְהוֹרִ֖ים וּטְהַרְתֶּ֑ם מִכֹּ֧ל טֻמְאוֹתֵיכֶ֛ם וּמִכָּל־גִּלּ֥וּלֵיכֶ֖ם אֲטַהֵ֥ר אֶתְכֶֽם׃
וְנָתַתִּ֤י לָכֶם֙ לֵ֣ב חָדָ֔שׁ וְר֥וּחַ חֲדָשָׁ֖ה אֶתֵּ֣ן בְּקִרְבְּכֶ֑ם וַהֲסִ֨רֹתִ֜י אֶת־לֵ֤ב הָאֶ֙בֶן֙ מִבְּשַׂרְכֶ֔ם וְנָתַתִּ֥י לָכֶ֖ם לֵ֥ב בָּשָֽׂר׃
וְאֶת־רוּחִ֖י אֶתֵּ֣ן בְּקִרְבְּכֶ֑ם וְעָשִׂ֗יתִי אֵ֤ת אֲשֶׁר־בְּחֻקַּי֙ תֵּלֵ֔כוּ וּמִשְׁפָּטַ֥י תִּשְׁמְר֖וּ וַעֲשִׂיתֶֽם׃
וִישַׁבְתֶּ֣ם בָּאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לַאֲבֹֽתֵיכֶ֑ם וִהְיִ֤יתֶם לִי֙ לְעָ֔ם וְאָ֣נֹכִ֔י אֶהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם לֵאלֹהִֽים׃
הבטחת השפע והתשובה
וְהוֹשַׁעְתִּ֣י אֶתְכֶ֔ם מִכֹּ֖ל טֻמְאֽוֹתֵיכֶ֑ם וְקָרָ֤אתִי אֶל־הַדָּגָן֙ וְהִרְבֵּיתִ֣י אֹת֔וֹ וְלֹא־אֶתֵּ֥ן עֲלֵיכֶ֖ם רָעָֽב׃
וְהִרְבֵּיתִי֙ אֶת־פְּרִ֣י הָעֵ֔ץ וּתְנוּבַ֖ת הַשָּׂדֶ֑ה לְמַ֗עַן אֲ֠שֶׁר לֹ֣א תִקְח֥וּ ע֛וֹד חֶרְפַּ֥ת רָעָ֖ב בַּגּוֹיִֽם׃
וּזְכַרְתֶּם֙ אֶת־דַּרְכֵיכֶ֣ם הָרָעִ֔ים וּמַעַלְלֵיכֶ֖ם אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־טוֹבִ֑ים וּנְקֹֽטֹתֶם֙ בִּפְנֵיכֶ֔ם עַ֚ל עֲוֺנֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעַ֖ל תּוֹעֲבֽוֹתֵיכֶֽם׃
לֹ֧א לְמַעַנְכֶ֣ם אֲנִֽי־עֹשֶׂ֗ה נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה יִוָּדַ֖ע לָכֶ֑ם בּ֧וֹשׁוּ וְהִכָּלְמ֛וּ מִדַּרְכֵיכֶ֖ם בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)
הַבְטָחַת הַתִּקּוּן וְהַהֲחֲזָרָה
כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה בְּיוֹם֙ טַהֲרִ֣י אֶתְכֶ֔ם מִכֹּ֖ל עֲוֺנֽוֹתֵיכֶ֑ם וְהֽוֹשַׁבְתִּי֙ אֶת־הֶ֣עָרִ֔ים וְנִבְנ֖וּ הֶחֳרָבֽוֹת׃
וְהָאָ֥רֶץ הַנְּשַׁמָּ֖ה תֵּֽעָבֵ֑ד תַּ֚חַת אֲשֶׁ֣ר הָיְתָ֣ה שְׁמָמָ֔ה לְעֵינֵ֖י כָּל־עוֹבֵֽר׃
וְאָמְר֗וּ הָאָ֤רֶץ הַלֵּ֙זוּ֙ הַנְּשַׁמָּ֔ה הָיְתָ֖ה כְּגַן־עֵ֑דֶן וְהֶעָרִ֧ים הֶחֳרֵב֛וֹת וְהַֽנְשַׁמּ֥וֹת וְהַנֶּהֱרָס֖וֹת בְּצוּר֥וֹת יָשָֽׁבוּ׃
וְיָדְע֣וּ הַגּוֹיִ֗ם אֲשֶׁ֣ר יִֽשָּׁאֲרוּ֮ סְבִיבוֹתֵיכֶם֒ כִּ֣י ׀ אֲנִ֣י יְהוָ֗ה בָּנִ֙יתִי֙ הַנֶּ֣הֱרָס֔וֹת נָטַ֖עְתִּי הַנְּשַׁמָּ֑ה אֲנִ֥י יְהוָ֖ה דִּבַּ֥רְתִּי וְעָשִֽׂיתִי׃ (ס)
הבטחת הרביית ישראל
כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה ע֗וֹד זֹ֛את אִדָּרֵ֥שׁ לְבֵֽית־יִשְׂרָאֵ֖ל לַעֲשׂ֣וֹת לָהֶ֑ם אַרְבֶּ֥ה אֹתָ֛ם כַּצֹּ֖אן אָדָֽם׃
כְּצֹ֣אן קָֽדָשִׁ֗ים כְּצֹ֤אן יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ בְּמ֣וֹעֲדֶ֔יהָ כֵּ֤ן תִּהְיֶ֙ינָה֙ הֶעָרִ֣ים הֶחֳרֵב֔וֹת מְלֵא֖וֹת צֹ֣אן אָדָ֑ם וְיָדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק עוסק בנבואת יחזקאל על התאוששות ארץ ישראל ושיקומה מתוך החורבן.
הנבואה להרי ישראל
הנבואה להרי ישראל על החזרה לארץ. אלו מגיעים כמענה לכעס ה' על השממה ועל דברי האויב שביקש להשתלט על הנחלה. הרי ישראל נקראים להקשיב לדבר ה', שמתכנן להשיבם למקומם ולתת להם עליונות על העמים סביבם.
הבטחת התאוששות ארץ ישראל
הפסוקים מתארים את זעמו של ה' על העמים שכבשו את ארץ ישראל וניצלו את חולשתה. ה' מצהיר כי הוא יגרום לעמים שכנגד ישראל לשאת את נטלם, ויבטיח שהארץ תחזור לפריחתה ולשוב עמה ישראל.
הבטחת השיקומו של עם ישראל
הנבואה מתארת את הבטחת השם להשיב את עם ישראל לארצו. השם מבטיח לשקם את הערים החרובות, להרבות את האוכלוסייה ואת הבהמה, ולהשיב את השגשוג והשמחה כפי שהיו בעבר, כך שהעם יתחזק בארצו ותהיה לו נחלה קבועה.
הבטחת השיקום והפסקת ההרס
הנבואה מתארת את תגובת ה׳ לאמירות העם על אכילת בשר בני אדם ועל כליה הגוי. ה׳ מבטיח להפסיק את התופעות האלו, להשבית את קללות העמים ואת הבושת העם, ולהבטיח שגוי הזה לא יכלה עוד.
העונש על טומאת הארץ
הנביא מתאר כיצד בני ישראל חיללו את ארצם במעשיהם הרעים. בשל כך, הַשֵּׁם כעס עליהם ושפך את חמתו, וגרם להם להתפזר בין העמים. בגלל גלותם, הם גרמו לעמים להקלל את שם קדשי, כשהם מזכירים שהם בני עם הַשֵּׁם שיצא מארצו.
קידוש שם ה'
הנביא מסביר שהקדוש ברוך הוא פועל למען כבוד שמו ולא למען עם ישראל לבדו. ה' יקדש את שמו מול האומות על ידי איסוף העם מארצות הגולה והחזרתם לארצם.
הַבְטָחַת הַתִּקּוּן וְהַחִדּוּשׁ
הַנּבִיא יֶחְזֶקֶאל מַבְטִיחַ לְעַם יִשְׂרָאֵל טָהרָה מֵהַטֻּמְעָה וְמֵהַעֲבוֹדָה הַזָּרָה. הַשֵּׁם מַבְטִיחַ לָתֵת לָהֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹתָיו וְלָשׁוּב לָאָרֶץ בְּקֶשֶׁר בְּרִית רִאשׁוֹן.
