דברי ה' אלי.
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃יחזקאל · פרק לג׳
תפקיד השומר והאחריות האישית
השומר חייב להזהיר מפני הסכנה, אך האחריות על החיים תלויה בבחירת האדם ובחזרתו מדרכו הרעה.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
יחזקאל לג׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
תפקידו של השומר
בן אדם, דבר אל בני עמך ואמור להם: ארץ, כי אני מביא עליה חרב, ותקחו אנשי הארץ אדם אחד מקצותיה ותתנו אותו להם להיות שומר.
בֶּן־אָדָ֗ם דַּבֵּ֤ר אֶל־בְּנֵֽי־עַמְּךָ֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם אֶ֕רֶץ כִּֽי־אָבִ֥יא עָלֶ֖יהָ חָ֑רֶב וְלָקְח֨וּ עַם־הָאָ֜רֶץ אִ֤ישׁ אֶחָד֙ מִקְצֵיהֶ֔ם וְנָתְנ֥וּ אֹת֛וֹ לָהֶ֖ם לְצֹפֶֽה׃והוא יראה את החרב באה על הארץ, ויתקע בשופר ויזהיר את העם.
וְרָאָ֥ה אֶת־הַחֶ֖רֶב בָּאָ֣ה עַל־הָאָ֑רֶץ וְתָקַ֥ע בַּשּׁוֹפָ֖ר וְהִזְהִ֥יר אֶת־הָעָֽם׃אבל השומע את קול השופר ולא נזהר, כשהחרב תבוא ותקח אותו, דמו יהיה על ראשו.
וְשָׁמַ֨ע הַשֹּׁמֵ֜עַ אֶת־ק֤וֹל הַשּׁוֹפָר֙ וְלֹ֣א נִזְהָ֔ר וַתָּ֥בוֹא חֶ֖רֶב וַתִּקָּחֵ֑הוּ דָּמ֥וֹ בְרֹאשׁ֖וֹ יִֽהְיֶֽה׃חובת השומר והצופה
אם הוא שמע את קול שופר ולא נזהר, הדם שלו יהיה עליו, אבל אם הוא נזהר, הוא יציל את נפשו.
אֵת֩ ק֨וֹל הַשּׁוֹפָ֤ר שָׁמַע֙ וְלֹ֣א נִזְהָ֔ר דָּמ֖וֹ בּ֣וֹ יִֽהְיֶ֑ה וְה֥וּא נִזְהָ֖ר נַפְשׁ֥וֹ מִלֵּֽט׃ואם הצופה רואה את החרב באה ולא תוקע בשופר, והעם לא נזהר, החרב תבוא ותקח את נפשותיהם; הוא ייקח בגלל עავსו, ואת דמו אדרש מהצופה.
וְ֠הַצֹּפֶה כִּֽי־יִרְאֶ֨ה אֶת־הַחֶ֜רֶב בָּאָ֗ה וְלֹֽא־תָקַ֤ע בַּשּׁוֹפָר֙ וְהָעָ֣ם לֹֽא־נִזְהָ֔ר וַתָּב֣וֹא חֶ֔רֶב וַתִּקַּ֥ח מֵהֶ֖ם נָ֑פֶשׁ ה֚וּא בַּעֲוֺנ֣וֹ נִלְקָ֔ח וְדָמ֖וֹ מִיַּֽד־הַצֹּפֶ֥ה אֶדְרֹֽשׁ׃ (ס)ואתה בן אדם, נתתי אותך לצופה לבית ישראל; תשמע מפי דבר ותזהיר אותם ממני.
וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֔ם צֹפֶ֥ה נְתַתִּ֖יךָ לְבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל וְשָׁמַעְתָּ֤ מִפִּי֙ דָּבָ֔ר וְהִזְהַרְתָּ֥ אֹתָ֖ם מִמֶּֽנִּי׃כשאומר אני לרשע: רשע תמות, ולא דיברת כדי להזהיר את הרשע מדרכו, הוא ימות ברשעו, ואת דמו אבקש מידך.
בְּאָמְרִ֣י לָרָשָׁ֗ע רָשָׁע֙ מ֣וֹת תָּמ֔וּת וְלֹ֣א דִבַּ֔רְתָּ לְהַזְהִ֥יר רָשָׁ֖ע מִדַּרְכּ֑וֹ ה֤וּא רָשָׁע֙ בַּעֲוֺנ֣וֹ יָמ֔וּת וְדָמ֖וֹ מִיָּדְךָ֥ אֲבַקֵּֽשׁ׃אחריות השומר והקריאה לתשובה
ואתה, אם הזהרת רשע מדרכו כדי שיחזור ממנה והוא לא חזר מדרכו, הוא ימות בעונו, אבל אתה הצלת את נפשך.
וְ֠אַתָּה כִּֽי־הִזְהַ֨רְתָּ רָשָׁ֤ע מִדַּרְכּוֹ֙ לָשׁ֣וּב מִמֶּ֔נָּה וְלֹא־שָׁ֖ב מִדַּרְכּ֑וֹ ה֚וּא בַּעֲוֺנ֣וֹ יָמ֔וּת וְאַתָּ֖ה נַפְשְׁךָ֥ הִצַּֽלְתָּ׃ (ס)ואתה, בן אדם, אמור לבניset ישראל: כך אמרתם, שנאמר: העוונות והחטאים שלנו עלינו, ואנחנו מתפוררים בתוכם, אז איך נחיה?
וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֗ם אֱמֹר֙ אֶל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל כֵּ֤ן אֲמַרְתֶּם֙ לֵאמֹ֔ר כִּֽי־פְשָׁעֵ֥ינוּ וְחַטֹּאתֵ֖ינוּ עָלֵ֑ינוּ וּבָ֛ם אֲנַ֥חְנוּ נְמַקִּ֖ים וְאֵ֥יךְ נִֽחְיֶֽה׃אמור להם: חי אני, אמר ה’שם, אם אשמח למות הרשע, אלא אם יחזור הרשע מדרכו ויחיה. שובו, שובו מדרכיכם הרעים, ולמה תמותו, בית ישראל?
אֱמֹ֨ר אֲלֵיהֶ֜ם חַי־אָ֣נִי ׀ נְאֻ֣ם ׀ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה אִם־אֶחְפֹּץ֙ בְּמ֣וֹת הָרָשָׁ֔ע כִּ֣י אִם־בְּשׁ֥וּב רָשָׁ֛ע מִדַּרְכּ֖וֹ וְחָיָ֑ה שׁ֣וּבוּ שׁ֜וּבוּ מִדַּרְכֵיכֶ֧ם הָרָעִ֛ים וְלָ֥מָּה תָמ֖וּתוּ בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃ (פ)ואתה, בן אדם, אמור לבני עמך: צדקת הצדיק לא תציל אותו ביום עבתו, ורשעות הרשע לא תכשיל אותו ביום שובו מרשעו, והצדיק לא יוכל לחיות בעדם ביום חטאו.
וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֗ם אֱמֹ֤ר אֶל־בְּנֵֽי־עַמְּךָ֙ צִדְקַ֣ת הַצַּדִּ֗יק לֹ֤א תַצִּילֶ֙נּוּ֙ בְּי֣וֹם פִּשְׁע֔וֹ וְרִשְׁעַ֤ת הָֽרָשָׁע֙ לֹֽא־יִכָּ֣שֶׁל בָּ֔הּ בְּי֖וֹם שׁוּב֣וֹ מֵֽרִשְׁע֑וֹ וְצַדִּ֗יק לֹ֥א יוּכַ֛ל לִֽחְי֥וֹת בָּ֖הּ בְּי֥וֹם חֲטֹאתֽוֹ׃האחריות האישית על המעשים
כשאמרתי לצדיק שהוא יחיה כשהוא בוטח בצדק שלו, אבל אז הוא עשה רע, כל צדקותו לא תיזכר, והוא ימות בגלל העוול שהוא עשה.
בְּאָמְרִ֤י לַצַּדִּיק֙ חָיֹ֣ה יִֽחְיֶ֔ה וְהֽוּא־בָטַ֥ח עַל־צִדְקָת֖וֹ וְעָ֣שָׂה עָ֑וֶל כָּל־צדקתו [צִדְקֹתָיו֙] לֹ֣א תִזָּכַ֔רְנָה וּבְעַוְל֥וֹ אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה בּ֥וֹ יָמֽוּת׃וכשאמרתי לרשע שהוא ימות, אבל הוא חזר מחטאו ועשה משפט וצדק.
וּבְאָמְרִ֥י לָֽרָשָׁ֖ע מ֣וֹת תָּמ֑וּת וְשָׁב֙ מֵֽחַטָּאת֔וֹ וְעָשָׂ֥ה מִשְׁפָּ֖ט וּצְדָקָֽה׃החזרתי את הגזלה של הרשע, הוא החזיר את מה שלקח, ועל פי חוקי החיים הוא הלך כדי לא לעשות רע, אז הוא יחיה ולא ימות.
חֲבֹ֨ל יָשִׁ֤יב רָשָׁע֙ גְּזֵלָ֣ה יְשַׁלֵּ֔ם בְּחֻקּ֤וֹת הַֽחַיִּים֙ הָלַ֔ךְ לְבִלְתִּ֖י עֲשׂ֣וֹת עָ֑וֶל חָי֥וֹ יִֽחְיֶ֖ה לֹ֥א יָמֽוּת׃כל חטאיו שעבר לא ייזכרו לصالו, כי הוא עשה משפט וצדק, הוא יחיה.
כָּל־חטאתו [חַטֹּאתָיו֙] אֲשֶׁ֣ר חָטָ֔א לֹ֥א תִזָּכַ֖רְנָה ל֑וֹ מִשְׁפָּ֧ט וּצְדָקָ֛ה עָשָׂ֖ה חָי֥וֹ יִֽחְיֶֽה׃הצדק והאחריות האישית
בני עמך אומרים: הדרך של ה׳ לא אפשרית, אבל הם הולכים בדרך שלהם ולא יכולים להשתנות.
וְאָמְרוּ֙ בְּנֵ֣י עַמְּךָ֔ לֹ֥א יִתָּכֵ֖ן דֶּ֣רֶךְ אֲדֹנָ֑י וְהֵ֖מָּה דַּרְכָּ֥ם לֹֽא־יִתָּכֵֽן׃כשצדיק עוזב את צדקתו ועושה רע, הוא מת.
בְּשׁוּב־צַדִּ֥יק מִצִּדְקָת֖וֹ וְעָ֣שָׂה עָ֑וֶל וּמֵ֖ת בָּהֶֽם׃וכשרשע עוזב את רשעו ועושה משפט וצדק, הוא יחיה.
וּבְשׁ֤וּב רָשָׁע֙ מֵֽרִשְׁעָת֔וֹ וְעָשָׂ֥ה מִשְׁפָּ֖ט וּצְדָקָ֑ה עֲלֵיהֶ֖ם ה֥וּא יִֽחְיֶֽה׃ותגידו: הדרך של ה׳ לא אפשרית, ואני אשפט אתכם לפי הדרך של כל אחד.
