דבר הַשֵּׁם הגיע אליי ואמר:
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃יחזקאל · פרק ל׳
הכרעת המעצמות וחרב על מצרים
נבואת חורבן מצרים ובעלות בבליה על כוחה של הממלכה
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
יחזקאל ל׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הכרעת המעצמות
בן אדם, תנבא ותגיד כך: אמר אדון הַשֵּׁם, היום של רע הגיע.
בֶּן־אָדָ֕ם הִנָּבֵא֙ וְאָ֣מַרְתָּ֔ כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה הֵילִ֖ילוּ הָ֥הּ לַיּֽוֹם׃כי היום קרוב, היום של הַשֵּׁם מתקרב. זהו יום עננים, זמן של עונש לעמים.
כִּֽי־קָר֣וֹב י֔וֹם וְקָר֥וֹב י֖וֹם לַֽיהוָ֑ה י֣וֹם עָנָ֔ן עֵ֥ת גּוֹיִ֖ם יִֽהְיֶֽה׃החרב תבוא למצרים, ובתקע (כוח) תהיה חורבן בכוש. במצרים יירצחו המון אנשים, והיסודות של המדינה ייהרסו.
וּבָאָ֥ה חֶ֙רֶב֙ בְּמִצְרַ֔יִם וְהָיְתָ֤ה חַלְחָלָה֙ בְּכ֔וּשׁ בִּנְפֹ֥ל חָלָ֖ל בְּמִצְרָ֑יִם וְלָקְח֣וּ הֲמוֹנָ֔הּ וְנֶהֶרְס֖וּ יְסוֹדֹתֶֽיהָ׃נְבוּאַת הַחֶרֶב עַל מִצְרַיִם וַחֲסָסֶיהָ
כּוּשׁ, פּוּט, לוּד, כָּל הַמִּצְרִים, כּוּב, וְכָל בְּנֵי הָאָרֶץ שֶׁעָשׂוּ בְרִית אִתָּם יִפֹּלוּ בַּחֶרֶשׁ.
כּ֣וּשׁ וּפ֤וּט וְלוּד֙ וְכָל־הָעֶ֣רֶב וְכ֔וּב וּבְנֵ֖י אֶ֣רֶץ הַבְּרִ֑ית אִתָּ֖ם בַּחֶ֥רֶב יִפֹּֽלוּ׃ (פ)כָּךְ אָמַר הַשֵּׁם, הַתְּמִיכִים שֶׁל מִצְרַיִם יִפֹּלוּ, וְעֶזַּת הַגֵּאוּת שֶׁלָּהּ תִּצַּמְצֵם, וּמִמִּגְדֹּל סְוֵנֵה יִפֹּלוּ בַּחֶרֶב, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי הַשֵּׁם.
כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה וְנָֽפְלוּ֙ סֹמְכֵ֣י מִצְרַ֔יִם וְיָרַ֖ד גְּא֣וֹן עֻזָּ֑הּ מִמִּגְדֹּ֣ל סְוֵנֵ֗ה בַּחֶ֙רֶב֙ יִפְּלוּ־בָ֔הּ נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃הֵם יָמוּ heav מִתּוֹךְ אֲרָצוֹתֵיהֶם, וְעָרִים יִהְיוּ חֲרֻבּוֹת בְּתוֹךְ עָרִים.
וְנָשַׁ֕מּוּ בְּת֖וֹךְ אֲרָצ֣וֹת נְשַׁמּ֑וֹת וְעָרָ֕יו בְּתוֹךְ־עָרִ֥ים נַחֲרָב֖וֹת תִּֽהְיֶֽינָה׃וְהֵם יֵדְעוּ שֶׁאֲנִי הַשֵּׁם, כְּשֶׁאֶתֵּן אֵשׁ בְּמִצְרַיִם וְכָל עֹזָּהּ שֶׁל מִצְרַיִם תִּשָּׁבֵר.
וְיָדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָ֑ה בְּתִתִּי־אֵ֣שׁ בְּמִצְרַ֔יִם וְנִשְׁבְּר֖וּ כָּל־עֹזְרֶֽיהָ׃חורבן מצרים
ביום ההוא ייצאו שליחים לפניי כמו צללים כדי להפחיד את כוש בבהלה, ויהיה פחד בתוכם ביום מצרים, כי הנה היא באה.
בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יֵצְא֨וּ מַלְאָכִ֤ים מִלְּפָנַי֙ בַּצִּ֔ים לְהַחֲרִ֖יד אֶת־כּ֣וּשׁ בֶּ֑טַח וְהָיְתָ֨ה חַלְחָלָ֤ה בָהֶם֙ בְּי֣וֹם מִצְרַ֔יִם כִּ֥י הִנֵּ֖ה בָּאָֽה׃ (ס)כך אמר האדון ה', ואשבית את המון מצרים ביד נבוכדנצר, מלך בבל.
כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה וְהִשְׁבַּתִּי֙ אֶת־הֲמ֣וֹן מִצְרַ֔יִם בְּיַ֖ד נְבוּכַדְרֶאצַּ֥ר מֶלֶךְ־בָּבֶֽל׃הוא ועמו, עם אומות אכזריים שבאים להרוס את הארץ, והם יתנו את חרבותיהם על מצרים וימלאו את הארץ בחורבן.
ה֠וּא וְעַמּ֤וֹ אִתּוֹ֙ עָרִיצֵ֣י גוֹיִ֔ם מֽוּבָאִ֖ים לְשַׁחֵ֣ת הָאָ֑רֶץ וְהֵרִ֤יקוּ חַרְבוֹתָם֙ עַל־מִצְרַ֔יִם וּמָלְא֥וּ אֶת־הָאָ֖רֶץ חָלָֽל׃ואתן נהרות חרבות, ואמכור את הארץ ביד אויבים, ואשמיד את הארץ ואת כל מה שבה ביד זרים, אני ה' דיברתי.
וְנָתַתִּ֤י יְאֹרִים֙ חָֽרָבָ֔ה וּמָכַרְתִּ֥י אֶת־הָאָ֖רֶץ בְּיַד־רָעִ֑ים וַהֲשִׁמֹּתִ֞י אֶ֤רֶץ וּמְלֹאָהּ֙ בְּיַד־זָרִ֔ים אֲנִ֥י יְהוָ֖ה דִּבַּֽרְתִּי׃ (ס)חֲרַם מִצְרַיִם
כָּךְ אָמַר הַשֵּׁם אֲדֹנָי: אֲשַׁבֵּר פִּסּוֹת וְאֶשְׁבֹּר אֱלִילִים בְּנוֹף. הַנְּשִׂיא מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יִהְיֶה עוֹד, וְאֶת הַפַּחַד אֶתֵּן בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.
כֹּֽה־אָמַ֞ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה וְהַאֲבַדְתִּ֨י גִלּוּלִ֜ים וְהִשְׁבַּתִּ֤י אֱלִילִים֙ מִנֹּ֔ף וְנָשִׂ֥יא מֵאֶֽרֶץ־מִצְרַ֖יִם לֹ֣א יִֽהְיֶה־ע֑וֹד וְנָתַתִּ֥י יִרְאָ֖ה בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃אֶשְׁמֹד אֶת פַּתְרוֹס וְאֶתֵּן אֵשׁ בְּצוֹעָן, וְאֶעֱשֶׂה מִשְׁפָּטִים בְּנוֹ.
וַהֲשִׁמֹּתִי֙ אֶת־פַּתְר֔וֹס וְנָתַ֥תִּי אֵ֖שׁ בְּצֹ֑עַן וְעָשִׂ֥יתִי שְׁפָטִ֖ים בְּנֹֽא׃אֶשְׁפֹּךְ אֶת כַּעֲסִי עַל סִין, מָעוֹז מִצְרַיִם, וְאֶכְרֹת אֶת רֹב פִּרְיוֹן נוֹ.
וְשָׁפַכְתִּ֣י חֲמָתִ֔י עַל־סִ֖ין מָע֣וֹז מִצְרָ֑יִם וְהִכְרַתִּ֖י אֶת־הֲמ֥וֹן נֹֽא׃אֶתֵּן אֵשׁ בְּמִצְרַיִם, וְסִין תִּתְחַל לְסוֹבֵל, וְנוֹ תִּהְיֶה לְהִתְפָּרֵץ, וְנוֹף יִהְיֶה לְעִנְיַן צָרֵי יוֹמוֹ.
