דבר ה' אלי:
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃יחזקאל · פרק לד׳
מִשְׁפַּט הָרוֹעִים וְהַבְטָחַת הָרוֹעֶה הָאֲמִתִּי
הַנְבִיאֵה יְחֵקוּר עַל הָרוֹעִים שֶׁפֶּגֶם בַּחֲבוּתָם, עַל הָאִבְדָּן שֶׁל הַצֹּאן וְעַל הַגְּאוּלָה שֶׁיַּבְטִיחַ הַשֵּׁם עַל יְדֵי הָרוֹעֶה הַנָּכוֹן.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
יחזקאל לד׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
מִשְׁפַּט הָרוֹעִים
בן אדם, תנבא על רועי ישראל. תנבא ותגיד להם, לרועים, כך אומר האדון ה': אוי לרועי ישראל שהיו רועים את הצאן, האם הצאן לא הייתה אמורה לרעות בעצמה מהרועים?
בֶּן־אָדָ֕ם הִנָּבֵ֖א עַל־רוֹעֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל הִנָּבֵ֣א וְאָמַרְתָּ֩ אֲלֵיהֶ֨ם לָרֹעִ֜ים כֹּ֥ה אָמַ֣ר ׀ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה ה֤וֹי רֹעֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁ֤ר הָיוּ֙ רֹעִ֣ים אוֹתָ֔ם הֲל֣וֹא הַצֹּ֔אן יִרְע֖וּ הָרֹעִֽים׃את השומן אתם אוכלים, ואת הצמר אתם לובשים. את הבשר אתם שוחטים, אבל את הצאן אתם לא מרעים.
אֶת־הַחֵ֤לֶב תֹּאכֵ֙לוּ֙ וְאֶת־הַצֶּ֣מֶר תִּלְבָּ֔שׁוּ הַבְּרִיאָ֖ה תִּזְבָּ֑חוּ הַצֹּ֖אן לֹ֥א תִרְעֽוּ׃את הצאן החלשה לא חיזקתם, את הפצועה לא ריפאתם, את השבורה לא חבשתם, את הנדחת לא החזרתם, את האבודה לא חיפשתם, ובמקום להנהיג אותם בכוח ובאכזריות, הרדתם אותם.
אֶֽת־הַנַּחְלוֹת֩ לֹ֨א חִזַּקְתֶּ֜ם וְאֶת־הַחוֹלָ֣ה לֹֽא־רִפֵּאתֶ֗ם וְלַנִּשְׁבֶּ֙רֶת֙ לֹ֣א חֲבַשְׁתֶּ֔ם וְאֶת־הַנִּדַּ֙חַת֙ לֹ֣א הֲשֵׁבֹתֶ֔ם וְאֶת־הָאֹבֶ֖דֶת לֹ֣א בִקַּשְׁתֶּ֑ם וּבְחָזְקָ֛ה רְדִיתֶ֥ם אֹתָ֖ם וּבְפָֽרֶךְ׃אובדן הצאן וחובת הרועים
הן התפזרו בגלל חוסר רועה, והן הפכו למזון לכל חיית השדה, והן התפזרו.
וַתְּפוּצֶ֖ינָה מִבְּלִ֣י רֹעֶ֑ה וַתִּהְיֶ֧ינָה לְאָכְלָ֛ה לְכָל־חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶ֖ה וַתְּפוּצֶֽינָה׃הצאים שלי תעבו בכל ההרים ועל כל גבעה גבוהה, ועל כל פני הארץ התפזרו הצאים שלי, ולא היה מי שיחפש או יבקש אותם.
יִשְׁגּ֤וּ צֹאנִי֙ בְּכָל־הֶ֣הָרִ֔ים וְעַ֖ל כָּל־גִּבְעָ֣ה רָמָ֑ה וְעַ֨ל כָּל־פְּנֵ֤י הָאָ֙רֶץ֙ נָפֹ֣צוּ צֹאנִ֔י וְאֵ֥ין דּוֹרֵ֖שׁ וְאֵ֥ין מְבַקֵּֽשׁ׃לכן, רועים, תשמעו את דברי ה'.
לָכֵ֣ן רֹעִ֔ים שִׁמְע֖וּ אֶת־דְּבַ֥ר יְהוָֽה׃חי אני, נאום אדוני ה', אם לא שכל כך הצאים שלי זלזלו עד שהם הפכו למזון לכל חיית השדה בגלל חוסר רועה, ולא הרועים שלי חיפשו את הצאים שלי, אלא הרועים האלו רעו אותם ולא רעו את הצאים שלי.
חַי־אָ֜נִי נְאֻ֣ם ׀ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה אִם־לֹ֣א יַ֣עַן הֱיֽוֹת־צֹאנִ֣י ׀ לָבַ֡ז וַתִּֽהְיֶינָה֩ צֹאנִ֨י לְאָכְלָ֜ה לְכָל־חַיַּ֤ת הַשָּׂדֶה֙ מֵאֵ֣ין רֹעֶ֔ה וְלֹֽא־דָרְשׁ֥וּ רֹעַ֖י אֶת־צֹאנִ֑י וַיִּרְע֤וּ הָֽרֹעִים֙ אוֹתָ֔ם וְאֶת־צֹאנִ֖י לֹ֥א רָעֽוּ׃ (ס)ההשגחה של ה' על הצאן
לכן, הרועים, תקשיבו לדברי ה'.