וַאֲמַרְתֶּ֕ם לֹ֥א יִתָּכֵ֖ן דֶּ֣רֶךְ אֲדֹנָ֑י אִ֧ישׁ כִּדְרָכָ֛יו אֶשְׁפּ֥וֹט אֶתְכֶ֖ם בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל (פ)הבשורה על נפילת ירושלים ותחושת היורשים
בשנה שתים עשרה, בחודש חמש, בזמן הגלות שלנו, בא אליי האיש שברח מירושלים ואמר לי שהעיר נכבשה.
וַיְהִ֞י בִּשְׁתֵּ֧י עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֗ה בָּעֲשִׂרִ֛י בַּחֲמִשָּׁ֥ה לַחֹ֖דֶשׁ לְגָלוּתֵ֑נוּ בָּא־אֵלַ֨י הַפָּלִ֧יט מִירוּשָׁלִַ֛ם לֵאמֹ֖ר הֻכְּתָ֥ה הָעִֽיר׃יד הַשֵּׁם הייתה עליי בערב, לפני שהאיש שברח הגיע. הַשֵּׁם פתח לי את הפה לפני בואו בבוקר, והפה שלי נפתח ולא שתקתי יותר.
וְיַד־יְהוָה֩ הָיְתָ֨ה אֵלַ֜י בָּעֶ֗רֶב לִפְנֵי֙ בּ֣וֹא הַפָּלִ֔יט וַיִּפְתַּ֣ח אֶת־פִּ֔י עַד־בּ֥וֹא אֵלַ֖י בַּבֹּ֑קֶר וַיִּפָּ֣תַח פִּ֔י וְלֹ֥א נֶאֱלַ֖מְתִּי עֽוֹד׃ (פ)ואז הגיעה אליי דברי הַשֵּׁם.
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃בן אדם, היושבים בהריסות הללו על אדמת ישראל, אומרים לעצמם: אברהם קיבל את הארץ כי הוא יורש שלה, אבל אנחנו רבים, והארץ תהיה ירושה עבורנו.
בֶּן־אָדָ֗ם יֹ֠שְׁבֵי הֶחֳרָב֨וֹת הָאֵ֜לֶּה עַל־אַדְמַ֤ת יִשְׂרָאֵל֙ אֹמְרִ֣ים לֵאמֹ֔ר אֶחָד֙ הָיָ֣ה אַבְרָהָ֔ם וַיִּירַ֖שׁ אֶת־הָאָ֑רֶץ וַאֲנַ֣חְנוּ רַבִּ֔ים לָ֛נוּ נִתְּנָ֥ה הָאָ֖רֶץ לְמוֹרָשָֽׁה׃ (ס)תוצאות החטאים וגזרת החורבן
לכן תגידו להם כך אמר אדוני ה', שאתם תאכלו דם, עיניכם תהיו מופנות אל הפסלים שלכם, תשפכו דם ותשתלטו על הארץ.
לָכֵן֩ אֱמֹ֨ר אֲלֵיהֶ֜ם כֹּֽה־אָמַ֣ר ׀ אֲדֹנָ֣י יְהֹוִ֗ה עַל־הַדָּ֧ם ׀ תֹּאכֵ֛לוּ וְעֵינֵכֶ֛ם תִּשְׂא֥וּ אֶל־גִּלּוּלֵיכֶ֖ם וְדָ֣ם תִּשְׁפֹּ֑כוּ וְהָאָ֖רֶץ תִּירָֽשׁוּ׃עמדתם עם חרבותיכם, עשיתם מעשה דוחה, טמאיתם איש את אשת רעהו, ותשתלטו על הארץ.
עֲמַדְתֶּ֤ם עַֽל־חַרְבְּכֶם֙ עֲשִׂיתֶ֣ן תּוֹעֵבָ֔ה וְאִ֛ישׁ אֶת־אֵ֥שֶׁת רֵעֵ֖הוּ טִמֵּאתֶ֑ם וְהָאָ֖רֶץ תִּירָֽשׁוּ׃ (ס)כך תגידו להם: כך אמר אדוני ה', חי אני, שמי שבעד חרבות יפול, ומי שנמצא בשדה תן לו לחיות כטרף, ומי שבמצודה ובמערות ימות בדבר.
כֹּֽה־תֹאמַ֨ר אֲלֵהֶ֜ם כֹּה־אָמַ֨ר אֲדֹנָ֣י יְהוִה֮ חַי־אָנִי֒ אִם־לֹ֞א אֲשֶׁ֤ר בֶּֽחֳרָבוֹת֙ בַּחֶ֣רֶב יִפֹּ֔לוּ וַֽאֲשֶׁר֙ עַל־פְּנֵ֣י הַשָּׂדֶ֔ה לַחַיָּ֥ה נְתַתִּ֖יו לְאָכְל֑וֹ וַאֲשֶׁ֛ר בַּמְּצָד֥וֹת וּבַמְּעָר֖וֹת בַּדֶּ֥בֶר יָמֽוּתוּ׃ואנתן את הארץ שממה וחורבן, גאוות כוחה תפסוק, והרי יִשְׂרָאֵל יהיו שממים כי אין עובר בהם.
וְנָתַתִּ֤י אֶת־הָאָ֙רֶץ֙ שְׁמָמָ֣ה וּמְשַׁמָּ֔ה וְנִשְׁבַּ֖ת גְּא֣וֹן עֻזָּ֑הּ וְשָֽׁמְמ֛וּ הָרֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֵ֥ין עוֹבֵֽר׃ההתעלמות מדברי הנביא
והם ידעו שזה אני, הַשֵּׁם, כשאני הופך את הארץ לשממה וריקה, בגלל כל המעשים המגעילים שהם עשו.
וְיָדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָ֑ה בְּתִתִּ֤י אֶת־הָאָ֙רֶץ֙ שְׁמָמָ֣ה וּמְשַׁמָּ֔ה עַ֥ל כָּל־תּוֹעֲבֹתָ֖ם אֲשֶׁ֥ר עָשֽׂוּ׃ (ס)ואתה, בן אדם, בני עמך מדברים עליך ליד החומות ובפתח הבתים, ואחד אומר לאחיו: "בואו נא ונשמע מה הדבר שיוצא מהַשֵּׁם".
וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֔ם בְּנֵ֣י עַמְּךָ֗ הַנִּדְבָּרִ֤ים בְּךָ֙ אֵ֣צֶל הַקִּיר֔וֹת וּבְפִתְחֵ֖י הַבָּתִּ֑ים וְדִבֶּר־חַ֣ד אֶת־אַחַ֗ד אִ֤ישׁ אֶת־אָחִיו֙ לֵאמֹ֔ר בֹּֽאוּ־נָ֣א וְשִׁמְע֔וּ מָ֣ה הַדָּבָ֔ר הַיּוֹצֵ֖א מֵאֵ֥ת יְהוָֽה׃והם יבואו אליך כמו עם גדול, ועמי ישב לפניך וישמע את דבריך, אבל הם לא יעשו אותם, כי הם רק מדברים יפה בפיהם, אבל בלבם הם הולכים אחרי רצונותיהם.
וְיָב֣וֹאוּ אֵ֠לֶיךָ כִּמְבוֹא־עָ֞ם וְיֵשְׁב֤וּ לְפָנֶ֙יךָ֙ עַמִּ֔י וְשָֽׁמְעוּ֙ אֶת־דְּבָרֶ֔יךָ וְאוֹתָ֖ם לֹ֣א יַֽעֲשׂ֑וּ כִּֽי־עֲגָבִ֤ים בְּפִיהֶם֙ הֵ֣מָּה עֹשִׂ֔ים אַחֲרֵ֥י בִצְעָ֖ם לִבָּ֥ם הֹלֵֽךְ׃והנה אתה עבורם כמו שיר של אנשים שמתרשמים מהצליל, בעל קול יפה ונגן מוצלח, והם ישמעו את דבריך אבל לא יעשו אותם.
וְהִנְּךָ֤ לָהֶם֙ כְּשִׁ֣יר עֲגָבִ֔ים יְפֵ֥ה ק֖וֹל וּמֵטִ֣ב נַגֵּ֑ן וְשָֽׁמְעוּ֙ אֶת־דְּבָרֶ֔יךָ וְעֹשִׂ֥ים אֵינָ֖ם אוֹתָֽם׃הבנה מאוחרת של הנבואה
וכשהיא באה, הנה היא באה, ואז ידעו שהיה ביניהם נביא.
וּבְבֹאָ֑הּ הִנֵּ֣ה בָאָ֔ה וְיָ֣דְע֔וּ כִּ֥י נָבִ֖יא הָיָ֥ה בְתוֹכָֽם׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
תפקידו של השומר
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
בֶּן־אָדָ֗ם דַּבֵּ֤ר אֶל־בְּנֵֽי־עַמְּךָ֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם אֶ֕רֶץ כִּֽי־אָבִ֥יא עָלֶ֖יהָ חָ֑רֶב וְלָקְח֨וּ עַם־הָאָ֜רֶץ אִ֤ישׁ אֶחָד֙ מִקְצֵיהֶ֔ם וְנָתְנ֥וּ אֹת֛וֹ לָהֶ֖ם לְצֹפֶֽה׃
וְרָאָ֥ה אֶת־הַחֶ֖רֶב בָּאָ֣ה עַל־הָאָ֑רֶץ וְתָקַ֥ע בַּשּׁוֹפָ֖ר וְהִזְהִ֥יר אֶת־הָעָֽם׃
וְשָׁמַ֨ע הַשֹּׁמֵ֜עַ אֶת־ק֤וֹל הַשּׁוֹפָר֙ וְלֹ֣א נִזְהָ֔ר וַתָּ֥בוֹא חֶ֖רֶב וַתִּקָּחֵ֑הוּ דָּמ֥וֹ בְרֹאשׁ֖וֹ יִֽהְיֶֽה׃
חובת השומר והצופה
אֵת֩ ק֨וֹל הַשּׁוֹפָ֤ר שָׁמַע֙ וְלֹ֣א נִזְהָ֔ר דָּמ֖וֹ בּ֣וֹ יִֽהְיֶ֑ה וְה֥וּא נִזְהָ֖ר נַפְשׁ֥וֹ מִלֵּֽט׃
וְ֠הַצֹּפֶה כִּֽי־יִרְאֶ֨ה אֶת־הַחֶ֜רֶב בָּאָ֗ה וְלֹֽא־תָקַ֤ע בַּשּׁוֹפָר֙ וְהָעָ֣ם לֹֽא־נִזְהָ֔ר וַתָּב֣וֹא חֶ֔רֶב וַתִּקַּ֥ח מֵהֶ֖ם נָ֑פֶשׁ ה֚וּא בַּעֲוֺנ֣וֹ נִלְקָ֔ח וְדָמ֖וֹ מִיַּֽד־הַצֹּפֶ֥ה אֶדְרֹֽשׁ׃ (ס)
וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֔ם צֹפֶ֥ה נְתַתִּ֖יךָ לְבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל וְשָׁמַעְתָּ֤ מִפִּי֙ דָּבָ֔ר וְהִזְהַרְתָּ֥ אֹתָ֖ם מִמֶּֽנִּי׃