וְנָתַ֤תִּי אֵשׁ֙ בְּמִצְרַ֔יִם ח֤וּל תחיל [תָּחוּל֙] סִ֔ין וְנֹ֖א תִּהְיֶ֣ה לְהִבָּקֵ֑עַ וְנֹ֖ף צָרֵ֥י יוֹמָֽם׃חֶרֶב עַל מִצְרַיִם וְהַיָּד הַמַּשְׁפִּיעָה
הַגְּבָרִים הָעוֹשִׂים רֶעַ וְהַמְּלֵאִים אֲכִילַת רָעָב יִפֹּלוּ בַּחֶרֶב, וְהֵם יֵלְכוּ בַּשְּׁבוּי.
בַּח֥וּרֵי אָ֛וֶן וּפִי־בֶ֖סֶת בַּחֶ֣רֶב יִפֹּ֑לוּ וְהֵ֖נָּה בַּשְּׁבִ֥י תֵלַֽכְנָה׃בְּיוֹם הַתִּכְפּוּת, אֲנִי אֲשַׁבֵּר שָׁם אֶת מַטּוֹת מִצְרַיִם, וְהַגֵּאוּת וְהָעֹז שֶׁלָּהּ יִשָּׁבֵרוּ. עָנָן יְכַסֶּה אוֹתָהּ, וּבְנוֹתֶיהָ יֵלְכוּ בַּשְּׁבוּי.
וּבִֽתְחַפְנְחֵס֙ חָשַׂ֣ךְ הַיּ֔וֹם בְּשִׁבְרִי־שָׁם֙ אֶת־מֹט֣וֹת מִצְרַ֔יִם וְנִשְׁבַּת־בָּ֖הּ גְּא֣וֹן עֻזָּ֑הּ הִ֚יא עָנָ֣ן יְכַסֶּ֔נָּה וּבְנוֹתֶ֖יהָ בַּשְּׁבִ֥י תֵלַֽכְנָה׃וְעָשִׂיתִי מִשְׁפָּטִים בְּמִצְרַיִם, וְיֵדְעוּ שֶׁאֲנִי הַשֵּׁם.
וְעָשִׂ֥יתִי שְׁפָטִ֖ים בְּמִצְרָ֑יִם וְיָדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃ (פ)וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַאַחַת עֶשְׂרֵה, בָּרִאשׁוֹן לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, שֶׁדְּבַר הַשֵּׁם הָיָה אֵלַי לֵאמֹר.
וַיְהִ֗י בְּאַחַ֤ת עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה בָּֽרִאשׁ֖וֹן בְּשִׁבְעָ֣ה לַחֹ֑דֶשׁ הָיָ֥ה דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃שבירת עוצמת מצרים
בן אדם, שברתי את זרוע פרעה מלך מצרים, והנה היא לא חובשה כדי לתת מרפא, או כדי לחבוש אותה כדי לחזק אותה למלחמה בחרב.
בֶּן־אָדָ֕ם אֶת־זְר֛וֹעַ פַּרְעֹ֥ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֖יִם שָׁבָ֑רְתִּי וְהִנֵּ֣ה לֹֽא־חֻ֠בְּשָׁה לָתֵ֨ת רְפֻא֜וֹת לָשׂ֥וּם חִתּ֛וּל לְחָבְשָׁ֥הּ לְחָזְקָ֖הּ לִתְפֹּ֥שׂ בֶּחָֽרֶב׃ (ס)לכן כך אמר אדוני ה', הנה אני נגד פרעה מלך מצרים, ואשבר את זרועותיו, את החזקה ואת הנשברת, ואפיל את החרב מידו.
לָכֵ֞ן כֹּה־אָמַ֣ר ׀ אֲדֹנָ֣י יְהֹוִ֗ה הִנְנִי֙ אֶל־פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם וְשָֽׁבַרְתִּי֙ אֶת־זְרֹ֣עֹתָ֔יו אֶת־הַחֲזָקָ֖ה וְאֶת־הַנִּשְׁבָּ֑רֶת וְהִפַּלְתִּ֥י אֶת־הַחֶ֖רֶב מִיָּדֽוֹ׃ואפיץ את מצרים בין העמים, ואפזר אותה בערים.
וַהֲפִצוֹתִ֥י אֶת־מִצְרַ֖יִם בַּגּוֹיִ֑ם וְזֵרִיתִ֖ם בָּאֲרָצֽוֹת׃ואחז את זרועות מלך בבל ואתן את החרב שלי בידו, ואשבר את זרועות פרעה, עד שהוא יבכה בצעקה של פצוע לפניו.