לָכֵן֙ הָֽרֹעִ֔ים שִׁמְע֖וּ דְּבַר־יְהוָֽה׃ככה אומר אדוני ה': אני הולך נגד הרועים, ואני אבדוק את הצאן שלי אצלם. אני אעצור אותם מלהרעות את הצאן, והרועים לא ירעו אותו יותר. אני אציל את הצאן שלי מהפה שלהם, והוא לא יהיה להם לאוכל.
כֹּה־אָמַ֞ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה הִנְנִ֨י אֶֽל־הָרֹעִ֜ים וְֽדָרַשְׁתִּ֧י אֶת־צֹאנִ֣י מִיָּדָ֗ם וְהִשְׁבַּתִּים֙ מֵרְע֣וֹת צֹ֔אן וְלֹא־יִרְע֥וּ ע֛וֹד הָרֹעִ֖ים אוֹתָ֑ם וְהִצַּלְתִּ֤י צֹאנִי֙ מִפִּיהֶ֔ם וְלֹֽא־תִהְיֶ֥יןָ לָהֶ֖ם לְאָכְלָֽה׃ (ס)כי ככה אומר אדוני ה': אני עצמי אבדוק את הצאן שלי ואשמור עליו.
כִּ֛י כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה הִנְנִי־אָ֕נִי וְדָרַשְׁתִּ֥י אֶת־צֹאנִ֖י וּבִקַּרְתִּֽים׃כמו שרועה בודק את העדר שלו ביום שהוא נמצא בתוך הצאן, כך אני אבדוק את הצאן שלי. אני אציל אותם מכל המקומות שבהם הם התפזרו ביום של ענן וערפל.
כְּבַקָּרַת֩ רֹעֶ֨ה עֶדְר֜וֹ בְּיוֹם־הֱיוֹת֤וֹ בְתוֹךְ־צֹאנוֹ֙ נִפְרָשׁ֔וֹת כֵּ֖ן אֲבַקֵּ֣ר אֶת־צֹאנִ֑י וְהִצַּלְתִּ֣י אֶתְהֶ֗ם מִכָּל־הַמְּקוֹמֹת֙ אֲשֶׁ֣ר נָפֹ֣צוּ שָׁ֔ם בְּי֥וֹם עָנָ֖ן וַעֲרָפֶֽל׃הבטחת השיב השב והרעה המשפטית
אני אוציא אותם מבין העמים ואאסוף אותם מכל הארצות, ואביא אותם לאדמתם, וארעים אותם בהרי ישראל, בנחלים ובכל מקומות המגורים בארץ.
וְהוֹצֵאתִ֣ים מִן־הָעַמִּ֗ים וְקִבַּצְתִּים֙ מִן־הָ֣אֲרָצ֔וֹת וַהֲבִיאֹתִ֖ים אֶל־אַדְמָתָ֑ם וּרְעִיתִים֙ אֶל־הָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בָּאֲפִיקִ֕ים וּבְכֹ֖ל מוֹשְׁבֵ֥י הָאָֽרֶץ׃במרעה טוב ארעים אותם, ובהרי ישראל הגבוהים יהיה להם מקום מגורים נוח. שם הם ישכנו במקום טוב, ואני ארעים אותם בשמנים בהרי ישראל.
בְּמִרְעֶה־טּוֹב֙ אֶרְעֶ֣ה אֹתָ֔ם וּבְהָרֵ֥י מְרֽוֹם־יִשְׂרָאֵ֖ל יִהְיֶ֣ה נְוֵהֶ֑ם שָׁ֤ם תִּרְבַּ֙צְנָה֙ בְּנָ֣וֶה טּ֔וֹב וּמִרְעֶ֥ה שָׁמֵ֛ן תִּרְעֶ֖ינָה אֶל־הָרֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃אני ארעים את צאנתי ואני אדאג להם, נא אדוני ה'.
אֲנִ֨י אֶרְעֶ֤ה צֹאנִי֙ וַאֲנִ֣י אַרְבִּיצֵ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃את האבודה אני אחפש, ואת הנדחת אני יחזיר, את השבורה אני אחבוש, את החולה אני אחזק, ואת השמנה והחזקה אני אשמיד, ואני ארעים אותם במשפט.
אֶת־הָאֹבֶ֤דֶת אֲבַקֵּשׁ֙ וְאֶת־הַנִּדַּ֣חַת אָשִׁ֔יב וְלַנִּשְׁבֶּ֣רֶת אֶחֱבֹ֔שׁ וְאֶת־הַחוֹלָ֖ה אֲחַזֵּ֑ק וְאֶת־הַשְּׁמֵנָ֧ה וְאֶת־הַחֲזָקָ֛ה אַשְׁמִ֖יד אֶרְעֶ֥נָּה בְמִשְׁפָּֽט׃משפט הצאן
ואני אשפט את הצאן שלי, כך אומר האדון ה'. אני אשפט בין הצאן, בין הכבשים, בין הזכרים ובין הצעירים.
וְאַתֵּ֣נָה צֹאנִ֔י כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה הִנְנִ֤י שֹׁפֵט֙ בֵּֽין־שֶׂ֣ה לָשֶׂ֔ה לָאֵילִ֖ים וְלָעַתּוּדִֽים׃האם לא מעט מכם מרעים רק את המרעה הטוב, וכל שאר המרעה אתם דורסים ברגליכם? האם אתם שותים רק את מי המעיין ודורסים ברגליכם את מה שנשאר?