הבטחת השפע והתשובה
הפסוקים מתארים את הבטחת ה' להשיב את השפע הכלכלי לארץ ישראל ולטהר את העם מנטעיו הרעים. המטרה היא לגרום לבני ישראל להכיר בחטאתם ולהתבייש במעשיהם, תוך הדגשה שהפעולה אינה למען כבודם של בני האדם אלא למען הכרת מלכות ה'.
הַבְטָחַת הַתִּקּוּן וְהַהֲחֲזָרָה
הַנָּבִיא מַבְטִיחַ שֶׁבְּעֵת הַטָּהר הָעוֹוְנוֹת, הָאָרֶץ הַשְּׁמָמָה תִּהְיֶה פּוֹרָה וְחַיָּה כְּגַן עֵדֶן. הַעָרִים הַחֲרֹבוֹת יִבָּנוּ מֵחָדָשׁ, וְהָעַמִּים יֵדְעוּ שֶׁהַשֵּׁם הוּא הַמֵּבִיא אֶת הַתִּקּוּן וְהַחֲזָרַת הַחַיּוּת.
הבטחת הרביית ישראל
הפסוקים מתארים את רצון הַשֵּׁם להשיב את שגשוגם של בני ישראל. הוא מבטיח להרבות את אוכלוסיית ישראל כמו עדר של בני אדם, כך שהערים השוממות יתמלאו שוב בחיים, בדומה לצאן המקודש בירושלים, וזאת כדי שהעם יכיר בבורא.
הנבואה מפרטת את תוכנית ה' לשיקום הארץ והעם דרך הבטחת שפע וחידוש הרוח.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הצדקת הדין דרך המרד
״דְּאָמַר: לוֹ יָהּ יַצְדִּיק עָלֶיךָ אֶת הַדִּין אִם תִּמְרוֹד בִּי, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְבִיאֵהוּ בָבֶלָה״ וּכְתִיב: ״וְגַם בַּמֶּלֶךְ נְבוּכַד נֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל מָרָד אֲשֶׁר הִשְׁבִּיעוֹ בֵּאלֹהִים״.״
הטקסט מביא את דברי חז"ל המפרשים את הפסוק בספר כריתות. לפי הפירוש, ה' טוען בטענה שיהיה צדק בדין אם עם ישראל ימרד בו. המקור משתמש בדוגמה מפרטי ההיסטוריה על נבוכדנצר מלך בבל, אשר מרד למרות שהשביע באלוהים. הפרשנות מסבירה שהמרד של העם מאפשר להצדיק את העונש והגלות. הדין אינו שרירותי, אלא נובע מהמעשים. המפרש מצביע על כך שהמרד התרחש גם בקרב המלכים הגדולים, מה שמדגים את קיומו של מרד בבורא גם תחת שבועה.
כריתות ה׳ ב:ט״ו ↗המשמעות של שבועה בטקסט
״אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: מִנַּיִן לְ״אָלָה״ שֶׁהִיא שְׁבוּעָה? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיָּבֵא אֹתוֹ בְּאָלָה וְגוֹ׳״; וּכְתִיב: ״וְגַם בַּמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶצַּר מָרָד אֲשֶׁר הִשְׁבִּיעוֹ בֵּאלֹהִים״.״
בְּטֶקֶס הַלְמִידָה שֶׁל הַמִּקְרָא, רַבִּי אֲבָהוּ בּוֹחֵן אֶת הַמִּלָּה "אָלָה". הוּא שׁוֹאֵל מֵאַיִן אנוּ מְבִינִים שֶׁהַמִּלָּה הַזֹּאת מְצַיְּנָה שְׁבוּעָה. הַמְּקוֹר הַמְּצֻיָּן בַּמַּקְור הוּא מִמִּשְׁנַת שְׁבוּעוֹת, שֶׁם הוּא מְפַרְשֵׁן אֶת הַמִּלָּה עַל בִּסְמָה. הַמַּסְבֵּר מַצְיֵב שְׁנֵי מַקֹּורוֹת כְּהוֹכָחָה. הָאֶחָד הוּא פֶּעֶל שֶׁמּוֹצִיא אֶת הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל הַשְּׁבוּעָה. הַשֵּׁנִי הוּא פְּסוּק מֵהַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶצַּר, שֶׁבוּ בוֹ נֶאֱמַר שֶׁהוּא הֻשְׁבִּיעַ בֵּאלֹהִים. הַמַּפְרִישׁ מַצִּיג אֶת הַקֶּשֶׁר הַלְשׁוֹנִי שֶׁל הַמִּלָּה כְּכְלִי לְהַגְדָּרַת הַמַּצָּב.