וְחִזַּקְתִּ֗י אֶת־זְרֹעוֹת֙ מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל וְנָתַתִּ֥י אֶת־חַרְבִּ֖י בְּיָד֑וֹ וְשָׁבַרְתִּי֙ אֶת־זְרֹע֣וֹת פַּרְעֹ֔ה וְנָאַ֛ק נַאֲק֥וֹת חָלָ֖ל לְפָנָֽיו׃כּוֹחוֹת בָּבֶל וּמְסִירות מִצְרַיִם
אֲנִי אֶתְחַזֵּק אֶת זְרוֹעוֹת מֶלֶךְ בָּבֶל, וְזִרוֹעוֹת פַּרְעֹה יִפְּלוּ. כָּךְ יֵדְעוּ שֶׁאֲנִי הַשֵּׁם, כְּשֶׁאֶתֵּן אֶת הַחֶרֶב לְיַד מֶלֶךְ בָּבֶל וְאֶטֶה אוֹתָהּ אֶל אֶרֶץ מִצְרַיִם.
וְהַחֲזַקְתִּ֗י אֶת־זְרֹעוֹת֙ מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל וּזְרֹע֥וֹת פַּרְעֹ֖ה תִּפֹּ֑לְנָה וְֽיָדְע֞וּ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָ֗ה בְּתִתִּ֤י חַרְבִּי֙ בְּיַ֣ד מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֔ל וְנָטָ֥ה אוֹתָ֖הּ אֶל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃וְאֲנִי אֲפַזֵּר אֶת מִצְרַיִם בֵּין הָעַמִּים וְאֶפְזֹר אוֹתָם בָּאַרְצוֹת, וְיֵדְעוּ שֶׁאֲנִי הַשֵּׁם.
וַהֲפִצוֹתִ֤י אֶת־מִצְרַ֙יִם֙ בַּגּוֹיִ֔ם וְזֵרִיתִ֥י אוֹתָ֖ם בָּאֲרָצ֑וֹת וְיָדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הכרעת המעצמות
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
בֶּן־אָדָ֕ם הִנָּבֵא֙ וְאָ֣מַרְתָּ֔ כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה הֵילִ֖ילוּ הָ֥הּ לַיּֽוֹם׃
כִּֽי־קָר֣וֹב י֔וֹם וְקָר֥וֹב י֖וֹם לַֽיהוָ֑ה י֣וֹם עָנָ֔ן עֵ֥ת גּוֹיִ֖ם יִֽהְיֶֽה׃
וּבָאָ֥ה חֶ֙רֶב֙ בְּמִצְרַ֔יִם וְהָיְתָ֤ה חַלְחָלָה֙ בְּכ֔וּשׁ בִּנְפֹ֥ל חָלָ֖ל בְּמִצְרָ֑יִם וְלָקְח֣וּ הֲמוֹנָ֔הּ וְנֶהֶרְס֖וּ יְסוֹדֹתֶֽיהָ׃
נְבוּאַת הַחֶרֶב עַל מִצְרַיִם וַחֲסָסֶיהָ
כּ֣וּשׁ וּפ֤וּט וְלוּד֙ וְכָל־הָעֶ֣רֶב וְכ֔וּב וּבְנֵ֖י אֶ֣רֶץ הַבְּרִ֑ית אִתָּ֖ם בַּחֶ֥רֶב יִפֹּֽלוּ׃ (פ)
כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה וְנָֽפְלוּ֙ סֹמְכֵ֣י מִצְרַ֔יִם וְיָרַ֖ד גְּא֣וֹן עֻזָּ֑הּ מִמִּגְדֹּ֣ל סְוֵנֵ֗ה בַּחֶ֙רֶב֙ יִפְּלוּ־בָ֔הּ נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃
וְנָשַׁ֕מּוּ בְּת֖וֹךְ אֲרָצ֣וֹת נְשַׁמּ֑וֹת וְעָרָ֕יו בְּתוֹךְ־עָרִ֥ים נַחֲרָב֖וֹת תִּֽהְיֶֽינָה׃
וְיָדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָ֑ה בְּתִתִּי־אֵ֣שׁ בְּמִצְרַ֔יִם וְנִשְׁבְּר֖וּ כָּל־עֹזְרֶֽיהָ׃