הַמְעַ֣ט מִכֶּ֗ם הַמִּרְעֶ֤ה הַטּוֹב֙ תִּרְע֔וּ וְיֶ֙תֶר֙ מִרְעֵיכֶ֔ם תִּרְמְס֖וּ בְּרַגְלֵיכֶ֑ם וּמִשְׁקַע־מַ֣יִם תִּשְׁתּ֔וּ וְאֵת֙ הַנּ֣וֹתָרִ֔ים בְּרַגְלֵיכֶ֖ם תִּרְפֹּשֽׂוּן׃ואת הצאן שלי אתם מרעים תחת רגליכם ודורסים ברגליכם.
וְצֹאנִ֑י מִרְמַ֤ס רַגְלֵיכֶם֙ תִּרְעֶ֔ינָה וּמִרְפַּ֥שׂ רַגְלֵיכֶ֖ם תִּשְׁתֶּֽינָה׃ (ס)לכן כך אומר האדון ה' אליהם: אני עצמי אשפט בין הצאן החזק לבין הצאן החלש.
לָכֵ֗ן כֹּ֥ה אָמַ֛ר אֲדֹנָ֥י יְהוִ֖ה אֲלֵיהֶ֑ם הִנְנִי־אָ֕נִי וְשָֽׁפַטְתִּי֙ בֵּֽין־שֶׂ֣ה בִרְיָ֔ה וּבֵ֥ין שֶׂ֖ה רָזָֽה׃הבטחת הגאולה והרועה הנכון
בגלל שאתם דוחקים הצידה ועם הכתף אתם דוחפים, ובקרניים שלכם אתם מכה בכל העדרים עד שהפזורים שבהם יוצאים החוצה.
יַ֗עַן בְּצַ֤ד וּבְכָתֵף֙ תֶּהְדֹּ֔פוּ וּבְקַרְנֵיכֶ֥ם תְּנַגְּח֖וּ כָּל־הַנַּחְל֑וֹת עַ֣ד אֲשֶׁ֧ר הֲפִיצוֹתֶ֛ם אוֹתָ֖נָה אֶל־הַחֽוּצָה׃אני אציל את הצאן שלי והם כבר לא יהיו קורבן לביזוי, ואשפט בין הכבשים לבין הצאנים.
וְהוֹשַׁעְתִּ֣י לְצֹאנִ֔י וְלֹֽא־תִהְיֶ֥ינָה ע֖וֹד לָבַ֑ז וְשָׁ֣פַטְתִּ֔י בֵּ֥ין שֶׂ֖ה לָשֶֽׂה׃אני אקים עליהם רועה אחד שיראה בהם דאגה, את עבדי דוד; הוא ירעה אותם והוא יהיה להם לרועה.
וַהֲקִמֹתִ֨י עֲלֵיהֶ֜ם רֹעֶ֤ה אֶחָד֙ וְרָעָ֣ה אֶתְהֶ֔ן אֵ֖ת עַבְדִּ֣י דָוִ֑יד ה֚וּא יִרְעֶ֣ה אֹתָ֔ם וְהֽוּא־יִהְיֶ֥ה לָהֶ֖ן לְרֹעֶֽה׃ואני ה' אהיה להם לאלוהים, ועבדי דוד יהיה מנהיג בתוכם; אני ה' דיברתי.
וַאֲנִ֣י יְהוָ֗ה אֶהְיֶ֤ה לָהֶם֙ לֵֽאלֹהִ֔ים וְעַבְדִּ֥י דָוִ֖ד נָשִׂ֣יא בְתוֹכָ֑ם אֲנִ֥י יְהוָ֖ה דִּבַּֽרְתִּי׃בְּרִית שָׁלוֹם וּמְנוּחָה
וְכָרַתְּתִי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם, וְהַסַּרְתִּי אֶת הַחַיּוֹת הָרָעוֹת מֵהָאָרֶץ, וְהֵם יֵשְׁבוּ בַּמִּדְבָּר בְּבִטָּחוֹן וְיִשְׁנוּ בַּיַּעֲרִים.
וְכָרַתִּ֤י לָהֶם֙ בְּרִ֣ית שָׁל֔וֹם וְהִשְׁבַּתִּ֥י חַיָּֽה־רָעָ֖ה מִן־הָאָ֑רֶץ וְיָשְׁב֤וּ בַמִּדְבָּר֙ לָבֶ֔טַח וְיָשְׁנ֖וּ בַּיְּעָרִֽים׃וְנָתַתִּי אוֹתָם וְאֶת סְבִיבַת גִּבְעוֹתַי בִּרְכָה, וְהֶרְדִּיתִי גֶּשֶׁם בַּזְּמַן שֶׁלּוֹ, גְּשֶׁמֵּי בְּרָכָה יִהְיוּ.
וְנָתַתִּ֥י אוֹתָ֛ם וּסְבִיב֥וֹת גִּבְעָתִ֖י בְּרָכָ֑ה וְהוֹרַדְתִּ֤י הַגֶּ֙שֶׁם֙ בְּעִתּ֔וֹ גִּשְׁמֵ֥י בְרָכָ֖ה יִֽהְיֽוּ׃וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן אֶת פִּרְיוֹ וְהָאָרֶץ תִּתֵּן אֶת יְבוּלָהּ, וְהֵם יֵשְׁבוּ עַל אֲדָמָתָם בְּבִטָּחוֹן, וְיֵדְעוּ כִּי אֲנִי הַשֵּׁם, שֶׁשָּׁבַרְתִּי אֶת כְּבָלֵי עֻלָּם וְהִצַּלְתִּים מִיַּד הָעוֹבְדִים בָּהֶם.