בְּאָמְרִ֣י לָרָשָׁ֗ע רָשָׁע֙ מ֣וֹת תָּמ֔וּת וְלֹ֣א דִבַּ֔רְתָּ לְהַזְהִ֥יר רָשָׁ֖ע מִדַּרְכּ֑וֹ ה֤וּא רָשָׁע֙ בַּעֲוֺנ֣וֹ יָמ֔וּת וְדָמ֖וֹ מִיָּדְךָ֥ אֲבַקֵּֽשׁ׃
אחריות השומר והקריאה לתשובה
וְ֠אַתָּה כִּֽי־הִזְהַ֨רְתָּ רָשָׁ֤ע מִדַּרְכּוֹ֙ לָשׁ֣וּב מִמֶּ֔נָּה וְלֹא־שָׁ֖ב מִדַּרְכּ֑וֹ ה֚וּא בַּעֲוֺנ֣וֹ יָמ֔וּת וְאַתָּ֖ה נַפְשְׁךָ֥ הִצַּֽלְתָּ׃ (ס)
וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֗ם אֱמֹר֙ אֶל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל כֵּ֤ן אֲמַרְתֶּם֙ לֵאמֹ֔ר כִּֽי־פְשָׁעֵ֥ינוּ וְחַטֹּאתֵ֖ינוּ עָלֵ֑ינוּ וּבָ֛ם אֲנַ֥חְנוּ נְמַקִּ֖ים וְאֵ֥יךְ נִֽחְיֶֽה׃
אֱמֹ֨ר אֲלֵיהֶ֜ם חַי־אָ֣נִי ׀ נְאֻ֣ם ׀ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה אִם־אֶחְפֹּץ֙ בְּמ֣וֹת הָרָשָׁ֔ע כִּ֣י אִם־בְּשׁ֥וּב רָשָׁ֛ע מִדַּרְכּ֖וֹ וְחָיָ֑ה שׁ֣וּבוּ שׁ֜וּבוּ מִדַּרְכֵיכֶ֧ם הָרָעִ֛ים וְלָ֥מָּה תָמ֖וּתוּ בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃ (פ)
וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֗ם אֱמֹ֤ר אֶל־בְּנֵֽי־עַמְּךָ֙ צִדְקַ֣ת הַצַּדִּ֗יק לֹ֤א תַצִּילֶ֙נּוּ֙ בְּי֣וֹם פִּשְׁע֔וֹ וְרִשְׁעַ֤ת הָֽרָשָׁע֙ לֹֽא־יִכָּ֣שֶׁל בָּ֔הּ בְּי֖וֹם שׁוּב֣וֹ מֵֽרִשְׁע֑וֹ וְצַדִּ֗יק לֹ֥א יוּכַ֛ל לִֽחְי֥וֹת בָּ֖הּ בְּי֥וֹם חֲטֹאתֽוֹ׃
האחריות האישית על המעשים
בְּאָמְרִ֤י לַצַּדִּיק֙ חָיֹ֣ה יִֽחְיֶ֔ה וְהֽוּא־בָטַ֥ח עַל־צִדְקָת֖וֹ וְעָ֣שָׂה עָ֑וֶל כָּל־צדקתו [צִדְקֹתָיו֙] לֹ֣א תִזָּכַ֔רְנָה וּבְעַוְל֥וֹ אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה בּ֥וֹ יָמֽוּת׃
וּבְאָמְרִ֥י לָֽרָשָׁ֖ע מ֣וֹת תָּמ֑וּת וְשָׁב֙ מֵֽחַטָּאת֔וֹ וְעָשָׂ֥ה מִשְׁפָּ֖ט וּצְדָקָֽה׃
חֲבֹ֨ל יָשִׁ֤יב רָשָׁע֙ גְּזֵלָ֣ה יְשַׁלֵּ֔ם בְּחֻקּ֤וֹת הַֽחַיִּים֙ הָלַ֔ךְ לְבִלְתִּ֖י עֲשׂ֣וֹת עָ֑וֶל חָי֥וֹ יִֽחְיֶ֖ה לֹ֥א יָמֽוּת׃
כָּל־חטאתו [חַטֹּאתָיו֙] אֲשֶׁ֣ר חָטָ֔א לֹ֥א תִזָּכַ֖רְנָה ל֑וֹ מִשְׁפָּ֧ט וּצְדָקָ֛ה עָשָׂ֖ה חָי֥וֹ יִֽחְיֶֽה׃
הצדק והאחריות האישית
וְאָמְרוּ֙ בְּנֵ֣י עַמְּךָ֔ לֹ֥א יִתָּכֵ֖ן דֶּ֣רֶךְ אֲדֹנָ֑י וְהֵ֖מָּה דַּרְכָּ֥ם לֹֽא־יִתָּכֵֽן׃
בְּשׁוּב־צַדִּ֥יק מִצִּדְקָת֖וֹ וְעָ֣שָׂה עָ֑וֶל וּמֵ֖ת בָּהֶֽם׃
וּבְשׁ֤וּב רָשָׁע֙ מֵֽרִשְׁעָת֔וֹ וְעָשָׂ֥ה מִשְׁפָּ֖ט וּצְדָקָ֑ה עֲלֵיהֶ֖ם ה֥וּא יִֽחְיֶֽה׃
וַאֲמַרְתֶּ֕ם לֹ֥א יִתָּכֵ֖ן דֶּ֣רֶךְ אֲדֹנָ֑י אִ֧ישׁ כִּדְרָכָ֛יו אֶשְׁפּ֥וֹט אֶתְכֶ֖ם בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל (פ)
הבשורה על נפילת ירושלים ותחושת היורשים