חורבן מצרים
בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יֵצְא֨וּ מַלְאָכִ֤ים מִלְּפָנַי֙ בַּצִּ֔ים לְהַחֲרִ֖יד אֶת־כּ֣וּשׁ בֶּ֑טַח וְהָיְתָ֨ה חַלְחָלָ֤ה בָהֶם֙ בְּי֣וֹם מִצְרַ֔יִם כִּ֥י הִנֵּ֖ה בָּאָֽה׃ (ס)
כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה וְהִשְׁבַּתִּי֙ אֶת־הֲמ֣וֹן מִצְרַ֔יִם בְּיַ֖ד נְבוּכַדְרֶאצַּ֥ר מֶלֶךְ־בָּבֶֽל׃
ה֠וּא וְעַמּ֤וֹ אִתּוֹ֙ עָרִיצֵ֣י גוֹיִ֔ם מֽוּבָאִ֖ים לְשַׁחֵ֣ת הָאָ֑רֶץ וְהֵרִ֤יקוּ חַרְבוֹתָם֙ עַל־מִצְרַ֔יִם וּמָלְא֥וּ אֶת־הָאָ֖רֶץ חָלָֽל׃
וְנָתַתִּ֤י יְאֹרִים֙ חָֽרָבָ֔ה וּמָכַרְתִּ֥י אֶת־הָאָ֖רֶץ בְּיַד־רָעִ֑ים וַהֲשִׁמֹּתִ֞י אֶ֤רֶץ וּמְלֹאָהּ֙ בְּיַד־זָרִ֔ים אֲנִ֥י יְהוָ֖ה דִּבַּֽרְתִּי׃ (ס)
חֲרַם מִצְרַיִם
כֹּֽה־אָמַ֞ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה וְהַאֲבַדְתִּ֨י גִלּוּלִ֜ים וְהִשְׁבַּתִּ֤י אֱלִילִים֙ מִנֹּ֔ף וְנָשִׂ֥יא מֵאֶֽרֶץ־מִצְרַ֖יִם לֹ֣א יִֽהְיֶה־ע֑וֹד וְנָתַתִּ֥י יִרְאָ֖ה בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
וַהֲשִׁמֹּתִי֙ אֶת־פַּתְר֔וֹס וְנָתַ֥תִּי אֵ֖שׁ בְּצֹ֑עַן וְעָשִׂ֥יתִי שְׁפָטִ֖ים בְּנֹֽא׃
וְשָׁפַכְתִּ֣י חֲמָתִ֔י עַל־סִ֖ין מָע֣וֹז מִצְרָ֑יִם וְהִכְרַתִּ֖י אֶת־הֲמ֥וֹן נֹֽא׃
וְנָתַ֤תִּי אֵשׁ֙ בְּמִצְרַ֔יִם ח֤וּל תחיל [תָּחוּל֙] סִ֔ין וְנֹ֖א תִּהְיֶ֣ה לְהִבָּקֵ֑עַ וְנֹ֖ף צָרֵ֥י יוֹמָֽם׃
חֶרֶב עַל מִצְרַיִם וְהַיָּד הַמַּשְׁפִּיעָה
בַּח֥וּרֵי אָ֛וֶן וּפִי־בֶ֖סֶת בַּחֶ֣רֶב יִפֹּ֑לוּ וְהֵ֖נָּה בַּשְּׁבִ֥י תֵלַֽכְנָה׃
וּבִֽתְחַפְנְחֵס֙ חָשַׂ֣ךְ הַיּ֔וֹם בְּשִׁבְרִי־שָׁם֙ אֶת־מֹט֣וֹת מִצְרַ֔יִם וְנִשְׁבַּת־בָּ֖הּ גְּא֣וֹן עֻזָּ֑הּ הִ֚יא עָנָ֣ן יְכַסֶּ֔נָּה וּבְנוֹתֶ֖יהָ בַּשְּׁבִ֥י תֵלַֽכְנָה׃
וְעָשִׂ֥יתִי שְׁפָטִ֖ים בְּמִצְרָ֑יִם וְיָדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃ (פ)
וַיְהִ֗י בְּאַחַ֤ת עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה בָּֽרִאשׁ֖וֹן בְּשִׁבְעָ֣ה לַחֹ֑דֶשׁ הָיָ֥ה דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
שבירת עוצמת מצרים
בֶּן־אָדָ֕ם אֶת־זְר֛וֹעַ פַּרְעֹ֥ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֖יִם שָׁבָ֑רְתִּי וְהִנֵּ֣ה לֹֽא־חֻ֠בְּשָׁה לָתֵ֨ת רְפֻא֜וֹת לָשׂ֥וּם חִתּ֛וּל לְחָבְשָׁ֥הּ לְחָזְקָ֖הּ לִתְפֹּ֥שׂ בֶּחָֽרֶב׃ (ס)