וְנָתַן֩ עֵ֨ץ הַשָּׂדֶ֜ה אֶת־פִּרְי֗וֹ וְהָאָ֙רֶץ֙ תִּתֵּ֣ן יְבוּלָ֔הּ וְהָי֥וּ עַל־אַדְמָתָ֖ם לָבֶ֑טַח וְֽיָדְע֞וּ כִּי־אֲנִ֣י יְהוָ֗ה בְּשִׁבְרִי֙ אֶת־מֹט֣וֹת עֻלָּ֔ם וְהִ֨צַּלְתִּ֔ים מִיַּ֖ד הָעֹבְדִ֥ים בָּהֶֽם׃וְלֹא יִהְיוּ עוֹד רָעֵב לַעֲמִים, וְחַיּוֹת הָאָרֶץ לֹא יֹאכְלוּ אוֹתָם, וְהֵם יֵשְׁבוּ בְּבִטָּחוֹן וְלֹא יִירָאוּ מִדַּחְדָּח.
וְלֹא־יִהְי֨וּ ע֥וֹד בַּז֙ לַגּוֹיִ֔ם וְחַיַּ֥ת הָאָ֖רֶץ לֹ֣א תֹאכְלֵ֑ם וְיָשְׁב֥וּ לָבֶ֖טַח וְאֵ֥ין מַחֲרִֽיד׃הַבְּטָחַת הַשְּׁלוֹם וְהַקֶּשֶׁר מֵחָדָשׁ
אֲנִי אֶתְקִיעַ לָהֶם מָקוֹם טוֹב וּמְבֹשָׁר לְכָבוֹד, וְלֹא יִהְיֶה בָאָרֶץ עוֹד רָעָב, וְלֹא יִשָּׂאוּ עוֹד אֶת בּוּז הָעֲמוּמִים.
וַהֲקִמֹתִ֥י לָהֶ֛ם מַטָּ֖ע לְשֵׁ֑ם וְלֹֽא־יִהְי֨וּ ע֜וֹד אֲסֻפֵ֤י רָעָב֙ בָּאָ֔רֶץ וְלֹֽא־יִשְׂא֥וּ ע֖וֹד כְּלִמַּ֥ת הַגּוֹיִֽם׃וְהֵם יֵדְעוּ שֶׁאֲנִי הַשֵּׁם אֱלֹהֵיהֶם וְשֶׁהֵם עַם עַל הַשֵּׁם, בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּחַ אֲדֹנָי הַשֵּׁם.
וְיָדְע֗וּ כִּ֣י אֲנִ֧י יְהוָ֛ה אֱלֹהֵיהֶ֖ם אִתָּ֑ם וְהֵ֗מָּה עַמִּי֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת הַצֹּאן שֶׁלִּי, הַצֹּאן שֶׁל הַמִּרְעֶה שֶׁלִּי, לָכֶם אֲנֶה בְּנֵי אָדָם, וַאֲנִי אֱלֹהֵיכֶם, אֲמַר אֲדֹנָי הַשֵּׁם.
וְאַתֵּ֥ן צֹאנִ֛י צֹ֥אן מַרְעִיתִ֖י אָדָ֣ם אַתֶּ֑ם אֲנִי֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
מִשְׁפַּט הָרוֹעִים
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
בֶּן־אָדָ֕ם הִנָּבֵ֖א עַל־רוֹעֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל הִנָּבֵ֣א וְאָמַרְתָּ֩ אֲלֵיהֶ֨ם לָרֹעִ֜ים כֹּ֥ה אָמַ֣ר ׀ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה ה֤וֹי רֹעֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁ֤ר הָיוּ֙ רֹעִ֣ים אוֹתָ֔ם הֲל֣וֹא הַצֹּ֔אן יִרְע֖וּ הָרֹעִֽים׃
אֶת־הַחֵ֤לֶב תֹּאכֵ֙לוּ֙ וְאֶת־הַצֶּ֣מֶר תִּלְבָּ֔שׁוּ הַבְּרִיאָ֖ה תִּזְבָּ֑חוּ הַצֹּ֖אן לֹ֥א תִרְעֽוּ׃
אֶֽת־הַנַּחְלוֹת֩ לֹ֨א חִזַּקְתֶּ֜ם וְאֶת־הַחוֹלָ֣ה לֹֽא־רִפֵּאתֶ֗ם וְלַנִּשְׁבֶּ֙רֶת֙ לֹ֣א חֲבַשְׁתֶּ֔ם וְאֶת־הַנִּדַּ֙חַת֙ לֹ֣א הֲשֵׁבֹתֶ֔ם וְאֶת־הָאֹבֶ֖דֶת לֹ֣א בִקַּשְׁתֶּ֑ם וּבְחָזְקָ֛ה רְדִיתֶ֥ם אֹתָ֖ם וּבְפָֽרֶךְ׃
אובדן הצאן וחובת הרועים
וַתְּפוּצֶ֖ינָה מִבְּלִ֣י רֹעֶ֑ה וַתִּהְיֶ֧ינָה לְאָכְלָ֛ה לְכָל־חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶ֖ה וַתְּפוּצֶֽינָה׃