שבועות ל״ו א:ב׳ ↗בעקבות המפרשים
התחייה של הארץ והעמים
״לשכלם. לגרש יושביך מקרבך הוא קרוי שכול:״
בפרק זה של ספר יחזקאל, הנביא פונה אל ההרים של ישראל ומבשר עליהם התחדשות. הַשֵּׁם מבטיח שהארץ, שהייתה ריקה ושוממה, תחזור להיות פורייה ומיושבת. התהליך הזה כולל לא רק צמיחה של טבע, אלא גם חזרה של העם לארצו ושינוי פנימי של הלבבות, כדי שהעמים ידעו שהַשֵּׁם פעל בכך. רש"י, במפרשו על פסוקי הפרק, מסביר מושג המופיע בתיאור מצב הארץ. הוא מתייחס למילה "שכול" ומסביר שזהו מצב שבו הישובים נגרשים ומתרוקנים מקרב הארץ. רש"י מפרש את המונח המקביל לריקון המקום, ומתמקד בדיוק של המצב שהיה קיים באותה עת.
רש״י על יחזקאל 36:12:1 ↗התחדשות הלב והנפש
״לב חדש. יצר שנתחדש לטובה:״
בפרשת יחזקאל, השם מבטיח להעניק לעם ישראל לב חדש ורוח חדשה. לפי רש"י על פסוק כ"ו, הכוונה היא ליצר חדש שמתחדש לטובה. זהו שינוי פנימי עמוק שבו האדם מקבל יכולת רגשית ומוסרית טובה יותר ממה שהייתה לו קודם לכן. ההסבר של רש"י מתמקד בשינוי המהות של האדם. לפי גישה זו, ההבטחה אינה רק על סליחה לעבר, אלא על יצירת כוח פנימי חדש המאפשר לאדם לחיות בדרך טובה וצודקת יותר.
רש״י על יחזקאל 36:26:1 ↗התיישבות מחדש של העמים והארץ
״ונושבו הערים. תהיינה מיושבות באנשים:״
בפסוק זה מתוך ספר יחזקאל, הנביא פונה אל ההרים של ארץ ישראל. הוא מבשר שהערים יחזרו להיות מאוכלסות. התנאי הוא שהאנשים יחזרו לשבת בתוך הערים הללו. פירוש מצודת דוד על הפסוק מסביר שהערים יהיו מיושבות על ידי בני אדם. המפרש מתמקד בעובדה שההתיישבות מחדש כוללת אנושיות וחיים בתוך המבנים והערים, ולא רק נוף ריק.
מצודת דוד על יחזקאל 36:10:2 ↗הבטחת הקשר המחודש עם ה'
״לעם. להאמין בי ולשמור מצותי:״
בפסוק זה מופיע הבטחה חיובית המדגישה את תנאי הקשר בין עם ישראל להשם. הַשֵּׁם מבטיח כי העם יחזור לארצו, יתרבה ויצמח בשפע. עם זאת, הבטחה זו מלווה בתנאי המפורש: כדי שהקשר הזה יתקיים, על העם להאמין בה וגם לשמור את המצוות שלו. מצודת דוד מסביר בפירושו על פסוק זה כי הבטחת השגשוג והחזרה לארץ תלויה בביטחון של העם בהשם ובקיום מצוותיו. הפירוש מדגיש שהתנאי לשמירה על הקשר הרוחני והלאומי הוא נאמנות למצוות ולאמונה.
מצודת דוד על יחזקאל 36:28:1 ↗