לָכֵ֞ן כֹּה־אָמַ֣ר ׀ אֲדֹנָ֣י יְהֹוִ֗ה הִנְנִי֙ אֶל־פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם וְשָֽׁבַרְתִּי֙ אֶת־זְרֹ֣עֹתָ֔יו אֶת־הַחֲזָקָ֖ה וְאֶת־הַנִּשְׁבָּ֑רֶת וְהִפַּלְתִּ֥י אֶת־הַחֶ֖רֶב מִיָּדֽוֹ׃
וַהֲפִצוֹתִ֥י אֶת־מִצְרַ֖יִם בַּגּוֹיִ֑ם וְזֵרִיתִ֖ם בָּאֲרָצֽוֹת׃
וְחִזַּקְתִּ֗י אֶת־זְרֹעוֹת֙ מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל וְנָתַתִּ֥י אֶת־חַרְבִּ֖י בְּיָד֑וֹ וְשָׁבַרְתִּי֙ אֶת־זְרֹע֣וֹת פַּרְעֹ֔ה וְנָאַ֛ק נַאֲק֥וֹת חָלָ֖ל לְפָנָֽיו׃
כּוֹחוֹת בָּבֶל וּמְסִירות מִצְרַיִם
וְהַחֲזַקְתִּ֗י אֶת־זְרֹעוֹת֙ מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל וּזְרֹע֥וֹת פַּרְעֹ֖ה תִּפֹּ֑לְנָה וְֽיָדְע֞וּ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָ֗ה בְּתִתִּ֤י חַרְבִּי֙ בְּיַ֣ד מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֔ל וְנָטָ֥ה אוֹתָ֖הּ אֶל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
וַהֲפִצוֹתִ֤י אֶת־מִצְרַ֙יִם֙ בַּגּוֹיִ֔ם וְזֵרִיתִ֥י אוֹתָ֖ם בָּאֲרָצ֑וֹת וְיָדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפסוקים מתארים את היום הקרוב של עונש וחרבן על מצרים ועל בעלות בריתה.
הכרעת המעצמות
הנבואה מתארת את קרבת היום של הַשֵּׁם, יום של עונש וסערה. הנביא מזהיר מפני חרב שתבוא למצרים ולכוש, ותגרום לחורבן כבד, למות המוני ולהרס היסודות של המדינות הללו.
נְבוּאַת הַחֶרֶב עַל מִצְרַיִם וַחֲסָסֶיהָ
הַנָּבִיא יְחֶזְקֵאל מְבַשֵּׂר עַל חֶרֶב הַבָּאָה עַל מִצְרַיִם וְעַל בְּרִיתָיהָ. הַנְּבוּאָה מְתָאֶרֶת אֶת שִׁבְרוֹן הַגֵּאוּת שֶׁל מִצְרַיִם, חֻרְבַּן עָרֶיהָ וְאֶת הַכֹּחַ הַמַּחְסִיר שֶׁל עֹזָּהּ בְּעֵת הַמִּלְחָמָה, כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ כִּי הַשֵּׁם הוּא הָאֵל.
חורבן מצרים
הנבואה מתארת את מצרים הניצבת בפני חורבן קרוב. ה' יביא את נבוכדנצר מלך בבל כדי להביס את כוחה של מצרים באמצעות עמים אכזריים, מה שיוביל להשמדת הארץ ולשלטון זרים.
חֲרַם מִצְרַיִם
חֲזוֹן הַנְּבִיאֵא יְחֶזְקֵאל עַל חֶרְבַּת הַשֵּׁם בְּמִצְרַיִם. הַקֶּרֶן הַנּוֹבֵאת עַל שְׁמִירַת הָאֱלִילִים בְּנוֹף, חֻרְבַּן הַמְּדִינוֹת פַּתְרוֹס, צוֹעָן וְנוֹ, וְהַפֶּצַע הַמַּתְחִיל בְּסִין וּבְמִצְרַיִם כְּתוֹצָאָה מִשְׁפָּט הָאֵל.