יִשְׁגּ֤וּ צֹאנִי֙ בְּכָל־הֶ֣הָרִ֔ים וְעַ֖ל כָּל־גִּבְעָ֣ה רָמָ֑ה וְעַ֨ל כָּל־פְּנֵ֤י הָאָ֙רֶץ֙ נָפֹ֣צוּ צֹאנִ֔י וְאֵ֥ין דּוֹרֵ֖שׁ וְאֵ֥ין מְבַקֵּֽשׁ׃
לָכֵ֣ן רֹעִ֔ים שִׁמְע֖וּ אֶת־דְּבַ֥ר יְהוָֽה׃
חַי־אָ֜נִי נְאֻ֣ם ׀ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה אִם־לֹ֣א יַ֣עַן הֱיֽוֹת־צֹאנִ֣י ׀ לָבַ֡ז וַתִּֽהְיֶינָה֩ צֹאנִ֨י לְאָכְלָ֜ה לְכָל־חַיַּ֤ת הַשָּׂדֶה֙ מֵאֵ֣ין רֹעֶ֔ה וְלֹֽא־דָרְשׁ֥וּ רֹעַ֖י אֶת־צֹאנִ֑י וַיִּרְע֤וּ הָֽרֹעִים֙ אוֹתָ֔ם וְאֶת־צֹאנִ֖י לֹ֥א רָעֽוּ׃ (ס)
ההשגחה של ה' על הצאן
לָכֵן֙ הָֽרֹעִ֔ים שִׁמְע֖וּ דְּבַר־יְהוָֽה׃
כֹּה־אָמַ֞ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה הִנְנִ֨י אֶֽל־הָרֹעִ֜ים וְֽדָרַשְׁתִּ֧י אֶת־צֹאנִ֣י מִיָּדָ֗ם וְהִשְׁבַּתִּים֙ מֵרְע֣וֹת צֹ֔אן וְלֹא־יִרְע֥וּ ע֛וֹד הָרֹעִ֖ים אוֹתָ֑ם וְהִצַּלְתִּ֤י צֹאנִי֙ מִפִּיהֶ֔ם וְלֹֽא־תִהְיֶ֥יןָ לָהֶ֖ם לְאָכְלָֽה׃ (ס)
כִּ֛י כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה הִנְנִי־אָ֕נִי וְדָרַשְׁתִּ֥י אֶת־צֹאנִ֖י וּבִקַּרְתִּֽים׃
כְּבַקָּרַת֩ רֹעֶ֨ה עֶדְר֜וֹ בְּיוֹם־הֱיוֹת֤וֹ בְתוֹךְ־צֹאנוֹ֙ נִפְרָשׁ֔וֹת כֵּ֖ן אֲבַקֵּ֣ר אֶת־צֹאנִ֑י וְהִצַּלְתִּ֣י אֶתְהֶ֗ם מִכָּל־הַמְּקוֹמֹת֙ אֲשֶׁ֣ר נָפֹ֣צוּ שָׁ֔ם בְּי֥וֹם עָנָ֖ן וַעֲרָפֶֽל׃
הבטחת השיב השב והרעה המשפטית
וְהוֹצֵאתִ֣ים מִן־הָעַמִּ֗ים וְקִבַּצְתִּים֙ מִן־הָ֣אֲרָצ֔וֹת וַהֲבִיאֹתִ֖ים אֶל־אַדְמָתָ֑ם וּרְעִיתִים֙ אֶל־הָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בָּאֲפִיקִ֕ים וּבְכֹ֖ל מוֹשְׁבֵ֥י הָאָֽרֶץ׃
בְּמִרְעֶה־טּוֹב֙ אֶרְעֶ֣ה אֹתָ֔ם וּבְהָרֵ֥י מְרֽוֹם־יִשְׂרָאֵ֖ל יִהְיֶ֣ה נְוֵהֶ֑ם שָׁ֤ם תִּרְבַּ֙צְנָה֙ בְּנָ֣וֶה טּ֔וֹב וּמִרְעֶ֥ה שָׁמֵ֛ן תִּרְעֶ֖ינָה אֶל־הָרֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
אֲנִ֨י אֶרְעֶ֤ה צֹאנִי֙ וַאֲנִ֣י אַרְבִּיצֵ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃
אֶת־הָאֹבֶ֤דֶת אֲבַקֵּשׁ֙ וְאֶת־הַנִּדַּ֣חַת אָשִׁ֔יב וְלַנִּשְׁבֶּ֣רֶת אֶחֱבֹ֔שׁ וְאֶת־הַחוֹלָ֖ה אֲחַזֵּ֑ק וְאֶת־הַשְּׁמֵנָ֧ה וְאֶת־הַחֲזָקָ֛ה אַשְׁמִ֖יד אֶרְעֶ֥נָּה בְמִשְׁפָּֽט׃
משפט הצאן
וְאַתֵּ֣נָה צֹאנִ֔י כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה הִנְנִ֤י שֹׁפֵט֙ בֵּֽין־שֶׂ֣ה לָשֶׂ֔ה לָאֵילִ֖ים וְלָעַתּוּדִֽים׃