וַיְהִ֞י בִּשְׁתֵּ֧י עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֗ה בָּעֲשִׂרִ֛י בַּחֲמִשָּׁ֥ה לַחֹ֖דֶשׁ לְגָלוּתֵ֑נוּ בָּא־אֵלַ֨י הַפָּלִ֧יט מִירוּשָׁלִַ֛ם לֵאמֹ֖ר הֻכְּתָ֥ה הָעִֽיר׃
וְיַד־יְהוָה֩ הָיְתָ֨ה אֵלַ֜י בָּעֶ֗רֶב לִפְנֵי֙ בּ֣וֹא הַפָּלִ֔יט וַיִּפְתַּ֣ח אֶת־פִּ֔י עַד־בּ֥וֹא אֵלַ֖י בַּבֹּ֑קֶר וַיִּפָּ֣תַח פִּ֔י וְלֹ֥א נֶאֱלַ֖מְתִּי עֽוֹד׃ (פ)
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
בֶּן־אָדָ֗ם יֹ֠שְׁבֵי הֶחֳרָב֨וֹת הָאֵ֜לֶּה עַל־אַדְמַ֤ת יִשְׂרָאֵל֙ אֹמְרִ֣ים לֵאמֹ֔ר אֶחָד֙ הָיָ֣ה אַבְרָהָ֔ם וַיִּירַ֖שׁ אֶת־הָאָ֑רֶץ וַאֲנַ֣חְנוּ רַבִּ֔ים לָ֛נוּ נִתְּנָ֥ה הָאָ֖רֶץ לְמוֹרָשָֽׁה׃ (ס)
תוצאות החטאים וגזרת החורבן
לָכֵן֩ אֱמֹ֨ר אֲלֵיהֶ֜ם כֹּֽה־אָמַ֣ר ׀ אֲדֹנָ֣י יְהֹוִ֗ה עַל־הַדָּ֧ם ׀ תֹּאכֵ֛לוּ וְעֵינֵכֶ֛ם תִּשְׂא֥וּ אֶל־גִּלּוּלֵיכֶ֖ם וְדָ֣ם תִּשְׁפֹּ֑כוּ וְהָאָ֖רֶץ תִּירָֽשׁוּ׃
עֲמַדְתֶּ֤ם עַֽל־חַרְבְּכֶם֙ עֲשִׂיתֶ֣ן תּוֹעֵבָ֔ה וְאִ֛ישׁ אֶת־אֵ֥שֶׁת רֵעֵ֖הוּ טִמֵּאתֶ֑ם וְהָאָ֖רֶץ תִּירָֽשׁוּ׃ (ס)
כֹּֽה־תֹאמַ֨ר אֲלֵהֶ֜ם כֹּה־אָמַ֨ר אֲדֹנָ֣י יְהוִה֮ חַי־אָנִי֒ אִם־לֹ֞א אֲשֶׁ֤ר בֶּֽחֳרָבוֹת֙ בַּחֶ֣רֶב יִפֹּ֔לוּ וַֽאֲשֶׁר֙ עַל־פְּנֵ֣י הַשָּׂדֶ֔ה לַחַיָּ֥ה נְתַתִּ֖יו לְאָכְל֑וֹ וַאֲשֶׁ֛ר בַּמְּצָד֥וֹת וּבַמְּעָר֖וֹת בַּדֶּ֥בֶר יָמֽוּתוּ׃
וְנָתַתִּ֤י אֶת־הָאָ֙רֶץ֙ שְׁמָמָ֣ה וּמְשַׁמָּ֔ה וְנִשְׁבַּ֖ת גְּא֣וֹן עֻזָּ֑הּ וְשָֽׁמְמ֛וּ הָרֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֵ֥ין עוֹבֵֽר׃
ההתעלמות מדברי הנביא
וְיָדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָ֑ה בְּתִתִּ֤י אֶת־הָאָ֙רֶץ֙ שְׁמָמָ֣ה וּמְשַׁמָּ֔ה עַ֥ל כָּל־תּוֹעֲבֹתָ֖ם אֲשֶׁ֥ר עָשֽׂוּ׃ (ס)
וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֔ם בְּנֵ֣י עַמְּךָ֗ הַנִּדְבָּרִ֤ים בְּךָ֙ אֵ֣צֶל הַקִּיר֔וֹת וּבְפִתְחֵ֖י הַבָּתִּ֑ים וְדִבֶּר־חַ֣ד אֶת־אַחַ֗ד אִ֤ישׁ אֶת־אָחִיו֙ לֵאמֹ֔ר בֹּֽאוּ־נָ֣א וְשִׁמְע֔וּ מָ֣ה הַדָּבָ֔ר הַיּוֹצֵ֖א מֵאֵ֥ת יְהוָֽה׃
וְיָב֣וֹאוּ אֵ֠לֶיךָ כִּמְבוֹא־עָ֞ם וְיֵשְׁב֤וּ לְפָנֶ֙יךָ֙ עַמִּ֔י וְשָֽׁמְעוּ֙ אֶת־דְּבָרֶ֔יךָ וְאוֹתָ֖ם לֹ֣א יַֽעֲשׂ֑וּ כִּֽי־עֲגָבִ֤ים בְּפִיהֶם֙ הֵ֣מָּה עֹשִׂ֔ים אַחֲרֵ֥י בִצְעָ֖ם לִבָּ֥ם הֹלֵֽךְ׃
וְהִנְּךָ֤ לָהֶם֙ כְּשִׁ֣יר עֲגָבִ֔ים יְפֵ֥ה ק֖וֹל וּמֵטִ֣ב נַגֵּ֑ן וְשָֽׁמְעוּ֙ אֶת־דְּבָרֶ֔יךָ וְעֹשִׂ֥ים אֵינָ֖ם אוֹתָֽם׃
הבנה מאוחרת של הנבואה
וּבְבֹאָ֑הּ הִנֵּ֣ה בָאָ֔ה וְיָ֣דְע֔וּ כִּ֥י נָבִ֖יא הָיָ֥ה בְתוֹכָֽם׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
פרק זה מפרט את חובתו של הנביא כשומר על עמנו ואת האחריות האישית של כל אדם על מעשיו.