חֶרֶב עַל מִצְרַיִם וְהַיָּד הַמַּשְׁפִּיעָה
הַנָּבִיא מְבַשֵׂׂר עַל חֻרְבָּן מִצְרַיִם, שֶׁבָּהּ יִשָּׁבְרוּ הַמַּטּוֹת וְהַגֵּאוּת, וְהַמִּשְׁפָּט הָאֱלֹהִי יַעֲמִיד אֶת הַשֵּׁם בַּמִּצְרַיִים בְּעֵת הַשְּׁבוּי. הַדָּבָר נֶאֱמַר בְּמוֹעָד סְפֵּצִיפִי בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית עֶשְׂרֵה.
שבירת עוצמת מצרים
הנבואה מתארת את השמדת כוחו הצבאי של פרעה מלך מצרים. ה' יחליש את זרועו של מלך מצרים עד שלא יוכל להילחם, ואילו ידו של מלך בבל תחזק לצורך המלחמה. התוצאה תהיה פיזור מצרים בין העמים וקריסת מנהיגותה.
כּוֹחוֹת בָּבֶל וּמְסִירות מִצְרַיִם
הַפסֻּקִים מְתָאֲרִים אֶת הַגּוֹזְרִין עַל מִצְרַיִם. הַשֵּׁם יַחֲזַק אֶת כּוֹחוֹ הַצְּבָאִי שֶׁל מֶלֶךְ בָּבֶל וְיִשְׁבֹּר אֶת כּוֹחוֹ שֶׁל פַּרְעֹה. הַתוֹצאָה תִּהְיֶה פְּיִירָה שֶׁל מִצְרַיִם בֵּין הָעַמִּים וְהַתְּפוּצָה שֶׁל הָעַמִּים הַמִּצְרִי בָּאַרְצוֹת הַשּׁוֹנוֹת, כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ שֶׁהַשֵּׁם הוּא הָאֵל.
הפסוקים מפרטים את תהליך שבירת כוחה של מצרים על ידי בבליה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הדמיון בין המלכות למקדש
״וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם (יחזקאל טז, ט), וְאַף אַתֶּם עֲשׂוּ לִי כִּיּוֹר (יחזקאל לא, יח). וָאֲסֻכַךְ בַּשָּׁמֶן (יחזקאל לא, יח), וּכְנֶגְדּוֹ שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה (יחזקאל ל, כג). וָאַלְבִּשֵׁךְ״
הַמִּדְרָשׁ בַּתַּנְחוּמָא מְקַשֵּׁר בֵּין הַמַּעֲשִׂים שֶׁקָּרוּ לְמִצְרַיִם לְבֵין הַחֲלָצִים שֶׁקָּרוּ לַמִּקְדָּשׁ. הוּא מַפְרִיד בֵּין הַתְּכֵנָה לְבֵין הַמַּצָּב הַמַּמָּשׁ בְּעוֹד הַתְּכֵנָה הַמְּקֻדֶּשֶׁת הָיְתָה מַעֲשֵׂה רוֹקֵם, וְהַמַּצָּב בְּמִצְרַיִם הָיָה מַעֲשֵׂה תְּחָשׁ וְשֵׁשׁ. הַמַּדְרִישׁ מַבְחִין כְּשֶׁהַתְּכֵנָה הָיְתָה עֲנַנֵּי הַכָּבוֹד, וְהַמַּצָּע הָיָה יְרִיעוֹת עִזִּים. הַקֶּשֶׁר בַּמִּדְרָשׁ הוּא הַדִּמְיוֹן הַמָּלֵא. הַתְּכֵנָה הָיְתָה עֲטֶרֶת תִּפְאָרֶת, וּבְמִצְרַיִם הָיְתָה כַּפֹּרֶת. הַתְּכֵנָה הָיְתָה נֶזֶם, וּבְמִצְרַיִם הָיָה חָח וְנֶזֶם. הַמִּדְרָשׁ מַרְאֶה כִּי הַתְּכֵנָה הַמְּקֻדֶּשֶׁת הִיא הַמָּקוֹר לְכָל הַמַּפְעָלִים בַּמַּמְלָכָה, וְאֵין זֶה הַשְׁוָאָה לְמַצָּב הַמַּמָּשׁ, אֶלָּא חִבּוּר בֵּין הַמִּקְדָּשׁ לְבֵין הַמַּעֲשִׂים בְּעוֹלָם הַמַּמְלָכִי.