הַמְעַ֣ט מִכֶּ֗ם הַמִּרְעֶ֤ה הַטּוֹב֙ תִּרְע֔וּ וְיֶ֙תֶר֙ מִרְעֵיכֶ֔ם תִּרְמְס֖וּ בְּרַגְלֵיכֶ֑ם וּמִשְׁקַע־מַ֣יִם תִּשְׁתּ֔וּ וְאֵת֙ הַנּ֣וֹתָרִ֔ים בְּרַגְלֵיכֶ֖ם תִּרְפֹּשֽׂוּן׃
וְצֹאנִ֑י מִרְמַ֤ס רַגְלֵיכֶם֙ תִּרְעֶ֔ינָה וּמִרְפַּ֥שׂ רַגְלֵיכֶ֖ם תִּשְׁתֶּֽינָה׃ (ס)
לָכֵ֗ן כֹּ֥ה אָמַ֛ר אֲדֹנָ֥י יְהוִ֖ה אֲלֵיהֶ֑ם הִנְנִי־אָ֕נִי וְשָֽׁפַטְתִּי֙ בֵּֽין־שֶׂ֣ה בִרְיָ֔ה וּבֵ֥ין שֶׂ֖ה רָזָֽה׃
הבטחת הגאולה והרועה הנכון
יַ֗עַן בְּצַ֤ד וּבְכָתֵף֙ תֶּהְדֹּ֔פוּ וּבְקַרְנֵיכֶ֥ם תְּנַגְּח֖וּ כָּל־הַנַּחְל֑וֹת עַ֣ד אֲשֶׁ֧ר הֲפִיצוֹתֶ֛ם אוֹתָ֖נָה אֶל־הַחֽוּצָה׃
וְהוֹשַׁעְתִּ֣י לְצֹאנִ֔י וְלֹֽא־תִהְיֶ֥ינָה ע֖וֹד לָבַ֑ז וְשָׁ֣פַטְתִּ֔י בֵּ֥ין שֶׂ֖ה לָשֶֽׂה׃
וַהֲקִמֹתִ֨י עֲלֵיהֶ֜ם רֹעֶ֤ה אֶחָד֙ וְרָעָ֣ה אֶתְהֶ֔ן אֵ֖ת עַבְדִּ֣י דָוִ֑יד ה֚וּא יִרְעֶ֣ה אֹתָ֔ם וְהֽוּא־יִהְיֶ֥ה לָהֶ֖ן לְרֹעֶֽה׃
וַאֲנִ֣י יְהוָ֗ה אֶהְיֶ֤ה לָהֶם֙ לֵֽאלֹהִ֔ים וְעַבְדִּ֥י דָוִ֖ד נָשִׂ֣יא בְתוֹכָ֑ם אֲנִ֥י יְהוָ֖ה דִּבַּֽרְתִּי׃
בְּרִית שָׁלוֹם וּמְנוּחָה
וְכָרַתִּ֤י לָהֶם֙ בְּרִ֣ית שָׁל֔וֹם וְהִשְׁבַּתִּ֥י חַיָּֽה־רָעָ֖ה מִן־הָאָ֑רֶץ וְיָשְׁב֤וּ בַמִּדְבָּר֙ לָבֶ֔טַח וְיָשְׁנ֖וּ בַּיְּעָרִֽים׃
וְנָתַתִּ֥י אוֹתָ֛ם וּסְבִיב֥וֹת גִּבְעָתִ֖י בְּרָכָ֑ה וְהוֹרַדְתִּ֤י הַגֶּ֙שֶׁם֙ בְּעִתּ֔וֹ גִּשְׁמֵ֥י בְרָכָ֖ה יִֽהְיֽוּ׃
וְנָתַן֩ עֵ֨ץ הַשָּׂדֶ֜ה אֶת־פִּרְי֗וֹ וְהָאָ֙רֶץ֙ תִּתֵּ֣ן יְבוּלָ֔הּ וְהָי֥וּ עַל־אַדְמָתָ֖ם לָבֶ֑טַח וְֽיָדְע֞וּ כִּי־אֲנִ֣י יְהוָ֗ה בְּשִׁבְרִי֙ אֶת־מֹט֣וֹת עֻלָּ֔ם וְהִ֨צַּלְתִּ֔ים מִיַּ֖ד הָעֹבְדִ֥ים בָּהֶֽם׃
וְלֹא־יִהְי֨וּ ע֥וֹד בַּז֙ לַגּוֹיִ֔ם וְחַיַּ֥ת הָאָ֖רֶץ לֹ֣א תֹאכְלֵ֑ם וְיָשְׁב֥וּ לָבֶ֖טַח וְאֵ֥ין מַחֲרִֽיד׃
הַבְּטָחַת הַשְּׁלוֹם וְהַקֶּשֶׁר מֵחָדָשׁ
וַהֲקִמֹתִ֥י לָהֶ֛ם מַטָּ֖ע לְשֵׁ֑ם וְלֹֽא־יִהְי֨וּ ע֜וֹד אֲסֻפֵ֤י רָעָב֙ בָּאָ֔רֶץ וְלֹֽא־יִשְׂא֥וּ ע֖וֹד כְּלִמַּ֥ת הַגּוֹיִֽם׃
וְיָדְע֗וּ כִּ֣י אֲנִ֧י יְהוָ֛ה אֱלֹהֵיהֶ֖ם אִתָּ֑ם וְהֵ֗מָּה עַמִּי֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃
וְאַתֵּ֥ן צֹאנִ֛י צֹ֥אן מַרְעִיתִ֖י אָדָ֣ם אַתֶּ֑ם אֲנִי֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַפּסוּקִים מְתָאֲרוִים אֶת מִשְׁפַּט הָרוֹעִים רָעִים וְאֶת הַבְטָחַת הַשֵּׁם לְדַבּוֹג אֶת הַצֹּאן.
מִשְׁפַּט הָרוֹעִים
נבואת יחזקאל נגד מנהיגי ישראל. הנביא מגלה את אשמת הרועים שמעמיסים על העם ומשתמשים במשאביו לטובת עצמם, מבלי לדאוג לצאן הפצוע, החלש או האבוד, ומתנהגים בכוחנות ואכזריות כלפי הצאן.