תפקידו של השומר
פסוקים אלו מתארים את תפקידו של השומר המזהיר את העם מפני סכנת החרב הבאה על הארץ. אם השומר יתקע בשופר והעם לא יזהר, הוא יישא באחריות למותו.
חובת השומר והצופה
פסוקים אלו מתארים את אחריותו של השומר והצופה להזהיר את העם מפני סכנה קרובה. אם השומר אינו מזהיר, הוא נושא באחריות למותם של אחרים. אלו מדגישים את חובת הנביא להעביר את אזהרת ה' באופן ברור כדי להציל נפשות.
אחריות השומר והקריאה לתשובה
הפסוקים מדגישים את תפקידו של הנביא כשומר המזהיר מפני הרע, ואת אחריותו האישית. הקדוש ברוך הוא מצהיר כי אין חפץ במות הרשע אלא בתשובתו, וקורא לעם ישראל לחזור מדרכיהם הרעים. יחד עם זאת, מוסר הצדק מבהיר כי מעשיו של אדם ביום חטאו או תשובתו קובעים את גורלו בפני עצמו.
האחריות האישית על המעשים
פסוקים אלו מסבירים את האחריות האישית של האדם. צדיק שמתחיל לעשות רע ימות על עוולו, ורשע שחוזר בתשובה, מתקן את מעשיו ומוותר על גזלות, יחיה. התשובה והתיקון מוחקים את העבר והמאדם זוכה לחיים חדשים.
הצדק והאחריות האישית
הקטע עוסק בטענה של בני ישראל שדרך ה' בלתי ניתנת ליישום. התשובה מבהירה שהאחריות היא אישית: צדיק שנוטה לרע ימות, ורשע שחוזר לצדק יחיה. ה' יוסיף לשפוט כל אדם בדיוק לפי מעשיו ודרכו.
הבשורה על נפילת ירושלים ותחושת היורשים
הנביא מתאר את הגעת הפליט מירושלים בשנה שתים עשרה לגלות, המביא את הבשורה על נפילת העיר. בעקבות זאת, הַשֵּׁם פותח את פיו של הנביא לדבר, בעוד תושבי ההריסות בארץ ישראל חושבים שהארץ שייכת להם בגלל רבייתם, בניגוד לאברהם.
תוצאות החטאים וגזרת החורבן
הנביא מוסר הודעה על עונש העם בשל עבודה זרה, אלי גילולים, שפיכות דם ועריות. ה' מצהיר כי מי שיהיה בחרבות ובמצודות ימות בדבר, וכי הארץ תהפוך לשממה וחסרת גאווה, ללא עובר.
ההתעלמות מדברי הנביא
הפסוקים מתארים את מצבו של יחזקאל מול העם. למרות שהעם מביע עניין בדברי הַשֵּׁם, הם מתייחסים לנביא כאל מופע בידורי מרשים בלבד. הם נהנים לשמוע את הדרתו אך אינם מתכוונים ליישם את המסרים, שכן רצונותיהם האישיים מובילים אותם הרחק מהציווי.
הבנה מאוחרת של הנבואה
פסוק זה מתאר את הרגע שבו האסון מתממש בפועל. ברגע ההתקשרות של האירוע, האנשים מבינים כי הנביא הזהיר אותם מראש. ההבנה מגיעה רק לאחר שהאיום הפך למציאות ופרש החיה ניצב בפניהם.
הפרק מסיים בתיאור מצב שבו העם שומע את דברי הנביא כסיפור מהנה בלבד, אך לא פועל לפיהם.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
האחריות של השומר והרצון להצדיק
״כי ידבר אליכם פרעה - רבי פנחס הכהן בר חמא פתח: (ישעיה מו, י): מגיד מראשית אחרית ומקדם אשר לא נעשו אומר עצתי תקום וכל״
בְּפֶסַת הַתַּלְמוּד, כִּי יְדַבֵּר אֶלִיכֶם פַּרְעֹה, רַבִּי פִּנְחָס הַכֹּהֵן בַּר חָמָא מְסַבֵּל אֶת הַכַּוָּנָה הָאֱלֹהִית הַנִּמְצֵאת בַּנְּבִיאָה. הוּא מַסְבִּיר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַגִּיד מֵרֹאשִׁית אַחֲרִית, כְּאִילּוּ הַכֹּל אֶתְכַּלְכֵּל בְּיִדּעוֹ, אַךְ הַמַּטָּרָה הָעֶלְיוֹנִית הִיא הַצְדָּקָה. הָאֱלֹהִים מְבַקֵּשׁ לְהַצְדִּיק אֶת בְּרִיּוֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּיֶחֶזְקֵאל: "אִם אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרֶשַׁע, כִּי אִם בְּשׁוּב הָרֶשַׁע מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה". הַמְפרש מַצְהִיחַ כְּבָר אֶת הָעוֹצְמָה שֶׁבַּמִּשְׁפָּט, כְּשֶׁהוּא מְשַׁלֵּם בֵּין הַצַּדִּיקִים הַמְּבַקְשִׁים אוֹתֹת לַהַשֵּׁם, כְמוֹ נֹחַ, חִזְקִיָּהוּ וְחַנַנְיָה, מִישָׁאל וְעֶזַלְיָה, לְבֵין הָרְשָׁעִים שֶׁחַיִּים בְּלִי מוֹפֵת. הַמַּטְרָה הִיא לְהַבְחִין בֵּין הַמַּדּוּעַ לַמִּשְׁמַע, וּמַדְגִּישׁ כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַגִּיד אֶת הַעָתִיד, הוּא מַבְקֵשׁ שֶׁהָאָדָם יַכִּיר בַּמִּשְׁפָּט וְיִשְׁתַּנֶּה.