מדרש תנחומא, תצוה א׳:ד׳ ↗חוסר היכולת של מצרים להחזיק שלטון חזק
״שָׁאַל אַנְטוֹנִינוּס אֶת רַבֵּנוּ: אֲנִי מְבַקֵּשׁ לֵילֵךְ לאָלֶכְּסַנְדְּרִיָה. שֶׁמָּא יַעֲמֹד עָלַי מֶלֶךְ וִינַצְּחֵנִי? אָמַר לוֹ: אֵינִי יוֹדֵעַ! מִכָּל מָקוֹם, כָּתוּב לָנוּ שֶׁאֵין אֶרֶץ מִצְרָיִם יְכוֹלָה״
במכילתא דרבי ישמעאל מובא סיפור על אנטונינוס שביקש ללכת לאלכסנדריה וחשש ממלך שיעמוד נגדו וינצח אותו. רבנו ענה לו שהוא אינו יודע, אך הפנה אותו למקורות הפסוקים בנביא יחזקאל. לפי הפירוש הזה, המקור לכך שאין כוח שלטוני באמת מצרים הוא מהכתוב ביחזקאל. הפסוקים מתארים כי במצרים לא יהיה עוד נשיא או מנהיג חזק, ושהממלכה תהיה נמוכה ולא תתנשא מעל העמים. המפרש מראה כי מצרים אינה מסוגלת להחזיק בשלטון מוחלט או להנהיג את העולם, כפי שנאמר שהם הופכים לממלכה שפלה וחלשה.
מכילתא דרבי ישמעאל, מַסֶּכְתָּא דְשִׁירָה ו׳:ט״ו ↗בעקבות המפרשים
הברית שנפרה במצרים
״ארץ הברית. כורתי ברית למצרים לעזור לה:״
בפסוק הזה, הנביא יחזקאל מתאר את היום של העונש על מצרים. הוא מדבר על כך שגם כורת הברית של כורת, שהייתה אמורה לסייע למצרים, לא תצליח להציל אותה מהעוצמה של היום הזה. הנביא מבהיר שההסכם הזה לא ייתן מענה או הגנה מפני מה שייקרה באותו זמן. רש"י מפרש על הפסוק הזה שהכוונה היא שסיעת כורת הייתה ברית מול מצרים כדי לעזור לה. לפי הפירוש, הכוונה היא שהניסיון להסתמך על בריתות חיצוניות לא ימנע את הגעה של העונש המובטח. הפרשן מתמקד בתוכן ההסכם והכוונה המקורית של כורת לסייע למצרים.
רש״י על יחזקאל 30:5:2 ↗ההשבת הכוח לבורשת
״לתפוש בחרב. שיהא לו עוד כח להלחם:״
בפסוק זה, יחזקאל מתאר מצב שבו הכוח של מצרים נחלש ונגרז. עם זאת, מצוין שבורשת מצרים לא נשברה לגמרי. הַשֵּׁם נותן לאויב אפשרות להמשיך ולהילחם. רש"י מסביר שהכוונה היא שהבורשת עדיין מחזיקה מעמד ויש לה כוח להמשיך בקרב. המפרש מדגיש שהחיתוך בחרב לא גרם לאובדן היכולת להילחם באופן מוחלט, אלא רק פגע בה.
רש״י על יחזקאל 30:21:5 ↗הגבול של מצרים וסונה
״ממגדל סונה. הוא התחלת גבול מצרים:״
הפסוק מדבר על המקום שבו מתחיל גבול מצרים, בנקודה שנקראת מגדל סונה. זהו אזור גיאוגרפי ספציפי המצוי בקצה המדינה. המצודת דוד מסביר שסונה היא תחילת גבול מצרים. הפירוש מתמקד בזיהוי המיקום הגיאוגרפי של האזור המדובר בנבואה.
מצודת דוד על יחזקאל 30:6:3 ↗הבטחת הדין של ה׳
״כי אני ה׳. הנאמן לשלם גמול:״
בפסוק זה מופיעה הבטחה של ה׳ לגבי היכולת שלו לבצע את הדין שהוא קבע. המפרש מצודת דוד מסביר כי ה׳ הוא נאמן למילוי התוכנית שלו ולמתן השכר והעונש כפי שהבטיח. לפי גישה זו, הדין אינו רק איום, אלא פעולה ודאית שמתבצעת כי ה׳ מחויב לדבריו. הפסוק מדגיש את המהות של ה׳ כמי שמקיים את המשפט שלו. המצודת דוד רואה בביטוי "כי אני ה׳" עדות לכך שהאל עומד מאחורי התחייבויותיו. זהו הסבר המדגיש את היציבות של רצון ה׳ בביצוע הדין על האומה.
מצודת דוד על יחזקאל 30:19:1 ↗