אובדן הצאן וחובת הרועים
הפסוקים מתארים מצב שבו הצאן התפזר ללא רועה והפך למזון לחיות הבר. הנביא קורא לרועים לשמוע את דברי ה', ומבקר את הרועים שרעו את עצמם בלבד ולא טיפלו בצאן שניתן להם.
ההשגחה של ה' על הצאן
הנביא מזהיר את הרועים שפועלים לרעה ומכריז שאל יתנה להם להמשיך להרעות את העדר. ה' מתאר כי הוא יפעל בעצמו כדי לחקור את הצאן שלו, להצילו מידי הרועים ולאסוף את הצאן שהתפזר במקומות שונים.
הבטחת השיב השב והרעה המשפטית
הפסוקים מתארים את הבטחת ה' לאסוף את בני ישראל מכל העולם ולהחזירם לארצם. ה' מתחייב לרעות את צאנ中有ו באופן אישי, לספק להם מרעה טוב ומקום מגורים בטוח, ולטפל בכל הצרכים: למצוא את האבודים, לרפא את הפצועים ולהסיר את החזקים המנצלים את החלשים באמצעות משפט צדק.
משפט הצאן
הנביא מביא את דברי ה' המבטיח לשפוט את הצאן שלו. ה' מאשים את הרועים בכך שהם מנצלים את המרעה הטוב ודורסים את הנותר, גורמים לצאן שלהם להיפגע, וקובע כי הוא עצמו יבצע את המשפט בין הצאן החזק לחלש.
הבטחת הגאולה והרועה הנכון
הפסוקים מתארים את תוצאות רדיפת העדר על ידי הצאנים, ואת הבטחת ה' להציל את הצאן מביזוי. ה' מבטיח לשפוט בין הצאנים ולמנות רועה אחד, עבדו דוד, שישמור על העדר. בסיום, ה' מדגיש את הבטחת הקשר בין ה' לעם וקיום מנהיגות דוד בתוכם.
בְּרִית שָׁלוֹם וּמְנוּחָה
הַנָּבִיא מְתָאֵר בְּרִית שָׁלוֹם עָתִידִית שֶׁיַּעֲרִיךְ הַשֵּׁם. בְּרִית זוֹ תַּבְטִיחַ שִׁבְרוֹן כְּבָלֵי הָעֹל וְהַצָּלַת הָעָם מִן הַעֲבֹדָה. הַפֶּסַח מְתָאֵר שִׁבְרוֹן הַסַּכָּנָה, שִׂבְעוֹן בַּטֶּבַע, וְהַגָּעְגּוּעַ לְשַׁלְוָה וּבִטָּחוֹן בָּאָרֶת מִבְּלִי פַּחַד.
הַבְּטָחַת הַשְּׁלוֹם וְהַקֶּשֶׁר מֵחָדָשׁ
הַנָּבִיא יֶתְעַלֶּה עַל הַמַּצָּב בְּהַבְטָחָה לְשִׁיקּוּם הָאָרֶץ. הַשֵּׁם יָשִׁים לָעָם מָקוֹם מְפֹאָר וְיַמְנִיעַ אֶת הָרָעָב וְאֶת הַבּוּז מֵהָעֲמוּמִים. הַבְּטָחָה זוֹ תּוֹבִיל לְזִכּוּי הַקֶּשֶׁר בֵּין הָעָם לֵאלֹהֵיהֶם, כְּשֶׁהַשֵּׁם יִהְיֶה אִתָּם וְיִדְאַג לָהֶם כְּצֹאן בְּמִרְעֶה.
הַתּוֹכֶן מַסִּיעַ אֶת הַתְּהוּלָה שֶׁל הַמַּבְסִים וְאֶת הַתִּקְוָה לְבְרִית שָׁלוֹם.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הקשר העמוק בין הַשֵּׁם לעם ישראל
״דבר אחר: ועשו מה כתיב למעלן? ועשו לי מקדש. אמר הקב"ה לישראל: אתם צאני ואני רועה, שנאמר (יחזקאל לד): ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם,״
בְּפֶרֶק הַמִּקְדָּשׁ בְּשֶׁמוֹת רַבָּה, הַמְפרָשׁ מְסַבֵּל אֶת הַקֶּשֶׁר הַמְּיֻחָד שֶׁל הַשֵּׁם עִם יִשְׂרָאֵל. הַמְפרָשׁ מְסַבֵּל שֶׁהַשֵּׁם בָּחַר לִהְיוֹת רוֹעֶה לַצֹּאן, אָב לַבָּנִים, וְשׁוֹמֵר לַכֶּרֶם. הַמְפרָשׁ מְסַבֵּים שֶׁכְּדֵי לְהַשְׁלֵים אֶת הַקֶּשֶׁר הַזֶּה, עַל הָעָם לִבְנוֹת לַשֵּׁם מִקְדָּשׁ, סוּכָּה וּבַיִת, כְּדֵי שֶׁהַשֵּׁם יִשְׁכֹּן בְּתוֹכָם וְיִשְׁרֶה עִמָּם. הַמְפרָשׁ מְבִיא מַקְצָעִים מִמְּקֹרִים שׁוֹנִים, כְּמוֹ תְּהִלִּים, יְשַׁעְיָהוּ וּדְבָרִים, כְּדֵי לְאַשֵּׁשׁ אֶת הַקֶּשֶׁר הַמִּקְדָּמִי וְהַמְּקֻדָּשׁ שֶׁל הַקֶּשֶׁר הַזֶּה. הַמְפרָשׁ מְצַיֵּן שֶׁיֵּשׁ כָּבוֹד מֻחְלָט לַבָּנִים כְּשֶׁהֵם עִם אֲבִיהֶם, וְכָּבוֹד לָאָב כְּשֶׁהוּא עִם בָּנָיו, וְזֶהוּ הַמּוֹצָא שֶׁל הַבְּנוּיָה הַמְקֻדָּשׁ כְּדֵי שֶׁהַשֵּׁם יִשְׁכֹּן בְּתוֹכָם.