שמות רבה ט׳:א׳ ↗האחריות של השומר והרצון בחיים
״כי תראה אין לי אלא מצות עשה מצות לא תעשה מניין ת"ל(דברים כ"ב ד') לא תראה: כת' כי תראה וכת' כי תפגע ראייה שהיא כפגיעה:״
הפסוק מתוך ספר יחזקאל מביא דברים שנאמרו בשם הַשֵּׁם אֱלֹהִים, המדגישים את חשיבות בחירת החיים. הַשֵּׁם מצהיר בביטחון מלא שהוא אינו חפץ במות הרשע, אלא רוצה שהוא יפנה מדרכו ויחזור לחיים. המקרה המוצג הוא של שומר שתפקידו להזהיר מפני סכנה קרובה. המפרש במכילתא דרבי שמעון בן יוחאי מתמקד בדיני האחריות של השומר הזה. הוא מסביר שהשומר חייב להזהיר את האדם מפני הסכנה, אך אם האדם לא שמע לאזהרה, השומר פטור מאחריות. המפרש מדגיש את המצווה להחזיר את האדם למוטב, אך גם מציין את המורכבות של המצב כשהאדם לא מגיב לאזהרות בשל נסיבות שונות.
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי כ״ג:ה׳ ↗בעקבות המפרשים
התפקיד של השומר: אזהרה והצלה
״צופה נתתיך. כאותו הצופה הניתן להזהיר שלא תאבד נפש כן נתתיך להזהיר את ישראל:״
בפסוק הזה, הַשֵּׁם מְמַלֵּא אֶת יְחֶזְקֵאל בִּתְפקיד שׁוֹמֵר. הַשֵּׁם מְסַבֵּל אֶת יְחֶזְקֵאל כְּצופה שֶׁמְּקַבֵּל הַתְּרַעָה כְּדֵי לְהַזְהִיר אֶת עַם יִשְׂרָאֵל, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהוּ יֹאבְדוּ. הַמַּטָּרָה הִיא לְהַצִּיל אֶת הַנְּפָשׁוֹת עַל יְדֵי הַהַדְרָכָה וְהָעִירְנוּת. רַשִׁי מְסַבֵּל שֶׁהַצּוֹפֶה הוּא כְּמוֹ אדם שֶׁמְּקַבֵּל הַתְּרָעָה מִקְדָּם כְּדֵי לְמַנְעוֹת אֲסוֹנִים. לְפִי הַפֵּרוּשׁ הַזֶּה, הַתַּפקיד הַנָּבוּא אֵינוֹ רַק לְדוּחַ בְּשֹׁרוֹת רָעוֹת, אֶלָּא לְהַצִּיל אֶת הָעָם מִן הַכֹּל.
רש״י על יחזקאל 33:7:1 ↗האחריות האישית על הדם
״על הדם תאכלו וגו'. והארץ תירשו בתמיה אם נצטויתם אין אתם שומרים על הדם תאכלו את מאכלי תפנוקים אתם אוכלים על ידי רציחה שהורגין את״
בפסוק זה מספר יחזקאל, מובאת אזהרה חמורה לגבי אנשים שנוהגים בדרכים רעות וגורמים למותם של אחרים. המקרה המתואר הוא של אנשים שמוותרים על חובת השמירה על החיים ונהנים ממה שנותר לאחר רציחות. הם אוכלים מאכלים יקרים ומתענגים על עושר שהושג בדרכים לא ישרות, בזמן שבעלי הממון המקורי נרצחו. רש"י מפרש את הפסוק ומדגיש כי מדובר בביקורת על אלו שחורגים מהמצווה לשמור על הדם. לפי פירושו, האנשים הללו נהנים מתוצאות הרצייה ונוטלים את הרכוש של הנרצחים. רש"י מתמקד בכך שהם משתמשים במאכלי תפנוקים ובממון שהושג בדרך של רצח, ומדגיש את האחריות המוסרית של האדם כלפי חיי הזולת.
רש״י על יחזקאל 33:25:1 ↗האחריות של השומר על אזהרת הרשע
״באמרי. ר״ל לכן באמרי על הרשע אתה רשע הנה מות תמות ואתה לא דברת את זאת להזהיר את הרשע לשוב מדרכו עם כי הרשע ההוא״
בפסוק הזה מופיע דברי יחזקאל על תפקידו של השומר. כאשר השומר רואה חרב באה על הארץ ואינו מזהיר את הרשע, הוא נושא באחריות למותו של הרשע. במקביל, אם הרשע נזהר ומפסיק את מעשיו, הוא ניצל ממוות. המצודת דוד מסביר את המניע של השומר. הוא מציין שהשומר חייב לדבר כדי להזהיר את הרשע ולנסות לגרום לו לשוב מדרכו. השומר אינו יכול להסתפק בזה שהוא לא דיבר, כי תפקידו הוא לעשות מאמץ להציל את האחר, גם אם בסופו של דבר הרשע בוחר להישאר בעונו.
מצודת דוד על יחזקאל 33:8:1 ↗אחריות השומר על הדם הנשפך
״ודם תשפוכו. שפכתם דם נקי:״
בפסוק הזה, המצודת דוד מפרש את הפגיעה בנשמה כעבירה על שפיכת דם נקי. לפי הפירוש, המילה "דם תשפכו" מתייחסת למעשה של שפיכת חיי אדם תמים, ולא רק לדימוי כללי של חטא. הפרשן מדגיש כאן את החומרה של האכיפה על פגיעה בחיי אדם. ההסבר מתמקד בתוכן המעשה עצמו, כלומר בשפיכת דם של מי שאינו אשם, ובכך מדגיש את האחריות המוסרית הכבדה המוטלת על האדם.
מצודת דוד על יחזקאל 33:25:3 ↗