שמות רבה ל״ד:ג׳ ↗המשכיות הגלות והתקווה לגאולה
״ד"א, שלא יהו אומות העולם אומרים נוהג בך כאכזרי, כלומר בא דור המבול ואיבדם במים, שנאמר והמבול היה מים על הארץ (בראשית ז ו), וכן״
בפרשתנו מופיע הפירוש של תנחומא בובר על קשי המצוקה של עם ישראל בגלות. המדרש משווה את גזרת הגלות למכות קשות שהביאו מים וטמיעה, כמו במבול ובמצרים, ומדגיש כי הגלות היא כים שאינם מולידים דבר ומהפכים את בניהם. המדרש מביא את שיח משה ואלוהים, שבו משה מבקש סליחה ושינוי גזירה, והקב"ה נענה לו, אך מציין כי גזרת הלא-להתיישב בארץ נותרה בעינה. למרדו, המדרש מביא תקווה גדולה מנביא ישעיה. הוא מתאר את התכנסות השבטים המפוזרים מעמקי החושך ומקצוות העולם, מחזיק בנתיבי הגלות, בתהליך של התעוררות ושיבה לירושלים. לפי המדרש, הגאולה תבוא בשמחה גדולה, כאשר ה' ישיב את הפדויי ישראל לציון בשירי שמחה ורענון הנפש.
תנחומא בובר, הוספה לשלח ו׳:א׳ ↗בעקבות המפרשים
הרועים המזיקים לעדר
״וירעו הרועים אותם. את עצמם:״
בפסוק זה, רש"י מפרש את הפעולה של הרועים המופיעים ביחזקאל פרק ל"ד. כאשר נאמר שהרועים רעו את העדר, הכוונה אינה לכך שהם מנהלים את הצאן בטוב, אלא שהם אכלו את עצמם ונהנו על חשבון העדר. הפרשנות של רש"י מתמקדת בנזק שהרועים גורמים לעצמם ולצאן כאחד. הוא מסביר שהרועים אינם רק רעים לצאן, אלא אנוכיים ומחפשים רק את האינטרס האישי שלהם, עד כדי פגיעה בעצמם.
רש״י על יחזקאל 34:8:1 ↗השינה ביערות
״וישנו ביערים. ת"י ויתעתקון בחורשא ויש לפותרו בלשון שינה:״
בפסוק זה, הַשֵּׁם מבטיח שלום בין החיות בטבע, וקובע שהאדם יוכל לישון בבטחה ביערות ובחורשות. הדימוי של שנת שלווה מעיד על תקופה שבה הפחד מהטורפים והסכנות י vanished. רש"י מתייחס למילה "וישנו" ושואל האם הכוונה היא לפעולת שינה רגילה או למשהו אחר. הוא מציע שייתכן והמילה מלשון שינוי או תיקון, כפי שניתן לפרש את המילה "יִתְעַתֵּק" בהקשר של שינוי המצב.
רש״י על יחזקאל 34:25:1 ↗הרועים המנצלים את העדר
״אותם. את עצמם רעו להשמין את בשרם:״
בקטע זה מיחזקאל מתנבא נגד מנהיגי ישראל, שמתוארים כרועים המזיקים לעדר. המפרש מצודת דוד מסביר שהרועים הללו לא רק נכשלו בתפקידם, אלא הם פועלים למען האינטרס האישי שלהם. הם רועים את עצמם ומשתמשים בעדר כדי להשמין את בשרם בלבד. הטקסט מדגיש את האנוכיות של המנהיגים, שמתמקדים ברווח האישי שלהם במקום ברווח העדר. המצודת דוד מבהיר שהפעולה של "לרעות את עצמם" היא המקור לכל הנזק שנגרם לצאן ולכבשים.
מצודת דוד על יחזקאל 34:8:3 ↗הרועה האמיתי והמנהיג החדש
״הוא ירעה אותם והוא יהיה להן לרועה. כפל הדבר רבת פעמים לומר שהוא לבד יהיה המושל והשליט עליהם:״
בפסוק הזה מיחזקאל מדבר על העתיד, שבו הַשֵּׁם יקים רועה אחד שידאג לעדר שלו. המפרש מצודת דוד מסביר שהחזרה על המילה "ירעה" ועל כך שהוא יהיה "רועה" נועדה להדגיש דבר אחד חשוב. הוא רוצה להראות שהרועה הזה יהיה השליט היחיד והמוביל הבלעדי של העדר. הדבר מובא כאן כהבטחה לתיקון המנהיגות. במקום מנהיגים רעים שרק חשבו על עצמם, תגיע תקופה שבה השליטה תהיה תחת רועה אחד שמקדיש את כל כוחו להנהגת העם בצורה שלמה ומלאה.
מצודת דוד על יחזקאל 34:23:2 ↗